עבר עריכה על ידי שום וחניכה בתאריך ג' בטבת תשע"ד 14:14
ראשית נשים לב מהי ערשו של המושג. כן, לא היה קשה
לנחש, ככל הנראה הוא נהגה תוכנן והומצא ע"י אותן הנשים,
ולא לחינם:
העולם הזה (וליתר דיוק: העויילם הוזה) הוא חלק מובנה במהותה
של האשה. לעומת הגבר שאצלו העוה"ז הוא 'נצרך' אך לא עצם
מעצמיו, אצל הנשים זה בילט אין. כל ניתוק של חבל הטבור הזה
גורם להן לזעזוע ולחוסר יציבות. אצלן זה קריטי משום שחלק מהנפש
שלהן מורכב מאלמנטים שקושרים אותן בע"כ לגשם. לעומת זאת
הגבר האידיאליסט (לפחות בשלבים הראשונים, ואכמ"ל) רואה בו
יחידה שנטפלת אל אישיותיו אך לא בהכרח מוכרחת ומחוייבת המציאות.
ולכן, לדוגמא, לאשה יש הרבה יותר מודעות ודאגה למצב הכלכלי בבית.
וצאו וראו שמעולם לא מצאנו את הביטוי חו"ק שנאמר כלפי אשה.
ויש עוד מאות השלכות לפער הזה.
למה זה כך, נשאיר לפעם אחרת, אך לבינתיים נסתפק בזה
שזה פשוט כך.
עוד יודגש שאין חסרון בזה, ואדרבה, בפנימיותם של דברים,
זה מצביע דווקא על מעלה יתירה, וד"ל.
הלאה:
הקפדה יתירה על ההלכה - "דוסיות" אם תרצו - לפעמים נקשרת
ומאופיינת בניתוק קיצוני מההווי החומרי והטבעי, נקודה שמעוררת
חשש לא קטן מצד האשה, משום שהיא והוא העוה"ז הן תרין
רעין דלא מתפרשין זה מזה, כאמור, והפניית גב למה שיש לעוה"ז
להציע, יכולה להתפרש אצלה כהפניית גב אליה במובנים מסויימים.
(וכלל לא נגעתי בשאלה האם חשש זה מוצדק או שלא).
ומעתה, לנידון דידן:
כל בחורה תורנית רוצה בעל דוס, מה שנקרא. אך כל בחורה תורנית
היא גם אשה והיא, מטבע הדברים לא רוצה לא רוצה להתאדות בשל
דוסיותו. מהי ההתאדות - זה כבר אינדבידואלי. זה תלוי ברמת הקשר
שלה לזרמת החיים הטבעים. יש מי שמסתפקת בהכרה עמם, יש
מי שמתחככת איתם, יש מי שטועמת מהם ויש מי שטובלת במימיהם.
אותו קשר אינדבידואלי הוא הוא הנגזרת של ה"פתיחות" שעליה
היא מדברת. ולכן יש אשה שמבחינתה פתוח הוא מי שקשור לחיים
ברמה ההתנהגותית - שמח, אוורירי ונושם וכו', או ברמה ההכרתית -
מודע לנבכיהם ולצדדים שהם מכילים. ויש כאלו שירצו מישהו
שגם השתפשף עמם.
והמסקנות ברוח הכותרת:
* המושג דוס אינו מוחלט, וממילא גם המושג פתוח.
* כל אשה תורנית מחפשת את הדוס היחסי שלה.
* כל אשה מחפשת מישהו פתוח, שוב במובן היחסי.
ובקשה אחת מהחברה:
אנא אל תסקלוני על האורך. 
אני בד"כ משתדל לקצר, אך לפעמים זה באמת בלתי אפשרי.