למה לסבול? וגננת כן צריכה לשמור על אווירה סבירה בגן

אם היא לא מצליחה אז אין טעם לשלח למקום כזה גם בעתיד

מאשר שהוא ילמד.

הרבה דברים אפשר להשלים אחר כך, בשנים הבאות, אם הילד התפתח בצורה תקינה מבחינה רגשית ואם הוא בשל ללמידה. (לדוגמא- יש ילדים שלומדים קריאה תוך מספר שבועות, כי הם הגיעו לשלב שהם בשלים).

מצד שני, אם לילד לא טוב בגן, הוא לא יתפתח גם אם זה גן ששם הרבה מאד דגש על התפתחות, כי הוא לא פנוי ללמידה.

כך שאם אין לילדה שלך בעיה התפתחותית כלשהי, עדיף לשלוח אותה למקום שבו יהיה לה טוב והיא תתפתח מבחינה רגשית, ואת שאר הדברים היא תרכוש בהמשך. (ומהצד את יכולה כמובן לתת משימות התפתחותיות בבית)

ומנסיון אישי- בעיות חברתיות יכולות לגרום לחוסר ביטחון עצמי, וכשאין לילד ביטחון עצמי הוא לא יצליח להתפתח בכלום (כי הוא לא מאמין בעצמו) והייתי כזו בעצמי וגם לימדתי ילדים כאלה.

[אני אומנם לא אמא לילדים, אבל אני בכורה במשפחה ברוכת ילדים, וגם למדתי חינוך מיוחד..]

באופן עקרוני, לדעתי, עדיף שהילדה תרגיש בטוחה ורגועה! זה שווה הרבה יותר מכל מה שהיא יכולה ללמוד בגן.

אבל, כדאי לבדוק את המצב ככל הניתן.

האם אתם בטוחים שהגורם לתחושה של הילדה זה דווקא הגן?

האם אתם בטוחים שהגורם המפריעה בגן הוא גיל הילדים והאלימות?

האם אתם מכירים את הגן השני? האם הילדים שמחים בו?

אם אתם בטוחים (או כמעט בטוחים), הייתי ממליצה להעביר גן ללא ספק.

ואם לא, צריך לבדוק כמיטב יכולתכם מה מקשה על הילדה... תתפללו להארת עיניים...

בהצלחה רבה!

גם תחושה של פחד ואוירה אלימה מעכבים התפתחות

ואף עלולים לגרום רגרסיה בגלל הקושי הרגשי

במקום בו היא תרגיש בטוחה היא תפרח בעז"ה!

וגם תעניקי לה תחושת בטחון כשתראי לה שהיא מוגנת ואת דואגת לה לסביבה טובה ורגועה.

אין קשר.

אבל אם מעבירים - לעשות את זה בשכל.

קודם כל, לברר היטב על המקום החדש. לבקר. שלא יהיה " מן הפח אל הפחת".

אם מתאים - לעשות את זה לא ב"היסטריה", שלא יישאר לילדה כטראומה. לומר לה, בנחת, את ילדה שמאד אוהבת חברים, ובגן הזה לא טוב לך, כי יש שם יותר מידי ילדים שעוד לא למדו להתנהג אפילו שהם נראים גדולים. נעביר לגן שיהיה לך נעים, עם ילדים שתרגישי איתם טוב יותר, ובעז"ה גם הילדים האלה, כשיגדלו, כבר ילמדו איך משחקים ומדברים כמו שצריך..

פרקתי והחכמתי...

רוב תודות

רקע- בכורתינו היתה שנה שעברה בגן שהרושם שלי היה שפחות טוב לה בו. לא קיצוני כפי שאת מתארת אבל כששאלו אותה מה היה בגן היא בעיקר סיפרה על הצקות וכדו' (גן של בנות) בנוסף היא היתה עצבנית ונרגזת כל אחרי הצהרים, עיפה וכדו.

היה לה גם קשה עם מעמד של צעירה בגן מול "הבוגרות" שהיו שנה שניה. זה העמיד אותה כל השנה במקום פחות שממש לא התאים לה. (גם מבחינת יכולות היא התאימה ליכולות של הגדולות, כמו כן לדעתי הגננת טעתה בתיוג של בוגרות וצעירות)

לא העברנו אותה- כולם היללו ושיבחו את הגן הזה ואני הייתי בטוחה שסתם יש לי עין רעה ואני לא סומכת מספיק על המערכת. (גם במעון הרגשתי שזה לא מספיק טוב לבת שלי).

השנה- עברנו דירה, וכמובן עברנו גן. הילדה בגן עם בנים (כלומר יש אלמנט של מכות והצקות) אבל היא פורחת. היא הולכת שמחה וחוזרת שמחה (אפילו שזה גן עד 4 כשבגן הקודם היא רק חיכתה שניקח אותה ב1:30). היא מספרת מה קרה בגן עם חיוך ואפילו על ההצקות היא מספרת בנעימות.

יש לה גננת מהממת והיום אני יודעת שההרגשה שלי שהגן הוא לא המקום שהכי טוב בשבילה בשנה שעברה היתה הרגשה נכונה (אני יודעת שגם יש ענין של בשלות, ובכל זאת - שמים וארץ בין שנה שעברה להשנה)

במסגרת מעבר הדירה - גם הבנים התחילו מסגרות חדשות (בני שנתיים ושנה +/-), והרגשנו דווקא שהמסגרת שלהם לא טובה להם. ממש עכשיו העברנו אותם וב"ה ההרגשה היא הרבה יותר טובה (לאור הנסיון עם הגדולה החלטנו שאנחנו הולכים עם הלב שלנו ופחות נותנים חשבון למערכת ויותר סומכים על ההרגשה שלנו גם אם זה ידרוש התאקלמות חדשה.

כמובן שקודם בדקנו טוב טוב את המסגרת אליה העברנו והבאנו אותם עצמם להתרשמות ודיברנו איתם לקראת המעבר (עם הגדול ביניהם)

אני חושבת שבגיל 4 את יכולה ממש לבדוק עם הילדה מה דעתה על הענין. דבר נוסף - אם את מדברת איתה חשוב לא למשוך את זה הרבה זמן כי זה מאוד מבלבל שמתחילים לדון על גן חדש ולבקר בו ובפועל לוקח עוד כמה שבועות עד שזה יוצא אל הפועל.

בהצלחה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....