יש לי חברה כזאת,פשוט קשה לי לדבר איתה!

כל פעם מחדש אני מתחרטת על הרגע שפתחתי איתה בשיחה

כאילו,היא באמת עוזרת והכל,אבל לפעמים את צריכה חברה,ולא מישי שתפשט לך עכשיו את התחושות והמעשים שלך..

כי אם זה מה שרציתי-הייתי הולכת לפסיכולוג ולא אליה

אבל זה קרה כי כולם הפכו אותי לכזאת, מסתבר שאני בן אדם שנוח לשתף אותו בדברים

בס"ד

יותר בצד המפסכלג

[פעלים שהמצאתי. אל תבדקו במילון ].

תמיד אמרו לי שמתאים לי להיות פסיכולוגית .

עד עכשיו לא היה נראה לי שלמישהו אכפת...

דווקא היה נראה שמכיוון שאני חברה שלהם אז יותר קל להם מאשר עם פסיכולוגית אמיתית...

ואני לא עושה את זה בכוונה, או מהתנשאות, אני פשוט מחפשת את הדרך הנכונה לעזור...

בפסיכולוגיה יש הרבה אמת אז יש מצב שאני מחקה חלק דברים .

יותר נכון לוקחת חלק דברים...

האדם היחיד שפסיכלג אותי זה חבר שלי.

וזה לא נחשב

זה היה ממש טוב ולא כעסתי .

יש כאלה שזה מרגיש שזה בא ממקום מתנשא ואז אני יכולה להתחרפן

אלה שבאמת עוזרות לי להגיע לתובנות..אני מעריצה אותן

אז אני מבין (ממש קצת) בסגנון חשיבה- אבל בד"כ אני לא אגיד את זה אלא אשמור את זה לעצמי...או אשתמש בפסיכולוגיה על קהל למטרות ראויות (דברים שלמדתי בעצמי בלי קשר וגורמים לי המון יסורי מצפון כשאני משתמש בהם).

אין לי בעיה שיפסכלגו אותי..אלא אם כן זה כדי לקנטר ולהציק ואז זה מעצבן.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....