"ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה"
"התקין עצמו לשלשה דברים לדורון, לתפלה ולמלחמה" (רש"י)
פרשתנו פרשת וישלח מתארת את חזרת יעקב ומשפחתו לארץ ישראל כשבדרך – הוא פוגש את אחיו עשיו, שלא בדיוק מחכה לו עם זר פרחים.. 
בהמשך הדרך שכם בן חמור רואה את דינה ומחליט לקחת אותה.
אחי דינה – החזירו להם והרגו את כולם. למרות זאת אף אחד לא רדף אחרי בני יעקב..
(מזכיר לכם משהו? אירן? 
גרעין? 
אשכרה ד' מפצח להם ת'צורה
"רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום")
לבסוף מגיעים יעקב ובניו לארץ ישראל, ופוגשים את יצחק...
כאשר יעקב מתכונן למפגש עם עשיו אחיו, הוא מכין כמה אפשרויות שיכולות לקרות.
דורון – מתנות לעשיו, להרגיע את רוחו. 
תפילה – מתפלל לה'. 
מלחמה – מחלק את אנשיו ל-2 מחנות. 
וצריך לשאול – מה זה (לכאורה) החוסר אמונה הזה? למה לא מספיק שיתפלל? הוא לא סומך (ח"ו) על ה'??
וודאי שלא. יעקב היה שיא המאמין...
לכן, כנראה שאנחנו צריכים ללמוד ממנו.
מכירים את זה שאנשים לא לומדים למבחן ואז ברגע האחרון הם רצים לבית הכנסת, מתעטפים בטלית ומבקשים מה' עזרה?
אז זה בדיוק מה שיעקב לא רצה שנעשה.
האמונה בה' לא אמורה להפוך את האדם ללא ריאלי. ללא מציאותי. 
כל אחד מאיתנו צריך לעשות את ההשתדלות - וגם להתפלל לה' ולבקש כמובן..
כמו למשל- המבחן שציינו לעיל^ להמנע מהרגע האחרון הזה
שדופק לנו הכל וללמוד אליו קצת לפני הרגע האחרון וגם להתפלל כמובן שאני אצליח ושהכל לכבוד ד' יתברך! 
שנזכה לעשות את כל ההשתדלות – ולהמשיך לחזק את האמונה בה'...!
