בגלל שהוא יהיה אנוס אם לא יוכל לעמוד בו, מובטח לו שהקב"ה לא יביא אותו לניסיון כזה.

אם הוא יהיה אנוס אין כאן ניסיון!

יש בגמ' אפשרות של ניסיון שא"א לעמוד בו, ובאמת זה נחשב אונס (ריצוי של אשה בגמר ביאה)

והדוגמא היא רק דוגמא

ובטח על דברים יותר פשוטים כמו אי יכולת טכנית

אומרים שאדם יכול לעמוד בכל נסיון

הרבה מהמהלכים שהקב"ה מעביר אותנו במיוחד לקראת קבלת משיח בן דוד -שזאת הבחינה שלו) זה שנבין שאין לנו מעצמנו דבר: "יצרו של האדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו -אינו יכול לו".

גם הרוחניות שלנו בידי שמים,ואדם ששוכח את זה, מפילים אותו כדי שיזכר.

אם כן מה התפקיד של האדם? לרצות את הטוב (עיקר הבחירה מתחיל ברצון) ואז להתחנן ולהתפלל לקב"ה שיעזור לו לבחור בטוב בפועל!

ז"א עיקר הבחירה, אפשר לומר -היא ברצון ובתפילה !

כדאי לשמוע דיסקים של הרב ארוש ושל הרב עופר ארז. הם ממש מרחיבים בנושא הזה.

אז איך אפשר לומר שיש לך כוחות לעמוד בכל נסיון? הרי ההגדרה כשאתה לא יכול לעמוד בו זה אונס, כלומר יש מציאות כזו

כל הנסיונות בעולם אדם יכול לעמוד בהם, חוץ ממה שמוזכר בגמ' שהוא אונס, ואז באמת אין לו עבירה.

המכתב מאליהו כותב שיוסף היה כמעט בניסיון שא"א לעמוד בו עם אשת פוטיפר, ולכן קיבל סיוע משמים בדמות דיוקנו של אביו.

יש גדרים ברורים, וידוע בדיוק מתי אדם יכול לעמוד ומתי לא

וכמדומני שרבי צדוק הכהן מלובלין מזכיר את העניין הזה שיש מציאות שהיצר אנס ולא רק בדוגמא שהגמרא הביאה

מה הגדר?

הרי מדובר אם הוא אנוס הוא לא חייב עונש. מי יוכל לשער כזה דבר.

יש באחרונים דיונים על דברי הגמ' גופא אם זה שייך באשתו נדה, שאולי רק מי שאסורה עליו יש יצר גדול כי אם לא עכשיו אמתי, אבל לא מצאתי בפוסקים מעולם דיון שיחשב אונס כי היה נסיון מאד קשה.

ואני מאמין שיש מקרים יותר קשים מזה.... לכן זה רק דוגמא

אני לא שואל על הגדר אלא על הרעיון שה' לא מעמיד אדם בנסיון שהרי ראינו שיכול להיות מציאות כזו

כשיביאו כאן מקור נוכל לדון.

בינתיים זה סוג של "אימרה". או שכן או שלא.

ואתה לא שם לב שמה שאתה אומר מסוכן מאד! הרבה אנשים יוכלו להשתמש בזה, והגמ' היתה צריכה לתת לזה גדר.

ומענין שאין באחרונים טענות כאלה.

הרבה מאד נשים שיש להם בעלים איומים מגיעים למעשים שלא יעשו, והן תמיד טוענות שלא היתה להן ברירה והן אנוסות. ולא מקבלים את טענתן, והן אסורות על בעליהן

אולי הכוונה במשפט הזה זה לא שבכל נסיון שיש תוכל לעמוד

בתחילה הבנתי שאתה שואל שאלת בירור על המשפט

הזה עצמו - מה יהיה אם הוא באמת לא יוכל לעמוד בו,

אך אח"כ שאלת שאלה אחרת - מנין יודע האדם אם הוא

יכול לעמוד בנסיון או שלא.

לגבי השאלה הראשונה:

אין כל שאלה. אם באמת מבחינה אובייקטיבית האדם לא

יכול לעמוד בנסיון, מתברר שזה לא נסיון, אלא תהליך או

אירוע שהקב"ה רצה שיקרה, למרות שמבחינתך לא כ"כ.

וע"ע יהודה ותמר (ובדברי המדרש שם), חטא אדה"ר ועוד.

לגבי השאלה השנייה מנין ידע האדם לבחון האם זה נסיון

או מציאות כפויה:

פשוט מאוד - האדם יודע בעצמו מהם הם כוחותיו. אם הוא

ניצל את כל כוחות הנפש שלו, ומיצה את כל יכולותיו עד תום,

מעתה - לה' הישועה, אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו.

מצאנו עוד התייחסויות למצבים שבהם האדם נחשב כאנוס,

כמו במשל שמביאה הגמרא (ברכות לב.) בהקשר לחטא

-העגל: משל לאדם אחד שהיה לו בן, הרחיצו וסכו וכו'.

וכן בכתובות (לג: ) אילמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה

פלחו לצלמא [ועי' בתוס' פסחים נג:].

וכן בגמרא בחגיגה (טז.) אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו

וכו' ומעמידה את זה בדלא מצי כייף ליה ליצריה. וע"ש בפירוש

התוס' שדחו את פירוש ר"ח.

רק זאת צריך לדעת - מצב כזה שהוא אנוס מחמת יצרו הוא

מאוד מאוד קיצוני ולא כל קושי הופך לאנוס. באדם טמונים

כוחות עצומים שלפעמים, מתוך יאוש או חוסר הערכה והיכרות

עצמית, הוא מרים ידיים מראש ולא נותן להם לבא לידי ביטוי.

"פשוט מאוד - האדם יודע בעצמו מהם הם כוחותיו. "

ואח"כ כתבת:

"באדם טמונים

כוחות עצומים שלפעמים, מתוך יאוש או חוסר הערכה והיכרות

עצמית, הוא מרים ידיים מראש ולא נותן להם לבא לידי ביטוי."

בשעת יאוש, הכרתו ושיקול דעתו של האדם לא במיטבם.

"לבחון האם זה ניסיון או מציאות כפויה".

הרי ברור ששאלות כאלה - האם אני מסוגל לעמוד בזה, או שזה מעבר לכוחי - רלוונטיות רק בשעות משבר וקושי גדולים.

שאין ה' מעמיד אדם בנסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. שהרי יש מציאות של אונס כלומר נסיון שאדם לא יכול לעמוד בו (ברור שלא יענש עליו)

כזאת - זה לא נסיון. אם אם תרצה - הנסיון הוא

לא האם יעשה מעשה פלוני או שלא, אלא איך

יתמודד עם המצב אח"כ.

לכן, זה מובן מאליו שניסיון צריך להיות מהסוג שאפשר לעמוד בו. 
ואולם, זה בסדר אם תגדיר שאין צרות, רק ניסיונות.

לא נתנו תשובה. 

(הבהרה: לא קראתי את כל השרשור)

מה זה "לא עומד בנסיון"?

לעמוד נקרא להישאר בחיים?

הרי הנסיון יהיה, בין אם נעמוד בו אם ניפול ממנו.

וחוץ מזה שיש מצבים שפשוט גדולים על הבנאדם, והוא נופל איתם לשאול תחתיות.

ויש סיטואציות שגורמות לבנאדם לרדת למצולות הדכאון והיאוש...

נחמד מאוד לפזם שה' שולח את הכוחות. זה אחלה משפט להדפיס בתור סטיקר, או דרך עידוד.

המציאות מראה אחרת.

זה נשמע כאילו מדובר בשאלה של מחשבת ישראל.

ולא היא!

אדם שלא יכול לעמוד בניסיון, אינו אחראי למעשיו, וממילא אין עונש על העבירה!

זה נוגע להלכה למעשה האם להעניש אותו, ויש דיונים על זה בגמ', ונפסק להלכה בשולחן ערוך.

כבר הבאתי למעלה שיש דוגמא בגמ' לניסיון שאי אפשר לעמוד בו, אבל זה מוגדר היטב, יש לזה כללים ברורים בהלכה.

חוץ מהדוגמא הספציפית הזאת, אין (עש כמה שידיעתי מגעת) עוד איזכור של ניסיון כזה, וכיון שזה נוגע להלכה, הייתי מצפה מהפוסקים שיביאו עוד דוגמאות אם ישנן.

לי ברור שכיון שלא הוזכר בפוסקים עוד דוגמאות, אין עוד דברים שאי אפשר לעמוד בהם. (ולא לדאוג, הדוגמא של הגמ' היא ממש ממש נדירה, ולא קרתה לאף אחד כאן מעולם...)

יש אדם אנוס שהגיע למצב כזה כתוצאה מפשיעה.

אם הוא אנוס באמת, אז כנראה שהמצב שנשלח לו הוא לא נסיון האם יצליח באותה מצווה,אלא האם לא יפול לעצבות כתוצאה ממצבו האנוס/האם יגיע לענווה כשיבין שלא הכל בשליטתו -ועוד ועוד.

להשם יש מהלכים שאין לנו מושג בהם.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל