אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

מעבר לכך, לא שום דבר לדעתי..

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

והנה, כשהן היו בנות 3 ו4 וחצי נגמלו ממוצץ, וחיש קל האצבע נכנסה לפה. לדאבון ליבי...

וזה יותר טוב מ"לגמול" בכח, לדעתי.

הבת שלי כבר כמעט 6 והאצבע לא יוצאת לה מהפה

היא ילדה פעילה , חכמה ואוהבת לעשות וליצור

אבל כשהאצבע בפה היא יכולה לשכב על הספה

כמו איזה בת 80 ולחלום........

אוף!

שמנע ממנה למצוץ (ואין היום כאלה ישורי שינים, כך שאל תבנו על זה)

ועוד מישהי שמצצה גם באולפנה

כך שכן חשוב לגמול בשלב מסויים, רק בדרך נעימה (עם דגש יותר על פרסים ובלי צעקות וכעסים)

וכן כדאי לנסות להפסיק כבר בגיל צעיר, לפני שזה הופך להרגל

(פשוט להוציא את האצבע בעדינות ובחיוך בכל פעם שהתינוקת מכניסה לפה, תוך נתינת נשיקה או חיבוק- כאילו בדרך אגב... מנסיון עם אחי הקטנים)

לתינוק קטן את האצבע מהפה - גם אם זה "בעדינות ובחיוך" - וללא תחליף, זה דבר לא ראוי לדעתי. הוא לא מוצץ "סתם". צריך את זה.

במקום האצבע, ואז יש תחליף.

ב. הם מגלים את העולם דרך הפה לא חושבת שכדאי למנוע את זה ממנו, במיוחד בגיל הזה..

וזה עוד יהיה לו משמעותי להרבה פעולות שעוד ילמד לעשות בהמשך בע"ה. הליכת שש למשל.

אם ימצוץ אצבע בגיל גדול או לא - זה לא נקבע עכשיו. המציצה בגיל ארבעה חודשים היא פשוט שלב קלאסי בהתפתחות, ובלי קשר אליה - יש ילדים שגם מוצצים בגיל גדול יותר (אצלי עבר את השלב הזה ולא ממשיך למצוץ, מעולם לא נתתי לו מוצץ).

ואני לא מסכימה עם "מוצץ אפשר לזרוק אצבע לא" - מניסיון: עם הילד הגדול, כשעוד היינו מחסידי המוצץ, נתתי מוצץ, וכשבבוא היום זרקנו את המוצץ ברוב טקס - עבר בלי להתבלבל לאכילת שרוולים.

בכלל, זה לא כ"כ בידיים שלנו "לתכנת" צרכים מהסוג הזה אצל הילדים. מה שהוא יזדקק לו - הוא ימצא. חבל בשביל הדאגה הזאת שממילא לא בשליטתנו להרוס התפתחות חיובית וחשובה.

לא רוצה להפחיד אבל אספר את סיפורי..

אמא שלי היתה נגד מוצצים, ומה שיצא בסוף זה שלא הפסקתי למצוץ אצבע עד גיל 8(!) שאז האורטודנט צעק עלי והייתי ככ בשוק שהפסקתי לתמיד...

אחי עכשיו בן 13 ולא מצליח להפסיק למצוץ אצבע.

זה בעיה...

מוצץ אפשר לזרוק, אבל את הצורך במציצה אי אפשר לזרוק.

שלי עם ידים באובססיביות בפה, אגרופים היא גם שמה על הלחי

שמעסים לה את החניכיים היא נרגעת וצרחות דציבלים עד השמיים

התקפה כזאת שרק מוצץ טיג'ל ואמא ואבא מרגיעים

לפעמים היא יכולה לצרוח איזה עשר דקות עד שהיא נרגעת,

היא גם מייררת את נשמתה והתחילה גם לפלוט הרבה ספק הקאה

היא בת חמישה חודשים אחרי חנוכה. 

אם היא סתם מוצצת לא הייתי נלחצת

היא מגלה את האצבעות.

מכירה כמה כאלה. וגם שמעתי סיפור מצחיק על חתן וכלה שגילו ששניהם מוצצים...

האמת שכשעצרתי רגע לחשוב על זה, חשבתי- למה לא?

אם זה לא מפריע לתפקוד יומיומי- אז מה אכפת לנו שילד או איש או סבא מוצצים אצבע?

זה נראה ילדותי, נכון, לכן עושים את זה בהחבא בגיל מתקדם...

אבל עקרונית- מה הבעיה? (חוץ מהבעיה האורתודנטית)

האם זו לא רק מוסכמה חברתית "אצבע בפה זה לא יפה"?

אומרת שבסוף תמיד האצבע יוצאת, לא לדאוג...

וספרה לי אמא מנוסה,

שהבת שלה מצצה אצבע, היתה כבר בת 10 או משהו כזה והיא היתה מאד מוטרדת,

דיברה, שידלה וכו' וכו'

בסוף היא החליטה שלא אכפת לה (האמא), מקסימום תהיה גם בבת מצוה עם האצבע בפה...

ומרג שהאמא השתחררה מהלחץ והדאגה,

האצבע פתאום יצאה בלי להרגיש...

כנראה שבאיזשהו מקום גם הילדים לא רוצים כבר למצוץ, אך עוד מרויחים מזה משהו, לפעמים בעקיפין

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...