מאז אתמול בערב אני לא שקט.
מאז הרגע שסגרתי את החלון הזה, כיביתי את המחשב והלכתי לעיסוקי (אחלה ספר, ד"א) אני מבולבל, מבואס ומאוד כועס.
על עצמי, על מי עוד אפשר?
לא, אני לא זזתי מדעותי, אני לא שיניתי אותן ולו במעט (טוב, אולי במעט, אבל זה לא לכאן) למרות שחשבתי (וזה לא נראה ככה, כי אני חושב מהר) על הדעות שעמדו מולי וניסתי להבין אותן במלואן.
אני מאוד כועס על הדרך בה הבהרתי את עצמי.
בעיקרון רוב הפוסט הזה היה אמור להיות רשימה של תירוצים, לא כאלו המצדיקים את ההתנהגות שלי אלא כאלה המסבירים אותה- וההסברים האלה גם יהיו כאן, אבל הם לא עיקר הפוסט.
עיקר הפוסט הוא ההתנצלות, ההבנה החדה שהיכתה בי שלפעמים דיבור חד גם דוקר ולפעמים מכה מילולית גם פוגעת. הבנתי אתמול שלא רק שהרגלי הויכוח שלי לא מתאימים לכן (למרות שכאן זה מודגש) אלא בכלל.
החברה שאני מסתובב בה היא (במקרה ובטעות- ולא בזכות אף אחד) חברה מאוד מגוונת. חברה עם הרבה סוגים של אנשים ודעות ומטבע הדברים, הרבה ויכוחים. כשאתה מעורב בויכוחים האלו, אתה מגבש דעה וזה טוב וזה מצוין וזה גורם לך להיות מוכן לויכוחים וזה חוסך הרבה זמן. למה כוונתי בחוסך זמן? העניין הוא שכשאתה יודע שמו מי שעומד מולך יש רקע של ויכוחים ענפים, שאתה לא צריך לחזור על טענות עבר שלך ולא צריך להסביר לו את היסודות עליהם מונחת דעתך אתה מרשה לעצמך לגלוש לאפיקים חדשים- אפיקים של תקיפה ישירה וחדה. כשאתה והוא יודעים מה הדעות אחד של השני אין לכם בעיה להגיד אחד לשני 'הדעה שלך פסולה' \ 'אתה מדבר שטויות' או אפילו דברים גרועים יותר- כי אתה מבין למה אתה והוא אומרים את מה שאתם אומרים ולהפך.
כשבאתי לכאן כבר הייתי רגיל מצב הזה וכך הרשיתי לעצמי להתנהג כאן בצורה הזאת- צורה שכאן מתפרשת (ובצדק) ככוחנית וריקה בלבד- כי כשהיא חסרת בסיס היא כזאת.
אתמול הבנתי את זה, בדרך הקשה ולצערי (האמיתי) מי שחווה את הקשה לא היה אני אלא אתם, שאר חברי הפורום ועל כך התנצלותי, כאבי ורצוני האמיתי לשפר ולתקן.
מה שגרמתי אתמול הוא לא רק פגיעה באנשים (למרות שזה הפן הכי רציני בזה) אלא אפילו יותר מזה- שריטה. שריטה שגורמת לאנשים להגיד עכשיו דברים כמו 'אין סיבה לדיונים ולויכוחים' ובצדק. בצדק כי כשהצד השני כוחני (כמו שאני הייתי, לצערי) אין שום סיבה לויכוח או דיון.
הבעיה היא שאין דרך אחרת מויכוח או דיון, תרבותי ומכבד, לגבש את דעותיך.
אני מקווה שהשריטה הזו תחלים, אני מתחנן- אל תתנו לי להרוס לכם! עשיתי טעות ואני מאוד מקווה לכפר עליה.
עוד דבר שלמדתי וחשוב להדגיש כאן הוא עניין פנימי וחשוב מאוד שאני חושב שכולנו צריכים לחשוב עליו.
אחד הדברים הכי גרועים בעולם הוא אלימות. אלימות, חוץ מהפגיעה שהיא גורמת לחברה גורמת לפגיעה פנימית אנושה. כשאדם מכה את רעהו הוא הופך לרשע. כשלמישהו כבר לא אכפת מהשני כדי לפגוע בו משהו בתוכו נהרס.
כולנו יודעים שלאלימות יש יורת מסוג אחד- פיזית, מילולית, חברתית ואפילו רגשית.
אתמול נהגתי באלימות. והשחתתי את עצמי, באמת. רע לי עם זה, כואב לי עם זה ואני יודע שאני צריך לעשות תיקון. הרצי"ה, אם אני לא טועה אומר שכשחושפים את הרשע לאור הוא קטן, כלומר- כשמפרסימים ומודיעים- אני הייתי לא בסדר- אז המצב משתפר.
אז הריני מודיע- זו אלימות. תיזהרו ממנה. בשבילכם ובשביל כולם.
ושוב, התנצלותי הכנה בפני כולכם (וגם בפני עצמי)- אני באמת באמת מצטער.
