ולכל אחד ואחת יש את הדוס הפתוח שלה.

חברה שלי, סופר סופר סופר דוסית, התארסה עכשיו.

היא אמרה לי:

"רציתי דוס אבל פתוח.. אז הציעו לי אותו. הוא לומד ב*** (ישיבה דוסית למהדרין ), והוא לא צול"ר כזה.. הוא פתוח"

ואני רק מלחשוב על זה שה"פתוח" שלה זה אומר "לא צול'ר" התחלחלתי.

כי מבחינתי פתוח זה סרטים, שירים, מכיר בנות שהן לא אחיות שלו, חי ת'תורה ולא רק לומד אותה..

[הדברים לא קשורים אחד לשני. אפשר גם לחיות את התורה בלי להכיר עוד בנות ובלי לראות סרטים.. זה אישית מה שאני רואה כדוס אבל פתוח]

אבל שוב,

כל אחד וההגדרות שלו.

דרגת הדוסיות הנורמלית ודרגת הפתיחות הנורמלית היא מה שהאדם עצמו 

מי שפחות דוס ממנו הוא סתם לייט, ומי שפחות פתוח ממנו הוא מרובע.

כך שקשה להגיע רחוק עם ההגדרות האלה

אדם שתפס את התורה כחונקת ומכבידה ולכן מנסה לברוח ולמצא הקלות.

עשה לך רב, שתלך אחריו בכל מה שיפסוק באותה קטגוריה.

מבחינתי, מי ששומע שירת נשים כי הוא הולך ע"פ רב מסויים שמתחבר לעמדותיו, והוא הולך בדיוק ע"פ הפסקים שלו, לא נחשב דוס פתוח.

מי אני שאקבע מה מותר ומה אסור?!

השאלה היא מה המניע ומהי גישתו באופן כללי לתו"מ,

ואת זה רק אותו אדם יוכל לענות לעצמו.

אם אדם תופס את התורה כנוקשה ומאוד מגבילה- צר לי עליו. ברצינות.

אין זה סותר את העובדה שיש כמה וכמה פוסקים ולא בהכל הם מסכימים-

מה שמאפשר לאדם לבחור השקפה. הכל שאלה של כנות האדם עם עצמו ועם ה'- האם הוא בורח או מתחבר לעמדה מסויימת.

גבול דק אבל משמעותי.

כי אני לא מבינה מה הקשר..

אנחנו לא מבינים את כל הסיבות למצוות, ובכ"ז מקיימים את כל מה שצוונו.

לרוב המצוות יש הסבר מובן, למי שיחפש.

איפה הבעיה?

כשחושבים על זה, אדם כזה הוא גם לא דוס פתוח.

הוא פשוט אדם שצריך לפנות לרב בענווה שיסביר לו.

אין כזה דבר דוס פתוח. מי שלא דוס (דוס לפי הגדרה שלי..), לא ברור מה הוא.

התורה היא דרך חיים אידיאלית, רחבה ומעמיקה ומי שמקיים אותה-

הוא דתי=דוס.

מה מלחיץ בלהקרא "דוס"? איזה חסרון יש בלקיים תו"מ בנאמנות ובלי התפשרות?

(ושוב, כפי שכתבתי- יש כמה פוסקים וכל עוד הולכים אחר פוסק מסויים שמוכנים לקבל את כל מה שיגיד באותו תחום,זה מעולה.)

מה הבעיה להיות בן תורה שהולך בדרך הרב קוק? זה בדיוק ההגדרה ל"דוס" מבחינתי.

(לאו דווקא בדרך הרב קוק, כן?)

(ופעם גם פרסמתי את זה פה..)

דו"ס= דתי וסתום

דו"ס= דוחה סיפוקים

הכל שאלה של הסתכלות.

האם בדקת לעומק, או שהסתפקת בלהשוות לחינוך שקלטת מהבית..

הובנתי?

ההלכה היא הרבה יותר מספר כתוב.

(קיטצ' או לא קיטצ'.. לא משנה..)

אני מאמינה שהיא כוללת בתוכה גם השתלבות בחיים המערביים עם דרך חיים אידיאלית ואידיאליסטית.

אם פתוח מבחינתך זה אומר להיות כל כולך בתרבות המערב- אז בהחלט זו לא דרך התורה.

אבל זו גם לא פתיחות, לדעתי. פתיחות- זה להיות חלק ממשהו ולקבל עוד משהו..

אחרת מה זה פתוח? ביחס למה?

הרי חיים מערביים הם חיים בעלי איפיונים פנימיים ששונים במהותם מחיי תורה ורוחה,לא רק במובן המעשי יום יומי אלא גם במובן החשבתי והלך רוח.

אם מדובר בטכנולוגיה אז מובן שזה כלי,אבל גם פה הטכנולוגיה מותאמת לפי הלך חייהם ומימלא ישנן בעיות.וצריך מחשבה כיצר לייצר טכנולוגיה ידודית ליהודים,וממה להתרחק כאשר כרגע היא לא מותאמת אלינו,זו נק' כללית כמובן שצפה בהקשר.

אז אם שאלת מזה... סתכל במראה, הכי פשוט.

הרי אדם שחי את התורה, ברור שיהיה קשור לעולם החולין.

למה צריך להוסיף "פתוח"?

אני חושב שכל אחת מחפשת בחור שמצד אחד הוא דוס אבל גם פתוח 

להיות כנה לא קל לשלב בין שני הדברים תמיד .

לדוגמא להיות דוס אומר לקיים את ההלכה בהרבה תחומים בחיים  בלי החומרות שלה 

אבל גם בלי החומרות הפתיחות שחלק מהבנות מכוונות לה לעיתים מתנגשת עם את אותה הלכה .

יש הרבה דוגמאות למקרים מעשיים יומיומיים :

אינטרנט או לא , צפיה בסרטים סדרות או לא , הליכה להופעות הצגות או לא ,
טיולים לחו"ל או לא  , סוג מוזיקה לשמיעה , מסעדות כשרות או חלק וכו'....

ויש גם שאלות בהשקפה הכללית והפרטית , כיצד להסתכל על האחר הלא דתי כיצד לקבל את השונה ממך .

נראה לי שדוס ופתוח הרצוי  הוא שמצד אחד הוא יהיה דוס   אבל מצד שני יהיה פתוח להבין את האחר , 

ובפרט להכיל את הבחורה עם הרצונות שלה כך שיוכלו לשלב את החיים לא התנגשות 

ולדעת בחכמה היכן להציב את שביל הזהב הרצוי לשניהם , כך שנמצא חן ושכל טוב בעני אלוקים ואדם .

ראשית נשים לב מהי ערשו של המושג. כן, לא היה קשה

לנחש, ככל הנראה הוא נהגה תוכנן והומצא ע"י אותן הנשים,

ולא לחינם:

העולם הזה (וליתר דיוק: העויילם הוזה) הוא חלק מובנה במהותה

של האשה. לעומת הגבר שאצלו העוה"ז הוא 'נצרך' אך לא עצם

מעצמיו, אצל הנשים זה בילט אין. כל ניתוק של חבל הטבור הזה

גורם להן לזעזוע ולחוסר יציבות. אצלן זה קריטי משום שחלק מהנפש

שלהן מורכב מאלמנטים שקושרים אותן בע"כ לגשם. לעומת זאת

הגבר האידיאליסט (לפחות בשלבים הראשונים, ואכמ"ל) רואה בו

יחידה שנטפלת אל אישיותיו אך לא בהכרח מוכרחת ומחוייבת המציאות.

ולכן, לדוגמא, לאשה יש הרבה יותר מודעות ודאגה למצב הכלכלי בבית. 

וצאו וראו שמעולם לא מצאנו את הביטוי חו"ק שנאמר כלפי אשה.

ויש עוד מאות השלכות לפער הזה.

למה זה כך, נשאיר לפעם אחרת, אך לבינתיים נסתפק בזה

שזה פשוט כך.

עוד יודגש שאין חסרון בזה, ואדרבה, בפנימיותם של דברים,

זה מצביע דווקא על מעלה יתירה, וד"ל.

הלאה:

הקפדה יתירה על ההלכה - "דוסיות" אם תרצו - לפעמים נקשרת

ומאופיינת בניתוק קיצוני מההווי החומרי והטבעי, נקודה שמעוררת 

חשש לא קטן מצד האשה, משום שהיא והוא העוה"ז הן תרין

רעין דלא מתפרשין זה מזה, כאמור, והפניית גב למה שיש לעוה"ז

להציע, יכולה להתפרש אצלה כהפניית גב אליה במובנים מסויימים.

(וכלל לא נגעתי בשאלה האם חשש זה מוצדק או שלא).

ומעתה, לנידון דידן:

כל בחורה תורנית רוצה בעל דוס, מה שנקרא. אך כל בחורה תורנית

היא גם אשה והיא, מטבע הדברים לא רוצה לא רוצה להתאדות בשל

דוסיותו. מהי ההתאדות - זה כבר אינדבידואלי. זה תלוי ברמת הקשר

שלה לזרמת החיים הטבעים. יש מי שמסתפקת בהכרה עמם, יש 

מי שמתחככת איתם, יש מי שטועמת מהם ויש מי שטובלת במימיהם.

אותו קשר אינדבידואלי הוא הוא הנגזרת של ה"פתיחות" שעליה

היא מדברת. ולכן יש אשה שמבחינתה פתוח הוא מי שקשור לחיים

ברמה ההתנהגותית - שמח, אוורירי ונושם וכו', או ברמה ההכרתית - 

מודע לנבכיהם ולצדדים שהם מכילים. ויש כאלו שירצו מישהו

שגם השתפשף עמם.

והמסקנות ברוח הכותרת:

* המושג דוס אינו מוחלט, וממילא גם המושג פתוח.

* כל אשה תורנית מחפשת את הדוס היחסי שלה.

* כל אשה מחפשת מישהו פתוח, שוב במובן היחסי.

ובקשה אחת מהחברה:

אנא אל תסקלוני על האורך. 

אני בד"כ משתדל לקצר, אך לפעמים זה באמת בלתי אפשרי. 

הכל קשור באישה. 

וברצינות, רק נק' קטנה הציקה לי:

מה זה לקיים מצוות יתר על המידה?

זה או לקיים או לא. התורה מאוד מדוייקת. כל מה שזה מעבר למה שהתורה ציוותה, זה כבר לא מצווה!

לכן, אין כזה דבר לקיים יותר ממה שצריך.

ושוב, כיוון שיש כמה וכמה פוסקים- כל אחד ילך לפי פוסק שליבו הולך אחר השקפתו באותו תחום.

והכל שריר וקיים.

"להקפיד על ההלכה יתר על המידה" - סובייקטיבית, לפי תפיסתה של הבחורה.

את צודקת שלאמיתו של דבר, אין כ"כ דבר כזה.

והכל שריר ובריר וקיים.

אני יכולה להעיד על עצמי שאני לא כ"כ אוהבת את ההגדרה "דוס אבל פתוח"

כי הוא יותר מדי מעורפלת,

מה הוא יותר? יותר דוס או יותר פתוח?

האם דוסיות ופתיחות חייבים בהכרח לסתור אחד את השני? (שזה כבר דיון בפני עצמו)

כבר עדיף להתרחק מהקודים האלה

או לפחות לשאול ולברר מה עומד מאחוריהם (דוגמאות וכו..)

רוצה להכיר מישהי ששהיא עובדת ה' בכל רמ"ח אבריה ושס"ה גידיה, שזה בנשמתה, ושפועלת לא רק בדיבורים אלא גם במעשים למען קרבת ה'.

אם זה נכלל בהגדרות העולם לפתוח או חשוך, לנאור ומתקדם או פרימיטיבי מזדקן - לא מעניין. פתוח זה הגדרה של כל אדם לעצמו. 

וכמובן - ייתכן גם, פתוח - פתוח לעבודת ה'

בדף הראשון...

וכמו כן, כן, יש בזה מן ההנאה

אני יהודי פשוט שמשתדל לעבוד את ה'. תקראו לזה איך שתקראו.

אבל אם את כן רוצה פרט פיקנטי - אז כן קראתי כמה וכמה פעמים את הארי פוטר ואני אוהב את הסדרה ממש. אם זה עוזר לך לקבוע עלי דעה...

זהו. הרסת את כל התדמית.

צוחקת

דוס נראה לי אחד שרציני עם ההלכה, ומרגיש מחויב לכל מה שכתוב בה.

פתוח זה אדם שחושב כשמדברים איתו, ואין לו סיסמאות קבועות כתשובות לשאלות.

אין הרבה קשר בין דוסיות לפתיחות, יש דוסים סגורים\פתוחים

ויש חילונים סגורים\פתוחים

זה יותר ענין של רמת משכל...

אבל יש לפעמים דוסים שחושבים שאסור לחשוב, ואז הם סגורים מבחירה...

רק לא הבנתי, מה ז"א "זה יותר עניין של רמת משכל.."?

אדם יכול להיות מאוד חכם ומשכיל ולהחליט שהוא לא פתוח-מבחירה.

ויכול להיות פשוט מאוד מבחינת רמת משכל ולהיות פתוח.

אכן תימה!

צריך לעשות שאלת חכם!

מהו דוס ומהו פתוח

ומה יוצר השילוב בין השניים?

חשוב לדעת!

לא כל מה שאנשים אומרים זה תורה מסיני, או יותר נכון: כל מה שאנשים אומרים אינו תורה מסיני.

אנשים טועים ובהחלט לכל אחד יש את הפרשנות שלו לביטויים בהם הוא משתמש.

כל אחד רוצה להרגיש שהוא שונה ומיוחד.

אכן אמת, כל אחד באמת שונה ומיוחד.

'כשם שפרצויהן שונים דעותיהן שונות'.

וכך גם בשידוכין, לכל אחד יש את החצי המשלים שלו.

יש רק אחד כזה!

אל דאגה, עם הרבה אמונה ובטחון בריבונו של עולם, יחד עם הרבה תפילה, ימצא כל אחד את החצי שלו, שורש נשמתו.

דוס פתוח ניראלי הכוונה למי שמוכן לקבל מישהי- איך שהיא...

לדוג' היא תשים כיסוי ראש אבל חצי, שומעת מוזיקה לועזית אבל צנוע...

ככה אני חושבת אבל זה אינדיבידואלי לא?!!

זה מושג שקשור לאישיות, 

מצד אחד הוא "דוס" מקפיד על כל המצוות קלה כחמורה. 

יחד עם זאת באופי שלו הוא אדם יותר פתוח, משתף, מספר, לא מפחד להביע את דעתו, הוא רחב אופקים ומתעניין בהרבה תחומים, הוא לא מפחד מדברים ששונים ממנו ומסביבתו ומוכן לקבל ולהכיל כל זמן שזה לא נוגד את ההלכה. 

בשונה מאדם סגור שהוא, מופנם, לא משתף לא חושף וכו'...

בגלל שזו הגדרה של אישיות, מבחינת השקפה כל אחד יכול להתאים את זה לרמה הרוחנית שלו וכך זה הופך להיות הגדרה רחבה יותר. 

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳