חתונה,בעל ילדים,הקמת משפחה וכ'ו??

מתי את מתכננת להתחתן?

מתי שה' ירצה..בעיתו ובזמנו!! בעז"ה!

בכל דבר שאומרים לי אני מוצאת קשר לחתונה ולבעל אבל בעיקר אני רוצה להתחתן בגלל הילדים

אולי לקב"ה יהיו תוכניות אחרות

או במילים אחרות

תמצאו את החצי השני שלכם קצת אחרי או לפני התאריך שרציתם..

בס"ד

לא אכפת לי לענות אבל...

מה את מגדירה בל"חית?

הגדרה של ילדה קטנה בת 12 שחושבת על שמלה וחתונה?

או הגדרה של ילדה בוגרת שמבינה שחלק מהחיים זה חתונה ושיש לזה ערך עצום וגם יודעת שזה יקרה בעיתו ובזמנו?

אם לראשונה אז אני ממש לא.

אם לשנייה אז אני כן...

בעז"ה בעיתו ובזמנו.

לחץ כמעט אף פעם לא נכון...

כשיגיע הזמן, נדע.

אפשר לומר משהו שכבר שנים מציק לי בבטן??

אני פשוט לא סובלת את תופעת הבל"חיות! (עם שורוק, אין לי משהו נגד האנשים, אלא התופעה ).

זה מרגיש לי מציק מכמה סיבות:

א. זה בנות שלרוב לא מדברות עם בנים, אבל כל החיים מדברות עליהם. זה קצת צבוע בעיניי. כאילו, אם את דוסית, אז תני לזה את הזמן והמקום המתאים כמו שאת נוהגת בנים. זה מציק שכל הזמן מדברים עליהם. זה מרגיש לי גם לא צנוע.

ב. אין לכן חיים? לא חבל על הזמן? אני מתארת לעצמי, ומקווה, שאין להן כוונה להתחתן בגיל 16. אפילו לא 17 וחצי. אז לא חבל על הזמן שלכן? במקום לפנטז על הבעל העתידי והמשפחה המושלמת (בעיקר הבעל, בינינו.), תחיו את החיים עכשיו! את החברות, את הלימודים, את התחביבים! תפתחו את עצמכן! תעניקו לאביר את האופי המדהים שאתן בונות עכשיו במקום לחלום עליו בהקיץ ולהתפגר בהתמדה בחלון, תעשו! ועל זה אמר החכם מכל אדם: "לכל זמן ועת לכל חפץ"! תשקיעו בלהיות אדם יותר טוב.

ברצינות, גם בנים, באמת צריך להתכונן לקראת זה. בנות וגם בנים נוטים לפנטז על הנישואין בתור מסגרת מושלמת, אבל זה יהיה מושלם רק אם נשתלם אנחנו, כי במהות זה מה-זה מורכב! זה אשכרה לחיות עם עוד אדם על שלל המתוקויות שלו ועל שלל השריטות הסופר- חופרות שלו. זה ממש אתגר שווה. אבל באמת, זה הזמן לעבוד על כישורים חברתיים, על מידות טובות! רוחב לב, נתינה, אכפתיות, ענווה, אישיות איתנה!...

ג. לחץ זה אף פעם לא בריא.

אז לתשומת לבכם.... 

אבל המילה "צבוע" ממש צרמה לי!

זה לא עניין של צביעות, לרב, לאנשים (הדוסים) האלה יש רצון עמוק להתחתן לא בקטע של לדבר על בנים!

כל הבלחיו"ת החסרות תקנה, תקראו את זה. שוב. ושוב. ושוב. 

זה לפעמים כ"כ בוגר, ולא ילדותי. (וכן, גם אם אתן כן תתחתנו בגיל 17. |טרואמת האולפנה|)

זה פשוט מבעבע בי כבר הרבה זמן, ורק עכשיו מצאתי לזה ביטוי .

לא תמיד בלחיו"ת זה לפנטז כל היום על האישה/בעל שלך כשזה זה זה בעיה אבל שזה לא ככה אז זה לא נראלי לי נורא...

סליחה על התקיפות אבל אני ממש לא מסכימה איתך...( על א'..)

א. בנות בלחיו"ת אלה לא בנות שמדברות על בנים כל הזמן...( אני לדוגמא ממש ממש לא מדברת על בנים...) (ואני בלחי"ת...) מה יש לדבר עליהם?! לדעתי זאת סטיגמה מיותרת...ואלה שהן כן כאלה..גם לדעתי זה צבוע ולא שייך...

ב. מה ז"א אין לנו חיים??!! לא הבנתי... ואני-פשוט משלבת בין שניהם...גם מפנטזת על בעל ודרך חיים וחינוך הילדים והקמת המשפחה והזוגיות וכ'ו וגם חייה את החיים כמו שצריך-עד הסוף...

ולגבי ההמשך של ב' את ממש אבל מממש צודקת!!

 וממש ממש ממש אהבתי את הניסוח של הדברים שכתבת!!! ממש אבל..כל מילה בסלע...

אבל רגע, את כזו? 

משתדלת לחיות ע"פ הדברים שאני אומרת בכזה להט...

וככה-

א. רוב הבל"חיות הן כן כאלה. מה שטענתי נגדו זה אלה שמפריעים לי. אם זה אצלך בלב, אז סבבה. אבל זה קצת מעיק כשכל החיים חופרים על זה. יש לי חברה כזאת.

ולמה לשלב בין שניהם? למה את צריכה את זה עכשיו? מה הקשר של זה לחיים שלך? לרוב, לדעתי, זה רק מתסכל. לראות את הזמן שיש עד שזה רלוונטי. 

ואני מעריכה את זה שזה בתודעה הערכית שלך, שאת רוצה להקים בית בישראל. לא חשבתי על זה ככה, ואני רואה את זה ממש כדבר בוגר ויפה.

אבל,, אני עדיין חושבת שלזה צריך להשאיר מקום קטן בשכל. רק ברגעים שאת מבועסת על ההקרבה שבחיי הפרדה. וברגעי אידיאליזם נשגב.

ביום יום זה די מעיק. אני לדוגמה, לא מתכננת מעכשיו את הפנסיה שלי. למה? כי זה לא רלוונטי. 

זאת גישתי. ותודה על הפירגון... את נראית מהבל"חיות עם אידיאולוגיה, את זה אני די יכולה לסבול... (צ)

,ואלה שכן אז הן בד"כ לא בלחיו"ת..זה לא בא ממקום של בלחיו"ת..לדעתי בלחיו"ת באה גם ובעיקר ממקום של אידיאולוגיה..

אגב,זה ממש לא מעיק עלי..להפך.זה רק מגדיל אותי יותר.. יש לך גישה טובה... אז כן,אני בלחי"ת מאידאולוגיה..

אמנם אני כל הזמן חושבת ומדברת על זוגיות והקמת משפחה, והבלחיו"ת אצלי נמדדת ברמה מאד גבוהה, אבל זה בא ממקום טוב ב"ה...

לא הייתי יכול להגדיר את זה טוב יותר..

למרות שברור למה בנות וגם בנים (תופתעו..) בגילאים האלו עסוקים בנושא והעיסוק העקרוני הוא לא נוראי כשהוא בינך לבין עצמך ובשיחות חברים בודדות מידי פעם. כשמתפתחת 'תרבות בל"ח' כזאת..זה כבר פשול וגובל בחוסר צניעות.

זה לא אומר שלא אכנס לאיזה קשר, אבל שאני לחוצה שיקרה עכשיו עכשיו עכשיו?

ממש לא..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...