בין הדברים המעצבנים (אחרי מריחות..) זה לפשל בהעתקה כי עושים קצת מהזיכרון.

אז אם יש מישו שיודע שהוא לא טוב בכתיבה - אז הוא וודאי רק יעתיק...

אני מגדיר את עצמי בהרבה ענוה כנטול טעויות כתיב וכתבתי בספר הקודם ושחט עם ת בסוף בשביל זה יש מחשב וגברא אחרייך אל תדאג

זה עלול להוות מכשול.

אם לא- אני לא רואה בעיה מיוחדת. פשוט מעתיקים כמו תוכי.

ב"ה

שיש שני דברים שצריך סופר להיזהר בהם:

מובא במסכת שבת בפרק הבונה:

"וכתבתם שתהיה כתיבה תמה שלא יכתוב אלפין עינין ביתין כפין וכו'"

ורש"י מפרש אלפין עינין שדומים בקריאתם, ביתין כפין, שדומים בכתיבתם.

שגיאות כתיב, או מחסור או יתר באות נובעים מחוסר ריכוז.

לא דומה הכתיבה ביום שהסופר רענן ליום שהסופר תרוד.

אבל התורה נתנה לבני אדם ובני אדם בטבעם טועים, רק מכיוון שהסופר יודע שאם הוא יטעה הוא יפסול, אז הוא כותב בישוב הדעת ובכל זאת חטאת לפתח רובץ.

מעטים מאוד הסופרים גם הוותיקים שאינם טועים, לכן השו"ע נתן כמה עיצות מועילות ביותר:

1. לא לעבור לאות אחרת עד שהאות קודמת מושלמת.
2. לפני כתיבת שם קדוש, לקרוא שוב מה שנכתב לפני.
3. וכפי שהזכר ידידנו הרש, לכתוב מהכתב ובלשונו להעתיק (רב טעויות סופרים נובעים מהביטחון העצמי ומידיעת הטקסט בעל פה - בלשון השו"ע שגור בפיו).
4. כל הנ"ל מעיט את הכתיבה, אבל בסופו של דבר יוצאים נזכר, אין טעויות ואין מחיקות מיותרות. ובעיקר אין פסול. כמה כואב לסיים מזוזה מהודרת ולגלות שחסר אות בהתחלה !!!

 נראה לי שגוי לחלוטין.

(למדתי סופרות-סת"ם)

כך השיבוני. ועדיין אין הדברים מתיישבים היטב בלשון המחבר:
 

אסביר את הענין ומקווה שלזה התכוון בספר שציינת,

אכן כל אות צריכה להיות ע"י מעשה כתיבה כצורתה ולא ע"י חקיקה או אמצעי אחר שאינו מעשה כתיבה (כמו נפלה טיפת דיו ונעשה אות או חצי אות,

חק תוכות הגדרתו חוקק תוך האות או סביבתה וע"י זה נוצר האות, אמנם נחלקו האחרונים (ב"י ורמ"א באה"ע עם הרד"ך) אם חקק חצי אות והשלימה ע"י כתיבה או שנפלה טיפת דיו ונעשה חצי אות כגון גג וא"ו או יו"ד והשלים את האות (עשה לה ירך) ע"י כתיבה אם אזלינן בתר הסוף, שסיים האות ע"י מעשה כתיבה או שכיון שחלק נעשה בפסול ולא כל האות נוצרה ע"י כתיבה הכל פסול (ע משנ"ב סי ל"ב סע י"ז ס"ק ס"ז).

אבל ישנו עוד דין שמובא באחרונים שנקרא ח"ת ע"י כתיבה כלומר שגרם לאות לעמוד בצורתה והכשירה ע"י כתיבה אע"פ שבאמת זה לא ע"י חקיקה מ"מ קרי ליה חק תוכות ע"י כתיבה, כיון שגם היא לא נוצרה ע"י מעשה בגוף האות עצמה, אחת הדוגמאות לזה היא: כתב כ"ף כפופה מתחת לכ"ף פשוטה וצד ימין של הגג נגע בירך הכ"ף שלמעלה באותו רגע הכ"ף פשוטה נעשתה לכ"ף כפופה גדולה ופסולה, אלא שאם ממשיך בכתיבה אחת את צורת הכ"ף כפופה כבר ניכר שלמעלה זו כ"ף פשוטה ולמטה זו כ"ף כפופה רק שנוגעת קצת והרי להלכה אפשר להפריד אותיות שנדבקו אם ניכרת צורתן, רק כאן נעשה שינוי צורה לרגע אחד והסכימו רוב ככל האחרונים (מלבד היריעות שלמה) שהסת"ם פסול כיון שנעשה ח"ת ע"י כתיבה ואסור להפריד ובתו"מ אין תקנה ובס"ת צריך לגרור הכ"ף שלמעלה ולכותבה מחדש. (מיהו גם הרב מועלם מסכים לעצם הדין של השינוי צורה רק שאם זה היה ע"י מעשה כתיבה אחד בלי שהגביה ידו כיון שהיה שינוי צורה לרגע אחד ובאותו מעשה נכשר שרי לתקן). וישנם הרבה דוגמאות לזה ולכן צריך זהירות.

אבל לשון הרב הנזכר שצטטת לכאורה מורה שכל שעשה אות שאינה שלימה ואחר"כ הוסיף עליה הוי ח"ת ובפשטות זה אינו נכון מדין חק תוכות אלא מדין כסדרן בתו"מ אם המשיך לכתוב.

אלא אם כן כוונתו שהאות הראשונה היתה לא לשמה או לא ע"י מעשה כתיבה שאז באנו למחלוקת שהזכרתי למעלה בין הרד"ך לב"י והרמ"א.

בעל החנות זאב גפני יהודי מיוחד שמבין בקלף, מוכר דברים טובים. 

נראה לי שבהכשר של הרב מועלם

אפילו לא כתבת איזה כתב אתה כותב

אבל בכל מקרה אני לא מבין גדול בעולם הסוחרים

יש את הדברים החשובים בכל תפילין, שזה כתב הלכתי, ללא דיבוקים עם תגים שחורים וברורים וכו וכו

תוספות חשובות לפצפונים:

1. קלף של תפילין של ראש, צריך להיות דק מאוד (במיוחד קדש ו והיה אם)

2. כדאי שהפרשיות הנל שיהיו גם קצרות כמה שאפשר.

3. לגבי גודל הבתים רש"י ורת ביחד לא יהיו יותר מ 8ס"מ ביחד עם תיתורא ומעברתא. כדאי שרשי יהיה מעט גדול יותר מר"ת

באתר יש רשימה מפורטת של 60 או 70 הידורים וזה רק בפרשיות התפילין. אולי יש שם גם רשימת הידורים בבתי תפילין צריך לחפש..

אני ממליץ ללמוד באופן פרטי או בקבוצה קטנטנה

אם תרצה תפנה אלי בפרטי ואוכל לתת לך מספרים של מלמדים בכתב אשכנזי.