אני בהריון, שבוע 25. (מחילה על האנונימיות, מן פרנויה כזאת שכולם יודעים מי אני...)
בערך מחודש שני-שלישי יש לי מידי פעם ירידות סוכר. גיליתי את זה על פי הרגשה, ואימתתי את זה על פי גלוקומטר של חברה. הגעתי ל52, 58, וכו', ולא בצום דווקא... ביום כיפור בגלל זה לא צמתי, ומייד אחרי זה עשיתי בדיקות. גם הבדיקת סוכר בצום, פעמיים יצאה תקינה, וגם בדיקת המוגלוביןA1C. הלכתי עם התוצאות ל2 רופאות נשים (אצל ההורים שלי כשהייתי אצליהם, והרופאה הקבועה שלי), ושתיהן + רופא משפחה לא התייחסו לירידות סוכר שהיו לי ברצינות - כי בבדיקות דם יצא לי נורמלי.
עדיין הרגשתי שאני לא מתפקדת נכון, ולא הגיוני לי הירידות סוכר האלו, ואם הרפואה הרגילה לא מתייחסת לזה ברצינות, ורק אומרים לי שבהמשך ההריון יבדקו בהעמסת סוכר, ובנתיים אולי כדאי לא לחגוג עם ממתקים. עברתי לרפואה טבעית.
הלכתי לנטורופט שאמר לי שאכן הסוכר שלי לא מאוזן, ואני על הגבול של סכרת הריון ואני חייבת לעשות דיאטה.
אני כבר יותר מחודשיים וחצי לא אוכלת סוכר בכלל בכלל, והורדתי המון בפחמימות. (ואני ממש לא מהבנות הציפוריות שגם ככה לא אוכלות כלום. אני הייתי אוכלת טוב, והדיאטה הזאת היא משהו שבחיים לא עשיתי!) בערך תוך שבוע מתחילת הדיאטה נעלמו לי כמעט לגמרי ההרגשות של ירידות סוכר ב"ה.
לאחרונה נשקלתי במרפאה כמה פעמים. בהתחלה בהפרש של 3 שבועות עליתי 300 גרם, אח"כ ב3 שבועות עליתי פתאום 1.700 גרם! באותו משקל! אחות ליווי הריון אמרה לי לעשות העמסתת סוכר של 50 ולבוא לתור דחוף לרופאה. עשיתי העמסה לפני שבוע, יצא 173. ובהמוגלוביןA1C יצא לי 4.9. שזאת תוצאה תקינה, אבל אני יודעת שלי זה לא תקין, כי זה מה שיצא לי גם לפני 3 חודשים, כשמה שאכלתי היה בעיקר פחמימות וסוכרים... ובנתיים הורדתי סוכר לגמרי והמון פחמימות. כך שזה לא הגיוני.
הלכתי לרופאת נשים, היא לא היתה. רופא אחר הפנה אותי לאנדוקרינולוג ולמרפאת סכרת בבית חולים. הפסדתי יום לימודים כדי להגיע לאנדוקרינולוג - אך גם הוא לא היה. המזכירה אמרה לי שבכל מקרה אני צריכה ללכת למרפאת סכרת בבית חולים ולא אליו, וכדי לוודא - התקשרה לבית חולים. הבנתי שסכרת מאובחנת רק אחרי העמסה של 100 לא תקינה או אחרי העמסה של 50 שיוצאת 200. לא רציתי ללכת סתם לבי"ח, אז התקשרתי לברר במוקד אחיות. האחות אמרה שאולי היה עדיף להגיע אחרי העמסה של 100, אבל יקבלו אותי גם ככה. נסעתי היום לבית חולים, (והילדים בחופש, בבית בנתיים..) ואכן לא קיבלו אותי... אפילו לא נתנו לי להשלים משפט של הסבר כלשהוא שם. חזרתי הביתה. בנתיים קבעתי תור להעמסה ליום ראשון, ואמרו לי שאני לא יעשה דיאטה במשך 3 ימים, עד לבדיקה. כמובן שלא התכוונתי לחגוג על שוקולד, אבל הרשתי לעצמי להוסיף לחמניה קטנה... מה שעכשיו, 3 שעות אחריה, אני עם כאב ראש חזק, וצמא שכמוהו לא היה... כמה שאני שותה לא עוזר לי, מן הסתם זה עליית סוכר.
אה, וכשהייתי היום במרפאה, בחזור מהבית חולים, כדי ללהוציא הפניה להעמסה - נשקלתי שוב. עליתי 1,500 בשבועיים, כשאני אוכלת בעיקר ירקות.
לא יודעת למה אני כותבת פה הכל, אבל נמאס לי לגמרי. נמאס לי שרופאים לא מקשיבים לי כבר כמה חודשים, ומתחילים להתייחס אלי רק כשיש לי תוצאה בכתב של בדיקה לא תקינה. נמאס לי הטרטור הזה מרופא לרופא, כשאף אחד לא נמצא או לא לוקח אחריות להסביר לי ברור מה אני אמורה לעשות.
וכל שבוע כזה, שאני לא מקבלת עזרה רפואית באיזון הסוכר, אני משמינה עוד ועוד, וכמובן שגם העובר, והתקווה ללידה לא בניתוח מתחילה להתרחק ממני... (גם הילדים הקודמים שלי, בלי בעיות סוכר, נולדו כבר קרוב ל4...)
