ה-אכזבה של נשים קטנות זה שג'ו וטדי לא מתחתנים. עד היום אני לא מקבלת את זה

בת' .זה היה עצוב אבל זה היה מציאותי 

וביגר את המשפחה והעלילה ( אם כי אני לא הייתי הורג אף אחד בשביל לבגר מישו אחר ..)

ג.הסוף של נשים קטנות היה מושלם ! 

אגב במשך שנים היה לי רק את החלק הראשון ואז הסוף באמת מושלם .

רואים שיש הבדל באופי העלילה בין הראשון לשני ..

לאיודעת, אומנם זה כן מסתיים ב "והם חיו באושר ועושר" (או אולי רק באושר ואושר) - אבל בכל פעם שאני קוראת את הספר ומגיעה לסוף - יש בין מין החמצה.
כי ג'ו וטדי כאלה חמודים כל הספר - אז זה מתבקש שיתחתנו! כמו נגיד בסדרה של אן. אן וגילברט - זה ברור שהם ביחד. גם כשהיא מסרבת להצעת נישואין שלו, וגם כשהיא כמעט מתחתנת עם רוי - גילברט תמיד שם. וציפיתי לזה גם בנשים קטנות...

מה גם שלג'ו מגיע חתן צעיר וחתיך, ולא פרופסור קשיש ומוזר.

קיצור. הבנתם

הספר?

יש סידרה נהדרת של אוריאל אופק של הסיפורים שמאחורי סיפורי הילדים הגדולים שכולנו מכירים. פרח לי כרגע השם, אבל הסדרה מרתקת וכוללת כמודמני שלושה ספרים.

באחד הספרים מביא אוריאל אופק את הסיפור שמאחורי הספר נשים קטנות.

הסיפור מספר את סיפור חייה של לואיזה מיי אלקוט, בצורה די אוטוביגורפית. אחותה הקטנה באת' באמת נפטרה בגיל צעיר... היא כתבה את שמה האמיתי בספר כסוג של הנצחה.. (ואכן הצליחה... עד היום נערות מאבלות על לכתה בטרם עת של באת...)

הנה קישור מויקי על חייה של לואיזה מיי אלקוט : http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%95%D7%90%D7%99%D7%96%D7%94_%D7%9E%D7%99%D7%99_%D7%90%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%98

במציאות לואיזה לא נישאה כלל, אלא נפטרה בגיל 40 כשהיא ערירית...  (בויקי אני רואה שכתוב שהיא נפטרה בגיל 56... אבל משום מה זכור לי שבספר של אוריאל אופק היה כתוב 40... מן הסתם ויקי צודקת.. חכמת ההמונים וזה...)

הסופרת הייתה מראה את התקווה שבת' תצליח להתגבר................

היא הייתה טובה מידי, חסרת שאיפות מידי, ותרנית מידי, לא האישיות שאני אוהבת בספרים.

(בטח במציאות כן הייתי אוהבת אותה אבל בספר-  לא)

ובקשר לג'ו ולורי- אכן מאכזב- הם נפרדו רק בגלל מוסכמה חברתית (קראתי לפני הרבה שנים, מה הייתה הסיבה? כי היא תביך אותו בפני החברה הגבוהה שלה הוא רגיל? משהו מיושן כזה?)

ולא רק שהם נפרדו אלא שאחותה המכשפה של ג'ו  התחתנה איתו!

ג'ו ויתרה על כל השאיפות שלה להיות סופרת רק בגלל הפרופסור הזה שנתן לה ביקורת לא בונה בעליל.

בקיצור מאכזב אכן.

(אבל עשיתם לי חשק לקרוא את הספר- לא קראתי אותו שנים!)

ג'ו לא היתה מעוניינת. לורי היה שבור לב, אבל זו לא היתה פרידה בגלל מוסכמה חברתית מטופשת - זה מה שאני זוכרת לפחות (גם קראתי מזמן...)

לגבי בת', כמדומני שאני די מסכימה איתך - זה לא כל-כך מעניין לקרוא על דמות שהיא מדיי טובה.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

וג'ו ולורי נפרדו כי ג'ו לא אהבה אותו, והיא ידעה שלא יהיה להם טוב יחד בחיי נישואין כי הם דומים מדי- לשניהם יש מזג חם..

ולרי זה שרצה- כך שלא היתה פה שום מוסכמה חברתית. (ואיימי אומנם אגואיסטית ולא הכי נחמדה, אבל היא לא מכשפה!)

וג'ו לא ויתרה על השאיפות שלה להיות סופרת- היא המשיכה עם הכתיבה גם אחר כך (זה כתוב בספר, ככה הפרופסור מצא אותה בסוף) היא רק הפסיקה לכתוב כתיבה שהיא בעצמה לא היתה שלמה איתה, והיו לה נקיפות מצפון בגללה- רק על זה הוא נתן ביקורת (וזו גם הסיבה שהביקורת התקבלה והיא הפסיקה את הכתיבה הזו)

אז לא להגזים!

(אם כבר הגבתי על כל דבריך אז אני אגב כן אוהבת את בת'..)

אני לא מאוכזבת מג'ו, אני מאוכזבת מלואיזה מיי אלקוט שלא עשתה לנו האפי אנד כמו שרצינו

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אבל אהבתי את גברים קטנים יותר... אפילו יותר מנשים קטנות...

ודווקא אני לא אהבתי את גברים קטנים..

ספר מתוק עצוב שמשום מה מצפים לסוף טוב. מצפים שלורי יתחתן עם ג'ו, משאת נפשו.

מצפים משום מה שבת' תקום ותתאושש מהמחלה (היום כמעט אין מצב שמתים ממחלות ילדים).

ויש ספר המשך: גברים קטנים. ספר שקצת פחות מוצלח מהמקור.

אמא שלי אומרת שהיא מתה מסרטן, רק שאז לא ידעו להגדיר את המחלה הזו (זה באמת מאפיין את המחלה הזו- דעיכה איטית בלי שיהיה שום סממן חיצוני). זה קרה כמה שנים אחרי המחלה הראשונה.

ואת המחלה הזו גם היום לא תמיד מצליחים לרפא...

-לשה וחולנית (דבר שקרה הרבה באותם ימים), מה שאומר שגם יש לה מערכת חיסונית חלשה...

זה הגיוני שהיא מתה מסרטן

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!