אז עכשיו כשיש לי כבר ילדים בגן, אז למעשה הקטן יוצא כל יום כשהולכים לקחת/להחזיר את הילדים מהגן. אבל אם הילד הראשון בהחלט היה מצב שלא היינו יוצאים יום שלם (אפילו יומיים רצוף), במיוחד בחורף.

במה להעסיק: אפשר להעסיק ילדים קטנים המון פשוט עם אימא בעבודת הבית.

אז בגיל הזה, זה יותר לתת להם להיות ליד אימא בזמן שאימא מתעסקת בדברים שלה. נסי למשל לשים אותו בתוך סל הכביסה הנקייה בזמן שאת מקפלת כביסה. בטח תראי כבר חיוכים

חוץ מזה לתת לו להתעסק עם משחקים שלו לידך, ואם כל מיני גרוטאות (חלקי מחשב ישנים וכו'). רק לשים לב שלא יהיו דברים מסוכנים.

ובנוסף: לשיר לו שירים, משחקי אצבעות (הוא עוד קטן, אבל מחה כפיים וידים על הראש כבר יכול) להקריא לו ספרים, משחק בכדור, חיות קופצות, השחלות. וגם סתם לדגדג אותו ו"לאכול" אותו.

וכמובן כשאפשר לצאת, אז בגיל הזה אפשר כבר גן שעשועים.

אבל בגדול, באמת שילד בגיל הזה עוד לא כ"כ צריך שיעסיקו אותו, ויותר פשוט להיות עם אימא.

קל להעביר חלק מהזמן בחוץ בשינוי אוירה וגם הם ממש מתעייפים מטיול אז זה ממש טוב לפני השינה.

תהנו ביחד!

הייתי עם השניה עד גיל 3 וחצי בבית. אמנם בגילאי שנתיים פלוס כן סיפקתי לה קצת חברה, אבל בגדול היא היתה איתי.

לדעתי- אם כיף לכם, והוא רגוע ואת רגועה- נהדר. יכול להיות שכן אפשר לצאת לטיול גם בימים הקרים, אבל גם אם לא- לא נורא. אפשר להזמין חברה עם ילד בגיל קרוב לשעה- שעתיים אחר הצהריים, וזה כבר מספק הרבה חברה לגיל הזה.

כי באמת, בגיל הזה עיקר הצורך הוא נוכחות אמהית, פחות צורך בחברה.

אגב, זה ככה רק בילד הראשון. מהשני והלאה יש להם שפע חברה ברגע שחוזרים מהגן או מבית הספר.

אני עם כל הילדים עד הגן בבית.. סליחה, הם איתי בבית

מה ההבדל?

ההבדל הוא שאני עושה מה שאני צריכה לעשות ומה שאני רוצה, ולהם יש בחירה חופשית { } או לשחק עם עצמם וכו', או לבוא לעזור לי

ברור שמידי כמה זמן אני משחקת איתם וזה אבל רב הזמן אני עסוקה בשלי- והם בשלהם וזה עוזר גם בעתיד שהם לומדים להעסיק את עצמם, וככה יוצא שבחופש לא קורה הרבה שהם משועממים..

נ"ב רב הילדים היו איתי בזוגות בבית, אז הם שיחקו ביחד שזה שונה.. עכשיו נגיד יש לי 3 בבית  

ואיך הרגשת להיות כל היום בבית?

ועוד שאלה - מה  לדעתך יותר חשוב לו - לצאת החוצה, או אמא שרגועה בדרך שבה היא מטפלת בו?

זה נשמע שאת בחברה הטובה של כל האמהות וקצת "אוכלת את עצמך" - תשחררי...

תרשי לעצמך לחשוב מחדש על דברים - האם חייבים לצאת כל יום?

ולגבי תעסוקה - אצלי בגיל הזה הדבר שהכי מעסיק זה כל מיני קופסאות שנכנסות אחת לתוך השניה ו/או עצמים קטנים (לא מדי)שנכנסים לתוך קופסאות. אפשר לקחת קופסה עם מכסה גמיש ורך שקל לחתוך ולעשות בו חור להכנסת העצמים הקטנים..

את עסוקה עכשיו במשימה החשובה כ"כ של טיפוח נשמה ונראה שאת מקדישה לכך הרבה כוחות, עלי והצליחי!

חפשי בגוגל משחקים לגיל הזה...או להזמין אחרים הביתה...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....