והעתיקה בכוונה.

כבר נתקלתי בספר חרדי שחלקים ממנו הועתקו מילה במילה מספר "גוי" (והשוואתי בין שני הספרים..)

הם סומכות על זה שציבור הקוראים שלהם לא מכירים את הספר ולכן מעתיקות.

נכון הוא נפלא? 

קראתי פעם ספר של מ. ארבל (אני חושבת) שהיה הרבה יותר מדי דומה לספר של אגתה כריסטי.
אותו קו עלילה, אותם פרטים קטנים שמובילים לפתרון התעלומה, אותו טוויסט בסוף.

כמובן שבמקום גיבורה צעירה ויפה הוא כתב על בחור צעיר שחוזר בתשובה בסוף...

שיש בו חלקים מועתקים מילה במילה מהספר "תחנת זברה אינה עונה" של אליסטר מקלין (כמעט כל החלקים של הצוללת)

הייתי בהלם לגלות את זה...

אני זוכרת שבפעם הראשונה שקראתי את הספר התפעלתי מהבקיאות שלה, ובפעם השניה (אחרי שקראתי את תחנת זברה אינה עונה) זה פתאום היה לי יותר מדי מוכר...

(האנונימי זה כי יש אנשים שדיברתי איתם על זה, ואני לא רוצה שיזהו את הניק שלי, סליחה..)

שבגללם אני לא רוצה שיזהו את הניק..

נראה לי שקראו לספר של ארבל "סיכון מחושב", ואחד הדברים המשותפים לספרים היה בית חולים לחולי שחפת?

מקביל ל-"המרגלת היפה"

בית חולים לשחפת זכור לי במעומעם...

אני זוכרת מעקב אחרי פנינים ממחרוזת מיוחדת, שסומנו בסימן שנראה רק בקרינת UV

וכמובן ההפתעה הגדולה בסוף

והאמת גם הספר של כריסטי וגם של ארבל היו מרתקים

שהכותבת נתבעה עליו, כך סיפרו בארה"ב. נדמה לי שלספר קראו משוואה בנעלם אחד, והספר המקורי שהוא דמה לו הוא ביתו של שומר הזיכרון...

עד כמה שידוע לי הסופרת אכן הואשמה בפלגיאט (גניבה ספרותית)

זה כזה מביך לגלות דבר כזה......................

זה מה שאני מרגיש כשאני קורא סיפורים עם מוסר השכל , למשל בעיתון שבת  בגודל קטנטן שקוראים לו אולי שלום לכולם או משהו כזה. הכ נראה כלקוח ישר מעיתונות כנסייתית. המון פעמים יש ילד מסכן ועני שבסוף נהיה רופא מנתח מ]פורסם. ואס מגיע אליעו לגמרי במקרה מי שסייע לו בילדותו במשהו , ולמישהו הזה אין כסף ועכשיו הילד-רופא נזכר בו ומציל את חייו בחינם . כמה מתוק.

 לפעמים זה שמגיע היה דוקא מישהו רשע שעשה צרות לילד אבל ילד-המנתח הוא איש טוב ושוב מנתח בחינם את הרשע ומציל את חייו. וכך כל מיני סיפורי מתק נוצריים .  לפעמים משנים את השמות וקריס נהיה מוישל'ה ולפעמים השמות נשארים.

מקוריים ואיכותיים

בס"ד

והרבה מהסיפורים בו בכלל לא כמו שאתה מתאר. פעם הבאה על תוציא של רע על דברים שאתה לא מכיר. 

בניגוד לשאר המגיבים/ות, יצא לי יותר מפעם אחת לקרוא את העלון הזה, וגם לי יש תחושה שהעלון באווירה קצת מסיונרית. 

(אני מתנצלת מראש אם העלון בא ממקור כשר לחלוטין, אבל ככה אני מרגישה)

לקיחת חומר מספר שכתבה

אמנם זה לא נכון משפטית (היא לא האושמה, כי התביעה היתה אזרחית ולא פלילית) אך נקבע כי קיים דימיון שאיננו מקרי בין ספרה 'ואל אישך תשוקתך' ובין ספרה האוטביוגרפי של הסופרת החרדית שרה שפירו אשר יצא באנגלית  : " "Growing With My Children: A "Jewish Mother's Diary". 

חוץ מזה קיימת תביעה נוספת שעומדת כנגד הסופרת רגן ע"י סופרת חרדית אחרת בשם סוזי רוזנגרטן על גניבה ספרותית מספרה 'שידוך משמיים' לספר של רגן 'עקדת תמר'. תביעה זו עדיין לא הוכרעה.

אני חייבת לומר שלא קראתי אף אחד מהספרים של רגן. בעיקרון, וכל האמור לעיל אמור משיטוטי גוגל.

מיסיון במשמעו זאת העברה על דת, אינני מכירה את העלון המדובר, אך אני משערת שכל כוונתו להשיב יהודים לאביהם שבשמיים. אני לא יודעת איך את קוראת לזה, אבל זה איננו מיסיון.  

לפי דבריכם נראה שקרוב הלבבות נעשה בצורה לא כ"כ מתוחכמת אבל שוב, זה פשוט לא מיסיון! 

אבל שוב, זו הייתה תחושתי, (ולא תחושתי האישית בלבד) אפילו אם היא לא מוצדקת, זו תחושה. 

(וקצת צרמה לי ההתנפלות הכללית על "להתראות", במיוחד כשהסכמתי עם דבריו)

כלומר: הרגשתי שכל הזמן אולי יגיע הרגע שנבין מה האינטרס של מי שמפיץ אבל שלא בטוח שכוונתו לשם שמיים.

הוסיפה לזה העובדה שאין שום דרך לראות מי מפיץ את העלון או מטעם מי.

מעניין אותי כמה ספרים חרדים וכלליים קראת.

כי אני קראתי משני הסוגים המון המון ספרים, וכמות ההעתקות שנתקלתי בה קטנה מאד. 

בכל תרבות קיימת זיקה הדדית לגיטימית בין יצירות.

יש שם הרבה סיפורים פשוט טובים וזה ממש לא מסיונרי! זה תנועה גדולה שמחזירה הרבה אנשים בתשובה! ואני יודע את זה... חוץ מזה שלא מזמן כתב שם רב מפורסם מהציבור שלנו...

ולסיפורים האלה תמיד יש מוסר השכל מהפרשה..

ואני יגיד באמת אם זה סיפורים שמבוססים על נצרות זה באמת לא אמור לעניין אותי כי זה סיפורים איכותיים

מבוסס על סיפור גוי - "בן הסולטן"

אבל היא הפכה ספר שהוא מעין אגדת עם ערביה, עם צורת מחשבה ערבית, לספר עם המון מסר ופנימיות.

קשה לקרוא לזה גניבה ספרותית, כי זה ממש מהו חדש.

אותו, וגם איסתרק!

קודם כל - רק עכשיו גמרתי את הספר החרדי - ורוצה לומר שהוא מקסים בפני עצמו, כתוב טוב ומרתק, ומעלה שאלות טובות. העלילה עצמה בכלל לא דומה "לבבקשה תשגיחי על אמא", כך נראה שהיא לקחה רק את הרעיון הכללי, ולא העתיקה מילה במילה  או רעיון ברעיון(כמו סופרים אחרים שהוזכרו פה). למעשה, הייתי ממליצה למי שקשה לו לקרוא ספרים כבדים לקרוא דווקא את "אל תשכח את השמיר" במקום את "בבקשה תשגיחי על אמא", כי הוא הרבה יותר זורם - ועדיין בעל גוון ספרותי.

ובקשר למה שמיהו העלה פה - לדעתי יש הרבה ספרים חרדיים מקוריים ויפים. אמנם לא קראתי את כל הספרים הגויים שבעולם (וקראתי הרבה מהספרים החרדיים, לעומת זאת) אבל אני בטוחה שיש הרבה מקוריות ויופי בכתיבה החרדית.

אני עצמי, לפעמים, מעתיקה סוגי רעיונות לספריי. התחלתי פעם לכתוב סיפור על ילדה שמזכירה בכוונה את אן שירלי. אבל אם אי פעם אפרסם אותו - אציין זאת, כמובן.

יש קטע שממש דומה לספר שני רעים יצאו לדרך

בגיטלר, פלדהיים... יש את זה בכל מקום. 

גם סופרת חרדיה. לא זוכרת את שמה, אבל היא כתבה את הספר "קרן אור" שדומה להחריד לספר "אן שירלי, רק בגרסה הרבה פחות מוצלחת. המעשים האלה כל כך מקוממים אותי!

אני לא יודעת אם אוציא לאור אי פעם את הסיפור שדיברתי עליו, אבל אני מקווה שאם כן - זה לא יקומם אותך... 

של חיים ולדר, הוא ממש העתק של ספר שכתב חיים פוטוק- "הנבחר". מישהו מכיר?

גם הסגנון, והפניה לקוראים, והלשון בהווה, וגם התוכן.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.