אני מציעה לפנות  בדחיפות למישהו שיכול לעזור כמו רב שאתם סומכים עליו או רופא.

נסיטואציה שאתה מתאר "לא לקום מהמיטה" וכו' והתקופה הארוכה... אני חושבת שזה דרוש טיפול במהירות.

איך אתה מתנהג איתה? אתה משתדל להקל עליה? היא יוצאת מהבית? היא עובדת?

ממש קשה, בכלל דיכאון הוא קושי עצום.

שניכם עוברים ניסיון גדול, מאחל לך שבע"ה תצאו ממנו במהרה והזוגיות שלכם תצא ממנו מחוזקת

ומחושלת  יותר.

תמשיך להיות שם בשבילה, תעשה כמה שיותר בבית, תשמור על חיים תקינים (נקיון כביסות ובישולים כו') כמה שאפשר יותר.

תבטא ותראה אמונה גדולה שאתם תצאו מהמצב הזה בקרוב, תעניק לה הרגשה שאתם תעברו את זה ביחד.

להתייחס לקושי כאילו הוא הוא פיזי (כמו שבירת יד ח"ו וכד') ולא נפשי, זה יקל על שניכם.

תראה  לה שאתה יודע ובטוח שהיא לא אשמה (היא באמת לא אשמה אבל היא יכולה להרגיש כך).

להבין את התסכול שלה, כמו שיצגת אותו זה לגמרי מדוייק  "ומאז... חיינו השתנו.    לטובה ולרעה..",

גם היא לא מבינה למה זה כך, למה היא לא שמחה ובעלת  כוחות יותר שהרי נולד לה ילד וכך מצפים ממנה.

בע"ה זה יעבור , בשורות טובות ובקרוב.

אני מניח שכבר פניתם  לייעוץ של  רופא משפחה,  אם לא, כדאי לעשות זאת, יש מקרים שמחייבים טיפול (תלוי זמן וחומרת התסמינים).

בהצלחה.

תעזור לה!!!!!!!!!!מלא מלא מלא מלא..

למרות שאתה חוזר גמור מעבודתך וצריך לחזור לשם גם מחר בבוקר..

תשקיע פי 2 כוחות בה!

תן לה, תקנה לה, תכין לה אוכל, תעזור לה בלי שתבקש!!!!!!!!

אומרים שדיכאון לאחר לידה זה סוג של מחלה.

לפעמים כשלא מטפלים ע"י איש מקצוע בדכאון לאחר לידה,

זה יכול להחמיר וח"ו להגיע רחוק יותר (ואז המצב בלתי הפיך)...

אז- אפילו שאתה בעל תומך ונשמע שאתה שם בשביל אשתך, חשוב ממש שתפנו לטיפול מקצועי!

אם תרצה עוד פרטים תפנה באישי.

בהצלחה ובבריאות!

בס"ד

בד"כ לא יוצאים מזה לבד, צריך עזרה חיצונית ואין מה להתבייש.

מזל טוב להולדת הבן, אך נחת

עצתך מושון ממש עצה רעה, איסור של לפני עיור

בעלי נסיון ממליצים על טיפול רפואי ואתה מנסה להיתחכם

עם המחלות שלך (לא עלינו ולא עליך) אתה יכול לשחק ולא להזדקק לטיפול רפואי אך לגרום לאחרים לא להתיעץ עם רופא??

ישנו ארגון בשם ניצ"ה שמטרתו לטפל בנשים עם דכאון לאחר לידה. הם דואגים הן לטיפול מתאים רפואי / נפשי והן לעזרה טכנית או כספית.

נסה לחפש נציגה שלהם באזורך. (אפילו חיפוש בגוגל)

בהצלחה ובשורות טובות

ממליצה מאוד ל"הכריח" אותה לטפל בזה. התחושה של "אם אני הולכת לטיפול אז משהו איתי לא בסדר" היא מאוד נפוצה, וחשוב להרגיע אותה, להסביר לה עד כמה זה נפוץ (אני לא זוכרת את המספרים, ממליצה לקרוא על זה באינטרנט אבל זה מאוד מאוד נפוץ! הרבה יותר ממה שחושבים) וכמה כדאי, לטובתה, לטובת המשפחה כולה והתינוק, לא להזניח את זה. ולא, הרבה פעמים זה לא עובר לבד. זה נשאר.

משרד הבריאות מממן טיפולים טובים לדיכאון אחרי לידה, בין אם זה בדיקה של פסיכיאטר האם יש צורך בטיפול תרופתי, ובין אם מפגשים עם עו"ס מומחית שקיבלה הכשרה בנושא. מומלץ מאוד. אם אתם מתקשים למצוא אפשר בשמחה לפנות אלי באישי.

בנוסף, כמ שאמרו ארגון ניצ"ה (שהוא חרדי אאל"ט וזה דווקא יכול להיות יתרון). יש גם את ארגון "אם לאם" (שווה לעשות עליו גוגל) - אני לא יודעת איפה אתם גרים אבל זה ארגון שנשים מתנדבות בו לסייע לנשים אחרי לידה ובעיקר להיות שם בשבילן.

הרבה בהצלחה

רב שלומות ומזל טוב להולדת התינוק החדש.

אני רב שעוסק בתחום רפואה והלכה הקשור למכונים פוע"ה ושלזינגר, רציתי ליידע אותך במעט רקע בנוגע לדיכאון אחרי לידה.

דיכאון אחרי לידה הוא מצב שיכול להתחיל ולהסתיים כלא היה ולחילופין יכול להתקבע ח"ו ולהחמיר ולהשאיר אחריו נזק לכל החיים.

חשוב מאוד מאוד מאוד!!! ללכת לבדיקת רופא נשים שיגרתית אחרי לידה על מנת שיעריך את מצב היולדת והחלמתה וכן להערכת סימני דיכאון ניצניים או מתקדמים. במקרה שלכם הסימנים כבר באים לידי ביטוי אם כן חובה עליך לקחת יוזמה ולהוציא את אשך לבדיקת רופא שיעריך את המצב וימנע החמרה ואף יביא לידי טיפול בו.

אם תרצה להרחיב את הדברים הנך מוזמן להתקשר 0505833690 מאיר דוד בראל.

והיא חייבת טיפול רפואי בדחיפות רבה.

פנה מייד לרופא המשפחה שלכם, כל יום של סבל נוסף הוא מיותר לחלוטין!

סוף העולם

וזה לא לכל החיים

דבר ראשון יש לדעת שזו בעיה אמיתית הורמונלית שקורית להרבה נשים

זה לא משהו רצוני כפי ששום מחלה היא לא משהו רצוני

ועוד דבר שיש לדעת שמישהו בדכאון סובל ממנו מאוד מאוד ,

וטענה לי חברה קרובה שאחותה עברה סרטן

ואותה אחות אמרה לה שהיה לה יותר קל להתמודד עם הסרטן מאשר עם דכאון 

ואם אתה רואה מה זה אומר להיות בדכאון אז קל מאוד להבין למה 

כך עם כל הקושי העצום בזה אתה צריך להשתדל להיות עם הכי הרבה סבלנות

הכי הרבה שליטה עצמית לא להגרר לעצבים ודברים כאלו לתת לה את מלוא האהבה והאמפתיה

לגבי טיפול:

הבשורה הטובה היא שיש הרבה מה לעשות

(וצריך לעשות. זה לא תמיד עובר לבד)

אצלינו בטיפת חלב כל הנשים ממלאות שאלון סקר לאיתור דכאון אחרי לידה

ואם זה יוצא חשוד האחות עצמה מפנה לארגון ניצה שזו המומחיות שלהם

אצלי אישית 2 שיחות עם כמה עצות טובות העלו אותי על דרך המלך

(אגב מה שאמרו לי היה חצי שעה הליכה כל יום, מולטי ויטמין B ואומגה 3)

אצלה יצטרכו יותר מזה הם כבר ידעו מה לעשות

אם לא הולך לכם איתם אז לפנות לרופא משפחה 

הרבה הצלחה וס"ד

אני מכירה שתי נשים ששמו קץ לחייהן בשל דכאון אחרי לידה.

זה פתיר, אפשר להתגבר על זה- רק צריך ללכת לטיפול.

רופא משפחה בתור התחלה, הוא יפנה הלאה.

אני ממליצה לך לדבר עם הרופא לפני שאשתך תהיה אצלו, כדי לעורר אותו לשאול את השאלות הנכונות.

לא לחשוב שזה יחלוף, לא לסמוך על הנס!!!

אם אתה רוצה את אשתך חזרה, תדאג שהיא תטופל.

למען שניכם ולמען הילד.

שבע"ה תוך תקופה קצרה תסתכלו אחורה ותגידו שב"ה זה מאחוריכם.

שולחת הרבה כוחות ותפילה. 

צרו איתי קשר.

אם את מציעה כאלו הצעות אני מניחה שאת רופאה שיודעת על מה שהיא מדברת.

אם את לא רופאה אז אל תציעי עזרה רפואית.

אני מודעת לזה שמה שכתבתי נשמע ישיר ויומרני אבל בכל האחריות: כבר עשיתי זאת בעבר.

ודאי שדיכאון אחרי לידה הוא מצב קליני שדורש התערבות רפואית ואם לא מוצאים פתרון אחר צריך -ביחוד לפי תיאור המקרה שלפנינו - לקבל טיפול תרופתי - אין להשאיר את המצב כמו שהוא.

אלא שההומאופתיה מציעה תרופות יעילות, ממוקדות ואם יש צורך גם במינונים גבוהים.

אלו אינן תרופות סבתא. הן מתפקדות כתרופות לכל דבר והיתרון הוא שההתאמה היא אישית, היא אינה כרוכה בתופעות לוואי (על פי הגדרה, תרופות גנריות מבוססות על סטטיסטיקה)  או בנזק לטווח הארוך (כבודן של תרופות קונוונציונליות במקומן מונח -אני בשום אופן לא מזלזלת בהן - ולא כאן המקום להאריך בחסרונות שלהן).

יתרון נוסף הוא שכמטפלת מה שנקרא "אלטרנטיבית" אני לא שוכחת את התמונה כולה ושמה דגש על חסרים תזונתיים שהם קריטייים במצבים כאלו שבהם מערכת העצבים מעורבת בעוצמה ושואבת מינרלים וויטמינים מן הגוף.

בתגובה הקודמת כתבתי בקיצור משום שלא התכוונתי לעשות לעצמי פרסומת. ואם תעקב/י (?) אחר תגובות אחרות שלי באתר תראה/י שאני משתדלת מאוד לכתוב באופן אחראי, ובמלוא הצניעות.

חשבתי על התביעה שאת מעלה :"אם את לא רופאה אל תציעי עזרה רפואית" - תקראי לזה עזרה "מרפאה" (מ' בשווא) או איך שתרצי -אבל אם יש בידי הכלים לרפא, מדוע לא אציע אותם בדיוק כפי שהציעו כאן נכון טיפול רפואי תרופתי קונוונציונלי ?

בס"ד

תחזקנה ידיכם! רפואה שלמה בע"ה!

כמה נק' חשובות לדעתי 

א. חשוב לטפל מהר 

ב. מנסיון כואב , להיזהר מלסמוך בבלעדיות על מרפאים אלטרנטיביים למיניהם הם יכולים בלא משים ומתוך כוונות טובות למנוע טיפול רפואי קריטי ולהפסיד זמן יקר (ראה סעיף א') 

זה הייתי חייב לכתוב בעקבות דברים שנכתבו לעיל

(אם נראה לך שאני יכול להחכים אותך באופן מיוחד פנה באישי אם לא אני מעדיף לא להתעסק בזה)

חיזקו ואימצו בסוף זה יגמר בע"ה!

דכאון לאחר לידה זו מחלה מוכרת שגורמת לסבל נורא, יש לה מרפא ידוע ובדוק וחובה לפנות לרופאים על מנת לקבל אותו.

אפשר גם להסתייע בגורמים אחרים אבל בראש ובראשונה לרופאים.

מה יעשה ?

ילך על זה כאילו אין אלטרנטיבה מצויינת ?

אני לחלוטין מבינה את הסקפטיות - שרלטנים לא חסרים, ומלבד מה שהם פוגעים במטופלים שלהם הם גם פוגעים בשם הטוב של מטפלים אחראים וביוקרה של הטיפול ההומאופתי בכלל.

אבל אני הצעתי עזרה ואני עומדת ב 100% מאחורי ההצעה שלי.

העיקר שתהיה רפואה שלמה בקרוב ממש.

מביאה ברכה גדולה לעולם, אבל צריך להיות מאד זהיר.

לא כתבתי שאין למישהו זכות להציע את עזרתו כי זו "מחלה מוכרת".

כתבתי שמי שאינו רופא לא רשאי להציע עזרה רפואית.

אלו שני דברים שונים בתכלית.

ומאחר ודיכאון לאחר לידה הוא מחלה מוכרת שיש לה טיפולים בדוקים, אני מציעה לא להתחיל עם טיפולים "אלטרנטיביים" שונים ומשונים שברובם לא נבדקו ולא הוכחו על ידי שום רשות מוסמכת!

דיכאון לאחר לידה הוא בעיה רפואית  שנובעת מחוסר איזון בחומרים שונים במוח.

לכן חייבים לגשת לטיפול רפואי. אשתך סובלת כבר הרבה זמן , ואין טעם לחכות שזה יעבור מעצמו (זה עלול לקחת הרבה חודשים ושנים של סבל בל יתואר).

אנא פנו בהקדם לרופא משפחה שיפנה אתכם למומחה בנושא , בין אם זה פסיכיאטר או פסיכולוג.

ככל שמתחילים את הטיפול מוקדם יותר סובלים פחות. שים לב , אשתך סובלת מאוד.

צריך לדעת שהתרופות אינן משפיעות בתוך יום אחד , אלא כעבור שבועיים-שלושה  עד שנוצר איזון מינימלי במוח.

גם אתה זקוק לעזרה , ולכן אני מציע לך לפנות למרכזי תמיכה במשפחות  כמו מילם וכדומה ,

 שם תוכל לקבל ייעוץ איך להתמודד טוב יותר עם המצב הקשה.

יש הצלחות בטיפול , והתנאי הראשון לכך הוא רצון המתמודד עם הדכאון , לכן צריך לעודד את אשתך ככל האפשר

 על כל דבר הכי "קטן" והכי "פשוט" שהיא מצליחה לעשות , על מנת להחזיר לה את הבטחון העצמי !!!

רפואה שלמה והצלחה.

אין לי עצות מעשיות ממש אבל שמעתי על הספר הזה שמומלץ.. 

אחרי לידה/ הרב ברוך ומיכל פינקלשטיין.

http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=660816

הרבה בריאות ובהצלחה בע"ה!!

כדאי להתייעץ עם מיכל פינקלשטיין, אחות ומיילדת, שבעצמה התמודדה עם דיכאון אחרי לידה.
הספר שלה על דיכאון אחרי לידה  http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=660816http:
האתר שלה   http://yad-laem.org.il/?page_id=14

רפואה שלמה.

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה