"...הסיבה לכך היא שלפעמים אנשים הם יותר קשיי הבנה אפילו ממנו במצבנו ואז..הם
לא מסוגלים להבחין בין הומור לבין רצינות,
וזה חבל כי זה נובע בדרך כלל מרמת ההומור הרדודה שלהם כך שהם מנסים לפרש כל דבר כבדיחה Iמנתח בידענותI אע"פ שהדברים יכולים להיות רחוקים מאוד מלהתחיל אפילו להישמע מצחיק.
אולי....אולי הם באמת התחילו לתפוס ממך ליצן החצר?!
ובגלל זה הם מרשים לעצמם להתנהג ככה?!
כן, אנשים לא מצליחים להבין את זה...
"פעם לפני הרבה שנים,
הייתי ליצן החצר.
שרתי לפני מלכים ורוזנים,
ואותם הייתי מבדר.
הייתי הנער ששיחק לפניהם,
הייתי החומר שהונך בידיהם,
הייתי להם שעשוע,
לצחוק בו ולהתל.
והיום, אני שר לעצמי,
שר ומאושר.
אתם הרוזנים, אתם המלכים,
אתם שומעים, אתם עדים.
אני שר לעצמי,
אני שר לעצמי,
אני שר ומאושר.
גם בימים הללו,
אני ליצן בחצר,
הולך על אם הדרך,
שר ומבדר.
אני הוא הנער המשחק לפניכם,
אני הוא החומר המונח בידיכם,
אני הוא לכם שעשוע,
לצחוק בו ולהתל.
כי היום אני שר לעצמי,
שר ומאושר.
אתם הרוזנים, אתם המלכים,
אתם שומעים, אתם עדים.
אני שר לעצמי,
אני שר לעצמי,
אני שר ומאושר."
לפעמים, יכול לצאת מתוך העניין הזה של הצחוק גם דברים פחות נחמדים והם קורים בדרך כלל כשאנשים לא מבינים את הבן אדם...ובגלל שכאן אנחנו בסה"כ כלי משחק וירטואלים כל העניין הזה הופך לקצת קשה יותר...כי לפעמים אנשים פשוט מאבדים את זה...האנונימיות, הריחוק, המהירות בין היד הכותבת לבין הדברים הנקראים כל זה מכניס אותנו למצב קצת מסובך,
ברור שהאידיאל הוא שכל אחד יפנים את הנק' הזו...שמאחורי הניק " בוהה." המקסים עומדת גם **** המדהים, הבוגר, השמח, המחושב,
אבל זה לא קורא תמיד.
ומתפקידנו להרים ראש ולהגבר על המכשולים הללו, גם כשממש קשה.
ואני מבינה... וזה מתסכל העניין הזה
כי מה- לי אסור להיות עם רגשות? אני לא יכול להיות לפעמים רציני?
אבל כן, אני יכול.."אני ליצן החצר אבל אני שר לעצמי, שר ומאושר!"
לפעמים אנחנו חייבים להצליח לעשות את ההפסקה הזו בין מה שהולך כאן למה שהולך בעולם האמיתי מחוץ לקופסא המרובעת הזו, אבל אנחנו גם חייבים לזכור שכאמור, מחוץ לקופסא המרובעת הזו יושב לו ליצן רציני שפתאום מרגיש ש...
"כי חייב כל חיי לשחק בפניכם,
חייב כל חיי להיות בידיכם.
מוכרח להיות שעשוע,
לצחוק בו ולהתל,
לצחוק בו ולהתל."
וזה לא בסדר!!!! זה לא מי שאני וזה לא מה שאני רוצה להיות או אהיה מתישהו בחיי
אז...
דבר ראשון, תמשיכו לצחוק, לשמוח להנות ולחייך
אני מהאלה שמאמינים שאחד הדברים היותר חשובים שצריכים להיות לאדם
זה היכולת לצחוק ולשמוח, אדם חסר חוש הומור הוא אדם מסכן שכל מה שנותר לנו לעשות זה להשתתף בצערו ולנסות להכניס לו קצת אור ושמחה לפנים,
ואם אנשים לא מבינים את זה שאנחנו מסוגלים לעשות את ההפרדה שבין הצחוק הקליל לבין האני המחושב (וזה בכלל לא סותר אחד את השני!)
אז יש שתי ברירות..
האחת-
לנסות ולהמשיך להסביר להם את זה (ולפעמים אפילו להסביר את זה לעצמנו)
השנייה-
אחרי שרואים שישנם קשיי קליטה מגן ורדה צריך
להתעלות ולהצליח להבליג תוך כדי הסקת מסקנות חשובות לעצמנו
כי ראיתי את זה על עצמי, לפעמים,
יש דברים שאומרים לנו, כל מיני הערות, שנראים לנו רחוקות מלבנות אותנו, יותר קרובות ללשבור לנו את הפרצוף פעם אחר פעם, ובו ברגע הם נראים לא קשורים לחיים אבל אחרי כמה זמן מתברר שגם בהם יש אמת שיכולה לקדם אותי בתור בן אדם! ולפעמים, מבינים שבאמת לא היה בהם שום דבר שיכל להועיל לאנושות כולה מתישהו..
ולסיום שני-
שלעולם, לעולם, לעולם, לעולם, לעולם, לעולם, לעולם, לעולם, לעולם, לעולם, לעולם, לעולם אל תגרום לעצמך לשנות את מי שאתה באמת בגלל דעות של אנשים שאפילו לא טורחים לנסות לדעת מי אתה ומה טוב בשבילך!
וזה מזכיר לי את השיר באנגלית שהעליתי אז, כשהרגשתי מעפן עם עצמי
המשפט ממנו הולך ככה:
(ואני אתרגם בתרגום חופשי)
Just be true to who you are""
תהיה אמיתי למי שאתה, יצא מזה רק טוב!!!!"