מבינה אותך מאוד

אם היית מבינה איזו מתנה קבלת הריון מיד.. ללא יסורים

היית רק  מאושרת וב"ה זה יגיע 

תתגברי על הדברים שיש בך כרגע

קבלת מתנה ענקית

מזל טוב

לדבר עם חברות שכבר עברו את זה

להגיד לעצמך שרוב הנשים מצליחות ואין סיבה שדווקא את לא תצליחי

ולהיות עסוקה. כשעסוקים אין זמן למחשבות קשות

גם אנחנו היינו במקומך. מופתעים! למרות שאנחנו לא מנענו, אבל עדיין לא ציפינו שזה יגיע כ"כ מהר... והיה הלם, וקצת הרגשה של- רגע! לא התכוונתי באמת! אמא'לה, מי מוכן להיות אמא?

כמו שכתבו מעל- 9 חודשים זה המון!!!!

אני מתלבטת אם לכתוב את זה- לצערי ההריון לא התפתח והייתה לי הפלה. תאמיני לי שהצער שלנו באובדן היה ממש גדול. לקח לנו רק חודש להיכנס לעניינים ולרצות. ואני עדיין מפחדת ומרגישה קצת אמביוולנטית. זה מפחיד! אבל בכל זאת אני רוצה...

ואגב- אני מאמינה (לא יודעת) שהכל ישתנה כמו שאת אומרת- אבל לטובה. בדיוק כמו שלהתחתן זה צעד ענקי ומלחיץ שמשנה את הכל אבל למציאות טובה ומדהימה  יותר- כך גם להיות אמא. 

הייתי רוצה לנסות להגיד לך, שמה שאת מרגישה זה טבעי ונורמלי, וקיים אצל הרב.

לפחות אל תנסי להאשים את עצמך על התחושות האלו, אלא לקבל את עצמך, כזאת את כרגע, זאת המציאות שלך כרגע, שה' שלח לך.

אחרי שתקבלי את עצמך ככה, יהיה לך הרבה יותר קל לאט לאט להשתחרר מזה. כמו שכבר כתבו, יש לך 9 חודשים...

כשאת נמצאת במציאות של דחיה כלפי הרגשות שלך, שלא היית רוצה שיהיו, את פחות פנויה להשלים איתם, והם גם לא יניחו לך... אם תתני להם מקום, יותר מהר הם ישחררו אותך...

כמובן, הכל זה תהליכים, לא ביום אחד קורים שינויים, אבל הם קורים. תאמיני בזה ותתפללי על זה..

בהמשך גם תתחילי הרגיש תנועות, אני מאמינה שזה יעזור לך להתחבר לתינוק שלך, לדמיין אותו, ולחכות לו... את יכולה לדבר איתו כבר מעכשיו, להגיד לו שקשה לך, להסביר לו שכל הקושי שלך זה רק בגלל שאת רוצה להגיע לגידול שלו בצורה הכי מוכנה ומתאימה, כדי שתהיי לו האמא הכי טובה. תגידי לו שכמה שקשה לך לרצות אותו עכשיו, כל כך קשה לך עם הקושי הזה, ואת כל כך רוצה כבר לרצות אותו ולחכות לו בפשטות... 

דברי, תוציאי, תתפללי, תכתבי....

וה' איתך!

מקווה שלפחות חלק ממה שאני כותבת יתאים לך, בכל מקרה אל תקחי מה שלא. כוונתי רק לטובה...

גם אני הייתי מופתעת הדבר הראשון שיצא לי מהפה לבעלי "איך עשית לי את זה"...

ולא זכיתי שההריון  יתפתח והיתה הפלה טבעית ותאמיני לי שאת לא רוצה את זה! גם אם זה מה שאת אומרת!

ב"ה כעבור 3 חודשים זכיתי להפקד ואז כבר הייתי יותר חכמה אבל זה כבר היה חכמה שלאחר מעשה

כיום אני אחרי לידה והקשר ביני לבנין בעלי רק התהדק בתקופה הזו ונבנה וכמו שכבר אמרו 9 חודשים זה המון זמן בזמן הזה אני ובעלי עשינו כל דבר אפשרי ביחד ונהננו מזמן זה כהוגן מספיק בשביל להרגיש מוכנים ורוצים כבר לההיפך להורים

להיות אמא זו מתנה ענקית! תשמרי על לשונך שלא תאבדי את זה!

שזה לא עוד שבוע... בזמן הזה תשתדלי "לקחת את עצמך בידיים" ולתת לעצמך הזדמנות לצמוח ולשמוח, כן לבנות את הזוגיות, כל עוד אין תינוק לטפל בו, ללמוד על התהליך המדהים שאת עוברת בע"ה, להשתדל לקבל באהבה את המתנה לה זכית טרם היותך חשה מוכנה, להכין את עצמך אליה אך להשקיע גם בעצמך ובבעלך, כדי לא להרגיש שההריון הזה תפס לך את כל העולם עכשיו והכל הולך להתערער לך.הזמן יעשה את שלו בע"ה, תפנקי את עצמך, בגדי הריון חדשים ויפים... קיצר- תעשי הכל כדי לשמוח, את מכירה את עצמך הכי טוב ויודעת מה משמח אותך.

זה נכון שאחרי לידה כל השגרה משתנה, אבל לוקח זמן, והכל נבנה ומתארגן מחדש...

ובוודאי שממשיכים להיבנות יחד, ואפילו לדעתי ברמה יותר גדולה, תחשבי על זה כמו פרויקט גדול משותף שלקחתם על עצמיכם כזוג. לגדל ילד. לא מגבש? לא בונה? דווקא מהקשיים והצחוקים שבדרך מתחברים יותר וגדלים יחד...

כמובן שהחיים נהיים יותר עמוסים עם הזמן, אבל תמיד צריך למצוא את הזמן לזוגיות. ומוצאים. אל תדאגי.

אם זה חשוב לכם - תצליחו למצוא. כנ"ל זמן לעצמך.

וגם אם לא באותה כמות כמו שיכלתם עד שהגיעו הילדים - כל זמן שתמצאו יהיה לכם משמעותי ומחזק מאד בעז"ה.

ונראה לי שחלק מהפחד והחשש, זה בגלל שזה דבר כל כך גדול ולא מוכר שעומד לנחות עלייך, ולא באמת בגלל שזה כ"כ כ"כ קשה ח"ו בצורה מציאותית. וכשתתקרבי ותהיי במציאות הזאת, כל הבלון הגדול יתפוצץ, ותראי בדיוק איפה הקשיים ואיפה היופי והשמחה.

ובמבט לאחור אני יכולה להגיד לך, שילדים מוסיפים לבית כל כך הרבה אור ושמחה, שמאפילים על הקשיים, שגם הם קיימים, ברור. וגם אם יהיו תקופות קשות - הן יעברו, ואתם תגדלו מזה יחד! עם ה'!

בהצלחה רבה!

מעבר ללחץ מהעתיד, כתבת שזה מעציב אותך.

לדעתי כדאי לך לשבת עם עצמך ולכתוב בדיוק מה מעציב אותך.

תכתבי בדיוק מה המחשבות שמעציבות אותך, את כולן.

אח"כ תנסי לאט לאט לכתוב לעצמך תשובות למחשבות האלו, מה בהם נכון, ומה לא.

ומה יכול לעזור לך להתגבר על העצב בכל דבר.

מאמינה שלאט לאט תמצאי תשובות ופתרונות שישמחו אותך במציאות שלך. 

אבל אל תדחיקי.

כמובן לא הכל ביום אחד, קחי את הזמן, ותגשי לזה בכיף. כי המטרה שלך זה לשמח את עצמך, זה לא אמור להיות מעיק. תעשי את זה עם כיבוד טוב...

כמובן רק אם זה טוב לך, אבל ממליצה לנסות.

בהצלחה!

הכנה ללידה חשוב גם הכנה להנקה והכנה לתקופה שאחרי הלידה, בדגש על מצבי רוח, 

יקרה, אחרי לידה- כל החיים משתנים, לטובה, הדגשים והעדיפויות משתנים, ולוקח זמן להתאזן מחדש, אבל בסוף זה קורה, היציבות חוזרת והאושר- אינסופי.

לא נשקר לך שהכל ורוד.

הכי הכי חשוב- שיהיה ערוץ תקשורת פתוח, לתפילה, לשיחה תמידית עם הבעל, עם חברה טובה, עם אמא.

זו תקופה מדהימה, אם כי עוצמתית מאוד ולכן דורשת הכנה, להיות כלי מוכן לברכה העצומה הזו.

נשמח להיות איתך וללוות אותך שלב שלב, רק בואי "נפרק" את ה"תיק" הזה לחלקים קטנים, ונתמודד עם כל שלב בנפרד, למשל כעת שלב קבלת המצב, השלמה איתו ועבודה על השמחה וההנאה ממנו, אח"כ התמודדות עם שינוייים גופניים, ועם בדיקות... שלב שלב...

סליחה אם הלאיתי אותך...כאן בשבילך, וגם באישי, אם את רוצה.

רוב המשפחות עוברות טלטלה עצומה בשנה הראשונה אחרי לידה ראשונה.

לא כולן - אבל הרבה משפחות.

כל הכבוד לך על המודעות. רוב האנשים חיים בסרט, או שאומרים "לי זה לא יקרה" או "יהיה בסדר".

העובדה שאת לא מרגישה ככה - תעזור דווקא לכם להתמודד טוב יותר עם המשברים והטלטלות.

שיהיה בשעה טובה ובנחת

זה כן גורם לשינוי ומהפך, אבל בונה ולא שובר

וגם אם יש טלטול למטה, לומדים מזה איך לעלות למעלה

אני חושבת שמילים עדינות יותר יעזרו לפותחת השרשור, משבר נשמע קצת מפחיד

היא השתמשה במילה משבר לתאר דברים שקורים בחיים.

והם בהחלט קורים.

וכמו שאת אומרת, אם מתמודדים - זה בונה אותך.

ושיהיה בהצלחה לכולנו

אם הייתי שומעת דברים כמו של יוקטנה לפני הלידה...

כנראה שבני אדם שונים הם בעלי צריכים שונים ותגובות שונות

וטוב ששתיכן כתבתן את דעתכן, כך השואלת תוכל לבחור את המתאים לה.

ההריון היה זוועתי, אבל אני חייבת להגיד שהקטנה רק הוסיפה לנו,

וחיזקה את האהבה שלנו יש אתגרים, אבל היא מוסיפה לנו!

תקראי ותתתכוני, זה מתנה ואל תדאגי תעשי הכנה

ותמצאי אנשים שיעזרו לך ויהיה בסדר.

זה נשמע שיש לך מודעות מדהימה

נצלי אותה!

אם הקב"ה נותן לך את זה - סימן שזה מה שאת צריכה.

וגם אם לחשוב הגיונית: הולדת ילד - זה שלב בהתפתחות המשפחה, שלב בבניית הזוגיות.

נסי לחשוב אחרת. את מאד מבולבלת. נסי להרגע. כן, זה לא יצא בשליטתך, אך לא כל דבר צריך לצאת בשליטתך. גם דפיקות הלב לא בשליטתך, גם יצירת תאי הדם לא בשליטתך.....

נגיד, היית (לא חשוב כרגע אם זה נכון) אחרת. לא יצא. קורה לכל אחת, וגם לך יקרה עוד המון פעמים בחיים, שדברים יוצאים אחרת מהתיכנון. הכול - לטובה בלבד. בהשגחה פרטית נכנסת להריון. תחשבי כמה זה טוב. במקום לחפש אשמים - זה אף פעמים לא מועיל, אבל תמיד מזיק - תגידי תודה לבורא שהוא צירף אותך להשתתף בבריאה. תחשבי על זה. תחשבי כמה הוא קירב אותך אליו!..

תחשבי, שתהיה אמא. האם יש דבר גדול מזה? אמהות - זה שיא הנשיות. שיא הנתינה. שיא הרחמים. ..

תחשבי על הערך החדש שיש לך עכשיו בעיניי בעלך.את הולכת לתת לו את מה שאף אחד אחר לא נתן. ואת הולכת לעזור לו גם בקיום מצוות, ברכישת את עולם הבא.

תחשבי על הילד שלכם. מי הוא יהיה? איך את רוצה לראות אותו? אותה? תחשבי על השמות. אם תכינו שמות בתחילת ההריון - פירוש הדבר שתזמינו נשמה מסויימת. זה כל-כך חשוב...

תחשבי על התינוק שלכם. הוא יודע על ההרהורים שלך. איך זה לחיות את כל החיים בהרגשה שהיית לא רצוי?אני בטוחה, שאת לא רוצה את זה בשביל הילד שלך.

האם את יודעת, שאחת הסיבות להפלה - שילד לא רוצה לבוא לסיטואציית חיים מסוימת. למשל, לא מוכן לחיות כל החיים לא רצוי.

אבל את לא באמת לא רוצה. פשוט זה בא לך בהפתעה. ואת מבולבלת. אל תתפחי את כל המחשבות הזרות הללו. שחררי אותם. תחשבי חיובי. תשמחי בברכה שבורכת בה פתאום.  תגידי תודה לבורא. תגידי תודה לבעלך. חייכי.

את עולה מדרגה עכשיו. הזוגיות שלכם עולה מדרגה עכשיו. המשפחה שלכם עולה מדרגה עכשיו. זה קורה עכשיו - בגלל שהכי טוב לכם שזה יקרה עכשיו. תשמחי לזה.

ושיהיה לך הריון תקין, לידה קלה, תינוק בריא וצדיק, שלום בית ושתחיה השגחה פרטית יותר ממה שחיית עד היום.

אני יכולה כ"כ להבין אותך. מכירה את התחושה.

רציתי רק לחזק אותך במשהו שלא אמרו כאן-

אצלי, הלידה עצמה (וגם אחר כך), כ"כ חיזקה את הזוגיות.

לידה זה חוויה זוגית לא נורמלית, בשבילי- ממש להתחתן מחדש.

היום של הלידה עצמו כ"כ קירב אותנו, (בעלי היה איתי כל הלידה ממש), וגרם לנו לבנות משהו חדש בזוגיות.

(אם תרצי לשמוע עוד על איך אני רואה את הליווי של בעל בלידה, אשמח לפרט לך)

לגבי מה ששאלת-

מוצאים זמן לעצמנו, ב"ה, שמחים מאד בפרי המתוק שה' נתן לנו.

וגם- זאת עבודה. רואים שאת יודעת את זה בפנימיות. נכון שלא א לך ההריון הזה בעיתוי שבדיוק בא לך, 

אבל יש פה גם הזמנה לשנות את הגישה והתודעה, לא להגי- ככה אני וזהו.

אז שיהיה בהצלחה!

כתבו לך. 

אל תשכחי שהריון מלווה בהמון תגובות הורמונליות שגורמות לכל רגש קיים ואמיתי להתעצם ולהשתלט עלינו.

אם תשוטטי בדפים קודמים של הפורום, את תגלי שנשים, במיוחד בתחילת הריון, לא משנה איזה מספר של הריון, חשות רגשות עזים, בוכות הרבה, מפחדות יותר, היסטריות יותר, וכו'.

לי אישית, בהרבה משברים כאלה במהלך ההריון - מאוד עוזר להזכיר לעצמי שזה לא באמת אני אלא השפעת ההורמונים עלי. אני פשוט מרשה לעצמי לבכות, בלי להתרגש משזה שבכיתי...

ואני שוב מדגישה - הרגשות הם קיימים, אמיתיים ואמרים הרבה, אבל הם מופיעים ומורגשים הרבה יותר חזק ממה שהם. וצריך לקחת את זה בחשבון כדי לא להיכנס לייאוש עצמי...

עוד משהו שעזר לי בכל מיני משברים - זה לנתב את הרגשות העזים לתפילות. תפילות במילים שלי ללא טקסטים מוכנים מראש. זה ממש פועל ישועות!

ב"הצלחה גדולה בכל!

למרבה הפלא גם אני שנקלטתי אחרי המתנה ארוכה ומייגעת הייתי בשוק!!!

הייית בהלם מבעלי  , כעסתי עליו שבגללו אני מרגישה כזה רע ואפילו פחדתי ממנו 

פחדתי פחד מוות מהרעיון שאני הולכת להיות אמא וכל מה שאני מכירה הולך להשתבש

ולפעמים אפילו הצטערתי שמי צריך את ההריון הזה בכלל....

בכל מקרה הריון זה תקופה ארוכה :

יש לך מספיק זמן להתעצבן על ההריון, לעכל את קיומו ובסוף אפילו להנות ממנו ולחכות ללידה

ואחרי שהילד יוולד בעז"ה, ואחרי שתסתגלו אליו ותהנו ממנו (ואצלי ההסתגלות כללה גם איזה דכאון לידה )

תראי איזה עומק וביטחון נותן ילד לאהבה שלכם .

ולא - לא כל כך מהר ילד אחד גונב את הזמן של הזוגיות

לילד אחד די קל למצוא סידור כדי לצאת בלעדיו,  ויותר מזה ותינוק אחד ישן די קל פשוט לקחת איתכם

היום , בהריון שני אני יכולה לומר לך שאחרי שאני יודעת מה זה ילד בבית

אני ממש ממש ממש מחכה לתינוק החדש, מה לא היה בהריון הראשון

הריון בהפתעה, שלושה חודשים אחרי החתונה, (בנסיבות מסוימות שיחקתי עם הגלולות ו...)

מזדהה עם התחושה שלא היה לנו מספיק זמן להיות "זוג צעיר", אבל יכולה לומר שהתקופה של ההריון בנתה אותנו, בעלי היה מעורב ותומך וזה חיזק את הקשר בינינו. דברי עם בעלך, שתפי אותו בתחושות שלך, לפעמים לגברים יש ראיית מציאות שונה כל כך משלנו הנשים, ונקודת המבט שלו יכולה לתת לך חיזוק, כמו גם ההבנה שלו לליבך.

מעבר לכך, מדובר בתשעה חודשים של הריון, וזה בכל זאת פרק זמן שמאפשר התפתחות כזוג, שבתות, שיגרה יומית, ארוחות ערב שמכינים יחד, יציאה לבילויים ולטיולים, השתדלנו לנצל את הזמן וזה נתן הרגשה טובה. טיפ קטן - אם תכננתם ירח דבש בחו"ל - אל תוותרו עליו! אפשר למצוא יעדים נוחים גם לאישה בהריון, אפשר לטוס עד שבועות די מתקדמים בהנחה שהכל בסדר ובהתייעצות עם הרופא, ונסיעה לתקופה ארוכה (שבוע ומעלה) זה באמת משהו שקשה קצת לעשות כשיש ילדים קטנים. השבועיים שבילינו יחד בחו"ל קרבו בינינו והיו חוויה כיפית ומיוחדת, הייתי בחודש שישי וטיילנו ברכב, ברכבת, ברגל ובאופניים בלי בעיה. 

בנוסף, ראינו סביבנו מקרים לא מעטים של בעיות פוריות, והודינו לקב"ה שלא העמיד אותנו בניסיון של קשיים בהבאת ילדים לעולם. טיפולי פוריות שכרוכים בבדיקות, שינויים הורמונליים, אכזבות - מהווים התמודדות זוגית לא פשוטה, שנחסכה מאיתנו.

לא כתבת עד כמה מהר...

אבל אני נכנסתי להריון שלשה שבועות!! (כן כן שבועות לא חדשים) אחרי החתונה!

משום מה תארתי לעצמי שזה מה שיקרה

לא שמחתי. הייתי רוצה עוד כמה חדשים.

אבל זה מה שה' נתן

התמודדנו. (הרגשתי די טוב תודה לקל! אז היה סביל)

בעלי לא עיכל בכלל

הייתי קצת לבד בעניין.

עד היום אני אומרת שזה סוג של נסיון

נכון. לא הייתי רוצה להחליף בחיים עם הנסיון של להתמודד שאין הריון ומחכים להריון...

אבל עדיין זה סוג מסויים של נסיון.

הילד בן כמעט 12 היום ויש אחריו עוד כמובן ב"ה .

הכל טוב

הזוגיות פורחת ומלבלבת עם המון השקעה.

ואי אפשר להשוות את הזוגיות של אז לזוגיות של היום

הרבה יותר עומק היום

הרבה יותר קשר

וכל ילד נוסף והריון נוסף רק מקשר יותר

בהצלחה מתוקה!!

לא הייתי שואלת מישהי שאני לא מכירה לא על בד  בדיקה וגם לא על פד..

אם זו מישהי שאני מכירה ומרגישה בנוח לבקש פד אז כן הייתי שואלת. את אישה דתיה נשואה זה לא סוד אלא הנחה סבירה שאת שומרת טהרה.

וכבר יצא לי כמה פעמים להביא לנשים.

אני באופן אישי לא בטוחה שהייתי מבקשת, אבל בסוף אנחנו נשים וקורה ששוכחים.

את שניהם.

לא רואה את זה בכלל כבעיה.

לפעמים נניח ביקשתי מחברה שאני יותר קרובה אליה והיא אמרה, חכי אני אשאל חברות אחרות שלי והיא ניסתה להשיג לי מהקרובות שלה.

כנראה השום מצב

לק"י

אשה זרה הייתי מתביישת לשאול.

אבל לא נשמע לי נורא כל כך.

אם זה היה קורה לי הייתי מעדיפה לקפוץ לפארם קרוב ולקנות ולא לבקש ממישהי אחרת.

אפילו מאחיות שלי לא היה נעים לי לבקש.

אגב, אם זה היה קורה באמצע שבעה נקיים פשוט הייתי מדלגת על הבדיקה.

הבעיה מבחינתי היא רק ב3 בדיקות המחייבות (הפסק, ראשון ושביעי)

מאוחר והייתה חייבת לעשות בדיקה, התקשרה אלי וביקשה לבוא אלי הביתה לעשות. כי היא גרה רחוק והייתה מגיעה אחרי שקיעה.

וביקשו ממני בעוד הזדמנויות, לא רואה בזה בעיה

וזה נוח ונגיש

יש אפליקציות

יש מקום מסודר לשלוח מיילים של קבלות

זה אחלה

(נגיד זה מממן לי זה הבונג'סטה בהריונות וגם עשיתי דרכם סקירה מאוחרת וכזה)

קוראים לה שירה +972 55-688-1602

למשל אני משתמשת הרבה ברפואה משלימה, עשיתי דרכה ביטוח לזה ספציפית שעולה 30, והפ מחזירים 60 אחוז מעלות הטיפולים...

רק הביטוח.

הוא מקבל את התשלום ישירות מהם.

לק"י

אלא הם בודקים בשבילך איזו חברה הכי משתלמת וכו'.

עליהם דיברת?

לק"י

אני יודעת שבהראל זה ממש פשוט.

מניחה שלא רק שם.

נשמע לי יקר

לי יש סוכנת דרך העבודה, אבל חינמית

יכולה לפנות אלי בפרטי ואמליץ לך על סוכנים

עובדת בתחום

אם יש לילד אבחנה כלשהי/ מחלה יש סיכוי גדול שלא יתנו לכם לעשות לו ביטוח או שיבטחו אותו ויחריגו דברים שקשורים לאבחנה שלו. באבחנה אני מתכוונת למשהו רשמי שכתוב במסמכים של הקופה, לא לחשדות.

לגבי סוכן אני לא יודעת כמה זה נצרך כי כמעט על כל דבר אפשר להגיש באתר ולקבל החזר תוך מספר שבועות. יש בקשות מסוימות שנדרש להן יותר מסמכים וגם אחרי ששלחת את הבקשה מבקשים עוד מסמכים אבל זה לא קורה הרבה.

אולי כדאי לפנות לסוכן אחר בלי לאמר מה הסוכן הראשון אמר לך ולראות אם משלמים על ליווי מהסוג הזה. אבל אני לא חושבת שבכלל משלמים לסוכן.

כמה ביטוח פרטי זה שווה- כשיש מחלה או בעיה שדורשת טיפול/ מעקב קבוע לדעתי מאד שווה. לפעמים יש רופא מסוים שמומחה בבעיה שלך ואי אפשר להשיג אליו תור בקופה ומשיגים רק בפרטי. יש תורים שבסדר לחכות בשבילם ויש תורים או בדיקות שכל יום של עיכוב גורם לקושי ולדחייה בטיפול.

לדוגמה אצלי במקום לחכות שנה לבדיקה ספציפית בשיבא הלכתי בפרטי לרופאה שעושה אותה ובבדיקה גילו דברים חשובים. שילמתי 1600 ש"ח וקיבלתי החזר של 1200.

אם יש לך ביטוח ברמה הכי גבוהה בקופה יש אפשרות לתורים לרופא פרטי שאת משלמת באזור 200-300 ש"ח וזה משתלם, לרוב זמני המתנה לא ארוכים. זה יכול להחליף את הצורך בביטוח פרטי אם מה שאתם צריכים זה בעיקר רופאים ופחות טיפולים ובדיקות.

יצא לי ארוך, מקווה שלא חפרתי😉

אני גם לפני לידה והבת שלי איתנו בחדר

וזה מאוד מבאס אותי ומלחיץ איך זה יהיה

נשמע ממש ממש קשוח הצפיפות 😓

אני מאמינה שמה ששלכם שלכם ובעזרת ה' תגיע דירה אפילו מוצלחת יותר

אבל האכזבה עכשיו הכי הכי מובנת בעולם

אולי כדאי לשנות משהו בדירה הנוכחית ?

שמונים מטר זה שלושה חדרי שינה? למה אין ארון בכל חדר? שולחן כתיבה להעביר לסלון? 

יש 2 ארונות בשני חדרים

בארון אחד אני שמה גם בגדים שלנו וגם של הקטנים ובחדר השני את הארון ילדים

אבל זה לא מספיק...

נמאס לי לגור ככה

כל הזמן עודדתי את עצמי  שזה זמני אבל עכשיו שהתקוה התנפצה לרסיסים קשה לי להכיל את זה.. 

ועוד האכזבה הזאת מול הפרצוף ועוד לפני לידה

איך אני מכירה את זה, זה רברים שיכולים למוטט אותי.

מצאתם קונה לדירה שלכם? כמה זמן פינוי?

אני מניחה שאתם בטח עוברים לדרום.

אם כן, הרבה יותר מרווח שם, ותשקלי שוב את עניין העבדה לדעתי

🩷🩷🩷

ממש לשבת ולקרוא כמה ה' הוא מדויק, ומכוון הכל הכל  כי טוב עבורינו.

ולא סתם זה התעכב עד שנמצא קונה לדירתכם, כי כנראה מלמעלה לא טוב לכם להיות בדירה ההיא- אולי השכניפ, אולי בעיות בצנרת, אולי ניצלתם ממשהו רע שיש שם.. מי יודע... אבל ממש להתחזק בזה שזה כנראה הכי טוב עבורכם ןבעז"ה בהמשך תגלו למה..

נשמע ממש ממש קשוח.

אין עוד אופציות של דירות באזור שלכם?

אני חושבת שאולי כדאי לכם לשקול לעבור לגור אפילו בשכירות בדירה גדולה ומרווחת באזור שאתם אוהבים.

ולחפש בנחת אחר הדירה המושלמת.

אבל זה מאד מורכב  כי הילדים יצטרכו לעבור מסגרות.. והם לא רוצים.. הם גם צד בעניין.

ב"ה הם ילדים חרוצים ויש להם מעמד טוב בחברה. קשה לי לחשוב שנצטרך לנתק אותם מכל הטוב הזה ואז הם יצטרכו להוכיח את עצמם בכיתה חדשה..

ועכשיו אני מבינה את הפסוק דאגה בלב איש ישיחנה.

אחרי ששיתפתי כאן וראיתי את התגובות  ממש ירדה לי אבן מהלב.

בינתיים אנחנו לא מוכרים את הדירה שלנו כי חוששים להשאר בלי דירה. מפחיד אותי לחשוב שנהיה ללא קורת גג עם תשעה ילדים..

שכירות לא באה בחשבון כי גם ככה קשה לנו לעבור, אז מעדיפים לעשות את זה פעם אחת ולתמיד ולעבור לדירה שלנו בע"ה.

אני משתדלת לחיות בהודיה  ולהודות על המתנות שיש לי ויש המון על מה להודות ב"ה!!!!!! אבל היום נשברתי. ואני נותנת לעצמי את המקום להתאבל ולכאוב..

שרצינו ממש דירה והיא נמכרה לפני שמכרנו. גם אני לא הייתי לוקחת את הסיכון לקנות בלי למכור. ממש מבינה אותך!

אבל, זה נשמע לי קשה עד בלתי אפשרי לגור כפי שאת גרים, אז במקומך הייתי מוכרת ועוברת בינתיים לשכירות עד שמוצאת בית שעונה על הציפיות שלי. בהצלחה!

ומאוד קשה לתזמן קניה מכירה באותו זמן. תחשבי על זה. 

לק"י

למתקדמים להוסיף קצת ערק.

לא יודעת מאיזה גיל זה בסדר.

להגבי לה את הראש בשינה.

לשים בצל חתוך ליד הראש בלילה.

רפואה שלמה!

או מי מלח באף

זה מייבש את הנוזלים

שמתי לה מי מלח באף, בצל חתוך והגבהה לראש... ב''ה אחר כך היא באמת ישנה יחסית טוב (ועדיין ישנה, היתה גמורה...).

תודה על כל העצות!

אבל היא לא התכוונה לרע... אז התבאסתי על עצמי כזה

באסה שונה מכעס. אני מבינה למה אפשר לסלוח לה אם היא לא התכוונה, אבל אל תכעסי על עצמך שאת מבואסת מהשיחה איתה.

חיבוק, תעשי לך עכשיו משהו כיף לעצמך❤️

אבל שאלה בקטע ידידותי.. 

ובסוף זה יוצא יותר רע אם אני מתחמקת מלענות כמה זמן אני נשואה נגיד, כאילו מה הסיפור שלי

את יכולה לענות בערך

וזה לא עניינו של אף אחד למה אין לך או יש לך ילדים/ עבודה/ בית/ כסף וכולי. 

בכלל אני בדעה שאנשים צריכים להפסיק להביע דעה

על אתגרים של אחרים

אם כי גם חודשיים המתנה למי שרוצה זה מבאס

אבל להשוות לשנים???

צמרמורת!!! ז

אפשר להתעלם בנימוס מהשאלה או להעביר נושא. אפשר לאמר שלא מתאים לך לדבר על זה. אם אנשים לא נרמזים פשוט לסיים את השיחה וללכת גם אם זה לא נראה נחמד.

לא תמיד נעים לי לעשות את זה אבל הרבה פעמים כן. למדתי לחתוך את השיחות האלו ולענות רק כשמתחשק לי. לפעמים רק השיחה והחיטוט בנושאים הרגישים עושה לי ממש רע (אצלי לא מדובר בציפייה לילדים אלא במשהו אחר)

נשמעת חסרת טאקט ורגישות גם אם לא התכוונה.

בטח שהיית לא נחמדה.

אבל היא זו שצריכה לבדוק עם עצמה למה ולא את.

מילא ששאלה איפה הילדים. אמרת שאין, מוזמנת להסמיק ולמלמל בהצלחה, בע''ה ולשתוק.

מה הקשר לשאול כמה זמן את נשואה.

ולנאום לך על המתנה שלא הייתה לה.

זה חוסר רגישות בסיסית...

תקשיבי שאני אחרי המתנה אבל היא לא לילד ראשון! וגם לא שני. ולא מעיזה לאורך כל התהליך להשוות את עצמי למי שמחכה ללא ילדים. אין. זה לא אותו קושי בשום צורה. זה תמיד בסדר להתבאס או להרגיש אתגר אבל בפופורציה!! ולא לחשוב שמבינים אחרים שהמצב שלהם פשוט שונה לחלוטין! אני לא אומרת, יש מקום בעולם גם למי שחכתה ארבעה חודשים מותר לה להרגיש שזה היה לה מאתגר. אבל בשום צורה לא לחשוב שהיא הרגישה או מבינה את ההרגשה של מי שמחכה שנים לילד ראשון. או שלוש שנים לילד שני. קיצר זה היה לא לעניין. ולגיטימי מה שאת מרגישה!! 

ממש הבנת אותי! וגרמת לי לחייך אז תודה רבה

תודה רבה על ההזדהות!! עוזרות לי להירגע מזה...

על הטיקט של הבגד?

לא כזה קטן...

אולי יש לו איזה בגד עם כיסים שאת יכולה להדביק בתוך הכיס?

כיסים שהם לא באמת בשימוש אבל כן יש מקום

תופרת בתוך הכיס עוד כיס ומכניסה את זה ותופרת שיהיה סגור לגמרי

וחיבוק🫂

מקווה שתגלי שהכל בסדר 

שיהיה סגור לגמרי

גם אם מרגישים שם משהו קשיח

זה יכול להיות איזה תווית או משחק שהוא דחף

באמת מלחיץ שיתפסו

אבל יותר מלחיץ לא לשים מקליט...

הכניסה אצל תופרת, בתפר של הגומי של המכנס

אבל לדעתי אם נתפס מקליט זה יכול להיות עבירה פלילית חמורה

לפני כמה שנים ביררתי עבור אחד הילדים וזה מה שאמרו

מציע לבדוק קודם

ואם זה בתיק זה יותר בעיה

משהו כזה

בטוחה שיש פה שידעו לדייק