יש לי חברה,שפעם היינו חברות ממש טובות.
ויש לה חסרון,וכשהינו קטנות זה לא הפריע,אבל בערך מלפני שנתיים זה התחיל ממש להפריע לי.
היא סוג של בטוחה שהיא עושה לאנשים טובה שהיא מדברת איתם בכלל,ושזו זכות שהיא מסתכלת עלייהם.היא מצפה שכולם יעריצו את הקרקע שעליה היא דורכת.היא מצפה שכולם יתאמצו בשבילה וירדפו אחריה,כולל החברות שלה (אני במקרה הזה),ושהן צריכות להתאמץ בשבילה וכדי לשמור על החברות בנינו.
היא באמת ילדה נחמדה,וכיף לי איתה והכול,אבל אני מרגישה שהיא משחקת בי.שנה שעברה כשהרבה בנות עברו,וידענו ששנה הבאה מישהי שממש ממש בסגנון שלה (היא לא הייתה עד עכשיחו איתנו בבית הספר,אבל היא גרה איפה שאנחנו וראינו אותה לפעמים) אמורה להצטרף,חברות אמרו לי שכדאי לי לנסות לעבור או להתחבר לבנות אחרות,כי אני אשאר לבד (כי חוץ ממני וממנה כל החברות שלנו עזבו).ולא הקשבתי.וזה קרה,והיא פחות או יותר מתעלמת ממני מאז,אבל כן מצפה שלפני מבחנים אני אבוא להציל אותה וללמוד איתה.
לפני כמה ימים היא באה אלי ואמה שהיא מרגישה שהתרחקנו והיא רוצה שניה חברות.אבל,אני השתנתי.היא לא הייתה הכי דוסית שיש,ורק אחרי שקצת רופפנו את הקשר גיליתי כמה התאמצתי בשבילה גם לא-להיות-דוסית. אז אני מנסה להתחזק,ואני די מצליחה (לפחות מקווה שאני מצליחה), אבל אני פוחדת שאם אתחבר אליה שוב הי תמשיך לשחק בי ו"לדרדר" אותי.
מה לעשות??????