קורה לי בזמן של חשבון נפש.

אבל אני לא אעשה את זה באמצע הרחוב...

בס"ד ובהשתדלותי

שכשאני מנסה לחשוב על פתרון לשאלות בשיעורי בית, אז אני מדברת לעצמי.

לפעמים זה סתם יוצא לי: אני למשל מביעה את דעתי על דבר מסויים.

זה הורג את חבר שלי כשאנחנו עושים דו"ח מעבדה ויש שאלות בסוף ואז הוא אומר לי "אתה עושה מונולוג עם עצמך או מה?". רק ככה אני מצליח להתרכז.

וזה לא נחשב. זה כמו להתפעל ממשהו ולפלוט דיבור לאויר החלל.

אני מדברת על שיחה, דיבור אל עצמך.

אם משהו מתפקשש אני מסוגלת לסנן "אוףףףף" כזה ארוך ועצבני אבל ממש לא לדבר עם עצמי למרות שהפסיכולוגיה מעודדת את התופעה

(התכוונו בדיבור בקול למה שמאמע צדיקה כתבה)

רק כשאני צריכה לזכור כמה דברים (כמו רצף משימות), ואני יודעת שהם יקלטו טוב יותר אם אגיד אותם בקול לעצמי.

לא מספרת לעצמי כלום, אני לא בנאדם מספיק מענין.

מה שכן, אני מדברת עם חתולים. המון.
ועם סוסים (אבל הם גם מבינים אותי)

ועם חפצים כשאני עצבנית (את זה כולם עושים, לא?)

בעלי בהתחלה היה בשוק

את מדברת אלי??

ושוב ושוב

עד שאמרתי לו להפסיק להפריע לי זה קוטע לי את חוט המחשבה

עם הזמן למדתי להפוך את זה לפעמים לשיחה עם ה'

במקום לדברר את כל מה שאני צריכה לעשות

אני אומרת לו שיעזור לי לעשות את כל מה שאני רוצה

ולדבר לחפצים או לשיר בקול זה ב-רור!!!

במכללה שלי ואני כזה אמרתי בקול רם יו רגע מה אני צריכה לעשות? ונעצרתי כזה ומישי בדיוק עלתה במדרגות הסתכלה עליי לא הבינה אם אני מדברת איתה או לא והמשיכה עם כזה מבט מבולבל..

התכוונו לזה שהן מדברות לעצמן בלב..

כמו שכולם עושים.. ^^^

וכן, יוצא לי לפעמים לדבר בקול... בעיקר בלמודים בישיבה..

לא באמצע הרחוב..

(משתדל לא ליד אנשים)

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

[לפעמים כשאני ליד אנשים. ואז זה מביך ]

אני פשוט מנהלת את הדיון שישלי בראש בקול, כי אז אני מצליחה להבין מה קורה..

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אוזניות עם מיקרופון, ואז תמיד הסביבה יכולה לחשוד שאתה מדבר עם מישהו בצד השני....

אצלי לפחות

/Forum/Forum.aspx/t579187#6392308

חיפשתי את המילה: פאדיחות

וצץ לו השרשור הזה

אז אם יש מאגר הוא בראש

והיום הוכח שדווקא לא כ"כ

מדברת לעצמי - לעתים רחוקות, בפנים.

לעתים רחוקות אני יכולה לקרוא בקול, או לנסות לפתור בעיה עם הסבר לעצמי בקול, אם אני מאוד לא מרוכזת - זה יכול לעזור לריכוז.

משתדל שלא אבל לפעמים במקום בשקט בראש זה יוצא בקול רם..

וגם את הרעיון של אדמיין כבר ניסיתי וזה נחמד בהחלט

ואני פשוט כותבת על הכלללללללללללל אני כותבת כאילו אני מדברת עם מישו ואני באמת חושבת שזה עוזר לי...

לפעמים מדברת עם ה' בקול, אבל לא כשיש ליידי אנשים.

מה שכן, שרה לעצמי

2- מלא פעמים

3- תקשיבי ותדעי בד"כ זה דיבור עם טאטע

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל