אין כזה.

ילדתי בקיסרי. (אגב היה מצוין- הצוות היחס המחלקה האחיות וזה לא היה פרטי)

מקווה שאחרי פסח אוכל לספר לכן סיפור על לידה אמיתית!!!!

בעז"ה שתהיה לידה טובה כמו שאת חולמת

זה לא הופך אותן למשהו חיובי.

כל עוד אנחנו רק "עם רגל אחת בגאולה" כנראה שאת זה הריבונו של עולם לא החליט לבטל.

יש לידות שניצלים בהם יותר מפיתקה של חווה ויש כאלו שפחות.

יש כאלו שלמרות כל ההכנות וההשקעות לחוויה מעצימה ותשלום לדולה ולקורסים - באה אליהם חוויה כואבת ומתישה ושום דבר לא הצליח לזרז אותה.

אני בעד תפילה ושוב תפילה להנצל כמה שיותר.

אבל "חווית" הלידה תלויה בו ורק בו שום השתדלות לא תציל אותנו ממה שנגזר.

אחת הלידות שהיתה הכי "קלה" "מהירה" ו-"טבעית"  וכולן קינאו בי על סיפור הלידה . השאירה אותי בחרדות מהריון ומנעתי לטווח ארוך ובחרדות כל ההריון הבא - לא נשכחה ממני בשום אופן עוצמת הכאב ....

זה כמו שתאמרי - יש אנשים שיותר נחמד להם בעבודה, יש אנשים שמרוויחים יותר כסף בקלות - אז זו הוכחה שאפשר "לבחור" איך תראה קללת הפרנסה ושאנחנו על סף הגאולה אז אולי אפשר להיות "מאושרים" כשאין כסף. או לגרום לכסף לזרום אלינו בקלות...

כל אחד ומה שנגזר עליו מלמעלה כמה הוא יטעם בדיוק מהקללה. השליטה היחידה שלנו היא תפילה.

צר לי שבכל זאת ניפצתי את החלום.

ברור שיש חוויות טובות וגרועות - אבל לא ההשתדלות שלנו יוצרת אותן.

ואני רוצה דוקא להראות את הצד השני

בטחון ב-ה' יכול לגמרי לגמרי לשנות את המציאות

כיהודים מאמינים אנחנו יודעים את זה בודאות, וזה גם נמצא בתורה

לא ניפצת חלום, סה"כ הבאת את נקודת המבט שלך.

הלידה השניה שלי היתה אחת החוויות המדהימות בחיי!

היא היתה לידה רגילה,

לא קצרה במיוחד (מתחילת הצירים, 12 שעות, מתחילת הצירים הממש כואבים שעתיים שלוש)

לא קלה במיוחד (התינוק היה נמוך מאוד ב"ה, והרגשתי לחץ מאוד מאוד חזק כבר בשלב מוקדם של הלידה (פתיחה 6) ומאוד התאמצתי לא ללחוץ)

ב"ה בלי סיבוכים.

הדבר הראשון שרציתי לעשות אחרי הלידה זה ללדת שוב! זו היתה חוויה ממש מיוחדת! כואבת מאוד וקשה מאוד! אבל הרבה יותר נעימה מהלידה הראשונה! וזכורה לטוב!

באמת עבדתי הרבה לפני הלידה (גם נפשית וגם פזיולוגית)

בע"ה שנזכה  כולנו לברכה עד בלי די

אהבתי את המשפט הזה

"הדבר הראשון שרציתי לעשות אחרי הלידה זה ללדת שוב!"

פשוט אומר הכל...

כך נקראת הגלות האחרונה כיון שהיא הכי קשה.... כמו שסוף הלידה הוא החלק המכאיב ביותר.  זה שאנחנו לקראת ביטול הקללה לא אומר שהיא קלה יותר כרגע אלא להפך...

מעוניינת בסיפור לידה חיובי? בכיף!

אבל הוא ממש לא כזה מהסוג שהיית מאמינה בו, כי הוא כולל בית חולים, אפידורל וכו'...

אבל כותבת בשביל לאזן את האווירה.

לידה ראשונה, ב"ה.

שבוע 38+1, מתחילות התקשויות לכל אורך היום. לא כואבות כלל, לא מתגברות, אבל בהחלט קיימות.

כולם סביבי, וגם במרפאה אליה ירדתי מבולבלת אמרו שאין סיכוי שאלו צירים וזו לידה, ובכלל רק שבוע 38, ויש עוד זמן.

בערב אני מזמינה אורחים כי לא רגועה...

אנחנו מבלים בנעימים עד עשר וחצי.

כשהולכים ממלאת אמבטיה חמה כדי לשכוח מההתקשויות ומ"הדמיונות".

דקה אחרי שנכנסתי עיסיתי פטמות משום מה.

דקה אחרי זה, כאב אדיר. ציר כואב תופת.

אני נבהלת. מפסיקה מיד לעסות.

חמש דקות אח"כ ציר נוסף.

חמש דקות אח"כ ציר ארוווווך מטורף, אני צורחת לבעלי בהלם, יוצאת מהמים, ומגלה שלא מפסיקה לטפטף. ירידת מים.

ומאותו רגע צירי לחץ מטורפים, של דקה אחרי דקה, לא יכולה אפילו לנשום בין לבין.

איכשהו מתלבשת ומגיעה לבית חולים. המומה.

שם אומרים לי, חבל לך על הזמן, אל תיקחי אפידורל, אולי תלדי מהר יותר בלעדיו.

אני בשלי- לא רוצה להרגיש את הכאבים הללו. לא מוצאת עניין.

קיבלתי מיד אפידורל מצוות מדהים ומחבק.

מאותו רגע התחילה חוויה נהדרת.

שלוש שעות מתחילת כל הסיפור וחיבקתי את ביתי בכורתי.

הייתה לידה מדהימה. חיובית.

הרגשתי את ביתי יוצא ועוד איך, רק מה? פלא פלאים. זה לא כאב לי.

ולא היו לי לא כאבי גב ולא כאבי ראש או רגליים, ושעה אחרי הלידה שלכל אורכה הנקתי את האוצר, כבר התקלחתי.

זה הסיפור שלי.

וכולי תפילה ותקווה שיחזור על עצמו גם בחודש הקרוב בעז"ה.

אומרים שהקללה היום אכן בדרך להתבטל - יש אפידורל

ושבגלל שיש אפידורל נשים משתתפות גם בקללה של "בזיעת אפך"...

איזה יופי של לידה תודה על השיתוף מאחלת לך מכל הלב לידה טובה גם הפעם

את טועה בי.

אני לא פנאטית בעניין לידות בית. אני בעד שכל אחת תעשה מה שהיא חושבת שהכי טוב לה ותינוק שלה.

ואם ילדת עם אפידורל והייתה לך לידה נהדרת - אני בעד.

ותהיה לידה שניה קלה, נעימה, מעצימה, ובבריאות שלמה.

אישית -

שבועיים לפני הלידה הראשונה (שהייתה מ-ז-מ-ן...) פגשתי קרובת משפחה שסיפרה לי איזה כאבי גב איומים נגרמו לה מאפידורל, ואיך היא בחיים לא תיקח שוב. זה שכנע אותי לגמרי...

לא באה לקבוע לאף אחת.

ברגע שראיתי שאפשר להתמודד עם הצירים בטוב, לרקוד, לשיר, לתלות כביסה, להצטלם על הערסל בגינה...

לא יכולה לדמיין את עצמי שוכבת במיטה עם צינורית בגב...

חבלי משיח, מה שמאפיין אותם, שאפשר כבר "להריח" את הגאולה

כמו שבלידה אומרים לך - הנה הראש, עוד שניה הוא בחוץ, דחיפה קטנה אחרונה, הופ! התינוק מחליק.

זה הרגע הכי הכי נפלא.

גם בלידה הראשונה שלי, שהייתה כאמור ממש לא פשוטה, וטראומטית למדי -

בכיתי מהתרגשות ושמחה בלתי ניתנת לשיעור

עברנו כבר 2000 שנות גלות. הגאולה ממש כאן.

הרמב"ם הרי אומר ש"עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות". וזה המצב של העולם היום.

את עושה מצווה? יכול להיות שזה "המכה בפטיש" לגאולה.

הוא הרגע הזה שבו אומרים לך הנה הראש עוד שניה בחוץ והכאב והלחץ הולכים להטריף אותך. המשפט שהייתי אומרת לפעמים ברגע זה "שיחזור אחרוה וישאר בפנים. אני כבר לא מסוגלת"

אלא אם כן הספקתי לקחת אפידורל .

ככה שכל דבר הוא ענין סובייקטיבי.

דרך אגב על כאב הגב - הוא תוצאה של ההריון ולא הוכח קשר בינו לבין אפידורל. באחת הלידות ללא אפידורל סבלתי חודשים אחר כך מכאבי גב איומים . והלכתי לכירופרקט ללמוד על יציבה נכונה בזמן ההריון . ממליצה לכל אחת.

אני אוהבת מאד את השניה אחרי הלידה - את השחרור ההקלה והתינוק ... וזו חווית הלידה שלי. הלידה היא משהו כואב ורע באמצע שנגזר עלי לסבול. למרות שחוץ מהלידה המהירה - לא היו לי שום תחושות שליליות מלידה ותמיד ציפיתי ללידה בהתרגשות.

ואגב, אני לא צוחקת

באמת צחקתי בצירי לחץ. בקול רם ומשחרר.

וזה הרבה הרבה פחות כואב ככה.

לא כל אחת יכולה לומר את המשפט "לידה יכולה להיות נפלאה.. שמחה.. כייפית.."

אשרייך שזכית..

אני אישית עברתי בלידה חוויה איומה, שילוב של כאבי תופת, שעות של צירים אחרי ירידת מים ופתיחה מלאה (לפחות היה אפידורל..) ובסוף ניתוח ונקז ופגייה.. החוויה זכורה לי כ"כ לא לטובה שכל שיש לי לעשות זה לעשות זה לשמוח בשבילך על היכולת לכתוב דבר כזה על חווית הלידה.. אפילו לכתוב את החוויה אני לא מסוגלת, למרות שאני נזכרת בה רבות..

וחשוב לי להגיד- זה לא מדוייק שהכל בראש. יש נשים שעוברות חוויות קשות ביותר בלידה. 

היית שומעת ממני שלידה זה דבר איום ונורא, כואב תופת, טראומתי, מתיש וזוועתי... (חוץ מהרגע שזה נגמר)

נתקעתי שעות על גבי שעות בפתיחה 5 , צוות מזעזע ועוד... (כתבתי חלק מהדברים בשרשורפלצת על לידות בית)

עברתי חוויה נוראית.

וצמחתי מתוכה.

דווקא מהמקום הזה אני כותבת.

מזדהה לגמרי עם התחושה שאת לא מסוגלת לדבר על הלידה שלך.

גם אני תקופה ארוכה לא הייתי מסוגלת.

הייתי מתכווצת כל פעם שחשבתי עליה.

ואני מאוד מסכימה איתך שזה לא מובן מאליו.

אז:

א. אני מודה להשם מליון פעם שהוא פקח את עיני לראות את הטוב

ב. מלאת תודה על שכל הלידות היו טבעיות ותקינות והתינוקות בריאים.

ג. שזכיתי לעבור חוויות מתקנות שכל אחת יותר טובה מהשניה

ד. אני מאוד רוצה שעוד נשים יעברו חוויות מתקנות, ולידות טובות ושמחות

(גם לידת ויבק יכולה להיות טובה ומעצימה! לתקן תמיד אפשר!)

אם דבר כזה אפשר לתקן.. התינוק היה גדול (4200) והיה OP. אם שוב יהיו נתונים של תינוק גדול אני לא יודעת אם יהיה לי את האומץ בכלל לנסות..

כרגע אני מקווה שיהיה בעז"ה נתונים ללידה קלה ולא כמו בלידה האחרונה..

לידה היא זמן בו כל הגוף במאמץ אדיר ובתנועה פנימית בלתי פוסקת, שהם עצמם לפעמים גורמים לכאבי גב קשים, בלי שום קשר לאפידורל... 

לא כל אחת יכולה להיות בטוחה ממה נגרם לה בכאב....

בהכנה ללידה. האם עשית קורס? איזה?

האם נעזרת בדולה?

אני לא מצליחה להבין איך אפשר....

ומעניין אותי מה שכתבת בנושא, אם תוכלי לשתף (אף-על-פי שאני לא בהיריון כרגע, ויחסית "מתגעגעת" לכאבי הצירים ויציאת התינוק...).

כי אין לי המון זמן לכתוב...

התמודדות יעילה עם צירים:

(זה מצויין גם למי שיולדת עם אפידורל, בזמן שאת בבית, לפני שנוסעים, בחדר לידה עד שהאפידורל מגיע)

דבר חשוב שצריך לזכור - לידה היא תהליך בלתי רצוני

כמו עיכול ונשימה - אין לנו שליטה עליו, אין לנו אפשרות לעצור ולהחליט - זהו, אני עכשיו מפסיקה את הצירים

אז מה כן אפשר לעשות? אפשר לשנות את האופן בו אנחנו מתייחסות לצירים.

מטבעו של כאב, שכשמתכווצים - כואב יותר.

אבל התגובה הטבעית לכאב היא כיווץ.

זה פרדוקס כזה.

אז כדי להפחית כאב צריך בעצם לשחרר אותו.

ויש כל מיני דרכים לעשות זאת, חלקן פיזיות כמו תנוחה או תנועות וקולות. וחלקן "רוחניות" כמו דמיון מודרך שאת עושה לעצמך.

הדבר שהכי עזר לי זה קודם כל לזכור שהשם ברא אותי ללדת ילדים.

הדבר הטבעי ביותר, שיא התפקוד הנשי - הוא לידה.

לא לחינם אומרים שאם גברים היו צריכים ללדת המין האנושי היה חדל מלהתקיים...

אז בשיא התפקוד שלי כמו שכתוב "כי חיות הנה" - שיא החיות שלי, אני מביאה חיים חדשים לעולם. נשמה חדשה, נשמה טהורה שמגיעה בזכותי לעולם. וכדי שהפלא הזה יוכל להתרחש אני צריכה פשוט לאפשר אותו.

לשחרר את עצמי, להפתח, לתת לקב"ה לעשות את העבודה.

בעצם - לאבד שליטה. לתת לעצמי ללכת לאיבוד, ושהקב"ה ינהל את העניינים.

לאור מה שאמרת- שנשים שבאופן כללי בחייהן קשה להן לאבד שליטה וצריכות נורא לדעת מה קורה איתן- גם בלידה יהיה להן יותר קשה?

כי אני מאוד אחת כזאת.. פריקית של שליטה.

והלידות שלי מאוד כאובות וארוכות. אין לי שום סיכוי ללדת בלי אפידורל.. 

גם אני מהסוג הזה במידה מסויימת

אבל אפשר לקחת את זה לכיוון של  - אני מנהלת את הלידה שלי, ובמסגרת זה אני בוחרת - לשחרר (רק הפעם, ורק עד סוף הלידה )

בכל אופן מה שכתבתי (ועוד אוסיף) יעזור לך גם בשלבים לפני האפידורל.

פריקית של שליטה עם לידות ארוכות מיסרות וכמובן שאין מצב בלי אפידורל

ולא יכול להיות שפשוט כל גוף מגיב אחרת?

אני שואלת כי מאוד מטריד אותי העניין.

אני אחרי 3 לידות. כולם מאוד ארוכות.

רק לצורך הדוגמא- בלידה השלישית כבר משכתי בבית הרבה יותר, לא כמו בלידות הקודמות שרצתי ישר לבי"ח רק כדי לגלות פתיחה 1 או 2. 

בכל אופן- משכתי בבית עד שהרגשתי שהכאבים מתחילים לשתק אותי.

הגעתי לבי"ח כאובה ועל סף דמעות. החזקתי מעמד איכשהוא עד סוף המוניטור עם דמעות בעיניים מרוב כאבים.

ואז בודקים לי פתיחה.............. פתיחה 2. 

פשוט התחלתי לבכות. אחרי כמה שעות של צירים מאוד כואבים כזאת פתיחה??? 

הרגשתי שאם אני לא מקבלת אפידורל מיד אני מתה. 
ומיותר לציין שהלידה השלישית שלי שהיתה הכי מהירה לקחה 8 שעות..... 

ולעומתי- גיסתי מרגישה כאב בטן כמו לפני שצריך לשירותים ושעתיים אחרי התינוק שלה בחוץ.

יש לה חצי שעה- שעה של כאבי תופת. אבל הצירים שלה מתחילים כמו כאבי בטן קלים.

ואם את יודעת שיש לך חצי שעה-שעה לסבול מאוד ואת אחרי זה הרבה יותר קל לשאת את זה

(מאשר מקרה כמו שלי שאני יודעת שמצפות לי 8-9 שעות מייסרות לפחות...)

מעניין אותי לשמוע את תגובותכן כי אני חושבת המון על השאלה הזאת ואין לי תשובה...

אולי זה פשוט התנהגות הגוף של האישה ולא בהכרח הדרך שבה היא לוקחת את הכאב. 

(מקווה שאתן מבינות את כוונתי.... במילים אחרות- אם אני על מכלול האישיות שלי הייתי מקבלת את הגוף של גיסתי ייתכן והייתי מסוגלת גם כן ללדת בלי אפדירול ואולי היא אם היו לה לידות כמו שלי בחיים לא היתה מסוגלת ללדת בלי אפידורל..)

חברה שילדה 3 ילדים והסבירה שהכל עניין של גישה ואיזה יופי של לידות היו לה

ומי בכלל צריך אפידורל זה סתם פינוק

ופתאום לידה רביעית היתה זוועה !! קטסטרופה!! היא צרחה נואשות בקשה אפידורל דחוף

והסבירה שהיא בדרך כלל כזאת גיבורה בלידות וזה בכלל לא מתאים לה

אבל מאז  - היא שתקה. ולא אמרה שום לדבר לשום אשה שהתלוננה 

בכל מקרה - זה לא סותר את זה שיש הרבה דרכים להקל וגישה נכונה והכול

אבל בכול אופן בהחלט בהחלט יש הבדלים בין לידות אפילו אצל אותה אשה עצמה

בלידה הראשונה קיבלתי אפידורל בפתיחה מלאה! זה גרם לעיכוב בלידה ולהתאוששות איטית אחריה (ירידות חמורות בלחץ דם שלי ובדופק העוברי).

אבל אני לא מתחרטת על כך ולא מתביישת בכך! הלידה היתה ממש ארוכה ומפרכת. את רוב הצירים (כ-24 שעות) עברתי בתנועה ובשלווה יחסית... אבל העייפות התחילה לעשות את שלה (בקושי הצלחתי לישון, הצירים מאוד הפריעו), והכאבים הלכו ונהיו בלתי נסבלים. כשהגעתי בערך לפתיחה מלאה (תשע וחצי) הודעתי חד משמעית שאני בפרוש לא יכולה יותר! הרגשתי שאם אל אוכל לישון אין סיוכי שאצליח ללדת!

קיבלתי אפידורל, נחתי חצי שעה. הלידה נתקעה וקצת הסתבכה, אבל... אני לא יודעת מה היה קורה אלמלא האפידורל... יתכן מאוד וזה היה נגמר בניתוח, או בטראומה קשה...

הלידה השניה היתה קצרה יותר (וכואבת מאוד). בלידה הזו לא הרגשתי צורך לקחת אפידורל. ובאמת לא לקחתי, ואני שמחה מאוד!

אבל אני ממש לא חושבת שאפידורל הוא מוקצה מחמת מיאוס! אני כן חושבת שהשימוש בו קצת מוגזם... אבל יש מקרים בהם הוא הצלת נפשות כפשוטו...

בארבעת הלידות הראשונות שלי ,גם הייתי ככה, כאובה מאד בקושי מצליחה להחזיק מעמד בבית, ולא לצאת לביה"ח,

ובסופו של דבר הייתי מגיעה- עם פתיחה 2-3 בקושי ,

בלידה רביעית , הגעתי עם כאלה כאבים,ופתיחה 1 

והלכתי וחזרתי ארבע פעמים, עד שהסכימו לקבל אותי

(לא היה להם מיטות בקבלה , אז עשו לי מוניטור בחדר לידה,

וניצלתי את ההזדמנות ,ואמרתי להם שאני מפה לא יוצאת, לפני לידה רק אחרי, אש לא היה להם ברירה)

אבל עכשיו בלידה החמישית, מתחילת ההריון אמרתי לעצמי כל הזמן,

אני הולכת פעם אחת לביה"ח , ולא יותר מזה,

אני יצליח להתגבר על הכאבים , 

אני יקדם אותם נכון

וזה עבד!

מצאתי לעצמי כשהתחילו הצירים הכואבים את התנוחה שנוחה לי ,

ואמרתי תוך כדי : הנה עוד אחד שמקדם אותי,

ואכן הגעתי לביה"ח פעם אחת בלבד וילדתי 6 שעות אח"כ(הגעתי עם פתיחה 3 )

ולא קשור לשום דבר

אני גם אוהבת שליטה ולא אוהבת הפתעות ולידות שלי עד עכשיו היו בסדר

ולא מפני שעשיתי משהו - ככה זה היה

ברור שבמצב כמו שלך לקבל אפידורל זה ממש לא פינוק

ובמצב של משהי שלא ממש כואב לה עד פתיחה 8-9  ואז יש איזה 20 דקות של צירי לחץ אפשר איכשהו להסתדר בלי

ועדיין אסור לשפוט 

ישבתי (או צרחתי בעמידה) בבית...

ברור שכל גוף מגיב אחרת!

יש גוף שקל לו להתמודד יש שלא...

יש גוף שקל לו להתגבר על החויה של הלידה ולהתאושש מהר ויש שלא...

אז אמרנו - בטחון בהשם, ולשחרר.

איך עושים את זה בפועל כשכואב מאוד?

הנה כמה שיטות שאספתי, חלק מהרשת, חלק מהמיילדת שלי, ואולי מעוד מקומות...

א.

להרפות ולתת לציר לזרום

לזכור שהציר הוא כמו גל. הוא מתגבר, ואז יורד.

אז ההתמודדות איתו היא גם כמו גל - לתת לו לשטוף, לעבור, לא להתנגד לו.

להגיד לעצמך בלחש ובקול רך - "לשחרר, לשחרר, לשחרר"

לשחרר פיזית את השרירים, לשים לב לא לאגרף את הידיים, לא להתכווץ, לא להדק את השפתיים והשיניים.

אם זה קורה (וזה קורה) - להזכיר לעצמך לשחרר אותם

ממש להרפות את הגוף, כמו שעושים הרפיה אחרי פעילות גופנית למשל.

ב.

להמשיך בפעילות

לא צריך לשכב בשביל זה, תוך כדי מה שאת עושה - לעצור שניה, להישען על משהו אם צריך, ולתת לגל לעבור.

אין צורך וגם לא כדאי "לחכות לציר הבא" (מלבד כשאת מתזמנת אותם כדי לדעת מתי לצאת).

להמשיך בפעילות כרגיל, עדיף מאוד להיות בתנועה כי זה עוזר להשתחרר ולא להתמקד ב"אוי לא, עוד שניה זה שוב מגיע".

ג.

קולות נמוכים

בזמן שאת משחררת את הציר עוזר "לנהום" - הפקת קול נמוך מרגיעה ומקרקעת

עוזרת לך להיות בפוקוס ולא לתת ללחץ להשתלט

(ההיפך מצרחות למשל שמכניסות אותך למצב היסטריה וחוסר אונים)

עוזר מאוד אם יש מישהו בשטח שיכול לעשות איתך את זה

אם בעלך טיפוס זורם - יכול להיות שהוא יסכים. אבל זו יכולה להיות גם דולה, אמא, אחות וכו'

זה אולי קצת מביך, אז אני ממליצה להתאמן מראש באמבטיה.....

להסביר למי שנמצא איתך שזה חשוב כדי להרגיע אותך, ושאם הטונים שלך עולים - לעזור לך לרדת.

מה לעשות, יש לנו נטיה טבעית להכנס להיסטריה בלידה....

ד.

תנוחות מומלצות

האמת. שאין לי כאלה.

זה מאוד אישי.

שימי לב לגוף שלך ותבדקי תוך כדי לאן הוא לוקח אותך - להישען קדימה על שולחן או כיסא, לשכב על הצד עם הגבהה של הגב, לקפוץ על כדור פיזיו, מקלחת, עמידת שש עם תמיכה של כריות או בלי, בקיצור - לכל אחת יש את הדרך שמתאימה לה ומרגיעה אותה ומקלה עליה.

שכיבה על הגב לא מומלצת כי לתינוק קשה להתברג נגד כח הכובד, וגם בגלל עצבים וכלי דם ראשיים שעוברים בגב והשכיבה מעיקה עליהם (זה פשוט מגביר את הכאבים)

אז אם את ממש חייבת לשכב - עדיף על הצד בצורה שהגב והכתפיים עם הגבהה קצת.

מומלץ מאוד להיות בתנועה אם אפשר.

אחת התנועות המדהימות היא סיבובי אגן. עוזר לתינוק לרדת, וגם עוזר להפיג כאבים.

ה.

מוזיקה שאת הכי הכי אוהבת.

פשוט עוזר לאוירה חיובית ומרגיע אותך.

בלידה השניה שלי, שהייתה חוויה מתקנת מדהימה, איך שבעלי שם לי את הדיסק - הכל התחיל לטוס.

הרגשתי שהמוזיקה סוחפת אותי לגמרי, לא עניין אותי שום דבר ממה שקורה מסביב.

חברה שלי הייתה באמצע לארגן לי ארוחת בוקר שיהיה לי כח ללדת, ופשוט שכחתי מהכל...

את האוכל אכלתי כבר אחרי לידה ומקלחת, כעבור 4 שעות בערך.

ו.

לעודד את עצמך

האמת, זה מומלץ לעשות עוד לפני הלידה.

תכיני לך פתקים עם משפטים חיוביים, מחזקים, שעושים לך טוב. משפטי אמונה ובטחון, משפטים כמו:

השם אוהב אותי ועוזר לי.

אני יולדת מהר ובקלות.

יש לי תינוק בריא ושלם.

אני נהדרת.

השם נותן לי כח.

(יש לי רשימה די גדולה של משפטים כאלה, חלק אפילו תליתי בבית לפני הלידה כדי לראות אותם מול העיניים, וזה מאוד חיזק אותי ונתן לי בטחון שהכל הולך להיות מדהים)

לדבר עם השם תוך כדי, מתוך הציר. להודות על הטוב, לבקש שיהיה ברחמים, שיהיה בקלות

ז.

עזרים חיצוניים

דוש חם למקום הכואב

בקבוק חם על הגב

מסאז' עם שמן ורדים או יסמין

אם יש לך תומכת לידה - כל מה שיש לה להציע, כל עוד זה נעים לך.

לא כל מה שנשמע לך טוב לפני הלידה באמת ירגיש לך טוב

בלידה האחרונה (שהייתה מדהימה מכל בחינה. בלי אפידורל ועם הרבה עוצמה)- המיילדת בעמצה הנחתה אותי באמצע ציר לצחוק, כדי שהלחץ יהיה עדין ואני לא אקרע.

אמרתי לה: "לצחוק????בא לי לבכות..." אז היא פשוט אמרה לבעלי לעמוד מולי ולצחוק איתי.

זה היה מחזה משונה ביותר...הוא עומד וצוחק בכוח ואני צוחקת מזה שהוא צוחק בכוח ושנינו כמעט בוכים...

אבל זה עזר. עובדה שהיא נולדה, הבובית...

המדריכה בקורס הכנה ללידה אמרה לנו הרבה ממה שאת אומרת פה

בסוף השיעור הראשון היא שאלה אותנו "מי אתן מכירות שיולדות בבית באוטו וכו'?" "איזה סוג אופי יש להן?"

תענו ואני אענה לכן את המסקנה...

לאזיה תכונת אופי את מתכוונת?

הם חושבות על כל תנועה שלהן לפני שהן זזות אושלא?

בקיצר האם יש להן אופי של מורות... (לא מורות של היום אלא מורות של פעם כולל כל מה שזה אומר לך...)

אחת ממש מורה אמיתית 

השניה כשהלחץ נהיית הסטרית לגמרי

הגופיות של נקסט נניח, מארז די זול, אז גם אם זה יהרוס זה לא נורא...

אם אני לא אמצא פתרון אחר.

https://babybasic.co.il/product/%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%91%D7%90-%D7%9C%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/?utm_source=google&utm_medium=cpc&utm_campaign=pmax_old_degel&utm_term=&gad_source=1&gad_campaignid=16462244856&gbraid=0AAAAADevRwEUBm4myr7Av2HNI0Z_GLY_b&gclid=CjwKCAjwyabTBhBFEiwAM3mNUEIq1GZ9MF8BT714CvMqPs70PxthxEeXAgXl9CkU3340dydXbnxSthoCRLwQAvD_BwE

זה ממש יקר.

לא נראה לי שיש יותר קטן ממידה 2.

סט של 4 גופיות ללא שרוולים סרוגות לבנות, מתאימות כגופייה, לחוץ, לבוש יומיומי, טיולים, גילאי 6 חודשים עד 3 שנים, מתאים לאביב/קיץ, נוחות קלה, לבוש יומיומי, עונת טיולים משפחתיים, שמחה קטנה ויקרה, בגדי חופשה, חופשה, פריטי חובה לתינוק, חופשה רגועה, תחושה נעימה, אופנתיות יומיומיות, גופיות לתינוקות, גופיות לתינוקות, גופיות לבנות, גופיות לתינוקות, גופיות לתינוקות, גופיות לבנות

זה נח ללבוש גופיה מפוליאסטר?

זה לא יהיה חם מידי?

בעיניי

מידה 2 יכולה להתאים לגודל (תלוי בחברות)

כך גם חוסכים שכבה וגם הרבה יותר נעים על הגוף.

המינוס שצריך לכבס כל יום

אבל בעיניי הפלוסים בפער גדול כך שלדעתי שווה

גופיה ציצית נשארת במקום. לעומת ציצית שבורחת מחוץ לחולצה מקדימה או מאחורה וגורמת למראה משלומפר...

מוסיפה עוד משהו, אצלנו הם לא כל כך מצליחים ללכת עם ציצית בגילאים הצעירים לאורך זמן. זה מפריע להם בשרותים, חם להם, מסורבל..

לק"י

למרות שיש ילדים שכן עם ציצית בגן.

אני רק מהמחשבה שזה טובל להם באסלה וכאלה, מעדיפה שלא ילבש כרגע🙈

ציצית רגילה יותר קל להוריד לפני שרותים, למי שעדיין לא יודע להסתדר עם ציצית בשירותים.

בכל אופן אצלנו חם מאוד אז אני שמה לילדים ציצית בלי גופיה מתחת עד גיל 6 בהוראת רב

וגם אם לא סוגרים אותם, זה יכול לצאת מהמכנסיים וזה לא יפה, או להתלכלך בשירותים.

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

בעודכחודש

ספורטליין אפורה

מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר

תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב

שגם סליו לדעתי

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).

@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -

שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.

תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."

ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...

בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!

(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)

זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.

ולא שייך לי לחגור כל פעם שנרדמים גם ככה בקושי יורדים מהידיים

ואז זה שומר על התינוק מנפילה כשהוא ישן ולא צריך לחגור. (לא להתחיל לעלות על אוטובוסים ככה, אבל בבית בהחלט אפשר)

מאוד אוהבת אמבטיה זה ממש המיטה שלהם רוב הזמן והמזרון נח ולא מיזע כהז של טיולון או ריפודית

ובכל מקום שהולכת איתם..אף אחד לא זרם על הגב אצלי

קיצר לא רלוונטי עבורי תודה רבה ❤️

בייבי בוס טייגר. עונה על הדרישות שלך. עגלה מעולה, אני משתמשת בה גם כטיולון. גלגלים גדולים. נוסעת בדרכי עפר. מתקפל בנוחות אחרי שמבינים את הקטע.. וקלה יחסית, גם עם האמבטיה.

ב"ה במצב כלכלי יחסית סבבה, אבל בעלי מאוד חסכן ולא אוהב להוציא כסף על דברים שבעיניו סתם, וחא כ"כ מבין למה חשוב לי גם המראה או דברים שהם לא הכרחיים ממש

וגם הוא פעם ממש לא היה מבין במחירים של דברים והכל היה נשמע לו יקר, ופשוט הייתי שולחת אותו כל פעם לעשות לי סקר שוק של כמה הדברים עולים לא ביד שתיים או במבצעים או עלי אקספרס כדי שיבין על מה אני מדברת ולמה מה שאנירוצה זה זול יחסית ולא יקר... בהתחלה ממש הייתי שולחת אותו על כל דבר והיום הוא כבר עושה את זה בעצמו, סתם חיפוש מהיר בגוגל ולהסתכל על התוצאות הראשונות לראות מחירים פחות או יותר (ודרך אגב, ככה ראינו כמה דברים שרצינו לקנות יד 2 כי חשבנו שיהיו יקרים ופתאום מצאנו בתקציב שלנו לא יד 2)

הוא אמר לי פעם שגרמתי לו לדמיין שאפשר למצוא הכל בזול מרוב שהתאמצתי למצוא מציאות טובות וזולות

אבל זה לא ממש עוזר

אגב הוא לא אומר מילה

הוא מסכים תמיד לכל בקשה שלי

פשוט

מרגישה שבלב מבחינתו זה מיותר..

ואפשר לשאול איזה עגלה? לי נשברה השבוע ספורטליין וגם לא מצליחה להתקפל, בעיקר לא מצליחה להשכב אחורה

ספורטליין היתה לי יחסית עמידה ..אבל נשברה לה פעם אחת הידית אחיזה

איך הסתדרת אחרת 🤣

אין כמו בית שלך, גדול ומרווח

תסדרי אותו איך שנוח לך.

תשמחי על כל השנים שככה התפנקת.. לא מובן מאליו בכלל

עכשיו זה החיים האמיתיים 😉

נשמע לי שגם לא הכל יפול עליך בבום

כי את עדיין קרובה להורים

אז לאט לאט תתרגלי והכל יהיה בסדר

בהצלחה ובשעה טובה

אז גם כשעברתי משכירות לבית שלי, שהכל בו (כמעט) היה לפי הטעם שלי ולבחירתי,- עלו בי תחושות דומות

ובאמת בימים הראשונים בחדר השינה החדש הרגשתי לא בנח. לא הרגיש לי "שלי".

ובחודש הראשון במטבח היה לי מוזר

והבית היה לי יותר גדול, והכניסה לא מוכרת..

ככה זה, אנחנו לא אוהבים שינויים גם אם הם משמחים ולבחירתנו

יהיה בסדר♥️ לאט לאט

כי כזה יש נטייה לתת לדברים להישאר כמו שהם (נגיד מרגיש לי ש'הכי נקי' שהבית יהיה זה כשניקיתי או כשהוא היה ריק…

ואז מלחיץ אותי שלא אגיע ללנקות עוד דברים שמציקים לי

היינו כמה חודשים אחרי חתונה וכבר בתחילת הריון

והכל הגעיל אותי כל כך

אפילו שהבית היה נקי וגם יחסית חדש כמעט לא משומש

והייתי בוכה כמו ילדה קטנה איך הבית לא יפה ולא נקי ועם ריח ולא הבנתי איך אני עכשיו אמורה לשמוח ולהנות מזה

כולם התלהבו מהבית החדש ורק אני לא

מפה לשם אנחנו פה כבר 15 שנה

עשינו שיפוצים באמצע אבל אוהבת את הבית שלי 😄

פשוט ההרגשה של הידיות של הארונות נגיד😖😖

וניקיתי!!!

עם ספוג פלא

עם סבון

עם גל אורנים

פשוט בררררר

אם הם באמת מגעילים וזה מפריע לך, קני מאלי אקספרס משהו שאת אוהבת. ממש יכול לשנות את המראה והתחושה בעלות לא גבוהה כל כך.

גם ברז קנינו בעליאקספרס וזה הבדל ענק

אבל לא בגלל שהזנחתי דברים, זה בגלל שבית עם פחות חפצים באמת נראה יותר נקי.

והכי הרבה תביאי שוב מנקה.

צריך מנקה גרמנייה שכל פיפס מפריע לה

כמוני🤣

הבית שעברנו אליו לפני 8 שנים בשכירות ,לא הצלחתי לישון בצורה נורמלית וחלקה למשך חודש... היה מרגיש לי זר ולא יכולתי להירדם ...

ברוך השם זה עבר לאט לאט והרגיש בית שלנו למרות שזה שכירות.

אנחנו גם לקראת מעבר בחודש הבא בעה לבית משלנו וגם לי עולות כל המחשבות האלה

אבל יודעת שבהתחלה זה מרגיש מוזר ואחר

אבל בני הבית הם אלה שמפיחים חיות ורוח בבית ,החפצים ,הרהיטים ,המשחקים ..יעברו שבתות וחגים שלכם יחד ותרגישו איך הכל מסתדר ומרגיש בית

בהצלחה🫶

איך מנקים? לאט לאט. אפשר לנקות באופן קבוע רק שירותים, מטבח וסלון. וזה פשוט.

סופר של אבאאמא - קונים פשוט לא 24 שעות ביממה אלא רק 12.

הריח לאט לאט... או עובר ריח או מתרגלים 😅

וההורים קרובים!!! אז בכלל על מה הדאגה.

בפרטים הקטנים

עציצים

מנורות

ידיות לארונות

שטיח

ווילונות

ואז מרגישים בבית

עברנו,

ברוך ה'

ובאו אחים של בעלי לעזור אז אזה היו פה בני משפחה והרגיש לי קצת יותר 'בית'

ועכשיו עשיתי חתיכת שטיפה מאסיבית ביותר😂 לכל החדרים והמרפסת וכו וכו

עדיין התקלחתי עם כפכפים😅

מחר ננקה שם שוב

אגב המלצה לחומר חזר שיינקה לי טוב טוב קרמיקה של מקלחון?? היחיד שעבד זה 00 הירוק של השירותים וגם הוא הצריך שיפשופים…

וגם משו שיינקה את הצינור של הדוש? כולו מלא אבן או חלודה או לא יודעת מה

קבוע כמעט בכל דירה. כי אני אוהבת ארוך מהרגיל וגם שפופרת איכותית טיפה יותר.

זה לא מאד יקר ונותן תחושה ממש טובה

זה משהו עם בלאי יחסית גבוה אז דווקא טוב שיהיה לך עוד אחד בבית כי יש להם נטייה להישבר בדיוק דקה לשבת/אמצע הלילה וכאלה..

אז הזה מטמו שיהיה ספייר, ותקפצי לחנות הקרובה לקנות צינור וראש ב30₪...

מהסתכלות עכשיו באינטרנט יש גם בפחות מ30 בארץ. החומרים והכוחות על השיפשופים יעלו כמעט אותו דבר.

יש לכל חברה כזה, למשל סנו אנטי קאלק.

רק שימי לב שאם את משתמשת על קרמיקה, להיזהר שלא יגע ברובה כי הוא אוכל אותה.

ולחלקים ממתכת או זכוכית זה מצויין, משפריצים, מחכים דקה ואז הכל יורד ממש בקלות.

אז כנראה זו חלודה ולא אבנית

מי היה היום באמבטיה עם חומצה וסקוצ'?

אני??

לאאאא

מפתאוםםםם

😳😳😳

😂

מה נעשה צריך שיהיה נקי

יש של אסלות שהוא חזק יותר משל המטבח

וכדאי לתת לו לשבת כמה דקות.

כי זו חומצה מאכלת

בסוף היא יכולה לעשות חורים ברובה ולגרום לנזילות אצל השכנים אז לשים לב

יש חומרים טובים שמנקים אבנית. אני משתמשת בחומר של שופרסל והוא מעולה. הבריק הכל. ברמה שהבן שלי שאל אם החלפתי לחדש

אני שמתי וממש רואים את הפס שהחומצה זלגה לה והוא נקי משמעותית יותר משאר הקרמיקה

זה גם לא בריא לנשום אותו אז אני בשגרה אדים אנטי קאלק אבל לעכשיו היה צריך משו חזק יותר

חומר מסיר עובש בכלל, כמו מלרוד של יעקבי.

אבל הרבה פעמים זה כתם עובש ולא עובש ממש ואז הפתרון הוא לחדש את הרובה. גם לזה יש כמו טוש כזה שאפשר לצבוע על הרובה. והוא מכיל בתוכו גם מונע עובש.

זה הקרמיקה ממש

כאילו יש עליה שכבה של לכלוך קשה ושחור

אקונומיקה או אנטי קאלק לא עזר רק 00

לא חשבתי על מסיר עובש…

למקלחון הייתי מנסה להשתמש באנטיקאלק של שירותים.

ומעודדת אותך שהתחושות ממש נורמליות ולוקח קצת זמן אבל מתרגלים!!

ממש הרגשתי את הלב שלך ואת הכאב שלך.והוא כל כך מובן

זה נוגע בנק' כל כך כואבת ורגישה

וההשוואה מאתגרת

מתפעלת מהגבורה השקטה שלך איזה מסע מטורף! ואת נשמעת מהממת!!❤️

אני רק רוצה לציין מעשית..דאם 4 שנים אתם מנסים טבעי..ואת בת 40... מחילה שאומרת אבל לדעתי אין מנוס מטיפולים.. אני מבינה שיש מורכבות עם הבעל.. אני אישית היתי מביאה אותו לטיפול זוגי לדבר יחד על הרצון העמוק שלך. שהבנתי שהוא כן מסכים לעוד ילדים אבל לא לבדיקה שלו.. ולדבר על זה בליווי מקצועי כי בסוף זה מצב ממש מורכב לרצות ככה ...ושהוא מציב עקרון שלא נבדק ואת תקועה בגלל זה.

אני לא מאשימה אבל חושבת שצריך לברר את זה עד הסוף. גם הלכתית אם הוא צריך.

וגם אם הוא לא כל כך רוצה..היתי עושה את זה כסוג של עובדה אני צריכה שתבוא איתי לפגישת יעוץ שנברר את זה עד הסוף. לא יכולה יותר להמשיך ככה.

גם אם הוא לא יסכים עדיין.. חושבת שיש פה ברור לעשות

ואם הוא לא יסכים אז את צריכה למצוא דרך לשחרר את החלום קצת .ולא להיות חודש בחודשו בציפיה פעילה ככה.. כי בסוף 4נשנים זה לא מעט.. וכנראה שאם לא אז יש לזה סיבה גם אם לא התגלתה אצלך . ולפעמים באמת אין מנוס מעזרה חיצונית.

איזו דרך ארוכה ורצופת קשיים ואכזבות🫂

מאחלת שתיכנסי להיריון בקרוב! ושה' ילווה אותך בדרך ויעזור שהיא תהיה נעימה, ישלח מזור לכל הכאבים, ישפוך אור על כל החושך ושתזכי לשמוח שמחה שלמה במשפחה שלך❤️

קודם כל אני כל כך מעריצה נשים כמוך!

ב"ה זכית לילדים, את יודעת כבר מה זה הריון , לידה וטיפול. אלה תהליכים מאתגרים ועדיין את רוצה עוד בכל רנב איברייך.

תנסי להנות מהקיים, לשמוח שהם גדולים ואפשר לצאת איתם בכיף בלי העיכובים של טיטולים או שנצ לתינוק, בלי הגבלות.

תהני, תשמחי, תהני ממה שיש

ואולי מתוך זה, מתוך השקט הנפשי, גם תזכי להריון.

אבל בנחת, בלי מחשבה על זה. כי גם לחץ ומחשבה תמידית על הריוו מרחיקים אותו מלהגיע.

מאחלת לך שמה שהכי טוב לך יקרה🙏💞

נשמע שעברת הרבה אתגרים וקושי, ועדיין..

את מתארת השוואה לסביבה, וקושי מול הבעל סביב זה..כשמעל הכל עומד הרצון העז שלך לעוד. שזה באמת מאוד קשה להכיל הכל ביחד

אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול סביב העניין כי את מתארת קושי מאוד גדול

♥️

האמת שאצלנו זה קרה ביחד עם זה שנהיה קשה מידי להשכיב את כולם ביחד (יותר מידי אנרגיות ביחד, או מריבות וכדו'). אז אמרתי לגדולה כשאני משכיבה את הקטנים יותר אני מרשה לה לקרוא בינתיים משהו בסלון, ואחר כך היא תלך לישון. זה יצא נוח והקטנים הרגישו שהם מרוויחים כי אני משכיבה אותם ולא אותה.

אצלך נשמע שהמצב אחר.

אולי הייתי מגדירה את זה כמשהו שתלוי בגיל. מגיל 9 (תתאימי לגיל הרלוונטי) אפשר ללכת לישון בשעה x. גם כשאתם תגיעו לגיל הזה תוכלו ללכת לישון בשעה מאוחרת יותר.

אני מבינה אותך.

לפעמים הבת שלי כן מנסה לדבר איתי, ולא תמיד מתאים לי...

אבל מצד שני אין לה באמת הרבה הזדמנויות לדבר איתי לבד בלי עוד מאזינים ברקע.

אז לפעמים אני מחליטה לוותר על הזמן שלי וכן לשמוע אותה ולדבר קצת. והרבה פעמים בשלב מסוים (או כבר בהתחלה, אם אני באמת לא מסוגלת) אני מסבירה לה שאחרי יום שלם שאני בעבודה, אני צריכה עכשיו קצת שקט ומנוחה, והיא בדרך כלל מכבדת את זה.

חשבתי על משהו אחר לגמרי, מאיזה גיל הילד הולך לישון אחריכן...

פה חגיגה, יש לפחות 3-4 ילדים שבאופן קבוע בבין הזמנים ישנים אחרי שאני הולכת לישון...

ולשאלתך, אצלי מגיל 0 כל ילד הולך לישון שמתאים לו, לפעמים הקטן שעוד ישן צהריים הולך לישון לפני הגדול והכל טוב. אבל אצלנו מאז ומעולם כל ילד הולך לישון בנפרד ואני לא השכבתי אף פעם את כולם ביחד

באופן כללי הם יודעים שכל ילד מקבל את היחס שמתאים לו ואני לא צריכה לתת דין וחשבון למה כל אחד ישן בשעה אחרת

בשקט עם ספר בתנאי שמסיים לקרוא, מתאגגן והולך לישון בשעה מוסכמת. את כבר הולכת לעינייך ולא מתעסקת יותר. מרגילים את הקטנים שהגדול מתארגן אחריהם ובכלל לא נכנס איתם לחדר כשהם מתאגגנים.

מעסיקים את עצמם בשקט עד השעה 8וחצי שאז זה הזמן שהם ישנים

לי הם לא בסלון..בעבר היו בחדר עם עצמם אז פשוט קראו או שיחקו בשקט בחדר ואז הלכו לישון לבד ב8וחצי.

הם גם מתארגנים לשינה יחד עם הקטנים..פיג'מות צחצוח שיניים וכו..

כיום יש איתם עוד קטן בחדר אז הם הולכים לחדר אחר שפנוי.

הכלל אצלינו שהסלון בערב הוא של אמא ואבא

הגדול יותר הולך לישון יותר מאוחר אבל גם הוא קורא או מעסיק את עצמו

לא מעלימה את זה מהאחים הרטנים זה לא יעבוד

אבל הם יודעים שיש כזה גיל ..ואז יהיה גם להם מותר

לילדה בת 7 שצמודה לאחות מעליה

אני מדי פעם מרשה גם כדי לפרגן לה..בערך אחת לשהוע

קצת יותר מאתגר איתה כי קשה לה לשמור על שקט.. היא יכולה לצעוק-לבכות-לדבר -לצחוק בקול רם מדי לפעמים..

מחזיק מעמד כמה שנים.

אבל עד לפני כמה חודשים, כשלא היה לנו מייבש, היה בשימוש יומיומי.

אצלנו בשימוש יומיומי + לגרור לרחבה בחוץ ולהחזיר

באושר עד יש מתקן לגובה, מומלץ ממש בחום

מעולה.

דווקא בשימוש יומיומי זה נשאר פתוח ולא נהרס

מתלה כביסה פלסטיק אופיר – אשגר אקספרס

דומה לזה. הפסים עבים יחסית. בלי מקום לאטבים

לא מכירה את המוצר ואת האתר אז לא יכולה להמליץ

יש חוף נפרד

ויש חוף מעורב

ויש חוף מעורב שבאים לשם הרבה דתיים אז האוירה יותר נעימה מבחינת לבוש. אי אפשר לדעת באמת מי יגיע. עניין של מזל.

את פלמחים פחות מכירה אז לא יודעת איך זה שם

מה שכן בבין הזמנים מאד נוח ללכת לחוף משפחות (אגב לרוב מדובר בחוף לא מוכרז) כי רוב המשפחות דתיות/חרדיות.

אני לוקחת איתי את הילדים בד"כ בתקופה הזו.

או לחוף באשקלון ממש מבודד.

אנחנו מגיעים מהכניסה הראשונה אחרי שפונים שמאלה מכביש 35.

וממשיכים לאורך בן גוריון עד הסוף.

יש שם חניה מאד גדולה.

זה צמוד מימין לחוף הנפרד.

זה פשוט חוף לא מוכרז וללא שירותי הצלה.

אפשר בכיף ללכת, רק כדאי מאד מאד להשאר בחוף ולא להכנס למים.

לנו למשל לא מפריע שיש כמה בנות כאלו.

מוצאים פינה לעצמנו בהרכב משפחתי.

אבל למי שמפריע אז לא קיים דבר כזה.

פעם במעיינות ובכינרת היה יותר טוב.

אגב גם בנפרד הרבה פעמים יש בגדי ים כאלו..

אם יש בנים מתבגרים הייתי נמנעת מהבילוי הזה וזהו.

אם מעניין אותך אז יש בריכות עם שעות מעורבות עם לבוש נסבל.

פעם היינו בקיבוץ עין צורים לקראת שבת וממש נהנינו להיכנס לבריכה כל המשפחה.

בפארק הפיראטים באשדוד

היו כמעט רק חרדים

אז לא היה בעיית צניעות

והיה ממש נחמד