ללדת מתוך שמחהמימיק

בעקבות התגובות באשכול על לידות בית...

 

כתבתן על הקללה, על הסבל הבלתי נמנע ועל הכאבים.

אז אני רוצה פשוט לתת זוית קצת אחרת, כי אני יודעת שזה אפשרי.

אני אפילו רואה בזה סוג של שליחות.

סה"כ אנחנו כבר ממש עם רגל אחת בגאולה, והקללה נמצאת על סף ביטול סופי.

אפשר כבר היום לחוש את זה. יש לנו בחירה, אפשר להתחבר לטוב הזה.

(כמו שיש מצווה לטעום את מאכלי השבת בערב שבת - אני לגמרי רואה את זה ככה)

 

לידה יכולה להיות נפלאה, שמחה, ואפילו כיפית.

לא משנה איפה את - בבי"ח, בחדר לידה טבעי, במרכז לידה פרטי, בבית -

החוויה יכולה להיות מעצימה, מלאה חיבור להשם

אני בטוחה שיש כאן עוד נשים שיכולות להעיד על לידות כאלה.

 

אחרי הלידה הראשונה שלי, שהייתה מאוד קשה אם כי טבעית ובריאה על פי הנתונים היבשים,

פחדתי מאוד ללדת שוב. ובאמת לא ילדתי, כמעט 3 שנים...

עשיתי סוג של עבודה עצמית די רצינית, והגעתי בסופו של דבר למתכון שעובד.

אפשר להקל על הכאב בצורה טבעית, עוד לפני האפידורל.

אפשר לזרז את הלידה באמצעים פשוטים ודמיון מודרך, שנותנים בטחון ורוגע.

אפשר לצחוק בצירי לחץ (בכי וצחוק "עומדים אחד ליד השני" מבחינה רגשית, וקל מאוד להחליף ביניהם)

 

יש לי קצת חומר שכתבתי בנושא.

אם יש מישהי שזה מעניין אותה - אשמח לחלוק.

 

ומאחלת לכולן הריונות קלים, לידות טובות ומהירות, המון בריאות ואושר ונחת.

סיפור לידה מדהים ומיוחדמינימאוס

אין כזה.

ילדתי בקיסרי. (אגב היה מצוין- הצוות היחס המחלקה האחיות וזה לא היה פרטי)

מקווה שאחרי פסח אוכל לספר לכן סיפור על לידה אמיתית!!!!

 

אמן!מימיק

בעז"ה שתהיה לידה טובה כמו שאת חולמת

אפשר להקל על קללות...אם היית

זה לא הופך אותן למשהו חיובי.

כל עוד אנחנו רק "עם רגל אחת בגאולה" כנראה שאת זה הריבונו של עולם לא החליט לבטל.

 

יש לידות שניצלים בהם יותר מפיתקה של חווה ויש כאלו שפחות.

יש כאלו שלמרות כל ההכנות וההשקעות לחוויה מעצימה ותשלום לדולה ולקורסים - באה אליהם חוויה כואבת ומתישה ושום דבר לא הצליח לזרז אותה.

 

אני בעד תפילה ושוב תפילה להנצל כמה שיותר.

אבל "חווית" הלידה תלויה בו ורק בו שום השתדלות לא תציל אותנו ממה שנגזר.

 

אחת הלידות שהיתה הכי "קלה" "מהירה" ו-"טבעית"  וכולן קינאו בי על סיפור הלידה . השאירה אותי בחרדות מהריון ומנעתי לטווח ארוך ובחרדות כל ההריון הבא - לא נשכחה ממני בשום אופן עוצמת הכאב ....

 

זה כמו שתאמרי - יש אנשים שיותר נחמד להם בעבודה, יש אנשים שמרוויחים יותר כסף בקלות - אז זו הוכחה שאפשר "לבחור" איך תראה קללת הפרנסה ושאנחנו על סף הגאולה אז אולי אפשר להיות "מאושרים" כשאין כסף. או לגרום לכסף לזרום אלינו בקלות...

כל אחד ומה שנגזר עליו מלמעלה כמה הוא יטעם בדיוק מהקללה. השליטה היחידה שלנו היא תפילה.

 

צר לי שבכל זאת ניפצתי את החלום.

ברור שיש חוויות טובות וגרועות - אבל לא ההשתדלות שלנו יוצרת אותן.

מה שאת מתארת זו גישה אחתמימיק

ואני רוצה דוקא להראות את הצד השני

 

בטחון ב-ה' יכול לגמרי לגמרי לשנות את המציאות

כיהודים מאמינים אנחנו יודעים את זה בודאות, וזה גם נמצא בתורה

 

לא ניפצת חלום, סה"כ הבאת את נקודת המבט שלך.

מחברת למימיק!רבה אמונתך!

הלידה השניה שלי היתה אחת החוויות המדהימות בחיי!

היא היתה לידה רגילה,

לא קצרה במיוחד (מתחילת הצירים, 12 שעות, מתחילת הצירים הממש כואבים שעתיים שלוש)

לא קלה במיוחד (התינוק היה נמוך מאוד ב"ה, והרגשתי לחץ מאוד מאוד חזק כבר בשלב מוקדם של הלידה (פתיחה 6) ומאוד התאמצתי לא ללחוץ)

ב"ה בלי סיבוכים.

 

הדבר הראשון שרציתי לעשות אחרי הלידה זה ללדת שוב! זו היתה חוויה ממש מיוחדת! כואבת מאוד וקשה מאוד! אבל הרבה יותר נעימה מהלידה הראשונה! וזכורה לטוב!

באמת עבדתי הרבה לפני הלידה (גם נפשית וגם פזיולוגית)

 

בע"ה שנזכה  כולנו לברכה עד בלי די

מקסימה!מימיק

אהבתי את המשפט הזה

"הדבר הראשון שרציתי לעשות אחרי הלידה זה ללדת שוב!"

פשוט אומר הכל...

מימיק יקרה, קללה על סף ביטול סופי נקראת חבלי לידה,עיניים זוהרות

כך נקראת הגלות האחרונה כיון שהיא הכי קשה.... כמו שסוף הלידה הוא החלק המכאיב ביותר.  זה שאנחנו לקראת ביטול הקללה לא אומר שהיא קלה יותר כרגע אלא להפך...

 

מעוניינת בסיפור לידה חיובי? בכיף!

אבל הוא ממש לא כזה מהסוג שהיית מאמינה בו, כי הוא כולל בית חולים, אפידורל וכו'...

אבל כותבת בשביל לאזן את האווירה.

 

לידה ראשונה, ב"ה.

שבוע 38+1, מתחילות התקשויות לכל אורך היום. לא כואבות כלל, לא מתגברות, אבל בהחלט קיימות.

כולם סביבי, וגם במרפאה אליה ירדתי מבולבלת אמרו שאין סיכוי שאלו צירים וזו לידה, ובכלל רק שבוע 38, ויש עוד זמן.

בערב אני מזמינה אורחים כי לא רגועה...

אנחנו מבלים בנעימים עד עשר וחצי.

כשהולכים ממלאת אמבטיה חמה כדי לשכוח מההתקשויות ומ"הדמיונות".

דקה אחרי שנכנסתי עיסיתי פטמות משום מה.

דקה אחרי זה, כאב אדיר. ציר כואב תופת.

אני נבהלת. מפסיקה מיד לעסות.

חמש דקות אח"כ ציר נוסף.

חמש דקות אח"כ ציר ארוווווך מטורף, אני צורחת לבעלי בהלם, יוצאת מהמים, ומגלה שלא מפסיקה לטפטף. ירידת מים.

ומאותו רגע צירי לחץ מטורפים, של דקה אחרי דקה, לא יכולה אפילו לנשום בין לבין.

איכשהו מתלבשת ומגיעה לבית חולים. המומה.

שם אומרים לי, חבל לך על הזמן, אל תיקחי אפידורל, אולי תלדי מהר יותר בלעדיו.

אני בשלי- לא רוצה להרגיש את הכאבים הללו. לא מוצאת עניין.

קיבלתי מיד אפידורל מצוות מדהים ומחבק.

מאותו רגע התחילה חוויה נהדרת.

שלוש שעות מתחילת כל הסיפור וחיבקתי את ביתי בכורתי.

 

הייתה לידה מדהימה. חיובית.

הרגשתי את ביתי יוצא ועוד איך, רק מה? פלא פלאים. זה לא כאב לי.

ולא היו לי לא כאבי גב ולא כאבי ראש או רגליים, ושעה אחרי הלידה שלכל אורכה הנקתי את האוצר, כבר התקלחתי.

 

זה הסיפור שלי.

וכולי תפילה ותקווה שיחזור על עצמו גם בחודש הקרוב בעז"ה.

 

 

 

 

אדרבאמינימאוס

אומרים שהקללה היום אכן בדרך להתבטל - יש אפידורל

ושבגלל שיש אפידורל נשים משתתפות גם בקללה של "בזיעת אפך"...

 

איזה יופי של לידה תודה על השיתוף מאחלת לך מכל הלב לידה טובה גם הפעם

מרגש. איזה יופי.מימיק

את טועה בי.

אני לא פנאטית בעניין לידות בית. אני בעד שכל אחת תעשה מה שהיא חושבת שהכי טוב לה ותינוק שלה.

ואם ילדת עם אפידורל והייתה לך לידה נהדרת - אני בעד.

ותהיה לידה שניה קלה, נעימה, מעצימה, ובבריאות שלמה.

 

אישית -

שבועיים לפני הלידה הראשונה (שהייתה מ-ז-מ-ן...) פגשתי קרובת משפחה שסיפרה לי איזה כאבי גב איומים נגרמו לה מאפידורל, ואיך היא בחיים לא תיקח שוב. זה שכנע אותי לגמרי...

לא באה לקבוע לאף אחת.

ברגע שראיתי שאפשר להתמודד עם הצירים בטוב, לרקוד, לשיר, לתלות כביסה, להצטלם על הערסל בגינה...

לא יכולה לדמיין את עצמי שוכבת במיטה עם צינורית בגב...

 

חבלי משיח, מה שמאפיין אותם, שאפשר כבר "להריח" את הגאולה

כמו שבלידה אומרים לך - הנה הראש, עוד שניה הוא בחוץ, דחיפה קטנה אחרונה, הופ! התינוק מחליק.

זה הרגע הכי הכי נפלא.

גם בלידה הראשונה שלי, שהייתה כאמור ממש לא פשוטה, וטראומטית למדי -

בכיתי מהתרגשות ושמחה בלתי ניתנת לשיעור

 

עברנו כבר 2000 שנות גלות. הגאולה ממש כאן.

הרמב"ם הרי אומר ש"עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות". וזה המצב של העולם היום.

את עושה מצווה? יכול להיות שזה "המכה בפטיש" לגאולה.

 

הרגע הכי קשה וכואב בלידה-אם היית

הוא הרגע הזה שבו אומרים לך הנה הראש עוד שניה בחוץ והכאב והלחץ הולכים להטריף אותך. המשפט שהייתי אומרת לפעמים ברגע זה "שיחזור אחרוה וישאר בפנים. אני כבר לא מסוגלת"

אלא אם כן הספקתי לקחת אפידורל .

 

ככה שכל דבר הוא ענין סובייקטיבי.

 

דרך אגב על כאב הגב - הוא תוצאה של ההריון ולא הוכח קשר בינו לבין אפידורל. באחת הלידות ללא אפידורל סבלתי חודשים אחר כך מכאבי גב איומים . והלכתי לכירופרקט ללמוד על יציבה נכונה בזמן ההריון . ממליצה לכל אחת.

 

אני אוהבת מאד את השניה אחרי הלידה - את השחרור ההקלה והתינוק ... וזו חווית הלידה שלי. הלידה היא משהו כואב ורע באמצע שנגזר עלי לסבול. למרות שחוץ מהלידה המהירה - לא היו לי שום תחושות שליליות מלידה ותמיד ציפיתי ללידה בהתרגשות.

 

נכון אבל את יודעת שזה עוד שניה נגמרמימיק

ואגב, אני לא צוחקת

באמת צחקתי בצירי לחץ. בקול רם ומשחרר.

וזה הרבה הרבה פחות כואב ככה.

לצערימילכה

לא כל אחת יכולה לומר את המשפט "לידה יכולה להיות נפלאה.. שמחה.. כייפית.."

 

אשרייך שזכית..

 

אני אישית עברתי בלידה חוויה איומה, שילוב של כאבי תופת, שעות של צירים אחרי ירידת מים ופתיחה מלאה (לפחות היה אפידורל..) ובסוף ניתוח ונקז ופגייה.. החוויה זכורה לי כ"כ לא לטובה שכל שיש לי לעשות זה לעשות זה לשמוח בשבילך על היכולת לכתוב דבר כזה על חווית הלידה.. אפילו לכתוב את החוויה אני לא מסוגלת, למרות שאני נזכרת בה רבות..

 

וחשוב לי להגיד- זה לא מדוייק שהכל בראש. יש נשים שעוברות חוויות קשות ביותר בלידה. 

אם היית פוגשת אותי אחרי הלידה הראשונהמימיק

היית שומעת ממני שלידה זה דבר איום ונורא, כואב תופת, טראומתי, מתיש וזוועתי... (חוץ מהרגע שזה נגמר)

נתקעתי שעות על גבי שעות בפתיחה 5 , צוות מזעזע ועוד... (כתבתי חלק מהדברים בשרשורפלצת על לידות בית)

עברתי חוויה נוראית.

וצמחתי מתוכה.

 

דווקא מהמקום הזה אני כותבת.

מזדהה לגמרי עם התחושה שאת לא מסוגלת לדבר על הלידה שלך.

גם אני תקופה ארוכה לא הייתי מסוגלת.

הייתי מתכווצת כל פעם שחשבתי עליה.

ואני מאוד מסכימה איתך שזה לא מובן מאליו.

אז:

א. אני מודה להשם מליון פעם שהוא פקח את עיני לראות את הטוב

ב. מלאת תודה על שכל הלידות היו טבעיות ותקינות והתינוקות בריאים.

ג. שזכיתי לעבור חוויות מתקנות שכל אחת יותר טובה מהשניה

ד. אני מאוד רוצה שעוד נשים יעברו חוויות מתקנות, ולידות טובות ושמחות

(גם לידת ויבק יכולה להיות טובה ומעצימה! לתקן תמיד אפשר!)

 

 

אשרייך שזו החוויה שלך+mp8
קללת חוה היא קללה לכל דבר.
יש כאלה שזה טיפה פחות גרוע, יש כאלה שהרבה יותר-
גם כשהיא קלה- החא עדיין טראומה לגוף עם התאוששות ארוכה.

מניסיון של 7 לידות, הנחשבות "קלות".
אז אחרי הלידה שלי אני לא יודעת אם אעז לנסות ויבקמילכה

אם דבר כזה אפשר לתקן.. התינוק היה גדול (4200) והיה OP. אם שוב יהיו נתונים של תינוק גדול אני לא יודעת אם יהיה לי את האומץ בכלל לנסות..

 

כרגע אני מקווה שיהיה בעז"ה נתונים ללידה קלה ולא כמו בלידה האחרונה..

מילה לגבי כאבי גב- ממש לא כולם נגרמים מאפידורל,עיניים זוהרות

לידה היא זמן בו כל הגוף במאמץ אדיר ובתנועה פנימית בלתי פוסקת, שהם עצמם לפעמים גורמים לכאבי גב קשים, בלי שום קשר לאפידורל... 

לא כל אחת יכולה להיות בטוחה ממה נגרם לה בכאב....

 

 

את יכולה לשתךויבק ישראל

בהכנה ללידה. האם עשית קורס? איזה?

האם נעזרת בדולה?

היתה לי לידה מדהימהשני 22
ומה גם שמאד רציתי ללדת רגיל היתה חוויה וסך הכל היא היתה מהירה שזה הגיע לסוף אבל הכאבים היו נוראיים!! היה נחמד אבל אמרתי שאני לא מתכוונת ללדת שוב חח ומאז כל יום אני מורידה שנה בתיחילה אמרתי עוד חמש שנים אחכ ארבע חח ועכשיו כבר שנה הבאה חח אבל זה כואב ומפחיד גיסתי צריכה ללדת ורני מרחמת עליה שאני נזכקת בכאב.. אז איך רוצים ללדת ישר שוב לא הבנתי..
לא הבנתי- איך אפשר לצחוק בזמן צירי הלחץ? (ברצינות)משיח עכשיו!

אני לא מצליחה להבין איך אפשר....

כתבת יפהמתואמת

ומעניין אותי מה שכתבת בנושא, אם תוכלי לשתף (אף-על-פי שאני לא בהיריון כרגע, ויחסית "מתגעגעת" לכאבי הצירים ויציאת התינוק...).

טעימה ראשונהמימיק

כי אין לי המון זמן לכתוב...

 

התמודדות יעילה עם צירים:

(זה מצויין גם למי שיולדת עם אפידורל, בזמן שאת בבית, לפני שנוסעים, בחדר לידה עד שהאפידורל מגיע)

 

דבר חשוב שצריך לזכור - לידה היא תהליך בלתי רצוני

כמו עיכול ונשימה - אין לנו שליטה עליו, אין לנו אפשרות לעצור ולהחליט - זהו, אני עכשיו מפסיקה את הצירים חושף שיניים

אז מה כן אפשר לעשות? אפשר לשנות את האופן בו אנחנו מתייחסות לצירים.

מטבעו של כאב, שכשמתכווצים - כואב יותר.

אבל התגובה הטבעית לכאב היא כיווץ.

זה פרדוקס כזה.

אז כדי להפחית כאב צריך בעצם לשחרר אותו.

ויש כל מיני דרכים לעשות זאת, חלקן פיזיות כמו תנוחה או תנועות וקולות. וחלקן "רוחניות" כמו דמיון מודרך שאת עושה לעצמך.

 

הדבר שהכי עזר לי זה קודם כל לזכור שהשם ברא אותי ללדת ילדים.

הדבר הטבעי ביותר, שיא התפקוד הנשי - הוא לידה.

לא לחינם אומרים שאם גברים היו צריכים ללדת המין האנושי היה חדל מלהתקיים...

אז בשיא התפקוד שלי כמו שכתוב "כי חיות הנה" - שיא החיות שלי, אני מביאה חיים חדשים לעולם. נשמה חדשה, נשמה טהורה שמגיעה בזכותי לעולם. וכדי שהפלא הזה יוכל להתרחש אני צריכה פשוט לאפשר אותו.

לשחרר את עצמי, להפתח, לתת לקב"ה לעשות את העבודה.

בעצם - לאבד שליטה. לתת לעצמי ללכת לאיבוד, ושהקב"ה ינהל את העניינים.

 

האם יכול להיותאנונימי (פותח)

לאור מה שאמרת- שנשים שבאופן כללי בחייהן קשה להן לאבד שליטה וצריכות נורא לדעת מה קורה איתן- גם בלידה יהיה להן יותר קשה?

כי אני מאוד אחת כזאת.. פריקית של שליטה.

והלידות שלי מאוד כאובות וארוכות. אין לי שום סיכוי ללדת בלי אפידורל.. 

אני חושבת שאת צודקת במידה מסויימתמימיק

גם אני מהסוג הזה במידה מסויימת

אבל אפשר לקחת את זה לכיוון של  - אני מנהלת את הלידה שלי, ובמסגרת זה אני בוחרת - לשחרר (רק הפעם, ורק עד סוף הלידה קורץ )

בכל אופן מה שכתבתי (ועוד אוסיף) יעזור לך גם בשלבים לפני האפידורל.

 

זה כנראה מאד נכון כיון שגם אני ככה כמו שכתבת-עקרת בית

פריקית של שליטה עם לידות ארוכות מיסרות וכמובן שאין מצב בלי אפידורל

(אותה אנונימית)אנונימי (פותח)

ולא יכול להיות שפשוט כל גוף מגיב אחרת?

אני שואלת כי מאוד מטריד אותי העניין.

אני אחרי 3 לידות. כולם מאוד ארוכות.

רק לצורך הדוגמא- בלידה השלישית כבר משכתי בבית הרבה יותר, לא כמו בלידות הקודמות שרצתי ישר לבי"ח רק כדי לגלות פתיחה 1 או 2. 

בכל אופן- משכתי בבית עד שהרגשתי שהכאבים מתחילים לשתק אותי.

הגעתי לבי"ח כאובה ועל סף דמעות. החזקתי מעמד איכשהוא עד סוף המוניטור עם דמעות בעיניים מרוב כאבים.

ואז בודקים לי פתיחה.............. פתיחה 2. 

פשוט התחלתי לבכות. אחרי כמה שעות של צירים מאוד כואבים כזאת פתיחה??? 

הרגשתי שאם אני לא מקבלת אפידורל מיד אני מתה. 
ומיותר לציין שהלידה השלישית שלי שהיתה הכי מהירה לקחה 8 שעות..... 

 

ולעומתי- גיסתי מרגישה כאב בטן כמו לפני שצריך לשירותים ושעתיים אחרי התינוק שלה בחוץ.

יש לה חצי שעה- שעה של כאבי תופת. אבל הצירים שלה מתחילים כמו כאבי בטן קלים.

ואם את יודעת שיש לך חצי שעה-שעה לסבול מאוד ואת אחרי זה הרבה יותר קל לשאת את זה

(מאשר מקרה כמו שלי שאני יודעת שמצפות לי 8-9 שעות מייסרות לפחות...)

 

מעניין אותי לשמוע את תגובותכן כי אני חושבת המון על השאלה הזאת ואין לי תשובה...

אולי זה פשוט התנהגות הגוף של האישה ולא בהכרח הדרך שבה היא לוקחת את הכאב. 

(מקווה שאתן מבינות את כוונתי.... במילים אחרות- אם אני על מכלול האישיות שלי הייתי מקבלת את הגוף של גיסתי ייתכן והייתי מסוגלת גם כן ללדת בלי אפדירול ואולי היא אם היו לה לידות כמו שלי בחיים לא היתה מסוגלת ללדת בלי אפידורל..)

שמעי נא סיפור שיענה לך על השאלהמינימאוס

חברה שילדה 3 ילדים והסבירה שהכל עניין של גישה ואיזה יופי של לידות היו לה

ומי בכלל צריך אפידורל זה סתם פינוק

ופתאום לידה רביעית היתה זוועה !! קטסטרופה!! היא צרחה נואשות בקשה אפידורל דחוף

והסבירה שהיא בדרך כלל כזאת גיבורה בלידות וזה בכלל לא מתאים לה

אבל מאז  - היא שתקה. ולא אמרה שום לדבר לשום אשה שהתלוננה 

 

 

 

עודדת אותי שאני לא סתם בכיינית אנונימי (פותח)
בשמחהמינימאוס

בכל מקרה - זה לא סותר את זה שיש הרבה דרכים להקל וגישה נכונה והכול

אבל בכול אופן בהחלט בהחלט יש הבדלים בין לידות אפילו אצל אותה אשה עצמה

מסכימה עם מינימאוס!רבה אמונתך!אחרונה

בלידה הראשונה קיבלתי אפידורל בפתיחה מלאה! זה גרם לעיכוב בלידה ולהתאוששות איטית אחריה (ירידות חמורות בלחץ דם שלי ובדופק העוברי).

אבל אני לא מתחרטת על כך ולא מתביישת בכך! הלידה היתה ממש ארוכה ומפרכת. את רוב הצירים (כ-24 שעות) עברתי בתנועה ובשלווה יחסית... אבל העייפות התחילה לעשות את שלה (בקושי הצלחתי לישון, הצירים מאוד הפריעו), והכאבים הלכו ונהיו בלתי נסבלים. כשהגעתי בערך לפתיחה מלאה (תשע וחצי) הודעתי חד משמעית שאני בפרוש לא יכולה יותר! הרגשתי שאם אל אוכל לישון אין סיוכי שאצליח ללדת!

קיבלתי אפידורל, נחתי חצי שעה. הלידה נתקעה וקצת הסתבכה, אבל... אני לא יודעת מה היה קורה אלמלא האפידורל... יתכן מאוד וזה היה נגמר בניתוח, או בטראומה קשה...

 

הלידה השניה היתה קצרה יותר (וכואבת מאוד). בלידה הזו לא הרגשתי צורך לקחת אפידורל. ובאמת לא לקחתי, ואני שמחה מאוד!

 

אבל אני ממש לא חושבת שאפידורל הוא מוקצה מחמת מיאוס! אני כן חושבת שהשימוש בו קצת מוגזם... אבל יש מקרים בהם הוא הצלת נפשות כפשוטו...

אבל יש כאן כן איזשהוא מקום לעבוד על הראש שלנועקרת בית

בארבעת הלידות הראשונות שלי ,גם הייתי ככה, כאובה מאד בקושי מצליחה להחזיק מעמד בבית, ולא לצאת לביה"ח,

ובסופו של דבר הייתי מגיעה- עם פתיחה 2-3 בקושי ,

בלידה רביעית , הגעתי עם כאלה כאבים,ופתיחה 1 

והלכתי וחזרתי ארבע פעמים, עד שהסכימו לקבל אותי

(לא היה להם מיטות בקבלה , אז עשו לי מוניטור בחדר לידה,

וניצלתי את ההזדמנות ,ואמרתי להם שאני מפה לא יוצאת, לפני לידה רק אחרי, אש לא היה להם ברירהחיוך)

 

אבל עכשיו בלידה החמישית, מתחילת ההריון אמרתי לעצמי כל הזמן,

אני הולכת פעם אחת לביה"ח , ולא יותר מזה,

אני יצליח להתגבר על הכאבים , 

אני יקדם אותם נכון

וזה עבד!

מצאתי לעצמי כשהתחילו הצירים הכואבים את התנוחה שנוחה לי ,

ואמרתי תוך כדי : הנה עוד אחד שמקדם אותי,

ואכן הגעתי לביה"ח פעם אחת בלבד וילדתי 6 שעות אח"כ(הגעתי עם פתיחה 3 )

 

נראה לי שזה לא תלוי בנוl666

ולא קשור לשום דבר

אני גם אוהבת שליטה ולא אוהבת הפתעות ולידות שלי עד עכשיו היו בסדר

ולא מפני שעשיתי משהו - ככה זה היה

ברור שבמצב כמו שלך לקבל אפידורל זה ממש לא פינוק

ובמצב של משהי שלא ממש כואב לה עד פתיחה 8-9  ואז יש איזה 20 דקות של צירי לחץ אפשר איכשהו להסתדר בלי

ועדיין אסור לשפוט 

לי לקח 4 ימים להתקדם מפתיחה 2 ל-4 וכל הזמן הזהאנונימי (פותח)

ישבתי (או צרחתי בעמידה) בבית...

 

ברור שכל גוף מגיב אחרת!

 

יש גוף שקל לו להתמודד יש שלא...

 

יש גוף שקל לו להתגבר על החויה של הלידה ולהתאושש מהר ויש שלא...

 

טעימה שניהמימיק

אז אמרנו - בטחון בהשם, ולשחרר.

 

איך עושים את זה בפועל כשכואב מאוד?

הנה כמה שיטות שאספתי, חלק מהרשת, חלק מהמיילדת שלי, ואולי מעוד מקומות...

 

א.

להרפות ולתת לציר לזרום

לזכור שהציר הוא כמו גל. הוא מתגבר, ואז יורד.

אז ההתמודדות איתו היא גם כמו גל - לתת לו לשטוף, לעבור, לא להתנגד לו.

להגיד לעצמך בלחש ובקול רך - "לשחרר, לשחרר, לשחרר"

לשחרר פיזית את השרירים, לשים לב לא לאגרף את הידיים, לא להתכווץ, לא להדק את השפתיים והשיניים.

אם זה קורה (וזה קורה) - להזכיר לעצמך לשחרר אותם

ממש להרפות את הגוף, כמו שעושים הרפיה אחרי פעילות גופנית למשל.

 

ב.

להמשיך בפעילות

לא צריך לשכב בשביל זה, תוך כדי מה שאת עושה - לעצור שניה, להישען על משהו אם צריך, ולתת לגל לעבור.

אין צורך וגם לא כדאי "לחכות לציר הבא" (מלבד כשאת מתזמנת אותם כדי לדעת מתי לצאת).

להמשיך בפעילות כרגיל, עדיף מאוד להיות בתנועה כי זה עוזר להשתחרר ולא להתמקד ב"אוי לא, עוד שניה זה שוב מגיע".

 

ג.

קולות נמוכים

בזמן שאת משחררת את הציר עוזר "לנהום" - הפקת קול נמוך מרגיעה ומקרקעת

עוזרת לך להיות בפוקוס ולא לתת ללחץ להשתלט

(ההיפך מצרחות למשל שמכניסות אותך למצב היסטריה וחוסר אונים)

עוזר מאוד אם יש מישהו בשטח שיכול לעשות איתך את זה

אם בעלך טיפוס זורם - יכול להיות שהוא יסכים. אבל זו יכולה להיות גם דולה, אמא, אחות וכו'

זה אולי קצת מביך, אז אני ממליצה להתאמן מראש באמבטיה.....

להסביר למי שנמצא איתך שזה חשוב כדי להרגיע אותך, ושאם הטונים שלך עולים - לעזור לך לרדת.

מה לעשות, יש לנו נטיה טבעית להכנס להיסטריה בלידה....

 

ד.

תנוחות מומלצות

האמת. שאין לי כאלה.

זה מאוד אישי.

שימי לב לגוף שלך ותבדקי תוך כדי לאן הוא לוקח אותך - להישען קדימה על שולחן או כיסא, לשכב על הצד עם הגבהה של הגב, לקפוץ על כדור פיזיו, מקלחת, עמידת שש עם תמיכה של כריות או בלי, בקיצור - לכל אחת יש את הדרך שמתאימה לה ומרגיעה אותה ומקלה עליה.

שכיבה על הגב לא מומלצת כי לתינוק קשה להתברג נגד כח הכובד, וגם בגלל עצבים וכלי דם ראשיים שעוברים בגב והשכיבה מעיקה עליהם (זה פשוט מגביר את הכאבים)

אז אם את ממש חייבת לשכב - עדיף על הצד בצורה שהגב והכתפיים עם הגבהה קצת.

מומלץ מאוד להיות בתנועה אם אפשר.

אחת התנועות המדהימות היא סיבובי אגן. עוזר לתינוק לרדת, וגם עוזר להפיג כאבים.

 

ה.

מוזיקה שאת הכי הכי אוהבת.

פשוט עוזר לאוירה חיובית ומרגיע אותך.

בלידה השניה שלי, שהייתה חוויה מתקנת מדהימה, איך שבעלי שם לי את הדיסק - הכל התחיל לטוס.

הרגשתי שהמוזיקה סוחפת אותי לגמרי, לא עניין אותי שום דבר ממה שקורה מסביב.

חברה שלי הייתה באמצע לארגן לי ארוחת בוקר שיהיה לי כח ללדת, ופשוט שכחתי מהכל...

את האוכל אכלתי כבר אחרי לידה ומקלחת, כעבור 4 שעות בערך.

 

ו.

לעודד את עצמך

האמת, זה מומלץ לעשות עוד לפני הלידה.

תכיני לך פתקים עם משפטים חיוביים, מחזקים, שעושים לך טוב. משפטי אמונה ובטחון, משפטים כמו:

השם אוהב אותי ועוזר לי.

אני יולדת מהר ובקלות.

יש לי תינוק בריא ושלם.

אני נהדרת.

השם נותן לי כח.

(יש לי רשימה די גדולה של משפטים כאלה, חלק אפילו תליתי בבית לפני הלידה כדי לראות אותם מול העיניים, וזה מאוד חיזק אותי ונתן לי בטחון שהכל הולך להיות מדהים)

לדבר עם השם תוך כדי, מתוך הציר. להודות על הטוב, לבקש שיהיה ברחמים, שיהיה בקלות

 

ז.

עזרים חיצוניים

דוש חם למקום הכואב

בקבוק חם על הגב

מסאז' עם שמן ורדים או יסמין

אם יש לך תומכת לידה - כל מה שיש לה להציע, כל עוד זה נעים לך.

לא כל מה שנשמע לך טוב לפני הלידה באמת ירגיש לך טוב

לגבי הצחוק בצירי לחץ-בת 30

בלידה האחרונה (שהייתה מדהימה מכל בחינה. בלי אפידורל ועם הרבה עוצמה)- המיילדת בעמצה הנחתה אותי באמצע ציר לצחוק, כדי שהלחץ יהיה עדין ואני לא אקרע.

אמרתי לה: "לצחוק????בא לי לבכות..." אז היא פשוט אמרה לבעלי לעמוד מולי ולצחוק איתי.

זה היה מחזה משונה ביותר...הוא עומד וצוחק בכוח ואני צוחקת מזה שהוא צוחק בכוח ושנינו כמעט בוכים...

אבל זה עזר. עובדה שהיא נולדה, הבובית...

מדהים!תודה על הכל

המדריכה בקורס הכנה ללידה אמרה לנו הרבה ממה שאת אומרת פה

בסוף השיעור הראשון היא שאלה אותנו "מי אתן מכירות שיולדות בבית באוטו וכו'?" "איזה סוג אופי יש להן?"

תענו ואני אענה לכן את המסקנה...

מכירה שתייםמינימאוס

לאזיה תכונת אופי את מתכוונת?

כשהן נמצאות המצבי לחץ איך הן מתנהגות?תודה על הכל

הם חושבות על כל תנועה שלהן לפני שהן זזות אושלא?

בקיצר האם יש להן אופי של מורות... (לא מורות של היום אלא מורות של פעם כולל כל מה שזה אומר לך...)

אופי לש מורות חחח אז ככה..מינימאוס
עבר עריכה על ידי מינימאוס בתאריך י"ז בכסלו תשע"ד 13:28

אחת ממש מורה אמיתית 

השניה כשהלחץ נהיית הסטרית לגמרי

לא רוצה שיהפוך לשרשור עצבים ולשון הרעאמא טובה---דיה!

רק רוצה לפרוק שבעלי עכשיו במילואים בסבב קשוח, של כמעט שלושה חודשים עם צפי למעט מאוד יציאות,

ושמעתי עכשיו שתי נשים חרדיות שמדברות נגד אנשי מילואים.

 

בא לי לבעוט במישהו.

 

כותבת רק כדי לפרוק ולקבל תמיכה.

חיבוק 🧡כורסא ירוקה
זה ממש מתסכל. להרגיש שאת מקריבה הכל ויותר, ולא רק שלא רואים את זה אלא גם מדברים בכפיות טובה. 
תודה על החיבוקאמא טובה---דיה!

הן ממש גרמו לי לבכות. אוף, אין לי כוח להרגשה הזאת.

מה כבר אפשר לומר נגדם?אריאל765
אישית הייתי עונה להן אני לא שותקת ...בעלי גם מתחיל סבב של חודשיים פלוס .. 
אמרתי משהו על זה שבעלי במילואים, לא הזיז להן...אמא טובה---דיה!
וואי. מה נסגר?!!יעל מהדרום
לק"י

למה יש אנשים שלא יודעים לשתוק


חיבוק לך!

הן לא דיברו איתי. דיברו אחת עם השנייה.אמא טובה---דיה!

אבל אז כן אמרתי משהו על זה שבעלי במילואים, אז הן אמרו שהן לא חושבות כמוני, משהו כזה.

גם ביניהן. לא חשבתי שאמרו לךיעל מהדרום
לק"י

קצת הכרת הטוב.

ממש. פשוט גועל נפש.אמא טובה---דיה!
את נהדרת שלא בעטת ! רקלתשוהנ
חחח בזכותך צחקתי עכשיואמא טובה---דיה!
מצטרפת. חיבוק♥️המקורית
זה פוגע ממש. אולי תנצלי את הרגעים האלופרח חדש
לתפילה ובקשה על משהו חשוב שאת רוצה וצריכה.
ריגשת אותי. צודקת!אמא טובה---דיה!
אני לא מבינהרקאני

מה יש לדבר נגד???

בתור חרדית אני לא מבינה

גם אם בעלך לא מתגייס

איך אפשר לדבר נגד?

אני חרדית. עם בעל בכולל עד לפני כמה חודשים. ואניחמדמדה

מצדיעה לך מכל ליבי

ונשמתי

ומודה לך על השירות שלך/ שלכם

ומעריכה

ובאמת שאין מילים בפי

ושה' יחזיר אותו אלייך בריא ושלם בנפש ובגוף


סליחה שהיית צריכה לשמוע את זה🥺

לא כולנו ככה…

אויש 💖💖💖💖💖💖💖💖 את נהדרת!! פשוט להעריך!!נפש חיה.
הייתי רוצה לומר שאין לי כעס כלפי האדם הפרטישיר הרוח
אבל כשחברה שלמה מתנהלת בחוסר מוסריות זה מחלחל גם אל הפרטים עצמם.

תשתפי אותנו מה כבר אפשר לומר נגד אנשי מילואים 😉

אוףףשלומית.

די זה פשוט כואב.

גם לי פעם מישהי אמרה "איך הדתיים הלאומיים אוהבים מלחמות". סתומה.

באמת שלפעמים עדיף לא לענות, ולהתחזק בזה שיש לנו זכות להיות ממש שותפים עם א-ל ולבחור בצד הנכון של ההסטוריה. להתמקד בעצמנו ובאמת.

אני אישית מצדיעה לך מכאן

ומוסיפה בלי קשר- היום הרבה גדודים הוסיפו תקן של "קצינת עורף" או משהו כזה ( לא זוכרת בדיוק את ההגדרה) שתומכת במשפחות של הגדוד בכל מיני דברים. אם את לא מכירה תנסי לברר על דבר כזה בגדוד שלכם 

דבר ראשון חיבוק גדול ותודה עצומהמתיכון ועד מעון

דבר שני בתור דתיה לאומית שעובדת במערכת חרדית אני שומעת הרבה מאוד דאגה ואכפתיות מצד מורות שאני עובדת איתן. כנראה נפלת על שתי נשים ממש לא מייצגות

❤️❤️❤️תהילה 3>אחרונה

מילואים זה קשוח בטירוף.

חיבוק גדול ותודה על מה שאתם עושים עבור כולנו. 

הסבתא המענישה-זוכרות?אנונימית בהו"ל

עבר כמעט חודש מפסח ולא דיברנו

היא התקשרה אליי פעם אחת ולא עניתי כי אין בי כוחות לדבר איתה

התקשרה לבעלי ביום חמישי ואמרה לו שכואב לה והיא רוצה להתנצל על מה שהיה,

שלא הרגישה טוב בגלל מה שעשתה...

אני ממש רוצה לנסות לסלוח אבל לא מצליחה

יש בי משהו פנימי חסום כלפיה וחזק ממש

לא מצליחה ולא רוצה לדבר איתה!!!!!

פתאום עלו וצפו מלא מלא דברים שכואבים לי ונמאס לי פשוט נמאס

מרגישה צורך לנתק קשר תקופה,בלי לדבר איתה,בלי להיפגש

אני ממש תשושה מהסיפור הזה

כי בעלי התחיל להתחנן אליי תוך כדי שהוא מדבר איתה (בשפת הסימנים מדבר איתי) ומבקש שאסלח לה כי מסכנה וכו'...ומה איתי??????? מה עם הרגשות שלי????

וגם עשיתי חשבון שמשום מה רק הילדים שלי הם השעיר לעזאזאל בבית שלהם 😡😡

וזו לא פעם ראשונה מצד עוד אנשים במשפחה וזה קורה לי את הלב

מה דעתכן?

אשמח לתגובות אמפתיות ובעד כלות אם אפשר

אני זוכרת את הסיפור והכעס שלך ממש מובןממתקית

מבינה שזה לא רק סיפור הענישה, אלא הרבה מעבר, ותחושות רבות שיש לך בנוסף.
זה נראה שהיא רוצה לתקן, להשתנות
למה שלא תדברי איתה בשיחה בארבע עיניים עלל התחושה שלך כלפי ילדייך מצידה בעדינות? זו היא שרוצה לפתוח ולדבר ולהתנצל, אז אולי שווה לך לנסות להיפתח אליה?
ויפה שהיא רוצה להתנצצל.

כתבתי בשרשור הקודם וכותבת שוב-קנמון

להעזר בבעל מקצוע. כמו שנעזרים בטיפול כשצריך בין בני זוג. לבעל מקצוע יש את הכלים לעזור לעבד את המצב, לתת התוויה להתנהלות נכונה בסיטואציה וגם לגשר את זה בינך לבין בעלך. זה יכול להיות הבדל משמעותי מאוד מאוד בניהול המצב הזה..

וחיבוק. 

כרגע לא אפשרי לנו. אבל תודה בכל זאתאנונימית בהו"ל
מנצלשת. איזה סוג של בעל מקצוע?חוזרת בקרוב

אנחנו גם הרבה בקונפליקט מול אחד האבות שלנו וממש קשה עם זה אבל לא מוצאים פתרון.

עניין של אופי ותפיסת עולם

נשמע שייעוץ זוגי או משפחתיכורסא ירוקה
מטפל/ת זוגי או משפחתי. לא הייתי ממליצה על ייעוץ..קנמון

בטיפול יורדים לשורש העניין. איפה זה פוגש אתכם, איזו נקודה זה מעורר בכם, למה מפעיל אצלכם את הרגש ואת התגובה הזו..

וכשיורדים לשורש, הכיוון למה לעשות בפועל, יותר מדוייק למצב.

הרעיון בטיפול זו עבודת העומק.

ולפעמים, אפילו רק הבירור העמוק עצמו, עוד לפני מה לעשות בפועל, כבר מסדר את הראש ואת הלב ומאפשר אוויר ושינוי..

בהצלחה רבה. השם יברך אתכם

מה ההבדל בין טיפול לייעוץ? חשבתי שזה מילים נרדפותכורסא ירוקה
בגדול יעוץ נותן פתרונות פרקטיים וטיפול יורד לשורשקנמוןאחרונה

הAI סיכם את זה נחמד:

ייעוץ זוגי מתמקד בפתרון בעיות פרקטיות וספציפיות בזמן קצר, בעוד טיפול זוגי הוא תהליך מעמיק לשינוי דפוסים רגשיים ותקשורתיים ארוכי טווח.

ייעוץ מציע כלים התנהגותיים לקשיים נוכחיים, בעוד טיפול זוגי עוסק גם בתכנים נפשיים מעמיקים, לרוב על ידי מטפל מוסמך.


ההבדלים העיקריים:

מיקוד ומטרה: ייעוץ זוגי מתמקד ב"כאן ועכשיו", פתרון בעיות ספציפיות (כמו משבר אמון, קושי בקבלת החלטות) ושיפור כלים תקשורתיים.

טיפול זוגי מעמיק לתוך שורשי הבעיה, דפוסים אישיותיים, רגשות וחוויות עבר.


משך הטיפול: ייעוץ זוגי הוא בדרך כלל תהליך קצר וממוקד מטרה (מספר מפגשים מוגבל). טיפול זוגי יכול להימשך תקופה ארוכה יותר, בהתאם למורכבות הבעיות.


הכשרת המטפל: טיפול זוגי מבוצע לרוב על ידי מטפלים מוסמכים (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מטפלים משפחתיים) בעלי הסמכה מוכרת.

ייעוץ זוגי יכול להינתן על ידי יועצים שעברו הכשרות פרקטיות ממוקדות.


התאמה: ייעוץ מתאים לקשיים נקודתיים או משברים קלים. טיפול מתאים לבעיות מורכבות, חוזרות ונשנות, או כאשר יש צורך בשינוי רגשי עמוק.


יש מאמר מעניין שבו ההבדל מוסבר ממש בפירוט (מאמצע המאמר בערך):

מה בין ייעוץ זוגי לטיפול זוגי? - בטיפולנט


אם צריך עזרה למשהו ספציפי ממוקד- ייעוץ יכול לעזור.

אבל במקרה של דפוס חוזר או תגובות רגשיות או "יבלת" מהעבר שמשפיעה על ההווה- טיפול ירד לשורש העניין. לרוב, ההגעה להבנה ולהתבוננות תהיה השער לפתרון המעשי.

יותר ארוך, יותר אולי קשה, אבל פותח שערים לשינוי פנימי

לך יהיה שווה לסלוחעם ישראל חי🇮🇱

הרי בסוף תיפגשו זו בזו באיזשהו מתכונת.

בסוף היא האמא של בעלך ,וזה ישאר כך לעד.

החובה שלנו ככלות היא לכל הפחות לכבד ולא להתעלם אם היא מתקשרת, אני חושבת שבכך גם בעלך אולי מעט נפגע .

זה הכלים שיש לה להתמודד עם מה שקרה במפגש אז.

האם זה היה נכון? לא

האם את יכולה לשנות אותה? לא


אבל את צורת ההסתכלות שלך עליה ? כן

לא חייב לשבור את הכלים ולא משחקים. מניסיון לא יוצא מזה שים תועלת. להפך זה עלול לפגוע רק בך בהמשך.

הם אנשים מבוגרים וכך כנראה הם חינכו את בעלך והגיסים שלך.

תנסי לזכור את הדברים הטובים שהיא כן עשתה ל ענך, ולהאחז בהם .ולשחרר. לחמול...

בהצלחה

מצטרפתהבוקר יעלה

היא פתחה לך פתח, תדברו איתה על זה ועל מה שמפריע, תתני לה הזדמנות לתקן.

מעניין אותי אם הבת שלך חוותה את זה כטראומה כמוך? כי מניסיוני, אני לוקחת מקרים עם חמותי כקשים והילדים שלי לא, ולי אין כוחות ללכת בגלל מקרים כאלה ואחרים והם רק מחכים לנסוע.. ילדים סלחנים הרבה יותר מאיתנו.

ברור שמה שנעשה לא בסדר, אבל יש לך כאן הזדמנות לפתוח כל מה שמציק.

בהצלחה רבה 

בכלל לאאנונימית בהו"ל

הבת שלי בסדר עכשיו

אני כועסת על עוד דברים הרבה יותר קשוחים ..זה רק הצטרף

אני בהחלט אעשה את זהאנונימית בהו"ל

אבל מרגישה צורך מעט להתנתק...בגלל עוד דברים שקרו

זה הקש ששבר את גב הגמל

את יכולה לחזורבאתי מפעם

לקשר עדין.

לא לשים אצלה את הילדים, לא לפטפט עד כלות הערב....

שלום ומה נשמע ותודה וביי. 

מסכימה איתךאנונימית בהו"ל
את היית רוצהמקקה

ש0ככה יתנהגו אליי?

שאם עשית טעות ינתקו קשר ולא יתנו לך לתקן?

בסדר, היא טעתה. ביקשה סליחה. מה עוד את רוצה?

מישהו דיבר על לנתק קשר?אנונימית בהו"ל

כתבתי שרוצה להתרחק מעט

לא לנצח

תגובה חריפה ולא נעימה!

יש טעויות שאי אפשר לתקןאנונימית בהו"ל
ויש דברים שאי אפשר לשכוח
קוראת שוב את השורה האחרונה שלךעם ישראל חי🇮🇱

קצת קשה לי עם מה שכתבת

נראה שאת מחפשת קולות שיצדיקו את התחושות שלך ,שאת לא רוצה לסלוח ולהתנתק..

תחפשי את הקול הפנימי שלך וזאת תהיה לך לתשובה.

תחשבי שגם את בעתיד הלא הרחוק תהיי חמות ,ולא תרצי שחלילה יתייחסו או לא יתייחסו אלייך כך.

אני רוצה לסלוח לא אמרתי שלאאנונימית בהו"ל
אני רוצה רגע לעצמי לא בא לי שיכריחו אותי ויכפו עליי לסלוח.
הסליחה היא יותר בשבילךהמקורית

מאשר בשבילה. לדעתי ככל שעובר זמן מהאירוע יותר קשה לסלוח כי "הנה לא חייב להיות בקשר" ולא צריך להתמודד

אני חושבת שיפה שהתקשרה לבן, ויפה שהבינה תעצמה ולדעתי מגיעה לה עוד הזדמנות. אבל! אם את מרגישה שאת צריכה עוד רגע תקחי אותו, מודה שגם לא בטוח הייתי מתייצבת שם לאירוח עם לינה פתאום, אבל קחי בחשבון שתצטרכי להתמודד איתה איכשהו כי זו אמא של בעלך. ותבקשי מבעלך שלא ילחץ. שאת צריכה ממנו לגיטימציה לרגש, למרות שזו אמא שלו. סיטואציה לא קלה..

חיבוק♥️

לגמרי!אנונימית בהו"ל

ברור שזה יקרה ויחלוף

אני גם טיפוס הכי סלחן שקיים אבל קרו עוד דברים שגורמים לי לרצות להתרחק רגע

ומצד אחד לא רוצה שזה יתגלגל עוד ועוד

מצד שני. זו התחושה שלי עכשיו.

אז הייתי אומרת את זה לבעל פשוטהמקורית

כדי שיוריד לחץ

מספיק שהוא מדבר איתה כרגע וקחי את הזמן להירגע. והוא יכול גם להגיד לה שאת צריכה את הזמן (או שאת יכולה לכתוב לה הודעה נניח,מה שזורם לך)

רק לגבי זהבאתי מפעם

שהילדים שלך 'חוטפים' ממנה,

יכול להיות שזה קשור לכמות הקשר שלכם.

אני למשל רואה שסבתות, כמה שהן יותר בקשר עם הילדים, יותר נפגשים, יותר שומרים עליהם, כך הסבתא לוקחת יותר מקום של ההורים.

זה לא משהו טוב או משהו רע, אלא עניין עובדתי.

עכשיו, ברור שגם הורה לא צריך למשוך את הילד לחדר אבל תסכימי איתי שטעות של הורה יותר נסלחת ומתקבלת על הדעת.... 

מצד אחד מבינה אותך שאין לך כח לזההריון ולידה

מצד שני כשלנו קרה מקרה לא נעים במשפחה שלי

ובעלי החליט באופן חד צדדי שהוא פשוט לא הולך לשם יותר ולא רוצה שום קשר איתם ודי זה היה כואב מאד

הזלתי המון המון דמעות על זה וכעסתי והייתי חסרת אונים בטרוף.

אני חושבת שיהיה יותר מכבד שתעני משהו קטן.

זה מאד מאד פוגע כשמתעלמים.

אולי רק ש-את מבינה, אבל כרגע רוצה קצת זמן לעצמך כדי להרגע. ושזה עניין זמני עד שתרגישי רגועה יותר.

לפחות שהמסר יעבור דרך בעלך שזה זמני ויהיה בסדר בהמשך.

גם בשבילו זה יהיה מרגיע יותר.


ככה לדעתי

כל הכבוד לה שהיא התנצלהאמאשוני

לא ברור מאליו בכלל.

את לא חייבת לסלוח, בטח לא מיד ובטח לא כשבעלך בטלפון מסמן לך סימנים.

זה ממש בסדר לקחת תקופה של קצת שקט והתכנסות.

זה לא אומר שאת נגדה, אלא את בעדך.

צריכה את הזמן לעצמך.

ממש קשה לבנות אמון מחדש אחרי כזה מקרה.

לאט לא לרוץ לשום מקום.

עדיף לאט ויסודי מאשר מהר והכל יתפרק שוב בשניה.

נשות חינוך ואמהות לכמה ילדים, תהיה שעלתה ליכורסא ירוקה

מה אתן עושות בראשון בספטמבר?

פתאום חשבתי שיהיו לנו כמה במסגרות שהיום הראשון הוא חשוב (שלושה במסגרת חדשה שלא מכירים), ואיך מלווים את כולם כשכולם מתחילים באותה שעה? עד עכשיו אני הלכתי עם אחד, בעלי עם השני,  ואפשר לבוא עם תינוק או פעוט. או אם אחד ממשיך במסגרת מוכרת זה קל יותר. אבל מה עושים עם השלישי? מי מלווה אותו?

וחשבתי אולי לעבוד בבית ספר, אז מן הסתם אצטרך גם להיות שם ביום הראשון...

לא יכולה לבקש מהסבתות עזרה

זו באמת שאלה קשההשקט הזה

שנה שעברה סידרתי שביתה של הארגון כדי ללוות את הגדולה לגן😉

אצלי סבתא כן רלוונטית לעזרה אבל וואלה מי שלא, ואם במקרה גם ההורה השני עובד חינוך באמת אין לי מושג מה עושים.

אולי לקחת סטודנטית שנמצאת בחופשת סמסטר, להכיר אותה לילדים עוד בחופש ואז להעזר בה?

 

גם מתכננים רגע את השעות, גפ אם שניים מתחילים גן אפשר להכנס עם אחד לגן בשבע וחצי ועם השני ברבע לשמונה, וההורה השני נניח בהסתגלות במעון עם התינוק (אם זו הסיטואציה) בעיני האתגר הוא יותר באיסופים שהם מסיימים בעשר ובאחת עשרה ובבתי ספר בדכ מהיום הראשון זה כבר 12 ומהיום השני מערכת רגילה

 

בדרך כלל מגן חובה והלאה לא צריך ליווי ביום הראשוןמתואמת

תלוי בילד, כמובן...

בכל אופן, בכל השנים הסתדרנו איכשהו... בתחילת השנה הזו, למשל, הקטנה שלי כננסה למשפחתון לראשונה, זו שמעליה נכנסה לגן לראשונה וזו שמעליהן נכנסה לכיתה א'. היום הראשון של השנה הלך ככה:

משמונה עד עשר בבוקר הייתי עם הקטנה במשפחתון ואיתי היו גם שתי הילדות האחרות. אחר כך נסענו כולנו לגן של הילדונת לשעה של היכרות. ואחר הצהריים היה מפגש היכרות בכיתה א' (שהלכתי רק איתה, בלי נספחים)... למחרת היא כבר הייתה שם לבד.

אבל באמת אין לי מושג מה מחנכי כיתה וגננות עושים... כי הם חייבים להיות ביום הראשון במסגרת שבה הם מלמדים...

פתאום קלטתי שאת שואלת דווקא נשות חינוך🙈מתואמת
אז התשובה שלי לא רלוונטית...
נשות חינוך *או* אמהות לכמה ילדיםכורסא ירוקה
את מאד רלוונטית אני סתם גרועה בניסוחים.. תודה שענית!
אה, אז בסדר מקווה שתרמתי קצת...מתואמת
מאד. עזר לי הפירוט, תודהכורסא ירוקה
בעלי עושה סבב עם כל המתחילים, אין ברירה...קדם
קודם את הגדולים יותר שצריכים פחות שיישארו איתם
לא היו לי יותר מידי בעיותהשם שלי

אצלינו המעון מתחיל כמה ימים לפני, אז ביום הראשון זה כבר אחרי ההסתגלות.

הגדולים יותר כבר לא צריכים ליווי, וגם עם הקטנים אני לא נשארת הרבה.


משתדלים לצאת מהבית יותר מוקדם, כדי שיהיה יותר זמן לפיזורים.

לוקחים את ילדי הגן, אולי אני נשארת כמה דקות, אבל לא מעבר.

הגנים נפתחים ב 7:30, אז מספיקים לפני 8.


בכיתה א', מספיק ללוות עד הכיתה. לא היה צורך להישאר יותר.


בדרך כלל בגנים ובכיתה א' יש יום הכרות לפני תחילת הלימודים.


בכיתות הבאות, כבר הסתדרו לבד.

הבת שלי כבר שנה שלישית שהייתה נשארה באותו מקום, אז אין לה בעיה למצוא את הכיתה.

אני מורה מקצועית במשרה חלקיתאפונה

אז כמעט אף פעם לא פותחת נה ביום הראשון.

אבל בד"כ מפזרת בלעדית אז בנחת עם כולם לפי התור

אפשר שאחד מההורים ייקח 2 ילדיםיעל מהדרום
לק"י

יתחיל עם 1 ויישאר איתו קצת (יחד עם השני), ואז יעבור עם השני.


אני מורה. למזלי אנחנו 2 מחנכים לכיתה, אז גם בימים שיצא לי הראשון לספטמבר ביום שאני מתחילה בשמונה (זה לא כל יום), הסתדרתי. בשנים האחרונות המחנכת השניה באה בשמונה.


את ילדי בית הספר אנחנו כבר לא מלווים ונשארים איתם. חוץ מאשר כשעולים לכיתה א', וגם אז לרוב אין מה להתעכב.


בתור מה את רוצה לעבוד בבית ספר?

תודה! חשבתי על עבודהכורסא ירוקה
כמזכירה או סייעת. נוטה לכיוון המזכירות או משהו אדמינסטרטיבי, מאמינה שזה דברים שנצרכים מאד דווקא בכאוס של היום הראשון
אממ...לא יודעת. אולי מזכירה יכולה לאחר קצתיעל מהדרום
לק"י

שווה בירור מול מזכירות.

מענין. אם יש פה מזכירה אשמח לשמוע ;)כורסא ירוקה
אני מזכירה בבית ספר יסודיאנונימית בהו"ל

מקווה שלא עושה פה אווטינג.


בעיקרון אנחנו שתי מזכירות, ולשנייה אין ילדים קטנים. אז ביום יום לא נורא אם אני מאחרת בכמה דקות.

אבל ביום הראשון כן כדאי להגיע בזמן, לוודא שאין שום תקלה של הרגע האחרון.


כן יש לי יותר גמישות אם אני צריכה לאסוף מוקדם ילדים שבהסתגלות.

אני יכולה לצאת בזמן שצריך, ולהביא אותם אלי לעבודה עד סוף היום.

תודה על התשובה! אז מה את עושהכורסא ירוקה
עם הילדים ביום הראשון?
תודה לכולכן, עזרתן לי להביןכורסא ירוקה

מקווה שזה באמת ילך בקלות. מרבה מסגרות מרבה חששות 😅


מתייגת כדי להודות למי שלא עניתי לה אישית

@השקט הזה

@קדם

@השם שלי

@אפונה

אני לא אשת חינוך, אבל בעלי איש חינוךמתיכון ועד מעון

וב"ה יש כמה ילדים, ובעלי כמובן לא יכול לעזור כי הוא בבית הספר שלו.

אני ממש עושה תכנון קפדני של הלו"ז באותו היום, מי זקוק יותר ומי זקוק פחות.

אפשר בהתחלה ללוות את הילדים שקל להם יותר, ולמצוא מישהו שיהיה בבית בנתיים עם מי שקשה לו יותר, ואז להשקיע זמן עם המתקשה

אני לא אשת חינוך, רק אמאפה לקצת

אני מתחילה את הסבב מוקדם

אמא שלי איתי ברכב (בעלי עןבד) ואני יורדת כל פעם עם הילד התורן לכמה זמן שהוא צריך ואמא שלי עם השאר ברכב.

בדכ בימים הראשונים אפשרי להגיע גם יותר מאוחר מהרגיל ועדיין להיכנס עם הילד.

(אין לי ניסיון עם בית הספר עדיין אבל אם שם יש הגבלת זמן אז הייתי מתחילה משם)

וואו כל הכבוד לאמא שלך!כורסא ירוקהאחרונה
ולילדים הסבלניים שיושבים ברכב את כל הסבב.. פתרון יפה
זו אכן באסה גדולה ממש,נעמה301

אני מחנכת וכל שנה קשה לי מחדש שאני לא זוכה ללוות את הילדים ביום הראשון. ב"ה השנה הייתי בחופשת לידה וזה היה מרגש כל כך להיות איתם! זכות!


בד"כ בעלי הולך, מלווה רק את מי שמתחיל מסגרת חדשה ונמצא איתם מעט זמן- לפי הלוז והגילאים באותה שנה.

אבל זה אחרת שהוא הולך ולא אני.. וגם כשהייתי השנה גיליתי שדי כל האמהות נמצאות (לא יודעת איך) וזה עשה לי כווץ' בלב על כל השנים.

🧡🧡 איזו הקרבהכורסא ירוקה
מתביישת אפילו לפתוח את הנושא, אבל מחפשת עצותאנונימית בהו"ל

בעלי אוהב את האוכל של אמא שלו, אמא שלו נחשבת לבשלנית, מבשלת אוכל ביתי והרבה, כשאנחנו מגיעים מקבלים מלא אוכל קפוא מוכן לבישול שהיא טרחה והכינה בשבילנו, ואני לא מצליחה לשמוח מזה.


קודם כל נתחיל בזה שאני פחות אוהבת אוכל מבושל, אבל מבינה שהבעיה בי.

מבחינתו האוכל של אמא שלו זה פסגת השלמות, הוא מדבר עליו בערגה בכל הזדמנות. אני לא בשלנית מדופלמת ממש לא, אבל כן אוהבת לנסות, והילדים בררנים ולא מאוד זורמים (זה באשמתי), ובכל זאת כל מה שאני מכינה תמיד עומד בהשוואה לאמא שלו - אולי תשאלי את אמא שלי איך היא מכינה, אמא שלי מוסיפה x, הקציצות של אמא שלי רכות, העוף של אמא שלי הכי טעים שאכלתי.. באמת שזה ככה בעיקר בהכנות לשבת, ובשאר תחומי החיים אין לו כל כך הרבה הערות וביקורות.

אפילו איזה ירק שפעם הם הביאו לנו ורציתי להגיד שהוא שונה ממה שהוא קנה, הוא אומר בטח כי זה מההורים שלי, זה היה חצי בצחוק ובכל זאת..


לרוב אין לי בעיה לשאול על  מתכונים שמישהי הכינה או לבקש טיפים אבל פה וואי זה מביא לי עצבים, לא רוצה לשאול אותה איך היא מכינה כלום. למרות שהיא באמת אישה טובה ומתוקה..


מבינה שזה איזה עניין שלי עם עצמי, ובאמת מבאס אותי שהילדים פחות אוהבים את האוכל שלי..  אבל לפעמים אני מרגישה שזה כבר סתם סטיגמה שמה שהכנתי פחות טעים. לדוגמא, אני אוהבת שיש חלות ביתיות בבית, מבחינתי זה הרגשה של שבת, פעם הייתי פחות טובה בזה, והיום ממש השתפרתי והחלות טעימות באופן אובייקטיבי, ובכל זאת הוא ממשיך להביא חלות מהמאפייה 🤦‍♀️

הילדים גם מתחילים לדרג מאכלים של אחרים באופן שבעיניי הוא לא מנומס, השניצל של סבתא איקס הכי טעים,אח''כ סבתא וואי ובסוף שלך.


בקיצור מבינה שיש לי פה עניין לשחרר עם עצמי ולא יודעת איך

באמת מתביישת שזה מעסיק אותי בימים אלה, אבל מרגישה שלא מצליחה לשחרר וזה טעון מדי. 

נראה לי שגם הייתי מרגישה כך במקומךשיפור

זה באמת מבאס שאת משקיעה ולא אוהבים. גם אצלי יש הרבה דברים שהילדים לא אוהבים ולא כזה מפריע לי, אבל אם בעלי לא אוהב אז זה הכי מבאס.

ואני לא יודעת להסביר אבל יש משהו בנפרדות מהחמות שהוא באמת מורכב. גם אני לא אוהבת שהוא מנסה להפוך דברים בבית שלנו להיות כמו של אמא שלו.

ואם זה היה רק השניצלים אז מילא, אבל כשזה היחס הכללי לאוכל שאת מכינה זה באמת קשה.


ומצטערת, אין לי עצות. רק חיבוק!❤️

זה בדיוק זה תודה על ההזדהותאנונימית בהו"ל
זה לא רק עניין עם עצמךיום שני

אוכל מכיל בתוכו המון רגשות נוסטלגיה וגעגוע.

בטח ובטח בחברה הישראלית.

גם אני במקומך הייתי נעלבת, יש איזו הערכה בסיסית שאישה רוצה לקבל, יש משהו בעבודה הפשוטה והיומיומית של קילוף-קיצוץ-בישול למען בני הבית, שרוצים שייענה באהבה.

מקסים שהוא יודע להעריך את האוכל של אמא שלו, אבל כששלך מונח בהשוואה לשלה (גם אם היא מבשלת הכי טובה בארץ!) יש כאן משהו פוגע.


דברים לא יודעים כמה מילה שלהם יכולה להשפיע עלינו. כמה הערכה ופירגון אמיתי יכולים להרים אותנו (בנוסף לביטחון העצמי שלנו הנשים. אנחנו ככה בנויות, שמושפעות מהם).


באופן פרקטי, אם הוא היה מסכים "ללמוד" מאמא שלו כמה מתכונים ולהתחיל לבשל בבית אני חושבת שהוא היה מעריך יותר את הבישולים שלך.

מי שלא עושה בעצמו לא מבין. לפחות אצלנו ככה היה עם הכביסה. כשבעלי התחיל לכבס- הוא הבין איזו עבודה מטורפת יומיומית אני עושה

אני מנסה להגיע לשורש הענייןאנונימית בהו"ל

לעומת השנים הראשונות הוא הרבה יותר פעיל במטבח.  זה נראה לי גם מה שגורם לו יותר להרגיש בנוח להעיר..

כשאמא שלי או מישהו אחר מעיר על האוכל שלי לא אקח את זה קשה כל כך ואקשיב ואקח לתשומת ליבי, אצלו זה פשוט מביא לי עצבים.  

דרך אגב גם אוכל שהוא מכין ופחות מוצלח הוא יכריז על זה בקול ובלי שום בעיה

מה עם פשוט להגיד לו שזה מעליבמקקה

ונא להפסיק לדבר כך על האוכל ולהתחיל להחמיא?

וגם אני ממש נעלבת מהערות של הילדים שלי על האוכל

וואי מאד מתסכל..כורסא ירוקה

יש פה המון דברים מעורבבים..

זה ממש הגיוני שיאהב את האוכל של אמא שלו, הוא גדל על האוכל הזה וזה מה שהחך שלו התרגל. יש בדיחה כזאת על גבר שהתחתן וכל ארוחה אמר לאשתו "יצא לך טעים, אבל לא כמו של אמא שלי" ככה כל יום. יום אחד נשרף לה האוכל, התלבטה אם להכין מחדש, אמרה מה זה משנה גם ככה יש לו ביקורת.. נתנה לו לאכול את השרוף, אמר לה "סוף סוף הכנת כמו אמא שלי!" 😅 אז באמת מה שאנחנו רגילים זה הגיוני שהכי נאהב. נורמלי. הזאלה היא אחרת, האם זה פוגע בך בגלל הצורה שזה נאמר, או בגלל שאת שומעת שם משהו אחר. כשהוא אומר לך "אולי תבקשי מאמא שלי את המתכון" את שומעת "את לא מספיק טובה"? הבישול הוא נקודה רגישה אצלך? כשרק התחתנו שרפתי עוגיות ופשוט התמוטטתי לערב שלם, כי בראש שלי אישה טובה זה אישה שמבשלת ואופה טעים. אמא שלי אופה מדהים. ולא הרגשתי ששרפתי עוגיות, הרגשתי שנכשלתי כאישה.

ונראה לי שאולי כדאי לפתוח את זה, בנעימות ובצורה מכבדת. הוא לא התחתן עם אמא שלו. הוא התחתן איתך. זה ממש סבבה לאהוב את האוכל של אמא שלו אבל אי אפשר לשכפל אותו אצלך. וזה לגיטימי.. אם בא לך לפנק אותו פעם ב, קחי ממנה מתכון ותכיני לו. אבל ביום יום עם כל הכבוד האוכל שלך הוא שלך, ואולי כשהוא ייפתח להבנה הזאת הוא יוכל גם להרגיש את הטעמים של מה שבישלת ולא רק להשוות.

לגבי החלות למדתי שאין דבר כזה אובייקטיבי מספיק שאחד מכם אוהב חלות אוויריריות והשני אוהב דחוסות, וכבר לא תאהבו את אותה החלה. אולי אפשר סעודה עם החלות האלה וסעודה עם האחרות, או שבת ככה שבת ככה?

ולילדים הייתי אומרת חד משמעית לא לדרג. זה לא מכבד, זה לא מנומס וזה יכול גם ממש להעליב. וכן, גם לך מותר להעלב את בנאדם וזה ממש לא אשמתך, וזה נורמלי. 

לא חושבת שזו הצורהאנונימית בהו"ל

אלא עצם זה שעושים כזה עניין מהאוכל וההשוואה הזאת פוגעת ומעליבה.  

בינתיים עם החלות אמי ממשיכה לעשות קצת כל פעם ובעיקר אני אוכלת. אבל יש בבעלי משהו שמשווק טוב לילדים, ואם הוא אוכל משהו ומתלהב ממנו גם הילדים יסכימו לטעום. אז כן קצת מבאסת שהוא לא שם לב להשקעה ומנסה שוב.. אבל בעומק של העניין אני לא חושבת שאני רוצה שהוא יאכל משהו רק בשבילי אלא שיעשה מה שטוב לו וטעים לו, לא?


לילדים אני באמת חייבת להסביר שזה לא מנומס 

מבינה מה את אומרתכורסא ירוקה

אני חושבת שאם הוא יבין כמה זה מנמיך אותך היחס וכמה הוא לא שם לב להשקעה אז הוא גם יאכל כדי באמת לנסות מאכלים אחרים, של אשתו. ולא בשבילך בהכרח.

מה שטוב לו וטעים לו זה להיות בררן שמחפש בכל מאכל את האוכל של אמא שלו. אבל בגלל שהוא עבר את גיל 10, ואפילו התחתן, אולי כדאי רגע להבין שיש עוד אנשים בעולם שמבשלים, בצורה שונה, ולכבד אותם.


הייתי אומרת לו בפירוש - זה מעליב אותי. זה פוגע. אתה הכי אוהב את האוכל של אמא שלך? זה מצוין, כי אני לא בתחרות איתה. היא מכינה אוכל אחד ואני אוכל אחר. כשאתה אצלה תתתענג על מטעמי הילדות ופה תאכל מה שיש או תבשל בעצמך.

גם על האוכל של אמא שלך הוא מדבר ככה? אני מאמינה שלא, כי שם ברור לו שזה בית אחר, אוכל אחר. אבל משום מה אצלכם יש לו את הציפיה להעתקת מטבח ילדותו, כי מבחינתו הוא גדל בבית שלו עם אוכל מסוים, ועכשיו הוא גם בבית שלו ורוצה את אותו האוכל. אבל הבית שלו מהילדות זה בית אחד, והבית שלו מהבגרות זה בית אחר. והאוכל הוא שונה.


וגם הייתי מסבירה לו כמה זה מעליב שהילדים מסתכלים על האוכל שלך ככה רק כי הם מחקים אותו.


אני חושבת שאת מסתכלת על זה כאילו הדבר הכי הגיוני ומתבקש זה שאת "תתבטלי" כי בסהכ את כאן כדי שלהם יהיה טעים ונעים, אבל שהם יעשו את הצעד האחד של להיות מנומסים זה כבר נשמע לך (ואולי גם להם?) הגזמה. וזה משהו לעבוד עליו. 

אני מנסה להבין אם זה באמת נחשב להתבטל בפניהםאנונימית בהו"ל
הרי יש דברים שאני עושה טוב ולא אכפת לי מה יחשבו על זה וזה פחות מקפיץ אותי כשמבקרים, ברור שאף פעם לא נעים לשמוע ביקורת ובכל זאת זה לא מנהל אותי כי אני יודעת שאני טובה בזה..

אז למה פה זה שונה? זה שהם צריכים להיות מנומסים זה עניין אחד אבל אולי צריך  להסתכל על זה בלי כל המטען הנוסף..רוצים תאכלו לא רוצים הכל טוב

אם את נפגעת ואז מסבירה למה הם בסדרכורסא ירוקה

זה נקרא להתבטל. עזבי את כל ההתפלספות.

יש נושאים שלא רגישים, וזה מצוין. אבל כשיש נושא רגיש אז אם אחד צריך "לוותר" וזה קורה מתוך הידברות או הבנה ותחושה נעימה של הסכמה והדדיות זה סבבה. אם את מרגישה שאת לא בסדר וזו חובתך להרגיש בסדר שם הבעיה. 

מאוד מתחברת למה שכורסא ירוקה כתבה.קנמון

הביקורת שאת מקבלת לא מגיעה כהערה עניינית. הרי בסוף זה לא שהכנת משהו שהוא לא הכיר והחיך שלו אהב או לא אהב. העניין הוא הרצון שלו לעשות העתק הדבק מטעמי ילדותו לביתו הפרטי ואת אמורה להיות המבצעת. אין פה מקום גם לטעם שלך, לרצון שלך אולי להסתכלות שלך על גיוון ובחירה שלך איזה טעמים להביא לבית.

בסוף, אוכל זה משהו מאוד מהותי בהגדרה של בית. לא בהכרח אוכל מבושל, אלא אוכל שאוכלים בבית. אפילו אם נלך על משהו פשוט כמו-שבכל ר''ח מקבלים סנדביץ' עם שוקולד, הרי שסנדביץ' עם שוקולד ישאיר טעם וזכרון של ר''ח.

זה נראה שהמקום שלך כאמא של הבית נדחק בתחום הזה- של עיצוב טעם הבית.

את צריכה בבית *שלך* לבצע את הטעם/ הבחירה/ דרך הבישול/ ההעדפות הקולינריות של..חמותך.

ועוד לקבל ביקורת כשזה לא יוצא דומה למקור.

לא הגיוני.

בעיני שיחה דחופה עם הבעל. לא מתוך מסכנות "אני נפגעת.. יודעת שלא מבשלת טעים.." אלא ממקום משתף ומגדיר- "שמה לב שמתרחש פה בלבול. אנחנו לא העתק הדבק של בית ההורים שלך. לא מתאים לי א', ב'.. שים לב גם איך זה פוגע בחינוך של הילדים.. ופירוט" בסוף, הוא צריך שיקוף של המצב. מניחה שהאוכל הכי טעים בעולם לא יהיה לו שווה אישה שמרגישה ככה וילדים בוטים..

פשוט לשקף. ולהגיע יחד להחלטות. אפשר שבין ההחלטות תהיה גם החלטה שיהיה לשבת תבשיל אחד מבית הוריו. אבל: א. שבעלך יכין (ויתמודד. אם יצא טעים-מעולה. הוא יקהל פתאום ערך להשקעה בבישול. אם לא-לא את הבעיה שזה לא דומה למקור) ב. לסכם מראש שיש *אפס* שיווק שלו דווקא למאכל הזה...


ולך הייתי מציעה להתמקצע במאכלים שיוצאים לך טעים וטוב ונותנים לך ביטחון.

בהצלחה גדולה ממש!

כמה דברים שנתפסתי עליהםשלומית.

1.קודם כל: " הילדים שלי בררנים וזה באשמתי" מה זה השטויות האלה? הילדים שלי בררנים ואני בשום אופן לא חושבת שזה באשמתי. למה שזה יהיה באשמתך? בהערכה גסה שלי לפחות חצי מהילדים הם בררנים, ככה זה.

2. "מבינה" שהבעיה היא בי" וואט?! איך כל הדבר הזה קשור לבעיה בך? אל תקחי על עצמך מה שלא שלך. יש כאן בעיה מאוד מעצבנת ולא קטנונית בכלל. אין לך במה להתבייש.

3. מודה שאני במקרה כזה הייתי אומרת אם אתה לא אוהב את האוכל שלי אתה מוזמן להתחיל לבשל בעצמך כמו אמא שלך. אני לא אמא שלך נעים להכיר.

אני חושבת שאין לך מה להכנס למקום של התנצלות וריצוי. תכיני מה שבא לך וטעים לך ואל תשקיעי בדברים שהוא לא מעריך וסתם תהיה לך עוגמת נפש. תגידי לו שאם יש משהו שהוא אוהב ורוצה שתכיני אז באהבה, אני הכי בעד לפנק באוכל, אבל רק אם זה לא בא בהשוואה לאמא שלו.

לגבי הילדים הייתי מעלה את זה בפניו לא כביקורת ישירה עליו אלא משתפת אותו בסגנון דיבור של הילדים ולמה זה מפריע לך ואיך לדעתו כדאי לחנך בנושא הזה...

1. הילדים שלי בררנים כי אני בררניתאנונימית בהו"ל
יש הרבה מאוד סוגים של חומרי גלם שאני לא אוהבת ולא מכינה, הרגלתי אותם לאוכל מאוד ספציפי והיום רובם לא מסכימים לנסות דברים חדשים..

2. "הבעיה" בי, זה לא באמת בעיה, אבל במחשבה בוגרת כל אחד צריך לאכול מה שהוא אוהב וטעים לו, אני לא צריכה להכריח אותו להחמיא לאוכל אם הוא פחות אוהב.. כן יכולה אולי להגיד לו שלא נעים לי לשמוע את ההשוואה.. אבל כן הייתי רוצה שמרגיש חופשי להנות או להנות מהאוכל בהתאם לטעם שלו.

מסתבר שגם אבא שלהם בררן 😂רוני 1234
חחח לצערי ממש לא, הוא אוהב כמעט הכלאנונימית בהו"ל
אבל בשנים הראשונות הוא לא היה נכנס למטבח אז פחות היה לו דרך להשפיע 
אוהב הכל בתנאי שאמא שלו הכינה 😂רוני 1234
אני לא לגמרי מסכימה עם זהשלומית.

"שירגיש חופשי". כמובן אם יש מאכל ספציפי שהוא פחות אוהב אז אין בעיה לומר, אבל כשזה הופעות להיות משהו קבוע של השוואות אז בעיניי זה לא סבבה.

וכן, אני הייתי אומרת לו לקחת אחריות ולהתחיל לבשל 

דווקא הייתי כן מצפה שיפרגנובתאל1

ויחמיאו לי על האוכל גם אם הם לא אוהבים. לפחות מאחד בבית אני מצפה את זה- וזה בעלי.

הילדים-לאט לאט...יגדלו ויפרגנו. 

לגמריכורסא ירוקה
גם לא חייבים להגיד משהו שלא חושבים. אפשר לפרגן על ההשקעה, על המסירות, המחשבה, הגיוון... ואני בטוחה שאם הוא ירצה הוא יכול למצוא מאכל או שניים שהוא אוהב, לא בעקך, בלי אבל, פשוט אוהב ויכול להגיד - טעים לי. תודה.
אני הייתי אומרת לורוני 1234
אולי בעצבים, אולי בהומור אבל שיבין שזה מבאס שמשווים אותך כל הזמן.
זה לא עניין שלך עם עצמך זה עניין שלודיאן ד.

אני אישית חושבת שאם כל כך חשוב לו האוכל והוא רוצה אוכל כמו אמא שלו,

אז למה שלא ייקח על עצמו את כל ענייני הבישול בבית?

שייקח מתכונים מאמא שלו ויבשל בשמחה ובהנאה לכל המשפחה.

 

את במילא אומרת שלא כזה אוהבת אוכל מבושל.

וזה לא אמור להיות שאת כל היום עומדת בהשוואה לאמא שלו.

הייתי פותחת את זה יפהאיזמרגד1

ואומרת שזה ממש לא נעים לך לשמוע הערות והשוואות על האוכל שאת מבשלת, ואת מבקשת להפסיק עם זה. זה שלא סבבה להגיד מה לא טעים במה שהוא בישל לא אומר שגם לך זה ככה.

ולא הייתי מזכירה את אמא שלו בכלל, רק הקושי שלך עם לשמוע השוואות להערות כל הזמן... 

אני חושבת שבעלך טועה בגישה שלועדינה אבל בשטח

גם אם האוכל של אמא שלו הכי טעים בעולם, הוא לא אמור לומר את זה או לגרום לך להרגיש קטנה יותר. אותי בכלל מצחיק שהאמא עדיין שולחת אוכל אבל נו, אם זה עושה טוב לרוב הצדדים, שיהיה ..

הבררנות של הילדים לא קשורה, יותר מזה, ילדים מעדיפים פסטה לבנה ושניצל תירס מאשר קציצות קובה מדהימות ככל שיהיו..

גם עניין החלות לא הוגן, אני מכינה חלול לעיתים רחוקות כי זה דורש ממני הרבה כוחות וזמן, ואני מניחה שבהרגשה שאת טורחת ובכל אופן קונים מוכן , לא מחמיאה בכלל, ואני שומעת מדבריך שאת לגמרי מודעת, ואם את אומרת שהחלות טעימות, אני לא רואה סיבה שיקנה המאפיה, ניסית לשאול אותו? אולי פוחד שיתפקשש משהו, אולי קונה כי זה לא מספיק? הייתי מנסה לדבר איתו על זה, להסביר לו שזה קצת לא נעים לך כל העניין של האוכל, להקביל את זה , למשל אם היית קוראת לאבא שלך לכל תיקון בבית ומפארת אותו איך הוא מתקן יפה, ואיזה גימורים יש לו, למרות שבעלך היה גם עושה, למרות שרגישות של גבר היא לא כמו של אישה מול חמותה , אבל עדיין..

לגבי הילדים רק1112
אני חושבת שאפשר לדבר איתו על כמה שזה נהדר שהוא משפיע עליהם ולטובת הילדים שילהיב אותם על האוכל שלך. 
האמת זה לא יפה מה שהם עושיםבתאל1

והוא אמור לעזוב את אביו ואמו כבר...ולשחרר מהסינר של אמא.

אבל סליחה שלא עזרתי...

הבעיה לדעתי היא יותר היחס שלו לאוכל שלךמרגול

גדלתי בצורה דומה לילדים שלך. האוכל של סבתא היה מבחינתנו פסגת הטעם. ואמא שלי זרמה עם זה ועודדה את זה. מה היה ההבדל?


1. סבתא בישלה מאכלים עדתיים שגם ככה אמא שלי לא בישלה. אז זה לא השוואה בין עוף בתנור לעוף בתנור, אלא מאכלים שונים לגמרי.

2. אבא שלי הילל גם את האוכל של אמא. בחיים לא הקטין מהבישולים שלה בגלל השוואה לאוכל של אמא שלו.


הגיוני שהיא גם אובייקטיבית מכינה יותר טעים (יותר שנות ניסיון, וסובייקטיבית-טעם שגדל עליו). אבל זה לא אמור להוריד מהאוכל שלך. 

דיברת איתו על זה?הבוקר יעלה

אמרת שזה פוגע?

ביקשת לא לקנות חלות, כשאת מכינה?

ובנוסף, תאמרי לו שאם הוא רוצה אוכל כמו של אמא שלו הוא מוזמן לבקש מתכונים ולהכין. אולי ברגע שיתנסה יבין שזה לא פשוט. 

מבינה אותך ממשרקאני

בעלי גם עושה לפעמים השוואות

לא דווקא באוכל כי את זה אני מכינה לו כמו של אמא שלו

אבל בדברים אחרים שאני משתגעת

וכשאני מרגישה שהוא מגזים אני אומרת לו

מאמי אתה התחתנת איתי

לא עם אמא שלך

ואני מאוד מעריכה אותה והיא מדהימה

אבל אני אשתך וככה אני פועלת

אם אתה רוצה XY כמו שלה לך אליה ואל תגיד לי

אני רק חיבוקואני שר

זאת סיטואציה קשה,

תורידי מעצמך את תחושת האשמה.

מותר לך שזה יפגע בך ויעסיק אותך

ואין מה להתבייש בזה לא בימים אלו ולא אף פעם.


מודה שגם לי הבישול הוא נקודה רגישה,

לא אוהבת לבשל ופחדתי מאוד עד כדי כך שלפני החתונה הודעתי לבעלי שלא יהיו לו ציפיות בנושא, אני לא אהיה כמו אמא שלו המרוקאית...

עם הזמן הבנתי שזה יושב על תפיסה שלי שהאוכל הוא חלק מהתפקיד שלי כאישה ואמא, ואם אני לא מצליחה בו זה כישלון שלי, לא במאכל הספציפי או הארוחה הזאת, אלא במילוי תפקידי באופן מהותי.

לכן ברור שזה נושא רגיש מאוד מול הבעל דווקא, ואנחנו עברנו את הדרך שלנו בנושא, ועד היום אני כמעט תמיד שואלת אותו איך יצא וחשוב לי לראות שהוא אוכל ונהנה ושבע, וקשה לי כשהוא מביא אוכל מאמא שלו בלי לתאם איתי.


אין לי עצות יותר טובות ממה שכתבו אחרות,

רק רוצה לחזק אותך שממש מובן למה את מרגישה ככה,

ואל תבזבזי כוחות על לכעוס על עצמך.


הלוואי שתמצאי דרך לשקף לו מה הוא גורם ותמצאו את הדרך שלכם ואת הביטחון שלך.

חיבוק!

את ממש צודקת.באתי מפעם

זה מאוד מעליב.

הייתי פותחת איתו ואומרת שזה פוגע בך.

זה שהיא מבשלת מעולה מצוין, אבל ההערות זה כאילו מוריד מהנשיות שלך, ברור שזה שטויות, אבל עם רגשות אי אפשר להיאבק... שימעיט בהערות.

מזדהה לגמריקדם
ממש הרגשתי כמוך והרגשתי שזה יותר מדי משפיע עלי, התחלתי להכין רק דברים שאמא שלו לא מכינה את השאר הוא מכין...
זה לא בעיה בך בכללהמקורית

לדעתי בעלך.נוגע בעצב החשוף של "אשתי הכי טובה" ועושה השוואות מול אמא שלו ומשנמך את המקום שלך בבית מולה בדבר חשוב. וכן, זה מעצבן כי זה ביקורתי.

אני לא כותבת את זה כדי שתפתחי מולו חזית חלילה אלא כדי לנרמל לך את התחושות ושלא תרגישי שמשו בך לא בסדר.

בניתם בית, זה את והוא ולא הוא והאוכל של אמא שלו ואת. ואת זה כולל כל מה שמגיע עם החבילה..

אחן בעיה שיאהב את האוכל שלה, טעמים של בית ילדותנו זו נוסטלגיה, זה מקום מוכר, זה המקום להרגיש קצת ילד שןב, אבל בניתם בית משלכם כבר,  ואני הייתי אומרת לו שיפסיק להיות על תקן מבקר מזון. כל מתכון ששני אנשים יכינו יכול לצאת קצת שונה וככה זה. אבל העיקר - אתה גורם לי להרגיש פחות טובה וזה לא נעים וזה פוגע. אני רוצה מסורת אוכל משלנו בבית ולא העתק הדבק של מה שאתה חווית בלבד.

חיבוק♥️

וואי נשמע מעצבןןןן. מבינה אותךחילזון 123

נראה לי שיש מקום להגיד שהדיונים האלו פוגעים 

ושהוא מוזמן לתת הערות חיוביות וענייניות

כמו: תודה לאמא שטרחה על האוכל/ראיתי שהשקעת זמן בהכנות/איך המטבח נקי/תודה שעשית קניות

בקיצור לא יודעת, דברים על מה שכן טוב ולא על מה שלא.... 

הפותחת - תודה למי שינתה, האמת אני די בהלםאנונימית בהו"ל

היה לי ברור שתגידו לי לקחת את העניינים הפרופורציות המתאימות ולתת לו לאכול מה שרוצה.


אנסה לראות איך אני מעלה את הנושא בעדינות

שוב תודה ❤️

אני רק אומר ש..מוריה

אותו מתכון יכול לצאת ל2 אנשים אחרת לגמרי.

ואין מה לעשות. ככה זה.

האוכל של אמא שלו זה האוכל שלה.

האוכל שלך זה האוכל שלך.


ובאופן אישי לא הייתי מנסה להכין כמו של..

כי אף פעם זה לא יצא בדיוק.


אני מחזקת אותך להיות בטוחה בעצמך ובאוכל שאת מכינה.

גם אם הם לא נחמדים.

יש אנשים שאוהבים להתלונן. שלהם.

קטע מצחיקאובדת חצות
עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך י' באייר תשפ"ו 19:11

 

אנחנו נעזרים המון באוכל של אמא שלו כי גרים קרוב,

אבל בעיקר כי אני לא אוהבת לבשל.... מעדיפה לקבל של אחרים ולא לעמוד במטבח. מקבלים גם מאמא שלי. אמא שלי מבחינתי היא בשלנית על ואני כ"כ שונה ממנה ומעולם לא היו לי יומרות או שאיפות להכנס למטבח לפני שהיה צורך כזה.

 היום התיעדוף זמן שלי יקר ולעמוד במטבח בצורה יצרנית או כי "חייב" או כי "שבת" זה לא אני. יכולה להתחבר יותר לנסות להכין דברים כשבא לי ומתוך רצון אבל לרוב אין זמן

לאחרונה התחלתי לגלות עצמאות והוא דווקא נותן לי המון בטחון לגבי מה שאני מנסה ומכינה אבל עדיין-לקבל אוכל עוזר לי אז אני מעריכה ואומרת תודה. 

הילדים כן רגילים לאוכל של חמותי וזה מעצבן שמה שעזר לי בהתחלה יכול להפריע כשהרגלתי אותם לאוכל שלה ואת שלי הם פחות אוכלים אבל לפעמים, כשמרגישה שבא לי שיהיה רק אוכל שלי בבית שלנו, המחשבה חולפת מהר כי אני לא אעמוד ביצור 

הכי מצחיק כשכל אחד מאיתנו טועם ואוהב את האוכל של האמא של השני (הוא של אמא שלי ואני של חמותי) או להפך, כשכל אחד נצמד למה שאמא שלו מכינה.

 

האמת שזה לא כזה "קליל", לפעמים הייתי רוצה שיהיו לי יכולות נשיות לייצר אוכל תמיד, וגם שיצא טוב וגם שאני אוכל לפתח "עצמאות" ו"לעמוד על הרגליים" כמו חברות אחרות ונשים בכללי בענייני בישול, זה גם מתקשר לי עם טעמים של בית וחמימות ולפעמים מרגישה חוסר בטחון רציני או רצון להיות מישהי אחרת בזה. כזו שגם אוהבת לבשל, גם יוצא לה טוב וגם מארחת אחרים.        זה רחוק ממני שנות אור וגם מפנטזת שהיה לי זמן להתנסות בבישולים במקום לעבוד. אבל צריך לעבוד והעבודה שלי היא גם אחר הצהריים

הי יקרהתהילה 3>אחרונה

מעבר לזה שיש את העניין שלך מול עצמך והבטחון,

נראה לי שכדאי כן לשתף אותו בתחושות שלך.

להגיד לו אפילו שאת מרגישה פחות מוצלחת בתחום, שההשוואות והדירוגים והאמירות האלה גורמות לך להרגיש פחות טובה בזה, ואת ממש תשמחי אם יוכל להפסיק ואפילו להחמיא לך..


(ואת העניין שלך מול איפה שזה מפעיל אותך; השוואה לאחרים/את לא מספיק טובה וכו' כמובן גם כדאי לעבד)

הבת שלי נשכחה בגינהרקאני

אני עם דמעות כבר שעה

הבת שלי אצל גננת מהממת

באמת מהממת, אחראית אני סומכת עליה ממש

ובכל זאת קרה פשלה

היא יצאה עם הילדים לגינה

הבת שלי היחידה שעוד לא הולכת

וכשהם חזרו היא לא ראתה אותה כי ישבה מוסתרת מאחורי משהו

היא ספרה את כולם לוודא שכולם חזרו

אבל בגלל שהיום הבת שלי הגיעה מאוחר היא לא זכרה שהיא הגיעה

ואחרי כמה דקות בעלי עבר שם במקרה ומצא אותה בוכה לבד

אוף

אני בוכה פה

היא הייתה שם לבד איזה 10 דקות

הוא מיד לקח אותה הרגיע אותה והחזיר אותה לגן

הגננת נבהלה מאוד והתנצלה ממש ממש

ואמרה לי שאחר כך היא ישבה איתה ופינקה אותה 

היא חזרה מהגן שמחה ורגועה

אבל אני בטראומה

אני לא יודעת מה היא זוכרת מתוך זה ומה היא הבינה 

 

וואי וואי וואי וואידיאן ד.

אמאל'ה נראה לי זה הסיוט שלנו כהורים

 

נראה לי אני גם הייתי בטראומה אם זה היה קורה.

 

ואיזה נס שבעלך עבר שם בדיוק. ממש סיעתא דישמיא.

 

אולי כדאי להתמקד בזה. אנחנו עושים את מקסימום ההשתדלות שלנו והקב"ה משלים את השאר.

חיבוק גדולצלולה

ב''ה שבעלך עבר שם ומצא אותה

מלחיץ ממש ממש

הגיוני שלוקח לך זמן להרגע❤️

אם היא ממש קטנה סביר שלא הבינה מה שאת מדמיינתירושלמית במקור
וואי וואי. תראי אני בטחה שב"ה הילדה ממש ממש בסדרקופצת רגע
היא לא בטראומה ובטח כבר עבר לה.

מצד שני אני בטוחה שלך קשה ממש... 

אמאל'ה... איזה מבהיל!!באתי מפעם

אני רק חושבת אם חלילה הוא לא היה עובר...

טעטע! רק תשמור לנו עליהם 😭

ממש מלאך משמיים... היה לי גם כמה ניסים עם הבן שלי בעבר שכמעט ו... ה ישמור... ואני אומרת, אין , מלאכים שומרים עליו! חיבוק גדול! חוויה מטלטלת מאוד לך כאמא (מאמינה שלילדה זה לא ממש נורא)

תודה לכן על התמיכהרקאני

הגינה נמצאת מחוץ לבית כנסת שבעלי לומד כל בוקר

ככה שהוא שומע אותה מהגינה הרבה פעמים (בדרך כלל שומע אותה משחקת ושרה)

והפעם הוא שמע שהיא בוכה ויצא כי היה נשמע לו מוזר

אני מנסה להבין אם אני אמורה לדבר איתה על זה

אמרתי לה כשלקחתי אותה מהגן

"היית בגינה ולא היה אף אחד ואז אבא הגיע וחיבק אותך"

אבל אין לי מושג כמה היא מבינה וכמה היא זוכרת

היא מבינה המון בעיקרון

אבל לא מדברת אז קשה להבין כמה

בת כמה היא?יערת דבש

בניגוד למה שמקובל לחשוב

גם תינוקות זוכרים דברים ובמיוחד חוויות טראומתיות,

גם אם זה זכרון שנצרב בגוף והנפש בלי יכולת לתמלל או לתת לו משמעות קוגניטיבית כמו מבוגרים .

לכן חשוב מאוד

לעשות איתה עיבוד..

לדברר לה במילים פשוטות את מה שהיה

ואת כך שבטח הרגישה מבוהלת ועצובה ומפוחדת

ולשקף ולתקף מאוד את החלק שאבא מצא אותה ושעכשיו היא מוגנת ושהכל בסדר!!

וכך שאתם שומרים עליה ושאתם דואגים לה תמיד

לתת הרבה מגע ועטיפה בימים הקרובים

ולחזור ולדבר אליה בצורה פשוטה ומחזקת

לחזור על הסיפור בצורה מסודרת עם דגש על הסיום הטוב ועל זה שהיא שמורה ומוגנת עכשיו


מעבר לכך

הייתי מחדדת נהלים בהקדם עם הגננת

האמת לי זה נשמע מדאיג ולא תקין שכך נשכחה

והאמת שזה דבר בעייתי לקחת מספר ילדים לגינה במסגרת של גן זה המון אחריות ויכולות להיות כאלה תקלות שהשם ישמור יכולות להגמר רע מאוד

לא אומרת כדי להלחיץ אלא כדי להאיר שזה משהו שצריך לחשוב איך לא קורה שוב


חיבוק לך! בהחלט מטלטל

תודה לךרקאני

זה מה שחשבתי אז אמרתי לה את זה

היא בת שנה ו8

בעיקרון היא מבינה המון אבל אני לא בטוחה כמה היא נבהלה

את הגינה היא מכירה ממש טוב

ובכל האזור היא מוגנת בעיקרון

זה צמוד לבית של הגננת ויש רק שביל חצץ באמצע

ובצד השני הבית כנסת שבעלי היה

וכל האזור מוקף באנשים שמכירים אותה ויודעים של מי היא 

ולא מסתובבים שם אנשים זרים

אם כן מיד רואים אותם מהבית כנסת...

דיברתי כמובן עם הגננת

היא לגמרי התנצלה ולקחה אחריות

היא חברה טובה שלי

אני באמת סומכת עליה

היא עצמה הייתה מזועזעת שקרה לה כזה דבר

ואמרה לי שהיא חיבקה אותה אחר כך וישבה איתה

ותכלס היא כן חזרה שמחה ורגועה

(באתי לקחת אותה ב2 וזה קרה קצת אחרי 1)

 

 

תדברי עם הילדה, למרות שהיא קטנהמרגול

אפילו אם היא לא מבינה מה שאת אומרת.

מניחה שה10 דק בגינה לא היו לה טראומטיות (מה היא מבינה? רק לא ניגשו אליה כמה דקות).

אבל לראות את אבא ואמא לחוצים- ילדים מרגישים. יותר משהם מבינים הם מרגישים.


תדברי איתה (מניחה שבעיקר אליה בגיל הזה).

על זה שאמא היתה קצת מבוהלת כי היא דאגה, אבל היא תמיד שומרת עליה ואוהבת אותה. ושזו היתה בהלה רגעית, ועכשיו הכל חזר להיות רגוע ונעים, רק לפעמים יש רגשות לא נעימים.


זה לא בשביל לפרוק לה. זה בשביל לתווך לה את הסיטואציה ולמסגר לה אותה. 

היא בוודאות לא תזכורדיאט ספרייט

אבל כן חשוב לי להגיד שמצד הגננת זה מאוד מאוד לא אחראי.

זה לא משנה מתי הילדה מגיעה, היא חייבת לנהל את זה אחרת ולא לפי הזיכרון מהראש שלה.

אני לא אומרת שצריך להחליף אותה, אבל היא חייבת לעדכן אתכם איזה בדק בית היא עשתה עם עצמה ומה היא תעשה כדי שדבר כזה לא יקרה שוב.

לא עם הילדים שלכם ולא עם ילדים בכלל.

בסוף, עם כל האהבה והביטחון בה- שזה סופר חשוב- הילדה נשכחה.

היא יכולה הייתה להכניס משהו מסוכן לפה;

קקי של כלב, פרי מעוך, קליפה של פיסטוק, שאריות אוכל,

עובר אורח (טוב או לא טוב) היה אוסף אותה,

הייתה נשארת רעבה או עייפה או מיובשת מהשמש,

מגיעה לכביש.

אילולא בעלך היה עובר שם, מי יודע מתי הייתה נזכרת.

אולי בארבע כשהייתם מגיעים לאסוף בחזרה?

ומי יודע אם באמת נשארה שם רק 10 דקות?


בעיקרון את ממש צודקתרקאני

רק בגלל שאני מכירה אותה מקרוב אני יודעת שזה ממש חריג אצלה

אין כביש ליד רק שביל חצץ

ברור שזה לא בטיחותי להשאיר אותה לבד

במיוחד שהיא עוד לא הולכת

אבל זה לא מסוכן כמו במקומות גדולים כי זה גינה פיצית במקום קטן שמוקפת באנשים שמכירים אחד את השני

בכל מקרה בעלי היה בבית כנסת ליד הוא אמר שאם היא הייתה בוכה הרבה זמן הוא היה שומע

הוא שמע אותה בוכה ויצא אז בטוח היא לא בכתה הרבה זמן

קיצור אני מקווה שהיא בסדר

ואני צריכה קצת להירגע

והגננת בעצמה בטראומה והיא דיברה איתי ואין מצב שקורה שוב כזה דבר

אמאלההבוקר יעלה
לא כ"כ הבנתי. גינה של המשפחתון.? גינה מתוחמת? 
יש עוד מטפלת חוץ מגננת?פילה
אם היא יוצאת לבד לגינה עם כמה פעוטות, זה מסוכן.
חיבוק, איזה טראומה!איזמרגד1

בשבילך, לא נראה לי שבשבילה😅

נראה לי שכדאי לדבר עם הגננת ולתכנן איתה מה היא עושה, כמו רישום וכזה שזה לא יקרה שוב...

אמאל'ה איזה סיפור מלחיץשושנושי
יואו נשמה זה לא מגיע לך!!!! אני כל-כך מבינה את התחושות שלך
וואווושירה_11אחרונה

איזה טראומה

איך אפשר להירגע מזה כאמא??? חיבוק ענקקק


ואיזה בושות לה

בואו נדבר על.... חצ'קוניםשאלה גנים

אני יודעת שזה פורום הריון ולידה

לא פורום נערות מתבגרות

אבל אחרי עשור נישואין + חמישה ילדים

ועדיין יש לי חצ'קונים!!!!

אני כבר יוצאת מדעתי


יש ימים טובים יותר ופחות,

מנסה כבר תקופה לעקוב אחרי האכילה שלי ולא ממש מוצאת מה גורם לזה

נראלי שחוץ מרקוטן - ניסיתי בנערותי את כללללל המשחות, טבעיות ורפואיות, כדורים ומה לא.

וכלום לא עזר

אז קצת איבדתי אמון...

(רקוטן - לא רציתי לנסות אפילו, מרוב יאוש שבטח אני אהיה מהאחוז הזה שזה לא עוזר להן...)


אז עבר כבר מעל עשור מאז והרפואה בטח התפתחה

אבל אני עדיין חסרת אמון כלפי כל המשחות שמבטיחות הרים וגבעות


אז אשמח ממש לכלללל מידע שיש לכן

הלוואי שאצליח להרגיש כבר אישה ולא נערה מתבגרת...

תודה רבה על הפירוט ❤️שאלה גנים
האם ללכת לטיפול קלינאית תקשורת פרטי או לחכות לקופהמתואמת

לפני כשלושה וחצי חודשים היינו באבחון קלינאית תקשורת בקופה עם הקטנה (כיום בת שנה ושבעה חודשים), ואמרו לנו שיכניסו אותנו להמתנה לטיפול.

בינתיים עוד לא התקשרו לומר משהו בקשר לזה, והתחלתי לברר אצל קלינאית פרטית אפשרות של טיפול אצלה (גם אצלה לא הייתה זמינות מיידית).

האם יש טעם להתקשר לקופה לשאול מה קורה עם זה, או שנתחיל כבר פרטי וזהו?

ואם אנחנו מתחילים פרטי - יש טעם לעבןר באמצע לקופה אם יתפנה שם, או שחבל לבלבל את הילדה? (שהיא די ביישנית וקשה לה עם זרים, יש לציין)

מעצבןאורוש3
הוא לא זמין.אנונימית בהו"ל
אמר לי הבוקר שבערב יצא לפעולה. שאלתי אם הוא לא יהיה זמין, אמר שיהיה זמין. אבל הוא לא זמין. יש רק v אחד.

ותכננתי לצאת קצת הערב. למקום שעושה לי טוב.


ועכשיו אני מתלבטת אם לוותר על הבילוי ולהישאר לסדר את הבית, כדי שאם יבואו לדפוק לי בדלת, לפחות הבית ייראה נורמלי.


חוסר שפיות.


פחד.

וואו נשמהתופחת

אין לי מילים. רק חיבוק

ותודה לכם!

בעזרת ה' הוא יחזור בריא ושלם

חיבוק ♥️♥️ואילו פינו
חיבוק אהובה!חשבתי שאני חזקה

מבינה ממש את הפחד ❤️



מעודדת אותך ללכת על התוכנית המקורית ולא לוותר על הבילוי. 

אני בעד הבילוי. חיבוק ענקקקאורוש3
חיבוק עצום!! תעדכני שאתם בסדרשוקולד פרה.

ובבקשה ממך, תשתדלי להיאחז בבעל הרחמים שיהיה לכם רק טוב.

חיבוק!!!בתוך החוסר שפיות, כדאי בכל זאת לצאת לבילויירושלמית במקור
וואי חיבוק❤️כחל

אומרת כמה פרקים תהילים לזכותו ולזכות כל החיילים

בעז"ה שיחזור בריא ושלם

מאמי, אני בטוחה שהכל בסדרבאתי מפעם

זה המח שלנו שעובד שעות נוספות.

חיבוק גדול!

כנראה יש לו משהו, או לא סיימו את הפעולה.

והצבא זה הכל בלתמים בלי סוף, וחוסר בזמנים....

חיבוק גדול! מקווה שיצאת למשהו שיעשה לך טוב. 

חיבוק ענק🫂סטודנטית אלופה
שתתבשרי בבשורות טובות בקרוב ממש בעז"ה!!! 
חיבוק!ואני שר

מבינה ממש.

זה קשה.

והראש עובד שעות נוספות.

בעז"ה יחזור בשלום ותנשמי לרווחה (לפחות עד הפעם הבאה).

🫂 ורק בשורות טובות!!יעל מהדרום
🫂שמ"פ

חיבוק ! נשמע ממש קשוח

בע"ה יחזור בריא ושלם 

👑👑עם ישראל חי🇮🇱

אני אומרת תצאי תתאווררי

את הבית תמיד אפשר לסדר

זה טוב לנקות קצת את הראש

והכל יהיה בסיידר בעה ! מחשבות טובות!

והרבה כח וסבלנות

אשרייך ואשרי יולדתו

אני מתפללת, כדי שתהיי רגועה והוא יענה לך מהר בע"השירה_11

מה איתך??

ענה לך??דפני11

חיבוק.

מכירה מקרוב את הפחדים והתחושה.

כל כך הרבה פעמים משהו פתאום מתפקשש, הפעילות נדחת, הם במקום בלי קליטה יותר זמן משתכננו, נגמרה הסוללה... הפלאפון פתאום שבק חיים.


תעדכני, אנחנו איתך.

נשמח לעדכון מימך 🩷שירה_11
חיבוקתהילה 3>

איזה ימים קשוחים ברמות❤️❤️❤️


המעבר בפחד יכול לעזור לפוגג אותו.

לפחד מכל הלב כי זה באמת פשוט מפחיד

ולהפוך את הפחד לתפילות שה' ישמור עליו ועל כולם וישובו לשלום מהרה❤️

מעדכנת בשם האנונימית-ב"ה הוא ענה והכל בסדר❤️‍🩹❤️‍טארקואחרונה

אולי יעניין אותך