תשמעי, זה באמת נכון, הרבה זוגות עוברים משבר כזה או אחר,

ומה שחשוב זה שיש תמיכה אחד בשני, סליחה אבל אני לא מתפלאת שהם התגרשו...

כשאין תמיכה מצד הבעל באישה אחרי הלידה, הוא לא יכול לצפות שהיא לא תיכנס לדיכאון.

בכל מקרה, שימי לב, זו נקודת אזהרה,

רוב הנשים מתייחסות אחרי הלידה לתינוק שלהן ובקושי לבעל,

אני בחצי שנה הראשונה הייתי רק עם התינוק, בעלי היה מוזנח לגמרי..

אבל התינוק הזה נולד בשבוע 36, פיצי, קטן וחמוד

הוא היה צריך אותי!

ולכן אם הבעל לא מבין את זה, הוא בבעיה.

אני לא מבינה, איך בעל יכול "להחזיר" לאשתו, זה חוסר בגרות, וחוסר יכולת להבין שנוסף פה עוד בנ"א למשפחה.

שגם הוא זקוק לאהב, ולאוכל...

אין לי מסקנה אחת, באופן כללי, שימי לב אם טיפוס כזה מתאים לך...

משתמע מדברייך שהוא יצטרך ללמוד דבר או שניים על יחסים וזוגיות לפני שיגש לפרק ב'.

לכל זוג יש משברים ברמה זו או אחרת, אבל הכיוון הכללי הוא שגם עם 'רבים' עדיין אוהבים, ואחרי שנרגענו נבדוק איך עולים למעלה מכאן. כמובן שצריך ללכת לקראת הצד השני, מדבריו זה נשמע שהוא לא הולך לקראת. מחשיד בעיני.

יש עוד נקודות נוספות מחשידות בעיניך? או נקודות לזכותו?

בכל זוגיות יש משברים/חילוקי דעות וכד', בשלב כלשהו של הזוגיות.

הרבה פעמים החיכוכים האלה נוצרים סביב היריון/לידה.

כל זוג צריך למצוא את הדרך לדבר על הקשיים, לתקשר, כדי להתגבר על הקשיים ביחד.

נשמע שאותו גרוש לא תיקשר (או תיקשר באופן לא מוצלח),

ולכן הוא פנה למקום של יריבות אישית, נקמה, מידה כנגד מידה.

זה מקום מאוד לא טוב בזוגיות.

וזה מקום עוד יותר לא טוב כשאותו גרוש לא מכיר בטעות שלו, לא רואה מה הוא עשה לא טוב, אלא מצדיק את מעשיו.

זה נשמע שהוא לא התקדם מבחינה אישית, ולא השכיל להבין את טעויותיו.

אישית, הוא נשמע לי לא בוגר. אולי הוא נכנס לזוגיות הקודמת כשלא היה בשל, ולא התבגר מאז.

את, בתור אחת שנפגשת איתו ורואה עוד זוויות שלו, יכולה אולי לאשש או להפריך את ההשערה הזו.

נקודה אחרונה- בהחלט ייתכן שגם אשתו הייתה "לא בסדר" ושהיא הייתה צריכה להיות יותר קשובה ופנויה אליו.

(כמו שהוא היה צריך להיות פנוי אליה אחרי הלידה כדי שמצב רוחה הטוב יישמר, ככה היא הייתה צריכה להיות פנויה אליו ולתת לו הרגשה שהוא אהוב ורצוי.)

ועם זאת, יחס קטנוני של מידה כנגד מידה נשמע לי לא בריא ולא נכון.

בהצלחה!

נורה אדומה.

מה שרציתי לומר.

בהחלט בהחלט מדליק נורה אדומה.

יש תופעה מוכרת של גברים שמרגישים לכאורה נזנחים אחרי הלידה לטובת תינוק (ואומרים שיותר כשמדובר בבן)

עם זאת נראה שההתמודדות של שניהם עם זה היתה לא תקשורתית.

תקשורת היא א"ב בזוגיות, יחד עם הרצון להיטיב לשני.

כניסה לעימותים כאלה, יחד עם זה שכשהוא מספר את הדברים בכזו

פשטנות לכאורה בלי לחשוב שמדובר במשהו מהותי יוצרות רושם שהיה שם רקע של אי תקשורת ברמה

שאולי היא זו שהובילה לגירושין, ואי ההכרה בזה היא סיבה טובה מאד לפתוח ולהעלות את הדברים הללו.

אור אדום.

אם כי "להחזיר לה" נראה לי ילדותי... הייתי בודקת מה הוא חושב על זה כיום.

לטעמי התשובה כבר נמצאת אצלך..

התגובה שלו יכולה להגיע משני מקומות: חוסר התחשבות או  אי הכרה והבנה של השינויים שעוברת יולדת ואמא צעירה.

החשש שלך הוא שזה נובע מחוסר התחשבות ואכן אם זה כך צריך לנתק את הקשר, בדיוק במקום בו צריך ביותר את

הבעל  הוא נעלם, לא מכיל ואפילו עכשיו שלא בתוך הזוגיות הוא לא מכיל את הקושי, אבל לא בהכרח שזה כך, יתכן מאד

שהוא לא מודע לשינויים שעוברת יולדת לקושי של טיפול בילד לחששות שלה סביב התינוק וכו' ואם כך זה מובן מדוע הוא

מתבטא בצורה כזו הוא פשוט לא מודע.

הדרך לבדוק היא בבחינה אם הוא מתחשב, מפרגן ומכיל בתחומים אחרים או לא וכן אפשר לדבר על הנושא של שינויים אחר

לידה דרך מאמרים וכו' ולראות אם הוא יותר מכיל את העניין, זה קצת יותר מסובך אבל לאישה ניתנה בינה יתירה (להיזהר לא

להתנשא או להוביל את השיחה בלי לתת לו מקום להובלה, זה גורם לרתיעה ולניתוק הקשר).

אם את מרגישה שיש תקשוורת טובה, מציאת חן וכו' חבל להפסיד וכדאי לבחון את המקום שלו, אולי באמת הוא בא ממקום

תמים של חוסר מודעות ותו לא (לא קיבל הדרכת חתנים ראויה ) ולא ממקום של חוסר התחשבות או אנוכיות.

ברכה והצלחה .

בלידה הראשונה

(או בהריון הראשון, כשהאשה פתאום נהיית מוזרה ונגעלת ממאכלים\חייבת מאכלים מסויימים\בוכה משטויות...)

מה שמדאיג זו התגובה שלו, לא החוסר מודעות.

זו תגובה שאומרת דרשני.

מכיוון שפה מדובר עדיין רק בהכרות, אני לא הייתי נכנסת לנושא בכלל, אלא לוקחת רגלים ונמלטת. זה נשמע ממש רע.

אם כבר נשואים אז ברור שצריך לבדוק ולטפל וכו'... אבל בשביל מה להכניס ראש בריא למיטה חולה?

אם תגידי שלכל גרוש יש 'מיטה חולה' אני לא אסכים. יש גירושים בכל מיני נסיבות, הסיבה פה נשמעת לא טוב בכלל!

אני לא יודע דבר על המקרה הספציפי  הזה אבל בתקופתינו יש קושי גדול ולעיתים גדול מנשוא

להינשא, ישנן המון התפשרויות ובעיקר של הבנות ומטרתן אחת והיא לצאת מחיי הרווקות ולהינשא.

מי שמתעסק בתחום, חי את זה כל יום ורואה את הדמעות, ההתכרבלות במיטה ללא יכולת לצאת לעשייה והייאוש

הגדול לא יכול להישאר אדיש אליהן .

יחד עם זאת ברור שיש דברים שאין להתפשר עליהם ואף אני ציינתי שאם "זה נובע מחוסר התחשבות ....צריך לנתק את

הקשר" מאידך, ורק בגלל הקושי האמיתי להינשא, לא הייתי משאיר את הענין הזה ללא בירור, כל מדוייט הוא אופציה, אולי

באמת הבחור דנן לא מודע, אולי הוא השתנה, נכון שתגובתו לא ראויה כלל אבל אדם שחווה מציאות שהוא לא מבין אותה

ופגוע ממנה יכול להגיב כך, צריך לבחון זאת , צריך לדבר על-כך, ולנהוג  בזהירות ולא לפתח רגשות עד לאחר הבירור,

לנתק קשר תמיד ניתן, לחזור אליו זה קשה.

בהנחה שנישואים זו עבודה ועם כל פרטנר תהיה עבודה

עכשיו צריך לראות אם העבודה המסויימת הזו שייכת אלי...

ברור שיש אצלו בעיה של מודעות. נראה שהוא מונח באותו מקום ואף מרגיש "צודק"...

קל מאד לראות שהוא ישחזר את אותה התנהגות שוב, ושזה עלול להיות הרסני

אלא אם כן - תיעשה עבודה מסויימת של מודעות. איך עושים עבודה כזו אם בכלל לפני חתונה? נסיון רגיל לפתח על כך שיחה שתרחיב את נקודת ההסתכלות עשיתי כשהוא סיפר לי על כך וזה לא צלח. הוא נראה מבוצר בנקודת המבט שלו. אז הרפיתי כי זו פגישת היכרות, חוץ מנסיון עדין בדיבור אין מה לעשות כי זה עלול להתפרש לא טוב.

ללכת איתו אל מישהו? "לשלוח" אותו לדבר עם מישהו? זה לא נראה לכם מאולץ? סיכון גבוה מדי? גם אם הוא לכאורה ישתף פעולה, אי אפשר לדעת מה יקרה בזמן אמת. יש כאן משהו בטבע העצמי של הבנאדם

התלהבת ממנו בשאר התחומים? התאהבת בו אפילו? (אני לא מאלה שאומרים שאין שום ערך להתאהבות, אבל כן מאלה שאומרים שחובה להיות מודעים לה, כדי לא להחליט רק בגללה, ואולי החלטה שגויה) א-ת רוצה להשקיע בו?

תשמעי, אדם שמרגיש שהוא צודק (וזאת אגב, היתה גם ההתרשמות שלי לפי התאור שלך) קשה מאד מאד לשנות!!!

רק האדם עצמו יכול לשנות את עצמו, וזה כמובן מתחיל בהכרה שטעה. 

אם מאד מאד התלהבת והתאהבת, ובשאר התחומים הוא מתאים לך מאד, אז אולי אפשר להניח לנקודה הזאת בצד, להמשיך את הקשר ובהמשך לגשת יחד לייעוץ זוגי (יש אפשרות כזאת לפני החלטה על אירוסין!) בה תעלי את החששות שלך מהנקודה הזאת, ואולי יהיה אפשר לשנות את הגישה שלו. ואולי לא. 

זה הסיכון שאת לוקחת את ממשיכה קשר שיש לך ספק גדול לגביו, רק בשביל הצ'אנס שאולי... אבל שוב, זה תלוי במידת הרצון שלך להשקיע.

בשלב הזה לא נראה לי שאפשר לעשות משהו בעניין ...

יש נקודות שהן ממש חשובות לזוגיות בריאה.

ומניסיון אישי, אישה אחרי לידה שאין לה תמיכה, יכולה להכינס לדיכאון!!!

אני ב"ה לא, אבל התמודדתי לבד ולא כל אחת מסוגלת!

אישה חייבת את התמיכה של בעלה אחרי לידה, והוא חייב להבין שכרגע הוא בשוליים!

והתינוק והאמא הם העיקר!!! מה לעשות ככה זה גבר יקר! ואתה חייב להבין את זה!

אז יש תקופות שהאישה מסוגלת לתמוך בבעלה, ולהיות "עמוד התווך" של הבית ויש תקופות שהאישה בכיינית,

רגישה, אפילו ללא סיבה שכלית.

הדס אור היקרה,

לפי דעתי, את צריכה לחשוב, האם מתאים לך לחיות ללא תמיכה מצד הבעל?

האם מתאים לך ל"תפעל" בית שלם לבד?

ועוד לדאוג למספיק "צומי" לבעלך?

האם יש לך את הכוחות האלו?

אם כן- בקשה, בהצלחה!

אמרתי שהאיש הזה חייב לעבור שינוי לפני זוגיות חדשה, ורק הוא יכול לעשות את השינוי. שאלתי אותה האם היא רוצה להשקיע בו ולאפשר את השינוי הזה, עוד לפני הנישואין. ממה הבנת שאני חושבת אחרת?

לא בטוח שיש לו רק בעייה של מודעות כפי שכתבת, ייתכן מאד שיש בעיות  קשות יותר של אנוכיות, ילדותיות,

חוסר יכולת להכיל קשיים בזוגיות ויכולת תקשורת לקויה, האמירה שלו אינה פשוטה כלל ועיקר ואין  לזלזל  במסר

שהיא חושפת.

מאידך, את מתבטאת בצורה רהוטה ומנתחת יפה את המקום שלך ושלו וזו נקודת חוזק שלך שתאפשר לך לבחון

את הסיבה להתנהגות שלו כלפי  אישתו, לכן, לדעתי, לא  לשלוח אותו לאף אחד (באופן כללי  לא שולחים מטופל לטיפול אלא חושפים לו את קשייו והוא יקבל החלטה אם לטפל בעצמו או לא שזה כבר 80% מהטיפול), לא לדבר על הנקודה הזו כלל, הוא לא מסוגל לצאת ממנה ואין טעם, אלא רק לבחון את הרגישות שלו כלפי אחרים, את יכולת ההתמודדות שלו עם קשיים ואת הנתינה שלו כלפייך וכלפי אחרים, נקודות אלו ניתנות לבחינה דרך ההתנהגות "בחיים" ודרך  חשיפת אירועים מהעבר תוך כדי שיחות (להגיע למצב שהוא "משיח לפי תומו"), אם אכן הוא מתנהג באנוכיות  וכו' צריך לנתק מיידית,  לא מתחתנים בתקווה שדברים ישתנו או יטופלו וכן קשה מאד לעבוד באופן אמיתי על קשיים  לפני  ולצורך חתונה.

ההחלטה אם להמשיך או לא אינה פשוטה, היא תלויה בגורמים נוספים שאת  בלבד יודעת אותם כמו מציאת חן, גיל, מיצוי של אפשרויות נוספות לשידוך וכו'.

תראי,  אם את מרגישה אינטואיטבית  שיש פוטנציאל בקשר הזה כדאי להמשיך אותו בצורה זהירה ועצירת רגשות, תני לאינטואיציה שלך לעבוד, הבטן שלנו מספרת לנו הרבה  צריך רק להקשיב,  האינטואיציה תשקלל את כל הנתונים וזו מעין הרגשה מושכלת (כמה שזה נשמע סותר, זה לא ) שכן את מודעת לקשיים כפי שניתחת אותם יפה וחד.

בכל מקרה לא נראה שיש סיכון בלהמשיך לבחון אלא רק סיכוי ואולי  הפסד של הזמן וכוחות במקרה ו....

באמת בהצלחה ובשורות טובות.

כי בד"כ זה לא קורה, ורק יוצר תסכולים של הצד שציפה לשינוי או אפילו הרגיש אחריות "לתקן" את השני...

בגדול אני בהחלט מסכימה עם האווירה הכללית שעולה מהתשובות כאן רק לדעתי צריך גם להסתכל מעוד כיוון - אני לא יודעת באיזה שלב של הנישואין שלו זה היה אבל יכול להיות שהחוסר יחס הזה של אחרי הלידה כבר ישב אצלם על משהו מקודם ולכן הגיב ככה ואולי גם מאותה סיבה עדיין מרגיש צודק.. יכול להיות שבזוגיות טובה יותר קל להתגבר על הזמנים הקשים יותר שאתה מרגיש מוזנח וכו'..
סתם מחשבה שעלתה לי...

בטוח שזה דורש ברור אבל באמת הגיוני שזה ישב על הקשר הגרוע שלהם מקודם

אני מאמינה שאם יש הבנה הדדית, גם במצבים כאלה, שאחד מבני הזוג נפגע או מרגיש שפחות מתייחסים אליו,

הוא לוקח את זה פחות קשה.

מכיוון שהוא יודע שבד"כ אשתו משקיעה בו וכו

יתכן והגבר בן אדם בוגר ורק בגלל סכסוך כלשהוא בעבר הוא רוצה ל"התנקם"

ויתכן שהגבר לא כ"כ בוגר ואין לו את עומק ההבנה מה קרה פה וצריך להגיע איתו שיבין מה מאחורי הדברים...

לדעתי כדאי לשמוע לדברי הורות משמעותית בכל הגורמים לכאן וגם לכאן

בהצלחה בבחירתך!! אשמח אם תידעי מה בסוף קרה!!

מה הוא אומר לך בזה שהוא מספר לך את זה?

מאחלת לך המון סיעתא דשמיא בתהליך מציאת בן הזוג הראוי לך!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...