ללדת מתוך שמחהמימיק

בעקבות התגובות באשכול על לידות בית...

 

כתבתן על הקללה, על הסבל הבלתי נמנע ועל הכאבים.

אז אני רוצה פשוט לתת זוית קצת אחרת, כי אני יודעת שזה אפשרי.

אני אפילו רואה בזה סוג של שליחות.

סה"כ אנחנו כבר ממש עם רגל אחת בגאולה, והקללה נמצאת על סף ביטול סופי.

אפשר כבר היום לחוש את זה. יש לנו בחירה, אפשר להתחבר לטוב הזה.

(כמו שיש מצווה לטעום את מאכלי השבת בערב שבת - אני לגמרי רואה את זה ככה)

 

לידה יכולה להיות נפלאה, שמחה, ואפילו כיפית.

לא משנה איפה את - בבי"ח, בחדר לידה טבעי, במרכז לידה פרטי, בבית -

החוויה יכולה להיות מעצימה, מלאה חיבור להשם

אני בטוחה שיש כאן עוד נשים שיכולות להעיד על לידות כאלה.

 

אחרי הלידה הראשונה שלי, שהייתה מאוד קשה אם כי טבעית ובריאה על פי הנתונים היבשים,

פחדתי מאוד ללדת שוב. ובאמת לא ילדתי, כמעט 3 שנים...

עשיתי סוג של עבודה עצמית די רצינית, והגעתי בסופו של דבר למתכון שעובד.

אפשר להקל על הכאב בצורה טבעית, עוד לפני האפידורל.

אפשר לזרז את הלידה באמצעים פשוטים ודמיון מודרך, שנותנים בטחון ורוגע.

אפשר לצחוק בצירי לחץ (בכי וצחוק "עומדים אחד ליד השני" מבחינה רגשית, וקל מאוד להחליף ביניהם)

 

יש לי קצת חומר שכתבתי בנושא.

אם יש מישהי שזה מעניין אותה - אשמח לחלוק.

 

ומאחלת לכולן הריונות קלים, לידות טובות ומהירות, המון בריאות ואושר ונחת.

סיפור לידה מדהים ומיוחדמינימאוס

אין כזה.

ילדתי בקיסרי. (אגב היה מצוין- הצוות היחס המחלקה האחיות וזה לא היה פרטי)

מקווה שאחרי פסח אוכל לספר לכן סיפור על לידה אמיתית!!!!

 

אמן!מימיק

בעז"ה שתהיה לידה טובה כמו שאת חולמת

אפשר להקל על קללות...אם היית

זה לא הופך אותן למשהו חיובי.

כל עוד אנחנו רק "עם רגל אחת בגאולה" כנראה שאת זה הריבונו של עולם לא החליט לבטל.

 

יש לידות שניצלים בהם יותר מפיתקה של חווה ויש כאלו שפחות.

יש כאלו שלמרות כל ההכנות וההשקעות לחוויה מעצימה ותשלום לדולה ולקורסים - באה אליהם חוויה כואבת ומתישה ושום דבר לא הצליח לזרז אותה.

 

אני בעד תפילה ושוב תפילה להנצל כמה שיותר.

אבל "חווית" הלידה תלויה בו ורק בו שום השתדלות לא תציל אותנו ממה שנגזר.

 

אחת הלידות שהיתה הכי "קלה" "מהירה" ו-"טבעית"  וכולן קינאו בי על סיפור הלידה . השאירה אותי בחרדות מהריון ומנעתי לטווח ארוך ובחרדות כל ההריון הבא - לא נשכחה ממני בשום אופן עוצמת הכאב ....

 

זה כמו שתאמרי - יש אנשים שיותר נחמד להם בעבודה, יש אנשים שמרוויחים יותר כסף בקלות - אז זו הוכחה שאפשר "לבחור" איך תראה קללת הפרנסה ושאנחנו על סף הגאולה אז אולי אפשר להיות "מאושרים" כשאין כסף. או לגרום לכסף לזרום אלינו בקלות...

כל אחד ומה שנגזר עליו מלמעלה כמה הוא יטעם בדיוק מהקללה. השליטה היחידה שלנו היא תפילה.

 

צר לי שבכל זאת ניפצתי את החלום.

ברור שיש חוויות טובות וגרועות - אבל לא ההשתדלות שלנו יוצרת אותן.

מה שאת מתארת זו גישה אחתמימיק

ואני רוצה דוקא להראות את הצד השני

 

בטחון ב-ה' יכול לגמרי לגמרי לשנות את המציאות

כיהודים מאמינים אנחנו יודעים את זה בודאות, וזה גם נמצא בתורה

 

לא ניפצת חלום, סה"כ הבאת את נקודת המבט שלך.

מחברת למימיק!רבה אמונתך!

הלידה השניה שלי היתה אחת החוויות המדהימות בחיי!

היא היתה לידה רגילה,

לא קצרה במיוחד (מתחילת הצירים, 12 שעות, מתחילת הצירים הממש כואבים שעתיים שלוש)

לא קלה במיוחד (התינוק היה נמוך מאוד ב"ה, והרגשתי לחץ מאוד מאוד חזק כבר בשלב מוקדם של הלידה (פתיחה 6) ומאוד התאמצתי לא ללחוץ)

ב"ה בלי סיבוכים.

 

הדבר הראשון שרציתי לעשות אחרי הלידה זה ללדת שוב! זו היתה חוויה ממש מיוחדת! כואבת מאוד וקשה מאוד! אבל הרבה יותר נעימה מהלידה הראשונה! וזכורה לטוב!

באמת עבדתי הרבה לפני הלידה (גם נפשית וגם פזיולוגית)

 

בע"ה שנזכה  כולנו לברכה עד בלי די

מקסימה!מימיק

אהבתי את המשפט הזה

"הדבר הראשון שרציתי לעשות אחרי הלידה זה ללדת שוב!"

פשוט אומר הכל...

מימיק יקרה, קללה על סף ביטול סופי נקראת חבלי לידה,עיניים זוהרות

כך נקראת הגלות האחרונה כיון שהיא הכי קשה.... כמו שסוף הלידה הוא החלק המכאיב ביותר.  זה שאנחנו לקראת ביטול הקללה לא אומר שהיא קלה יותר כרגע אלא להפך...

 

מעוניינת בסיפור לידה חיובי? בכיף!

אבל הוא ממש לא כזה מהסוג שהיית מאמינה בו, כי הוא כולל בית חולים, אפידורל וכו'...

אבל כותבת בשביל לאזן את האווירה.

 

לידה ראשונה, ב"ה.

שבוע 38+1, מתחילות התקשויות לכל אורך היום. לא כואבות כלל, לא מתגברות, אבל בהחלט קיימות.

כולם סביבי, וגם במרפאה אליה ירדתי מבולבלת אמרו שאין סיכוי שאלו צירים וזו לידה, ובכלל רק שבוע 38, ויש עוד זמן.

בערב אני מזמינה אורחים כי לא רגועה...

אנחנו מבלים בנעימים עד עשר וחצי.

כשהולכים ממלאת אמבטיה חמה כדי לשכוח מההתקשויות ומ"הדמיונות".

דקה אחרי שנכנסתי עיסיתי פטמות משום מה.

דקה אחרי זה, כאב אדיר. ציר כואב תופת.

אני נבהלת. מפסיקה מיד לעסות.

חמש דקות אח"כ ציר נוסף.

חמש דקות אח"כ ציר ארוווווך מטורף, אני צורחת לבעלי בהלם, יוצאת מהמים, ומגלה שלא מפסיקה לטפטף. ירידת מים.

ומאותו רגע צירי לחץ מטורפים, של דקה אחרי דקה, לא יכולה אפילו לנשום בין לבין.

איכשהו מתלבשת ומגיעה לבית חולים. המומה.

שם אומרים לי, חבל לך על הזמן, אל תיקחי אפידורל, אולי תלדי מהר יותר בלעדיו.

אני בשלי- לא רוצה להרגיש את הכאבים הללו. לא מוצאת עניין.

קיבלתי מיד אפידורל מצוות מדהים ומחבק.

מאותו רגע התחילה חוויה נהדרת.

שלוש שעות מתחילת כל הסיפור וחיבקתי את ביתי בכורתי.

 

הייתה לידה מדהימה. חיובית.

הרגשתי את ביתי יוצא ועוד איך, רק מה? פלא פלאים. זה לא כאב לי.

ולא היו לי לא כאבי גב ולא כאבי ראש או רגליים, ושעה אחרי הלידה שלכל אורכה הנקתי את האוצר, כבר התקלחתי.

 

זה הסיפור שלי.

וכולי תפילה ותקווה שיחזור על עצמו גם בחודש הקרוב בעז"ה.

 

 

 

 

אדרבאמינימאוס

אומרים שהקללה היום אכן בדרך להתבטל - יש אפידורל

ושבגלל שיש אפידורל נשים משתתפות גם בקללה של "בזיעת אפך"...

 

איזה יופי של לידה תודה על השיתוף מאחלת לך מכל הלב לידה טובה גם הפעם

מרגש. איזה יופי.מימיק

את טועה בי.

אני לא פנאטית בעניין לידות בית. אני בעד שכל אחת תעשה מה שהיא חושבת שהכי טוב לה ותינוק שלה.

ואם ילדת עם אפידורל והייתה לך לידה נהדרת - אני בעד.

ותהיה לידה שניה קלה, נעימה, מעצימה, ובבריאות שלמה.

 

אישית -

שבועיים לפני הלידה הראשונה (שהייתה מ-ז-מ-ן...) פגשתי קרובת משפחה שסיפרה לי איזה כאבי גב איומים נגרמו לה מאפידורל, ואיך היא בחיים לא תיקח שוב. זה שכנע אותי לגמרי...

לא באה לקבוע לאף אחת.

ברגע שראיתי שאפשר להתמודד עם הצירים בטוב, לרקוד, לשיר, לתלות כביסה, להצטלם על הערסל בגינה...

לא יכולה לדמיין את עצמי שוכבת במיטה עם צינורית בגב...

 

חבלי משיח, מה שמאפיין אותם, שאפשר כבר "להריח" את הגאולה

כמו שבלידה אומרים לך - הנה הראש, עוד שניה הוא בחוץ, דחיפה קטנה אחרונה, הופ! התינוק מחליק.

זה הרגע הכי הכי נפלא.

גם בלידה הראשונה שלי, שהייתה כאמור ממש לא פשוטה, וטראומטית למדי -

בכיתי מהתרגשות ושמחה בלתי ניתנת לשיעור

 

עברנו כבר 2000 שנות גלות. הגאולה ממש כאן.

הרמב"ם הרי אומר ש"עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות". וזה המצב של העולם היום.

את עושה מצווה? יכול להיות שזה "המכה בפטיש" לגאולה.

 

הרגע הכי קשה וכואב בלידה-אם היית

הוא הרגע הזה שבו אומרים לך הנה הראש עוד שניה בחוץ והכאב והלחץ הולכים להטריף אותך. המשפט שהייתי אומרת לפעמים ברגע זה "שיחזור אחרוה וישאר בפנים. אני כבר לא מסוגלת"

אלא אם כן הספקתי לקחת אפידורל .

 

ככה שכל דבר הוא ענין סובייקטיבי.

 

דרך אגב על כאב הגב - הוא תוצאה של ההריון ולא הוכח קשר בינו לבין אפידורל. באחת הלידות ללא אפידורל סבלתי חודשים אחר כך מכאבי גב איומים . והלכתי לכירופרקט ללמוד על יציבה נכונה בזמן ההריון . ממליצה לכל אחת.

 

אני אוהבת מאד את השניה אחרי הלידה - את השחרור ההקלה והתינוק ... וזו חווית הלידה שלי. הלידה היא משהו כואב ורע באמצע שנגזר עלי לסבול. למרות שחוץ מהלידה המהירה - לא היו לי שום תחושות שליליות מלידה ותמיד ציפיתי ללידה בהתרגשות.

 

נכון אבל את יודעת שזה עוד שניה נגמרמימיק

ואגב, אני לא צוחקת

באמת צחקתי בצירי לחץ. בקול רם ומשחרר.

וזה הרבה הרבה פחות כואב ככה.

לצערימילכה

לא כל אחת יכולה לומר את המשפט "לידה יכולה להיות נפלאה.. שמחה.. כייפית.."

 

אשרייך שזכית..

 

אני אישית עברתי בלידה חוויה איומה, שילוב של כאבי תופת, שעות של צירים אחרי ירידת מים ופתיחה מלאה (לפחות היה אפידורל..) ובסוף ניתוח ונקז ופגייה.. החוויה זכורה לי כ"כ לא לטובה שכל שיש לי לעשות זה לעשות זה לשמוח בשבילך על היכולת לכתוב דבר כזה על חווית הלידה.. אפילו לכתוב את החוויה אני לא מסוגלת, למרות שאני נזכרת בה רבות..

 

וחשוב לי להגיד- זה לא מדוייק שהכל בראש. יש נשים שעוברות חוויות קשות ביותר בלידה. 

אם היית פוגשת אותי אחרי הלידה הראשונהמימיק

היית שומעת ממני שלידה זה דבר איום ונורא, כואב תופת, טראומתי, מתיש וזוועתי... (חוץ מהרגע שזה נגמר)

נתקעתי שעות על גבי שעות בפתיחה 5 , צוות מזעזע ועוד... (כתבתי חלק מהדברים בשרשורפלצת על לידות בית)

עברתי חוויה נוראית.

וצמחתי מתוכה.

 

דווקא מהמקום הזה אני כותבת.

מזדהה לגמרי עם התחושה שאת לא מסוגלת לדבר על הלידה שלך.

גם אני תקופה ארוכה לא הייתי מסוגלת.

הייתי מתכווצת כל פעם שחשבתי עליה.

ואני מאוד מסכימה איתך שזה לא מובן מאליו.

אז:

א. אני מודה להשם מליון פעם שהוא פקח את עיני לראות את הטוב

ב. מלאת תודה על שכל הלידות היו טבעיות ותקינות והתינוקות בריאים.

ג. שזכיתי לעבור חוויות מתקנות שכל אחת יותר טובה מהשניה

ד. אני מאוד רוצה שעוד נשים יעברו חוויות מתקנות, ולידות טובות ושמחות

(גם לידת ויבק יכולה להיות טובה ומעצימה! לתקן תמיד אפשר!)

 

 

אשרייך שזו החוויה שלך+mp8
קללת חוה היא קללה לכל דבר.
יש כאלה שזה טיפה פחות גרוע, יש כאלה שהרבה יותר-
גם כשהיא קלה- החא עדיין טראומה לגוף עם התאוששות ארוכה.

מניסיון של 7 לידות, הנחשבות "קלות".
אז אחרי הלידה שלי אני לא יודעת אם אעז לנסות ויבקמילכה

אם דבר כזה אפשר לתקן.. התינוק היה גדול (4200) והיה OP. אם שוב יהיו נתונים של תינוק גדול אני לא יודעת אם יהיה לי את האומץ בכלל לנסות..

 

כרגע אני מקווה שיהיה בעז"ה נתונים ללידה קלה ולא כמו בלידה האחרונה..

מילה לגבי כאבי גב- ממש לא כולם נגרמים מאפידורל,עיניים זוהרות

לידה היא זמן בו כל הגוף במאמץ אדיר ובתנועה פנימית בלתי פוסקת, שהם עצמם לפעמים גורמים לכאבי גב קשים, בלי שום קשר לאפידורל... 

לא כל אחת יכולה להיות בטוחה ממה נגרם לה בכאב....

 

 

את יכולה לשתךויבק ישראל

בהכנה ללידה. האם עשית קורס? איזה?

האם נעזרת בדולה?

היתה לי לידה מדהימהשני 22
ומה גם שמאד רציתי ללדת רגיל היתה חוויה וסך הכל היא היתה מהירה שזה הגיע לסוף אבל הכאבים היו נוראיים!! היה נחמד אבל אמרתי שאני לא מתכוונת ללדת שוב חח ומאז כל יום אני מורידה שנה בתיחילה אמרתי עוד חמש שנים אחכ ארבע חח ועכשיו כבר שנה הבאה חח אבל זה כואב ומפחיד גיסתי צריכה ללדת ורני מרחמת עליה שאני נזכקת בכאב.. אז איך רוצים ללדת ישר שוב לא הבנתי..
לא הבנתי- איך אפשר לצחוק בזמן צירי הלחץ? (ברצינות)משיח עכשיו!

אני לא מצליחה להבין איך אפשר....

כתבת יפהמתואמת

ומעניין אותי מה שכתבת בנושא, אם תוכלי לשתף (אף-על-פי שאני לא בהיריון כרגע, ויחסית "מתגעגעת" לכאבי הצירים ויציאת התינוק...).

טעימה ראשונהמימיק
עבר עריכה על ידי rivka501 בתאריך כ"ט בטבת תשע"ד 00:13

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף צוחקצוחק

 

תודה

האם יכול להיותאנונימי (פותח)

לאור מה שאמרת- שנשים שבאופן כללי בחייהן קשה להן לאבד שליטה וצריכות נורא לדעת מה קורה איתן- גם בלידה יהיה להן יותר קשה?

כי אני מאוד אחת כזאת.. פריקית של שליטה.

והלידות שלי מאוד כאובות וארוכות. אין לי שום סיכוי ללדת בלי אפידורל.. 

אני חושבת שאת צודקת במידה מסויימתמימיק
עבר עריכה על ידי rivka501 בתאריך כ"ט בטבת תשע"ד 00:13

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף צוחקצוחק

 

תודה

זה כנראה מאד נכון כיון שגם אני ככה כמו שכתבת-עקרת בית

פריקית של שליטה עם לידות ארוכות מיסרות וכמובן שאין מצב בלי אפידורל

(אותה אנונימית)אנונימי (פותח)

ולא יכול להיות שפשוט כל גוף מגיב אחרת?

אני שואלת כי מאוד מטריד אותי העניין.

אני אחרי 3 לידות. כולם מאוד ארוכות.

רק לצורך הדוגמא- בלידה השלישית כבר משכתי בבית הרבה יותר, לא כמו בלידות הקודמות שרצתי ישר לבי"ח רק כדי לגלות פתיחה 1 או 2. 

בכל אופן- משכתי בבית עד שהרגשתי שהכאבים מתחילים לשתק אותי.

הגעתי לבי"ח כאובה ועל סף דמעות. החזקתי מעמד איכשהוא עד סוף המוניטור עם דמעות בעיניים מרוב כאבים.

ואז בודקים לי פתיחה.............. פתיחה 2. 

פשוט התחלתי לבכות. אחרי כמה שעות של צירים מאוד כואבים כזאת פתיחה??? 

הרגשתי שאם אני לא מקבלת אפידורל מיד אני מתה. 
ומיותר לציין שהלידה השלישית שלי שהיתה הכי מהירה לקחה 8 שעות..... 

 

ולעומתי- גיסתי מרגישה כאב בטן כמו לפני שצריך לשירותים ושעתיים אחרי התינוק שלה בחוץ.

יש לה חצי שעה- שעה של כאבי תופת. אבל הצירים שלה מתחילים כמו כאבי בטן קלים.

ואם את יודעת שיש לך חצי שעה-שעה לסבול מאוד ואת אחרי זה הרבה יותר קל לשאת את זה

(מאשר מקרה כמו שלי שאני יודעת שמצפות לי 8-9 שעות מייסרות לפחות...)

 

מעניין אותי לשמוע את תגובותכן כי אני חושבת המון על השאלה הזאת ואין לי תשובה...

אולי זה פשוט התנהגות הגוף של האישה ולא בהכרח הדרך שבה היא לוקחת את הכאב. 

(מקווה שאתן מבינות את כוונתי.... במילים אחרות- אם אני על מכלול האישיות שלי הייתי מקבלת את הגוף של גיסתי ייתכן והייתי מסוגלת גם כן ללדת בלי אפדירול ואולי היא אם היו לה לידות כמו שלי בחיים לא היתה מסוגלת ללדת בלי אפידורל..)

שמעי נא סיפור שיענה לך על השאלהמינימאוס

חברה שילדה 3 ילדים והסבירה שהכל עניין של גישה ואיזה יופי של לידות היו לה

ומי בכלל צריך אפידורל זה סתם פינוק

ופתאום לידה רביעית היתה זוועה !! קטסטרופה!! היא צרחה נואשות בקשה אפידורל דחוף

והסבירה שהיא בדרך כלל כזאת גיבורה בלידות וזה בכלל לא מתאים לה

אבל מאז  - היא שתקה. ולא אמרה שום לדבר לשום אשה שהתלוננה 

 

 

 

עודדת אותי שאני לא סתם בכיינית אנונימי (פותח)
בשמחהמינימאוס

בכל מקרה - זה לא סותר את זה שיש הרבה דרכים להקל וגישה נכונה והכול

אבל בכול אופן בהחלט בהחלט יש הבדלים בין לידות אפילו אצל אותה אשה עצמה

מסכימה עם מינימאוס!רבה אמונתך!אחרונה

בלידה הראשונה קיבלתי אפידורל בפתיחה מלאה! זה גרם לעיכוב בלידה ולהתאוששות איטית אחריה (ירידות חמורות בלחץ דם שלי ובדופק העוברי).

אבל אני לא מתחרטת על כך ולא מתביישת בכך! הלידה היתה ממש ארוכה ומפרכת. את רוב הצירים (כ-24 שעות) עברתי בתנועה ובשלווה יחסית... אבל העייפות התחילה לעשות את שלה (בקושי הצלחתי לישון, הצירים מאוד הפריעו), והכאבים הלכו ונהיו בלתי נסבלים. כשהגעתי בערך לפתיחה מלאה (תשע וחצי) הודעתי חד משמעית שאני בפרוש לא יכולה יותר! הרגשתי שאם אל אוכל לישון אין סיוכי שאצליח ללדת!

קיבלתי אפידורל, נחתי חצי שעה. הלידה נתקעה וקצת הסתבכה, אבל... אני לא יודעת מה היה קורה אלמלא האפידורל... יתכן מאוד וזה היה נגמר בניתוח, או בטראומה קשה...

 

הלידה השניה היתה קצרה יותר (וכואבת מאוד). בלידה הזו לא הרגשתי צורך לקחת אפידורל. ובאמת לא לקחתי, ואני שמחה מאוד!

 

אבל אני ממש לא חושבת שאפידורל הוא מוקצה מחמת מיאוס! אני כן חושבת שהשימוש בו קצת מוגזם... אבל יש מקרים בהם הוא הצלת נפשות כפשוטו...

אבל יש כאן כן איזשהוא מקום לעבוד על הראש שלנועקרת בית
עבר עריכה על ידי rivka501 בתאריך כ"ט בטבת תשע"ד 00:13

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף צוחקצוחק

 

תודה

נראה לי שזה לא תלוי בנוl666

ולא קשור לשום דבר

אני גם אוהבת שליטה ולא אוהבת הפתעות ולידות שלי עד עכשיו היו בסדר

ולא מפני שעשיתי משהו - ככה זה היה

ברור שבמצב כמו שלך לקבל אפידורל זה ממש לא פינוק

ובמצב של משהי שלא ממש כואב לה עד פתיחה 8-9  ואז יש איזה 20 דקות של צירי לחץ אפשר איכשהו להסתדר בלי

ועדיין אסור לשפוט 

לי לקח 4 ימים להתקדם מפתיחה 2 ל-4 וכל הזמן הזהאנונימי (פותח)

ישבתי (או צרחתי בעמידה) בבית...

 

ברור שכל גוף מגיב אחרת!

 

יש גוף שקל לו להתמודד יש שלא...

 

יש גוף שקל לו להתגבר על החויה של הלידה ולהתאושש מהר ויש שלא...

 

טעימה שניהמימיק

אז אמרנו - בטחון בהשם, ולשחרר.

 

איך עושים את זה בפועל כשכואב מאוד?

הנה כמה שיטות שאספתי, חלק מהרשת, חלק מהמיילדת שלי, ואולי מעוד מקומות...

 

א.

להרפות ולתת לציר לזרום

לזכור שהציר הוא כמו גל. הוא מתגבר, ואז יורד.

אז ההתמודדות איתו היא גם כמו גל - לתת לו לשטוף, לעבור, לא להתנגד לו.

להגיד לעצמך בלחש ובקול רך - "לשחרר, לשחרר, לשחרר"

לשחרר פיזית את השרירים, לשים לב לא לאגרף את הידיים, לא להתכווץ, לא להדק את השפתיים והשיניים.

אם זה קורה (וזה קורה) - להזכיר לעצמך לשחרר אותם

ממש להרפות את הגוף, כמו שעושים הרפיה אחרי פעילות גופנית למשל.

 

ב.

להמשיך בפעילות

לא צריך לשכב בשביל זה, תוך כדי מה שאת עושה - לעצור שניה, להישען על משהו אם צריך, ולתת לגל לעבור.

אין צורך וגם לא כדאי "לחכות לציר הבא" (מלבד כשאת מתזמנת אותם כדי לדעת מתי לצאת).

להמשיך בפעילות כרגיל, עדיף מאוד להיות בתנועה כי זה עוזר להשתחרר ולא להתמקד ב"אוי לא, עוד שניה זה שוב מגיע".

 

ג.

קולות נמוכים

בזמן שאת משחררת את הציר עוזר "לנהום" - הפקת קול נמוך מרגיעה ומקרקעת

עוזרת לך להיות בפוקוס ולא לתת ללחץ להשתלט

(ההיפך מצרחות למשל שמכניסות אותך למצב היסטריה וחוסר אונים)

עוזר מאוד אם יש מישהו בשטח שיכול לעשות איתך את זה

אם בעלך טיפוס זורם - יכול להיות שהוא יסכים. אבל זו יכולה להיות גם דולה, אמא, אחות וכו'

זה אולי קצת מביך, אז אני ממליצה להתאמן מראש באמבטיה.....

להסביר למי שנמצא איתך שזה חשוב כדי להרגיע אותך, ושאם הטונים שלך עולים - לעזור לך לרדת.

מה לעשות, יש לנו נטיה טבעית להכנס להיסטריה בלידה....

 

ד.

תנוחות מומלצות

האמת. שאין לי כאלה.

זה מאוד אישי.

שימי לב לגוף שלך ותבדקי תוך כדי לאן הוא לוקח אותך - להישען קדימה על שולחן או כיסא, לשכב על הצד עם הגבהה של הגב, לקפוץ על כדור פיזיו, מקלחת, עמידת שש עם תמיכה של כריות או בלי, בקיצור - לכל אחת יש את הדרך שמתאימה לה ומרגיעה אותה ומקלה עליה.

שכיבה על הגב לא מומלצת כי לתינוק קשה להתברג נגד כח הכובד, וגם בגלל עצבים וכלי דם ראשיים שעוברים בגב והשכיבה מעיקה עליהם (זה פשוט מגביר את הכאבים)

אז אם את ממש חייבת לשכב - עדיף על הצד בצורה שהגב והכתפיים עם הגבהה קצת.

מומלץ מאוד להיות בתנועה אם אפשר.

אחת התנועות המדהימות היא סיבובי אגן. עוזר לתינוק לרדת, וגם עוזר להפיג כאבים.

 

ה.

מוזיקה שאת הכי הכי אוהבת.

פשוט עוזר לאוירה חיובית ומרגיע אותך.

בלידה השניה שלי, שהייתה חוויה מתקנת מדהימה, איך שבעלי שם לי את הדיסק - הכל התחיל לטוס.

הרגשתי שהמוזיקה סוחפת אותי לגמרי, לא עניין אותי שום דבר ממה שקורה מסביב.

חברה שלי הייתה באמצע לארגן לי ארוחת בוקר שיהיה לי כח ללדת, ופשוט שכחתי מהכל...

את האוכל אכלתי כבר אחרי לידה ומקלחת, כעבור 4 שעות בערך.

 

ו.

לעודד את עצמך

האמת, זה מומלץ לעשות עוד לפני הלידה.

תכיני לך פתקים עם משפטים חיוביים, מחזקים, שעושים לך טוב. משפטי אמונה ובטחון, משפטים כמו:

השם אוהב אותי ועוזר לי.

אני יולדת מהר ובקלות.

יש לי תינוק בריא ושלם.

אני נהדרת.

השם נותן לי כח.

(יש לי רשימה די גדולה של משפטים כאלה, חלק אפילו תליתי בבית לפני הלידה כדי לראות אותם מול העיניים, וזה מאוד חיזק אותי ונתן לי בטחון שהכל הולך להיות מדהים)

לדבר עם השם תוך כדי, מתוך הציר. להודות על הטוב, לבקש שיהיה ברחמים, שיהיה בקלות

 

ז.

עזרים חיצוניים

דוש חם למקום הכואב

בקבוק חם על הגב

מסאז' עם שמן ורדים או יסמין

אם יש לך תומכת לידה - כל מה שיש לה להציע, כל עוד זה נעים לך.

לא כל מה שנשמע לך טוב לפני הלידה באמת ירגיש לך טוב

לגבי הצחוק בצירי לחץ-בת 30

בלידה האחרונה (שהייתה מדהימה מכל בחינה. בלי אפידורל ועם הרבה עוצמה)- המיילדת בעמצה הנחתה אותי באמצע ציר לצחוק, כדי שהלחץ יהיה עדין ואני לא אקרע.

אמרתי לה: "לצחוק????בא לי לבכות..." אז היא פשוט אמרה לבעלי לעמוד מולי ולצחוק איתי.

זה היה מחזה משונה ביותר...הוא עומד וצוחק בכוח ואני צוחקת מזה שהוא צוחק בכוח ושנינו כמעט בוכים...

אבל זה עזר. עובדה שהיא נולדה, הבובית...

מדהים!תודה על הכל

המדריכה בקורס הכנה ללידה אמרה לנו הרבה ממה שאת אומרת פה

בסוף השיעור הראשון היא שאלה אותנו "מי אתן מכירות שיולדות בבית באוטו וכו'?" "איזה סוג אופי יש להן?"

תענו ואני אענה לכן את המסקנה...

מכירה שתייםמינימאוס

לאזיה תכונת אופי את מתכוונת?

כשהן נמצאות המצבי לחץ איך הן מתנהגות?תודה על הכל

הם חושבות על כל תנועה שלהן לפני שהן זזות אושלא?

בקיצר האם יש להן אופי של מורות... (לא מורות של היום אלא מורות של פעם כולל כל מה שזה אומר לך...)

אופי לש מורות חחח אז ככה..מינימאוס
עבר עריכה על ידי מינימאוס בתאריך י"ז בכסלו תשע"ד 13:28

אחת ממש מורה אמיתית 

השניה כשהלחץ נהיית הסטרית לגמרי

איך הייתן מגיבות?אנונימית בהו"ל

אנחנו שנים מחזיקים את אבא של בעלי כספית כי ההורים גרושים

ואף ילד לא שם שקל על זה

עכשיו פונים לכל האחים לעזור לאח שאין לו גרוש על הנשמה

ואני יודעת שהם בזבזנים גדולים עם כל זה שכואב לי לשמוע את זה

אותי זה מעצבן ברמות

כי כל השנים שקל לא שמתם

ועכשיו עוד מבקשים מאיתנו עוד? מאיפה העזות והחוצפה הזו?

מה אתן אומרות?

בא לי להתפוצץ על בעלי

לא צריך להתפוצץדיאט ספרייט

אפשר להגיד: לא ולהגיד את זה בנחת.

לבעלך עם הסברים, לשאר בלי.

וזהו, בלי לנהל דיון ובלי לנהל את זה עם רגש.

פשוט לא.

ואני מוסיפה ברשותך,

זה זכות לעזור להורים וגם מצווה.

מבחינת הלכתית מכבדים הורים מהכסף שלהם ולא שלכם, כמובן אם זה אפשרי לכם ולא אפשרי לו זה משהו אחר- רק מדברת עקרונית.

ורוצה להוסיף שהכרתי מישהי שעזרה לאמא שלה לשלם על המשכנתא לאורך שנים, כשהאמא נפטרה היא הורישה את הבית לכל הילדים בצורה שווה.

זה אומר שאחות אחת שילמה משכנתא שממנה הרוויחו כל האחים.

וגם לך יש אחריות להוריש לילדים שלך אחרי 120.

בשורות טובות

מעצבן אותי ההתעלמות מזהאנונימית בהו"ל

כל השנים

ופתאום יאללה לבקש עוד וזו לא פעם ראשונה

אני מדברת עם בעלי והוא כמובן נגוע כי זה אחיו

אני גם חושבת שמאוד קל להגיב מהצדאנונימית בהו"ל

שמצווה לכבד הורים

לא חושבת שכל אחת יכולה להתמודד עם התחושה של אחזקת עוד בן אדם כשכולם מתעלמים ויש לו הרבה ילדים עם כסף

השאלה מה זה להתמודדאמאשוני

אני למשל הייתי עוצרת את הזרמת הכספים ולכן זה לא היה מגיע למצב של להתפוצץ על בעלי כי זה תחום שיותר קל לי לנהל את הגבול ברור ואז לא מתעצבנת.

כל אחת מתמודדת אחרת עם דברים, ומן הסתם לכל אחת יותר קל להתמודד עם הקשיים של חברתה מאשר עם הקשיים שלה.

האמת שהתכוונתידיאט ספרייט

שאתם בעודף כיבוד הורים.

לכן ציינתי שכיבוד הורים זה מכספם ולא מכספכם והזהרתי לעניין כך שאם את עוזרת את צריכה להיות גם היורשת.

ולא

לא היה לי קל להגיד את מה שאמרתי, לכן הסתייגתי מאוד ויצאו לא מובנים.

תודה על החידודאנונימית בהו"ל

עכשיו הבנתי את כוונתך

אפשר בפשטות לומר לאחים-יעל...

אנחנו כל השנים תומכים באבא, אז פחות יכולים לעזור לאח.

את לא חייבת להסכים לתתoo

הקטע הוא שאני מרגישה מגעילהאנונימית בהו"ל

ברוכים לנו שאין לו כסף להאכיל את הילדים

אני לא עומדת בזה גם

אבל מרגישה שלא סתם פונים אלינו שוב

בעלי היחיד שעובד נורמלי

זו החלטה שצריך לקחתoo

לתת או לא

ואין מה לבוא בטענות אם החלטת לתת

אי אפשר לחנך אנשים מבוגרים

אפשר לבחור מה לעשות

סליחה, אבל למה באמת האחים לא עובדים נורמלי?דיאט ספרייט

כמה אחים שלא עובדים בצורה נורמלית

ואב שנתמך כלכלית (כמובן שאינני יודעת מה הסיבה המדויקת שלו)

זה כבר חינוך לא נכון.

אם תתנו יתרגלו לקחת

ולהיתמך על הציבור וגם יורישו את התכונה הזאת הלאה לילדים שלהם.

שיצאו לעבוד.

את לא צריכה להרגיש מגעילה.

אם אתם ממש רוצים להיות בעלי חסד,

אתם יכולים לתת הלוואה בשטר (!!!) כפי שנכון הלכתית או לסייע לרכוש מקצוע.

אבל מתנות חינם אני נגד.

לא נשמע שיש מה לתת להם הלוואה ולחשוב שתחזוררקלתשוהנאחרונה

מהתיאור הכללי שנתנה

אם כבר לתת כסף, כבר עדיף לתת ולהבין שהכסף לא יחזור בלב שלם מאשר לקוות שיחזור ולהתפוצץ על זה מעכשיו לנצח

למה לריב עם בעלך אבל?המקורית

תתפוצצי קצת פה

ואפשר גם לא להתפוצץ בכלל

אבל קשה כשאת מעורבת מאוד רגשית

אני חושבת שאת לא חייבת להענות לבקשה (בתיאום עם בעלך) אם לא תעמדו בזה. אבל אם כן אז עניי ביתך קודמים

אתם גם יכולים להקציב סכטם מסוים וזהו

אבל בעלך לא אשם שזו המשפחה שלו

בשעה טובה ילדתי 😀שאלה בפנים...מחכה עד מאוד

הרופאה פה במחלקה אומרת שבגלל שאני בת 36 יש נוהל של זריקות קלסקן לדילול דם,רק בגלל שאני מעל 35.

כולן לוקחות את זה ?

פעם ראשונה שאני שומעת על זה.

או שזה סתם כסת"ח?

אולי זה תלוי בית חוליםעודהפעם

אני ילדתי לפני חודשיים כמה ימים לפני שנהייתי בת 36...

ולא אמרו לי שום דבר על זה.

הרבה מזל טוב לך!!!

אני בלידה האחרונה הייתי בת כמעט 37 ולקחתייעל מהדרום

בעין כרם לא אמרו לי כלום על זהאחת כמוני

לי אמרו על זה רק בלידה בגיל 39אולי תדעו

ילדתי גם בגיל 57 ולא אמרו לי על זה כלום..בעיני תלוי גישה היתי מבררת

אנילקחתי בבי"ח והביאו לי לבית טלא הצלחתי ונהרס המזרקאז ויתרתי

חחחח אויששש..בדיוק מתאים לפרשת שבועאולי תדעו

אמיתי? בטוחה שלא התכוונת 47?טרכיאדה

מן הסתם התכוונה 37ריבוזום

גם לי זה זכור רק מהלידה האחרונהיעל...

כנראה משתנה בין בתי החולים

אני ילדתי ב36דיליה

ובאמת אמורלי את זה שאלתי את הרופא שלנו והוא המליץ לקחת.

לקחתי ואז שחכתי ובסוף תרמתי מה שנשאר....

אני לקחתי רק בלידה האחרונהמתואמת

בגיל 38, אחרי שמונה לידות שארבע מתוכן קיסריות.

שאלתי את ההרופאה הפרטית שיילדה אותי. היא יילדה אותי גם בלידה הקודמת, ואז לא הציעה לי. (ובלידה שלפני בבית החולים רצו לתת לי וסירבתי...)

קיבלתי את הקלקסן רק בימי האשפוז (חמישה ימים) והרופאה אמרה שזה מספיק.

במצבך כנראה לא הייתי לוקחת...

תודה חברות, למי עוד יש נסיון עם זה?מחכה עד מאוד

תראיאפונה

חלק קטן מהאוכלוסיה יפתח קרישי דם אחרי הלידה והסיכון עולה עם הגיל.

בגלל שאי אפשר לנבא למי זה יקרה, צריך לתת לחתך מסויים שאצלו הסיכוי יחסית גבוה (אבל עדיין מאד נמוך. כנראה, אין לי את הנתונים הסטטיסטיים).

אם לא תקחי, סיכוי גבוה מאד שלא יקרה כלום, וסיכוי נמוך שתפתחי קרישים.

אישית ילדית אחרי גיל 35 ולא קיבלתי הנחיה כזאת. או שפספסו או שהמדיניות משתנה בין בתי החולים.

ליDoughnut

אחרי לידה רביעית בגיל 32 הביאו לי להזריק לעשרה ימים.

אני לקחתי באיזור הגיל הזה.מוריה

אבל זה היה אחרי לידת תאומים.

אז לא יודעת אם קשור או לא.

אני לקחתישומשומוניתאחרונה

בגיל 36 כי היה לי pph (רק 2-3 זריקות)

ועכשיו בגיל 39 ל10 זריקות

יצא לכן לאהוב שם אבל מזכיר מישהו שאתן לא אוהבות?אנונימית לשאלה.

כרגע בהריון עם הבת החמישית ב"ה...

מלאי השמות של הבנות הולך ואוזל חחחחח

יש לי שם שמאז שהייתי ילדה מאוד מאוד אהבתי... וכמעט קראנו בעבר בשם הזה..

אממה.. זה ישמע מוזר מאוד אני יודעת.

לבת של השכנה קוראים ככה ואני ממש לא מחבבת אותה. הבנות שלי לא סובלות אותה כי היא מציקה ברמווות. בהתחלה ממש ניסיתי להרגיע את הרוחות, לעודד את הבנות שלי להתפייס איתה. אבל וואלה... עם הזמן גיליתי שיש הרבה ילדים שסובלים ממנה בשכונה וגם למבוגרים היא מתחצפת בקטע הזוי, מנבלת את הפה וכו'. אז אני יכולה להבין את התחושות כלפיה.

כולה ילדה בת 8 אגב.

וזה מבאס אותי בטירוף כי הייתי כל כך מחוברת לשם הזה. וזה מרגיש לי כזה דבילי לא לקרוא בגללה. כאילו, גם אם נהיה שכנות לנצח, למה זה גזירה על שם שילווה את הבת שלי עד 120? מצד שני אני ממש רואה את הבנות שלי מחרימות את התינוקת אם זה יהיה השם שלה חחחח

וגם לי זה מורכב כי הילדה הזו היא הקונוטציה היחידה שעולה לי עם השם ואני רוצה לחשוב על מידות טובות כשאני קוראת בשם. זה מוציא את החשק כי ממש לא בא לי להיזכר בילדה ההיא כל פעם שאגיד את השם.

בקיצור אם מישהי חוותה משהו דומה אשמח לשיתוף♥️

מצטערת שזה לא עונה לך, זה ממש הזכיר לי את הסרטוןבת מלך =)

הזה. חחחח😅🫣

חחחחח ראיתי את זה!! ענקאנונימית לשאלה.

חחחחחחח גאונייירקאני

האמת שלא הייתי קוראת בשםאיזמרגד1

שיעשה לי ובעיקר לא לילדים שלי קונוטציה שלילית

אצלנו גם היה ככהפאף

שם שממש אהבתי עושה לשנינו קונוטציה שלילית למישהו שהוא אומנם לא שכן, אבל אנחנו נפגשים איתו על בסיס דיי קבוע... אנחנו הוספנו שם שני קוראים בשני השמות, אז זה לא נשמע אותו דבר

בטח, בהריון של הבכור שלישאלה גנים

חשבנו על כמה שמות אבל סביב הלידה בדיוק היו לי כמה תלמידים עם השם הזה...

ובא נאמר, לא ממש התחשק לי לקרוא ככה...

החלפנו שם בגלל זה 😉

אגב

היום אין לי מושג איזה שם זה היה 🤣🤣🤣

היה לי תלמידבאתי מפעם

שעשה לי את המוות, ואמא שלו עוד יותר...

אמרתי לעצמי אין מצב שאני אקרא לתינוק בשם הזה, זה כל הזמן הזכיר לי אותו ועשה לי רע.

יום לפני הברית, אני ובעלי יושבים, מנסים להיסגר על שם ושום דבר לא 'מתלבש' על הילד! רק השם של התלמיד ההוא.. בסוף קראנו לו בשם התלמיד ו-אלף אני כבר סלחתי לו ואמא שלו, ובית, זה כבר בכלל לא מזכיר לי אותו כי כבר יש לי אותו משלי. הילד הזה אחד הילדים המדהימים והחכמים והמתוקים שאני מכירה וזה לא בגלל שאני אמא שלו!!! 🤣 באמת!

מה שאני מציעה שתחכי ללידה ותראי איך את מרגישה עם השם, זה יכול להשתנות לכאן ולכאן.

את לא תזכרי בילדה ההיארק טוב!

כי תחשבי על הבת שלך. תשכחי שיש קשר וזה אותו שם.

אבל ידועה האימרה שכשאתה קורא שם לילדים שלך אתה מגלה כמה אנשים אתה שונא (או אם ניהיה יותר עדינות- לא מחבב..)

יש לי שתי שמות כאלהשימושית

וזהו, אני לא קוראת בשמות האלו כי אני לא רואה סיבה להיזכר ברוע ובסבל.

כן! קרה ליהבוקר יעלה

כל הזמן רציתי לקרוא שם שאני אוהבת אבל הייתה ילדה שגדלה איתי ולא אהבתי בשם הזה..

בבת הרביעית נכנעתי 😉

זה שם מהמם וטוב ולקח לי קצת זמן להתרגל אבל היום אני בכלל לא חושבת עליה, והבת שלי לא דומה או מזכירה אותה בכלל..

מה שכן אגיד שזו מישהי שאין לי קשר אליה כיום בכלל..

בערךמקרמה

עבדה איתי מישי שלא סבלתי והיא ילדה חצי שנה לפני... היא קראה לבת שלה בשם שממש אהבתי

התלבטתי כפול

גם כי לא סבלתי אותה

וגם כי זה היה נראה שאני מעתיקה

בסוף החלטתי שאם אני אוהבת את השם

הוא מתאים לנו

בעלי אוהב

ואנחנו נאהב את הבת שלנו לנצח...

והיא לא הולכת להשאר בחיים שלי לעולמי עד

ושהיא לא שווה את זה

קראנו לה באותו שם (ואפילו באותו שם שני עש סבתא שלי)

יצאתי לחופשת פלדה

ולא חזרתי

והיום מי זוכר...

אני מאוהבת בהת שלי

השם הולם אותה

ואין שלמה ממני

וואי את מזכירה לי שהיה לי את זה מכיוון אחרדיאן ד.

כשבעלי ואני הכרנו (בשידוך),

היה למשפחה של בעלי שכנה, ילדה קטנה עם השם שלי שהיה מנג'סת להם בלי הפסקה.

זה ממש היה מושג שם במשפחה, כל פעם שמישהו דופק כולם נאנחים "הנה דיאן..."

ואופס, גם לי קוראים דיאן....

ולבעלי בהתחלה היה קצת קשה עם זה אבל בשכל הבין שלא הגיוני לא לגשת לשידוך בגלל כזה דבר.

וכשהתארסנו היו קצת בדיחות על זה במשפחה.

ומאוד מהר עבר לכולם והשם דיאן נהיה המושג שלי ואף אחד לא זכר את השכנה המעצבנת (שאחרי כמה שנים גם עברה דירה...)

כן קרה לי, עם מישהי בעבודהקנקן שבור

היתה לי חברת צוות נוראית, משהו בלתי נסבל שכל מי ששומע ממני סיפורים עליה מתחלחל

והשם הפרטי שלה היה שם שממש ממש אהבתי, והיה ברור לי שלבת הראשונה שלי אקרא בשם הזה

בפועל לא הצלחתי... ילדתי את הבת כשעדיין עבדנו יחד ולא הצלחתי להתנתק ממה שזה מעלה בי.

אגב גם שנים אח"כ לא הצלחתי לתת את זה לבנות אחרות שלי

ומזדהה עם זה שמלאי השמות לבנות קשוח חח

כן בהחלטכל הישועותאחרונה

אם השם מזכיר לי מישהו עם אסוציאציות לא טובות- אני כנראה לא אבחר בשם הזה לילדים שלי.

האוכל של אמא שלי מגעיל אותינעם א-ל

אני ממש לא יודעת מה לעשות, זה הולך ומחמיר עם השנים..

השבת נסענו להורים שלי, וגיליתי שזה החריף למצב שלא נגעתי בשום אוכל שהיא הכינה..אכלתי רק חלה וסלטים בכל הסעודות..

אני לא יודעת אם זה מטעמי נקיון האוכל והיגיינה, שאני יודעת שאמא שלי לא מקפידה כ"כ.. נגיד לשטוף ירקות, לכסות אוכל מבושל שעומד בחוץ (מזבובים וכו')... או בגלל עניין של טעם האוכל.. נגיד אמא שלי תכין קציצות, ולא תערבב את העיסה כמו שצריך, אז יהיו גושים של פירורי לחם... או תכין עוף, והוא לא יהיה מספיק מוכן, וישאר ורוד מגעיל כזה.. תכין תפו"א- תוציא מהתנור לפני הזמן, והם יהיו עדיין קשים... ועוד מלא דוגמאות....

כך או כך (כנראה גם וגם..)- אני מוצאת את עצמי נגעלת כשאנחנו אצלם בשבת.

ולא יודעת מה לעשות...

גם מעצם הדבר וגם מולה, וכלפי הילדים...הם אוהבים ואוכלים, ואני לא רוצה לפגוע ברומנטיקה של "האוכל של סבתא"...

אשמח לעצות.

נשמע הגיוניאיזמרגד1

שמגעיל אוכל שלא מבושל עד הסוף וכל מה שתיארת... נראה לי כדאי להתמקד בפתרונות טכניים. אם חלה וסלטים את כן אוכלת אז לאכול סיבוב שני ולהגיד שאת מפוצצת מהחלות וסלטים, או להביא כל פעם משהו איתך כדי להקל על אמא שלך ואגב גם את תאכלי ממנו (אם היא תקבל את זה בטוב)

וכל עוד את לא עושה מזה עניין אף אחד לא צריך לדעת, לא היא ולא הילדים

אני מוצאת פה שני דברים:תהילה 4

א. האוכל הלא טעים של אמא שלך.

ב. אובדן הרומנטיקה על מאכלי סבתא.

אתחיל בשני. אם לילדים שלך כיף עם סבתא. אז יכולות להיות חוויות מכוננות שלא קשורות לאוכל.

ככה היה לי עם הסבתות שלי. (האוכל הכי טעים שהכינו היה קנוי) וככה גם הילדים שליי עם אמא שלי.

ב. נשמע שגם אמא שלך לא ממש נהנית להכין מה שגורם לאוכל להיות חצי מוכן. ולכן ממש הגיוני שתציעי להשתתף בהכנות לשבת. (אפשר להביא דגים למשל שרק שמים על הפלטה בכניסת שבת עדהסעטדה הן מוכנים. ולא דורש הרבה הכנה מראש)

תודה איזמרגד ותהילה! מסבירה עוד משהו..נעם א-ל

אמא שלי עוקבת אחרי מה שאוכלים אצלה. היא "מסתכלת לצלחת" של אחרים ויכולה להגיד: עוד לא אכלת מזה, לא טעמת מזה, את אוהבת את זה..לא?

וזה לא שהיא סובלת מלהכין אוכל, דווקא מבחינתה ככה היא מביעה אהבה.. אם אגיד לה שאביא משהו כשאנחנו באים לשבת- היא תגיד שלא צריך ומה פתאום, שנבוא בכיף, שלא אטרח וכו'..

נגיד אחרי הלידה האחרונה שלי היא רצתה להביא לי הרבה אוכל, שיהיה לי במקפיא.. ואני לא ידעתי איך להדוף את זה בלי לפגוע בה. בסוף היא הביאה ואת הרוב זרקתי..

חבל לי על האוכל ועל הטירחה שלה..

אני גם דואגת לאן זה יגיע, כי רואה שזה "מחמיר" אצלי עם השנים... פעם לא הייתי ככה..

אני מודה בפני אמא שלי שאני לא אוהבת את זההרמה

לא בקטע אישי פשוט "לא בא לי עוף ולא בא לי תבשיל כזה או אחר" ככה היא תופסת ממני בעייתית עם אוכל וזה לא נלקח כמשהו אישי.

בשבתות פשוט תביאי מהבית בלי לשאול אותה משהו שהיא בוודאות לא מכינה ואז זה לא במקום האוכל שלה, משהו שהוא חידוש לשבת או שאת רוצה שכולם כולל היא יטעמו.

גם חמי וחמותי היו אומרים שלא צריך ומה פתאוםשיפור

וגיסתי התחילה להביא בכל מקרה וזה הפך להיות ממש קבוע שהיא מתאמת מראש מה להביא.

הגיוני שזה לא טעים לךנעומית

כמה דברים שאולי יעזרו:

  • להחמיא ממש על מאכלים שטעימים לך (עוגות/סלטים)

  • להחמיא בנוכחות הילדים ובדיבור איתם. (רוצה מהקציצות המיוחדות שסבתא הכינה במיוחד בשבילנו?)

  • להכין אוכל ולהביא (אפשר להתחיל להביא תוספות ולעדכן מראש. ראיתי מתכון ממש טוב לאורז עם בטטה, ממש מתחשק לי להכין ולהביא. זה בסדר? ממש בא לי להכין דג ברוטב מיוחד, זה בסדר שאני אכין?

    ואז את לא טורחת כדי להקל עליה אלא היא עושה לך טובה שמאפשרת לך להכין דברים מעניינים שאת אוהבת.

לדעתי, על זמן הבישול אפשר להעירנעמי28

לא בשבת עצמה, אם את באה מוקדם מספיק וטועמת/ מסתכלת.

את יכולה להגיד "אני חושבת שזה צריך עוד קצת זמן" "אני אוהבת את זה יותר שחום".

לדעתי האישית זה ממש לא פוגע.

וגם להגיד מה את אוהבת ומה פחות.

אולי תגיעו מוקדם יותר לקחת חלק במטבח ובהכנות וככה תהיה לך שליטה על זה?

ובקשר לילדים, יש להם סטנדרטים משלהם.

הבן שלי אוהב את האוכל של הגן יותר משלי, לא נעלבת, חך של ילד.

וזכרונות מסבתא זה לא בהכרח אוכל.

גם אני שמתי לב שככל שהזמן עוברהמקוריתאחרונה

מהנישואין, אני פחות מתחברת

האמת גם המתכונים של ההורים שלי וגם אצל חמתי קצת השתנו מאז, וגם הטעם שלי ושימת הלב לכל מיני פרטים אז מזדהה איתך

אם תגידי לה בעדינות שאוכל לא מספיק מוכן? נגיד על העוף - אמא אני אוהבת את העוף יותר צלוי/ התפוא יותר רכים - זה יהיה כזה נורא?

אולי כמו שכתבו להציע להביא מנה משלך/ להגיע להיות איתה במטבח?

לגבי הילדים - אם זה רק תפוא קשה לא נורא. עוף לא מוכן - אני כבר לימדתי אותם שעוף ורוד לא נוגעים כי זה יכול להיות מסוכן

ובכלל,אם הם אוהבים וזה מספיק מוכן לא הייתי מוטרדת האמת

המלצות למשחקי קופסארוח הרים

למישהי יש המלצה למשחקי קופסא לילדים שאפשר לשחק בשבת?

רוצה לקנות משחק טוב שיוכל לכנס אותנו לזמן משפחתי בשבתות אבל גם שיהיה מותר מבחינה הלכתית בשבת..

למשל קטאן זה נחמד אבל בעייתי בשבת (בגלל סחר..)

תודה!

שם קודמוריה

לאיזה גיל?אפונה

סביב גיל 8 ומעלה אליאס

10-12 ומעלה סיכון

אזור 8 ומעלה. תודה!רוח הרים

7 ומעלה-שימושית
עבר עריכה על ידי שימושית בתאריך כ"א בחשוון תשפ"ז 10:43

סיכון

רמי

טיקט טו רייד

שרלוק זה גם חמוד מאוד

ביג דיל

אלוף החמין

מלך הפלאפל

אונו וסט זה גם נורא כיף

אלוף החמין..?😅 רצה לבדוק חחחהמקורית

ticket to rideדיאן ד.

אנחנו ממש אוהבים.

אצלינו אוהביםדרקונית ירוקה

השועל החמקמק

טאקי

רמי

חתחתול

גילאי 4-6

המדבר הנעלםענבלית

זה משחק שיתופי- לכל אחד יש שחקן, וכולם צריכים לשתף פעולה כדי לצאת מהמדבר בחיים.

וגם טיקט טו רייד של אירופה, ראיתי שכבר המליצו.

דיקסיטחילזון 123

ורק בקשר ל''סיכון'' - לדעתי זה משחק נוראי

ארוךךך ועם מלא חיילים פיצקים

אולי יש בנים שאוהבים את זה, אבל למבוגרים זה בלתי נסבל לדעתי...

למתבגרים זה אחלה משחקאפונהאחרונה

הבן שלי וחברים שלו יושבים על זה המון.

אבל הוא אכן מאד ארוך... 3 שעות בכיף

אני דוקא אהבתי אבל באמת נדיר שמסכימה להכנס לזה.

בדיוק אתמול חשבתי על זההשם שלי

שהילדים יכולים להתחיל לשחק במשחקי קופסה יותר בוגרים.

במיוחד כשחברה של הבת שלי מגיעה אליה.

אנחנו שיחקנו אנדרלמוסיהשושנושי

לא זוכרת מאיזה גיל, היה ממש ממש כיף

זה המשחק שלא הצלחתי להיזכר בשמו!שימושית

גם אותו מאוד אוהבים אצלינו אני לא מסתדרת עם זה אז רק צופה בהם

אנומיה, מונפול, אליאסאני אנונימית!

מונופול גם בעייתי בשבת... וממליצה גם על אליאסאמהלה

תודה לכולכן!!רוח הרים

מסתבכת כל פעם מחדש עם ההגדרה של מנוחה אחרי הלידההריון ולידה

לא ברור לי מה סבבה ומה נקרא מאמץ מידי.

אני שבועיים אחרי לידה ב"ה.

ה'בעיה' שזה לא לפי ההרגשה שלי. כלומר אני יכולה להרגיש יחסית בסדר ושיש לי כוח לעשות משהו, אבל זה לא אומר שטוב לעשות את זה.

אז מה אתן עושות שבועיים אחרי?

נגיד דברים כמו-

לשטוף קצת כלים,

להכין ארוחת ערב/ צהריים

לחתוך סלט

לקלח את הילדים (שזה כולל להרים את הקטנים מהמקלחת לשידה כדי להלביש אותם)

יש דברים שאין ברירה אבל לפעמים יש ברירה כמו להשאיר את זה לבעלי, אבל גם לו כבר די נגמרת הסבלנות אחרי שבועיים ואני לא רוצה למתוח את החבל מידי וגם לא סתם להתפנק יותר מידי כשאני יכולה להתאמץ קצת.. גם ככה הוא מפזר את כולם בבקרים ומארגן אותם לבד.

בעיניי- מה שאפשר לעשות בישיבה,מוריה

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

זהו, שהדוגמאות שנתתי הן לא בישיבההריון ולידה

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

אולי לשבת ליד השיש? אפילו חצי ישיבהיעל מהדרום

לק"י

להשען על הרגל כזה.

בעייני לשטוף כליםytrewq

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

האמת שבועיים אחרי לידהאיזמרגד1

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

°^°^^ ממש ככה.יערת דבש

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

לדעתייראת גאולה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

תודה לכן! עשיתן לי קצת סדר למרות שחלק מהתגובותהריון ולידה

סותרות אחת את השניה

מצטרפת לא להרים את הילדים בכלליהלומה..

להלביש על מיטה או על הספה שהם יעלו לבד...

להכין אוכל אפשר לעשות הרוב בישיבהמתואמת

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

זה הרבה תלוי בהרגשה שלך! פיזית ונפשיתיעל...

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

לא ולאDoughnut

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

כשבעלי היה במילואיםאמאשוני

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

6 שבועות אחרי לידה אני לא עושה שוםדיאט ספרייט

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

לא רואה בעיה כמעט בשום דבר שכתבתכורסא ירוקה.

לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.

חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.

מוזר שאמרו לך את זה! אני זוכרת שאומרים תמיד בפירושמתואמת

שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)

לי אמרו שמותר לי להרים עד שתיהן יחד 🤷‍♀️מוריה

אז מסתבר שבכל מקום ההוראות אחרותמתואמת

אולי זה בגללאפונה

שאת ילדת בניתוח ומוריה לא?

יש מצב.מוריה

אבל עשיתי גם פרוצדורה רפואית שגם בגללה אמרו לי לא להרים יותר משתיהן יחד.

יכול להיותמתואמת

אבל את ההנחיה לא להרים יותר ממשקל התינוק קיבלתי גם בלידות הרגילות שלי...

אז יותר מסתבר שההוראה משתנה ממקום למקום (מה שפוגע קצת באמינותה, אבל מילא).

מה זה משקל התינוק..כורסא ירוקה.

הרי דקה לפני כן הגוף שלך סחב כפול ממשקל התינוק או יותר, עם מי השפיר השיליה וכו. ברור שהריון ואחרי לידה זה שונה אבל עדיין 7 קילו זה די מעט.

גם יש תינוקות שנולדים 2.5 ויש שנולדים 4.5, אז עד איזה משקל מותר להרים? בקיצור נראה לי שפשוט מחמירים כדי שלא יחפפו, אבל זה כנראה לא כזה גרוע להרים קצת

כן, גם אני תהיתי את כל זה🤷‍♀️מתואמת

נכון אבל דקה לפני כןשלומית.

הגוף לא היה אחרי לידה...

זה משמעותי

נכון, בגלל זה עכשיו היא מרימה רק חצי כורסא ירוקה.

שבועיים אחרי לידה אני עדיין מרגישה כ"כ רע שאני לאשימושית

עושה כלום...

אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'

אני אישיתהשם שלי

כן מבשלת דברים פשוטים.

אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?

אני גם מקלחת את הילדים.

אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.

אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.

לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.

אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.

היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.

לא להרים!!אורוש3

וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.

מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.

כל מה שקשור להרמה או מאמץ או התכופפות- לא מבצעתממתקית

לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.

כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...

כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...

כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו

לקלח ממש ממש לארקאני

שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח

למשל סבבה תקלחי❤️

אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה

שהוא בבית תקלחי אותם

כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה

אני הייתי עושה את כל מה שכתבת חוץ מלהרים לשידהשיפור

לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.

כל דבר שאפשר ללא מאמץ בישיבהרק לרגע9

אפשר.

למשל לחתוך סלט, להכין אוכל אם את לא עומדת שעה ליד הכיריים.

להרים ילדים ממש לא באופן מוחלט.

גם לא לשטוף כלים

בכנות, אין לי ברירה ואני עושה את זה אחרי שבועייםממשיכה לחלוםאחרונה

אני כן משתדלת לנוח ממש ממש בשבועיים הראשונים אבל אחר כך אין לי אפשרות יותר...

וזאת המציאות שלי

מנסה כן לנוח כל פעם שיש אפשרות ולקחת עזרה כמה שניתן

קיסריות, אני זקוקה לעזרתכן.הריון ולידה

חוזרת לבית עמוס פעילות ב''ה.

מה מותר לי ומה לא? מה חשוב לדעת?

עוקבתבת אל123

תסתכלי בשרשור שפתחה בניק הזה האנונימית הקודמתמתואמת

כל מה שכתבו לה שאסור (טוב, לפחות מה שאני כתבתי) אצלך קריטי פי כמה להקפיד על זה. שישה שבועות לפחות, ועדיף שמונה שבועות.

אולי זה לא חוכמה שאני אומרת את זה, כי רוב הקיסריים שלי היו כשהיו לי ילדים יחסית גדולים בבית, ולכן יכולתי לנוח כמו שצריך, ובכל זאת - ממש כדאי להתאמץ על זה. (באמת בקיסרי הראשון פחות הקפדתי על זה, בעיקר כי הייתי צריכה לנסוע לפגייה. אבל לא טיפלתי כמעט בילדים הגדולים.)

מתי הבנתי שזה באמת אפשרי? אחרי הלידה של השמינית (קיסרי שלישי): כל בני המשפחה היו חולים בקורונה, והיה מסוכן שאני והתינוקת נידבק, אז הסתגרנו בחדר כל הזמן (ואחרי כמה ימים נסענו להורים שלי).

והמשפחה הסתדרה...

נכון, בעלי היה בבית גם ככה אז כי היה צריך להיות מבודד, אבל תאמיני לי שאת לא רוצה לדעת לאיזה רמות של בלגן ולכלוך הבית הגיע בזמן הזה... ומן הסתם גם הילדים עצמם

בעלי הקפיד על אוכל וכביסות, וזהו. לפני שחזרתי הביתה כשכולם כבר החלימו הם התאמצו לסדר ככל יכולתם, וכשחזרתי לתפקוד מלא (שזה היה בדיוק לניקיונות פסח😱) חזרתי פחות או יותר לנהל את הבית כמו שאני רגילה...

סליחה שחפרתי... מקווה שהועלתי.

מזל טוב והתאוששות קלה!

הועלת מאוד מאודהריון ולידה

אני כרגע ממש נזהרת.

אחרי לידה אני כבר יודעת מה מותר ומה אסור אבל כאן יש כל מיני דברים חדשים ומסובכים.

לא לקום מהמיטה בלי תמיכה של הידיים? עד מתי?לא להרים שום דבר יותר כבד מהקטנטונת? אבל היא פיצית ממש!

מיותר לי לעמוד זקוף?

ממתי בערך אוכל לישון על הבטן? (אני ישנה טוב רק על הבטן! גם בהריון ישנתי עליה עד תשיעי)

מה עוד אסור שבלידות רגילות מותר?

מותר לעלות מדרגות כרגיל?

הדברים האלה תלויים יותר בכוחות שלךמתואמת

אני זוכרת שבמשך שבוע או אפילו שבועיים אחרי הלידה עדיין הייתי צריכה לקום מהמיטה בזהירות... אבל לא כי זה הכלל, אלא פשןט כי זה מה שהייתי מסוגלת.

כנ"ל לישון על הבטן - זה תלוי בהרגשה שלך.

גם לעמוד זקוף - תעשי מה שאת מסוגלת ומתי שאת מסוגלת.

על לעלות מדרגות לא שמעתי. גם לא יצא לי יותר מדי. אני כן יודעת שדווקא חשוב ללכת כדי לעודד את ההחלמה.

אני יודעת שההוראות הן אותן הוראות כמו בלידה רגילה, רק עם יותר הקפדה וגם עם עדיפות ליותר זמן.

ובעיקר להיות קשובה לעצמך ולעקוב אחר כאבים חריגים...

ממש תודה! התשובות שלך ממש עוזרות ליהריון ולידה

למה לא לעמוד זקוף?ריבוזום

לעמוד זקוף וללכת - מזרז החלמה. אני זוכרת שהייתי אוטומטית כפופה בגלל הכאבים אחרי הניתוח הראשון, אבל לא חושבת שזה טוב לשום דבר. להיפך. בניתוחים שאחרי שמתי לב לזה. גם לעלות מדרגות זה בסדר (היינו אצל ההורים שלי אחרי הלידות ושם יש חדר אורחים בקומת גג, אז יצא שעליתי וירדתי לא מעט. כמובן לשים לב לכוחות בלי קשר).

וגם כל השאר - לשכב על הבטן או לקום רגיל במאמץ של הבטן זה פשוט כאב בלתי אפשרי בהתחלה. אם זה כבר מרגיש לך בסדר - זה כנראה בסדר. (לא זוכרת שנתנו לי שום הנחיות לגבי הדברים האלה.)

חשוב להיות בתשומת לב לכוחותיעל...

לא להתאמץ מדי

לא להרים דברים כבדים

להיות בתשומת לב אם עולה חום, כי אחרי קיסרי יש יותר חשש לזיהומים.

מה שלום מקום הניתוח? לי עזר התרסיס של פוראוור, הוא מעולה ומרגיע..

בהצלחה ממש!!

איזור הניתוח בסדרהריון ולידה

רק שורף אבל אמרו לי שזה נורמלי

לשטוף כל הזמן עם מים וסבון. זה ממשקנמון

עוזר.

לי התרסיס של פוראוור דווקא שרף נורא ולא היה לי טוב.

אז תיהי קשובה לגוף שלך.

ואני זוכרת שאחרי הקיסרי אמרו לי שטוב ללכת. לא הליכה מהירה או מאומצת אבל כן להתהלך קצת (מתוך קשה לכוחות), זה מונע היווצרות קרישי דם ומזרז החלמה.

אגב, משהו חשוב-

שימי לב, כשאת קמה מהמיטה, לא לקום בהתרוממות קדימה (כך שמשתמשים בשרירי הבטן כדי להתיישב) אלא להתגלגל על הצד ועם עזרת היד (דוחפת את עצמך מהמיטה)- לקום.

בריאות!

כן הבנתי שככה צריך לשבת ולקום, אבל עד מתי?הריון ולידה

נראה לי שעד שבועיים אחרימתואמת

אבל לא אומרת את זה מידע רפואי אלא מניסיון אישי... (פשוט לפני כן אי אפשר פיזית לקום אחרת)

תודה! פוראוור עושה לי ממש רע תמידהריון ולידה

אז לא מנסה, אבל תודה על העצות!

אם זה מעודד אותך, אז לי אלופירסט לא עזר🤭מתואמת

גם לא הזיק. זה היה כמו להשפריץ מים... אז כבר עדיף להכין תרסיס מים ולהשפריץ

אני שמעתי שגם לא לנהוג כמה זמן אחרי..כל הישועותאחרונה

לא יודעת.

בנוסף ללא להרים כבד. גם לי ידוע שלא להרים יותר ממשקל התינוק (לי אחרי קיסרי גם התינוק מרגיש כבד)

שאלה לנשים..אביול

שבוע טוב,

מוזר לי לכתוב פה... הייתי פעילה לפני כמה זמן ומאז אני קוראת שקטה...

בקיצר- אני כבר כמה שנים עם התקן לא הורמונלי (נובה טי).

אני רגילה כבר שהוא מכביד קצת תא הדימום בוסת, אבל עכשיו אני כבר שבוע וחצי והדימום לא מפסיק!

כמובן לא ברמה של למלא את הפד, אבל כן ברמה של דימום...

מה יכול לגרום לזה? זה מתסכל שכ"כ הרבה זמן לוקח להיטהר...

אני בעיקר שואלת כדי להביןאביול

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

בהחלט מומלץ לפנות לרופא/ת נשיםתהילה 4

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

ממליצה ללכת לרופאאליה:)

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

תודה! לך ולתהילהאביול

אני לא מצליחה לקבוע תור בטלפון או באתר (כללית)...

השאלה אם זה משהו שכדאי ללכת בשבילו למיון נשים? (לא בבית חולים... במרפאה...)

או שצריך לחכות לתור שיהיה בעוד מלא זמן?

אם זה יותר מ4 שנים אז זה יכול להיות איתות שצריךשימושית

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

תודה! שאלות בפניםאביול

מעניין מה שאת אומרת, בדיוק רציתי להוציא אותו... אז זה רק מחזק את זה.

השאלה אם התור לרופא זה דחוף או שאפשר לחכות?

ועוד משהו אחרון- מה העצות להפסקת דימום? אף פעם לא התנסיתי...

עונה-שימושית

אם זה לא דימום חזק אז זה לא דחוף.

עיצות לקיצור והפסקת דימום-

  1. לשתות מיץ מלימון כל בוקר, במקרים קשים לשתות אחד בבוקר אחד בערב. להקפיד רק מהיום השלישי לווסת ולא לפני כן, ועדיף לטובת השיניים לשתות את זה עם קש.

  2. לשתות הרבה מים

  3. לא לעשות פילאטיס ומאמץ פיזי

  4. ביופלונאידים לפי המינון המומלץ המצורף

  5. לקחת ברזל וB12

  6. לשבת באמבטיה חצי שעה ו/או לשטוף ישירות את האזור בתכיפות במהלך היום

יכול להיות שההתקן זזאמאשוני

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

בדיוק חשבתי עלייך השבוע! את חסרה♥️המקורית

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

אמאלה ריגשת!אביול

לא חשבתי שמישהו זוכרת... תודה!

הגזמתתתתהמקורית

לקחתי ממך כלכך הרבה השראה ולגיטימציה לא לשטוף כלים..

חחחח אני מקווה שאת זוכרת עוד דבריםאביול

ולא רק את זה (איך עושים אימוג'ים??? חח)

אני גם זוכרת אותךאמאשוני

ברוכה השבה!

תודה נשמה!!אביול

אני עדיין קוראת אותך ומחכימה המון...

אל תאחלי לי לשוב, אני לא רוצה להתמכר...

גם אני זוכרת אותך;)ממשיכה לחלום

הלכת לביקורת?בוקר אור

לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד

ההנחיה עכשיו היא-שימושית

ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.

במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת

תודה לשתיכן, עשיתי ביקורת לא מזמן...אביול

והכל היה בסדר

בדקת הריון?רק טוב=)

כיף ממש לראותך!!!! ברוכה השווה!!אוהבת את השבתאחרונה