זהירות - זה ארווווווווווך. מאוד 
סליחה ומחילה. אני מסכמת בשביל עצמי, ומעלה כי אנשים בקשו. כך שתלונות על אורך יתקבלו בהבנה. אבל סורי, לא יודעת לקצר. 
סיימנו את חנוכה.. את החג של האור. ולכל נר, יש הילה שנשפכת ומאירה את החושך.
כשפלורסנט מאיר, זה לא הוא עצמו שמעיר את החדר. הוא נקודה קטנה.. מה שמאיר את כל החדש זאת ההילה המשתפכת מימנו. וההארה היא תוצאת האור הקטן שנדלק.
ועכשיו.. אנחנו יכולים להחליט עם לקחת איתנו את האור של חנוכה לכל השנה. לחושך. כי בכל מקום מואר, יש גם חושך, עד שתבוא הגאולה ולא יהיה חושך יותר.
אבל עד אז, אנחנו צריכים ללמוד להכניס את האור אלינו. גם למציאות היותר קשה.
תחשבו שניה על פנס גדול. אם יכוונו אותו לעניים שלכם - אתם ישר תעצמו את העינים. אתם תראו חושך. אתם פשוט תסתנוורו. ותרגישו חושך כביכול.
אבל הי! זה אור! 
כי חושך, זה בעצם אור שאנחנו עדין לא מסוגלים להכיל כרגע.
וזה בא ללמד אותנו שהאור הגדול, טמון דווקא בחושך. כאשר אנחנו לא רואים.
ועל החושך.. האור.. נלמד מכמה פסוקים מההלל..
שלב 1: "יסור יסרני י-ה, ולמוות לא נתנני".
לרוב, כאשר מגיעים יסורים. מגיע החושך. ישר אנחנו מרגישים שהכול דפוק, ושאין לנו סיכוי, וכולם נגדי, אה. בטח אלוקים גם שונא אותי, כי הכול רע וחשוך. זה מה שישר עולה לנו שמגיע לו חושך..
אבל כאן, דוד המלך רוצה לתת לנו כלל. כאשר מופיע שם ה' בצורה של ''י-ה' זאת בעצם מידת החסד.
כי כשה' נותן לי יסורים - הוא בעצם עושה איתי חסד!! לא, זה לא שהכול דפוק, ושהוא שונא אותי. להפך.
כי תחשבו שניה, מי מקבל עונש? אדם שמבין. שאחרי למעשיו ושיכול להשתנות ולתקן.
כי אם אבא יתן עונש לבן שלו ממקום של "בואנה, הילד הזה כזה מעפן. נעניש אותו" העונש רק יזיק.
כנ"ל משוגע שרצח חס וחלילה. הוא יכנס לאשפוז פסיכיאטרי. לא לבית כלא. כי הוא משוגע, הוא לא אחראי למעשיו.
ברגש שנבין שהייסורים של ה' זה חסד, זה נ.צ שעוזרים לנו להתקדם - אז נוכל גם להמשיך ל"ולמוות לא נתנני".
כשאדם בורח, לא טוב לא בחיים. שהוא חושב שהכול דפוק - הוא לא חיי באמת. הוא בורח.
כי מי שחי באמת, לא בורח מהחיים. כי ממה בורחים? מדבר שאנחנו לא רוצים להיות בו. אז מי שבורח, לא חי באמת 
[וכמו שכתבתי כבר אלף פעמים. יש אנספור בריחות אינטלגנטיות כיד הדמיון הטובה עלכם. לא רק לסמים וסגריות. מישי יכולה להיות אוזן קשבת לכולם. 'כותל הדמעות', אבל כל זה זה בעצם בריחה מהדמעות של עצמה. כי להתמודד איתן זה כבר הרבה יותר מסובך. כנ"ל צומי. ככה אני מדליקה אור בעצמי, הייתי בסדר, עזרתי לאחרים. אבל זה לא אור אמיתי. זאת בריחה שתתפוצץ מתישהו..]
לברוח זה רע!
אז סיכום בינים לשלב מספר 1 - ה' לא נגדי. הייסורים הם חסד. ואם נבין זאת, נפסיק לברוח למוות הרוחני וגם חס וחלילה הפיזי.
שלב הבא. "פתחו לי שערי צדק, אבוא בם אודיה".
מידת הצדק קשורה גם למידת האמת. ה', תן בי כוח להבין מה אתה רוצה. לגלות את האמת שלך. תן בי את הרצון לפתוח שער אל הנוקדה הזו. של האמת.
וגם מאיפה תצמח האמת? "אמת מארץ תצמח". אפילו אם אדם קבור כולו באדמה, והוא רוצה לצאת לאמת - הוא יצמח בזכותו. היא מצמיחה אותו.
ומה זה לצמוח? לצמוח זה לגדול. לעלות. להתפתח מהמקום שאני נמצא בו. להגיע לתובנות מהחושך. מהכאב.
הייסורים באים בעצם כאשר אני במקום שיש לי את הכלים לצמוח, ואני לא צומחת. יש לי כלים להפסיק לברוח - ואני לא מפסיקה.
רבי נחמן אומר שכול עוד אין בנו כלים לצמוח, אז לברוח זה דווקא סבבה. לברוח זה לא רק מידה רעה. אם יבוא מחבל, ותהיה בת לבד ותהיה לה אופציה לברוח - אין טעם שהיא תחליט 'להתמודד', 'להתגבר', בקיצור להלחם בהם. מומלץ מאוד שתברח!! אין לה כלים לעמוד מולם.
שלב 3 - "זה השער לה', צדיקים יבואו בו".
מקודם, בקשנו את האמת. וכרגע, יש פה גם את המילה 'זה', שזה משהו נוכח. לא רק "פתחו לי שערי צדק" שזה בעתיק. וזה בא ללמד אותנו, שכאשר ה' נותן יסורים זה רק בגלל שבשורש שלי - אני צדיקה!! אני טובה!!
השורש של היהודי הוא טוב. לא משנה מה עשיתי, ועד כמה יהיו לי אלף תרותים הגיונים למה רצחתי את הטוב שיש בי. כן, אני יכולה לטעות.
אבל מי אמת שטוב זה דבר שלא טועה?! שלא מתקדם?!
אנחנו צריכים להפסיק עם התפיסה הילדותית שטוב זה דבר מושלם, שלא צריך ליטוש- ושעד שלא נהיה שם אנחנו דפוקים. ובשביל להשתנות, חיבים חיבים להבין שמיסודי אני טוב. כי אם לא, למה שאתקן?! וגם אם אצליח לשנות, זה יהיה רק שינוי קוסמתי. זה יהיה איפור. זה לא יהיה אמיתי.
וזה קריטי! יום יבוא, ובע"ה בקרוב נהיה הורים. אולי גם את הילדים שלנו נאהב רק כאשר נרגיש שהם טובים, כמו שאנחנו מתייחסים לעצמנו?! אם הם יטעו, אז זהו? לא נאהב אותם?!
כן. יש בי משהו מצדיקות! "אין צדיק בארץ אשר לא יחטא". גם כשאנחנו חוטאים - אנחנו בשורש צדיקים.
שלב 4 - "אודך כי עניתני, ותהיא לי לישועה".
אנחנו מודים על 'עניתני'. ואת 'עניתני' ניתן לקחת לשני רבדים.
1. מלשון עונה. תודה ה' שענית לי. תודה שהקשבת לתפלתי, לבקשתי - ואז תהיה לי ישועה.
2.מלשון עינוים. תודה ה' שנתת לי עינויים. כן, על זה שעינית אותי. וה'ותהיא', זה בעתיד. אני יודעת שתהיה ישועה בהמשך, למרות שכרגע אני לא רואה אותה.
שלב 5- "אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה".
כשאנחנו במצב של יאוש. שדי, אנחנו לא מסוגלים יותר. נמאס לנו, ואנחנו רוצים לזרוק הכול - דווקא במצב הזה. זה ממש לפני 'הייתה לראש פינה'!
נקודת התחלה לבינין מפואר. טקס הנחת אבן הפינה זה לבינין חדש. זה אומר שאנחנו ממש לפני המדרגה הבאה שלנו. דווקא הקושי הזה, שאנחנו רוצים לזרוק הכל. הקושי הזה, מוביל לצמיחה הבאה. ומה לעשות, הוא צריך לבוא. אין קיצורי דרך. לא היה תקציב ל'מדרגות נעות'. 
שלב 6- "מעת ה' הייתה זאת - היא נפלאת בעיננו" .
ישנם גם מצבים של צורך לקבל בלי להבין. זה היה מעת ה'. אנחנו לא מבינים הכל. ואיך מתמודדים עם זה?
עם הצורך לעשות מבלי להבין? "זה היום עשה ה', נגילה ונשמח בו.". זה היום, לא מחר, לא שבוע הבא.
להחליט שהיום אני מתמודד!! ברגע שאני מצמצמת את העבודה ליום אחד, קל לי יותר. וכך בע"ה אולי יהיה לי כוח לעבוד גם מחר. אבל את כל הכוח, מרכזים עכשיו. לא נופלים ליאוש של מה יהיה.
ובסוף של הלל. דבר יפה של הרב אליהו
"ענה ה' הושיע נא,
ענה ה' הצלחנה".
אחרי שאנחנו מבינים שביסודנו אנחנו טובים, למרות הדברים שעוד צריכים תיקון. אז אנחנו יכולים להתפלל על זה.. אנחנו נמצאים במצב של 'נא'. מה זה אוכל נא? אוכל שהוא לא מבושל כל צורכו, אבל גם לא לא מבושל בכלל. אנחנו לא גרועים לגמרי, לא רעים. אבל גם לא טובים לגמרים. אנחנו במצב נא.
אז כאן מבקשים מה', למרות שאני נא - תושיע אותי. תצליח דרכי.
שבת שלום!! סימתי
סליחה שאני מאריכה משבוע לשבוע. זה לעצמי בעיקר, כך שאתם ממש לא חייבים לקרוא
תרשום, תרשום:
-העולם המדעי, החילוני, הלא יודעת מה. אומר שהאמונה מתכחשת למציאות.
אבל האמונה היא בעצם הסתכלות עמוקה יותר! אפילו שבמציאות ניראה לי דפוק. ה' יתברך שיודע את העבר, ההווה, והעתיד מכונן שזה יוביל אותי לאור בסוף. ההסתכלות האנושית היא הלא נכונה.
-גם בחושך יש ניגון. ולפעמים הוא יותר מסתורי ועמוק. הרבה פעמים כדי להתחבר.. אנחנו מכבים את האור כדי להתחבר. יש סוד גם בחושף.
-אין רע יורד מהשמים. רק טוב. אנחנו הופכים טוב לקללה.
כסף נניח זה אחלה דבר. אבל הוא יכול להיות גם קללה אם הוא לא הולך למקום טוב.
חזל אומרים על "אתה בחרתנו מכול העמים". נתת לנו את יכולת הבחירה. כמו שאם היה כתוב "אתה נטעתנו" , זה היה אומר שאנחנו נטועים. אז כשאר כתוב אתה בחרתנו, זה בעצם נתן לנו את היכולת לבחור.
