המתוק בן 4 חודשים כמעט, אוכל טוב, ישן טוב, מחייך ומתוק להפליא!
בשבוע האחרון, פשוט הוא גילה את הבהונות שלו, ומתחיל למצוץ אותם באינטנסיביות.
הוא לוקח מוצץ ממש יפה, ואם הוא נופל, הוא בוכה קצת, ואז הוא מוצא את האצבעות ומכניס אחת לפה.
אני מעריכה את הגמישות המחשבתית שלו במציאת פתרונות 
אבל מה לעשות?
הבעיה הקטנה היא גם שזה מגעיל קצת, אבל זה מילא, אתגבר..
יותר מטריד אותי ש"מוצץ אפשר לזרוק ואצבע לא.."
אני לא רוצה שהוא יהפוך את זה להרגל כי אז לצאת מזה, יהיה קשה..
פתרונות?
תודה!
אבל קחי בחשבון שהוא קצת גדול
והוא מגלה את הידיים שלו עכשיו אז זה קצת עוצר אותו בהתפתחות
אבל זה שווה עשיתי את זה עם שלושה ילדים ואף אחד לא מוצץ אצבע היום
(2 עוד עם מוצץ עד היום!! בני 5 ו3.5 
)
מעבר לכך, לא שום דבר לדעתי..
מנסיון!!! אל תתני לזה להימשך לכדי מציצה ממש שמרגיעה אותו.
גם אני נלחצתי מזה בגיל 4 חוד' וכולם הרגיעו אותי (כולל ובעיקר בעלי) שזה טבעי וחמוד, וכך היא מכירה את עצמה וכו' (שרשור פה מלפני כשנתיים) ולצערי לא הקפדתי איתה מספיק... (היום בת שנתיים + ועם אצבע קבוע בפה
)
בהצלחה
והנה, כשהן היו בנות 3 ו4 וחצי נגמלו ממוצץ, וחיש קל האצבע נכנסה לפה. לדאבון ליבי...
וזה יותר טוב מ"לגמול" בכח, לדעתי.
הבת שלי כבר כמעט 6 והאצבע לא יוצאת לה מהפה
היא ילדה פעילה , חכמה ואוהבת לעשות וליצור
אבל כשהאצבע בפה היא יכולה לשכב על הספה
כמו איזה בת 80 ולחלום........
אוף!
שמנע ממנה למצוץ (ואין היום כאלה ישורי שינים, כך שאל תבנו על זה)
ועוד מישהי שמצצה גם באולפנה
כך שכן חשוב לגמול בשלב מסויים, רק בדרך נעימה (עם דגש יותר על פרסים ובלי צעקות וכעסים)
וכן כדאי לנסות להפסיק כבר בגיל צעיר, לפני שזה הופך להרגל
(פשוט להוציא את האצבע בעדינות ובחיוך בכל פעם שהתינוקת מכניסה לפה, תוך נתינת נשיקה או חיבוק- כאילו בדרך אגב... מנסיון עם אחי הקטנים)
לתינוק קטן את האצבע מהפה - גם אם זה "בעדינות ובחיוך" - וללא תחליף, זה דבר לא ראוי לדעתי. הוא לא מוצץ "סתם". צריך את זה.
ב. הם מגלים את העולם דרך הפה
לא חושבת שכדאי למנוע את זה ממנו, במיוחד בגיל הזה..
וזה עוד יהיה לו משמעותי להרבה פעולות שעוד ילמד לעשות בהמשך בע"ה. הליכת שש למשל.
אם ימצוץ אצבע בגיל גדול או לא - זה לא נקבע עכשיו. המציצה בגיל ארבעה חודשים היא פשוט שלב קלאסי בהתפתחות, ובלי קשר אליה - יש ילדים שגם מוצצים בגיל גדול יותר (אצלי עבר את השלב הזה ולא ממשיך למצוץ, מעולם לא נתתי לו מוצץ).
ואני לא מסכימה עם "מוצץ אפשר לזרוק אצבע לא" - מניסיון: עם הילד הגדול, כשעוד היינו מחסידי המוצץ, נתתי מוצץ, וכשבבוא היום זרקנו את המוצץ ברוב טקס - עבר בלי להתבלבל לאכילת שרוולים.
בכלל, זה לא כ"כ בידיים שלנו "לתכנת" צרכים מהסוג הזה אצל הילדים. מה שהוא יזדקק לו - הוא ימצא. חבל בשביל הדאגה הזאת שממילא לא בשליטתנו להרוס התפתחות חיובית וחשובה.
מוצץ אפשר לזרוק, אבל את הצורך במציצה אי אפשר לזרוק.
שלי עם ידים באובססיביות בפה, אגרופים היא גם שמה על הלחי
שמעסים לה את החניכיים היא נרגעת וצרחות דציבלים עד השמיים
התקפה כזאת שרק מוצץ טיג'ל ואמא ואבא מרגיעים
לפעמים היא יכולה לצרוח איזה עשר דקות עד שהיא נרגעת,
היא גם מייררת את נשמתה והתחילה גם לפלוט הרבה ספק הקאה
היא בת חמישה חודשים אחרי חנוכה.
אם היא סתם מוצצת לא הייתי נלחצת
היא מגלה את האצבעות.
מכירה כמה כאלה. וגם שמעתי סיפור מצחיק על חתן וכלה שגילו ששניהם מוצצים...
האמת שכשעצרתי רגע לחשוב על זה, חשבתי- למה לא?
אם זה לא מפריע לתפקוד יומיומי- אז מה אכפת לנו שילד או איש או סבא מוצצים אצבע?
זה נראה ילדותי, נכון, לכן עושים את זה בהחבא בגיל מתקדם...
אבל עקרונית- מה הבעיה? (חוץ מהבעיה האורתודנטית)
האם זו לא רק מוסכמה חברתית "אצבע בפה זה לא יפה"?
אומרת שבסוף תמיד האצבע יוצאת, לא לדאוג...
וספרה לי אמא מנוסה,
שהבת שלה מצצה אצבע, היתה כבר בת 10 או משהו כזה והיא היתה מאד מוטרדת,
דיברה, שידלה וכו' וכו'
בסוף היא החליטה שלא אכפת לה (האמא), מקסימום תהיה גם בבת מצוה עם האצבע בפה...
ומרג שהאמא השתחררה מהלחץ והדאגה,
האצבע פתאום יצאה בלי להרגיש...
כנראה שבאיזשהו מקום גם הילדים לא רוצים כבר למצוץ, אך עוד מרויחים מזה משהו, לפעמים בעקיפין
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
