וצליליה רכים.
כל תו מחושב, כל הפסקה בעלת משמעות.
והם מתגנים כולם יחד, כל כך הרמוניים זה לזה.
אבל לפעמים אני רוצה מרגוע. שתנוח המנגינה. שתשקוט.
מנגינה מטבעה רוצה להיות מעניינת, לחדש, להסעיר.
פתאום עולה, פאום יורדת.
פורטה חזק שמציף את הכל, פייאנו חלש ומרטיט לבבות.
לא נשארת אותו דבר. תמיד מתנגנת.
לא עומדת במקום.
אני יודעת. לולא המנגינה הייתי נאבדת.
אבל אני מחפשת עכשיו את השקט. את המעבר בין המנגינות.
זמן לעכל את המנגינה. לכוון את המיתרים.
והמנגינה- נמשכת.


