והעתיקה בכוונה.

כבר נתקלתי בספר חרדי שחלקים ממנו הועתקו מילה במילה מספר "גוי" (והשוואתי בין שני הספרים..)

הם סומכות על זה שציבור הקוראים שלהם לא מכירים את הספר ולכן מעתיקות.

נכון הוא נפלא? 

קראתי פעם ספר של מ. ארבל (אני חושבת) שהיה הרבה יותר מדי דומה לספר של אגתה כריסטי.
אותו קו עלילה, אותם פרטים קטנים שמובילים לפתרון התעלומה, אותו טוויסט בסוף.

כמובן שבמקום גיבורה צעירה ויפה הוא כתב על בחור צעיר שחוזר בתשובה בסוף...

שיש בו חלקים מועתקים מילה במילה מהספר "תחנת זברה אינה עונה" של אליסטר מקלין (כמעט כל החלקים של הצוללת)

הייתי בהלם לגלות את זה...

אני זוכרת שבפעם הראשונה שקראתי את הספר התפעלתי מהבקיאות שלה, ובפעם השניה (אחרי שקראתי את תחנת זברה אינה עונה) זה פתאום היה לי יותר מדי מוכר...

(האנונימי זה כי יש אנשים שדיברתי איתם על זה, ואני לא רוצה שיזהו את הניק שלי, סליחה..)

שבגללם אני לא רוצה שיזהו את הניק..

נראה לי שקראו לספר של ארבל "סיכון מחושב", ואחד הדברים המשותפים לספרים היה בית חולים לחולי שחפת?

מקביל ל-"המרגלת היפה"

בית חולים לשחפת זכור לי במעומעם...

אני זוכרת מעקב אחרי פנינים ממחרוזת מיוחדת, שסומנו בסימן שנראה רק בקרינת UV

וכמובן ההפתעה הגדולה בסוף

והאמת גם הספר של כריסטי וגם של ארבל היו מרתקים

שהכותבת נתבעה עליו, כך סיפרו בארה"ב. נדמה לי שלספר קראו משוואה בנעלם אחד, והספר המקורי שהוא דמה לו הוא ביתו של שומר הזיכרון...

עד כמה שידוע לי הסופרת אכן הואשמה בפלגיאט (גניבה ספרותית)

זה כזה מביך לגלות דבר כזה......................

זה מה שאני מרגיש כשאני קורא סיפורים עם מוסר השכל , למשל בעיתון שבת  בגודל קטנטן שקוראים לו אולי שלום לכולם או משהו כזה. הכ נראה כלקוח ישר מעיתונות כנסייתית. המון פעמים יש ילד מסכן ועני שבסוף נהיה רופא מנתח מ]פורסם. ואס מגיע אליעו לגמרי במקרה מי שסייע לו בילדותו במשהו , ולמישהו הזה אין כסף ועכשיו הילד-רופא נזכר בו ומציל את חייו בחינם . כמה מתוק.

 לפעמים זה שמגיע היה דוקא מישהו רשע שעשה צרות לילד אבל ילד-המנתח הוא איש טוב ושוב מנתח בחינם את הרשע ומציל את חייו. וכך כל מיני סיפורי מתק נוצריים .  לפעמים משנים את השמות וקריס נהיה מוישל'ה ולפעמים השמות נשארים.

מקוריים ואיכותיים

בס"ד

והרבה מהסיפורים בו בכלל לא כמו שאתה מתאר. פעם הבאה על תוציא של רע על דברים שאתה לא מכיר. 

בניגוד לשאר המגיבים/ות, יצא לי יותר מפעם אחת לקרוא את העלון הזה, וגם לי יש תחושה שהעלון באווירה קצת מסיונרית. 

(אני מתנצלת מראש אם העלון בא ממקור כשר לחלוטין, אבל ככה אני מרגישה)

לקיחת חומר מספר שכתבה

אמנם זה לא נכון משפטית (היא לא האושמה, כי התביעה היתה אזרחית ולא פלילית) אך נקבע כי קיים דימיון שאיננו מקרי בין ספרה 'ואל אישך תשוקתך' ובין ספרה האוטביוגרפי של הסופרת החרדית שרה שפירו אשר יצא באנגלית  : " "Growing With My Children: A "Jewish Mother's Diary". 

חוץ מזה קיימת תביעה נוספת שעומדת כנגד הסופרת רגן ע"י סופרת חרדית אחרת בשם סוזי רוזנגרטן על גניבה ספרותית מספרה 'שידוך משמיים' לספר של רגן 'עקדת תמר'. תביעה זו עדיין לא הוכרעה.

אני חייבת לומר שלא קראתי אף אחד מהספרים של רגן. בעיקרון, וכל האמור לעיל אמור משיטוטי גוגל.

מיסיון במשמעו זאת העברה על דת, אינני מכירה את העלון המדובר, אך אני משערת שכל כוונתו להשיב יהודים לאביהם שבשמיים. אני לא יודעת איך את קוראת לזה, אבל זה איננו מיסיון.  

לפי דבריכם נראה שקרוב הלבבות נעשה בצורה לא כ"כ מתוחכמת אבל שוב, זה פשוט לא מיסיון! 

אבל שוב, זו הייתה תחושתי, (ולא תחושתי האישית בלבד) אפילו אם היא לא מוצדקת, זו תחושה. 

(וקצת צרמה לי ההתנפלות הכללית על "להתראות", במיוחד כשהסכמתי עם דבריו)

כלומר: הרגשתי שכל הזמן אולי יגיע הרגע שנבין מה האינטרס של מי שמפיץ אבל שלא בטוח שכוונתו לשם שמיים.

הוסיפה לזה העובדה שאין שום דרך לראות מי מפיץ את העלון או מטעם מי.

מעניין אותי כמה ספרים חרדים וכלליים קראת.

כי אני קראתי משני הסוגים המון המון ספרים, וכמות ההעתקות שנתקלתי בה קטנה מאד. 

בכל תרבות קיימת זיקה הדדית לגיטימית בין יצירות.

יש שם הרבה סיפורים פשוט טובים וזה ממש לא מסיונרי! זה תנועה גדולה שמחזירה הרבה אנשים בתשובה! ואני יודע את זה... חוץ מזה שלא מזמן כתב שם רב מפורסם מהציבור שלנו...

ולסיפורים האלה תמיד יש מוסר השכל מהפרשה..

ואני יגיד באמת אם זה סיפורים שמבוססים על נצרות זה באמת לא אמור לעניין אותי כי זה סיפורים איכותיים

מבוסס על סיפור גוי - "בן הסולטן"

אבל היא הפכה ספר שהוא מעין אגדת עם ערביה, עם צורת מחשבה ערבית, לספר עם המון מסר ופנימיות.

קשה לקרוא לזה גניבה ספרותית, כי זה ממש מהו חדש.

אותו, וגם איסתרק!

קודם כל - רק עכשיו גמרתי את הספר החרדי - ורוצה לומר שהוא מקסים בפני עצמו, כתוב טוב ומרתק, ומעלה שאלות טובות. העלילה עצמה בכלל לא דומה "לבבקשה תשגיחי על אמא", כך נראה שהיא לקחה רק את הרעיון הכללי, ולא העתיקה מילה במילה  או רעיון ברעיון(כמו סופרים אחרים שהוזכרו פה). למעשה, הייתי ממליצה למי שקשה לו לקרוא ספרים כבדים לקרוא דווקא את "אל תשכח את השמיר" במקום את "בבקשה תשגיחי על אמא", כי הוא הרבה יותר זורם - ועדיין בעל גוון ספרותי.

ובקשר למה שמיהו העלה פה - לדעתי יש הרבה ספרים חרדיים מקוריים ויפים. אמנם לא קראתי את כל הספרים הגויים שבעולם (וקראתי הרבה מהספרים החרדיים, לעומת זאת) אבל אני בטוחה שיש הרבה מקוריות ויופי בכתיבה החרדית.

אני עצמי, לפעמים, מעתיקה סוגי רעיונות לספריי. התחלתי פעם לכתוב סיפור על ילדה שמזכירה בכוונה את אן שירלי. אבל אם אי פעם אפרסם אותו - אציין זאת, כמובן.

יש קטע שממש דומה לספר שני רעים יצאו לדרך

בגיטלר, פלדהיים... יש את זה בכל מקום. 

גם סופרת חרדיה. לא זוכרת את שמה, אבל היא כתבה את הספר "קרן אור" שדומה להחריד לספר "אן שירלי, רק בגרסה הרבה פחות מוצלחת. המעשים האלה כל כך מקוממים אותי!

אני לא יודעת אם אוציא לאור אי פעם את הסיפור שדיברתי עליו, אבל אני מקווה שאם כן - זה לא יקומם אותך... 

של חיים ולדר, הוא ממש העתק של ספר שכתב חיים פוטוק- "הנבחר". מישהו מכיר?

גם הסגנון, והפניה לקוראים, והלשון בהווה, וגם התוכן.

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!