אני מציעה לפנות  בדחיפות למישהו שיכול לעזור כמו רב שאתם סומכים עליו או רופא.

נסיטואציה שאתה מתאר "לא לקום מהמיטה" וכו' והתקופה הארוכה... אני חושבת שזה דרוש טיפול במהירות.

איך אתה מתנהג איתה? אתה משתדל להקל עליה? היא יוצאת מהבית? היא עובדת?

ממש קשה, בכלל דיכאון הוא קושי עצום.

שניכם עוברים ניסיון גדול, מאחל לך שבע"ה תצאו ממנו במהרה והזוגיות שלכם תצא ממנו מחוזקת

ומחושלת  יותר.

תמשיך להיות שם בשבילה, תעשה כמה שיותר בבית, תשמור על חיים תקינים (נקיון כביסות ובישולים כו') כמה שאפשר יותר.

תבטא ותראה אמונה גדולה שאתם תצאו מהמצב הזה בקרוב, תעניק לה הרגשה שאתם תעברו את זה ביחד.

להתייחס לקושי כאילו הוא הוא פיזי (כמו שבירת יד ח"ו וכד') ולא נפשי, זה יקל על שניכם.

תראה  לה שאתה יודע ובטוח שהיא לא אשמה (היא באמת לא אשמה אבל היא יכולה להרגיש כך).

להבין את התסכול שלה, כמו שיצגת אותו זה לגמרי מדוייק  "ומאז... חיינו השתנו.    לטובה ולרעה..",

גם היא לא מבינה למה זה כך, למה היא לא שמחה ובעלת  כוחות יותר שהרי נולד לה ילד וכך מצפים ממנה.

בע"ה זה יעבור , בשורות טובות ובקרוב.

אני מניח שכבר פניתם  לייעוץ של  רופא משפחה,  אם לא, כדאי לעשות זאת, יש מקרים שמחייבים טיפול (תלוי זמן וחומרת התסמינים).

בהצלחה.

תעזור לה!!!!!!!!!!מלא מלא מלא מלא..

למרות שאתה חוזר גמור מעבודתך וצריך לחזור לשם גם מחר בבוקר..

תשקיע פי 2 כוחות בה!

תן לה, תקנה לה, תכין לה אוכל, תעזור לה בלי שתבקש!!!!!!!!

אומרים שדיכאון לאחר לידה זה סוג של מחלה.

לפעמים כשלא מטפלים ע"י איש מקצוע בדכאון לאחר לידה,

זה יכול להחמיר וח"ו להגיע רחוק יותר (ואז המצב בלתי הפיך)...

אז- אפילו שאתה בעל תומך ונשמע שאתה שם בשביל אשתך, חשוב ממש שתפנו לטיפול מקצועי!

אם תרצה עוד פרטים תפנה באישי.

בהצלחה ובבריאות!

בס"ד

בד"כ לא יוצאים מזה לבד, צריך עזרה חיצונית ואין מה להתבייש.

מזל טוב להולדת הבן, אך נחת

עצתך מושון ממש עצה רעה, איסור של לפני עיור

בעלי נסיון ממליצים על טיפול רפואי ואתה מנסה להיתחכם

עם המחלות שלך (לא עלינו ולא עליך) אתה יכול לשחק ולא להזדקק לטיפול רפואי אך לגרום לאחרים לא להתיעץ עם רופא??

ישנו ארגון בשם ניצ"ה שמטרתו לטפל בנשים עם דכאון לאחר לידה. הם דואגים הן לטיפול מתאים רפואי / נפשי והן לעזרה טכנית או כספית.

נסה לחפש נציגה שלהם באזורך. (אפילו חיפוש בגוגל)

בהצלחה ובשורות טובות

ממליצה מאוד ל"הכריח" אותה לטפל בזה. התחושה של "אם אני הולכת לטיפול אז משהו איתי לא בסדר" היא מאוד נפוצה, וחשוב להרגיע אותה, להסביר לה עד כמה זה נפוץ (אני לא זוכרת את המספרים, ממליצה לקרוא על זה באינטרנט אבל זה מאוד מאוד נפוץ! הרבה יותר ממה שחושבים) וכמה כדאי, לטובתה, לטובת המשפחה כולה והתינוק, לא להזניח את זה. ולא, הרבה פעמים זה לא עובר לבד. זה נשאר.

משרד הבריאות מממן טיפולים טובים לדיכאון אחרי לידה, בין אם זה בדיקה של פסיכיאטר האם יש צורך בטיפול תרופתי, ובין אם מפגשים עם עו"ס מומחית שקיבלה הכשרה בנושא. מומלץ מאוד. אם אתם מתקשים למצוא אפשר בשמחה לפנות אלי באישי.

בנוסף, כמ שאמרו ארגון ניצ"ה (שהוא חרדי אאל"ט וזה דווקא יכול להיות יתרון). יש גם את ארגון "אם לאם" (שווה לעשות עליו גוגל) - אני לא יודעת איפה אתם גרים אבל זה ארגון שנשים מתנדבות בו לסייע לנשים אחרי לידה ובעיקר להיות שם בשבילן.

הרבה בהצלחה

רב שלומות ומזל טוב להולדת התינוק החדש.

אני רב שעוסק בתחום רפואה והלכה הקשור למכונים פוע"ה ושלזינגר, רציתי ליידע אותך במעט רקע בנוגע לדיכאון אחרי לידה.

דיכאון אחרי לידה הוא מצב שיכול להתחיל ולהסתיים כלא היה ולחילופין יכול להתקבע ח"ו ולהחמיר ולהשאיר אחריו נזק לכל החיים.

חשוב מאוד מאוד מאוד!!! ללכת לבדיקת רופא נשים שיגרתית אחרי לידה על מנת שיעריך את מצב היולדת והחלמתה וכן להערכת סימני דיכאון ניצניים או מתקדמים. במקרה שלכם הסימנים כבר באים לידי ביטוי אם כן חובה עליך לקחת יוזמה ולהוציא את אשך לבדיקת רופא שיעריך את המצב וימנע החמרה ואף יביא לידי טיפול בו.

אם תרצה להרחיב את הדברים הנך מוזמן להתקשר 0505833690 מאיר דוד בראל.

והיא חייבת טיפול רפואי בדחיפות רבה.

פנה מייד לרופא המשפחה שלכם, כל יום של סבל נוסף הוא מיותר לחלוטין!

סוף העולם

וזה לא לכל החיים

דבר ראשון יש לדעת שזו בעיה אמיתית הורמונלית שקורית להרבה נשים

זה לא משהו רצוני כפי ששום מחלה היא לא משהו רצוני

ועוד דבר שיש לדעת שמישהו בדכאון סובל ממנו מאוד מאוד ,

וטענה לי חברה קרובה שאחותה עברה סרטן

ואותה אחות אמרה לה שהיה לה יותר קל להתמודד עם הסרטן מאשר עם דכאון 

ואם אתה רואה מה זה אומר להיות בדכאון אז קל מאוד להבין למה 

כך עם כל הקושי העצום בזה אתה צריך להשתדל להיות עם הכי הרבה סבלנות

הכי הרבה שליטה עצמית לא להגרר לעצבים ודברים כאלו לתת לה את מלוא האהבה והאמפתיה

לגבי טיפול:

הבשורה הטובה היא שיש הרבה מה לעשות

(וצריך לעשות. זה לא תמיד עובר לבד)

אצלינו בטיפת חלב כל הנשים ממלאות שאלון סקר לאיתור דכאון אחרי לידה

ואם זה יוצא חשוד האחות עצמה מפנה לארגון ניצה שזו המומחיות שלהם

אצלי אישית 2 שיחות עם כמה עצות טובות העלו אותי על דרך המלך

(אגב מה שאמרו לי היה חצי שעה הליכה כל יום, מולטי ויטמין B ואומגה 3)

אצלה יצטרכו יותר מזה הם כבר ידעו מה לעשות

אם לא הולך לכם איתם אז לפנות לרופא משפחה 

הרבה הצלחה וס"ד

אני מכירה שתי נשים ששמו קץ לחייהן בשל דכאון אחרי לידה.

זה פתיר, אפשר להתגבר על זה- רק צריך ללכת לטיפול.

רופא משפחה בתור התחלה, הוא יפנה הלאה.

אני ממליצה לך לדבר עם הרופא לפני שאשתך תהיה אצלו, כדי לעורר אותו לשאול את השאלות הנכונות.

לא לחשוב שזה יחלוף, לא לסמוך על הנס!!!

אם אתה רוצה את אשתך חזרה, תדאג שהיא תטופל.

למען שניכם ולמען הילד.

שבע"ה תוך תקופה קצרה תסתכלו אחורה ותגידו שב"ה זה מאחוריכם.

שולחת הרבה כוחות ותפילה. 

צרו איתי קשר.

אם את מציעה כאלו הצעות אני מניחה שאת רופאה שיודעת על מה שהיא מדברת.

אם את לא רופאה אז אל תציעי עזרה רפואית.

אני מודעת לזה שמה שכתבתי נשמע ישיר ויומרני אבל בכל האחריות: כבר עשיתי זאת בעבר.

ודאי שדיכאון אחרי לידה הוא מצב קליני שדורש התערבות רפואית ואם לא מוצאים פתרון אחר צריך -ביחוד לפי תיאור המקרה שלפנינו - לקבל טיפול תרופתי - אין להשאיר את המצב כמו שהוא.

אלא שההומאופתיה מציעה תרופות יעילות, ממוקדות ואם יש צורך גם במינונים גבוהים.

אלו אינן תרופות סבתא. הן מתפקדות כתרופות לכל דבר והיתרון הוא שההתאמה היא אישית, היא אינה כרוכה בתופעות לוואי (על פי הגדרה, תרופות גנריות מבוססות על סטטיסטיקה)  או בנזק לטווח הארוך (כבודן של תרופות קונוונציונליות במקומן מונח -אני בשום אופן לא מזלזלת בהן - ולא כאן המקום להאריך בחסרונות שלהן).

יתרון נוסף הוא שכמטפלת מה שנקרא "אלטרנטיבית" אני לא שוכחת את התמונה כולה ושמה דגש על חסרים תזונתיים שהם קריטייים במצבים כאלו שבהם מערכת העצבים מעורבת בעוצמה ושואבת מינרלים וויטמינים מן הגוף.

בתגובה הקודמת כתבתי בקיצור משום שלא התכוונתי לעשות לעצמי פרסומת. ואם תעקב/י (?) אחר תגובות אחרות שלי באתר תראה/י שאני משתדלת מאוד לכתוב באופן אחראי, ובמלוא הצניעות.

חשבתי על התביעה שאת מעלה :"אם את לא רופאה אל תציעי עזרה רפואית" - תקראי לזה עזרה "מרפאה" (מ' בשווא) או איך שתרצי -אבל אם יש בידי הכלים לרפא, מדוע לא אציע אותם בדיוק כפי שהציעו כאן נכון טיפול רפואי תרופתי קונוונציונלי ?

בס"ד

תחזקנה ידיכם! רפואה שלמה בע"ה!

כמה נק' חשובות לדעתי 

א. חשוב לטפל מהר 

ב. מנסיון כואב , להיזהר מלסמוך בבלעדיות על מרפאים אלטרנטיביים למיניהם הם יכולים בלא משים ומתוך כוונות טובות למנוע טיפול רפואי קריטי ולהפסיד זמן יקר (ראה סעיף א') 

זה הייתי חייב לכתוב בעקבות דברים שנכתבו לעיל

(אם נראה לך שאני יכול להחכים אותך באופן מיוחד פנה באישי אם לא אני מעדיף לא להתעסק בזה)

חיזקו ואימצו בסוף זה יגמר בע"ה!

דכאון לאחר לידה זו מחלה מוכרת שגורמת לסבל נורא, יש לה מרפא ידוע ובדוק וחובה לפנות לרופאים על מנת לקבל אותו.

אפשר גם להסתייע בגורמים אחרים אבל בראש ובראשונה לרופאים.

מה יעשה ?

ילך על זה כאילו אין אלטרנטיבה מצויינת ?

אני לחלוטין מבינה את הסקפטיות - שרלטנים לא חסרים, ומלבד מה שהם פוגעים במטופלים שלהם הם גם פוגעים בשם הטוב של מטפלים אחראים וביוקרה של הטיפול ההומאופתי בכלל.

אבל אני הצעתי עזרה ואני עומדת ב 100% מאחורי ההצעה שלי.

העיקר שתהיה רפואה שלמה בקרוב ממש.

מביאה ברכה גדולה לעולם, אבל צריך להיות מאד זהיר.

לא כתבתי שאין למישהו זכות להציע את עזרתו כי זו "מחלה מוכרת".

כתבתי שמי שאינו רופא לא רשאי להציע עזרה רפואית.

אלו שני דברים שונים בתכלית.

ומאחר ודיכאון לאחר לידה הוא מחלה מוכרת שיש לה טיפולים בדוקים, אני מציעה לא להתחיל עם טיפולים "אלטרנטיביים" שונים ומשונים שברובם לא נבדקו ולא הוכחו על ידי שום רשות מוסמכת!

דיכאון לאחר לידה הוא בעיה רפואית  שנובעת מחוסר איזון בחומרים שונים במוח.

לכן חייבים לגשת לטיפול רפואי. אשתך סובלת כבר הרבה זמן , ואין טעם לחכות שזה יעבור מעצמו (זה עלול לקחת הרבה חודשים ושנים של סבל בל יתואר).

אנא פנו בהקדם לרופא משפחה שיפנה אתכם למומחה בנושא , בין אם זה פסיכיאטר או פסיכולוג.

ככל שמתחילים את הטיפול מוקדם יותר סובלים פחות. שים לב , אשתך סובלת מאוד.

צריך לדעת שהתרופות אינן משפיעות בתוך יום אחד , אלא כעבור שבועיים-שלושה  עד שנוצר איזון מינימלי במוח.

גם אתה זקוק לעזרה , ולכן אני מציע לך לפנות למרכזי תמיכה במשפחות  כמו מילם וכדומה ,

 שם תוכל לקבל ייעוץ איך להתמודד טוב יותר עם המצב הקשה.

יש הצלחות בטיפול , והתנאי הראשון לכך הוא רצון המתמודד עם הדכאון , לכן צריך לעודד את אשתך ככל האפשר

 על כל דבר הכי "קטן" והכי "פשוט" שהיא מצליחה לעשות , על מנת להחזיר לה את הבטחון העצמי !!!

רפואה שלמה והצלחה.

אין לי עצות מעשיות ממש אבל שמעתי על הספר הזה שמומלץ.. 

אחרי לידה/ הרב ברוך ומיכל פינקלשטיין.

http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=660816

הרבה בריאות ובהצלחה בע"ה!!

כדאי להתייעץ עם מיכל פינקלשטיין, אחות ומיילדת, שבעצמה התמודדה עם דיכאון אחרי לידה.
הספר שלה על דיכאון אחרי לידה  http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=660816http:
האתר שלה   http://yad-laem.org.il/?page_id=14

רפואה שלמה.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע