אני אומנם לא אותה אחת אליה את מתייחסת אבל...

אני חושבת שהבנת אותה לא נכון

לגבי לידת בית עם דולה, ודאי שאני חושבת שזו שטות מסוכנת. וגם לידת רכב בכוונה מסוכנת לא פחות...

אבל, היא לא אמרה שזה מה שהיא רוצה, רק שיתכן ולא תהיה ברירה אלא להגיע למצב כזה...

אני מניחה שגם את תסכימה שעדיף לידת בית עם דולה מאשר לידת בית לבד

וכן עדיף לידת רכב מתוכננת מלידת רכב בהפתעה...

ולגבי הכתבה, אני בכלל לא בטוחה שבבית חולים זה היה אחרת...

בכל מקרה, התודה בראש ההודעה היא כנה לחלוטין!

היא דיברה במפורש על זה שאין לה כסף למילדת או רופא בבית.

ושיש לה לידות יחסית מהירות.

ובית החולים הקרוב אליה - לא נעים לה והיא לא מסמפטת בו את התנאים.

אז היא חשבה ללדת בית - ולהביא הביתה דולה.. או לנסוע לבית חולים רחוק ולא באמבולנס של מד"א גם אם היא תרגיש שהלידה תהיה אוטוטו ממש...

ציפיתי לראות שם בשירשור הרבה זעזוע דווקא מאלו שתומכות בלידות בית..

ומשום מה הרבה "התחבטו" איתה בשאלה כי הרי לידה נעימה ובאווירה נחמדה זה חשוב יותר חס ושלום מבריאות התינוק...

הזעקה שלי ועוד בודדות בקושי נשמעה---

כי הבחורה ההיא בהחלט רצתה ללדת בבית בלי סיוע רפואי ומיילדותי. 

הרחקתי נדוד כדי לבדוק בשרשור המקורי וגיליתי ש:

הסיבה העיקרית שלה היא שהיא מפחדת המבית החולים שלידה. טענה זו התקבלה בזלזול יחסי על ידי חלק מהכותבות. אבל חז"ל דווקא התייחסו ברצינות ליישוב הדעת של היולדת והתירו אפילו לחלל שבת בשיל יולדת עיוורת שמבקשת שידליקו נר נוסף כי היא מפחדת!

ללדת בבית חולים שמאוד מפחיד אותך זה מסוכן בעייני...

אני מסכימה בפה מלא שלידת בית בלי מילדת וציוד רפואי זה מסוכן.

אני מסכימה שלידת ברכב מסוכנת אפילו יותר מכך!

אבל אני גם חושבת שעבור אותה שואלת לידה בבית החולים הקרוב היא מסוכנת במידה שווה (ואולי אפילו יותר...)

יהי רצון שכל נשות ישראל יזכו ללדת בקלות ובלי שום היזק לא להן ולא לוולד.

מלבד הדברים הנ"ל אני מסכימה איתך

ושוב תודהעל הדאגה!

אבל מה הקשר לזה שזה לידה ביתית?

בבי"ח לא היה לו חבל טבור על הצוואר? בבי"ח לא היו מבצעים בתינוק החיאה? בבי"ח המיילדת לא היתה משחררת את חבל הטבור?

לא עם תינוק במצב קשה. בסבירות גבוהה לפחות יש שם יותר רופאים ויותר מכשור מתקדם - בטווח שניות.

אבל שימי לב שעיקר מטרת הבאת הכתבה היתה להזהיר נשים שחושבות על לידת בית - ולא עם אחת המילדות המוסמכות/רופאים מוסמכים בעלת ציוד החייאה וכל שאר הציוד מציל חיים הקבוע בחוק.

וראיתי פה לפחות אחת כזו לאחרונה.

ומושפעת מנטייתך הפרטית שהיא נגד לידות בית (ולא משנה מה הנסיבות).

למרבה הצער גם בבתי"ח קורים אסונות קשים לפעמים.

לידיעתך את ילדי האחרון ילדתי בבית.

גם כשיולדים בבית צריך לדעת מהם הסיכונים והסיבוכים האפשריים וללכת בעיניים פקוחות - יש אכן פחות סיבוכים בלידות בית אבל אותם סיבוכים שיש מסתיימים בצורה פחות טובה מבבית חולים. והם סיבוכים יותר רציניים מואקום לחינם וכו'

זו תמצית השיקול.

מסיבוכים בלידות בבי"ח.

ברור שבסופו של דבר - אין כזו אפשרות שלא יהיו אף פעם סיבוכים (אלא אם כן רצון ה' הוא אחר).

אבל ברור שבבי"ח יש יותר אמצעים ואנשי צוות שיכולים לעזור אם חלילה קורה מקרה...

בשורות טובות!

או מוות תינוק,פינוי במצב קשה,פגיעות....

יש צורך לכמת את הסיבוכים גם לפי סוג הסיבוך.

אין דינה של סיום לידה בוואקום כדינה של סיום לידה בתינוק פגוע.

זה לא נספר כנקודה אחת לכל צד....

עד שמדברים על החויה של האמא וכו' וכו'

חויה של קיסרי טובה יותר מאשר לגדל ילד פגוע חלילה

אין הבדל באחוזי התמותה בין בי"ח ללידות בית, יש הבדל באחוזי ההתערבויות - שגבוהים יותר בבית חולים.

וזה לא אני אומרת, זה סקר קוקראיין, זרוע של ארגון הבריאות העולמי.

אם תרצי אחפש לך קישור.

כשמחקר בודק סטטיסטית אחוזי סיכון בלידות בית ובי"ח, נדגמות אוכלוסיות זהות. ההשוואה היא בין לידות בית מתוכננות לבין לידות בי"ח שמבחינת כל התנאים יכלו להיות גם בבית.

אם חוקרי רפואה ובריאות לא היו יודעים כלל בסיסי כל כך בסטטיסטיקה, אוי ואבוי למי שהיה מסתמך על ההמלצות שלהם, בכל נושא שהוא (לידות, תרופות, חיסונים, תזונה...)

אמנם חזר הדופק  אבל הנשימה לא חזרה.

רק כשהגיע האמבולנס עשו לו אינטובציה.

אם הם היו בבית חוליםדברים היו מתרחשים הרבה יותר מהר וסביר להניח שהתינוק היה במצב טוב יותר.

לא יכולה לחשוף יותר פרטים,אבל זה מבוסס על סיפור אמיתי,לזכור שזה תשקורת!!!

מיילדות בית מוסמכות יודעות לבצע החייאה, יש להן חמצן וסקשן, וכל הציוד שיש בחדר לידה מגיע איתן

יש להן הרבה יותר ידע בטיפול במצבי חירום לעומת מיילדת "רגילה" בחדר לידה

לעמת דולה, שאסור לה ליילד בבית משום שאינה מוסמכת לטפל במצבי חירום

לגבי חבל טבור סביב הצוואר -

זה קורה בערך בשליש מהלידות, לא בכל מצב יש סיכון, בד"כ במצב כזה מעבירים את התינוק דרך החבל, או אם הוא מספיק רופף - פשוט מסירים אותו כשהראש יוצא (2 מילדי נולדו עם חבל סביב הצואר או הגוף, אפגר 9-10)

התייעץ עם מד"א איך לעשות החייאה.

המיילדת כן עשתה..ושוב אני לא יכולה לפרסם את המקרה..עד שיהיה אישור.

לא להאמין לכל כתבה.

מקומם שכל פעם שיש איזה בדל ארוע ישר עושים מזה שישו ושימחו

רק מראה לנו כמה התשקורת אמינה...

מההתחלה - כבר כשהבאתי את הכתבה היה איזכור רק למיילדת ולא היה שום איזכור של דולה.

והעובדה שמד"א הדריכו אותה בהחייאה - עדיין מוזכרת ושרירה שם בכתבה.

התוספת שלי למעלה על הדולה - היתה לאותה אחת שחשבה ללדת לידת בית עם דולה בלבד כי אין לה כסף למילדת - רציתי להראות לה שיש סיבוכים גם כשלא צפוי - ושתענה מה לדעתה הדולה שהיא תכננה להזמין היתה עושה בכזה מקרה אם כשגם עם מיילדת זה הסוף העצוב....

ואת כבר החלטת ששינו את הכתבה...

נכון לעכשיו הכתבה היא בדיוק כמו שהיתה כשקישרתי אליה.

ואח"כ שינו.

של לידות הבית. כל מה שטבעי תופס היום יחסי ציבור רבים.

YNET עצמו לוחם נלהב למען זכויות יולדות הבית ומציג הרבה מחקרים בעדן. (את יכולה לרפרף ב"קישורים קרובים" המצורפים לכתבה)

כך שאם הם חשודים בהטיה - זה דווקא לצד השני...

הראשון קבל אפגר 9-10

ןהשניה היתה 5-9 יצאה שחורה ובמשך דקה לא נשמה והצרחות שלי מילאו את חדר לידה

עד ששמענו אותה בוכה ונושמת 

לא יודעת מה היה קורה עם זה היה בבית בלי ציוד מתאים של חמצן ורופא מומחה

וחשבה שיולדות בבית הם נשים יחודיות שחבל הטבור של העובר לא מסתובב לעולם סביב הצוואר שלהם.

זה הרופאים שרוצים להפחיד את יולדות הבית - כורכים חבלי טבור סביב הצוואר של תינוקות.

הידעת אנונימית גאונית?? סיבוב של חבל הטבור סביב הצוואר קורה בדרך כלל בתוך הרחם ולפני הלידה במהלך התנועתיות של העובר ברחם.  ובלי קשר לשום התערבות כן/לא. היות שהתינוק לא נושם בתוך הרחם זה ממש לא מפריע לו להמשיך לחיות גם כשחבל הצוואר כרוך סביב צווארו. הבעיה מתחילה בלידה - לפעמים בגלל הכריכה חבל הטבור מתקצר ואין לתינוק יכול לרדת למטה ויש צורך בניתוח קיסרי. לעיתים הוא נולד עם חבל כרוך - ויש צורך לשחרר במהירות ולפי מידת הכריכה ואובדן נשימה כן/לא להמשייך לטפל.

גם נשים שיולדות בהפתעה ובמהירות ללא מגע יד אדם - יולדות לעיתים תינוקות עם חבל טבור הכרוך סביב הצוואר.

לפעמים זה לא ברור ומובן מאליו. (ואני בדרך כלל קולטת אמירות ציניות)

פעם הבאה זה יבוא עם סמיילי צוחק

מובן שזה אסון לחשוב ככה 

אנונימי כתבת שטות עכשיו כיון שחבל טבור לא קשור לשום דבר וזה יכול לקרות בכל שלב

אצל הראשון אמרו לי שבוע שלושים שהחבל מסובב

ואצל השניה לא ראו כלום

הבעיה העיקריתשיכולה לקרות בחבל טבור מסובב זה

שכשהתינוק יוצא הוא מותח את החבל ומפסיק את אספקת החמצן שלו

אצל הראשון שלי היה חבל ארוך מאד מהרגיל ולכן לא קרה כלום

ואצל השניה היה חבל קצר ולכן קרה מה שקרה 

אין אפשרות לדעת את זה מראש

כלומר גם אם רואים האטות דופק , מים מקוניאליים וכו'

אי אפשר לדעת שזה מגיע מחבל טבור 

ואי אפשר לעשות כלום עד שהתינוק יוצא ואפשר לשחרר לו מהצוואר

זה ההבדל הקטן והמשמעותי

את לא יודעת ולא כתוב בכתבה שלקח הרבה זמן לטפל.

אם היתה מיילדת מוסמכת היא מן הסתם טיפלה ועשתה החייאה מייד.

רק מפוח ביתי?!?

אמאלה בורחת לארה"ב....... <צ>

בשבילי ובשביל כל סטנדרט רפואי מפוח נייד אינו הציוד המתאים לבית חולים.

הוא ציוד המתאים למע"רים..

לברוח?!?

ואם לא אכפת לך השאלה שלי היא צינית וסומנה ב<צ> כי ברוך השם בתי החולים פה בארץ מתקדמים ביותר ויש בהם ציוד רפואי מעולה כולל מכשירי החייאה והנשמה מתקדמים גם לא רק בסטנדרטים של זימבבואה.

ניכר שהיה לך בהחלט מה להגיב. אם אלו התגובות העניניות שלך בנוגע לרמת הציוד של המיילדת. אני לא צריכה להמשיך להגיב לך באמת.

האמינות הגבוהה שלך הוכחה...

אך את פשוט כותבת דברים שאינם נכונים ואינך מכירה (בניגוד אלי שעוסקת בתחום ביום יום ומכירה מקרוב את נושא החייאת יילוד בבי"ח או מחוצה לו) וחוזרת עליהם שוב ושוב ולכן נפלט לי ביטוי חריף ולא ראוי. ניסיתי לערוך אך כבר אין אפשרות. עימך הסליחה!

אשמח לשמוע

אני מאד מעריכה  ואוהבת את הגישה הטבעית שלך,

אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה שלידה,

עם כל זה שקודם כל זהו תהליך טבעי,

זה גם תהליך לא פשוט, הכרוך בסיכונים רבים!

בלידה ביתית, גם בליווי מיילדת, טובה ככל שתהיה,

אין אפשרות לתת מענה או לצפות תקלות ואין אפשרות להתמודד איתן!!

כל עוד הכל עובר "חלק", הכל סבבה.

אבל במקרה שמשהו מסתבך, זה לא ככה!

הריון הוא מתנה.

לידה היא מתנה.

תינוק הוא מתנה.

חבל בשם עקרונות קדושים לאבד את כל שלושת המתנות האלו.

כותבת מנסיון כואב של שתי לידות שהסתבכו איכשהו.

ולא.בית החולים לא היה אשם. ואם נניח הייתי בבית- זה לא היה נגמר טוב.

מספרים בנקודות??

כלומר ניתוח קיסרי נקודה אחת. ואקום נקודה אחת. קרע ברחם נקודה אחת. תינוק פגוע נקודה אחת. תינוק מת נקודה אחת.

או שמדרגים את זה בהתאם לחמורת הסיבוך וטיב הנזק??

ואציין לך כמו שציינתי לבתיה צ

מידע אמין שווה ומשכנע הרבה יותר ממידע פנטסטי. כששקלתי לידה בבית המידע הפנטסטי עורר בי חשד עמוק. השתכנעתי רק אחרי שהציגו בפני את הסיכונים בפתיחות - כמו שנוטים לעשות אנשים ישרים שאין להם מה לחשוש.

ואז יכולתי לערוך הערכת סיכונים מתאימה. אין טעם לציין שאין הבדל בין ציוד ההחייאה בבית לציוד ההחייאה בבית חולים כי לכל פסיכית ברור שיש הבדל.

במקום זה תנסי להביא אולי מקור שגם תוצאות החייאה במכשירים ביתיים במרבית המקרים מיטביים והסיכון זניח מאד למשל.... (שמנה לב זו דוגמא פרועה באוויר ולא עובדה שהוכחה או נבדקה על ידי)

וילדה בבית חולים.

בזכות זה שהייתי בבית חולים תוך חצי שניה הגיע רופא ילדים, ועד שהוא הגיע המיילדת עשתה לה החייאה.

הילדה ב"ה יצאה בלי סימן לכך שהיא יצאה עם דופק חלש וללא נשימה.

היום היא בת כחמישה חודשים ושובבה ופעילה ב"ה!

אז כן,

בבי"ח זה היה נגמר אחרת, כי הכלים זמינים במהירות.

חולים יש את כל האופציות למענה מהיר במקרה של אסון. הרבה יותר מלמיילדת אחת, מקצועית ככל שתהיה.

גם הם רצו לבית חולים אח"כ, נכון?

כי זה כנראה לא מיותר לפעמים.

כל אישה צריכה לשקול לעצמה.

לידה היא אירוע טבעי לחלוטין אך אירוע שעלול להסתבך.

איפה את רוצה למצוא את עצמך במצב של סיבוך?

במקום מצויד לחלוטין, מוקפת בכל הנדרש, כשמקסימום צריכים להעביר אתכם חדר או מחלקה,

או שאת רוצה להיות בבית ולהיכנס לסחרחרה מטורפת של ריצה לביה"יח תוך כדי לידה או רגע אחריה...

זה שיקול אישי.

ב. לרוב הסיבוכים (הנדירים) למיילדת יש את הציוד והידע לטפל בדיוק כמו בבי"ח. ממש כמו במקרה הנ"ל (למרות שמוצג בצורה מעוותת בתשקורת)

ראש ולקחת סיכון שמסע של תשעה חודשים יסתיים באסון רק בגלל עקרונות מקודשים או עקשנות יתר?

גם אני חולמת ללדת בבית, נשמע לי דבר מדהים! אבל עד שלא אמצא דרך לעשות את זה הכי בטוח בעולם, אוותר על הכמיהה.

לידה היא מצב שבו עלול להיווצר סיבוך, גם אם זה נדיר, וכל אחת צריכה לחשוב היכן הייתה רוצה למצוא עצמה במצב כזה, ובמי להיות מוקפת.

ואל תגידי לי שאת חושבת ברצינות שלמיילדת אחת יש אותם הכוחות והיכולת שיש לצוות שלם בבית חולים על כל המכשור המתקדם שלו.

אם המיילדת הייתה מספיקה, למה רצו אח"כ לבית חולים? אשמח למענה רציונלי על זה.

למיטב הבנתי אין חדר ניתוח זמין בבית

שמי שיולדת בבית וזה לא לידה ראשונה, והעובר לא גדול, והיא לא אחרי קיסרי וכו' וכו' 

סביר להניח שזה לא אמור לקרות לה.

(אה לא אמרתי בגלל זה ללדת בבית.ממש לא.  רק שאני מניחה שהסיכון הספציפי הזה בלידת בית הוא רחוק ביותר)

בבית חולים נותנים פיטוצין, שמעלה מאוד את הסיכוי לקרע ברחם.

בלידה בבית אין פיטוצין.

שילדה ברכב בדרך לבית חולים - והרחם נקרעה???

גם סיבוך נדיר הוא סיבוך קיים!!

תפרו בשני נקרע בשלישי...

הרחם נכרתה

לאמא שלום וחמישה ילדים מקסימים.

ילדה כ"כ מהר שמרוב מהירות היו לה הרבה קרעים ודימומים פנימיים, היא לא קיבלה שום פיטוצין ושום כלום, הטיסו אותה לניתוח כי היא הייתה בסכנת חיים. ב"ה היא בריאה ושלימה

מה הרחם שלנו מפחד מאיתנו כשהוא בבית?

או שהוא קופץ משמחה כשהוא בביה"ח ואז מרוב אושר הוא נקרע?

התאור שלך היה מגניב

ולגופו של עניין: 

גם אם יש אפשרות להוכיח שבבית זה דבר שקורה פחות

בכל אופן ברגע שיש אפשרות שזה יקרה בבית , ויוקטנה דברה על פחות לא על לגמרי לא,

אנחנו בבעיה חמורה כי מה תעשי במצב כזה?

כי יש לך מיילדת פרטית.

והיא תזמין במהירות אמבולנס לבית חולים.

ולידת בית אסורה בטווח רחוק מידי מבית חולים

כך שיש עדיפות זמן לבית החולים - טיפול יותר מהיר . אבל כמה זמן וכמה באמת החשיבות - זה כבר תלוי באמת בגודל הקרע ועוצמת הדימום.

סוג של ריזיקה של מקרה נדיר - אני כבר חושבת שזה מצדיק שאלת רב...

ברררר מפחיד מדי בלי אפידורל לסבול את כל זה עוד כמה ימים!!!!!!!!!

גורם לרחם עומס יתר - שגורם לה לקריעה.

מצד שני - כשבבית קורית הפעם הנדירה של הקרע - הסיכון לאובדן רחם/מוות גבוה יותר מאשר בבית חולים.

ויש לציין את המידע הזה - יש יותר סיכוי לקרע שגם ככה הוא נדיר -  בבית חולים מבבית. סיום של מצב קרע יהיה טוב יותר בבית חולים מאשר בבית. למה לפחד לציין את זה??

זה נותן לכל יולדת יותר כלים לבחון את המצב.

זה סיבוך גם של פיטוצין ולכן בבית יש פחות סיכוי להקרע מאשר בבית חולים

אבל גם סיבוך של התהליך הטבעי והמופלא (והקצת מסוכן ) ששמו לידה...

בבית חולים הטיפול יהיה מהיר יותר מאשר בבית - פינוי לבית חולים.

גם בבי"ח ולא להסכים לקבל פיטוצין. אני למשל לא הסכמתי, ולא קיבלתי

אבל אני מאד לא מעוניינת להיקלע למצב שבו תוך כדי לידה אאלץ לעמוד על שלי ולהיות אסרטיבית... יש לי מספיק אתגרים להתמודד איתם

לזירוז פשוט אמרו לי 'טוב' והמיילדות קראו לי החדר ללא זירוז. שום לחץ לא הופעל עלי.

בלידה אחרת אמרתי מראש שאני לא רוצה זירוז אז אפילו לא הציעו לי

וטשטוש לא רציתי ולא לחצו עלי

תמיד אפשר שהבעל\המלווה יהיו אסרטיביים יותר למקרה הצורך

יש עשרות אחוזים.

למה על כל אלה לא עושים כתבות הפחדה בעיתון?

ואיפה יש יותר לידות שמסתבכות (ת'כלס, מנתון "יבש" כזה א"א להפיק שום מידע- מה היו הסיבוכים? האם הסביבה (בית או בית חולים) השפיעו עליהם? האם יש חשיבות לבית החולים שבו היו הסיבוכים?)

(אגב, זה נתון מבוסס או משוער?)

ההפחדה לא אמורה להיות "תלדו בבית, כי בבית החולים יש יותר סיבוכים באופן יחסי",

אלא "תלדו בבית החולים, כי שם יש צוות ומיכשור רפואיים שעוזרים לטפל בסיבוכים הלא צפויים ביעילות ובמהירות שמצילה חיים. הזמן הוא גורם קריטי כאן.

מכאן כל אחד יעשה את שיקוליו, ונותר לקוות שחיי העובר-התינוק יהיו בעדיפות עליונה. 

מקרה שתינוק נולד עם קשר בחבל הטבור (מה שקרה כאן) - עלול לקרות בבית כמו בבית חולים.

בשני התרחישים לא תמיד ניתן לזהות מצוקה מראש עד שהתינוק נולד כחול / לא נושם / דופק נמוך ח"ו.

הטיפול המיידי בחדר בלידה ובבית הוא זהה בשני המקרים ולא כולל מכשור או מיומנות מיוחדים שיש רק בבית חולים ואין למיילדת (לפי תרשים זרימה של החייאת יילוד שכולל בעיקר גירוי לנשימה, הנשמה במפוח, חמצן ועיסויי חזה)

אז למה נטפלים לעובדה שזה קרה בבית אפילו שאין לזה שום קשר לסוג הסיבוך והטיפול??? סתם דמגוגיה!

איך אמורים לקבל החלטות? לפי רפואה מבוססת עובדות ומחקרים ולא רק לפי תחושות בטן וסיפורים אנקדוטליים שהיא מכירה וההיא שמעה וההיא קראה בעיתון.

והעובדות המגובות במחקרי ענק ובהמלצות ארגונים רפואיים אובייקטיביים כמו ארגון הבריקות העולמי ברורות שללדת בבית עם מיילדת לא פחות ואף יותר בטוח לאם ולתינוק מאשר בבי"ח.

בשבילי כדי ללכת לבי"ח צריכה להיות סיבה ולא כדי להשאר בבית.

הגישה שטוענת ללכת לבי"ח מראש "על כל צרה שלא תבוא" היא בעיני דאגנות יתר לא ראויה, אולי גם נעבור לגור בבי"ח שמא נלקה ח"ו בשבץ או בדום לב?

לפעמים יש קשר רפוי ומתהדק רק בסוף הלידה ואז אין סימנים מקדימים כמו האטת דופק.

ישמור אותנו הקל אם בבתי החולים שלנו אין ציוד החייאה מתקדם ועושים שם הנשמה כמו בבית...

אנחנו לא בזימבבואה שבבתי החולים יש ציוד המתאים לבית ומנשימים שם במפוח...

בבית חולים עושים החייאה במכשירים מתקדמים ויש הנשמה זמינה ורופא ילודים שאוהמ... למד קצת יותר ממיילדת ויש לו ידע ספציפי על תינוקות....

למה בכלל הבהילו את התינוק לבית חולים והזמינו מד"א?? יש למיילדת בדיוק את אותו ציוד שיש לבית החולים לא?? וידע בדיוק כמו לרופאי טיפול נמרץ ילודים לא???

כדי להשמע אמינה בתיה צ היקרה עלייך להיות ריאלית.

לידה אינה מצב של אדם בריא. אדם שיש לו תעוקה בחזה זו לא דאגנות יתירה לאשפז אותו יום יומיים במחלקה בבית חולים מחשש לשבץ או דום לב...

גם יולדת נמצאת במצב מסוכן כלשהו לא לחינם היא מברכת הגומל אחרי הלידה (ואת הרי בעצמך מספרת שרמת הסיבוכים בלידות בית נמוכה מבבית החולים - אבל סיבוכים יש גם בהריונות שהכל היה תקין). אז זו לא "דאגנות יתר לא ראויה".

לעצום עיניים מהסיכונים בלידה זו "אדישות יתר לא ראויה".

כדי שתשכנעי אותנו ללדת בית ותשמעי אמינה - נסי לספר לנו אולי איך מטפלים בצורה המיטבית בתוך הבית ואיך מחישים לבית החולים. כמה המקרים הללו נדירים כן או לא . ואז ניקח אולי נוכל לקחת החלטה לקחת ריזיקה כזו וכזו כדי ללדת במקום נחמד ואהוב. (גם אני כשההריון תקין מסוגלת ללכת לבית חולים נעים יותר ופחות מקצועי  - אבל מתוך ידיעה שיש סיכון מסוים ומהו. לא בעצימת עיניים)

דיבורים הזויים ומטופשים כאילו בתי החולים שלנו מצויידים במפוח להחייאה כמו מיילדת ביתית והמומחיות של מיילדת לא נפלת מרופא בטיפול נמרץ ילודים ושלידה היא בכלל לא מצב שיש בו סיכון חיים למישהו - מסבירים לנו היטב איך דווקא יולדות הבית הם נשים הזויות המאמינות באמונות טבעוניות שלא מחויבות לשום מציאות או אמינות.

נשאיר את "ספק" לקרוע לטבעוניים והמרפאים האלטרנטיביים את הצורה בפורום הורות ולא לדרוס בפורום ההורמונלי והחמים שלנו.

אבל הוא היה משאיר אותך מטופשת לחלוטין עם כאלו טענות "צודקות ואמינות".

לקחתי ריזיקה היות והיתה לי סכרת הריון מאוזנת היטב, ופחדתי מאד מכיסתו"ח של בתי החולים.

ומד"א נמצא 3 בנינים מהבית בו ילדתי (של אמא - לא שלי) ויש גם בית חולים במרחק 5 דקות.

אבל קראתי חומר ובדקתי היטב את המצב ולא עצמתי עיניים. יש פחות סיבוכים במספרים בבית מאשר בבתי חולים מצד שני הסיבוכים בבית מסתיימים בצורה פחות טובה וחמורים קצת יותר.

גם מי שיולדת בבית לא חייבת להתחיל להסתיר את הסיכונים ולהפיץ תאוריות ורודות. בדיוק כמו שבית חולים לא מכחיש את הסיכונים בניתוח קיסרי ובתי חולים מפרסמים את שיעור הניתוחים והוואקומים וכו' כך יולדות בית לא אמורות להתכחש לסיכונים ולכתוב עליהם שטויות.

זה סתם נשמע לא אמין. אותי הלחיץ מאד לפני הלידה כל התיאורים הוורודים והפנטזיות שלא נשמעות אמינות בנוגע לאיכות הטיפול בבתי חולים ובבית. רק אחרי שדיברו איתי ישר ולענין ולא הסתירו את ההבדלים - השתכנעתי לנסות.

ואני אישית לא התלהבתי עד דמעות מהחוויה. לא היו לי חוויות כל כך שליליות מבתי חולים. ואני לא ממש אתלהב לשלם עליה שוב אם לא תהיה לי סיבה טובה מאד.

כל הזמן אומרים שמילדות בית מקבלות רק נשים עם  הריון תקין בלי סיכונים?? אז איך זה? ולאור ההתנגדות שלך לכך שאין סיכונים, אז איך גם החלטת כזו החלטה?

בגלל שהמשקל של העובר היה תקין, הסוכרת היתה מאוזנת ובחרתי במקום של כך קרוב למדא ולבבית חולים והסיכון בסכרת הריון של התקעות סובל דיחוי של דקות הפינוי.

אני לא נגד לעשות הערכת סיכונים - אני בעד לדעת מה הם הסיכונים כשאת מחליטה. ולא להחליט "מהבטן" ולעצום עיניים כאילו אין סיכונים.

בסה"כ זה גם סיכון שלה, לא?

ממה חששת כ"כ מלידה בבית חולים?

אותי מרגיעים כרגע שכיון שהסוכרת מאוזנת היטב, והעובר במשקל תקין לגמרי, אין שום סיבה לזירוז, והכל יהיה טבעי.

ממה חששת?

השמיעו לך דברים אחרים?

בגלל תמותה עוברית גבוהה בשבועות אחרי התאריך אצל אמהות סכרתיות...

הפחד שלי היה שהם ימהרו ללכת לניתוח על כל שטות בגלל שהמשקל היה יותר גדול ממה שילדתי תמיד(ילדתי בסוף בשבוע 38 ילד במשקל 3.500 אבל פחדתי להגיע לשבוע 40 ואילך כמו תמיד והמשקל יטפס לכיוון הארבע) ואז כשהמשקל גדול כל עיכוב בלידה - יכולים בבית חולים ללחוץ עלייך לניתוח מחשש לפרע כתפיים.

הרופא שלי גם הרגיע אותי כל הזמן שהם לא עושים את זה בבתי החולים ואם אני אתנגד לניתוח זו נשארת תמיד בחירה שלי - אבל היה לי לחץ מזה.

אולי זה סתם היה חשש מופרך.. אבל ברור שסכרת הריון כבר מוגדר תחת ההגדרה של הריון בסיכון ועלול להכניס לרופאים כל מיני רעיונות לראש--

החולים בו אמורה ללדת מה המדיניות?

הם אמורים לדעת כבר בהרשמה שאני סוכרתית?

כי לא ציינתי שום דבר כזה. 

כרגע הדיבורים הם רק במרפאת היריון בסיכון...

אני בלחץ...

המילים הללו "תמותה עוברית גבוהה בשבועות שאחרי התאריך אצל אמהות סוכרתיות" גורמות לי לדלג כמה פעימות לב כל פעם שנזכרת בהן...

שה' יעזור.... 

כתבת שלא רצית להגיעל40+,  מבינה את זה מאד,

אז אם אפשר - פשוט לא הבנתי - מה עשית? היה זירוז (או "השראת לידה") כלשהו?  בבית??

הוא זה שמחליט מתי הרגע המתאים.

פתאום באו להם הצירים בשבוע 38.

היא יכלה להסתכן בשלילת רשיון. מוזר מאוד.

במיוחד שהנהלים לגביהן מאוד מחמירים, וכל סטיה קטנה - שלילה.

הוא כבר היה מוציא לנו את המיץ אה???

הוא נשמע אמין ומותר שמישהו ינפץ את תאוריות הקונספירציה על משרד הבריאות והרופאים שרק רוצים להרוג את כולנו תמורת בצע כסף. (כל אדם פשוט שנהיה רופא מושבע כנראה בשבועת סודיות על ה"קשר" לרצוח את האנושות )

ומציב מול כל המרפאים האלטרנטיביים מראה - בנוגע לשרלטנות שלהם והעובדה שהם אלו שאינם מגובים בשום מחקרים וגובים כספים בלי לפרט לאף אחד מה הם בדיוק עשו/שמו בתכשירי הפלאים.

הבעיה שלו היא האגרסיביות שלו (בדומה לאגרסיביות של יוקטנה ורוןבלב) שלא מתאימה לפורום הורמונלי.

אבל עד שיש לנו פורום רגוע ונחמד מה צריך את השרשורים הארוכים הלוחמניים והמתישים האלו

וחוץ מזה - לפעמים הוא ממש מגזים.

וטען שיש לו בת שנפגעה בלידה בית (אייקון מקיא)

לא מתכוונת לכתוב הרבה, אין לי זמן לזה כרגע, רק שמוזר לי איך הבינו ממני דברים שלא התכוונתי אליהם...

לא יודעת אם הבעיה בי, בניסוח לא מובן, או במי שקראה.

לא התכוונתי ללדת בבית ללא מיילדת, כי נראה לי שאין בזה צורך, אלא פשוט מהסיבה הטכנית, שאין לי מיילדת ליד ביתי, בטווח שהיא תספיק להגיע תוך זמן מספיק כדי להיות בלידה, שאם בעז"ה תהיה כמו הקודמות, עלולה להיות מהירה מאד.

גם לא התכוונתי ללדת ברכב כי זה כיף גדול, אלא כי אם אני חושבת על לקחת את הסיכון ולנסות להגיע לבי"ח יותר רחוק מביתי, אני צריכה לדעת, שיש אחוז מסוים שאלד בדרך, ומעוניינת להתכונן לזה, לראות במה זה כרוך, ולפי זה להחליט אם לקחת את הסיכון של לידה ברכב, שממש לא בא לי, בשביל הסיכוי להגיע לבי"ח שאני יחסית סומכת עליו יותר.

לא ברור לי איך הובן שבא לי ללדת בבית לבד, או ברכב מלכתחילה. אני רק בודקת סיכונים כדי להחליט החלטה שקולה, וזה נראה לי די לגיטימי... אם הייתי רוצה ללדת ברכב, הייתי עושה את זה בחניה ליד הבית... לא הייתי מנסה לבחור לי דווקא איזה שוליים בכביש ביןעירוני... 

זאת דרכי בכל החלטה בחיים, בעיקר אלו המפחידות יותר. לדעת כמה שיותר על ההשלכות של כל אופציה, ואז להחליט.

בכל אופן אני מניחה שכל מי שהתרעמה עלי, זה היה מתוך דאגה לשלומי ולשלום תינוקות ישראל המתוקים, אז תודה!

(למרות שוודאי שחלק מהבוטות הייתי מסננת... )

כנראה שמעולם לא היית נוכחת בהחייאת יילוד בבבי"ח או מחוצה לו.

אין לך שמץ של מושג מה הציוד ומה התהליך ואת מדמיינת על "ציוד מתקדם רובוטריקי שלוקח עובר מת ומחזיר אותו לחיים בניגוד למפוח הנשמה פרימטיבי מזימבבואה" כל זה לא מפריע לך לומר "דיבורים הזויים ומטופשים" על תיאור העובדות והמציאות ממי שמכירות אותה לאשורה.

אני לא מנסה לשכנע אף אחת היכן וכיצד ללדת. אני בעד להכיר את העובדות  לאשורן כדי שכל אחת תקבל החלטה מושכלת בהתאם למחקרים ולעובדות אובייקטיביות ולא מתוך בורות, פחד קמאי או אפקט העדר.

לדעתך אם בגלל למשל סיכוי של 1:15000 לקרע ספונטני ברחם בריא צריך לאשפז כל יולדת בחדר לידה? אז מדוע לא לאשפז כבר בחדר ניתוח הרי כל דקה חשובה במקרה כזה. ובעצם כל ההריון ולא רק בלידה (ממשיכה את קו המחשבה ששולל ניהול סיכונים ופועל לפי התרחיש הגרוע ביותר)

כמה יולדות שמתו בעקבות ניתוח קיסרי היו יכולות להיות עימנו היום? האם זו סיבה לשלול באופן גורף ניתוח קיסרי? ברור שלא וכך צריך בכל דבר לעשות ניהול סיכונים (או ניהול סיכויים) אני אתן לך טיפ: זה מה שהרופאים עושים כל הזמן.

הנתונים שאת מבקשת בצדק, מה הסיבוכים האפשריים, מה השכיחות שלהם, אילו טיפולים ואיזה תוצאות יש בבית ובבית חולים, נבדקים ומתועדים במחקרים רבים בארץ ובעולם. את מוזמנת למצוא אותם בעצמך, אני לא גוגל.

פעם הבאה כדאי שלפני שאת כותבת משהו תכירי את העובדות ובעיקר אם את כותבת בשחצנות ובמילים מעליבות.

אני רק ראיתי בעיניים את ההבדל בין ציוד ההחיאה בבית החולים לציוד ההחיאה הביתי

ולכן כדאי  לך להשמע אמינה לכל אוזן הכי פשוטה שתסכים איתי שהציוד הכבד והיקר והמשוכלל של בית החולים - יעיל יותר.

הסיכון היחיד בלידה אינו רק סיכון לקרע - לידה היא מצב מסוכן. זו המציאות. אנחנו מברכות אחריה הגומל ונשים בהחלט מתות מלידה....

במצב מסכני חיים בהרבה פחות אנשים ורופאים יעדיפו להתאשפז...

ככה שההגדרה הטפשית של בוא נאשפז כל אדם שמא יקרה לו מששהו איננה נכונה. המקבילה היא - בוא נאשפז כל אדם שיש לו תסמינים שחשודים כמסכני חיים - מה שקורה כאן ובכל המדינות המפותחות על בסיס יומיומי.

לידה = תסמין החשוד מאד בסיכון חיים.

אני קראתי בגוגל (ועבדתי קשה לחפור כי כל האתרים הטבעיים מציגים רק את הוורוד בודדים מבליעים בעדינות את הבעיות) - והעובדות היו לנגד עיני - ואחר כך כתבתי. הצעתי לך כדי להשמע אמינה להציג את אותן העובדות ולא להתחבא מאחורי שטויות לא אמינות ודמגוגיה.

אותי ועוד הרבה נשים - הדבר שהכי משכנע ברופאים וברפואה היא שהם לא מסתירים את הסיכונים בכל פעולה ותרופה.

היות ולי ברור מבירורים שעשיתי ומעובדות שקראתי - מהם הסיכונים של לידה בבית אני טוענת שיש מה לשקול את הנושא ויש מה להעריך סיכונים כמו שרופאים עושים הערכות - ככה גם בלידות בית תעשו הערכות.

אל תעצמו עיניים כבת יענה מול הסיכונים שישנם. יש סיכונים בלידת בית בדיוק כמו שיש לה מעלות ענקיות מבחינות אחרות.

אז אם לא תצבעו את הכל בוורוד פנטסטי מחריד נוכל לערוך ניהול סיכונים. בינתיים כל תומכי לידות הבית מסתירים את הסיכונים ומציגים רק את הסיכויים. אז איך נוכל לערות ניהול סיכונים?!?

את יודעת איך היתה נשמעת לידה בבית חולים אם הרופאים היו מציגים אפילו חלק מהסיכונים?

"בואי נחבר אותך למוניטוור. דרך אגב: מוניטור מעלה את הסיכונים ללידת וואקום וקיסרי, ולא מוריד את מקרי המוות של אמהות ותינוקות בכלל.

עכשיו תשכבי על המיטה. דרך אגב: שכיבה על המיטה מגבירה את כאבי הצירים, ומונעת מהתינוק להתברג באגן.

כן מן הסתם עכשיו כואב לך - אפשר לקחת אפידורל. דרך אגב: יש סיכוי של 10% שאחרי הלידה יכאב לך הראש בטירוף כל פעם שתשכבי, בגלל חדירה של נוזל שדרתי. יש גם סיכון של שיתוק ומוות. כמובן, זה גם מגביר את הסיכוי לקיסרי.

מעדיפה טשטוש? אוקי. אגב: הוא פוגע משמעותית בחווית הלידה, ומוריד משמעותית את סיכויי הצלחת ההנקה. התינוק גם עלול להיוולד עם מצוקה נשימתית, ויש מחקרים שמראים שיש לו סיכוי גבוה ב-20% להתמכר לסמים בבגרותו.

עברו כבר שעתיים והפתיחה לא התקדמה? אפשר לתת זירוז (פיטוצין). נשמע טוב "זירוז" נכון? מילה מעולה! כאילו, מי לא ירצה שלידה תזדרז לה? דרך אגב: זה מעלה את כאבי הצירים, וגורם למה שנראה כמו מצוקות עובר (ולכן יותר וואקום וקיסרי), ועלול לגרום לקרע ברחם, וגם לדימום שלא ניתן להשתלט עליו בסוף הלידה. 

וכן הלאה והלאה.

אם מישהי כאן היתה בלידה כזו...

ברור שאי אפשר תוך כדי לידה לדבר עם יולדת על הדברים האלו צריך לדעת לפני

וכל אשה יכולה מאוד בקלות להשיג את המידע הזה, גם בקורס הכנה מדברים על כך

חלק אחר מוגש כמידע אמין באתרי רפואה קונבנציונליים לחלוטין ובגלישה קלילה באינטרנט.

עובדה לא הצלחת להפתיע אותי באף שורה ממה שכתבת.

חלק מהדברים הללו נאמרו לי בחדר לידה (נניח לפני מתן אפידורל וטשטוש ) וגם חתמתי עליהם. את שאר המידע קראתי באתר מכבי/הכללית בכל פוסט על לידה .... ובספרים קונבנציונליים ושגרתיים כמו המדריך השלם להריון ולידה. ובקורסים ה"אסורים" של הכנה ללידה באמצעות קופת חולים/בתי חולים.

בעוד שבשביל מידע על סיכוני לידה ביתית - יכולתי לפנות למתנגדי לידה ביתית שיפחידו אותי או ללחוץ היטב את המיילדות בהבהרה שאם אני לא אדע מה הסיכונים אני אאלץ להאמין שהם פשוט כל כך גדולים שלכן זה כל כך מוסתר ומודחק. שום אתר טבעי או תומך בלידה פרטית לא מציג את הסיכונים כמו שאתרי קופות חולים ובתי חולים עושים.

ולא לסמוך שהאישה יודעת מה זה אינטרנט

או בכלל יודעת לקרוא

או שיש לה כסף להכנה ללידה

וברור שיולדת ביתית מעבירה לידיה במודע את האחריות, ומבררת בעצמה.

ולפי הדיבורים האוטופיים הוורודים והקסומים של יולדות הבית - וההתקוממות שלהן מכל בדל סיכון שמוצג - די ברור שרובן לא היו מודעות לכך. (ולא רוצות להיות מודעות)

למה אין חובה למיילדת בית להציג את כל הסיכונים ליולדת - ולא לסמוך על זה שהאישה קראה או בררה בעצמה או היתה מודעת למה שהיא עושה?!?

הא, כי מילדת בית היא לא מישהו שחייב בכלל להסביר משהו למישהו. היא לא רופא ולא מערכת בריאות...

ואחרי כל זה את משכנעת אותנו לסמוך עליה יותר מעל רופא....

שאחרי שנים שיולדים בבתי חולים עם שירותי חירום צמודים (חדר ניתוח, מנות דם החיאה וכו')

מה שללא ספק הציל חיים של מאות ואלפי נשים, 

נשים כבר לא מודעות עד כמה לידה זה תהליך מסוכן!!!! 

עכשיו בטח תספרו לי שפעם כולן מתו בבית חולים. ..

כמובן אני מתכוונת לבתי החולים של היום לא של פעם

וכן בהחלט נגרמים סיבוכים מיותרים בבית חולים אני לא מתכחשת. אבל זה לא קשור לעניין

את זה אפשר לפתור בפני עצמו עם רופא\מיילת פרטיים או אפילו מודעות מה להסכים ומה לא

רק כדי להבין שזה ממש לא שחור לבן.

רובם המכריע של הסיבוכים לא מתחילים "פתאום" אלא יש להם סימנים מקדימים

בבי"ח בד"כ שמים את האישה על מוניטור כי אין מספיק כח אדם להיות צמודים אליה.

בלידת בית המיילדת נמצאת עם היולדת כל רגע

כל סימן הכי קטן שמשהו לא כרגיל - היא יודעת מה לעשות.

מה לעשות שכל המחקרים מוכיחים שזה לא מסוכן בכלל ללדת בבית?

את לא יודעת כמה חרשתי את הרשת, ואיזה כמויות של חומר קראתי לפני שהחלטתי.

דיברתי טלפונית עם מיילדות בית, נפגשתי עם שתיים, חקרתי אותן על כל פרט.

זו ממש לא הייתה החלטה בשליפה.

ולא רק על מספרם. כל המחקרים מציינים מספרים ולא מתעמקים בטיב הסיבוך ובטיב הטיפול במקרי סיבוך.

אין דינו של ואקום כדינו של תינוק פגוע / רחם כרותה....

אם בית החולים גורם סטטיסטית למעט יותר סיבוכים (הם לא הצליחו להוכיח שם הפרשים גדולים) אבל מדובר בסיבוכים יותר מינוריים והם יודעים ויש להם יכולת להוציא מהסיבוכים הללו בצורה מיטבית.

אז זה הבסה בנוק אאוט של בתי החולים את מיילדות הבית.

(גם אצלן יש סיבוכים בשיעורים לא רחוקים מבתי החולים - ואין להן את היכולת לחלץ בצורה מיטבית)

שכחת שאין סיבוכים בכלל בבית? 

בספר של אילנה שמש יש טבלה

אמנם זה ספר קצת ישן, אבל הטבלה שם מפרטת בדיוק את סוג הסיבוך וחומרתו, בהשוואה שבדקה לידות בית של יולדת בריאה עם מיילדת מוסמכת, לעומת לידות בי"ח של יולדות בריאות.

הספר כרגע בהשאלה אצל חברה, כשיחזור אשמח לצלם לכן את העמוד המדובר.

אבל ברשת יש מלא חומר.

חוץ מ"נתונים" בשיטת יוקטנה בלי הסברים ופירוט???. יש רק סתם אמירות כמו "בכך וכך אחוזים יש יותר סיבוכים מבית חולים" בלי שום הסבר על מספר וטיב... וכל שאלה על מספר/טיב נתקלת בחומה אטומה של "הסטטיסטיקה הוכיחה" ו "לידת בית בטוחה יותר" ובלי להסביר...

אני אישית לא נגד לידות בית ואני אשמח שתרימי את כפפת השקיפות אם את אכן מודעת ויודעת ותביאי לנו מידע קצת יותר אמין והגיוני חוץ מהטענות ללא הסבר וחובת הוכחה שנטענות פה...

וזה 'רק יעשה לך טוב' 'לא תרגישי כלום' 'תוכלי לישון'... 'הלידה תתקדם יותר מהר', 'אין סכנה לתינוק!'

בפועל, לא עשה לי טוב בכלל!! סבלתי מאד ולא יכולתי לעזור לעצמי! כמובן שלא ישנתי, אולי הייתי נראית ישנה לאנשים סביבי, כי מרוב ריפיון של השרירים העיניים נעצמו, אבל הייתי ערה! הלידה ממש ממש לא התקדמה!  ועיקר הסבל שלא יכולתי לעזור לעצמי, אה ועוד בונוס... התינוק נולד מטושטש והיה ככה עד 18 שעות לאחר הלידה... בקיצור טראומה רצינית.

וממש ממש לא הזהירו אותי כלום לפני כן! אה, וגם לא כשעשו לי סטירפיניג! יותר נכון עשו לי סטירפיניג בלי לומר שזה 'זה'. ו'זה' היה נורא כואב ונורא אלים, וממש לא עזר! 

כתוצאה מכך בלידה הבאה לקחתי לידה פרטית ושילמתי ממון רב... ה' עזר והיתה חויה מתקנת...

אבל מי שאומרת שבבי"ח מזהירים על הסיכונים מתממת לגמרי...

גם אני עברתי דבר כזה, בלי לשאול אותי

יש דרך לעשות סטריפינג בעדינות, ואז זה מזרז (לפעמים), אבל כשרופא עושה את זה בלי לשאול אותך, ובצורה כואבת - זה נורא. כולי צמרמורת.

מזדהה לגמרי.

אבל עושה את העבודה... ברור שזה עדיך מפיטוצין ושות'

לעבור זירוז, וב"ה היה הרבה הרבה הרבה יותר טוב!!! (קיבלתי שניים כמדומני.. ועבר ב"ה בסדר גמור)

ואמרו בפירוש שסטריפינג זה כואב ונאסרים ממנו ולחשוב לפני שמסכימים.. ובלידה באמת ילדתי בשע"צ והתנגדתי לסטריפינג בעקבות הקורס..

בכלל לא הודיעה שזה מה שהיא הולכת לעשות.. היא אמרה בואי אני אבדוק אותך פנימית

ואז בום.. כאבי תופת....

והיא מוציאה יד מלאה דם וקרומים ואומרת עשיתי לך זירוז טבעי....

איזה זירוז ואיזה נעלים.... לא הזיז כלום ורק הכאיב נוראית

אגב, גם אם אמרו לי את זה בקורס הכנה (הדפוק!) שהלכתי אליו, זה היה  כמה וכמה שנים קודם לכן, כך שלא בטוח שהייתי זוכרת מה זה...

אבל זה עזר, הצירים הפסיקו לכמה שעות בפתיחה 6 ובזכות זה הלידה התקדמה

אני התנגדתי לזירוז, טשטוש, ללידה בשכיבה כמו שנוח למיילדות, למוניטור כל הזמן. אפשר ללדת בבי"ח ולא להסכים לקבל את מה שאת לא רוצה. אמנם יש רופאים ומיילדות שלא יאהבו את זה אבל זה הגוף שלי ואני מחליטה, לא הם.

(גילוי נאות - אני בעד אפידורל. אחרי הלידה היו לי קצת כאבי גב חלשים שעברו, לא היו לי כאבי ראש. בלידות הבאות לא הספקתי לקחת אפידורל ולא היו כאבי גב)

כשיש להם עומס הם בהחלט לא מגיבים ביעילות ומהירות

ולצערנו יש בממוצע 3 יולדות על כל מיילדת

כך שבזמן שמתחיל הסיבוך, סיכוי סביר פלוס שהמיילדת לא נמצאת ליד האישה

וזה מתגלה בזמן קצת מאוחר יותר מאשר בלידת בית, שם היולדת מקבלת את מלוא תשומת הלב

(וכן, כמובן שיש ניטור בלידת בית!)

אח"כ הם יאמרו שגילו זאת ברגע האחרון, והצילו וכו'

רוב רובם המכריע של סיבוכים בלידה, בניגוד למה שמקובל לחשוב, לוקח להם זמן מסויים להתפתח

(אפילו היפרדות שליה ל"ע ול"ע)

בנוסף -

כשהיולדת רגועה, שלווה, זורמת, שמחה ומלאת ביטחון - זה מגביר מאוד מאוד את הסיכוי שהלידה תהיה כשורה

(שמעתי על מקרי לידת בית שהסתבכו כי היולדת התחרטה תו"כ לידה, ופתאום אבד לה הבטחון)

בחדר לידה יש אוירה מאוד מלחיצה, כמובן תלוי בצוות, סוג של רולטה -

אם תפלי על מיילדת מדהימה ותומכת או על אחת קומוניסטית שתצעק עליך ותקפוץ לך על הבטן (יש לי חברה שכמעט קיפדה את חייה בגלל מיילדת כזו, ועוד אחת שבטראומה נוראית ממיילדת כזו).

לחץ הוא גורם מעכב, חוסר תנועתיות הוא גורם מעכב, זרוז הוא גורם מסכן, שלא לדבר על התערבויות כמו סטריפינג, פקיעת מים, סיבוכי אפידורל, ואקום

(לא ממליצה לכולן ללדת בבית, רק מביאה כמה עובדות שבד"כ לא ידועות)

ואז נתקלים באותו חוסר יעילות של המקום האיום ששמו בית חולים - לתשומת ליבך.

יש במיון עוד 10 נשים ועד שיתפנו אליך אפילו שאת בחירום....

ועד שימלאו את כל המסמכים... והבירוקרטיה....

כשאת בבית חולים ועדיין אי אפשר לחלוק על זה - הגילוי מהיר מספיק גם כשהמיילדת היא על שלוש - בוודאי יותר מהיר ממשך זמן הפינוי לבית חולים (מד"א לעלות לרדת, לטפל במקום , בירוקרטיה אפילו הכי מהירה בפתח בית חולים...).

גם בבית חולים את יכולה לשלם למיילדת פרטית - ואז זה יהיה לסברתך - המושלם.

קצת מצחיק לדבר על התערבויות בתור גורל בבית חולים - את ממש לא חייבת להסכים להתערבויות מציעים לך אותן ואם אין מצב חירום בכלל לא לוחצים . וזו בחירה שלך. מי שמודעת מספיק בשביל לידת בית - מודעת גם לכל התערבות אם בא לה כן/לא. ואני הלכתי לסטריפינג מעצמי כדי לזרז את הלידה  וביקשתי ממילדת הבית שלי לפקוע מים וביקשתי ללדת על המיטה בשכיבה.... באותה מידה אפשר לבקש תנועתיות בבית חולים ואי התערבויות.

טענה מגוחכת.

בלידה שלי:

• רופא שביצע סטריפינג בלי לשאול אותי (אחרי שהתנגדתי לזה ולפקיעת מים)
• מיילדת מאוד קשוחה שממש התעצבנה כשכיבינו את האור, ולא רצתה לתת לי לרדת מהמיטה לרגע, הכריחה אותי לשכב כל הזמן.
• לחברה שלי שבאה על תקן של דולה לא רשמית - נתנו על הראש כאילו היא מפריעה להם בעבודה (מה שהיה בדיוק להיפך, הביאה לי קערה כשהקאתי, ניקתה אותי, עזרה לי להתמודד עם הצירים, ממש חסכה להם עבודה)
• הלידה נתקעה להמון שעות על פתיחה 5, ובאופן מפתיע מאוד - איך שהתחלפה המשמרת והגיעה מיילדת מקסימה - הכל התחיל לטוס ותוך שעתיים ילדתי.
• לא רציתי אפידורל, והם לא הפסיקו ללחוץ עלי - בצורה מאוד לא נעימה (זה רק חלק מהדברים)

מנסיון של חברות:

• מיילדת שלא היתה בשטח ב"רגע האמת" כשהיולדת מגיעה לצירי לחץ, לא נתנו לבעל להיכנס למסדרון הפנימי לקרוא לה, ובעצם היא כמעט נאלצה ללדת לבד, במשך 40 דקות אף אחד לא ניגש אליה.
• מיילדת שבזמן צירי לחץ צעקה על היולדת - מה את בוכה, תינוקת, את לא יודעת לעשות כלום, את לא יכולה, עוד רגע את נכנסת לניתוח
• מיילדת ורופאה שקפצו ליולדת על הבטן כדי "לזרז" וגרמו לה לחבלה פנימית קשה, עם דימום מסכן חיים
• פיטוצין שניתן בשלב מאוד מוקדם (הסבירו לה שהיא חייבת את זה) וגרם לצירי תופת בלי פתיחה. הלידה נמשכה יום וחצי של כאבים מטורפים.
• 3 יולדות שהגיעו לקיסרי בלידה ראשונה בגלל "מפל התערבויות" ובלי שום סיבה אחרת (2 מתוכן הלכו אח"כ ללמוד קורס דולות כשהבינו כמה שאפשר למנוע את הדברים הללו)

יש עוד לצערי המון, אבל נראה לי שזה מדגם די מכובד.

אני יכולה לכתוב עוד אלף סיפורים כאלו אבל לדעתי הפתרון הוא לא לידת בית

כשאת באה ללדת בבית חולים בחינם הם עושים מה שהם רוצים. בהחלט.

יש להם את הפרוטוקול שלהם , יש את העומס וכו' וכו' 

אם את רוצה למנוע את כל זה 

אפשר לקחת מיילדת פרטית \רופא פרטי \דולה שמקובלת בבית חולים

ואם את רוצה חופשיות בתנוחות ודברים בסגנון יש בתי חולים שמאפשרים את זה - לניאדו, הר הצופים וכו'

איך זה יכול להיות שילדתי ב-3 בתי חולים שונים. וגם בכאלו ממש ממש לא טבעיים ובלי גישה טבעית  כמו איכילוב למשל..

וילדתי יותר מילד ושתים -

ואף פעם לא בוצעה לי שום התערבות בלי ששאלו אותי קודם. אפילו לפני שהכניסו את היד ביקשו יפה רשות ....

ואצלך ואצל החברות שלך היו "מפלי התערבויות" בלי לשאול בכלל לדעתכן והכריחו אתכן בכוח כל הזמן?!?

תמיד ידעתי שאני אח"מ

נכון הוא הדבר שבבית החולים מציעים יותר התערבויות ומשכנעים אותך בנחיצותן - אבל ממש לא מכריחים ועושים בכוח (את יכולה לתבוע אותם על כל נגיעה בלי רשותך וזה כתוב בענק בכל פינה) מי שיודעת את אשר לפניה יודעת לא להשתכנע. ומי שבעד התערבויות - תהיה כזו גם בלידה בבית.

דרך אגב - אם את באמת יודעת כל כך הרבה על לידות - מענין שאת לא יודעת שלידה יכולה כביכול "להתקע" בפתיחה מסוימת כמה שעות ואז בבת אחת לטוס ואפשר ללדת אפילו תוך 20 דקות. ובלי שום קשר למקום הלידה או לטיב המיילדת. מיילדת טובה יודעת לספר לך כבר כשאת תקועה שלפי צורת הלחץ של הראש היא רואה שהפתיחה המלאה תבוא בבת אחת---

אני גם מכירה המון סיפורים כאלו, ובטח ובטח שלא כל הצוות אדיב ויש כאלו עצבניים

אבל זה לא משנה את העובדה שמכל סיפורי הזוועה ששמעתי בית חולים יצאו אמהות בריאות עם תינוקות בריאים

והלידת בית היחידה שאני מכירה הסתיימה ב 9 דקות בלי חמצן של היילוד 

גם אני נתקלתי בכאלו רופאים/מילדות

אבל גם המיילדת / רופא הכי עצבניים לא ביצעו בי שום פעולה בלי לבקש את רשותי. זה אסור להם ועלול לגרום להם לפיטורין ושאר צרות.

הם לא מתערבים בלי אישור אפילו אם את האישור הם מבקשים בטון הכי עצבני ולא אדיב ולוחצים עלייך לענות כבר...

כל זה בלידה היחידה שילדתי בבי"ח.

(אח"כ היו עוד 4 בבית)

אגב, אף אחת מהחברות שלי לא הסיקה מסקנות שכדאי לה לדת בבית, זה "שגעון" אישי שלי...

כולן ממשיכות ללדת בבי"ח ומשתדלות לבוא בגישה חיובית (חוץ מזו שלא מעיזה יותר להביא ילדים)

מצויין שהיו לך חוויות טובות עם צוות מכבד

גם לי יש חברות שהיו להן חוויות טובות, וזה מקסים ונפלא

אבל לא הייתי עוצמת עיניים על כמות הנזקים שעודף הניטור וההתערבויות גורמים

לגבי התקיעות שלא השתחררה -

הם חשבו שיש בעיה והתלחשו מאחורי גבנו כל הזמן

אבל לא שיתפו

בדיעבד התברר שגם היתה להם טעות חמורה בניטור שבגללה חשבו שיש ירידת דופק, בקיצור, את לא רוצה לדעת...

כדי ללדת בבית מומלץ להתכונן לכך.

מעניין שיש כתבות על מוות של אישה או תינוק בבית חולים אז כולם מקבלים את זה בהבנה שזה יכול לקרות.

הזמן שהתינוק בלי חמצן הוא הכי קריטי- ואת זה לא מגלים אחרי שהתינוק קיבל חמצן והונשם ויצא מזה וכו' את זה מגלים בהמשך החיים בהתפתחות של המוח.

אספיקציה של המוח- זמן שהמוח לא מקבל חמצן משמעותי מאוד במיוחד אצל תינוקות, מצד שני כמות החמצן גם משמעותית אם הוא יקבל ישר 100% חמצן גם כן דופקים לו את המוח. כך ממש צריך לדעת את הויסות הין מתן חמצן במהירות ובמידי לבין כמות החמצן שצריך לתת.

ואת זה לצערנו יש רק בבי"ח בידיים של רופאי ילדים שבמקרה שמזעיקים אותם אחרי לידה התינוק כבר יקבל טיפול תוך 3 דקות וזה מה שיציל את חייו ולא מד"א או מיילדת בית שעובדת לבדה.

החלטתי לא להגיב על כל התגובות פה, של יחס של מיילדות והימצאות שלהן בחדר לידה, רק משפט אחד, גם אם המיילדת לא איתך בחדר כי עמוס,לחוץ,היא בלידה אחרת וכו' וכו (כל התרוצים שמתקבלים או שלא) רואים את המוניטור מחוץ לחדר כך שאם יש מצוקה עוברית הנראית במוניטור יהיו אנשי צוות שיראו את זה תוך 5-10 דקות, נכון שזה נראה נצח אבל ההתערבות תהיה הרבה יותר טובה מאשר מיילדת אחת לבדה שאמורה לפתור את הבעיות לבדה.

וכל אחת צריכה להתפלל שה' ישלח לה החלטות נכונות ושליחים טובים ונכונים ללידה.

המציאות מוכיחה שוב ושוב.

מזכיר לי את התחזיות על בועת הנדל"ן של כל המומחים שמסבירים למה הבועה פשוט חייבת להתנפץ ואוטוטו המחירים יורדים.

כבר 7 שנים.

(והמחירים עולים ועולים.)

כמובן בבית. לא בבית חולים

אם זה לא סיכון, אז מה זה סיכון?

אלא אם כן היא חסרת אחריות.

ואז פשוט עדיף לא ללדת איתה. נקודה.

הם מפחיתים את הסיכון בהשוואה ללידה בלי מיילדת בכלל.

אל ברור שאם קורה כזה סיכון - אז בית חולים הוא המקום הבטוח והמציל ביותר.

מי שזה לא ברור לו - מרמה את עצמו או את סביבתו.

הדבר היחיד שמבהירים תומכי לידות הבית - הוא שהסיכוי לכזה סיבוך נמוך וגם אז יש אמצעים ביתיים שמטפלים במצב בצורה טובה (אבל לא המיטבית).

למרות שאני לא אוהבת לחזור על דברים כמו תוכי... כנראה שאין ברירה

(והטיפול הראשוני הוא זה שהתוצאות הסופיות הכי תלויות בו)

מיילדות בבית, בבית חולים, או ראש מחלקת ילדים כ-ו-ל-ם יפעלו באותה הצורה כשתינוק זקוק להחייאה

יגרו לנשימה

יפתחו נתיב אויר במידת הצורך

ינשימו באויר חדר (עם מפוח "פרימיטיבי")

ינשימו עם חמצן

יבצעו עיסויי לב עם הנשמות

בהמשך יכניסו צינור הנשמה (אליו גם אפשר לחבר מכונת הנשמה) וייתנו תרופות

המשך טיפול בטיפול נמרץ.

ומי שמעדיפה בשביל חוויות לידה רוחניות לקחת כל סיכון, כולל אפילו כזה "קטן" של ילד עם ליקויי למידה בשל מחסור בחמצן בלידה, שתעשה את זה.

אין בעיה, החיים שלה ושל ילדיה.

אבל שתפסיק ללעוג לכל אלו שכן לוקחות אחריות.

זה כבר קטנוני.

ואפילו פעם אחת לא ציינה לנו את השאלה הפשוטה - האם סופרים סיבוכים בנקודות או שמתייחסים גם לטיב הסיבוך ולתוצאת הסיבוך.

מנטרה שחוזרים עליה בלי לפרט / לנמק / להסביר / לענות ספיציפית לתגובה הנוכחית היא בדרך כלל הוכחה שאין מה לענות...

המיילדת שלי בעלת נסיון של כמעט 20 שנה, חלקו בחדר לידה וחלקו בבית

היא עוברת כל שנה קורס להחייאת תינוקות, ומגיעה עם המון ציוד רפואי, כולל ציוד תפירה לקרעים, שלא נדע.

הכשרה של מיילדת בית היא הרבה יותר ממיילדת רגילה, ובמיוחד שהנסיון הוא חלק קריטי,

לפעמים גם אצל רופאים רואים טעויות טפשיות רק בגלל שזה רופא צעיר.

דוגמה:

חברה שלי שהלידה נתקעה, פיטוצין לא עזר. אני כבר לא זוכרת מה היתה הסיבה אבל מנהל המחלקה, רופא מאוד ותיק (מהיחידים בארץ שעוד מיילד עכוז) בדק אותה כל הזמן, אמר שיש התקדמות והוא רואה שהכל בסדר.

הלידה אכן היתה איטית, אבל הוא אמר לא לגעת בה, ושהכל יהיה בסדר.

בשלב מסויים הוא היה צריך לצאת, ונתן הוראה לתת לה ללדת בקצב שלה, ולא לגעת בה.

נכנס לחדר אחד הרופאים הצעירים, אמר לה - אני פוקע לך את המים והכל יתקדם, תוך 20 דקות את יולדת.

הוא פקע את המים, הכל התסבך, והיא הגיעה לקיסרי תוך 20 דקות..... לידה ראשונה.

לגבי מצוקה עוברית -

מה עם יולדת שנמצאת בפתיחה מלאה למשך 40 דקות, כי המיילדת אמרה לה לא ללחוץ, נעלמה מהשטח, והאישה חיכתה בסבלנות, עד שלא יכלה יותר. זה לא מסוכן לתינוק? ולאמא? היא ממש עצרה את עצמה מללדת לבד.

בדקו את זה מחקרית. עשו השוואות סטטיסטיות.

כל עוד היולדת והתינוק בריאים (עושים סקירת מערכות לוודא את זה) - אין שום עדיפות אובייקטיבית ללידת בי"ח.

לפני שהחלטתי ללדת בבית חרשתי את כל החומר שיכולתי למצוא, ובניגוד למה שכולם אומרים\מזדעזעים - המספרים מראים שממש לא מסוכן. זה פשוט לא נכון עובדתית.

ולא נכנס לשלב אחרי הלידה: תפרים גרועים כי הרופא לחוץ בסוף משמרת, תינוקות שצורחים ואין מספיק אחיות לגשת לכולם (חדר תינוקות בלילה - 20 תינוקות צורחים - מעירים זה את זה, המיילדות שמות רדיו בפול ווליום כדי להתגבר על הצרחות, יושבות ומפטפטות ואפילו לא מנסות להרגיע את כולן, סוג של אדישות שחיקתית)

איך היא יכולה לתפור קרעים אם היא לא רופאת חדר ניתוח??

זה איזור כ"כ רגיש ועדין ותפר שלא נעשה כמו שצריך משפיע הלאה ללידות הבאות ולחיים.

אז איך בדיוק את נותנת למיילדת שלך, שהיא לא רופאה והיא לא מנתחת לתפור אותך סתם ככה???

וחוצמיזה- מיציתן את הויכוח!!

אתן פשוט מתווכחות סתם. זה לא נראה שמישהי בכלל מנסה להבין את הצד השני.

את רוצה ללדת בבית- תלדי, אבל אל תאמרי שאין סיכונים.

ודי עם כל ההפחדות על לידות בבי"ח- יש מליון+++++ לידות בבתי חולים שהלכו נפלא והיו בסדר ויש לידות שגם כשהיה גורם מסכן בסוף יצא עובר בריא ושלם.

ומאחלת לך לעולם לא להרגיש את ההרגשה שתינוק יוצא לא נושם ולהחליט בעצמך איזה החייאה עדיפה לו.

שהן עוברות הכשרה לתפור קרעים (לא בדרגה 3, אבל קרעים קטנים)

הרופא שתפר אותי בבי"ח עשה עבודה נוראית, וגם גרם לזיהום. לא מאחלת לאף אחת.

אני לא מתווכחת בשביל הויכוח. ממש לא.

אני יודעת מה המצב, אני יודעת כמה נשים סובלות בלידה.

מדברת עם חברות ושומעת מה הן עוברות.

שומעת נשים שמתייחסות ללידה כאל "רע הכרחי בדרך לעוד ילד" וזה כואב לי.

שומעת על חברות שמונעות רק בגלל הפחד לעבור שוב את הסיוט הנוראי ששמו "חדר לידה".

את מבינה? זה בנפשי.

רוצה שלכל אחת תהיה חוויות לידה טובה, מעצימה (לידה = ליד ה')

שנשים לא ירגישו כמו חפץ, שלא ירגישו שאין להן מילה, שלא יסבלו את היחס המשפיל.

אני בעד שגם בחדרי לידה יאפשרו לנשים ללדת בצורה מעצימה,

להעריך אותן על הדבר המדהים הזה שהן עושות - להביא עוד נשמות קדושות לעולם.

שיתנו להן את כל הקרדיט, ויתייחסו אליהן באהבה מכבדת, כי הן עושות את הדבר הכי גדול בעולם.

ואז, אם זה יהיה המצב -

אני חושבת שאחסוך לי את ה-5 אלף ואגיע לחדר לידה בעצמי

בלידה  אחת עברת בבית חולים כל כך הרבה התערבויות טעויות התעללויות ועבודה גרועה כמו שנשים לא יכולות לאסוף מ-15 לידות בבתי חולים....

אם זה היה המצב בלידה האחת הזו שלך וזה לא תמהיל מכמה לידות - נראה לי יש לך קייס רציני לתביעה על התעללות ורשלנות .

ודרך אגב - גם אני בעד שלידה תהיה חיובית. אבל אני מעדיפה אותה פחות חיובית ויותר בטוחה. מה לעשות החיים עצמם שווים יותר ....

ואני מתייחסת כמו אלוקים ללידה כדבר רע מאד בדרך לילד - הוא קילל אותנו "הרבה הרבה הרונך ועצבונך בעצב תלדי בנים". זו קללה . ללא הקללה אולי הלידה היתה מאורע חיובי. אבל היא לא. היא מאורע כואב מאד (גם אם הכל מסביב חיובי ומנצנץ - היא כואבת בטירוף אפילו אם מיליון עיסויים במיוחד לנשים רגישות יותר)

הבכור שלי בן עשר וחצי.

אני חושבת שחל חוק התיישנות על הדברים האלה.

בנוגע ליחס לחולה/שקיפות/אי התערבות ללא בקשה/זכויות החולה / ביות ועוד...

לפני 10 וחצי שנים גם לא היה מיכשור מתאים ללידת בית - ולידות בית היו עלולות להסתיים בצורה קשה מאד.

אנחנו מדברות על עכשיו ולא על 10 שנים אחורה.

ובכן קודם כל מהמציאות ילדתי לפני 10 שנים ולפני שנה - וההבדל ניכר בעין לא מזויינת.

כולל בשלטים מאירי עיניים על הקירות.

ההתפתחות הרפואית היא גם מציאות שאני רואה מול העיניים - ואני פשוט מקווה וסוברת שכמו שבבתי החולים ובמדא הציוד התקדם והשתכלל - כך גם למיילדות הבית (אחרת את מתקיפה חמורות ביותר את מיילדות הבית)

ופעם הבאה עמדי נא בגאווה מאחורי הטחת "אמירות שטותיות" ואל תתחבאי....

האם את יכולה לפרט כיצד השתכללו חדרי הלידה, ניידות מדא והציוד של מיילדות הבית בעשר השנים האחרונות?

עד כמה השתפרו תוצאות הלידה בעשר השנים האחרונות? בלידות מתוכננות בבית, בלידות לא מתוכננות מחוץ לבתי החולים (מד"א) ובבתי החולים?

אבל עדיין יש עוד המון מה לשפר...

מחלקת יולדות היא מחלקה מאוד רווחית בבי"ח

כשהם רואים שיולדות דורשות תנאים יותר טובים, יחס מכבד, גישה טבעית -

הם משתפרים. שווה להם כלכלית.

רק בבית, רק בסביבה תומכת, גם אז הן סבלו נוראות בלידה, והשם המרתיע והמפחיד שיש ללידות לא נולד בשנות המאה העשרים.

לידה מאז ומעולם הייתה אירוע קשה וכואב.

זה לא רק בית החולים והאווירה הלא טובה שבו....

גם אני חולמת כמוך על חדרי לידה מדהימים, מחבקים, ומרגשים. מאוד חולמת על יום שיבוא עם בשורה כזו.

עד אז....

זה קללה בת כמעט 6000 שנה

להפך. היום עם האפידורל הרבה נשים מדווחות על חוית לידה שהן לא היו מוותרות עליה

וולא רוצות להמיר אותה בניתוח קיסרי לא רק בגלל ההתאוששות

אני הייתי בבית חולים עם צוות מדהים, קשוב וזמין תמיד. (מילדת על כל חדר. ורופאים שזמינים גם בלילה!)

היתה לי לידה קשה. לא בגלל שלא היו קשובים לי, ולא בגלל הצוות או בית החולים, אלא בגלל דברים שאינם בשליטתנו (פתיחה שנתקעה ולא משנה כמה תנועתיות היתה וקפיצות על כדור פיזיו ומקלחות ומוזיקה וצחוקים ואווירה נעימה פשוט לא זזה.. ועוד המון דברים..)

אבל!

אני אחזור לשם-

שוב ושוב ושוב!!

כי היה לי צוות מדהים מדהים והאווירה היתה כ"כ טובה, גם באישפוז. והיתה לי אפשרות להשאיר אותה לידי אבל אני הייתי מותשת ושמתי אותה בתינוקיה.

אני לא חושבת שכל חוויה של כל אחת שסבלה הופכת את הלידה בבי"ח ככלל. 

וממש לא מנסה לשכנע אתכן.

בסה"כ להביא את העובדות, מנקודת מבט קצת אחרת.

אני שמחה באמת ובכנות בשבילך, ובשביל כל מי שיש לה חווית לידה טובה, בלי קשר למקום בו היא יולדת.

צוות קשוב וזמין זה מצויין, אוירה טובה זה נפלא וחשוב לבטחון של היולדת.

(לעומת צוות לא קשוב, לא זמין, ואוירה מלחיצה - שעלולים לגרום סיבוכים של ממש בלידה)

שמעתי סיפורי לידה על לידות טובות בבי"ח, וזה נהדר. אין בי טיפת ציניות ואני בעד שלכולן יהיה טוב.

שמשתמע ממנו שאת ויוקטנה נגד לידה בבי"ח.

ועל זה אנחנו כועסות..

כי זה לא בהכרח נכון!!

שמחה על ההבנה עכשיו!

גם אני

ואולי כדי להחזיר אוירה טובה -

תוכלי לשתף באשכול החדש שפתחתי - על לידות טובות?

כי אמרתי לך ששלי לא היתה טובה.. אבל לא בגלל הצוות..

הן בעד שיולדת תוכל לבחור איך והיכן ללדת

הן בעד שנשים תוכלנה לקבל החלטות מושכלות בהתאם לנתונים

בלי ציד מכשפות, בלי שכולן יתנפלו עליהן בפטרנליזם, ויצקצקו בלשונן על חוסר אחריות וסכנה ושאר ירקות.

השרשור הזה כל כל מלא בפסאודו אינפורמציה ושלילה גורפת דוקא של לידות מחוץ לבית החולים ללא שום ביסוס מדעי ועובדתי.

כל כך צר לי שמי שקוראת את השרשור אוטומטית תידבק בגישה השלילית והייתי אומרת אף ההיסטרית שמנשבת כאן, חבל שקשה לנהל דיון ענייני לא אמוציונלי... בכל זאת פורום הורמונלי

בקשנו נתונים להשוואה ולא קיבלנו

אז הלכנו עם השכל הישר ועם הסיפורים שאנחנו מכירות

אם מישהו מכן היה מביא מחקרים ונתונים יבשים - היה אפשר לדון

כאשר אומרים שאין דבר כזה שרחם נקרעת בבית ומתכחשים למציאות שזה עלול לקרות -

גם אם באחזוים נמוכים בהרבה מבית החולים

אז מה לעשות זה נשמע מאוד גרוע 

(יש עשרות מחקרים, אני מביאה מדגם פצפון)

ציטוט מתוך מחקר שנערך באנגליה:

The report of the 1994 confidential enquiry by the National Birthday Trust Fund
Midwives Chron 1994

מחקר בן שנה המתפרסם בספר והקיף את אנגליה, סקוטלנד, צפון אירלנד וולש. בראשו עמד פרופ` צ`מברלין פרופ` לגניקולוגיה ומילדות באוניברסיטת לונדון.

מטרת המחקר היתה לקבוע מספר לידות רשום ולהשוות בין תוצאות לידות בית מתוכננות ללידות בית חולים מתוכננות. הושוו מדדים רבים בינהם: שביעות רצון, אפגר, דימומים, זמן העברה לבית חולים, אמצעי העברה, סיבות להעברה, הוצאות כלכליות ועוד.
במשך המחקר נולדו 12,000 תינוקות. (קימת התייחסות ללידות שתוכננו בבית וילדו בבית חולים). נבדקו שתי קבוצות בעלות נתונים זהים: דמוגרפים, סוציו-אקונומים, רפואיים.
מתוך 4,653 לידות שתוכננו וילדו בבית94.5% נולדו לידה ספונטנית. מתוך 3,337 לידות שתוכננו וילדו בבית חולים, 87% נולדו לידה ספונטנית.
לידות מכשירניות: בבית 2.5%, בבית חולים 5.5%
אפגר ילוד נמוך מ-7 לאחר דקה: בבית 4.2%, בבית חולים 9.3%
אפגר לאחר 5 דקות: נמצאה אותה רמה.
מתן חמצן כטיפול בילוד: בבית 3% מהילודים נזקקו לחמצן, בבית חולים 9% מהילודים נזקקו לחמצן.
סקשן: בבית חולים בוצע פי שתיים מאשר בלידות בבית.
בעקבות פרסום המחקר בספר שיצא בשנת 1997, התפרסם מאמר המתאר הערכה, כי בשנת 2005 צפויה עליה במספר לידות הבית ל- 7%.

איפה התייחסות ליולדות שפונו לבית חולים???

איפה שאר הנתונים שנחקרו במחקר הנ"ל?? (דימומים, זמן העברה לבית חולים, אמצעי העברה, סיבות להעברה וכו')

איפה ההתייחסות להריונות שהיו בסיכון מלכתחילה ולכן פנו לבי"ח ??

לא בכל מחקר בודקים הכל או מביאים הכל

הריונות בסיכון לא נכללים כלל במחקרים הללו

ההשוואה היא תמיד בין נתונים סטטיסטיים זהים, קרי -

לידות "בסיכון נמוך" בלבד

שהייתה התייחסות לכל הפרמטרים הנ"ל...

ובתוצאות כל הפרמטרים "נעלמו".

שיערתי שהם כנראה היו לטובת הצד השני ולכן "נעלמו" מהפירסום.

אבל תחפשי לפי הכותרת שלו ותמצאי את המחקר המקורי ולא תרגום חלקי

ולגופו של עניין- סופסוף מישהו מתחיל להביא נתונים

כשיהיה לי יותר זמן אקרא אותם בנחת ואשיב

אבל אני שמחה שהגענו לתקשורת יותר חברית

הראשונה מטעם יולדות הבית שמגיבה לענין ונשמעת בהחלט משכנעת.

הנה לכל אלו שתקפו אותי כשביקשתי מהן לא להגיב לגופו של ניק (ולאו דווקא אני) אלא לענות ענינית ולשכנע בלי לעצום עיניים ולטעון שאין בכלל סיבוכים בלידות בית - תראינה איך בעזרת נתונים אמינים ושפה נעימה עם פירוט והשקעה בתגובות ובלי חזרה על מנטרות - שינתה מימיק בקלות את אווירת השירשור.

ובאמת אין לי עניין לשכנע

רק להביא את העובדות.

שכל אחת תעשה מה שטוב לה, למשפחתה, לאישיותה.

כשיולדת רגועה בבי"ח זה עדיף פי אלף מיולדת אחוזת חרדות בלידת בית (ואלה גם בד"כ הלידות בית שמסתבכות)

הא, ואני לא מטעם אף אחד....

Johnson KC, et al. BMJ 2005 Jun

במחקר זה העריכו את בטיחותן של לידות ביתיות הנעשות בסיוע מיילדות מוסמכות.

במחקר נכללו 5418 נשים אמריקאיות שתכננו ללדת בבית באמצעות מיילדת, ושמצויות בסיכון נמוך לסיבוכים מילדותיים. 12.1% מהנשים שתכננו ללדת בבית הועברו לבית החולים עם תחילת הלידה, ונזקקו להתערבויות רפואיות שונות. ההתערבויות כללו הרדמה אפידורלית (4.7%), חיתוך החיץ (2.1%), לידת מלקחיים (1%), לידת ואקום (0.6%), וניתוח קיסרי (3.7%). שיעור ההתערבויות הללו היה נמוך במידה ניכרת מזה שנצפה בקרב נשים בסיכון נמוך היולדות מלכתחילה בבית החולים. שיעור תמותת הילודים בקרב נשים שתכננו ללדת בבית היה 1.7 מקרי מוות לכל 1000 לידות, שיעור הדומה לזה שנתגלה במחקרים אחרים בקרב נשים בסיכון נמוך היולדות בבית חולים. שיעור תחלואת הילודים היה אף הוא דומה בין נשים שתכננו ללדת בבית ונשים שיולדות בבית החולים, ואף יולדת לא נפטרה. ממחקר זה עולה, אפוא, כי נשים המצויות בסיכון נמוך לסבוכים מילדותיים יכולות ללדת בבית בסיוע מיילדת מוסמכת, כאשר שיעור הסבוכים המשמעותיים דומה לזה שנצפה בנשים היולדות בבית החולים

והאמת לא מדובר השכל הישר אלא בתחושות בטן סובייקטיביות.

מי מתכחש לסיבוכים אפשריים? מי אמר שרחם לא עלול להקרע? בבית כמו בבי"ח שכיחות ברחם לא מצולק 1:15000 (וגם אם קורה בחדר לידה עלול להיות קטלני) אף אחת לא מתכחשת לסיבוכים אלא שיש סוברות שצריך "ניהול סיכונים" מה הסיכונים והסיכויים בבית, מה הסיכונים והסיכויים בבי"ח, אפשרויות הפעולה בכל תרחיש ובסופו של דבר לקבל החלטה מושכלת.

את לא מצפה שנשב ונעלה לכאן את כל המחקרים והנתונים? בשביל זה יש גוגל, פורומים מקצועיים שעוסקים בנושא, אנשי מקצוע שאפשר להתייעץ בהם... אם מישהי מביאה מסקנת מחקר או נתון מדעי כזה או אחר את מוזמנת למצוא את האבסטרקט שלו או את המחקר המלא.

עריכה: ותוך כדי כתיבת התגובה מימיק מרימה את הכפפה ומצטטת מחקרים ממש עם הכפית לפה! יישר כח

אני מציעה לך מה לעשות כדי לא לצאת בתחושה חמוצה שמי שתקרא את השירשור תחליט נגד לידות הבית.

הצעתי לך להביא "טעימות" מהמחקרים ואולי תראי אווירה משתנה....

אני אישית לא מצאתי בגוגל מידע מחקרי מתאים. יתכן שאני מחפשת גרועה...

אם את רוצה לשנות את אווירת השירשור. תטרחי קצת כמו שהמתנגדות ללידת הבית טורחות.

ואף אחד עוד לא ענה לי איך זה שהבנדוד שלי היה 9 דקות בלי חמצן

צר לי על בן דודך אך על פניו אין שום סיבה שיילוד יהיה ללא חמצן זמן כה רב.

(ללא האחוזים, רק מסקנות)

Olsen מקופנהגן, דניה, ביצע מטה-אנליזיס של 6 מחקרים בנושא בטיחות של לידות בית, שהתפרסמו בעולם המערבי, וכללו מעל 24000 לידות בית. מסקנתו כי לידת בית מתוכננת היא בטוחה, ויש במהלכה פחות קרעים בנרתיק, שיעור נמוך יותר של אפגר נמוך, פחות צורך בהגברת צירי הלידה, פחות לידות מכשירניות ופחות ניתוחים קיסריים.

אם כתוב Olsen מקופנהגן דניה - הוא משכנע אותי פחות מיוקטנה.

את יוקטנה אני מכירה והיא מאמינה בדברים הללו ואין לה שום רווח אם מישהו ילד בבית או בבית חולים. (ההיפך - בבית אף אחד לא יקח אותה כדולה )

ואותו ואת האינטרסים שלו לא.

כל עוד הוא מצטט רק את מסקנתו בלי לספר לנו נתונים - הוא לא אמין בעיני.

Mehl-Madrona & Madrona מאריזונה, חקרו 4360 לידות בית בין השנים 85-1970, שבוצעו ע"י מילדות, ועוד 4100 לידות בין השנים 81-1969, שבוצעו ע"י רופאי המשפחה. במחקר נכללו לידות תאומים, לידות עכוז ולידות לאחר המועד. התוצאות המילדותיות הושוו ללידות בבי"ח. מסקנתם כי לידות בית של הריונות בסיכון נמוך הינם בטוחים.

de Jonge A, van der Goes B, Ravelli A, Amelink-Verburg M, Mol B, Nijhuis J, Bennebroek Gravenhorst J, Buitendijk S. Perinatal mortality and morbidity in a nationwide cohort of 529,688 low-risk planned home and hospital births. BJOG 2009; DOI: 10.1111/j.1471-0528.2009.02175.x.

מטרת המחקר:

השוואת תוצאות תמותה ותחלואה סב-לידתית של תינוקות שנולדו בלידות בית מתוכננות לעומת תינוקות שנולדו בלידות בית חולים מתוכננות, בקרב נשים בהריון בסיכון נמוך בהולנד. המחקר נערך במשך 7 שנים (2000\1\1- 2006\12\31), ונבדקו בו 529,688 נשים שהיו בטיפול של מיילדת בתחילת הלידה. 60.7% תכננו ללדת בבית, ו-30.8% תכננו ללדת בבית חולים. ל-8.5% לא היה ידוע מקום הלידה המתוכננת.

זהו המחקר הרטרוספקטיבי הגדול ביותר שנעשה בנושא בטיחות לידת בית עד כה.

תוצאות שנבדקו: תמותת תינוקות בלידה, תוך 24 שעות לאחר הלידה, ועד שבעה ימים לאחר הלידה. נבדק גם מספר התינוקות שאושפזו בטיפול נמרץ.

תוצאות המחקר:

לא נמצאו הבדלים משמעותיים בתוצאות תמותת ותחלואת תינוקות בין קבוצת הנשים שתכננו ללדת בבית לבין קבוצת הנשים שתכננו ללדת בבית חולים.

מסקנות:

מחקר זה מראה שלידת בית אינה מעלה את הסיכון לתמותה ותחלואת תינוקות של נשים בהריון סיכון נמוך, בתנאי שמערכת הבריאות מספקת מיילדות מיומנות עם מערכת פינוי נאותה וגיבוי בית חולים.

מחקר תוצאות לידה 2003-2007

למה למען השם הוא מחליט בשבילינו ולא מציג לנו את הנתונים??

נ.ב שימי לב לציון החשוב "בתנאי שמערכת הבריאות מספקת מיילדות מיומנות עם מערכת פינוי נאותה וגיבוי בית חולים"... 

זו היתה המטרה שלי בפתיחת השירשור לזעוק בענק - נשים שמנה לב כל המחקרים על זה שלידת הבית בטוחה מדברים רק על מיילדות מיומנות, בית חולים קרוב , ואפשרות פינוי נאותה!!! לידות עלולות להסתבך ויש צורך באיש מקצוע מיומן!!!!

המחקרים שהבאת והצורה שהתייחסת עשו לי עלייך רושם מעולה. מקווה שאת תצטרפי אלי לזעקה הגדולה מתחילת השירשור שכל מיני כמו יוקטנה ובתיה צ לא משתתפות בה ומתחמקות ממנה - יש תנאים כדי שלידה ביתית תהיה בטוחה יחסית. מי שלא עומדת בהם במלואם (כולל אני שמתחרטת על שהתפתתי ללדת לידה בסיכון בבית - למרות שהתוצאות היו ברוך השם טובות) מסכנת את חייה  וחיי התינוק שלה.

לא שיערתי שום השערה. שאלתי שאלה פשוטה "האם היו הבדלים לא משמעותיים??" ולמה הם לא מצוינים.

מחקר - הוא לא טקסט שכתב מישהו. מחקר אמור להציג תוצאות וכתוצאה מסקנות ולא רק מסקנות.

אם השערת מזה השערה - זו על אחריותך בלבד.

אם דיברת על לידת בית לא מתוכננת - אז זו לא השערה. התוצאות העגומות של לידת בית ללא ליווי של שום גורם רפואי - ידועות ואין עליהם שום הכחשה. גם המחקרים שציטטה מימיק מסתייגים שמדובר בלידות בית מתוכננות בליווי צוות רפואי מתאים.

לכן אני לא אמליץ על לידת בית במקום רחוק מבי"ח

או עם מיילדת ללא רשיון (לצערי יש גם מקרים כאלה)

או ליולדת עם הריון בסיכון

שימי לב שבלידת בית לא מתוכננת הנתונים, כולל תמומת ילודים, מאוד גרועים.

כך שכל האמור לעיל בתנאי ש:

לידת בית מתוכננת

הריון תקין ועובר בריא (עד כמה שניתן לבדוק בסקירה)

מיילדת מוסמכת עם רשיון בתוקף

קירבה לבי"ח לפי התקן של משרד הבריאות

אז איך זה שמשהו כאן רצתה ללדת בבית רק עם דולה ולא התנפלו עליה כולן עם כל הנתונים האלו? איך???

ורוב המומחיות יעצו לה להמנע מלידה ללא סיוע רפואי זמין.

בלי לציין על אלו סוגים של לידת בית מדובר.

וממש לא מסתייגת במשפט - "אין לי מידע על לידות בית לא מתוכננות" . כשמישהי על סמך דברייך המעודדים על לידות בית - חושבת שאם אין לה כסף או מיילדת קרובה - היא יכולה לעשות את זה בלי מיילדת ובלי בית חולים קרוב.

משום מה את מסתייגת רק כשאומרים שלידה כזו לא בטיחותית ....

הן רק על לידת בית מתוכננת - ואין לי מידע לגבי לידת בית שלא התבצעה בתנאים האמורים לעיל.

זה לא סתם לחרטט. זו נקרא להיות זהירה ולא להטעות נשים.

אל תאמרי שהיא מסוכנת אם את לא יודעת - צייני פשוט שאת לא יודעת.

על מה שאת יודעת. על זה את מדברת.

במיוחד כשאישה רוצה ללדת בבית ללא מיילדת או תנאים מתאימים - וזה בגלל שהיא לא הבינה אותך נכון חובה אנשית ומוסרית מינימלית היא לכתוב שם ובעיקר שם וקודם כל שם - שהמידע שלך הוא רק על לידות בית מתוכננות.

כדי שחס ושלום מישהי לא תטעה בגלל מילותייך.

הזהירות והאנושיות מחייבת. אני לא הייתי רוצה שמישהי תשתכנע בגלל מילותי על בטיחות X לעשות Y דומה שאין לי מידע עליו - ואולי תינזק. זו אנושיות וזהירות מינימלית.

ולמרות שאין לך מידע כל הזמן את מתעוררת משום מה להזכיר זאת רק כשמישהי מציינת שהן מסוכנות. ולא כשמישהי חושבת בלי נתונים שהמצב זהה ללידות בית מתוכננות.

זה כתם חזק על האמינות שלך יוקטנה.

אני פונה אל האדם הסביר.

זה לא מסמך משפטי - זה פורום שמנהלים בו שיחה, ולא מנסחים חוזה:

"היות ואנוכי הידועה בכינוי "יוקטנה" איננה אשת מקצוע רפואית... וממילא אין באפשרותי לייעץ על גבי הרשת... לידת בית מתוכננת עם מיילדת מוסמכת לפי נוהל משרד הבריאות העדכני מספר 17/2012 תיק מספר 4/1/14 (שתיקרא להלן: "לידת בית")...

בלה בלה בלה..."

הרבה אנשים סבירים לא מודעים להבדלים המדויקים - ותסכמנה איתי כל הבנות הסבירות בפורום.

גם כשכתבתי לך מפורשות באותו שירשור ובשירשור זה - יוקטנה, מישהי הבינה אותך לא נכון, חושבת שהנתונים שלך מתאימים גם ללידת בית ללא אמצעי הבטיחות - לא קמת ולא אמרת מילה. למרות הפצרותי.

ברגע שפתאום מישהי אמרה שזה מסוכן - פתאום "נזכרת" לומר שאין לך מושג לגבי המידע על לידות בית כאלו .

רק כדי להפוך את דבריה ללא אמינים... כאילו היא סתם מברברת בלי ידע..

וכשהערתי והצבתי לך מראה לא נעימה לך הסתבכת עם חוזים והתחמקויות מוזרות....

מסוכן ללדת בלידה בייתית בלי מיילדת בעלת רישיון תקף. זאת סכנה נפשות. למה את לא מצהירה זאת? 

פעם הייתי בטוחה גם שלידת בית מתוכננת זה סכנת נפשות

ושחיסונים זה מתנת האל לאנושות

ושחלב זה מזון בריאות

עכשיו אני לא לוקחת כלום באופן מובן מאליו.

כל עוד לא ראיתי מידע חד משמעי בנוגע לבטיחות לידת בית מתוכננת ללא מיילדת - אני לא אומרת כלום, ולא מניחה מראש שום הנחה.

שדובר על משהו מלבד לידה מתוכננת עם מיילדת מוסמכת.

אולי בגלל שלא הייתי בשרשור ההוא המדובר.

מסתבר שמה שהיה לי עצמי ברור ומובן מאליו -

לאחרות לא ברור בכלל.

בשביל זה פתחתי את השירשור.

לא בשביל להתדיין על בטיחות לידות הבית - שמתבצעות נכון.

אלא בשביל לעורר - לידת בית אינה "סתם" לידה בבית. לידה ללא כל התנאים לעיל היא דבר גרוע מאד.

לנשים אמינות וזהירות כמוך - אפשר להקשיב לדיבורים!!

אם הייתי מחוקקת הייתי מחייבת לפני כל ציטוט מחקר או סתם מאמר בעד לידות בית לשים אזהרה באדום גדול ובולט - לידת הבית שעליה מדובר היא לידה בתנאים הבאים.

כל לידת בית אחרת מהווה סיכון איום לחייך וחיי העובר שלך!!

להביא אינפורמציה בעד.

רק חזרתן על קלישאות בלי לספק אינפורמציה.

כל אדם יכול כבר היום לבחור איפה ללדת כמו שכל אדם יכול לבחור איפה להיות כשיש לו התקף לב.

וזה משאיר לנו מקום בהחלט לציין את הנתונים לרעת לידות הבית וטיפול ביתי בהתקף לב ולכן לעשות ההפך - וזה בדיוק מה שאנחנו עושות פה

אף אחד לא צד מכשפות כולן ציינו נתונים ונתנו לך אופציה לעשות את ההפך ...

לא צעקנו שמישהו עושה "ציד מכשפות" לרופאים. שהם כולם אכזריים איומים נוראיים ומתערבים וכופים ומתרשלים.... למרות שזה הדבר היחיד שכתבתן פה כולכן .. למרות ששוב ושוב בקשנו ממכן תביאו נתונים והוכחות וטענות כמו שאנחנו עושות ולא רק תאורי הפחדות על רופאים ובתי חולים...

כנראה שגם את מרגישה שזה שבית חולים הוא לא מקום סימפטי ונעים ואפילו אם תצליחי להוכיח לנשים (שהיו שם ולא הרגישו איום ונורא) שהוא אכן איום ונורא - זה לא מה שיהפוך פתאום את לידת הבית לבטוחה.

וכל עוד לא הבאת כזו טענה את מרגישה ובצדק שמי שקוראת את השירשור - תידבק בגישה שלילית ללידות הבית.

אץ גם יודעת שאם היו מחכים ולא פוקעים את המים זה לא היה מגיע בסוף עם התקדמות הלידה לכזה מצב....

לגבי הסעיף השני - את ילדת ילד אחד בחיים? תגידי אפשר בפתיחה מלאה 40 דקות לא ללחוץ?? אם הלידה מתקדמת אין לך שום אופציה לעצור את עצמך.!!! חוצמיזה שאחת הטענות הגדולות על בתי חולים שהם דורשים מהיולדות ללחוץ ולא להמתין לדינמיקה הטבעית בלי לחיצות (מה שמגן על שרירי רצפת האגן)

ואולי את תעני לשאלה שיוקטנה מסרבת לענות מה עשו ההשוואות הסטטיטטיות?? ספרו נקודה אחת לואקום נקודה אחת לקיסרי מול נקודה אחת לתינוק פגוע וככה הגיעו ל-30 סיבוכים קלים בבית חולים מול "רק" 15 סיבוכים קשים בבית??

על ביות מלא בבתי חולים לא שמעת כנראה ....

בתי חולים אינם אידיאל אנחנו יודעות . לא כולם שם נחמדים. לא כולם אדיבים ורגישים רופאים לפעמים לחוצים. האם בגלל זה זה הופך כדאי ללדת בכלל בלי רופא?!? הרופאים לא נחמדים ואדישים ועושים לעיתים טעויות גם במקרים של התקף לב ואירוע מוחי... גם אז את ממליצה להשאר בבית????

דוקטור מכובד ביותר, מגדולי המומחים בארץ, שמשלמים לו 15 אלף ללידה פרטית.

באמת שאין עניין לרדת לפסים אישיים.

טוב,

נכנסתי פה לפינה של ויכוח שבכלל לא התכוונתי להכנס אליו.

אז מתנצלת שאני לא הולכת להתייחס נקודתית לכל מה שכתבת.

יש טבלה מדוייקת עם סיבוכים ספצפיים, כולל ציוני אפגר ועוד.

זה נמצא בספר של אילנה שמש (שאינו תחת ידי כרגע, כשיחזור אלי - אוכל להביא את זה)

אני שמחה בשבילך שחוית רק דברים טובים, ושהצוות תמיד היה מקסים.

מאחלת לך לידות נפלאות, נהדרות וילדים מקסימים ובריאים (בלי טיפת ציניות, מכל הלב)

שמעתי כל כך הרבה סיפורים מסמרי שיער, וכן, גם סיפורים טובים.

לא מתווכחת על כך שרופאים מצילם חיים. אני לא נלחמת ברופאים, וכשצריך - נעזרת בהם (שלא נצטרך)

רק אומרת שהאלטרנטיבה קיימת במקרה הספציפי הזה, והיא מצויינת.

למה שקרה בסוף. גם אם נגעו - אף אחד לא יכול היה לדעת שהלידה הזו לא היתה מסתיימת בניתוח בגלל חוסר התקדמות יותר מדי הרבה זמן. או שהיתה איזושהי בעיה ברגע שלידה תתקדם - וזה היה קורה בין אם היו פוקעים ובין אם הלידה היתה מתקדמת מעצמה.

אל תערבי מחשבות שלך עם עובדות.

אני לא חוויתי רק דברים טובים אבל אני לא חוויתי גם אגריסביות,גם רשלנות,גם אלימות, גם התערבות כוחנית,וגם תפירה גרועה והכל בלידה אחת. אני גם לא מכירה עוד נשים שחוו את כל השילוב הקטלני.

גם בחולי לב/דיאליזה/מותקפי אירוע מוחי - יש סיפורי זוועה.

גם לחולים הללו יש "אלטרנטיבה" מעולה ו"מצויינת" -להיות בבית ולהזמין לשם רופא פרטי באופן מיוחד ושיבוא עם ציוד ביתי - מעניין שמשום מה בתחום הזה זה לא פופולרי.

אולי כי אנשים מבינים שהחיים שלהם חשובים קצת יותר מסיפורים "מסמרי שיער"...

נ.ב אני בתחילת השירשור הבאתי סיפור הרבה יותר ממסמר שיער - והתגובות שלכן היו "הם משקרים" "יש להם אינטרסים" למה אנחנו לא מגיבות ככה על כל הסיפורים מסמרי השיער שלך מבית החולים???

כנראה כי יש לנו הרבה יותר ביטחון עצמי . והרופאים לא מפחדים להציג את המידע הפחות נחמד על עצמם - כי הם בטוחים בעצמם...

אצל רופאים כל אי נחמדות זה "מסמר שיער" ו"נורא ואיום" . בלידות בית כל סיפור קשה הוא "שקר ועיוות" "הטית נתונים"...

ומאין היא הגיעה. מחילה.

אין סיבוכים קשים יותר בבית.

משהו אחד, כולנו מסכימות שבכל לידה - בבית ובבי"ח עלולים להיות את אותם סיבוכים.

בבי"ח יש את כל המכשור והטיפול, בבית יש חלק מהציוד, ובמקרים מסוימים נוסעים לבי"ח.

עד כאן כולנו מסכימות, נכון?

וכאן שאלה ליולדות הבית - פתאום במקרה של סיבוך גם אתן נוסעות לבי"ח? א"א לפתור את כל הבעיות בבית? מה  פתאום אתן לוקחות סיכון של הדבקות בחיידקים? התערבות של רופאים? תזמינו הביתה רופא פרטי וחדר ניתוח וזהו!

כנראה שבכל זאת יש איזה משהו נחוץ בבי"ח ולא המציאו אותו סתם, אז מי שבוחרת ללדת בבי"ח עושה את זה כנאה מוך שיקול הגיוני ואחראי ולא מתוך פזיזות, בבקשה תכבדו את זה

(וזה אישי ומשתנה מאחת לשניה, כך שאני מדברת בשם עצמי)

שהמקום בו אני הכי רגועה בעולם זה בבית ולכן הלידות קלות ומהירות יותר, מה שטוב גם לתינוק וגם לאמא

היחס המכבד והמחבק של מיילדת בית שרואה אותך כאדם, ומלווה אותך במהלך ההריון וגם אחריו (מגיעה פעמיים לביקור בית בשבוע שאחרי הלידה, מייעצת לך על הנקה, מתקשרת לשאול מה שלומך)

יחד עם הגמישות המדהימה בנהלים כשאת מקרה בודד ולא אחת מסטטיסטיקה שצריכה להתאים לעקומות

(לדוגמה - בצירי לחץ הנוהל בלידת בית הוא שעה יותר מבי"ח, כפוף לשיקול דעת של המיילדת, אינפוזיה - לא מכניסים, בדיקות - לפי מה שמתאים לך, תאום ציפיות - נעשה מראש ולא תוך כדי הלחץ של הלידה, תנוחה - מה שאת רוצה, העיקר שיהיה לך נוח ושלא תיקרעי, לעומת בי"ח שרוב המיילדות יודעות ליילד רק בצורה אחת, הכי פחות מוצלחת והכי מועדת לסיבוכים, קרעים ומצוקה עוברית)

אם כבר הזכרנו מצוקה עוברית (ל"ע ול"ע)

שיטת העבודה בבי"ח מגדילה את הסיכויים למצוקות שונות

כך נוצר מצב אבסורדי שהם גרמו לסיבוך מסויים, אבל גם פתרו אותו בעזרת הציוד המתקדם שלהם.

אז לא עדיף מראש להימנע?

אני מכבדת כל אחת על הבחירות שהיא עושה

וכל חברותי שיולדות בבי"ח יכולות להעיד שאני שמחה עם כל אחת שיש לה לידות טובות, עם או בלי אפידורל, והעיקר בסופו של דבר שהיולדת והתינוק בריאים ושלמים.

ב"ה שיש בי"ח, ושיש ציוד מתקדם וידע רפואי רב.

אני לא אנטי, פשוט באמת באמת לא רואה צורך.

בב"ח?ובאמת מלחיץ אותי מממש ללדת בבית

ואת המיילדת אחרי הלידה אני לא צריכה, בעלי ואמא מספקים לי את הצורך של מה שלומך ועוזרים מבחינה טכנית ולא רק מתקשרים. כל המיילדות שנתקלתי בהם כיבדו אותי התור בנאדם ונתנו לי יחס חם ואוהב, ובלידות ארוכות כמו שלי  מספיקים לבלות בחדר לידה כמה משמרות עם כמה מיילדות.

לגבי הנהלים בבתי החולים - אני באה לידה עם הידע שלי ועם התובנות, ועומדת על דעתי ולא נותנת להם לעשות שום דבר שנוגד לרצוני.

כתבתי בפסקה האחרונה:

אני מכבדת כל אחת על הבחירות שהיא עושה

וכל חברותי שיולדות בבי"ח יכולות להעיד שאני שמחה עם כל אחת שיש לה לידות טובות, עם או בלי אפידורל, והעיקר בסופו של דבר שהיולדת והתינוק בריאים ושלמים.

ב"ה שיש בי"ח, ושיש ציוד מתקדם וידע רפואי רב.

אני לא אנטי, פשוט באמת באמת לא רואה צורך.

אני לא חושבת שאי פעם בחיים ניסיתי לשכנע מישהי ללדת בבית.

זה דבר כל כך אישי.

אם רגוע לך וטוב לך - מקסים, נהדר. המון בריאות ואושר!

כל מה שכתבתי כאן הוא לא כדי לשכנע

פשוט להביא מידע, ושכל אחת תעשה עם זה מה שבא לה.

אני זוכרת שנתקלתי פעם ראשונה ברעיון הזה והיה נשמע לי הזוי ולא בטיחותי.

אח"כ חקרתי, קראתי המון חומר, והחלטתי שזה מתאים לי.

אח"כ גם התברר לי שמישהי שאני מכירה, כמעט שכנה, ילדה את כל הילדים בבית (10 או 11...)

ואז גם קראתי ספר

בקיצור - היה תהליך די ארוך, הייתי צריכה לאסוף לבד אינפורמציה

זה מידע לא זמין לציבור.

אז אולי עכשיו הוא טיפה יותר זמין...

הכי נח.

אין ספק שהכי נכון לך ללדת בבית חולים!

שיהיה בשעה טובה!

א) אני לגמרי מאמינה שמי שבוחרת ללדת בבי"ח עושה את זה מתוך שיקול הגיוני ואחראי ולא מתוך פזיזות, ומכבדת את זה. כשאני מסבירה למה חשוב *לי* שהלידה הבאה שלי תהיה בבית (אמן כן יהי רצון) - אני לא חושבת לרגע שגם את צריכה לעשות כמוני. אני רק מסבירה על השיקולים שלי, ומתוך כך אענה לשאלתך:

ב) לגבי "פתאום אתן לוקחות סיכון של הדבקות בחיידקים" וכו' -

זה כמו שאת מן הסתם לא חושבת שטוב ובריא ללדת דווקא בניתוח קיסרי, ומן הסתם מוּדעת לכך שבכל ניתוח יש סכנות, אבל אם חלילה וחס יהיה לך מצב של שליית פתח או משהו כזה - פתאום תיקחי את הסיכון... זו דוגמה פשוטה של שיקול תועלת מול נזק. כשנראה שהסיכון בלי קיסרי גדול מהנזקים בקיסרי, אז פשוט שקיסרי עדיף. כשזה לא המצב - זה לא המצב. כך מבחינתי גם בית לעומת בית חולים.

נכון: "בבית ובבי"ח עלולים להיות את אותם סיבוכים."

אבל - הסבירות לסיבוכים גדלה פי עשרות רבות בבתי החולים (את זה רואים במחקרים: פי 20-30 קיסרי וואקום ועוד).

לידת בית מתפנה בחלק מהמקרים לבית חולים - לפי הצורך.

כמו שאת יכולה לראות בקישור למחקר הישראלי: בישראל מדובר על כ-12% מלידות הבית (8.8% לפני הלידה, 2 אחוז יולדות לאחר לידה, 1% ילודים לאחר לידה).

כמובן שיש צורך לפעמים בבתי חולים, לא עלינו.

גם אנטיביוטיקה היא דבר טוב כשצריך, אבל יש בה סכנות רבגות ושונות אם לוקחים אנטיביוטיקה סתם, שלא לצורך: הכבדה על הכבד, תופעות לוואי שונות (אפילו מוות), חיידקים עמידים וטורפים, ועוד.

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם

אז כאמור נכון: "בבית ובבי"ח עלולים להיות את אותם סיבוכים"

אבל בבית חולים הסבירות של כל סיבוך עולה פי עשרות רבות, ואפילו יותר, עבור חלק מהסיבוכים.

חלק מלידות הבית עוברות לבית חולים, לפי הצורך, לפני או אחרי הלידה.

במחקר הישראלי שצירפתי, את יכולה לראות שמדובר על כ-12%:

8.8% לפני הלידה

2% אמהות אחרי הלידה

1% תינוקות לאחר הלידה.

ב"ה שיש בתי חולים! כשצריך.

כמו אנטיביוטיקה, שמצילה חיים כשצריך, ועלולה להזיק מאוד (ואף להרוג, חלילה), אם נוטלים אותה ללא צורך.

תמיד כשמשהי מביאה כתבה על לידת בית שהסתבכה אז ישר משהי אחרת מגיבה שכתבה לא נכונה אבל אף אחד לא מספר אחר כך מה באמת קרה שם בטענה שאסור לפרסם

משום מה על כתבות בנושאים אחרים לא כותבים שזה תקשורת ומה כבר יכול להיות שם שאסור לפרט במיוחד אחרי כתבה בכל כלי תקשורת?

הרי אף אחד לא מבקש פה לדעת פרטים של יולדת או מיילדת

וזה לא פעם הראשונה

התשקורת לא מתארת את המציאות ולא רק בנוגע ללידות בית.

כל מה שמושך יותר את העין ומרבה את ה"שמחה" - התשקורת מעוותת.

הן ממש גרמו לי לבכות. אוף, אין לי כוח להרגשה הזאת.

למה יש אנשים שלא יודעים לשתוק

חיבוק לך!

אבל אז כן אמרתי משהו על זה שבעלי במילואים, אז הן אמרו שהן לא חושבות כמוני, משהו כזה.

קצת הכרת הטוב.

מה יש לדבר נגד???

בתור חרדית אני לא מבינה

גם אם בעלך לא מתגייס

איך אפשר לדבר נגד?

מצדיעה לך מכל ליבי

ונשמתי

ומודה לך על השירות שלך/ שלכם

ומעריכה

ובאמת שאין מילים בפי

ושה' יחזיר אותו אלייך בריא ושלם בנפש ובגוף

סליחה שהיית צריכה לשמוע את זה🥺

לא כולנו ככה…

תשתפי אותנו מה כבר אפשר לומר נגד אנשי מילואים 😉

די זה פשוט כואב.

גם לי פעם מישהי אמרה "איך הדתיים הלאומיים אוהבים מלחמות". סתומה.

באמת שלפעמים עדיף לא לענות, ולהתחזק בזה שיש לנו זכות להיות ממש שותפים עם א-ל ולבחור בצד הנכון של ההסטוריה. להתמקד בעצמנו ובאמת.

אני אישית מצדיעה לך מכאן

ומוסיפה בלי קשר- היום הרבה גדודים הוסיפו תקן של "קצינת עורף" או משהו כזה ( לא זוכרת בדיוק את ההגדרה) שתומכת במשפחות של הגדוד בכל מיני דברים. אם את לא מכירה תנסי לברר על דבר כזה בגדוד שלכם 

דבר שני בתור דתיה לאומית שעובדת במערכת חרדית אני שומעת הרבה מאוד דאגה ואכפתיות מצד מורות שאני עובדת איתן. כנראה נפלת על שתי נשים ממש לא מייצגות

מילואים זה קשוח בטירוף.

חיבוק גדול ותודה על מה שאתם עושים עבור כולנו. 

שנה שעברה סידרתי שביתה של הארגון כדי ללוות את הגדולה לגן😉

אצלי סבתא כן רלוונטית לעזרה אבל וואלה מי שלא, ואם במקרה גם ההורה השני עובד חינוך באמת אין לי מושג מה עושים.

אולי לקחת סטודנטית שנמצאת בחופשת סמסטר, להכיר אותה לילדים עוד בחופש ואז להעזר בה?

גם מתכננים רגע את השעות, גפ אם שניים מתחילים גן אפשר להכנס עם אחד לגן בשבע וחצי ועם השני ברבע לשמונה, וההורה השני נניח בהסתגלות במעון עם התינוק (אם זו הסיטואציה) בעיני האתגר הוא יותר באיסופים שהם מסיימים בעשר ובאחת עשרה ובבתי ספר בדכ מהיום הראשון זה כבר 12 ומהיום השני מערכת רגילה

תלוי בילד, כמובן...

בכל אופן, בכל השנים הסתדרנו איכשהו... בתחילת השנה הזו, למשל, הקטנה שלי כננסה למשפחתון לראשונה, זו שמעליה נכנסה לגן לראשונה וזו שמעליהן נכנסה לכיתה א'. היום הראשון של השנה הלך ככה:

משמונה עד עשר בבוקר הייתי עם הקטנה במשפחתון ואיתי היו גם שתי הילדות האחרות. אחר כך נסענו כולנו לגן של הילדונת לשעה של היכרות. ואחר הצהריים היה מפגש היכרות בכיתה א' (שהלכתי רק איתה, בלי נספחים)... למחרת היא כבר הייתה שם לבד.

אבל באמת אין לי מושג מה מחנכי כיתה וגננות עושים... כי הם חייבים להיות ביום הראשון במסגרת שבה הם מלמדים...

אצלינו המעון מתחיל כמה ימים לפני, אז ביום הראשון זה כבר אחרי ההסתגלות.

הגדולים יותר כבר לא צריכים ליווי, וגם עם הקטנים אני לא נשארת הרבה.

משתדלים לצאת מהבית יותר מוקדם, כדי שיהיה יותר זמן לפיזורים.

לוקחים את ילדי הגן, אולי אני נשארת כמה דקות, אבל לא מעבר.

הגנים נפתחים ב 7:30, אז מספיקים לפני 8.

בכיתה א', מספיק ללוות עד הכיתה. לא היה צורך להישאר יותר.

בדרך כלל בגנים ובכיתה א' יש יום הכרות לפני תחילת הלימודים.

בכיתות הבאות, כבר הסתדרו לבד.

הבת שלי כבר שנה שלישית שהייתה נשארה באותו מקום, אז אין לה בעיה למצוא את הכיתה.

אז כמעט אף פעם לא פותחת נה ביום הראשון.

אבל בד"כ מפזרת בלעדית אז בנחת עם כולם לפי התור

יתחיל עם 1 ויישאר איתו קצת (יחד עם השני), ואז יעבור עם השני.

אני מורה. למזלי אנחנו 2 מחנכים לכיתה, אז גם בימים שיצא לי הראשון לספטמבר ביום שאני מתחילה בשמונה (זה לא כל יום), הסתדרתי. בשנים האחרונות המחנכת השניה באה בשמונה.

את ילדי בית הספר אנחנו כבר לא מלווים ונשארים איתם. חוץ מאשר כשעולים לכיתה א', וגם אז לרוב אין מה להתעכב.

בתור מה את רוצה לעבוד בבית ספר?

שווה בירור מול מזכירות.

מקווה שלא עושה פה אווטינג.

בעיקרון אנחנו שתי מזכירות, ולשנייה אין ילדים קטנים. אז ביום יום לא נורא אם אני מאחרת בכמה דקות.

אבל ביום הראשון כן כדאי להגיע בזמן, לוודא שאין שום תקלה של הרגע האחרון.

כן יש לי יותר גמישות אם אני צריכה לאסוף מוקדם ילדים שבהסתגלות.

אני יכולה לצאת בזמן שצריך, ולהביא אותם אלי לעבודה עד סוף היום.

מקווה שזה באמת ילך בקלות. מרבה מסגרות מרבה חששות 😅

מתייגת כדי להודות למי שלא עניתי לה אישית

@השקט הזה

@קדם

@השם שלי

@אפונה

וב"ה יש כמה ילדים, ובעלי כמובן לא יכול לעזור כי הוא בבית הספר שלו.

אני ממש עושה תכנון קפדני של הלו"ז באותו היום, מי זקוק יותר ומי זקוק פחות.

אפשר בהתחלה ללוות את הילדים שקל להם יותר, ולמצוא מישהו שיהיה בבית בנתיים עם מי שקשה לו יותר, ואז להשקיע זמן עם המתקשה

אני מתחילה את הסבב מוקדם

אמא שלי איתי ברכב (בעלי עןבד) ואני יורדת כל פעם עם הילד התורן לכמה זמן שהוא צריך ואמא שלי עם השאר ברכב.

בדכ בימים הראשונים אפשרי להגיע גם יותר מאוחר מהרגיל ועדיין להיכנס עם הילד.

(אין לי ניסיון עם בית הספר עדיין אבל אם שם יש הגבלת זמן אז הייתי מתחילה משם)

אני מחנכת וכל שנה קשה לי מחדש שאני לא זוכה ללוות את הילדים ביום הראשון. ב"ה השנה הייתי בחופשת לידה וזה היה מרגש כל כך להיות איתם! זכות!

בד"כ בעלי הולך, מלווה רק את מי שמתחיל מסגרת חדשה ונמצא איתם מעט זמן- לפי הלוז והגילאים באותה שנה.

אבל זה אחרת שהוא הולך ולא אני.. וגם כשהייתי השנה גיליתי שדי כל האמהות נמצאות (לא יודעת איך) וזה עשה לי כווץ' בלב על כל השנים.

מבינה שזה לא רק סיפור הענישה, אלא הרבה מעבר, ותחושות רבות שיש לך בנוסף.
זה נראה שהיא רוצה לתקן, להשתנות
למה שלא תדברי איתה בשיחה בארבע עיניים עלל התחושה שלך כלפי ילדייך מצידה בעדינות? זו היא שרוצה לפתוח ולדבר ולהתנצל, אז אולי שווה לך לנסות להיפתח אליה?
ויפה שהיא רוצה להתנצצל.

להעזר בבעל מקצוע. כמו שנעזרים בטיפול כשצריך בין בני זוג. לבעל מקצוע יש את הכלים לעזור לעבד את המצב, לתת התוויה להתנהלות נכונה בסיטואציה וגם לגשר את זה בינך לבין בעלך. זה יכול להיות הבדל משמעותי מאוד מאוד בניהול המצב הזה..

וחיבוק. 

אנחנו גם הרבה בקונפליקט מול אחד האבות שלנו וממש קשה עם זה אבל לא מוצאים פתרון.

עניין של אופי ותפיסת עולם

בטיפול יורדים לשורש העניין. איפה זה פוגש אתכם, איזו נקודה זה מעורר בכם, למה מפעיל אצלכם את הרגש ואת התגובה הזו..

וכשיורדים לשורש, הכיוון למה לעשות בפועל, יותר מדוייק למצב.

הרעיון בטיפול זו עבודת העומק.

ולפעמים, אפילו רק הבירור העמוק עצמו, עוד לפני מה לעשות בפועל, כבר מסדר את הראש ואת הלב ומאפשר אוויר ושינוי..

בהצלחה רבה. השם יברך אתכם

הרי בסוף תיפגשו זו בזו באיזשהו מתכונת.

בסוף היא האמא של בעלך ,וזה ישאר כך לעד.

החובה שלנו ככלות היא לכל הפחות לכבד ולא להתעלם אם היא מתקשרת, אני חושבת שבכך גם בעלך אולי מעט נפגע .

זה הכלים שיש לה להתמודד עם מה שקרה במפגש אז.

האם זה היה נכון? לא

האם את יכולה לשנות אותה? לא

אבל את צורת ההסתכלות שלך עליה ? כן

לא חייב לשבור את הכלים ולא משחקים. מניסיון לא יוצא מזה שים תועלת. להפך זה עלול לפגוע רק בך בהמשך.

הם אנשים מבוגרים וכך כנראה הם חינכו את בעלך והגיסים שלך.

תנסי לזכור את הדברים הטובים שהיא כן עשתה ל ענך, ולהאחז בהם .ולשחרר. לחמול...

בהצלחה

היא פתחה לך פתח, תדברו איתה על זה ועל מה שמפריע, תתני לה הזדמנות לתקן.

מעניין אותי אם הבת שלך חוותה את זה כטראומה כמוך? כי מניסיוני, אני לוקחת מקרים עם חמותי כקשים והילדים שלי לא, ולי אין כוחות ללכת בגלל מקרים כאלה ואחרים והם רק מחכים לנסוע.. ילדים סלחנים הרבה יותר מאיתנו.

ברור שמה שנעשה לא בסדר, אבל יש לך כאן הזדמנות לפתוח כל מה שמציק.

בהצלחה רבה 

הבת שלי בסדר עכשיו

אני כועסת על עוד דברים הרבה יותר קשוחים ..זה רק הצטרף

אבל מרגישה צורך מעט להתנתק...בגלל עוד דברים שקרו

זה הקש ששבר את גב הגמל

לקשר עדין.

לא לשים אצלה את הילדים, לא לפטפט עד כלות הערב....

שלום ומה נשמע ותודה וביי. 

ש0ככה יתנהגו אליי?

שאם עשית טעות ינתקו קשר ולא יתנו לך לתקן?

בסדר, היא טעתה. ביקשה סליחה. מה עוד את רוצה?

כתבתי שרוצה להתרחק מעט

לא לנצח

תגובה חריפה ולא נעימה!

קצת קשה לי עם מה שכתבת

נראה שאת מחפשת קולות שיצדיקו את התחושות שלך ,שאת לא רוצה לסלוח ולהתנתק..

תחפשי את הקול הפנימי שלך וזאת תהיה לך לתשובה.

תחשבי שגם את בעתיד הלא הרחוק תהיי חמות ,ולא תרצי שחלילה יתייחסו או לא יתייחסו אלייך כך.

מאשר בשבילה. לדעתי ככל שעובר זמן מהאירוע יותר קשה לסלוח כי "הנה לא חייב להיות בקשר" ולא צריך להתמודד

אני חושבת שיפה שהתקשרה לבן, ויפה שהבינה תעצמה ולדעתי מגיעה לה עוד הזדמנות. אבל! אם את מרגישה שאת צריכה עוד רגע תקחי אותו, מודה שגם לא בטוח הייתי מתייצבת שם לאירוח עם לינה פתאום, אבל קחי בחשבון שתצטרכי להתמודד איתה איכשהו כי זו אמא של בעלך. ותבקשי מבעלך שלא ילחץ. שאת צריכה ממנו לגיטימציה לרגש, למרות שזו אמא שלו. סיטואציה לא קלה..

חיבוק♥️

ברור שזה יקרה ויחלוף

אני גם טיפוס הכי סלחן שקיים אבל קרו עוד דברים שגורמים לי לרצות להתרחק רגע

ומצד אחד לא רוצה שזה יתגלגל עוד ועוד

מצד שני. זו התחושה שלי עכשיו.

כדי שיוריד לחץ

מספיק שהוא מדבר איתה כרגע וקחי את הזמן להירגע. והוא יכול גם להגיד לה שאת צריכה את הזמן (או שאת יכולה לכתוב לה הודעה נניח,מה שזורם לך)

שהילדים שלך 'חוטפים' ממנה,

יכול להיות שזה קשור לכמות הקשר שלכם.

אני למשל רואה שסבתות, כמה שהן יותר בקשר עם הילדים, יותר נפגשים, יותר שומרים עליהם, כך הסבתא לוקחת יותר מקום של ההורים.

זה לא משהו טוב או משהו רע, אלא עניין עובדתי.

עכשיו, ברור שגם הורה לא צריך למשוך את הילד לחדר אבל תסכימי איתי שטעות של הורה יותר נסלחת ומתקבלת על הדעת.... 

מצד שני כשלנו קרה מקרה לא נעים במשפחה שלי

ובעלי החליט באופן חד צדדי שהוא פשוט לא הולך לשם יותר ולא רוצה שום קשר איתם ודי זה היה כואב מאד

הזלתי המון המון דמעות על זה וכעסתי והייתי חסרת אונים בטרוף.

אני חושבת שיהיה יותר מכבד שתעני משהו קטן.

זה מאד מאד פוגע כשמתעלמים.

אולי רק ש-את מבינה, אבל כרגע רוצה קצת זמן לעצמך כדי להרגע. ושזה עניין זמני עד שתרגישי רגועה יותר.

לפחות שהמסר יעבור דרך בעלך שזה זמני ויהיה בסדר בהמשך.

גם בשבילו זה יהיה מרגיע יותר.

ככה לדעתי

לא ברור מאליו בכלל.

את לא חייבת לסלוח, בטח לא מיד ובטח לא כשבעלך בטלפון מסמן לך סימנים.

זה ממש בסדר לקחת תקופה של קצת שקט והתכנסות.

זה לא אומר שאת נגדה, אלא את בעדך.

צריכה את הזמן לעצמך.

ממש קשה לבנות אמון מחדש אחרי כזה מקרה.

לאט לא לרוץ לשום מקום.

עדיף לאט ויסודי מאשר מהר והכל יתפרק שוב בשניה.

זה באמת מבאס שאת משקיעה ולא אוהבים. גם אצלי יש הרבה דברים שהילדים לא אוהבים ולא כזה מפריע לי, אבל אם בעלי לא אוהב אז זה הכי מבאס.

ואני לא יודעת להסביר אבל יש משהו בנפרדות מהחמות שהוא באמת מורכב. גם אני לא אוהבת שהוא מנסה להפוך דברים בבית שלנו להיות כמו של אמא שלו.

ואם זה היה רק השניצלים אז מילא, אבל כשזה היחס הכללי לאוכל שאת מכינה זה באמת קשה.

ומצטערת, אין לי עצות. רק חיבוק!❤️

אוכל מכיל בתוכו המון רגשות נוסטלגיה וגעגוע.

בטח ובטח בחברה הישראלית.

גם אני במקומך הייתי נעלבת, יש איזו הערכה בסיסית שאישה רוצה לקבל, יש משהו בעבודה הפשוטה והיומיומית של קילוף-קיצוץ-בישול למען בני הבית, שרוצים שייענה באהבה.

מקסים שהוא יודע להעריך את האוכל של אמא שלו, אבל כששלך מונח בהשוואה לשלה (גם אם היא מבשלת הכי טובה בארץ!) יש כאן משהו פוגע.

דברים לא יודעים כמה מילה שלהם יכולה להשפיע עלינו. כמה הערכה ופירגון אמיתי יכולים להרים אותנו (בנוסף לביטחון העצמי שלנו הנשים. אנחנו ככה בנויות, שמושפעות מהם).

באופן פרקטי, אם הוא היה מסכים "ללמוד" מאמא שלו כמה מתכונים ולהתחיל לבשל בבית אני חושבת שהוא היה מעריך יותר את הבישולים שלך.

מי שלא עושה בעצמו לא מבין. לפחות אצלנו ככה היה עם הכביסה. כשבעלי התחיל לכבס- הוא הבין איזו עבודה מטורפת יומיומית אני עושה

לעומת השנים הראשונות הוא הרבה יותר פעיל במטבח.  זה נראה לי גם מה שגורם לו יותר להרגיש בנוח להעיר..

כשאמא שלי או מישהו אחר מעיר על האוכל שלי לא אקח את זה קשה כל כך ואקשיב ואקח לתשומת ליבי, אצלו זה פשוט מביא לי עצבים.  

דרך אגב גם אוכל שהוא מכין ופחות מוצלח הוא יכריז על זה בקול ובלי שום בעיה

ונא להפסיק לדבר כך על האוכל ולהתחיל להחמיא?

וגם אני ממש נעלבת מהערות של הילדים שלי על האוכל

יש פה המון דברים מעורבבים..

זה ממש הגיוני שיאהב את האוכל של אמא שלו, הוא גדל על האוכל הזה וזה מה שהחך שלו התרגל. יש בדיחה כזאת על גבר שהתחתן וכל ארוחה אמר לאשתו "יצא לך טעים, אבל לא כמו של אמא שלי" ככה כל יום. יום אחד נשרף לה האוכל, התלבטה אם להכין מחדש, אמרה מה זה משנה גם ככה יש לו ביקורת.. נתנה לו לאכול את השרוף, אמר לה "סוף סוף הכנת כמו אמא שלי!" 😅 אז באמת מה שאנחנו רגילים זה הגיוני שהכי נאהב. נורמלי. הזאלה היא אחרת, האם זה פוגע בך בגלל הצורה שזה נאמר, או בגלל שאת שומעת שם משהו אחר. כשהוא אומר לך "אולי תבקשי מאמא שלי את המתכון" את שומעת "את לא מספיק טובה"? הבישול הוא נקודה רגישה אצלך? כשרק התחתנו שרפתי עוגיות ופשוט התמוטטתי לערב שלם, כי בראש שלי אישה טובה זה אישה שמבשלת ואופה טעים. אמא שלי אופה מדהים. ולא הרגשתי ששרפתי עוגיות, הרגשתי שנכשלתי כאישה.

ונראה לי שאולי כדאי לפתוח את זה, בנעימות ובצורה מכבדת. הוא לא התחתן עם אמא שלו. הוא התחתן איתך. זה ממש סבבה לאהוב את האוכל של אמא שלו אבל אי אפשר לשכפל אותו אצלך. וזה לגיטימי.. אם בא לך לפנק אותו פעם ב, קחי ממנה מתכון ותכיני לו. אבל ביום יום עם כל הכבוד האוכל שלך הוא שלך, ואולי כשהוא ייפתח להבנה הזאת הוא יוכל גם להרגיש את הטעמים של מה שבישלת ולא רק להשוות.

לגבי החלות למדתי שאין דבר כזה אובייקטיבי מספיק שאחד מכם אוהב חלות אוויריריות והשני אוהב דחוסות, וכבר לא תאהבו את אותה החלה. אולי אפשר סעודה עם החלות האלה וסעודה עם האחרות, או שבת ככה שבת ככה?

ולילדים הייתי אומרת חד משמעית לא לדרג. זה לא מכבד, זה לא מנומס וזה יכול גם ממש להעליב. וכן, גם לך מותר להעלב את בנאדם וזה ממש לא אשמתך, וזה נורמלי. 

אלא עצם זה שעושים כזה עניין מהאוכל וההשוואה הזאת פוגעת ומעליבה.  

בינתיים עם החלות אמי ממשיכה לעשות קצת כל פעם ובעיקר אני אוכלת. אבל יש בבעלי משהו שמשווק טוב לילדים, ואם הוא אוכל משהו ומתלהב ממנו גם הילדים יסכימו לטעום. אז כן קצת מבאסת שהוא לא שם לב להשקעה ומנסה שוב.. אבל בעומק של העניין אני לא חושבת שאני רוצה שהוא יאכל משהו רק בשבילי אלא שיעשה מה שטוב לו וטעים לו, לא?

לילדים אני באמת חייבת להסביר שזה לא מנומס 

אני חושבת שאם הוא יבין כמה זה מנמיך אותך היחס וכמה הוא לא שם לב להשקעה אז הוא גם יאכל כדי באמת לנסות מאכלים אחרים, של אשתו. ולא בשבילך בהכרח.

מה שטוב לו וטעים לו זה להיות בררן שמחפש בכל מאכל את האוכל של אמא שלו. אבל בגלל שהוא עבר את גיל 10, ואפילו התחתן, אולי כדאי רגע להבין שיש עוד אנשים בעולם שמבשלים, בצורה שונה, ולכבד אותם.

הייתי אומרת לו בפירוש - זה מעליב אותי. זה פוגע. אתה הכי אוהב את האוכל של אמא שלך? זה מצוין, כי אני לא בתחרות איתה. היא מכינה אוכל אחד ואני אוכל אחר. כשאתה אצלה תתתענג על מטעמי הילדות ופה תאכל מה שיש או תבשל בעצמך.

גם על האוכל של אמא שלך הוא מדבר ככה? אני מאמינה שלא, כי שם ברור לו שזה בית אחר, אוכל אחר. אבל משום מה אצלכם יש לו את הציפיה להעתקת מטבח ילדותו, כי מבחינתו הוא גדל בבית שלו עם אוכל מסוים, ועכשיו הוא גם בבית שלו ורוצה את אותו האוכל. אבל הבית שלו מהילדות זה בית אחד, והבית שלו מהבגרות זה בית אחר. והאוכל הוא שונה.

וגם הייתי מסבירה לו כמה זה מעליב שהילדים מסתכלים על האוכל שלך ככה רק כי הם מחקים אותו.

אני חושבת שאת מסתכלת על זה כאילו הדבר הכי הגיוני ומתבקש זה שאת "תתבטלי" כי בסהכ את כאן כדי שלהם יהיה טעים ונעים, אבל שהם יעשו את הצעד האחד של להיות מנומסים זה כבר נשמע לך (ואולי גם להם?) הגזמה. וזה משהו לעבוד עליו. 

אז למה פה זה שונה? זה שהם צריכים להיות מנומסים זה עניין אחד אבל אולי צריך  להסתכל על זה בלי כל המטען הנוסף..רוצים תאכלו לא רוצים הכל טוב

זה נקרא להתבטל. עזבי את כל ההתפלספות.

יש נושאים שלא רגישים, וזה מצוין. אבל כשיש נושא רגיש אז אם אחד צריך "לוותר" וזה קורה מתוך הידברות או הבנה ותחושה נעימה של הסכמה והדדיות זה סבבה. אם את מרגישה שאת לא בסדר וזו חובתך להרגיש בסדר שם הבעיה. 

הביקורת שאת מקבלת לא מגיעה כהערה עניינית. הרי בסוף זה לא שהכנת משהו שהוא לא הכיר והחיך שלו אהב או לא אהב. העניין הוא הרצון שלו לעשות העתק הדבק מטעמי ילדותו לביתו הפרטי ואת אמורה להיות המבצעת. אין פה מקום גם לטעם שלך, לרצון שלך אולי להסתכלות שלך על גיוון ובחירה שלך איזה טעמים להביא לבית.

בסוף, אוכל זה משהו מאוד מהותי בהגדרה של בית. לא בהכרח אוכל מבושל, אלא אוכל שאוכלים בבית. אפילו אם נלך על משהו פשוט כמו-שבכל ר''ח מקבלים סנדביץ' עם שוקולד, הרי שסנדביץ' עם שוקולד ישאיר טעם וזכרון של ר''ח.

זה נראה שהמקום שלך כאמא של הבית נדחק בתחום הזה- של עיצוב טעם הבית.

את צריכה בבית *שלך* לבצע את הטעם/ הבחירה/ דרך הבישול/ ההעדפות הקולינריות של..חמותך.

ועוד לקבל ביקורת כשזה לא יוצא דומה למקור.

לא הגיוני.

בעיני שיחה דחופה עם הבעל. לא מתוך מסכנות "אני נפגעת.. יודעת שלא מבשלת טעים.." אלא ממקום משתף ומגדיר- "שמה לב שמתרחש פה בלבול. אנחנו לא העתק הדבק של בית ההורים שלך. לא מתאים לי א', ב'.. שים לב גם איך זה פוגע בחינוך של הילדים.. ופירוט" בסוף, הוא צריך שיקוף של המצב. מניחה שהאוכל הכי טעים בעולם לא יהיה לו שווה אישה שמרגישה ככה וילדים בוטים..

פשוט לשקף. ולהגיע יחד להחלטות. אפשר שבין ההחלטות תהיה גם החלטה שיהיה לשבת תבשיל אחד מבית הוריו. אבל: א. שבעלך יכין (ויתמודד. אם יצא טעים-מעולה. הוא יקהל פתאום ערך להשקעה בבישול. אם לא-לא את הבעיה שזה לא דומה למקור) ב. לסכם מראש שיש *אפס* שיווק שלו דווקא למאכל הזה...

ולך הייתי מציעה להתמקצע במאכלים שיוצאים לך טעים וטוב ונותנים לך ביטחון.

בהצלחה גדולה ממש!

1.קודם כל: " הילדים שלי בררנים וזה באשמתי" מה זה השטויות האלה? הילדים שלי בררנים ואני בשום אופן לא חושבת שזה באשמתי. למה שזה יהיה באשמתך? בהערכה גסה שלי לפחות חצי מהילדים הם בררנים, ככה זה.

2. "מבינה" שהבעיה היא בי" וואט?! איך כל הדבר הזה קשור לבעיה בך? אל תקחי על עצמך מה שלא שלך. יש כאן בעיה מאוד מעצבנת ולא קטנונית בכלל. אין לך במה להתבייש.

3. מודה שאני במקרה כזה הייתי אומרת אם אתה לא אוהב את האוכל שלי אתה מוזמן להתחיל לבשל בעצמך כמו אמא שלך. אני לא אמא שלך נעים להכיר.

אני חושבת שאין לך מה להכנס למקום של התנצלות וריצוי. תכיני מה שבא לך וטעים לך ואל תשקיעי בדברים שהוא לא מעריך וסתם תהיה לך עוגמת נפש. תגידי לו שאם יש משהו שהוא אוהב ורוצה שתכיני אז באהבה, אני הכי בעד לפנק באוכל, אבל רק אם זה לא בא בהשוואה לאמא שלו.

לגבי הילדים הייתי מעלה את זה בפניו לא כביקורת ישירה עליו אלא משתפת אותו בסגנון דיבור של הילדים ולמה זה מפריע לך ואיך לדעתו כדאי לחנך בנושא הזה...

2. "הבעיה" בי, זה לא באמת בעיה, אבל במחשבה בוגרת כל אחד צריך לאכול מה שהוא אוהב וטעים לו, אני לא צריכה להכריח אותו להחמיא לאוכל אם הוא פחות אוהב.. כן יכולה אולי להגיד לו שלא נעים לי לשמוע את ההשוואה.. אבל כן הייתי רוצה שמרגיש חופשי להנות או להנות מהאוכל בהתאם לטעם שלו.

"שירגיש חופשי". כמובן אם יש מאכל ספציפי שהוא פחות אוהב אז אין בעיה לומר, אבל כשזה הופעות להיות משהו קבוע של השוואות אז בעיניי זה לא סבבה.

וכן, אני הייתי אומרת לו לקחת אחריות ולהתחיל לבשל 

ויחמיאו לי על האוכל גם אם הם לא אוהבים. לפחות מאחד בבית אני מצפה את זה- וזה בעלי.

הילדים-לאט לאט...יגדלו ויפרגנו. 

אני אישית חושבת שאם כל כך חשוב לו האוכל והוא רוצה אוכל כמו אמא שלו,

אז למה שלא ייקח על עצמו את כל ענייני הבישול בבית?

שייקח מתכונים מאמא שלו ויבשל בשמחה ובהנאה לכל המשפחה.

את במילא אומרת שלא כזה אוהבת אוכל מבושל.

וזה לא אמור להיות שאת כל היום עומדת בהשוואה לאמא שלו.

ואומרת שזה ממש לא נעים לך לשמוע הערות והשוואות על האוכל שאת מבשלת, ואת מבקשת להפסיק עם זה. זה שלא סבבה להגיד מה לא טעים במה שהוא בישל לא אומר שגם לך זה ככה.

ולא הייתי מזכירה את אמא שלו בכלל, רק הקושי שלך עם לשמוע השוואות להערות כל הזמן... 

גם אם האוכל של אמא שלו הכי טעים בעולם, הוא לא אמור לומר את זה או לגרום לך להרגיש קטנה יותר. אותי בכלל מצחיק שהאמא עדיין שולחת אוכל אבל נו, אם זה עושה טוב לרוב הצדדים, שיהיה ..

הבררנות של הילדים לא קשורה, יותר מזה, ילדים מעדיפים פסטה לבנה ושניצל תירס מאשר קציצות קובה מדהימות ככל שיהיו..

גם עניין החלות לא הוגן, אני מכינה חלול לעיתים רחוקות כי זה דורש ממני הרבה כוחות וזמן, ואני מניחה שבהרגשה שאת טורחת ובכל אופן קונים מוכן , לא מחמיאה בכלל, ואני שומעת מדבריך שאת לגמרי מודעת, ואם את אומרת שהחלות טעימות, אני לא רואה סיבה שיקנה המאפיה, ניסית לשאול אותו? אולי פוחד שיתפקשש משהו, אולי קונה כי זה לא מספיק? הייתי מנסה לדבר איתו על זה, להסביר לו שזה קצת לא נעים לך כל העניין של האוכל, להקביל את זה , למשל אם היית קוראת לאבא שלך לכל תיקון בבית ומפארת אותו איך הוא מתקן יפה, ואיזה גימורים יש לו, למרות שבעלך היה גם עושה, למרות שרגישות של גבר היא לא כמו של אישה מול חמותה , אבל עדיין..

והוא אמור לעזוב את אביו ואמו כבר...ולשחרר מהסינר של אמא.

אבל סליחה שלא עזרתי...

גדלתי בצורה דומה לילדים שלך. האוכל של סבתא היה מבחינתנו פסגת הטעם. ואמא שלי זרמה עם זה ועודדה את זה. מה היה ההבדל?

1. סבתא בישלה מאכלים עדתיים שגם ככה אמא שלי לא בישלה. אז זה לא השוואה בין עוף בתנור לעוף בתנור, אלא מאכלים שונים לגמרי.

2. אבא שלי הילל גם את האוכל של אמא. בחיים לא הקטין מהבישולים שלה בגלל השוואה לאוכל של אמא שלו.

הגיוני שהיא גם אובייקטיבית מכינה יותר טעים (יותר שנות ניסיון, וסובייקטיבית-טעם שגדל עליו). אבל זה לא אמור להוריד מהאוכל שלך. 

אמרת שזה פוגע?

ביקשת לא לקנות חלות, כשאת מכינה?

ובנוסף, תאמרי לו שאם הוא רוצה אוכל כמו של אמא שלו הוא מוזמן לבקש מתכונים ולהכין. אולי ברגע שיתנסה יבין שזה לא פשוט. 

בעלי גם עושה לפעמים השוואות

לא דווקא באוכל כי את זה אני מכינה לו כמו של אמא שלו

אבל בדברים אחרים שאני משתגעת

וכשאני מרגישה שהוא מגזים אני אומרת לו

מאמי אתה התחתנת איתי

לא עם אמא שלך

ואני מאוד מעריכה אותה והיא מדהימה

אבל אני אשתך וככה אני פועלת

אם אתה רוצה XY כמו שלה לך אליה ואל תגיד לי

זאת סיטואציה קשה,

תורידי מעצמך את תחושת האשמה.

מותר לך שזה יפגע בך ויעסיק אותך

ואין מה להתבייש בזה לא בימים אלו ולא אף פעם.

מודה שגם לי הבישול הוא נקודה רגישה,

לא אוהבת לבשל ופחדתי מאוד עד כדי כך שלפני החתונה הודעתי לבעלי שלא יהיו לו ציפיות בנושא, אני לא אהיה כמו אמא שלו המרוקאית...

עם הזמן הבנתי שזה יושב על תפיסה שלי שהאוכל הוא חלק מהתפקיד שלי כאישה ואמא, ואם אני לא מצליחה בו זה כישלון שלי, לא במאכל הספציפי או הארוחה הזאת, אלא במילוי תפקידי באופן מהותי.

לכן ברור שזה נושא רגיש מאוד מול הבעל דווקא, ואנחנו עברנו את הדרך שלנו בנושא, ועד היום אני כמעט תמיד שואלת אותו איך יצא וחשוב לי לראות שהוא אוכל ונהנה ושבע, וקשה לי כשהוא מביא אוכל מאמא שלו בלי לתאם איתי.

אין לי עצות יותר טובות ממה שכתבו אחרות,

רק רוצה לחזק אותך שממש מובן למה את מרגישה ככה,

ואל תבזבזי כוחות על לכעוס על עצמך.

הלוואי שתמצאי דרך לשקף לו מה הוא גורם ותמצאו את הדרך שלכם ואת הביטחון שלך.

חיבוק!

זה מאוד מעליב.

הייתי פותחת איתו ואומרת שזה פוגע בך.

זה שהיא מבשלת מעולה מצוין, אבל ההערות זה כאילו מוריד מהנשיות שלך, ברור שזה שטויות, אבל עם רגשות אי אפשר להיאבק... שימעיט בהערות.

לדעתי בעלך.נוגע בעצב החשוף של "אשתי הכי טובה" ועושה השוואות מול אמא שלו ומשנמך את המקום שלך בבית מולה בדבר חשוב. וכן, זה מעצבן כי זה ביקורתי.

אני לא כותבת את זה כדי שתפתחי מולו חזית חלילה אלא כדי לנרמל לך את התחושות ושלא תרגישי שמשו בך לא בסדר.

בניתם בית, זה את והוא ולא הוא והאוכל של אמא שלו ואת. ואת זה כולל כל מה שמגיע עם החבילה..

אחן בעיה שיאהב את האוכל שלה, טעמים של בית ילדותנו זו נוסטלגיה, זה מקום מוכר, זה המקום להרגיש קצת ילד שןב, אבל בניתם בית משלכם כבר,  ואני הייתי אומרת לו שיפסיק להיות על תקן מבקר מזון. כל מתכון ששני אנשים יכינו יכול לצאת קצת שונה וככה זה. אבל העיקר - אתה גורם לי להרגיש פחות טובה וזה לא נעים וזה פוגע. אני רוצה מסורת אוכל משלנו בבית ולא העתק הדבק של מה שאתה חווית בלבד.

חיבוק♥️

נראה לי שיש מקום להגיד שהדיונים האלו פוגעים 

ושהוא מוזמן לתת הערות חיוביות וענייניות

כמו: תודה לאמא שטרחה על האוכל/ראיתי שהשקעת זמן בהכנות/איך המטבח נקי/תודה שעשית קניות

בקיצור לא יודעת, דברים על מה שכן טוב ולא על מה שלא.... 

היה לי ברור שתגידו לי לקחת את העניינים הפרופורציות המתאימות ולתת לו לאכול מה שרוצה.

אנסה לראות איך אני מעלה את הנושא בעדינות

שוב תודה ❤️

אותו מתכון יכול לצאת ל2 אנשים אחרת לגמרי.

ואין מה לעשות. ככה זה.

האוכל של אמא שלו זה האוכל שלה.

האוכל שלך זה האוכל שלך.

ובאופן אישי לא הייתי מנסה להכין כמו של..

כי אף פעם זה לא יצא בדיוק.

אני מחזקת אותך להיות בטוחה בעצמך ובאוכל שאת מכינה.

גם אם הם לא נחמדים.

יש אנשים שאוהבים להתלונן. שלהם.

אנחנו נעזרים המון באוכל של אמא שלו כי גרים קרוב,

אבל בעיקר כי אני לא אוהבת לבשל.... מעדיפה לקבל של אחרים ולא לעמוד במטבח. מקבלים גם מאמא שלי. אמא שלי מבחינתי היא בשלנית על ואני כ"כ שונה ממנה ומעולם לא היו לי יומרות או שאיפות להכנס למטבח לפני שהיה צורך כזה.

 היום התיעדוף זמן שלי יקר ולעמוד במטבח בצורה יצרנית או כי "חייב" או כי "שבת" זה לא אני. יכולה להתחבר יותר לנסות להכין דברים כשבא לי ומתוך רצון אבל לרוב אין זמן

לאחרונה התחלתי לגלות עצמאות והוא דווקא נותן לי המון בטחון לגבי מה שאני מנסה ומכינה אבל עדיין-לקבל אוכל עוזר לי אז אני מעריכה ואומרת תודה. 

הילדים כן רגילים לאוכל של חמותי וזה מעצבן שמה שעזר לי בהתחלה יכול להפריע כשהרגלתי אותם לאוכל שלה ואת שלי הם פחות אוכלים אבל לפעמים, כשמרגישה שבא לי שיהיה רק אוכל שלי בבית שלנו, המחשבה חולפת מהר כי אני לא אעמוד ביצור 

הכי מצחיק כשכל אחד מאיתנו טועם ואוהב את האוכל של האמא של השני (הוא של אמא שלי ואני של חמותי) או להפך, כשכל אחד נצמד למה שאמא שלו מכינה.

האמת שזה לא כזה "קליל", לפעמים הייתי רוצה שיהיו לי יכולות נשיות לייצר אוכל תמיד, וגם שיצא טוב וגם שאני אוכל לפתח "עצמאות" ו"לעמוד על הרגליים" כמו חברות אחרות ונשים בכללי בענייני בישול, זה גם מתקשר לי עם טעמים של בית וחמימות ולפעמים מרגישה חוסר בטחון רציני או רצון להיות מישהי אחרת בזה. כזו שגם אוהבת לבשל, גם יוצא לה טוב וגם מארחת אחרים.        זה רחוק ממני שנות אור וגם מפנטזת שהיה לי זמן להתנסות בבישולים במקום לעבוד. אבל צריך לעבוד והעבודה שלי היא גם אחר הצהריים

מעבר לזה שיש את העניין שלך מול עצמך והבטחון,

נראה לי שכדאי כן לשתף אותו בתחושות שלך.

להגיד לו אפילו שאת מרגישה פחות מוצלחת בתחום, שההשוואות והדירוגים והאמירות האלה גורמות לך להרגיש פחות טובה בזה, ואת ממש תשמחי אם יוכל להפסיק ואפילו להחמיא לך..

(ואת העניין שלך מול איפה שזה מפעיל אותך; השוואה לאחרים/את לא מספיק טובה וכו' כמובן גם כדאי לעבד)

אמאל'ה נראה לי זה הסיוט שלנו כהורים

נראה לי אני גם הייתי בטראומה אם זה היה קורה.

ואיזה נס שבעלך עבר שם בדיוק. ממש סיעתא דישמיא.

אולי כדאי להתמקד בזה. אנחנו עושים את מקסימום ההשתדלות שלנו והקב"ה משלים את השאר.

ב''ה שבעלך עבר שם ומצא אותה

מלחיץ ממש ממש

הגיוני שלוקח לך זמן להרגע❤️

מצד שני אני בטוחה שלך קשה ממש... 

אני רק חושבת אם חלילה הוא לא היה עובר...

טעטע! רק תשמור לנו עליהם 😭

ממש מלאך משמיים... היה לי גם כמה ניסים עם הבן שלי בעבר שכמעט ו... ה ישמור... ואני אומרת, אין , מלאכים שומרים עליו! חיבוק גדול! חוויה מטלטלת מאוד לך כאמא (מאמינה שלילדה זה לא ממש נורא)

הגינה נמצאת מחוץ לבית כנסת שבעלי לומד כל בוקר

ככה שהוא שומע אותה מהגינה הרבה פעמים (בדרך כלל שומע אותה משחקת ושרה)

והפעם הוא שמע שהיא בוכה ויצא כי היה נשמע לו מוזר

אני מנסה להבין אם אני אמורה לדבר איתה על זה

אמרתי לה כשלקחתי אותה מהגן

"היית בגינה ולא היה אף אחד ואז אבא הגיע וחיבק אותך"

אבל אין לי מושג כמה היא מבינה וכמה היא זוכרת

היא מבינה המון בעיקרון

אבל לא מדברת אז קשה להבין כמה

בניגוד למה שמקובל לחשוב

גם תינוקות זוכרים דברים ובמיוחד חוויות טראומתיות,

גם אם זה זכרון שנצרב בגוף והנפש בלי יכולת לתמלל או לתת לו משמעות קוגניטיבית כמו מבוגרים .

לכן חשוב מאוד

לעשות איתה עיבוד..

לדברר לה במילים פשוטות את מה שהיה

ואת כך שבטח הרגישה מבוהלת ועצובה ומפוחדת

ולשקף ולתקף מאוד את החלק שאבא מצא אותה ושעכשיו היא מוגנת ושהכל בסדר!!

וכך שאתם שומרים עליה ושאתם דואגים לה תמיד

לתת הרבה מגע ועטיפה בימים הקרובים

ולחזור ולדבר אליה בצורה פשוטה ומחזקת

לחזור על הסיפור בצורה מסודרת עם דגש על הסיום הטוב ועל זה שהיא שמורה ומוגנת עכשיו

מעבר לכך

הייתי מחדדת נהלים בהקדם עם הגננת

האמת לי זה נשמע מדאיג ולא תקין שכך נשכחה

והאמת שזה דבר בעייתי לקחת מספר ילדים לגינה במסגרת של גן זה המון אחריות ויכולות להיות כאלה תקלות שהשם ישמור יכולות להגמר רע מאוד

לא אומרת כדי להלחיץ אלא כדי להאיר שזה משהו שצריך לחשוב איך לא קורה שוב

חיבוק לך! בהחלט מטלטל

זה מה שחשבתי אז אמרתי לה את זה

היא בת שנה ו8

בעיקרון היא מבינה המון אבל אני לא בטוחה כמה היא נבהלה

את הגינה היא מכירה ממש טוב

ובכל האזור היא מוגנת בעיקרון

זה צמוד לבית של הגננת ויש רק שביל חצץ באמצע

ובצד השני הבית כנסת שבעלי היה

וכל האזור מוקף באנשים שמכירים אותה ויודעים של מי היא 

ולא מסתובבים שם אנשים זרים

אם כן מיד רואים אותם מהבית כנסת...

דיברתי כמובן עם הגננת

היא לגמרי התנצלה ולקחה אחריות

היא חברה טובה שלי

אני באמת סומכת עליה

היא עצמה הייתה מזועזעת שקרה לה כזה דבר

ואמרה לי שהיא חיבקה אותה אחר כך וישבה איתה

ותכלס היא כן חזרה שמחה ורגועה

(באתי לקחת אותה ב2 וזה קרה קצת אחרי 1)

אפילו אם היא לא מבינה מה שאת אומרת.

מניחה שה10 דק בגינה לא היו לה טראומטיות (מה היא מבינה? רק לא ניגשו אליה כמה דקות).

אבל לראות את אבא ואמא לחוצים- ילדים מרגישים. יותר משהם מבינים הם מרגישים.

תדברי איתה (מניחה שבעיקר אליה בגיל הזה).

על זה שאמא היתה קצת מבוהלת כי היא דאגה, אבל היא תמיד שומרת עליה ואוהבת אותה. ושזו היתה בהלה רגעית, ועכשיו הכל חזר להיות רגוע ונעים, רק לפעמים יש רגשות לא נעימים.

זה לא בשביל לפרוק לה. זה בשביל לתווך לה את הסיטואציה ולמסגר לה אותה. 

אבל כן חשוב לי להגיד שמצד הגננת זה מאוד מאוד לא אחראי.

זה לא משנה מתי הילדה מגיעה, היא חייבת לנהל את זה אחרת ולא לפי הזיכרון מהראש שלה.

אני לא אומרת שצריך להחליף אותה, אבל היא חייבת לעדכן אתכם איזה בדק בית היא עשתה עם עצמה ומה היא תעשה כדי שדבר כזה לא יקרה שוב.

לא עם הילדים שלכם ולא עם ילדים בכלל.

בסוף, עם כל האהבה והביטחון בה- שזה סופר חשוב- הילדה נשכחה.

היא יכולה הייתה להכניס משהו מסוכן לפה;

קקי של כלב, פרי מעוך, קליפה של פיסטוק, שאריות אוכל,

עובר אורח (טוב או לא טוב) היה אוסף אותה,

הייתה נשארת רעבה או עייפה או מיובשת מהשמש,

מגיעה לכביש.

אילולא בעלך היה עובר שם, מי יודע מתי הייתה נזכרת.

אולי בארבע כשהייתם מגיעים לאסוף בחזרה?

ומי יודע אם באמת נשארה שם רק 10 דקות?

רק בגלל שאני מכירה אותה מקרוב אני יודעת שזה ממש חריג אצלה

אין כביש ליד רק שביל חצץ

ברור שזה לא בטיחותי להשאיר אותה לבד

במיוחד שהיא עוד לא הולכת

אבל זה לא מסוכן כמו במקומות גדולים כי זה גינה פיצית במקום קטן שמוקפת באנשים שמכירים אחד את השני

בכל מקרה בעלי היה בבית כנסת ליד הוא אמר שאם היא הייתה בוכה הרבה זמן הוא היה שומע

הוא שמע אותה בוכה ויצא אז בטוח היא לא בכתה הרבה זמן

קיצור אני מקווה שהיא בסדר

ואני צריכה קצת להירגע

והגננת בעצמה בטראומה והיא דיברה איתי ואין מצב שקורה שוב כזה דבר

בשבילך, לא נראה לי שבשבילה😅

נראה לי שכדאי לדבר עם הגננת ולתכנן איתה מה היא עושה, כמו רישום וכזה שזה לא יקרה שוב...

איזה טראומה

איך אפשר להירגע מזה כאמא??? חיבוק ענקקק

ואיזה בושות לה

אין לי מילים. רק חיבוק

ותודה לכם!

בעזרת ה' הוא יחזור בריא ושלם

מבינה ממש את הפחד ❤️

מעודדת אותך ללכת על התוכנית המקורית ולא לוותר על הבילוי. 

ובבקשה ממך, תשתדלי להיאחז בבעל הרחמים שיהיה לכם רק טוב.

אומרת כמה פרקים תהילים לזכותו ולזכות כל החיילים

בעז"ה שיחזור בריא ושלם

זה המח שלנו שעובד שעות נוספות.

חיבוק גדול!

כנראה יש לו משהו, או לא סיימו את הפעולה.

והצבא זה הכל בלתמים בלי סוף, וחוסר בזמנים....

חיבוק גדול! מקווה שיצאת למשהו שיעשה לך טוב. 

מבינה ממש.

זה קשה.

והראש עובד שעות נוספות.

בעז"ה יחזור בשלום ותנשמי לרווחה (לפחות עד הפעם הבאה).

חיבוק ! נשמע ממש קשוח

בע"ה יחזור בריא ושלם 

אני אומרת תצאי תתאווררי

את הבית תמיד אפשר לסדר

זה טוב לנקות קצת את הראש

והכל יהיה בסיידר בעה ! מחשבות טובות!

והרבה כח וסבלנות

אשרייך ואשרי יולדתו

מה איתך??

חיבוק.

מכירה מקרוב את הפחדים והתחושה.

כל כך הרבה פעמים משהו פתאום מתפקשש, הפעילות נדחת, הם במקום בלי קליטה יותר זמן משתכננו, נגמרה הסוללה... הפלאפון פתאום שבק חיים.

תעדכני, אנחנו איתך.

איזה ימים קשוחים ברמות❤️❤️❤️

המעבר בפחד יכול לעזור לפוגג אותו.

לפחד מכל הלב כי זה באמת פשוט מפחיד

ולהפוך את הפחד לתפילות שה' ישמור עליו ועל כולם וישובו לשלום מהרה❤️