בני בן ה4 עשה מעשה שלא יעשה. כמובן הוא קיבל גערה הגונה.

מיד הוא בא "אמא".. מתרפק  כאילו לבדוק אם כעסתי ברצינות

אני"אני אמא שלך? בטוח? " - בטון מתפלא (לא טון שמטיל ספק)

"אז מה , אני לא אבא שלך"...

כמובן אח"כ עשינו הבהרה ברורה לגבי האסור והמותר וחיבוק אוהב.

בת ה 4 שלי קשקשה על הקיר עם צבע כשלא ראיתי (אלא מה...) והקשקוש היה בגובה של כמטר מהרצפה.

וככה התנהלה השיחה:

אני: אוי ואבוי! מי קשקש על הקיר?

היא בלי היסוס: היא! (מצביעה על אחותה הקטנה בת כמעט השנה שלמדה לאחרונה להעמד...)

הכין לי טבעת ממגבון והעניק לי אותה.
"אוי לא!!!! יכולתי לתת לך את זה בחתונה שלך! אמא את תתחתני עוד פעם? אולי תוכלי להתחתן עם אחד הפועלים שישפצו לנו את הבית!"

עוד אחד פרי יצירתו:

"נכון שעכשיו היום?"
אני: "כן"
(צוהל): "איך ידעתי!"

ועוד אחד:

אחותו הגדולה: "אבא תדליק את המזגן - חם נורא באוטו!"
בחור: "נכון - גם אני מזעזע!"
("מזיע")

לקטן (11 חודשים) צומחות שיניים והוא בורכה רוב הלילה...

לפני כמה ימיים אבא שלו התייאש והביא אותו אלינו לחדר.

כעבור שעה מגיעה אחותו הגדולה (שנתיים וחצי) והמבוהלת לחדר:

"אמא בדקתי והוא לא ישן במיטה שלו, הוא נעלם פתאום!"

אני "נכון, הוא ישן עם אבא כי הוא לא מרגיש טוב"

היא "מתוקי, בו תחזור לחדר. אני אחות שלך אני אשמור עליך טוב טוב!" 

אמרתי לבן ה3 שלי שהוא חמודי שלי

אז הוא אמר לי: "את חמודיה!"

הקטן שלי בן השנה וחצי ראה את אח שלו בן השלוש לובש ג'ינס והתחיל ממש לבכות ולמשוך לו את המכנסיים,

עד שהגדול (בן 7) הביא לו גם ג'ינס מהחבל כביסה והוא ממש התלהב וביקש ללבוש אותם (ביקש ללא מילים...)

שיר (=אחת מהתאומות) התחילה לבכות, וכשהגעתי אני קולטת את בן השנה וחצי שלי עומד ליד הלול ששתיהן שכבו בו, מלטף לה את הרגליים (אמא לא מרשה בראש ) ואמר: שששש ניתני (=ניצני) שנה (=ישנה) לא כות (לא לבכות)

איזה מותק הוא !!!! ♥♥♥♥

 הוא: אאאאאאאאאאאאמא! תגידי לה!! היא התקשרה למשטרה!!

אני: מה התקשרה למשטרה? באמת?

היא: כן! הוא מציק לי! התקשרתי למשטרה שיקחו אותו כבר!!!

כשראתה את מבאטי ההלם שלי אמרה: אבל אמא, אל תדאגי, ניתקתי ישר שענו....

כמובן שמינפנו את זה לשיחה על תפקידי המשטרה החשובים ולהבדיל, מה לעשות אם אח שלך מעצבן....

הבן: "אמא, שירה הרביצה לי"

אמא: "באמת??"

הבן: "כן, אני ראיתי אותה!"

לאחר שכולם הלכו לישון היא שוב קמה מהמיטה.

אני: אמא כועסת, עכשו הולכים לישון 

היא: מסתכלת עלי, " אמא לא כועסת", ונשארת בסלון.

חוזרת מתהלים בשבת עם "חמצוצים", שאף פעם לא נפגשה בהם קודם...

"אמא, קיבלנו ממצץ". (גאוני- ממתק שמוצצים אותו"...)

אני: ואז סבא התפלל לה', ש..

הבכור: מה, ה' היה כבר אז?!

אני: הנה, תראה איזו קלמנטינה קטנה!

הבכור: וואי, הוא רק נולד!

הבכור: אבא אני מרגיש בחוש המיוחד שלי שהגיע הלילה!

אני: איך אתה מצליח?

הבכור: כי חושך בחוץ ורואים את הירח!

אמא תכיני לי תה ותשימי 8 ימים סוכר..

גם לי יש אחד לכבוד חנוכה (מבת השלוש):

"סביבון סוב סוב סוב... סביבון הוא חג טוב..."

"על הניסים ועל הפולקע..!!!"

הוא לא הסכים להאמין לאף אחד שניסה לתקן אותו

אמא, תראי אני מקרצף (וסוגר עין אחת)...

הוא אוהב הרבה משחקי מילים, אז קצת פנינים-

בקיץ-

בגלל שחם בחוץ אז נהיים חומים.

אני יודע למה קוראים להם משפחת אמסלם- 

כי הם אוהבים לסחוב סלים..

סבא שואל בליל הסדר משהו על הבני-חורין:

אני יודע, גם פרעה היה בן-חור,

כל הבני-חורים מתו במצרים במכת בני-חורות...

בת שלוש אמרה: מי לה' אלי! מי לה' אלי!

אבא שואל אותה: מתוקה שלי, מי אמר את זה?

הבת: אני! בגן!

קראתי לאבא לתא ההלבשה בחנות,

והקטנה אמרה: "אבא זה לא צנוע!"

הלויתן! זה הגננת שמה אותו שם!!

אנחנו:"באמת????"

כן! אני ראיתי!

אמרתי לבן השנתיים:  "מה אתה? - ח..." (מוד)

והוא אמר: "ח...נוכה" 

עקב הצינון הקשה שפקד אותנו בבית אני לא מרשה  לילדים חלב.

בערב כשבעלי חזר אכלנו קרונפלקס עם חלב, פתאום מגיח בן ה3 שלי ואומר : למה אתם אוכלים חלב.??

פנינים משלי:

בן 5

[מסבן ידיים במרץ, עד שנהיה מלא קצף לבן]

"אמא, תראי, יש לי ידיים של מלאך!"

בן 3

מילה חמודה: במקום רגלים אומר "ברליים" (בר-לה-אים)

יש גם שיר -

"איזה שעון בן חיל אשר איננו נח, ביום וגם ברליים....."

בט"ו בשבט:

טו בשבט הגיע חג לאילנית (הגננת שלו)

בן 4- אני יאכל , ואז יעשה בדיקת המזון(ברכת המזון..)

אמא, אני חושב שאני יודע למה קוראים לשיר ערש שיר ערש.

אני: למה?

כי זה כמו ארס של נחש שמרדים.....

איזה ילדים יש היום..בלי ע' הרע

הבת שלי (בת 3) אמרה היום, באמצע ארוחת הערב, "אני לא בירכתי" (במעין פליאה).

הילדה רואה יום אחד מישהו מלוכלך כזה ברחוב, אז היא אומרת אמא, נכון שהוא צדיק? אני שואלת למה? והיא אומרת כי יש לו הרבה כתמים על הבגדים אז הוא צדיק כתמים.. 

להגיד: זברה!

אז הוא אמרה: זה ברה זה ברה.

אמרתי לו: "זה זברה"!

והוא התעקש: "זה ברה, זה ברה"!

היתה אומרת זה - הבה

בזהבה ושלושת הדובים

"אמא, נכון את לא יכולה לשים אתהרגל על האף? כי הרגל שלך מלוכלכת.."

(אה, כנראה שזאת הסיבה שלא הצלחתי..)

"על הניסים ועל הכרטיסים ועל תנובת השדה.."

"למה אתה רוצה להתחפש בפורים?"

"למלכה."

"אבל מלכה היא בת. ואתה בן. נכון?"

"כן."

"אז תתחפש למלך. ויהיה לך שרביט, וכתר גדול, ותהיה לך סמכותיות..רוצה?"

"כן."

חושב רגע.

"אבל אני רוצה להיות מלכה!"

ארר..

ואמר לי "אמא, אני פה"

רוצה אמא אחרת? הוא עונה "כן"]

כשבעלי כעס עליו, בא לשאול אותי "בכלל למה התחתנת איתו ?"

ועוד - בת 4 - "למה לא קנית לי ממתק? אני הבטחתי לך שתקני לי ממתק".

ואותה בת 4: "השמלה הזו לא מוצאחנת בעיניים שלי".

אחי ביקש מהאח הכי קטן שיכבה את האור.

אז הקטן שואל אותו "מה, אני משרת שלך?"

פעם פעם אחי ביקש משו אז אמא אמרה לו: "בב- (קשה)

הוא: בבת אחת!!

ועוד - בת 4 - "למה לא קנית לי ממתק? אני הבטחתי לך שתקני לי ממתק".

נסיון נוסף להוציא את המילה המיוחלת מהילד "בבק...."

והתשובה: "דה!"

-תכל'ס, ישר לתודה. למה צריך משהו קודם?

הבת שלי אומרת: "אמא, כנראהלי ש..."

כנראהלי= כנראה, ונראה לי.

לפי דעתי זו חכמה להגיע למילה הזו!

בס"ד

יושבת בשרותים ושרה להנאתה שיר על פרשת השבוע.

אחרי מס' רגעים היא שמה לב שהשיר אינו הולם את המיקום שבו היא נמצאת כרגע, והיא צועקת:

אוי! זה מוקצה!!!

נכוו תמיד שואלים ילד: "איך קוראים לך"

ואז אומרים לו: "איזה שם יפה...."

הבת שלי ראתה בושם חדש על המדף, והיא שאלה אותי, אמא, מי קנה לך את הבושם הזה?

אז אמרתי לה: "סבתא דליה"

אז היא אמרה לי: "איזה שם יפה.."

בת שנתיים ו4 חודשים

אמא : פיצקה בואי רגע

פיצקה: אני עסוקה אמא , מאוד עסוקה אמא

בטון מתאים בדיוק ל"אני עסוקה"

אמא  : פיצקה בואי הנה 

פיצקה בנימה המתאימה: אני לא מסוגלת! בשום פנים ואופן לא! 

פיצקה לא רוצה להיגמל ואמא חופרת לה כבר מגיל שנה וחצי על גמילה

אמא בזמן החלפת חיתול : " פיצקה, איפה עושים פיפי? בסיר? בשירותים?"

פיצקה: על השטיח של סבתא חנה

פיצקה הרביצה בגן 

אמא מסכמת שיחת מוסר ב: לא מרביצים, את יודעת שאסור ומחר לא תרביצי

פיצקה: אני פושטקית רצינית

פיצקה: איפה אבא?

אמא : ברפת

פיצקה: הלך למחלב (לחלוב) את הפרות בחליבה

אמא: נכון, הוא הלך לחלוב את הפרות

פיצקה: הוא יכבד אותן

אמא: נכון, הוא יכבד אותן 

פיצקה: הוא יכבד אותן, הוא ייתן להם לשתות הרבה חלב לבן

אמא : הוא ייתן להן לשתות מים, רק הפרות הקטנות, העגלות שותות חלב לבן.

פיצקה בעצבים: לא נכון! הוא ייתן להן לשתות חלב לבן! 

סבא השכן בא לבקר כשסבא וסבתא הרחוקים באו לבקר 

סבא: פיצקה, תשחקי איתי

פיצקה: לא רוצה, עכשיו אני משחקת עם סבתא 

סבא: אני גם יכול?

פיצקה: אתה לך הביתה

סבא: לאיזה בית אני אלך?

פיצקה: לבית של סבתא חנה (אשתו)

על הכלבה של דודה שלה

"תיקחו מפה את הכלבה השחורה הזאת"

סבתא: פיצקה אני אוהבת אותך

פיצקה: גם אמא אוהבת אותי,

גם אבא אוהב אותי.

פיצקה: "ברוך אתה ה' בורא מיני חלזונות"

פיצקה: "אמא , תדליקי לי את החושך, לא רוצה אור בחדר"

אבא- שושה את כזאת מתוקה. אפשר לקרוא לך שוקולד?

שושה- אבא, אפשר לקרוא חומוס?...

"את פיצית שלי"!

והיא בהמון עצבים וזעם: "אני לא פיצית! אתה פיצית!"

כבשונת : "היונה הלבנה עפה לקן שלה עם הגוזלים והם שיחקו בפאזל"

כבשונת : "בסוכות יש לאבא אתרוג ולולב, ובחנוכה מדליקים חנוכיה , ועל הלולב מטפסים"

כבשונת: "סבתא נטע, יש לי פירות הדר בסלסילה, אני יוצאת לפיקניק"

סבתא נטע: אילו פירות הדר יש לך כבשונת?

כבשונת: "אתרוג מסוכות"

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....