ולכל אחד ואחת יש את הדוס הפתוח שלה.

חברה שלי, סופר סופר סופר דוסית, התארסה עכשיו.

היא אמרה לי:

"רציתי דוס אבל פתוח.. אז הציעו לי אותו. הוא לומד ב*** (ישיבה דוסית למהדרין ), והוא לא צול"ר כזה.. הוא פתוח"

ואני רק מלחשוב על זה שה"פתוח" שלה זה אומר "לא צול'ר" התחלחלתי.

כי מבחינתי פתוח זה סרטים, שירים, מכיר בנות שהן לא אחיות שלו, חי ת'תורה ולא רק לומד אותה..

[הדברים לא קשורים אחד לשני. אפשר גם לחיות את התורה בלי להכיר עוד בנות ובלי לראות סרטים.. זה אישית מה שאני רואה כדוס אבל פתוח]

אבל שוב,

כל אחד וההגדרות שלו.

דרגת הדוסיות הנורמלית ודרגת הפתיחות הנורמלית היא מה שהאדם עצמו 

מי שפחות דוס ממנו הוא סתם לייט, ומי שפחות פתוח ממנו הוא מרובע.

כך שקשה להגיע רחוק עם ההגדרות האלה

אדם שתפס את התורה כחונקת ומכבידה ולכן מנסה לברוח ולמצא הקלות.

עשה לך רב, שתלך אחריו בכל מה שיפסוק באותה קטגוריה.

מבחינתי, מי ששומע שירת נשים כי הוא הולך ע"פ רב מסויים שמתחבר לעמדותיו, והוא הולך בדיוק ע"פ הפסקים שלו, לא נחשב דוס פתוח.

מי אני שאקבע מה מותר ומה אסור?!

השאלה היא מה המניע ומהי גישתו באופן כללי לתו"מ,

ואת זה רק אותו אדם יוכל לענות לעצמו.

אם אדם תופס את התורה כנוקשה ומאוד מגבילה- צר לי עליו. ברצינות.

אין זה סותר את העובדה שיש כמה וכמה פוסקים ולא בהכל הם מסכימים-

מה שמאפשר לאדם לבחור השקפה. הכל שאלה של כנות האדם עם עצמו ועם ה'- האם הוא בורח או מתחבר לעמדה מסויימת.

גבול דק אבל משמעותי.

כי אני לא מבינה מה הקשר..

אנחנו לא מבינים את כל הסיבות למצוות, ובכ"ז מקיימים את כל מה שצוונו.

לרוב המצוות יש הסבר מובן, למי שיחפש.

איפה הבעיה?

כשחושבים על זה, אדם כזה הוא גם לא דוס פתוח.

הוא פשוט אדם שצריך לפנות לרב בענווה שיסביר לו.

אין כזה דבר דוס פתוח. מי שלא דוס (דוס לפי הגדרה שלי..), לא ברור מה הוא.

התורה היא דרך חיים אידיאלית, רחבה ומעמיקה ומי שמקיים אותה-

הוא דתי=דוס.

מה מלחיץ בלהקרא "דוס"? איזה חסרון יש בלקיים תו"מ בנאמנות ובלי התפשרות?

(ושוב, כפי שכתבתי- יש כמה פוסקים וכל עוד הולכים אחר פוסק מסויים שמוכנים לקבל את כל מה שיגיד באותו תחום,זה מעולה.)

מה הבעיה להיות בן תורה שהולך בדרך הרב קוק? זה בדיוק ההגדרה ל"דוס" מבחינתי.

(לאו דווקא בדרך הרב קוק, כן?)

(ופעם גם פרסמתי את זה פה..)

דו"ס= דתי וסתום

דו"ס= דוחה סיפוקים

הכל שאלה של הסתכלות.

האם בדקת לעומק, או שהסתפקת בלהשוות לחינוך שקלטת מהבית..

הובנתי?

ההלכה היא הרבה יותר מספר כתוב.

(קיטצ' או לא קיטצ'.. לא משנה..)

אני מאמינה שהיא כוללת בתוכה גם השתלבות בחיים המערביים עם דרך חיים אידיאלית ואידיאליסטית.

אם פתוח מבחינתך זה אומר להיות כל כולך בתרבות המערב- אז בהחלט זו לא דרך התורה.

אבל זו גם לא פתיחות, לדעתי. פתיחות- זה להיות חלק ממשהו ולקבל עוד משהו..

אחרת מה זה פתוח? ביחס למה?

הרי חיים מערביים הם חיים בעלי איפיונים פנימיים ששונים במהותם מחיי תורה ורוחה,לא רק במובן המעשי יום יומי אלא גם במובן החשבתי והלך רוח.

אם מדובר בטכנולוגיה אז מובן שזה כלי,אבל גם פה הטכנולוגיה מותאמת לפי הלך חייהם ומימלא ישנן בעיות.וצריך מחשבה כיצר לייצר טכנולוגיה ידודית ליהודים,וממה להתרחק כאשר כרגע היא לא מותאמת אלינו,זו נק' כללית כמובן שצפה בהקשר.

אז אם שאלת מזה... סתכל במראה, הכי פשוט.

הרי אדם שחי את התורה, ברור שיהיה קשור לעולם החולין.

למה צריך להוסיף "פתוח"?

אני חושב שכל אחת מחפשת בחור שמצד אחד הוא דוס אבל גם פתוח 

להיות כנה לא קל לשלב בין שני הדברים תמיד .

לדוגמא להיות דוס אומר לקיים את ההלכה בהרבה תחומים בחיים  בלי החומרות שלה 

אבל גם בלי החומרות הפתיחות שחלק מהבנות מכוונות לה לעיתים מתנגשת עם את אותה הלכה .

יש הרבה דוגמאות למקרים מעשיים יומיומיים :

אינטרנט או לא , צפיה בסרטים סדרות או לא , הליכה להופעות הצגות או לא ,
טיולים לחו"ל או לא  , סוג מוזיקה לשמיעה , מסעדות כשרות או חלק וכו'....

ויש גם שאלות בהשקפה הכללית והפרטית , כיצד להסתכל על האחר הלא דתי כיצד לקבל את השונה ממך .

נראה לי שדוס ופתוח הרצוי  הוא שמצד אחד הוא יהיה דוס   אבל מצד שני יהיה פתוח להבין את האחר , 

ובפרט להכיל את הבחורה עם הרצונות שלה כך שיוכלו לשלב את החיים לא התנגשות 

ולדעת בחכמה היכן להציב את שביל הזהב הרצוי לשניהם , כך שנמצא חן ושכל טוב בעני אלוקים ואדם .

ראשית נשים לב מהי ערשו של המושג. כן, לא היה קשה

לנחש, ככל הנראה הוא נהגה תוכנן והומצא ע"י אותן הנשים,

ולא לחינם:

העולם הזה (וליתר דיוק: העויילם הוזה) הוא חלק מובנה במהותה

של האשה. לעומת הגבר שאצלו העוה"ז הוא 'נצרך' אך לא עצם

מעצמיו, אצל הנשים זה בילט אין. כל ניתוק של חבל הטבור הזה

גורם להן לזעזוע ולחוסר יציבות. אצלן זה קריטי משום שחלק מהנפש

שלהן מורכב מאלמנטים שקושרים אותן בע"כ לגשם. לעומת זאת

הגבר האידיאליסט (לפחות בשלבים הראשונים, ואכמ"ל) רואה בו

יחידה שנטפלת אל אישיותיו אך לא בהכרח מוכרחת ומחוייבת המציאות.

ולכן, לדוגמא, לאשה יש הרבה יותר מודעות ודאגה למצב הכלכלי בבית. 

וצאו וראו שמעולם לא מצאנו את הביטוי חו"ק שנאמר כלפי אשה.

ויש עוד מאות השלכות לפער הזה.

למה זה כך, נשאיר לפעם אחרת, אך לבינתיים נסתפק בזה

שזה פשוט כך.

עוד יודגש שאין חסרון בזה, ואדרבה, בפנימיותם של דברים,

זה מצביע דווקא על מעלה יתירה, וד"ל.

הלאה:

הקפדה יתירה על ההלכה - "דוסיות" אם תרצו - לפעמים נקשרת

ומאופיינת בניתוק קיצוני מההווי החומרי והטבעי, נקודה שמעוררת 

חשש לא קטן מצד האשה, משום שהיא והוא העוה"ז הן תרין

רעין דלא מתפרשין זה מזה, כאמור, והפניית גב למה שיש לעוה"ז

להציע, יכולה להתפרש אצלה כהפניית גב אליה במובנים מסויימים.

(וכלל לא נגעתי בשאלה האם חשש זה מוצדק או שלא).

ומעתה, לנידון דידן:

כל בחורה תורנית רוצה בעל דוס, מה שנקרא. אך כל בחורה תורנית

היא גם אשה והיא, מטבע הדברים לא רוצה לא רוצה להתאדות בשל

דוסיותו. מהי ההתאדות - זה כבר אינדבידואלי. זה תלוי ברמת הקשר

שלה לזרמת החיים הטבעים. יש מי שמסתפקת בהכרה עמם, יש 

מי שמתחככת איתם, יש מי שטועמת מהם ויש מי שטובלת במימיהם.

אותו קשר אינדבידואלי הוא הוא הנגזרת של ה"פתיחות" שעליה

היא מדברת. ולכן יש אשה שמבחינתה פתוח הוא מי שקשור לחיים

ברמה ההתנהגותית - שמח, אוורירי ונושם וכו', או ברמה ההכרתית - 

מודע לנבכיהם ולצדדים שהם מכילים. ויש כאלו שירצו מישהו

שגם השתפשף עמם.

והמסקנות ברוח הכותרת:

* המושג דוס אינו מוחלט, וממילא גם המושג פתוח.

* כל אשה תורנית מחפשת את הדוס היחסי שלה.

* כל אשה מחפשת מישהו פתוח, שוב במובן היחסי.

ובקשה אחת מהחברה:

אנא אל תסקלוני על האורך. 

אני בד"כ משתדל לקצר, אך לפעמים זה באמת בלתי אפשרי. 

הכל קשור באישה. 

וברצינות, רק נק' קטנה הציקה לי:

מה זה לקיים מצוות יתר על המידה?

זה או לקיים או לא. התורה מאוד מדוייקת. כל מה שזה מעבר למה שהתורה ציוותה, זה כבר לא מצווה!

לכן, אין כזה דבר לקיים יותר ממה שצריך.

ושוב, כיוון שיש כמה וכמה פוסקים- כל אחד ילך לפי פוסק שליבו הולך אחר השקפתו באותו תחום.

והכל שריר וקיים.

"להקפיד על ההלכה יתר על המידה" - סובייקטיבית, לפי תפיסתה של הבחורה.

את צודקת שלאמיתו של דבר, אין כ"כ דבר כזה.

והכל שריר ובריר וקיים.

אני יכולה להעיד על עצמי שאני לא כ"כ אוהבת את ההגדרה "דוס אבל פתוח"

כי הוא יותר מדי מעורפלת,

מה הוא יותר? יותר דוס או יותר פתוח?

האם דוסיות ופתיחות חייבים בהכרח לסתור אחד את השני? (שזה כבר דיון בפני עצמו)

כבר עדיף להתרחק מהקודים האלה

או לפחות לשאול ולברר מה עומד מאחוריהם (דוגמאות וכו..)

רוצה להכיר מישהי ששהיא עובדת ה' בכל רמ"ח אבריה ושס"ה גידיה, שזה בנשמתה, ושפועלת לא רק בדיבורים אלא גם במעשים למען קרבת ה'.

אם זה נכלל בהגדרות העולם לפתוח או חשוך, לנאור ומתקדם או פרימיטיבי מזדקן - לא מעניין. פתוח זה הגדרה של כל אדם לעצמו. 

וכמובן - ייתכן גם, פתוח - פתוח לעבודת ה'

בדף הראשון...

וכמו כן, כן, יש בזה מן ההנאה

אני יהודי פשוט שמשתדל לעבוד את ה'. תקראו לזה איך שתקראו.

אבל אם את כן רוצה פרט פיקנטי - אז כן קראתי כמה וכמה פעמים את הארי פוטר ואני אוהב את הסדרה ממש. אם זה עוזר לך לקבוע עלי דעה...

זהו. הרסת את כל התדמית.

צוחקת

דוס נראה לי אחד שרציני עם ההלכה, ומרגיש מחויב לכל מה שכתוב בה.

פתוח זה אדם שחושב כשמדברים איתו, ואין לו סיסמאות קבועות כתשובות לשאלות.

אין הרבה קשר בין דוסיות לפתיחות, יש דוסים סגורים\פתוחים

ויש חילונים סגורים\פתוחים

זה יותר ענין של רמת משכל...

אבל יש לפעמים דוסים שחושבים שאסור לחשוב, ואז הם סגורים מבחירה...

רק לא הבנתי, מה ז"א "זה יותר עניין של רמת משכל.."?

אדם יכול להיות מאוד חכם ומשכיל ולהחליט שהוא לא פתוח-מבחירה.

ויכול להיות פשוט מאוד מבחינת רמת משכל ולהיות פתוח.

אכן תימה!

צריך לעשות שאלת חכם!

מהו דוס ומהו פתוח

ומה יוצר השילוב בין השניים?

חשוב לדעת!

לא כל מה שאנשים אומרים זה תורה מסיני, או יותר נכון: כל מה שאנשים אומרים אינו תורה מסיני.

אנשים טועים ובהחלט לכל אחד יש את הפרשנות שלו לביטויים בהם הוא משתמש.

כל אחד רוצה להרגיש שהוא שונה ומיוחד.

אכן אמת, כל אחד באמת שונה ומיוחד.

'כשם שפרצויהן שונים דעותיהן שונות'.

וכך גם בשידוכין, לכל אחד יש את החצי המשלים שלו.

יש רק אחד כזה!

אל דאגה, עם הרבה אמונה ובטחון בריבונו של עולם, יחד עם הרבה תפילה, ימצא כל אחד את החצי שלו, שורש נשמתו.

דוס פתוח ניראלי הכוונה למי שמוכן לקבל מישהי- איך שהיא...

לדוג' היא תשים כיסוי ראש אבל חצי, שומעת מוזיקה לועזית אבל צנוע...

ככה אני חושבת אבל זה אינדיבידואלי לא?!!

זה מושג שקשור לאישיות, 

מצד אחד הוא "דוס" מקפיד על כל המצוות קלה כחמורה. 

יחד עם זאת באופי שלו הוא אדם יותר פתוח, משתף, מספר, לא מפחד להביע את דעתו, הוא רחב אופקים ומתעניין בהרבה תחומים, הוא לא מפחד מדברים ששונים ממנו ומסביבתו ומוכן לקבל ולהכיל כל זמן שזה לא נוגד את ההלכה. 

בשונה מאדם סגור שהוא, מופנם, לא משתף לא חושף וכו'...

בגלל שזו הגדרה של אישיות, מבחינת השקפה כל אחד יכול להתאים את זה לרמה הרוחנית שלו וכך זה הופך להיות הגדרה רחבה יותר. 

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

"בשלות מלאה". אם מישהי התחתנה בגיל 19 והקימה בית יציב עם קשר פתוח אוהב, זו בשלות מלאה? מה המדד בעצם?

לגבי ההבדל בין גיל 22 ל27 מסכימה איתך, יש איזו תחושה של סיר לחץ סביב גיל 21-22 ש"כולן מתחתנות"

בשלות ..היכולת לקבל החלטות מתוך היכרות עם עצמך אחריות תקשורת טובה ובחירה מודעת

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך