דבר איתי...

תודה

גם שיתוף פעולה של האשה.

אשה ש"מגדלת" את בעלה (לא במובן של אמא את בנה - ההיפך.. רואה אותו גדול בעיניה), מקבלת בחיוך את ההתנהגויות שהוא מוכן לומר לגביהן על עצמו "מתנהג כמו ילד.. (לא כל אחד היה מוצא בו ענוה כזו), שואלת אותו בדברים שהוא "חזק" בהם יותר, מתחשבת בדעתו וכו' - מעצימה את בטחונו ו"הנהגתו".

ולענ"ד, אם בכנות לשניכם יש את אותה מטרה - דהיינו, שאתה תהיה יותר ה"גבר" המוביל, והיא יותר "אשה", זו כבר התחלה טובה.

כמובן, קשה לומר פרטים בלי להכיר.

עם כל הרצון הטוב לשנות- אשתי הרימה ידיים כבר מזמן.

הדבר היחיד שהיא כן מתאמצת זה לנסות להפחית את ההתפרצויות זעם שלה עליי - וגם זה בהמלצה של מאמן אישי שאני מטופל אצלו.

יוזם, מפנק, דואג ומגונן, תגיעו למצב של אבא ובת ומשם תתאזנו...

? מה ליזום? איך לפנק?

אפשר בפרחים לשבת, sms נחמד (עם איחולי בהצלחה, תודה או משהו בסגנון), ממתק שהיא אוהבת, מתנה קטנה או פתק נחמד בתיק של העבודה או מתחת לכרית בבוקר, הכנת סנדוויץ' מושקע לעבודה, הכנת ארוחה במקומה או שטיפת כלים כשקשה, יציאה מידי פעם מהבית ביחד למשהו שהיא אוהבת (וגם אתה)...(אם יש ילדים אפשר מדי פעם להשכיב אותם במקומה לישון במיוחד ביום קשה במיוחד)

נשים בד"כ מאד אוהבות הפתעות טובות ומתנות קטנות וקשה להם לזלזל במי שנותן להם...

קורה שאני "נתקע" בהפתעה מסוימת, כמו למשל להביא כל שבת פרחים, עד שהיא מבקשת שלא אקנה יותר פרחים...

. היא לא עובדת ואין לנו ילדים, היא לא סומכת עליי להתקרב למטבח יש לך עוד רעיונות?

ויש דברים שאפשר לעזור בהם בבית בשעת קושי ובלי להכנס למטבח-

זריקת אשפה, שטיפת רצפה וכו'...

אפשר גם לקנות לה חפצים שהיא אוהבת, לצאת לטיולים יחד, אולי פעם שתהיו במרכז קניות לקנות לה תכשיט או מטפחת (שהיא תבחר). תנסה לחשוב מה היא כן אוהבת ולהפתיע בנושאים האלה.

תנסה ממש לגוון- כל פעם הפתעה אחרת ולא כל יום, שיהיה את אפקט ההפתעה..

(יכול להיות שההתנהגות הזו נובעת מתסכולים של אשתך? בסה"כ זה יכול להיות קשה להיות בבית בלי עיסוק מוגדר כשאין ילדים. יכול להיות שזה מחריף את התגובות של אשתך, מנסיון- גם לי זה גורם לפעמים לתגובות שאני לא מעוניינת בהם..)

אגב, ניסיתם ללכת ליעוץ יחד? יעוץ יוכל לעזור יותר מאשר העצות שלנו...ואם תלכו יחד אולי תצליחו ללבן את זה ביניכם בצורה טובה יותר..

בהצלחה!

שבשלב מסויים היא יצאה ממנו ואני המשכתי בתור "אימון אישי".

נגענו בנושא הזה לא מעט, אבל לא הייתה התקדמות משמעותית.

כול להיות מאוד שזה נובע מתסכולים של אשתי. ויכול להיות מאוד שזה קשור לזה שהיא בלי עיסוק ושאין ילדים.. אבל אני לא יכול להאשים רק אותה ולהפיל הכל עליה.

היא לא עובדת ואין לכם ילדים. איך היא מעסיקה את עצמה במהלך היום? היא עושה משהו משמעותי לה?

אולי יכול להיות שהיא מתוסכלת מאי עשייה או משועממת ומוציאה את זה עליך?

הייתי מציעה הרבה "שוברי שגרה" כמו יציאה לטיולים או לבית קפה.

בנוסף שתיתן לה את ההרגשה שאתה מכבד אוהב ומעריך אותה ושהיא האישה הכי טובה בעולם "כמים הפנים לפנים..."

המון הצלחה!

תראה, לדעתי קודם כל לדבר עם יועץ שמקובל על שניכם.

בינתיים ותמיד- תדגיש לה כמה אתה אוהב אותה, וכמה היא יפה וטובה וכו...

ולהתאמן (לא כושר, אלא אומנויות לחימה) מוסיף המון ביטחון עצמי ותחושת גבריות, שזה גם יכול לעזור, לדעתי.

המונמון הצלחה, וחנוכה שמח.

היא בבית לא עובדת  עכשיו אמרת הכל? לא מוגזם?  

ואני בהחלט מסכימה.

לטעמי ייתכן שאשתך מרגישה עצבות פנימית וקצת תסכול, ולכן היא מביעה אותו כך..

כן חשוב לדעתי שהיא תמלא את עצמה בדברים אחרים, כדי שתרגיש פחות  במחסור.

ועליך- לגלות הבנה ולתמוך.

אי אפשר לקבוע ככה

יכול להיות שהיא דווקא נהנית מאוד בבית..

וצריכה להרגיש שעוד מישהו נהנה מזה ושם לב לזה שהיא בבית ומשקיעה.

ואז לבוא אליה ממקום שחסר לך כי  את בבית רק יפגע יותר.

אולי לשים לב מה היא עושה בבית .. היא נותנת כביכול ושבעל חוזר חיוך של געגוע..

ושל עד עכשיו הייתי ברחוב/משרד ועכשיו הביתה לחזור .. לצלול בחום שאת מקרינה

לדעתי יתן לה תחושה טובה יותר מלחפש את החום ברחוב

בזוגיות יש את הפן של אם בן וההפך

אבל אם הוא לא מנותב נכון הוא יוצא גרוע

בעל שישתדל להראות לאשתו שהחום שהיא נותנת מחמם אותו כמו ילד קטן עם אמו (ולא בפן האני לא יודע למזוג מים תני לי, או  תלות מוחקת) אלא חום חום שהפרסומות עם הגבינה עם הבית מנסות לפמפם לנו עליהם.

אם גבר ישתדל בזה יש סיכוי שימנע השתלטות קשוחה של יחסי אם בן

לטעמי

אני חושבת שהשילוב של שני הדברים- הוא שגורם לה לתחושת תסכול ועצבות..

ייתכן מאוד שהיא אכן נהנית בבית, לא טענתי אחרת.

אבל השילוב הוא זה שמעמיק את תחושת הבדידות והריק..

ולכן התגובות שתוארו בהודעה הראשית, מאד הגיוניות לטעמי

מה שאני מנסה לומר

שיש נשים שנהנות מזה גם אם אין ילדים..(אני מכירה הרבה)וזה מפרה אותן .. ולצאת ימחוק אותן

ולקבוע בצורה גורפת זה הרסני.

המון דברים אנו אומרים שצריך לראות וזה לא כזה בטוח.

ופה במהירות אחרי משפט

נחרץ  פסק.. וזה עיוות.  להסתכל ככה על הישארות בבית זה עוול.

גם אם היום להרבה קשה להבין

וזה הרסני.. לחרוץ ככה .. כי אם באמת היא אישה שדווקא רוצה זאת וזקוקה לתחושה של שימת לב

גישה כזו של לא טוב לך בבית . רק יכולה לתת לצמא חומץ כביכול

צריך לעזור לה מתוך ענוה ולראות בלי שום נגיעות מה חסר לה.. ולא לקבוע לה.

ולהגיע למצב שכבר אחרי פגישה התחלחל שיכול להיות שזה בגלל שהיא בבית.. לדעתי מכאיב.

נראה לי ללכת על אפיק של להראות כמה משמעותי לבעל מה היא עושה ולא בפן של אני צריך את זה כמו שירות מסעדה..

אלא חום שאני לא מקבל בשום פינה ברחוב אלא רק בבית.

שימת לב והחזרת אור מצד האיש  של קיבלתי ממך..והכנסתי לחדריי 

את קובעת עליי שאני נגד?

בסך הכל העליתי אפשרות שהמצב הקיים גורם לחוסר תעסוקה וזה הגורם לבעיות בינהם.

לילה טוב

אבל להגיד אמרת הכל. זה לא כל כך להשאיר אפיק לכיוון אחר 

עכשיו אמרת הכל.. הכל

בתור אחת שבבית

ונפגשה עם מגוון אנשים שמנסים  להחליט בשבילך שמשעמם לך, מחלטים לך אין בטוח קשהלך וכו'

את חייבת לצאת.. מה את עושה בחיים?

אני בבית.

כן אבל מה חוץ מזה? 

בבית

ומה לעצמך?

למה עו"ד זה יותר לעצמי????

ונתקלתי בגישה הזו של חוסר היפתחות של אפשרות להבין שבית זה מפרה ולהיות בבית זו קרקע של יצירה.

ולא משעמם

ואני יודעת כמה זה מעיק.. ההסתכלות הזו שנכנסת לחיים לנשים בבית

רציתי לתת את הפן הזה .. ולא שייגרם לה עוול .

כי אולי היא מאלה שמעיק עליה דווקא שמחליטים לה שבטוח לא טוב לה.

או מאלה שמפחדות להגיד שיש איזושהי בעיה שיש גם להרבה שיוצאות לעבוד 

כי ישר יגידו  אולי כי את בבית 

אבל, להרגשתי, נשים עקרות בית, ללא ילדים, ירגישו חוסר תעסוקה. מה עקרות בית ללא ילדים עושות בבית כל היום? אני שואלת כי אני באמת רוצה לדעת, לא חלילה לפגוע.....

לא התכוונתי סתם לעניין חוסר התעסוקה.

התכוונתי לריק הפנימי שנוצר...

זה הרבה יותר מהותי. ולא סתם חיצוני- "תעסוקה"/ "השארות בבית".

זה יותר העניין של להיות לבד. בדידות.

אורה- באמת ובכנות האם את יודעת מה מתחולל בתוך נפשן של אותן נשים שנמצאות מרבית הזמן לבד,

וגם ללא ילדים?

אני לא חושבת שיש ריק יותר מגדול מזה..

ולהעמיק איתו- כלומר לא להיות בסביבת אנשים תומכים, חברים, או להעסיק את המחשבות  ע"י תעסוקה

אלו דברים  שמקשים..

ואני לא יודעת מה היא ,מתוך מה בחרה?

ולכן הפריע לי.. קביעה שזה שהיא בבית בטוח אחד הגורמים הבעיתיים.

אני הייתי בבית עוד לפני שנולדו לי ילדים.. מתוך רצון ואמונה.

נהניתי.. הפניתי את משאביי וכוחות היצירה שלי פנימה ולא החוצה.

ומאוד הפריע לי.. שנכנסים לי לקישקע ושואלים אותי .. מה את עושה כל היום?

הייתי רכזת חברתית.. לארגן פעילות לי ולבעלי.. ניתבתי אומנות.. עשיתי דברים לבית, טבחית-בישלתי-חדרנית  , מעצבת פנים, בעלת קייטרינג, ועוד הרבה .. רק בלי התואר המקצועי והיציאה החוצה.. בלי מקצוע.

אלא אישה שמפתחת כישורים בתוך ביתה.. ונהנתי והפרה אותי האיזון הזה שכעקרת בית בבית יש יותר סיכוי אפשרות להביא מכלול מאוזן .. כי הכל מנותב פנימה..

ולכן הפריע לי ששואלים אותי מה את עושה כל היום? כי יצרתי 

ומורה או כל דבר אחר לא נשאלו

גם היום שואלים אותי..

וחברה שלי עם 6 ילדים שואלים.. וזה מפריע .

לכן חשוב להבין שאי אפשר לקבוע שלא טוב לה.. וזה עלול לעשות עוול.. 

מה שאני יכולה לציין.. שכשבעלי התחיל להנות מהאוכל, נקיון ועוד.. וכבר התחיל להתייחס להכל כמובן מאליו, ולא תמיד זכר לומר תודה, ולפעמים אמר כי יואו צריך.. 

זה כאב לי מאווד.. וזה נסיון גדול לאישה ..  זה נסיון ענק שמנסה להתגרות בה לזרוק את פועלה בבית

ולהתגרות בה לכאוב.. יש לך נסיון שאת כביכול רואה מישהו מול עינייך מתייחס אלייך כצל

אוכל , בבית ישן על מיטה שהוצעה בבית.. וכאילו 

איפה להחזיר חיוך ? להאיר? 

היא עמלה לך?

היא עמלה לך לא כי שילמת.. כי היא כביכול אהבה.. ואיפה שלך? איפה להחזיר אהבה להראות שבאמת היא התחבבה עליך יותר כביכול

לפי המתואר- לא כך המצב אצל הזוג.

עד כאן דעתי. כל טוב ובהצלחה לכולם

אבל הוא רק כתב שהיא לא עובדת -לחוץ

כל העיסוקים שכתבתי הנ"ל הן לא עבודה לחוץ ועדיין כביכול נקראים עיסוקים .

שוב לא יודעת מה היא עושה -

רק לציין שעובדת בחוץ זה לא מילה נרדפת לעיסוק.

כמעט עד כדי כך שחשדתי לרגע שאת אשתי

זה בדיוק מה שהיא טוענת במישור הזה. היא לא "בבית כי אני מתעצלת לצאת לעבוד", היא לא "בבית כי אין עבודה", היא בבית בדיוק בגלל הסיבות שציינת.

אכן מאז שהתחתנו ועד היום היא העשירה את עצמה המון. היא למדה לאפות, לבשל, לסדר ולארגן את הבית- זה הפך להיות ממש "הובי" אצלה.

אבל עם כל זה, מדובר כאן כמעט בחמש שנים רצופות (היו חודשיים באמצע שהיא יצאה לעבוד  והתחרטה).

ומדובר ב-5 שנים של רצון לילדים עם מניעה כלשהיא (מעדיף לא להיכנס לזה), אני בטוח שיש לזה השפעה לא מבוטלת על ההרגשה שלה.

היינו אצל נטורופת שבסוף המפגש הוא זרק משפט של ניתוח אופי מדוייק על אשתי:

"יש לך אישה מיוחדת, חכמה. מאוד עמוקה. אתה צריך להעריך אותה כל הזמן".

זה קרה לפני שנה בערך, מאז אני הרבה יותר מעכל כמה זה חשוב ובכל זאת יש בי קושי מסויים להחמיא לאשתי ולהראות לה את ההערכה שלי אליה. זה מתבטא גם כשזה להחמיא לה בפניה אבל זה קשה עוד יותר להחמיא לה שלא בפניה. ובמקרה השני, אם זה מגיע אליה, היא יכולה לא לדבר אתי כמה ימים.

 היא לוקחת את זה מאוד קשה.

גם כשאני כבר אומר לעצמי "עכשיו תשב ותכתוב לה משהו" זה פשוט לא יוצא. וגם כשאני מנסה לקנות משהו, גם אם סתם משהו קטן, אני כמעט אף פעם לא פוגע.

כשאני הולך לייעוץ פעם בשבוע יש לי כל כך הרבה דברים לטפל בהם שיכול להיות שהם שורשיים יותר, אנחנו לא מספיקים להגיע לנקודות האלה..

כשאשתי היתה גם מגיעה, בתחילת הטיפול, ביצענו מספר תרגילים שהוכיחו לנו שבעצם גם אם נתכחש, לה נוח להיות בעמדת האמא, השולטת, המכתיבה, ולי נוח להיות בעמדת הילד, מפחד מלקיחת אחריות, הנשלט, זה שמכתיבים לו..

מה עושים הלאה?

זה לא מראה לא על חוכמה ולא על ביטחון עצמי

אם בעלי ידרוש ממני את זה אני פשוט ארגיש צורך לברח

לא ברור לי במה בדיוק מתבטאת אחריות שלה, הרי בעל הוא זה שלוקח פה אחריות גם על זוגיות וגם על פרנסה

וכמה כבר אפשר לנקות בית של 2 מבוגרים? לא אומרת שחייבים לצאת לעבוד אם אין צוך בכך אבל מי אמר שבעל באמת צריך שכל יום יכינו לו ארוחה של 10 מנות ויגידו אחר כך - תסתכל איך אני טורחת בשבילך!

זה מזכיר לי קצת יחסים עם אמא שלי. זוכרת שהגעתי למצב שלא רוצה שום עזרה והשקעה ממנה רק להיות כמה שיותר רחוק

בן אדם לא צריך לבנות את החיים שלו רק על ניסיון לקשור מישהו בעזרת השקעה מוגזמת ו-איך יכולתה אחרי כל מה שהשקעתי בך!?

מה העניין לכתוב בכזו ציניות?

לקחת מפעל יפה ונשי

ובצרות עין  ובציניות לכתוב 10 מנות ולצייר את זה כדבר מופרך..

ולצייר אותה כמוזרה וקריקטורית  

במקרה הטוב זה טיפשות

במקרה הפחות טוב ..

לא הצורך בחיזוקים ולא חוסר היכולת להיענות לכך.

לדעתי הלא מקצועית לחלוטין, חוסר הביטחון של האישה נובע מכך שהיא לא עובדת. מהמון סיבות שהראשונה בהם היא התלות המוחלטת בבעל.

אני חושבת שזה מצוין שאתם הולכים למטפל זוגי.

אגב, לפני שהתחתנתם ידעתם שיש לכם בעיות? אני מתכוונת, כתבת שבטיפול אתם עוברי על הרבה משקעים, אז השאלה שלי: האם אלו דברים שידעתם עליהם או שהם היו מתחת לפני השטח?

בהצלחה רבה!!

היא אמנם הרגישה מדי פעם כמו אמא שלי אבל לא ייחסנו לזה חשיבות כלל. למעט העניין הזה אני לא חושב שגילינו עוד משקעים לפני החתונה.

לא כתבתי שאנחנו הולכים לטיפול זוגי. הלכנו לטיפול זוגי, עד שאחרי כמה מפגשים נמאס לה כי היא חשבה שהמטפל מתמקד רק בה ומאז אני הולך לבד לטיפול ועושה משהו בסגנון אימון אישי.

התחושה מתוך המפגשים האלה אגב היא שאני מטפל בעצמי והיא מעדיפה להדחיק את הטיפול בעצמה. ז"א, רק אני עובד.. ומתוך המפגשים שהיו כששנינו היינו יש לה הרבה דברים לטפל בהם. היא פשוט מבחינתה חושבת שאני הבעיה המרכזית כאן, שהיא כבר שינתה את מה שהיא היתה צריכה לשנות ועכשיו זה תורי לשנות.

תאמר לה, שבהיות שהיא חושבת שמיצתה את הטיפול בה, וכעת "רק" תורך - ואתה חושב שלא,

אז אתה מציע שתלכו למבין ענין בנושא, תציגו את הדברים - והוא ידריך מי ומה צריך לפעול.

כבר אמרתי - לדעתי הבלתי-מכירה-מספיק-את המצב, מי שבעיקר צריכה כאן טיפול זו היא.

ויפה שגם אתה לוקח עליך.

אז הנה, רצתה "גבר" - אז יש לה. אתה "תעז" לא להסכים עם דבריה, ולומר בנחת גמורה, בלי להיגרר לכל "היזרקות" שאתה מעונין שתלכו יחדיו למבין-ענין (מקצועי, חכם. לא "נטורופט"...) ותבדקו מי צריך לעבוד עוד על עצמו..

לטעמי זו גישה מתנצחת ולא יעילה

רצתה "גבר" קיבלה

??

ככה עונים את המעוקות? היא  לא מחפשת מישהו שיתנגד לה זה היא מקבלת מספיק.. חוסר תקשורת לגבי תיאום צרכים

היא לא רצתה מפלצת

היא רוצה גבר שמשדר הכלה ,כבוד ואהבה ולא פסיביות בענייני אהבה ולא גבר בענייני קשיחות.

צריך להיזהר לפני שנותנים עיצות.. 

מהירות הלשון

לא שמענו אותה

אפילו להסביר מה הכוונה אמאבן לא הסביר

וגם אחרי שיסביר ואחרי ששניהם ידברו

ענוה שעדיין אנחנו  רוב הסיכויים לא מבינים כי כל אדם עולם 

ולהימנע מלעודד אחד נגד השני.

שינתב את כח ה"עמדה הגברית" להיות אקטיבי  בחום ופרגון טרם תבקש חיוך , אור, וכו

ולא באקטיביות בויכוח 

אפשרות ב' מוכחת כביכול ביעילותה על א

לפי מה שראיתי כאן, היא לא מקבלת בבית מי ש"יתנגד לה".. אני מתרשם ההיפך.

אני התרשמתי מההתחלה שהיא צריכה טיפול, דעתי לא השתנתה אולי התחזקה - לאור הנתונים שהוצגו, הדגשתי.

ה"ככה עונים את המעוקות" שכתבת בהקשר זה יש בו בחינת "התחסדות". בינתיים ה"מעוקֶה" פה לפי המידע שנכתב, זה הוא. אדם שמחפש איך לרַצות את אשתו וה"גג" שהיא מצליחה זה להקטין את התפרצויות הזעם (בהודעתו הראשונה)

והציור האידיאלי שציירת על "האשה בבית", דומה שמטה את דעתך ביחס אליה.

אני מציע שתשימי לב למה שכתבת "צריך להיזהר לפני שנותנים עצות".. זה נכון.

"מהירות הלשון" - זה לכתוב: "לא רצתה מפלצת".. "גבר בענייני קשיחות" וכו'. לא רמַז דבר כזה ולא הוצע לו שמץ מזה.

האשה - כלשונו - "העשירה את עצמה" 5 שנים בבית; הבן-אדם עובד (וכן..בלי ילדים אין תעסוקה כ"כ גדולה בבית כל היום. אם מישהי "אוהבת" את זה, בסדר גמור. תודה לאיש על שמאפשר את זה), הוא הולך לייעוץ, היא לא מסכימה כי "רק הוא צריך לתקן"; איזה "נטורופט" (מה הקשר?!... אולי צריך פה מישו מ"שרשור החיסונים"...) הסביר כמה היא מושלמת - והוא, לפי מה שכותב בעזרה שמבקש (שיודע שאנו מסתמכים על זה וכל מה שאומרים זה לפי זה. אין לו מה להטעות את עצמו..) מקבל את כל זה בענוה. ועוד מחפש מה הוא "אשם"..

אז כן - אני לא מסכים עם הגישה שלך. אני חושב שבהקשר זה יש בה מידה לא מעטה של "רחפנות" שיכולה להזיק.

איש כזה לא צריך לקבל עוד "מוסר" כמה הכל בעצם תלוי בעוד קצת משהו שיעשה לרצות את אשתו.. זה מקלקל אותו ומקלקל אותה.

המינימום זה ללכת ביחד לייעוץ אמיתי שיעזור להם לקבוע מי צריך טיפול, אולי שניהם - ומי צריך "יותר" טיפול. לי די ברור..

וכן - אם האשה מתלוננת שהוא כ"ילד", אז זה טוב מאד גם עבורה, שיאמר בנחת אך בעמידה על דבריו, שאינו מקבל את המסקנה ש"הוא" צריך טיפול בלבד, אלא מעונין שגם בנושא זה ישאלו.

אני חולק על גישתך, ואינני מתכוין לדון על התגובה שבוודאי תבוא.

יש לנו גישות שונות לחלוטין בכך - נא לא לעטוף ב"מילים של הטפת מוסר".. פשוט - אינני מסכים איתך. קורה.

האמת שכל התגובות פה שאני כותבת הם כלפי שרון 9090

שרון 9090 לי חשוב להראות לך עוד פן הסתכלות

לדעתי הכיוון שאתם הולכים בו הוא טוב.

הלקיחת אחריות שאתה הולך  למרות שהיא לא הולכת.. מבורכת

צמיחה של אחד משפיעה ברבדים גלויים ועוד יותר בלא גלויים

את אשתך אינני מכירה.

היה חשוב לי לפתוח אפיק חשיבה עליה שיש הרבה מצב שהיא שמה במקום שאני ציינתי (ושוב אני לא אלוקים רק הוא יודע הכל)

ושיש מצב שאם תפספס מלהבין זאת .. החיפוש אחר מזור ייקח יותר זמן 

שכתבתי מפלצת לא התכוונתי לאיך שאתה מתנהג.. אלא איך שכתבו לך להתנהג בתגובה הנ"ל

אני מתרשמת דווקא שאתה לא קשוח איתה רק מאוד חסום 

ההדרכה להיות קשוח ועוד בציניות רצתה גבר היתה נראית לי

אני לא כותבת פה בד"כ

כתבתי כאן כדי לפתוח צוהר לעולם עמוק של אישה שלא מדברים עליו..הרבה פעמים

בהרצאות על אידיליה יתייחסו אליו המון .. אבל בייעוץ מעשי מתעלמים ממנו

דווקא בגלל שאתה מחפש מה קורה ניסיתי לתת לך תגובה שהיא יותר מפתרון נח . שעניינו רק נוחות .

אלא משהו כביכול שורשי יותר .. 

אתה שאלת אז עניתי לצד שלך.

אני חושבת  מהקצת שכתבת שיש לכם הרבה פוטנציאל בעז"ה 

ואם תקבל עוד תגובות שמציגות את אשתך  כלא מובנת ומוזרה

אשמח שתקח גם ותחשף לכיוון המחשבה שכתבתי.

הוא מעוגן הרבה במקורות

שדוקא התורה כיוונה בדיוק לדבר הזה

שאשה תשב בבית ותעשיר את עצמה ואת ביתה בו

'כל כבודה בת מלך פנימה' לא?

וגם כל החיוב של גבר לפרנס את אשתו זה בגלל זה

שאין זה מכובד בת המלך לצאת לשוק

וגם לא מתאים לנפש האישה שהיא יותר עדינה 

להתחספס מחוץ לבית

נכון שכיום זה לא מתאים לרוב הנשים

אבל למה להסתכל על זה בצורה שלילית??

אם באמת זה נובע מכונה טהורה אז למה לראות בזה משהו רע?

ואין בזה אגב, לדעתי, כל קשר בעניין ה'אמא-בן' להפך!

הצורה הזאת דוקא עשויה לרומם את הגבר כמפרנס וראש המשפחה ואת האישה כמקבלת יותר בקשר.

ממש זכר ונקבה כמו שכיוון הבורא.

למה לראות בזה משהו שלילי?

אני בהחלט חושבת שחובה ללכת לייעוץ בכזה מקרה, וכמובן גם האישה חייבת ללכת לייעוץ!

ועדיין, לו הייתי אני היועץ/ת הייתי מנסה להשפיע מהנקודה הזאת (שהיא בבית והוא בחוץ ומפרנס וכו')  על כל שאר תחומי חייהם של הזוג.

זה לא היה הנושא. הענין הזה הוזכר "כבדרך אגב" בהקשר לאובייקטיביות השיפוטיות בענין הנידון שכאן.

ב. כיוון שזה לא הנושא - באמת אין ענין להיכנס. מכל מקום, אין "הלכה" כזו. אגב, אשתו של בחפץ חיים, במשנה-ברורה, עבדה בחנות שלהם.

זה נכון שעקרונית, אחריות הפרנסה על האיש.

ולגבי ה"יציאה מהבית", זה אכן משתנה לפי הזמן והמקום והאדם. כמו עוד הנהגות צניעות. יש הלכות - שאינן זזות בשום מצב, ויש הנהגות שתקשורות למנהג באותו הזמן. 

ג. כלל לא הסתכלתי בצורה "שלילית" על מי שנמצאת בביתה. זה יכול להיות לפעמים מצוין למי שמתאים לה. אבל לפעמים, בפרט כשאין ילדים, גם יכול להיות "חממה" לשיטוט במחשבות על תלונות וכו'. צריך לבחון ביושר כל מצב לגופו. ומכל מקום, לא דיברתי נגד זה, הזכרתי בדרך אגב שאני חושב ש"הזדהות" עם זה, גורמת הטיה בשיפוט התגובה שנכתבה קודם.

ד. מה שכתבת על מה שיכול לתרום ההסתכלות על הבעל כ"מפרנס" בנושא הבעיה שהועלתה כאן - הוא נכון מאד. דא עקא, שאנחנו רואים, לפי התיאור עכ"פ, שזה לא גורם לכלום. אינה רואה כלל את הצד ה"נותן" שבעצם הדבר הזה..

אני מסכים איתך שגם דבר כזה היה יכול להיות מנוף לטיפול במצב, המחשה לאשה כמה בעלה הוא כן ה"איש" ולא ילד שמקבל ממנה (אם כי כמובן צריך לשים לב גם לצדדים נפשיים).. בשביל זה בדיוק - בין השאר - היא צריכה ייעוץ. וכמו שציינת גם את.

הוא לא כותב שהוא נותן .. הוא כותב שהוא לא מצליח לתת

איזו הגזמה ?? מה היא מבקשת?

גבר לא יכול לשדר אהבה?

מאיפה המסקנה שהיא מגזימה ? 

זה ממש נראה שהומצא עליה כאן סיפור שלא נראה תואם לעובדות המצויינות

אז איך המסקנה הגיעה?? ובכזו מהירות השלכות מעשיות?

אני לא מסכים עם מה שאתה "מקבל" את הדברים כ"כ בקלות..

וגם לא עם מה שה"נטורופט" (שמה הקשר בכלל בין מה שאמר למקצועו.. מיסטיקה בעלמא..) אמר.

זה לא נכון - וזהו.

כך דעתי.

 נפש היא הרבה יותר מסתם טבלה 

לפעמים האישה לא מודעת לצורך לצאת אפילו שהיא בפועל לא מעונינת לצאת למרחב!!

ופלוס זה שהיא בלי תעסוקה שמשכיחה ממנה את הענין של אין ילדים. בעז"ה עוד יהיה!

יכול להיות מאד מתסכל וזה מתפרץבלי שליטה ושוב אפילו בלי מודע למה זה פורץ מחוסר אונים בצורה כזו.

לצאת ביחד לקפה או לבילוי אחר יכול בהחלט לשנות את הגישה או מתנות והפתעות קטנות מידי פעם,

או לשוחח איתה ולהוציא ממנה את מה שהיא בולעת פנימה ישחרר אותה קצת מהתיסכול וחוסר אונים

ומאחלת שבמהרה הבית ישתנה ויהיה אור של ילדים ושמחה!!

בהצלחה!

במצבים כאלו ממליצים לבעל ללכת ליועץ נישואין ללמוד איך להיות הגבר ושאשתך תפרש את זה נכון

ממה שידוע לי כל ענין הפינוקים והעזרה הוא חשוב

אבל ממש לא במקום הלימוד הזה של איך להיות הגבר בבית.

בהצלחה!!!

אני מתרשם שהאשה פה צריכה לא פחות ייעוץ.

ומוכרח להוסיף יישר כח לבעל על הרצון הטוב - וגם על הענוה..

ובמקרה שהיא לא מוכנה ללכת, עשוי להועיל אפילו אם רק הוא ילך...אומרים שבהמשך הטיפול בד"כ בן הזוג הממאן לבוא- מגיע בעצמו (היועץ/ת נותן כלים כיצד לגרום לו לרצות לבוא...)

אבל ממה שקראתי בכתבה ההיא עשה רושם אחרת

ואגב יש גמרא שמאוששת את טענתי (שלושה צועקין ואינן נענין...)

אבל למען האמת זה לא כזה משנה איפה הבעיה- הפתרון כאן הוא יעוץ ומהר

דומני, לא קשורה..

ובדיוק בגלל מה שציינת מהכתבה - השגתי על זה...

בפרט לאור הנתונים שאמר ואיך שהציג.

אני די-מתפעל מהתנהלותו ותגובותיו. כמובן, בלי להכיר הכל.. וחשבתי שצריך גם "לחזק את ידיו".

אני לא חושב שלהכיר בחסרונות של עצמי זו ענוה. אני מסכים שגם האישה צריכה ייעוץ, אבל שוב, אני לא יכול להפיל הכל עליה.

כרגע אני במסלול שהיועץ כיוון - "אם צד אחד משתנה, בהכרח שהצד השני ישתנה אחריו".

נראה לי לפני שבועיים  אבל לא בטוח

איך משיגים? אין לי מושג...

הרבה הצלחה!!

קודם כל באמת שאפו על הפתיחות והרצון לחולל שינוי במשפחה.

המקום של הבעל במשפחה הוא להוביל, גם נשים רוצות בעל מנהיג אבל שנותן להן את מקומן,

כנראה שההרגשה שלך "אני יכול להעיד על עצמי שאני מתנהג כמו ילד קטן" צודקת והיא זו שגורמת

למעגל שציינת ילד-אמא-ילד... למרות שיתכן שהיא מגיעה מהטפות שהטיפו לך ואין בה  אמת.

בכל מקרה  הפיתרון נמצא אצלך, אם תשכיל לשבור את המעגל הוא יפסק.

בעבר ראש המשפחה ניחן בכוח פיזי וזה הספיק למתג אותו ככזה, כיום זה "קצת" אחרת

ובאופן כללי עליו להיות  ישות מעניקה, יודעת את מקומה , סמכותית ואחראית ובעיקר מפרנסת

ומעניקת ביטחון.

יכולות אלו נרכשות או ניתנות לחיזוק והעצמה, נקודת המוצא היא שבד בבד עם שינוי ההתנהגות שלך יחול שינוי בהתנהגות של אישתך.

אגב, מכיון שיש כאן מעגל, גם שינוי התנהגות של אישתך היה גורם לשבירתו (הכיוון אצלה הוא בניית כלים להעצמת המקום של הבעל), לכן טוב יותר לגשת לטיפול משותף באותה גישה אבל כל אחד לחוד.

כדאי לבצע  אימון  המחזק אצלך את יכולת ההנהגה, הביטחון,  וחיזוק האישיות.

הורות משמעותית אמרה בערך את מה שכתוב שם בכתבה ההיא

לא הצלחתי להגיע אליה, אשמח מאד לקבל אותה או תקציר שלה בנקודות, אפשר גם במייל או בפקס.

ואם אמצא אז נראה מה לעשות הלאה

בס"ד 

בעלי היה צריך מלא חיזוקים אבל לא היה מסוגל לקבל חיזוקים (לא האמין לי למחמאות שנתתי לו) אז המטפלת שלי אמרה לי לתת לו מחמאות במנות קטנות.

הייתי מוסיפה לזה גם לצ'פר במנות קטנות.

עוד תוספת: אפשר להשאיר לה פתק אהבה שהיא תפתח כשאתה לא נמצא.

בהצלחה.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע