זה ממש אסור!

לא ברור לי איך יש ששומעים את זה!

נראה לי שאת צודקת

ואיך אפשר להשוות בין שלמה המלך  לבין זמר בימינו????????

שתי שדייך כאשכולות ושפתייך כצעינת היונים
ממש משל קדוש!!!

בס"ד

אף אחד לא מכחיש שזה גם שיר אהבה ולקרוא את זה יחד עם בעלי לא יהיה הדבר הכי רע שאעשה .

אבל כן, במובן העמוק של זה, זה משל לקשר של כנסת ישראל עם הקב"ה.

אף אחד לא אמר שזה לא בוטה במקצת, אבל זה כן קדוש.

זה בכל זאת שלמה המלך וזה בכל זאת התנך.

בזמן התנ"ך וודאי וגם בזמן הגמרא השתמשו בביטוים כאלה חופשי,

לי אישית ממש אין בעייה עם שיר אהבה לקודשא בריך הוא.

השאלה האם זה באמת הכוונה ולכן צריך מנגן כשר.

וידוע שישנו שימוש בצורת הביטוי של לשון עדינה

יש דברים יותר מופרטים משיר השירים.

בגדול לאף אחד לא היה בעייה להגיד את המילה "זונה" כמו שאין לאף אחד בעייה להגיד את המילה "גנב".

השאלה איך משתמשים במילים האלה ובאיזה הקשר.

לקב"ה? של יוצרים בימינו..

והאם זו אהבה או "אהבה". 

א"א להכליל, צריך לדון על כל שיר לגופו.

כי הם מה שנקרא 

"דוסים"

מביאים את השירים משיר השירים..

שיר השירים- אני לא חושבת שצריך לשיר אותו בפומבי או משו..

עדיף כבר שישיר שיר של אייל גולן.

שיר השירים,

הוא שיר משל בין ישראל לקב"ה,

ע"י משל אהבת גבר ואישה,

שזו אהבה הכי חזקה שיש.

ולשיר אותו כך בלי "פירוש"

או עם פירוש באלבום שירים זה נשמע

גס.

פעם הקשבת לשיר השירים?
הוא (אם כל הכבוד לשיר השירים אשר לשלמה) השיר\מילים\סיפור\מכתב\מגילה\סתם מילים על דף
הכי גס ששמעתי....
 

ר' עקיבא אמר שמי שהנפש שלו טהורה יצליח לראות את האהבה הטהורה שבשיר השירים ומי שהנפש שלו טמאה ועסוקה במחשבות חומריות על אהבה חומרית יסתכל על שיר השירים ויראה אותה בתור אהבה גסה ושפלה כמו שהוא מכיר. כל אחד מסתכל מהמבט שלו.

אני ח"ו לא אומרת שאתה טמא אבל אם אתה רואה את זה בתור דבר גס יכול להיות שזה בגלל שהמחשבות שלך על אהבה הם לא נכונות ולא טהורות ולכן ככה אתה מסתכל על זה..

לשיר לאוזני כולם על אשתך...אני לא הייתי רוצה שיעשו לי את זה..

אבל עקרונית אני לא חושבת שזה כמו שירי אהבה אחרים כי זה אהבה אחרת, טהורה, ולא חומרית ויצרית כמו שירי ה"אהבה" (עאלק אהבה) שאנחנו רגילים לשמוע(לא אנחנו..ח"ו..הציבור הכללי) 

השאלה היא האם ראוי לשמוע שירים שנכתבו בין איש לאשתו ופורסמו בפומבי.

האם זה לא קצת חוסר צניעות..?

ואני אפילו חושבת שאין כאן נכון ולא נכון מבחינה הלכתית.

המקסימום זה אולי 'פחות ראוי', אם בכלל.

לכן אני שואלת, כי זה לא שחור לבן (לפי מה שהבנתי. אם אני טועה ויש מקורות - תקנו אותי..).

וכמובן לא מדובר על זמרים זולים, אלא שומרי תו"מ, כמו שאמרתי בהתחלה.

יש כאן מישהו שחושב שאין עם זה בכלל בעייה?

ולא רק חושב, אלא מבוסס על מקורות..

אני רוצה לשמוע עוד דעות.

למרות שאני די בכיוון שצבי אמר...

יהרגו אותי וימחקו את התגובה אם אני 

אכתוב כמו שאתה רוצה לשמוע.

נהיו דברים "גסים". במובן האמיתי הקשר בין איש לאשתו על כל רבדיו הוא דבר עדין וקדוש מאין כמוהו. שעל כן שלמה המלך ברוח הקודש ממשיל את הקשר בין הקב"ה לעמ"י (!!!) בעזרת מערכת היחסים הזו.

אבל, במהלך הדורות היחס הנכון למערכת היחסים הזו הפך להיות חומרי וגס, כמו שאתה אומר, ובעיניים של היום- ואני מבינה למה אתה שואל את זה כי היום זה באמת נראה כך- בעיניים של היום, זה נראה כמו עוד שיר פופוליסטי זול וחיצוני. 

תזכור- 

א. לבוא עם יותר סימני שאלה ופחות סימני קריאה לשאלות מהסוג הזה. (לא לחפש "חורים" ביהדות אלא לחפש תשובות)

ב. בהשתלשלות הדורות היחס לקשר זוגי הפך להיות מוחצן, פרוץ, ובלעדי, מה שבעומק הדבר מבטא רובד עוצמתי מאוד של בריאה וחיבור ניגודים.

לדעתי שירים כאלה יש בהם החצנה של הזוגיות הפרטית, בעיניי זה כמו שזוג מחזיק ידיים ברחוב או מפגין חיבה.

ותודה שהעלת את השאלה, בקשר ל"יפה כלבנה" לא חשבתי על זה כך אף פעם...

ועכשיו נזכרתי והבאתי לכם.. מדוע כתב זאת שלמה המלך? האם לא היה אפשר להגיע לאותו דבר דרך משל אחר, שנראה לנו צנוע יותר?

כדי לענות, אספר לך סיפור הממחיש רעיון מסוים:
ידידה שלי גדלה בירושלים בשכונה חרדית. הם תמיד אמרו: "לדפוק בדלת". היא הגיעה לשירות לאומי בבית-שאן. היא אמרה "בואו נראה מי דופק בדלת?" – אנשים הזדעזעו. איך היא משתמשת בכזו מילה? הם היו מקפידים על "נוקש בדלת". אצלה, אצל חברה שלי הצדיקה מירושלים, המילה "לדפוק" היא מילה נקייה לגמרי. אין לה שום קונוטציות לא צנועות.



ומדוע אנו מסובכים עם התחום המיני?
בגלל הבושה שנכרכה בו בעקבות חטא אדם הראשון. הרי גם לאכול זה דבר מביך. אולם איננו מתביישים באכילה פומבית. זאת, בגלל שחטא האדם הראשון היה בתחום של חוסר איפוק בזמן של האישות עם חווה (זהו החטא לפי המקובלים), ומאז – הבושה החטא אופפת אצלנו את התחום הזה.
ושלמה המלך, שהיה צדיק עליון, ותיקן הרבה בתחום הזה – הוא הצליח לעלות באמצעות התחום הזה, ולהגיע למקום נקי וזך. אנו, עדיין לא היגענו לשם.
אצלנו הבושה והסיבוך הם כרגע הרגש הנוכח סביב הנושא הזה.

ולמה בכלל להשתמש במשל של אהבת איש ואישה לאהבת השם?
הרי כל מגילת שיר השירים היא משל כזה.
למה לא למצוא משל אחר, שייראה לאנשים פשוטים כמונו נקי יותר?
התשובה היא מה שהבעש"ט אומר:
מי שלא אהב אישה מימיו – לא יידע מהי אהבת השם.
אהבת בן-זוג ואהבת השם נמצאות על אותו ציר. משתמשים באותו כלי של הנפש.

זה כמו שתגידי למישהו:
מלפפון ירוק כמו הירוק של קליפת האבטיח. הוא יבין.
אבל אם תיקחי משל שהוא לא על אותו ציר – למשל: מלפפון ירוק כמו הירוק של החסה רק קצת גוון אחר (שחסה היא בגוון ירוק אחר לגמרי) – הוא לא יבין באיזה ירוק מדובר.
משלים צריכים להיות כמה שיותר דומים. כמה שיותר נמצאים על אותו הציר.

מה מבטיחים לעם ישראל בעולם הבא?
להתענג על זיו השכינה. ללמוד תורה.
תענוגים רוחניים.
מה הערבים מבטיחים למאמינים שלהם בעולם הבא?
אוכל טוב. נשים.
תענוגים גשמיים.

זה אחד מההבדלים בינינו לבין הגויים.
אנו היהודים משתמשים במשל של אהבת איש ואישה בלי פחד.
אנו יודעים שכאשר איש ואישה אוהבים בצורה קדושה וחזקה זה דומה לתענוג הרוחני של להידבק בשכינה. וזה המשל הכי קרוב לכך.
אצלנו – לאהוב את השם הוא היעד, ובדרך לכך עוברים דרך אהבת איש ואישה, שזו אהבה זכה וטהורה, ואף ממשילים את אהבת השם לאהבה זו.
לעומת זאת, אצל הגויים, הפרס הוא גוף האישה, ולא הקשר הנשמתי אליה, והדרך אליו היא דרך רצח של "ג´יהאד", עשיית פיגועים, ודברים שכאלה. אין שם רגש זך של אהבה.

לסיום, אספר לך סיפור שנראה לי חשוב לדעת.
הסיפור הוא סיפור גויי. כתוב בתורה שלנו: "חכמה בגויים תאמין", ואני חושבת שאפשר ללמוד מהסיפור הזה הרבה לחיים.

פעם הלך חכם סיני עם תלמידו ליד הנהר. לפתע ראו אישה כמעט טובעת.
רץ החכם הסיני אל תוך הנהר, חילץ את האישה מהמים הסוערים, קיבל את תודתה, והמשיך בדרכו.
לאחר שלוש שעות של הליכה משותפת פנה התלמיד אל מורהו ושאל אותו:
"למדני, מורי, מדוע נגעת באישה, הרי אף פעם אינך נוגע בנשים?"
אמר לו החכם הסיני:
"אני השארתי את האישה שם, על שפת הנהר, ואתה – עדיין מתהלך איתה במחשבותיך עד עכשיו."

זאת אומרת:
הרבה מההתרגשות סביב הנושא המיני היא במחשבות שלנו, ובמציאות של העולם העוצמה היא פחותה יותר.
כשאנו מבינים שהמיניות היא כלי, כמו כל הכלים בעולם, ותלוי מה ניצוק בו, היחס אליו מגיע למקום הנכון.
הקב"ה ברא בעולם אכילה – כדי שנתחזק. כדי שנברור לנו מאכלים שבריאים לנו ונתאפק מלאכול מאכלים שמזיקים לנו. וישנן גם מטרות נוספות.
האכילה היא כלי בסך הכל. תלוי מה ניצוק אל תוכו. אפשר להתרומם ולהיות צדיקים גדולים על ידי תיקון האכילה באופן מאוד מקיף. שמענו על צדיקים גדולים שאכילה הייתה העבודה שלהם פה בעולם.
הקב"ה ברא בעולם גם את הצורך המיני – כדי שנוליד ילדים והעולם יתקיים. כדי שתתרבה האהבה בין איש לאישה. כדי שנתרגל איפוק כשצריך איפוק בתחום הזה (איפוק במעשה, איפוק בדיבור, איפוק במחשבה). וגם כאן ישנן מטרות נוספות. 

גם זהו כלי. תלוי מה ניצוק בו.

אבל אפשר לשאול למה הכניסו את זה לתנ"ך? ולמה קוראים את שיר השירים בבי"כ כל ערב שבת(הספרדים)?

אם כל הרעיון היפה שיש בשיר השירים עדיין אנחנו לא במדרגה הזאת והרבה רואים בזה צד מיני ולא רק משל ומבינים שזה בעצם הקשר של עמ"י עם ה' וקוראים את זה ומה שהם חושבים זה על הקשר עם ה'..?

מקווה שיצא מובן...

אני לא כ"כ הבנתי את כל הרצף פה!!

אבל באמת אם התנ"ך הוא קודש.אז שיר השירים הוא קודש קודשים!!!!

וא-ס-ו-ר להלחין אותו...(מי שמלחין זה מחוסר מודעות בדר"כ!!)

והוא כולו קודש.זה האהבה בצורה הכי טובה שלה.אין משל יותר יפה ונכון מזה לקשר שלנו עם הקב"ה...

הלוואי ונזכה באמת להבין את זה..ולהפנים..

סליחה אם זה לא כ"כ קשור.כי לא קראתי הכל,רק רציתי להבהיר עובדה שלא תמיד שמים לב אליה...

עד כאן חפירותיי בעז"ה

דיבור על דברים כאלה אפילו כמשל לקשר עם הקב"ה..

רק צריך לאהוב את ה',

יש פה מישהו שלא אוהב את ה'?

בוא נעמיד דברים על דיוקם.

...ב-דברי

אבל בנוגע ליפה כלבנה קצת היה לי קשה לשמוע את השורה: "מי זאת עולה..יפה כלבנה"..

כי זה מדבר על הטהרה של אשתו,במלוא העוצמה. הדבר הכי קדוש שיש. וככה לשיר אותו..

1. אני חושב שיש חילוק מסוים של שירי אהבה.

יש אהבה יצרית- אהבה יצרית היא חלק טוב וממשי מהאבה. בלי החלק הזה כנראה שהאהבה לא תשרוד. אהבה יצרית חייבת להישאר רק בין בני הזוג (ואולי גורמים הכרחיים) והחצנה שלה סביר להניח שתצא זולה ולא טובה- בשיר כמו בכל דבר אחר.

הסוג השני היא אהבה לא יצרית- הקשר בין בני הזוג, הדיבור, ההוויה.. כל זה הוא משהו אחר, אידיאלי- שמרוב שהוא פרטי החצנה שלו היא לא בעייתית כי היא תיגע באופן שונה בכל אחד- גם אמירה של הזמר לא הופכת את הדבר לחיצוני אלא רק מתניעה את התחושות אצל השומע שמתרגם אותם לשפת הרגשות שלו.

2. שיר השירים- שיר השירים הוא קודש קודשים ואני לא אומר את זה כי זה מה שחז"ל אמרו (למרות שכמובן זה מספיק וכו' וכו').

אדם שמתרגל לקרוא טקסטים בעומק, שירה, שירים וספרות יכול לראות בשיר השירים שיר מופלא ועמוק רבדים בצורה מדהימה, מספיק רק להסתכל על המפרשים- פתאום רואים פירושים שנראים לא קשורים כלל לתוכן- אבל אחרי ניתוח ספרותי ורגשי מעמיק פתאום הם מתקשרים (וזה קרה לי אישית).

בשיר השירים באים לידי ביטוי שני סוגי האהבה הנ"ל. שיר אהבה אנושי יכול להיות 'קודש' יכול לקחת את האהבה הלא יצרית להפיץ אותה ולקדש אותה. בשיר השירים יש את הפן האלוקי 'קודש קודשים' בו באה לידי ביטוי גם האהבה היצרית- וזה נעשה הצורה הכי עמוקה וקודשה.

אהבת איש ואישה בצורתה המושלמת היא הדבר העמוק והבסיסי ביותר שקיים. אדם וחווה יחדיו היוו את תמצית הבריאה האלוקית והקשר בין אדם לחלק נשמתו עדיין מכיל בתוכו מסרים שמקרינים על כל הבריאה- ולכן אפשר להשתמש בשפת האהבה בין איש ואישה על כל דבר עמוק.

3. ככה אנחנו מגיעים ל'יפה כלבנה' של אביתר בנאי, שלא סתם נמצא בחתימה שלי..

בפעם הראשונה ששמעתי את השיר הוא היה נשמע לי כמו עוד שיר אהבה סטנדרטי ורגיל..התמונה בקליפ די קיבעה את זה.

שמעתי את השיר עוד כמה פעמים ועוד ועוד רבדים התחילו לצוץ ולצוף.

ההקשרים לקב"ה, קשר אישי ולאומי, ארץ ישראל- ובעצם כל אהבה שקיימת הוקרנה אליי מהשיר הזה.

לא סתם הציטוט המרכזי והשם של השיר הוא 'יפה כלבנה'- פסוק משיר  השירים. רק הציטוט הזה בשיא השיר מצליח להעלות את השיר אל הקודש העמוק ביותר. השיר הזה עשה לי המון, ומסתבר שלא רק לי- תראו כמה אנשים פה הבינו אותו כשיר אהבה למשהו אחר. כי זו אהבה אמיתית- קדושה, טהורה וכללית.

אני לא אומרת שהוא לא מלא בקדושה,טהרה וכדו'..

התהייה שלי היא האם זה היה כ"כ נחוץ לשיר על הדבר הקדוש הזה שקורה לאשתו. לשיר אותו לאזני כולם.

אולי הוא היה צריך לשיר את זה לה,ורק לה. ולא לפרסם את כל הקדושה לכולם.

ד"א-מתה על השיר הזה,כן?

אהבה בטענה שזה לה'/ עמ"י/ א"י. לפעמים זה נכון, אבל לפעמים גם אם האמן עצמו טוען שזה כך, לפעמים זה סתם כיסוי לאיזשהי רמה של שיר אהבה נמוך.

תחשבו על זה.

של לתת כיסויים..

שאני לא כזה.

אני כל הזמן צוחק על זה. ואני ממש לא מאמין ש'מי אוהב אותך יותר ממני' של ארכדי נכתב על א"י (וזה לא מפריע לי לשמוע אותו ) ומתוך זה אני אומר מה שאני אומר.

אהבה זה דבר רע? 

אם אשה אומרת לבעלה שהיא אוהבת אותו ולהפך זה רע ולא צנוע? לא. 

אותו דבר עם השירים האלה 

אתם מערבבים בין שירים של זמרים שש סיכוי שהשיר הגיע ממקור לא נקי לבין שירים שכן הגיעו ממקור נקי

ולכן ואת זה אני לא חושבת שיש בעיה לשמוע

[גם שירים אחרים אני לא חושבת אבל נעזוב את זה]

בשורה התחתונה שימו לב מה אתם מוציאים מהפה שלכם ותפסיקו לשים טאבו על כל דבר שקשור לאהבה/המין השני ותלמדו להבדיל בין דברים טובחם ונכונים לבין כאלה שלא.

שבוע טוב.

משעשע בעיניי. אני לא לגמרי שופטת את זה.

כמו שאף אחד לא הולך להיזווג באמצע הרחוב, לא צריך להתנשק באמצע הרחוב או כל גילוי חיבה אחר גם אם זה שיר(ולדעתי גם כינוי יכול להיות לא צנוע).

רבדים..

נו באמת!

יאללה, כל הדתיים שלא מתירים לעצמם לשמוע שירי אהבה

כי זה פסול,

מחפשים את זה במקומות אחרים, ובשירים אחרים

לא"י וכו'..

זה שיר אהבה. כן?כן.

עכשיו תעשו את הבחירה אם אתם שומעים או לא.

אני לא אוהב את ההתנסחות..היא מאוד מתנשאת...

בכל מקרה, אין לי בעיה לשמוע שירי אהבה. שירי אהבה מסגנון מסוים יגעילו אותי ולכן לא אשמע אותם (וזה הרובד הסובייקטיבי שלי ל'שירי עגבים').

אני יודע שהסגנון במקומות מסוימים היא להתנסח בחדות שמחפה בקנאות הלכתית ובדבקות על חוסר מחשבה. אני מסרב לקבל את זה.

אני לא מחפש תירוצים, אני גם לא מתכחש לעובדה שיש כאלו שכן. אבל התפיסה ש'אתם מחפשי תירוצים חלשים שנמשכים אחרי היצרים הנמוכים שלהם ואנחנו קדושי עליון שחיים את האור [החשוך] האינסופי' משגעת אותי.

היא לא תגרום לי לשנות את דעתי או להקשיב- רק להגיע לתגובות כאלו..

זה קשור למנגן יש מנגן כשר וישן מנגן לא כשר ברוב המקרים די קל להבחין בינהם....

כי שירי אהבה זה לא הזדווגות באמצע הרחוב וזה לא נשיקה באמצע הרחוב.

כמו שנשיקה זה פחות מלהזדווג אז אולי שיר זה פחות מנשיקה(ואני לא הייתי חותם על זה) אבל זה עדיין לבטא אהבה בפומבי וזה לא צנוע

גם אם זה לאחד/ת שאת/ה נשוא/ה לו/ה?

יש דברים שמותר לעשות רק אחרי שמתחתנים ואף אחד (גם חילונים) לא יעשו את זה ברחוב.

על פי ההלכה יש בעייה ללכת יד ביד ברחוב לנשואים.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...