אני לא מצליח להבין אותך. באמת.
אתמול כשאמרת את מה שאמרת, שכאמרת לי שאתה חושב שאני אפסיק להיות חבר שלך כי תלך למקומות שאני לא אוהב או שתחליט החלטות ואני אכעס לא הבנתי. הסברתי לך ולא הבנת.
אתה כזה רדוד? אני לא מצליח לקלוט את זה. אני מנסה, באמת. כבר שלוש שנים כמעט אני מנסה- ואתה הולך ומתרחק ואני נגרר כמו אחרי עוגן.
אתמול בערב, כשדיברנו (למרות שכנראה רק אני דיברתי), ושפכתי בפניך הכל חשבתי שאולי תפנים. אבל זה קרה כל כך הרבה פעמים. יש לך את כל החלקים של הפאזל שהוא אני עם הוראות הרכבה. אתה באמת לא מבין או שאתה פשוט לא רוצה?
היום כשביקשתי ממך באמת לעשות משהו שידעת שיהיה טוב אז הסכמת. ואז הלכת לפינה הרדודה שלך עם החברה הרדודים שלך. בטח שלא נהנית. ישבת והרצתם צחוקים מטומטמים.
אולי אני טעיתי כל הזמן הזה? אולי אתה באמת כזה?
אבל זו אהבה שאינה תלויה בדבר, זו האמת. אולי לכן הביאו את דוד ויהונתן כדוגמא. כי יש דבר כזה אהבה שלא תויה בדבר שאינה אהבת איש ואישה. אני אוהב אותך למרות שזה פוגע בי שוב ושוב. למרות שזה נוגד את כל האינסטינקטים שלי.
אתה כזה אדם חכם- אבל אתה כל כך עמוק בתוך הרדידות הזו.
אני רוצה שתענה לי! אני רוצה סימן שיראה שאתה חושב! לא עליי, פשוט חושב.
או שאולי אתה לא? א שאולי פשוט טעיתי?
