דבר איתי...

תודה

גם שיתוף פעולה של האשה.

אשה ש"מגדלת" את בעלה (לא במובן של אמא את בנה - ההיפך.. רואה אותו גדול בעיניה), מקבלת בחיוך את ההתנהגויות שהוא מוכן לומר לגביהן על עצמו "מתנהג כמו ילד.. (לא כל אחד היה מוצא בו ענוה כזו), שואלת אותו בדברים שהוא "חזק" בהם יותר, מתחשבת בדעתו וכו' - מעצימה את בטחונו ו"הנהגתו".

ולענ"ד, אם בכנות לשניכם יש את אותה מטרה - דהיינו, שאתה תהיה יותר ה"גבר" המוביל, והיא יותר "אשה", זו כבר התחלה טובה.

כמובן, קשה לומר פרטים בלי להכיר.

עם כל הרצון הטוב לשנות- אשתי הרימה ידיים כבר מזמן.

הדבר היחיד שהיא כן מתאמצת זה לנסות להפחית את ההתפרצויות זעם שלה עליי - וגם זה בהמלצה של מאמן אישי שאני מטופל אצלו.

יוזם, מפנק, דואג ומגונן, תגיעו למצב של אבא ובת ומשם תתאזנו...

? מה ליזום? איך לפנק?

אפשר בפרחים לשבת, sms נחמד (עם איחולי בהצלחה, תודה או משהו בסגנון), ממתק שהיא אוהבת, מתנה קטנה או פתק נחמד בתיק של העבודה או מתחת לכרית בבוקר, הכנת סנדוויץ' מושקע לעבודה, הכנת ארוחה במקומה או שטיפת כלים כשקשה, יציאה מידי פעם מהבית ביחד למשהו שהיא אוהבת (וגם אתה)...(אם יש ילדים אפשר מדי פעם להשכיב אותם במקומה לישון במיוחד ביום קשה במיוחד)

נשים בד"כ מאד אוהבות הפתעות טובות ומתנות קטנות וקשה להם לזלזל במי שנותן להם...

קורה שאני "נתקע" בהפתעה מסוימת, כמו למשל להביא כל שבת פרחים, עד שהיא מבקשת שלא אקנה יותר פרחים...

. היא לא עובדת ואין לנו ילדים, היא לא סומכת עליי להתקרב למטבח יש לך עוד רעיונות?

ויש דברים שאפשר לעזור בהם בבית בשעת קושי ובלי להכנס למטבח-

זריקת אשפה, שטיפת רצפה וכו'...

אפשר גם לקנות לה חפצים שהיא אוהבת, לצאת לטיולים יחד, אולי פעם שתהיו במרכז קניות לקנות לה תכשיט או מטפחת (שהיא תבחר). תנסה לחשוב מה היא כן אוהבת ולהפתיע בנושאים האלה.

תנסה ממש לגוון- כל פעם הפתעה אחרת ולא כל יום, שיהיה את אפקט ההפתעה..

(יכול להיות שההתנהגות הזו נובעת מתסכולים של אשתך? בסה"כ זה יכול להיות קשה להיות בבית בלי עיסוק מוגדר כשאין ילדים. יכול להיות שזה מחריף את התגובות של אשתך, מנסיון- גם לי זה גורם לפעמים לתגובות שאני לא מעוניינת בהם..)

אגב, ניסיתם ללכת ליעוץ יחד? יעוץ יוכל לעזור יותר מאשר העצות שלנו...ואם תלכו יחד אולי תצליחו ללבן את זה ביניכם בצורה טובה יותר..

בהצלחה!

שבשלב מסויים היא יצאה ממנו ואני המשכתי בתור "אימון אישי".

נגענו בנושא הזה לא מעט, אבל לא הייתה התקדמות משמעותית.

כול להיות מאוד שזה נובע מתסכולים של אשתי. ויכול להיות מאוד שזה קשור לזה שהיא בלי עיסוק ושאין ילדים.. אבל אני לא יכול להאשים רק אותה ולהפיל הכל עליה.

היא לא עובדת ואין לכם ילדים. איך היא מעסיקה את עצמה במהלך היום? היא עושה משהו משמעותי לה?

אולי יכול להיות שהיא מתוסכלת מאי עשייה או משועממת ומוציאה את זה עליך?

הייתי מציעה הרבה "שוברי שגרה" כמו יציאה לטיולים או לבית קפה.

בנוסף שתיתן לה את ההרגשה שאתה מכבד אוהב ומעריך אותה ושהיא האישה הכי טובה בעולם "כמים הפנים לפנים..."

המון הצלחה!

תראה, לדעתי קודם כל לדבר עם יועץ שמקובל על שניכם.

בינתיים ותמיד- תדגיש לה כמה אתה אוהב אותה, וכמה היא יפה וטובה וכו...

ולהתאמן (לא כושר, אלא אומנויות לחימה) מוסיף המון ביטחון עצמי ותחושת גבריות, שזה גם יכול לעזור, לדעתי.

המונמון הצלחה, וחנוכה שמח.

היא בבית לא עובדת  עכשיו אמרת הכל? לא מוגזם?  

ואני בהחלט מסכימה.

לטעמי ייתכן שאשתך מרגישה עצבות פנימית וקצת תסכול, ולכן היא מביעה אותו כך..

כן חשוב לדעתי שהיא תמלא את עצמה בדברים אחרים, כדי שתרגיש פחות  במחסור.

ועליך- לגלות הבנה ולתמוך.

אי אפשר לקבוע ככה

יכול להיות שהיא דווקא נהנית מאוד בבית..

וצריכה להרגיש שעוד מישהו נהנה מזה ושם לב לזה שהיא בבית ומשקיעה.

ואז לבוא אליה ממקום שחסר לך כי  את בבית רק יפגע יותר.

אולי לשים לב מה היא עושה בבית .. היא נותנת כביכול ושבעל חוזר חיוך של געגוע..

ושל עד עכשיו הייתי ברחוב/משרד ועכשיו הביתה לחזור .. לצלול בחום שאת מקרינה

לדעתי יתן לה תחושה טובה יותר מלחפש את החום ברחוב

בזוגיות יש את הפן של אם בן וההפך

אבל אם הוא לא מנותב נכון הוא יוצא גרוע

בעל שישתדל להראות לאשתו שהחום שהיא נותנת מחמם אותו כמו ילד קטן עם אמו (ולא בפן האני לא יודע למזוג מים תני לי, או  תלות מוחקת) אלא חום חום שהפרסומות עם הגבינה עם הבית מנסות לפמפם לנו עליהם.

אם גבר ישתדל בזה יש סיכוי שימנע השתלטות קשוחה של יחסי אם בן

לטעמי

אני חושבת שהשילוב של שני הדברים- הוא שגורם לה לתחושת תסכול ועצבות..

ייתכן מאוד שהיא אכן נהנית בבית, לא טענתי אחרת.

אבל השילוב הוא זה שמעמיק את תחושת הבדידות והריק..

ולכן התגובות שתוארו בהודעה הראשית, מאד הגיוניות לטעמי

מה שאני מנסה לומר

שיש נשים שנהנות מזה גם אם אין ילדים..(אני מכירה הרבה)וזה מפרה אותן .. ולצאת ימחוק אותן

ולקבוע בצורה גורפת זה הרסני.

המון דברים אנו אומרים שצריך לראות וזה לא כזה בטוח.

ופה במהירות אחרי משפט

נחרץ  פסק.. וזה עיוות.  להסתכל ככה על הישארות בבית זה עוול.

גם אם היום להרבה קשה להבין

וזה הרסני.. לחרוץ ככה .. כי אם באמת היא אישה שדווקא רוצה זאת וזקוקה לתחושה של שימת לב

גישה כזו של לא טוב לך בבית . רק יכולה לתת לצמא חומץ כביכול

צריך לעזור לה מתוך ענוה ולראות בלי שום נגיעות מה חסר לה.. ולא לקבוע לה.

ולהגיע למצב שכבר אחרי פגישה התחלחל שיכול להיות שזה בגלל שהיא בבית.. לדעתי מכאיב.

נראה לי ללכת על אפיק של להראות כמה משמעותי לבעל מה היא עושה ולא בפן של אני צריך את זה כמו שירות מסעדה..

אלא חום שאני לא מקבל בשום פינה ברחוב אלא רק בבית.

שימת לב והחזרת אור מצד האיש  של קיבלתי ממך..והכנסתי לחדריי 

את קובעת עליי שאני נגד?

בסך הכל העליתי אפשרות שהמצב הקיים גורם לחוסר תעסוקה וזה הגורם לבעיות בינהם.

לילה טוב

אבל להגיד אמרת הכל. זה לא כל כך להשאיר אפיק לכיוון אחר 

עכשיו אמרת הכל.. הכל

בתור אחת שבבית

ונפגשה עם מגוון אנשים שמנסים  להחליט בשבילך שמשעמם לך, מחלטים לך אין בטוח קשהלך וכו'

את חייבת לצאת.. מה את עושה בחיים?

אני בבית.

כן אבל מה חוץ מזה? 

בבית

ומה לעצמך?

למה עו"ד זה יותר לעצמי????

ונתקלתי בגישה הזו של חוסר היפתחות של אפשרות להבין שבית זה מפרה ולהיות בבית זו קרקע של יצירה.

ולא משעמם

ואני יודעת כמה זה מעיק.. ההסתכלות הזו שנכנסת לחיים לנשים בבית

רציתי לתת את הפן הזה .. ולא שייגרם לה עוול .

כי אולי היא מאלה שמעיק עליה דווקא שמחליטים לה שבטוח לא טוב לה.

או מאלה שמפחדות להגיד שיש איזושהי בעיה שיש גם להרבה שיוצאות לעבוד 

כי ישר יגידו  אולי כי את בבית 

אבל, להרגשתי, נשים עקרות בית, ללא ילדים, ירגישו חוסר תעסוקה. מה עקרות בית ללא ילדים עושות בבית כל היום? אני שואלת כי אני באמת רוצה לדעת, לא חלילה לפגוע.....

לא התכוונתי סתם לעניין חוסר התעסוקה.

התכוונתי לריק הפנימי שנוצר...

זה הרבה יותר מהותי. ולא סתם חיצוני- "תעסוקה"/ "השארות בבית".

זה יותר העניין של להיות לבד. בדידות.

אורה- באמת ובכנות האם את יודעת מה מתחולל בתוך נפשן של אותן נשים שנמצאות מרבית הזמן לבד,

וגם ללא ילדים?

אני לא חושבת שיש ריק יותר מגדול מזה..

ולהעמיק איתו- כלומר לא להיות בסביבת אנשים תומכים, חברים, או להעסיק את המחשבות  ע"י תעסוקה

אלו דברים  שמקשים..

ואני לא יודעת מה היא ,מתוך מה בחרה?

ולכן הפריע לי.. קביעה שזה שהיא בבית בטוח אחד הגורמים הבעיתיים.

אני הייתי בבית עוד לפני שנולדו לי ילדים.. מתוך רצון ואמונה.

נהניתי.. הפניתי את משאביי וכוחות היצירה שלי פנימה ולא החוצה.

ומאוד הפריע לי.. שנכנסים לי לקישקע ושואלים אותי .. מה את עושה כל היום?

הייתי רכזת חברתית.. לארגן פעילות לי ולבעלי.. ניתבתי אומנות.. עשיתי דברים לבית, טבחית-בישלתי-חדרנית  , מעצבת פנים, בעלת קייטרינג, ועוד הרבה .. רק בלי התואר המקצועי והיציאה החוצה.. בלי מקצוע.

אלא אישה שמפתחת כישורים בתוך ביתה.. ונהנתי והפרה אותי האיזון הזה שכעקרת בית בבית יש יותר סיכוי אפשרות להביא מכלול מאוזן .. כי הכל מנותב פנימה..

ולכן הפריע לי ששואלים אותי מה את עושה כל היום? כי יצרתי 

ומורה או כל דבר אחר לא נשאלו

גם היום שואלים אותי..

וחברה שלי עם 6 ילדים שואלים.. וזה מפריע .

לכן חשוב להבין שאי אפשר לקבוע שלא טוב לה.. וזה עלול לעשות עוול.. 

מה שאני יכולה לציין.. שכשבעלי התחיל להנות מהאוכל, נקיון ועוד.. וכבר התחיל להתייחס להכל כמובן מאליו, ולא תמיד זכר לומר תודה, ולפעמים אמר כי יואו צריך.. 

זה כאב לי מאווד.. וזה נסיון גדול לאישה ..  זה נסיון ענק שמנסה להתגרות בה לזרוק את פועלה בבית

ולהתגרות בה לכאוב.. יש לך נסיון שאת כביכול רואה מישהו מול עינייך מתייחס אלייך כצל

אוכל , בבית ישן על מיטה שהוצעה בבית.. וכאילו 

איפה להחזיר חיוך ? להאיר? 

היא עמלה לך?

היא עמלה לך לא כי שילמת.. כי היא כביכול אהבה.. ואיפה שלך? איפה להחזיר אהבה להראות שבאמת היא התחבבה עליך יותר כביכול

לפי המתואר- לא כך המצב אצל הזוג.

עד כאן דעתי. כל טוב ובהצלחה לכולם

אבל הוא רק כתב שהיא לא עובדת -לחוץ

כל העיסוקים שכתבתי הנ"ל הן לא עבודה לחוץ ועדיין כביכול נקראים עיסוקים .

שוב לא יודעת מה היא עושה -

רק לציין שעובדת בחוץ זה לא מילה נרדפת לעיסוק.

כמעט עד כדי כך שחשדתי לרגע שאת אשתי

זה בדיוק מה שהיא טוענת במישור הזה. היא לא "בבית כי אני מתעצלת לצאת לעבוד", היא לא "בבית כי אין עבודה", היא בבית בדיוק בגלל הסיבות שציינת.

אכן מאז שהתחתנו ועד היום היא העשירה את עצמה המון. היא למדה לאפות, לבשל, לסדר ולארגן את הבית- זה הפך להיות ממש "הובי" אצלה.

אבל עם כל זה, מדובר כאן כמעט בחמש שנים רצופות (היו חודשיים באמצע שהיא יצאה לעבוד  והתחרטה).

ומדובר ב-5 שנים של רצון לילדים עם מניעה כלשהיא (מעדיף לא להיכנס לזה), אני בטוח שיש לזה השפעה לא מבוטלת על ההרגשה שלה.

היינו אצל נטורופת שבסוף המפגש הוא זרק משפט של ניתוח אופי מדוייק על אשתי:

"יש לך אישה מיוחדת, חכמה. מאוד עמוקה. אתה צריך להעריך אותה כל הזמן".

זה קרה לפני שנה בערך, מאז אני הרבה יותר מעכל כמה זה חשוב ובכל זאת יש בי קושי מסויים להחמיא לאשתי ולהראות לה את ההערכה שלי אליה. זה מתבטא גם כשזה להחמיא לה בפניה אבל זה קשה עוד יותר להחמיא לה שלא בפניה. ובמקרה השני, אם זה מגיע אליה, היא יכולה לא לדבר אתי כמה ימים.

 היא לוקחת את זה מאוד קשה.

גם כשאני כבר אומר לעצמי "עכשיו תשב ותכתוב לה משהו" זה פשוט לא יוצא. וגם כשאני מנסה לקנות משהו, גם אם סתם משהו קטן, אני כמעט אף פעם לא פוגע.

כשאני הולך לייעוץ פעם בשבוע יש לי כל כך הרבה דברים לטפל בהם שיכול להיות שהם שורשיים יותר, אנחנו לא מספיקים להגיע לנקודות האלה..

כשאשתי היתה גם מגיעה, בתחילת הטיפול, ביצענו מספר תרגילים שהוכיחו לנו שבעצם גם אם נתכחש, לה נוח להיות בעמדת האמא, השולטת, המכתיבה, ולי נוח להיות בעמדת הילד, מפחד מלקיחת אחריות, הנשלט, זה שמכתיבים לו..

מה עושים הלאה?

זה לא מראה לא על חוכמה ולא על ביטחון עצמי

אם בעלי ידרוש ממני את זה אני פשוט ארגיש צורך לברח

לא ברור לי במה בדיוק מתבטאת אחריות שלה, הרי בעל הוא זה שלוקח פה אחריות גם על זוגיות וגם על פרנסה

וכמה כבר אפשר לנקות בית של 2 מבוגרים? לא אומרת שחייבים לצאת לעבוד אם אין צוך בכך אבל מי אמר שבעל באמת צריך שכל יום יכינו לו ארוחה של 10 מנות ויגידו אחר כך - תסתכל איך אני טורחת בשבילך!

זה מזכיר לי קצת יחסים עם אמא שלי. זוכרת שהגעתי למצב שלא רוצה שום עזרה והשקעה ממנה רק להיות כמה שיותר רחוק

בן אדם לא צריך לבנות את החיים שלו רק על ניסיון לקשור מישהו בעזרת השקעה מוגזמת ו-איך יכולתה אחרי כל מה שהשקעתי בך!?

מה העניין לכתוב בכזו ציניות?

לקחת מפעל יפה ונשי

ובצרות עין  ובציניות לכתוב 10 מנות ולצייר את זה כדבר מופרך..

ולצייר אותה כמוזרה וקריקטורית  

במקרה הטוב זה טיפשות

במקרה הפחות טוב ..

לא הצורך בחיזוקים ולא חוסר היכולת להיענות לכך.

לדעתי הלא מקצועית לחלוטין, חוסר הביטחון של האישה נובע מכך שהיא לא עובדת. מהמון סיבות שהראשונה בהם היא התלות המוחלטת בבעל.

אני חושבת שזה מצוין שאתם הולכים למטפל זוגי.

אגב, לפני שהתחתנתם ידעתם שיש לכם בעיות? אני מתכוונת, כתבת שבטיפול אתם עוברי על הרבה משקעים, אז השאלה שלי: האם אלו דברים שידעתם עליהם או שהם היו מתחת לפני השטח?

בהצלחה רבה!!

היא אמנם הרגישה מדי פעם כמו אמא שלי אבל לא ייחסנו לזה חשיבות כלל. למעט העניין הזה אני לא חושב שגילינו עוד משקעים לפני החתונה.

לא כתבתי שאנחנו הולכים לטיפול זוגי. הלכנו לטיפול זוגי, עד שאחרי כמה מפגשים נמאס לה כי היא חשבה שהמטפל מתמקד רק בה ומאז אני הולך לבד לטיפול ועושה משהו בסגנון אימון אישי.

התחושה מתוך המפגשים האלה אגב היא שאני מטפל בעצמי והיא מעדיפה להדחיק את הטיפול בעצמה. ז"א, רק אני עובד.. ומתוך המפגשים שהיו כששנינו היינו יש לה הרבה דברים לטפל בהם. היא פשוט מבחינתה חושבת שאני הבעיה המרכזית כאן, שהיא כבר שינתה את מה שהיא היתה צריכה לשנות ועכשיו זה תורי לשנות.

תאמר לה, שבהיות שהיא חושבת שמיצתה את הטיפול בה, וכעת "רק" תורך - ואתה חושב שלא,

אז אתה מציע שתלכו למבין ענין בנושא, תציגו את הדברים - והוא ידריך מי ומה צריך לפעול.

כבר אמרתי - לדעתי הבלתי-מכירה-מספיק-את המצב, מי שבעיקר צריכה כאן טיפול זו היא.

ויפה שגם אתה לוקח עליך.

אז הנה, רצתה "גבר" - אז יש לה. אתה "תעז" לא להסכים עם דבריה, ולומר בנחת גמורה, בלי להיגרר לכל "היזרקות" שאתה מעונין שתלכו יחדיו למבין-ענין (מקצועי, חכם. לא "נטורופט"...) ותבדקו מי צריך לעבוד עוד על עצמו..

לטעמי זו גישה מתנצחת ולא יעילה

רצתה "גבר" קיבלה

??

ככה עונים את המעוקות? היא  לא מחפשת מישהו שיתנגד לה זה היא מקבלת מספיק.. חוסר תקשורת לגבי תיאום צרכים

היא לא רצתה מפלצת

היא רוצה גבר שמשדר הכלה ,כבוד ואהבה ולא פסיביות בענייני אהבה ולא גבר בענייני קשיחות.

צריך להיזהר לפני שנותנים עיצות.. 

מהירות הלשון

לא שמענו אותה

אפילו להסביר מה הכוונה אמאבן לא הסביר

וגם אחרי שיסביר ואחרי ששניהם ידברו

ענוה שעדיין אנחנו  רוב הסיכויים לא מבינים כי כל אדם עולם 

ולהימנע מלעודד אחד נגד השני.

שינתב את כח ה"עמדה הגברית" להיות אקטיבי  בחום ופרגון טרם תבקש חיוך , אור, וכו

ולא באקטיביות בויכוח 

אפשרות ב' מוכחת כביכול ביעילותה על א

לפי מה שראיתי כאן, היא לא מקבלת בבית מי ש"יתנגד לה".. אני מתרשם ההיפך.

אני התרשמתי מההתחלה שהיא צריכה טיפול, דעתי לא השתנתה אולי התחזקה - לאור הנתונים שהוצגו, הדגשתי.

ה"ככה עונים את המעוקות" שכתבת בהקשר זה יש בו בחינת "התחסדות". בינתיים ה"מעוקֶה" פה לפי המידע שנכתב, זה הוא. אדם שמחפש איך לרַצות את אשתו וה"גג" שהיא מצליחה זה להקטין את התפרצויות הזעם (בהודעתו הראשונה)

והציור האידיאלי שציירת על "האשה בבית", דומה שמטה את דעתך ביחס אליה.

אני מציע שתשימי לב למה שכתבת "צריך להיזהר לפני שנותנים עצות".. זה נכון.

"מהירות הלשון" - זה לכתוב: "לא רצתה מפלצת".. "גבר בענייני קשיחות" וכו'. לא רמַז דבר כזה ולא הוצע לו שמץ מזה.

האשה - כלשונו - "העשירה את עצמה" 5 שנים בבית; הבן-אדם עובד (וכן..בלי ילדים אין תעסוקה כ"כ גדולה בבית כל היום. אם מישהי "אוהבת" את זה, בסדר גמור. תודה לאיש על שמאפשר את זה), הוא הולך לייעוץ, היא לא מסכימה כי "רק הוא צריך לתקן"; איזה "נטורופט" (מה הקשר?!... אולי צריך פה מישו מ"שרשור החיסונים"...) הסביר כמה היא מושלמת - והוא, לפי מה שכותב בעזרה שמבקש (שיודע שאנו מסתמכים על זה וכל מה שאומרים זה לפי זה. אין לו מה להטעות את עצמו..) מקבל את כל זה בענוה. ועוד מחפש מה הוא "אשם"..

אז כן - אני לא מסכים עם הגישה שלך. אני חושב שבהקשר זה יש בה מידה לא מעטה של "רחפנות" שיכולה להזיק.

איש כזה לא צריך לקבל עוד "מוסר" כמה הכל בעצם תלוי בעוד קצת משהו שיעשה לרצות את אשתו.. זה מקלקל אותו ומקלקל אותה.

המינימום זה ללכת ביחד לייעוץ אמיתי שיעזור להם לקבוע מי צריך טיפול, אולי שניהם - ומי צריך "יותר" טיפול. לי די ברור..

וכן - אם האשה מתלוננת שהוא כ"ילד", אז זה טוב מאד גם עבורה, שיאמר בנחת אך בעמידה על דבריו, שאינו מקבל את המסקנה ש"הוא" צריך טיפול בלבד, אלא מעונין שגם בנושא זה ישאלו.

אני חולק על גישתך, ואינני מתכוין לדון על התגובה שבוודאי תבוא.

יש לנו גישות שונות לחלוטין בכך - נא לא לעטוף ב"מילים של הטפת מוסר".. פשוט - אינני מסכים איתך. קורה.

האמת שכל התגובות פה שאני כותבת הם כלפי שרון 9090

שרון 9090 לי חשוב להראות לך עוד פן הסתכלות

לדעתי הכיוון שאתם הולכים בו הוא טוב.

הלקיחת אחריות שאתה הולך  למרות שהיא לא הולכת.. מבורכת

צמיחה של אחד משפיעה ברבדים גלויים ועוד יותר בלא גלויים

את אשתך אינני מכירה.

היה חשוב לי לפתוח אפיק חשיבה עליה שיש הרבה מצב שהיא שמה במקום שאני ציינתי (ושוב אני לא אלוקים רק הוא יודע הכל)

ושיש מצב שאם תפספס מלהבין זאת .. החיפוש אחר מזור ייקח יותר זמן 

שכתבתי מפלצת לא התכוונתי לאיך שאתה מתנהג.. אלא איך שכתבו לך להתנהג בתגובה הנ"ל

אני מתרשמת דווקא שאתה לא קשוח איתה רק מאוד חסום 

ההדרכה להיות קשוח ועוד בציניות רצתה גבר היתה נראית לי

אני לא כותבת פה בד"כ

כתבתי כאן כדי לפתוח צוהר לעולם עמוק של אישה שלא מדברים עליו..הרבה פעמים

בהרצאות על אידיליה יתייחסו אליו המון .. אבל בייעוץ מעשי מתעלמים ממנו

דווקא בגלל שאתה מחפש מה קורה ניסיתי לתת לך תגובה שהיא יותר מפתרון נח . שעניינו רק נוחות .

אלא משהו כביכול שורשי יותר .. 

אתה שאלת אז עניתי לצד שלך.

אני חושבת  מהקצת שכתבת שיש לכם הרבה פוטנציאל בעז"ה 

ואם תקבל עוד תגובות שמציגות את אשתך  כלא מובנת ומוזרה

אשמח שתקח גם ותחשף לכיוון המחשבה שכתבתי.

הוא מעוגן הרבה במקורות

שדוקא התורה כיוונה בדיוק לדבר הזה

שאשה תשב בבית ותעשיר את עצמה ואת ביתה בו

'כל כבודה בת מלך פנימה' לא?

וגם כל החיוב של גבר לפרנס את אשתו זה בגלל זה

שאין זה מכובד בת המלך לצאת לשוק

וגם לא מתאים לנפש האישה שהיא יותר עדינה 

להתחספס מחוץ לבית

נכון שכיום זה לא מתאים לרוב הנשים

אבל למה להסתכל על זה בצורה שלילית??

אם באמת זה נובע מכונה טהורה אז למה לראות בזה משהו רע?

ואין בזה אגב, לדעתי, כל קשר בעניין ה'אמא-בן' להפך!

הצורה הזאת דוקא עשויה לרומם את הגבר כמפרנס וראש המשפחה ואת האישה כמקבלת יותר בקשר.

ממש זכר ונקבה כמו שכיוון הבורא.

למה לראות בזה משהו שלילי?

אני בהחלט חושבת שחובה ללכת לייעוץ בכזה מקרה, וכמובן גם האישה חייבת ללכת לייעוץ!

ועדיין, לו הייתי אני היועץ/ת הייתי מנסה להשפיע מהנקודה הזאת (שהיא בבית והוא בחוץ ומפרנס וכו')  על כל שאר תחומי חייהם של הזוג.

זה לא היה הנושא. הענין הזה הוזכר "כבדרך אגב" בהקשר לאובייקטיביות השיפוטיות בענין הנידון שכאן.

ב. כיוון שזה לא הנושא - באמת אין ענין להיכנס. מכל מקום, אין "הלכה" כזו. אגב, אשתו של בחפץ חיים, במשנה-ברורה, עבדה בחנות שלהם.

זה נכון שעקרונית, אחריות הפרנסה על האיש.

ולגבי ה"יציאה מהבית", זה אכן משתנה לפי הזמן והמקום והאדם. כמו עוד הנהגות צניעות. יש הלכות - שאינן זזות בשום מצב, ויש הנהגות שתקשורות למנהג באותו הזמן. 

ג. כלל לא הסתכלתי בצורה "שלילית" על מי שנמצאת בביתה. זה יכול להיות לפעמים מצוין למי שמתאים לה. אבל לפעמים, בפרט כשאין ילדים, גם יכול להיות "חממה" לשיטוט במחשבות על תלונות וכו'. צריך לבחון ביושר כל מצב לגופו. ומכל מקום, לא דיברתי נגד זה, הזכרתי בדרך אגב שאני חושב ש"הזדהות" עם זה, גורמת הטיה בשיפוט התגובה שנכתבה קודם.

ד. מה שכתבת על מה שיכול לתרום ההסתכלות על הבעל כ"מפרנס" בנושא הבעיה שהועלתה כאן - הוא נכון מאד. דא עקא, שאנחנו רואים, לפי התיאור עכ"פ, שזה לא גורם לכלום. אינה רואה כלל את הצד ה"נותן" שבעצם הדבר הזה..

אני מסכים איתך שגם דבר כזה היה יכול להיות מנוף לטיפול במצב, המחשה לאשה כמה בעלה הוא כן ה"איש" ולא ילד שמקבל ממנה (אם כי כמובן צריך לשים לב גם לצדדים נפשיים).. בשביל זה בדיוק - בין השאר - היא צריכה ייעוץ. וכמו שציינת גם את.

הוא לא כותב שהוא נותן .. הוא כותב שהוא לא מצליח לתת

איזו הגזמה ?? מה היא מבקשת?

גבר לא יכול לשדר אהבה?

מאיפה המסקנה שהיא מגזימה ? 

זה ממש נראה שהומצא עליה כאן סיפור שלא נראה תואם לעובדות המצויינות

אז איך המסקנה הגיעה?? ובכזו מהירות השלכות מעשיות?

אני לא מסכים עם מה שאתה "מקבל" את הדברים כ"כ בקלות..

וגם לא עם מה שה"נטורופט" (שמה הקשר בכלל בין מה שאמר למקצועו.. מיסטיקה בעלמא..) אמר.

זה לא נכון - וזהו.

כך דעתי.

 נפש היא הרבה יותר מסתם טבלה 

לפעמים האישה לא מודעת לצורך לצאת אפילו שהיא בפועל לא מעונינת לצאת למרחב!!

ופלוס זה שהיא בלי תעסוקה שמשכיחה ממנה את הענין של אין ילדים. בעז"ה עוד יהיה!

יכול להיות מאד מתסכל וזה מתפרץבלי שליטה ושוב אפילו בלי מודע למה זה פורץ מחוסר אונים בצורה כזו.

לצאת ביחד לקפה או לבילוי אחר יכול בהחלט לשנות את הגישה או מתנות והפתעות קטנות מידי פעם,

או לשוחח איתה ולהוציא ממנה את מה שהיא בולעת פנימה ישחרר אותה קצת מהתיסכול וחוסר אונים

ומאחלת שבמהרה הבית ישתנה ויהיה אור של ילדים ושמחה!!

בהצלחה!

במצבים כאלו ממליצים לבעל ללכת ליועץ נישואין ללמוד איך להיות הגבר ושאשתך תפרש את זה נכון

ממה שידוע לי כל ענין הפינוקים והעזרה הוא חשוב

אבל ממש לא במקום הלימוד הזה של איך להיות הגבר בבית.

בהצלחה!!!

אני מתרשם שהאשה פה צריכה לא פחות ייעוץ.

ומוכרח להוסיף יישר כח לבעל על הרצון הטוב - וגם על הענוה..

ובמקרה שהיא לא מוכנה ללכת, עשוי להועיל אפילו אם רק הוא ילך...אומרים שבהמשך הטיפול בד"כ בן הזוג הממאן לבוא- מגיע בעצמו (היועץ/ת נותן כלים כיצד לגרום לו לרצות לבוא...)

אבל ממה שקראתי בכתבה ההיא עשה רושם אחרת

ואגב יש גמרא שמאוששת את טענתי (שלושה צועקין ואינן נענין...)

אבל למען האמת זה לא כזה משנה איפה הבעיה- הפתרון כאן הוא יעוץ ומהר

דומני, לא קשורה..

ובדיוק בגלל מה שציינת מהכתבה - השגתי על זה...

בפרט לאור הנתונים שאמר ואיך שהציג.

אני די-מתפעל מהתנהלותו ותגובותיו. כמובן, בלי להכיר הכל.. וחשבתי שצריך גם "לחזק את ידיו".

אני לא חושב שלהכיר בחסרונות של עצמי זו ענוה. אני מסכים שגם האישה צריכה ייעוץ, אבל שוב, אני לא יכול להפיל הכל עליה.

כרגע אני במסלול שהיועץ כיוון - "אם צד אחד משתנה, בהכרח שהצד השני ישתנה אחריו".

נראה לי לפני שבועיים  אבל לא בטוח

איך משיגים? אין לי מושג...

הרבה הצלחה!!

קודם כל באמת שאפו על הפתיחות והרצון לחולל שינוי במשפחה.

המקום של הבעל במשפחה הוא להוביל, גם נשים רוצות בעל מנהיג אבל שנותן להן את מקומן,

כנראה שההרגשה שלך "אני יכול להעיד על עצמי שאני מתנהג כמו ילד קטן" צודקת והיא זו שגורמת

למעגל שציינת ילד-אמא-ילד... למרות שיתכן שהיא מגיעה מהטפות שהטיפו לך ואין בה  אמת.

בכל מקרה  הפיתרון נמצא אצלך, אם תשכיל לשבור את המעגל הוא יפסק.

בעבר ראש המשפחה ניחן בכוח פיזי וזה הספיק למתג אותו ככזה, כיום זה "קצת" אחרת

ובאופן כללי עליו להיות  ישות מעניקה, יודעת את מקומה , סמכותית ואחראית ובעיקר מפרנסת

ומעניקת ביטחון.

יכולות אלו נרכשות או ניתנות לחיזוק והעצמה, נקודת המוצא היא שבד בבד עם שינוי ההתנהגות שלך יחול שינוי בהתנהגות של אישתך.

אגב, מכיון שיש כאן מעגל, גם שינוי התנהגות של אישתך היה גורם לשבירתו (הכיוון אצלה הוא בניית כלים להעצמת המקום של הבעל), לכן טוב יותר לגשת לטיפול משותף באותה גישה אבל כל אחד לחוד.

כדאי לבצע  אימון  המחזק אצלך את יכולת ההנהגה, הביטחון,  וחיזוק האישיות.

הורות משמעותית אמרה בערך את מה שכתוב שם בכתבה ההיא

לא הצלחתי להגיע אליה, אשמח מאד לקבל אותה או תקציר שלה בנקודות, אפשר גם במייל או בפקס.

ואם אמצא אז נראה מה לעשות הלאה

בס"ד 

בעלי היה צריך מלא חיזוקים אבל לא היה מסוגל לקבל חיזוקים (לא האמין לי למחמאות שנתתי לו) אז המטפלת שלי אמרה לי לתת לו מחמאות במנות קטנות.

הייתי מוסיפה לזה גם לצ'פר במנות קטנות.

עוד תוספת: אפשר להשאיר לה פתק אהבה שהיא תפתח כשאתה לא נמצא.

בהצלחה.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...