מבינה אותך מאוד

אם היית מבינה איזו מתנה קבלת הריון מיד.. ללא יסורים

היית רק  מאושרת וב"ה זה יגיע 

תתגברי על הדברים שיש בך כרגע

קבלת מתנה ענקית

מזל טוב

לדבר עם חברות שכבר עברו את זה

להגיד לעצמך שרוב הנשים מצליחות ואין סיבה שדווקא את לא תצליחי

ולהיות עסוקה. כשעסוקים אין זמן למחשבות קשות

גם אנחנו היינו במקומך. מופתעים! למרות שאנחנו לא מנענו, אבל עדיין לא ציפינו שזה יגיע כ"כ מהר... והיה הלם, וקצת הרגשה של- רגע! לא התכוונתי באמת! אמא'לה, מי מוכן להיות אמא?

כמו שכתבו מעל- 9 חודשים זה המון!!!!

אני מתלבטת אם לכתוב את זה- לצערי ההריון לא התפתח והייתה לי הפלה. תאמיני לי שהצער שלנו באובדן היה ממש גדול. לקח לנו רק חודש להיכנס לעניינים ולרצות. ואני עדיין מפחדת ומרגישה קצת אמביוולנטית. זה מפחיד! אבל בכל זאת אני רוצה...

ואגב- אני מאמינה (לא יודעת) שהכל ישתנה כמו שאת אומרת- אבל לטובה. בדיוק כמו שלהתחתן זה צעד ענקי ומלחיץ שמשנה את הכל אבל למציאות טובה ומדהימה  יותר- כך גם להיות אמא. 

הייתי רוצה לנסות להגיד לך, שמה שאת מרגישה זה טבעי ונורמלי, וקיים אצל הרב.

לפחות אל תנסי להאשים את עצמך על התחושות האלו, אלא לקבל את עצמך, כזאת את כרגע, זאת המציאות שלך כרגע, שה' שלח לך.

אחרי שתקבלי את עצמך ככה, יהיה לך הרבה יותר קל לאט לאט להשתחרר מזה. כמו שכבר כתבו, יש לך 9 חודשים...

כשאת נמצאת במציאות של דחיה כלפי הרגשות שלך, שלא היית רוצה שיהיו, את פחות פנויה להשלים איתם, והם גם לא יניחו לך... אם תתני להם מקום, יותר מהר הם ישחררו אותך...

כמובן, הכל זה תהליכים, לא ביום אחד קורים שינויים, אבל הם קורים. תאמיני בזה ותתפללי על זה..

בהמשך גם תתחילי הרגיש תנועות, אני מאמינה שזה יעזור לך להתחבר לתינוק שלך, לדמיין אותו, ולחכות לו... את יכולה לדבר איתו כבר מעכשיו, להגיד לו שקשה לך, להסביר לו שכל הקושי שלך זה רק בגלל שאת רוצה להגיע לגידול שלו בצורה הכי מוכנה ומתאימה, כדי שתהיי לו האמא הכי טובה. תגידי לו שכמה שקשה לך לרצות אותו עכשיו, כל כך קשה לך עם הקושי הזה, ואת כל כך רוצה כבר לרצות אותו ולחכות לו בפשטות... 

דברי, תוציאי, תתפללי, תכתבי....

וה' איתך!

מקווה שלפחות חלק ממה שאני כותבת יתאים לך, בכל מקרה אל תקחי מה שלא. כוונתי רק לטובה...

גם אני הייתי מופתעת הדבר הראשון שיצא לי מהפה לבעלי "איך עשית לי את זה"...

ולא זכיתי שההריון  יתפתח והיתה הפלה טבעית ותאמיני לי שאת לא רוצה את זה! גם אם זה מה שאת אומרת!

ב"ה כעבור 3 חודשים זכיתי להפקד ואז כבר הייתי יותר חכמה אבל זה כבר היה חכמה שלאחר מעשה

כיום אני אחרי לידה והקשר ביני לבנין בעלי רק התהדק בתקופה הזו ונבנה וכמו שכבר אמרו 9 חודשים זה המון זמן בזמן הזה אני ובעלי עשינו כל דבר אפשרי ביחד ונהננו מזמן זה כהוגן מספיק בשביל להרגיש מוכנים ורוצים כבר לההיפך להורים

להיות אמא זו מתנה ענקית! תשמרי על לשונך שלא תאבדי את זה!

שזה לא עוד שבוע... בזמן הזה תשתדלי "לקחת את עצמך בידיים" ולתת לעצמך הזדמנות לצמוח ולשמוח, כן לבנות את הזוגיות, כל עוד אין תינוק לטפל בו, ללמוד על התהליך המדהים שאת עוברת בע"ה, להשתדל לקבל באהבה את המתנה לה זכית טרם היותך חשה מוכנה, להכין את עצמך אליה אך להשקיע גם בעצמך ובבעלך, כדי לא להרגיש שההריון הזה תפס לך את כל העולם עכשיו והכל הולך להתערער לך.הזמן יעשה את שלו בע"ה, תפנקי את עצמך, בגדי הריון חדשים ויפים... קיצר- תעשי הכל כדי לשמוח, את מכירה את עצמך הכי טוב ויודעת מה משמח אותך.

זה נכון שאחרי לידה כל השגרה משתנה, אבל לוקח זמן, והכל נבנה ומתארגן מחדש...

ובוודאי שממשיכים להיבנות יחד, ואפילו לדעתי ברמה יותר גדולה, תחשבי על זה כמו פרויקט גדול משותף שלקחתם על עצמיכם כזוג. לגדל ילד. לא מגבש? לא בונה? דווקא מהקשיים והצחוקים שבדרך מתחברים יותר וגדלים יחד...

כמובן שהחיים נהיים יותר עמוסים עם הזמן, אבל תמיד צריך למצוא את הזמן לזוגיות. ומוצאים. אל תדאגי.

אם זה חשוב לכם - תצליחו למצוא. כנ"ל זמן לעצמך.

וגם אם לא באותה כמות כמו שיכלתם עד שהגיעו הילדים - כל זמן שתמצאו יהיה לכם משמעותי ומחזק מאד בעז"ה.

ונראה לי שחלק מהפחד והחשש, זה בגלל שזה דבר כל כך גדול ולא מוכר שעומד לנחות עלייך, ולא באמת בגלל שזה כ"כ כ"כ קשה ח"ו בצורה מציאותית. וכשתתקרבי ותהיי במציאות הזאת, כל הבלון הגדול יתפוצץ, ותראי בדיוק איפה הקשיים ואיפה היופי והשמחה.

ובמבט לאחור אני יכולה להגיד לך, שילדים מוסיפים לבית כל כך הרבה אור ושמחה, שמאפילים על הקשיים, שגם הם קיימים, ברור. וגם אם יהיו תקופות קשות - הן יעברו, ואתם תגדלו מזה יחד! עם ה'!

בהצלחה רבה!

מעבר ללחץ מהעתיד, כתבת שזה מעציב אותך.

לדעתי כדאי לך לשבת עם עצמך ולכתוב בדיוק מה מעציב אותך.

תכתבי בדיוק מה המחשבות שמעציבות אותך, את כולן.

אח"כ תנסי לאט לאט לכתוב לעצמך תשובות למחשבות האלו, מה בהם נכון, ומה לא.

ומה יכול לעזור לך להתגבר על העצב בכל דבר.

מאמינה שלאט לאט תמצאי תשובות ופתרונות שישמחו אותך במציאות שלך. 

אבל אל תדחיקי.

כמובן לא הכל ביום אחד, קחי את הזמן, ותגשי לזה בכיף. כי המטרה שלך זה לשמח את עצמך, זה לא אמור להיות מעיק. תעשי את זה עם כיבוד טוב...

כמובן רק אם זה טוב לך, אבל ממליצה לנסות.

בהצלחה!

הכנה ללידה חשוב גם הכנה להנקה והכנה לתקופה שאחרי הלידה, בדגש על מצבי רוח, 

יקרה, אחרי לידה- כל החיים משתנים, לטובה, הדגשים והעדיפויות משתנים, ולוקח זמן להתאזן מחדש, אבל בסוף זה קורה, היציבות חוזרת והאושר- אינסופי.

לא נשקר לך שהכל ורוד.

הכי הכי חשוב- שיהיה ערוץ תקשורת פתוח, לתפילה, לשיחה תמידית עם הבעל, עם חברה טובה, עם אמא.

זו תקופה מדהימה, אם כי עוצמתית מאוד ולכן דורשת הכנה, להיות כלי מוכן לברכה העצומה הזו.

נשמח להיות איתך וללוות אותך שלב שלב, רק בואי "נפרק" את ה"תיק" הזה לחלקים קטנים, ונתמודד עם כל שלב בנפרד, למשל כעת שלב קבלת המצב, השלמה איתו ועבודה על השמחה וההנאה ממנו, אח"כ התמודדות עם שינוייים גופניים, ועם בדיקות... שלב שלב...

סליחה אם הלאיתי אותך...כאן בשבילך, וגם באישי, אם את רוצה.

רוב המשפחות עוברות טלטלה עצומה בשנה הראשונה אחרי לידה ראשונה.

לא כולן - אבל הרבה משפחות.

כל הכבוד לך על המודעות. רוב האנשים חיים בסרט, או שאומרים "לי זה לא יקרה" או "יהיה בסדר".

העובדה שאת לא מרגישה ככה - תעזור דווקא לכם להתמודד טוב יותר עם המשברים והטלטלות.

שיהיה בשעה טובה ובנחת

זה כן גורם לשינוי ומהפך, אבל בונה ולא שובר

וגם אם יש טלטול למטה, לומדים מזה איך לעלות למעלה

אני חושבת שמילים עדינות יותר יעזרו לפותחת השרשור, משבר נשמע קצת מפחיד

היא השתמשה במילה משבר לתאר דברים שקורים בחיים.

והם בהחלט קורים.

וכמו שאת אומרת, אם מתמודדים - זה בונה אותך.

ושיהיה בהצלחה לכולנו

אם הייתי שומעת דברים כמו של יוקטנה לפני הלידה...

כנראה שבני אדם שונים הם בעלי צריכים שונים ותגובות שונות

וטוב ששתיכן כתבתן את דעתכן, כך השואלת תוכל לבחור את המתאים לה.

ההריון היה זוועתי, אבל אני חייבת להגיד שהקטנה רק הוסיפה לנו,

וחיזקה את האהבה שלנו יש אתגרים, אבל היא מוסיפה לנו!

תקראי ותתתכוני, זה מתנה ואל תדאגי תעשי הכנה

ותמצאי אנשים שיעזרו לך ויהיה בסדר.

זה נשמע שיש לך מודעות מדהימה

נצלי אותה!

אם הקב"ה נותן לך את זה - סימן שזה מה שאת צריכה.

וגם אם לחשוב הגיונית: הולדת ילד - זה שלב בהתפתחות המשפחה, שלב בבניית הזוגיות.

נסי לחשוב אחרת. את מאד מבולבלת. נסי להרגע. כן, זה לא יצא בשליטתך, אך לא כל דבר צריך לצאת בשליטתך. גם דפיקות הלב לא בשליטתך, גם יצירת תאי הדם לא בשליטתך.....

נגיד, היית (לא חשוב כרגע אם זה נכון) אחרת. לא יצא. קורה לכל אחת, וגם לך יקרה עוד המון פעמים בחיים, שדברים יוצאים אחרת מהתיכנון. הכול - לטובה בלבד. בהשגחה פרטית נכנסת להריון. תחשבי כמה זה טוב. במקום לחפש אשמים - זה אף פעמים לא מועיל, אבל תמיד מזיק - תגידי תודה לבורא שהוא צירף אותך להשתתף בבריאה. תחשבי על זה. תחשבי כמה הוא קירב אותך אליו!..

תחשבי, שתהיה אמא. האם יש דבר גדול מזה? אמהות - זה שיא הנשיות. שיא הנתינה. שיא הרחמים. ..

תחשבי על הערך החדש שיש לך עכשיו בעיניי בעלך.את הולכת לתת לו את מה שאף אחד אחר לא נתן. ואת הולכת לעזור לו גם בקיום מצוות, ברכישת את עולם הבא.

תחשבי על הילד שלכם. מי הוא יהיה? איך את רוצה לראות אותו? אותה? תחשבי על השמות. אם תכינו שמות בתחילת ההריון - פירוש הדבר שתזמינו נשמה מסויימת. זה כל-כך חשוב...

תחשבי על התינוק שלכם. הוא יודע על ההרהורים שלך. איך זה לחיות את כל החיים בהרגשה שהיית לא רצוי?אני בטוחה, שאת לא רוצה את זה בשביל הילד שלך.

האם את יודעת, שאחת הסיבות להפלה - שילד לא רוצה לבוא לסיטואציית חיים מסוימת. למשל, לא מוכן לחיות כל החיים לא רצוי.

אבל את לא באמת לא רוצה. פשוט זה בא לך בהפתעה. ואת מבולבלת. אל תתפחי את כל המחשבות הזרות הללו. שחררי אותם. תחשבי חיובי. תשמחי בברכה שבורכת בה פתאום.  תגידי תודה לבורא. תגידי תודה לבעלך. חייכי.

את עולה מדרגה עכשיו. הזוגיות שלכם עולה מדרגה עכשיו. המשפחה שלכם עולה מדרגה עכשיו. זה קורה עכשיו - בגלל שהכי טוב לכם שזה יקרה עכשיו. תשמחי לזה.

ושיהיה לך הריון תקין, לידה קלה, תינוק בריא וצדיק, שלום בית ושתחיה השגחה פרטית יותר ממה שחיית עד היום.

אני יכולה כ"כ להבין אותך. מכירה את התחושה.

רציתי רק לחזק אותך במשהו שלא אמרו כאן-

אצלי, הלידה עצמה (וגם אחר כך), כ"כ חיזקה את הזוגיות.

לידה זה חוויה זוגית לא נורמלית, בשבילי- ממש להתחתן מחדש.

היום של הלידה עצמו כ"כ קירב אותנו, (בעלי היה איתי כל הלידה ממש), וגרם לנו לבנות משהו חדש בזוגיות.

(אם תרצי לשמוע עוד על איך אני רואה את הליווי של בעל בלידה, אשמח לפרט לך)

לגבי מה ששאלת-

מוצאים זמן לעצמנו, ב"ה, שמחים מאד בפרי המתוק שה' נתן לנו.

וגם- זאת עבודה. רואים שאת יודעת את זה בפנימיות. נכון שלא א לך ההריון הזה בעיתוי שבדיוק בא לך, 

אבל יש פה גם הזמנה לשנות את הגישה והתודעה, לא להגי- ככה אני וזהו.

אז שיהיה בהצלחה!

כתבו לך. 

אל תשכחי שהריון מלווה בהמון תגובות הורמונליות שגורמות לכל רגש קיים ואמיתי להתעצם ולהשתלט עלינו.

אם תשוטטי בדפים קודמים של הפורום, את תגלי שנשים, במיוחד בתחילת הריון, לא משנה איזה מספר של הריון, חשות רגשות עזים, בוכות הרבה, מפחדות יותר, היסטריות יותר, וכו'.

לי אישית, בהרבה משברים כאלה במהלך ההריון - מאוד עוזר להזכיר לעצמי שזה לא באמת אני אלא השפעת ההורמונים עלי. אני פשוט מרשה לעצמי לבכות, בלי להתרגש משזה שבכיתי...

ואני שוב מדגישה - הרגשות הם קיימים, אמיתיים ואמרים הרבה, אבל הם מופיעים ומורגשים הרבה יותר חזק ממה שהם. וצריך לקחת את זה בחשבון כדי לא להיכנס לייאוש עצמי...

עוד משהו שעזר לי בכל מיני משברים - זה לנתב את הרגשות העזים לתפילות. תפילות במילים שלי ללא טקסטים מוכנים מראש. זה ממש פועל ישועות!

ב"הצלחה גדולה בכל!

למרבה הפלא גם אני שנקלטתי אחרי המתנה ארוכה ומייגעת הייתי בשוק!!!

הייית בהלם מבעלי  , כעסתי עליו שבגללו אני מרגישה כזה רע ואפילו פחדתי ממנו 

פחדתי פחד מוות מהרעיון שאני הולכת להיות אמא וכל מה שאני מכירה הולך להשתבש

ולפעמים אפילו הצטערתי שמי צריך את ההריון הזה בכלל....

בכל מקרה הריון זה תקופה ארוכה :

יש לך מספיק זמן להתעצבן על ההריון, לעכל את קיומו ובסוף אפילו להנות ממנו ולחכות ללידה

ואחרי שהילד יוולד בעז"ה, ואחרי שתסתגלו אליו ותהנו ממנו (ואצלי ההסתגלות כללה גם איזה דכאון לידה )

תראי איזה עומק וביטחון נותן ילד לאהבה שלכם .

ולא - לא כל כך מהר ילד אחד גונב את הזמן של הזוגיות

לילד אחד די קל למצוא סידור כדי לצאת בלעדיו,  ויותר מזה ותינוק אחד ישן די קל פשוט לקחת איתכם

היום , בהריון שני אני יכולה לומר לך שאחרי שאני יודעת מה זה ילד בבית

אני ממש ממש ממש מחכה לתינוק החדש, מה לא היה בהריון הראשון

הריון בהפתעה, שלושה חודשים אחרי החתונה, (בנסיבות מסוימות שיחקתי עם הגלולות ו...)

מזדהה עם התחושה שלא היה לנו מספיק זמן להיות "זוג צעיר", אבל יכולה לומר שהתקופה של ההריון בנתה אותנו, בעלי היה מעורב ותומך וזה חיזק את הקשר בינינו. דברי עם בעלך, שתפי אותו בתחושות שלך, לפעמים לגברים יש ראיית מציאות שונה כל כך משלנו הנשים, ונקודת המבט שלו יכולה לתת לך חיזוק, כמו גם ההבנה שלו לליבך.

מעבר לכך, מדובר בתשעה חודשים של הריון, וזה בכל זאת פרק זמן שמאפשר התפתחות כזוג, שבתות, שיגרה יומית, ארוחות ערב שמכינים יחד, יציאה לבילויים ולטיולים, השתדלנו לנצל את הזמן וזה נתן הרגשה טובה. טיפ קטן - אם תכננתם ירח דבש בחו"ל - אל תוותרו עליו! אפשר למצוא יעדים נוחים גם לאישה בהריון, אפשר לטוס עד שבועות די מתקדמים בהנחה שהכל בסדר ובהתייעצות עם הרופא, ונסיעה לתקופה ארוכה (שבוע ומעלה) זה באמת משהו שקשה קצת לעשות כשיש ילדים קטנים. השבועיים שבילינו יחד בחו"ל קרבו בינינו והיו חוויה כיפית ומיוחדת, הייתי בחודש שישי וטיילנו ברכב, ברכבת, ברגל ובאופניים בלי בעיה. 

בנוסף, ראינו סביבנו מקרים לא מעטים של בעיות פוריות, והודינו לקב"ה שלא העמיד אותנו בניסיון של קשיים בהבאת ילדים לעולם. טיפולי פוריות שכרוכים בבדיקות, שינויים הורמונליים, אכזבות - מהווים התמודדות זוגית לא פשוטה, שנחסכה מאיתנו.

לא כתבת עד כמה מהר...

אבל אני נכנסתי להריון שלשה שבועות!! (כן כן שבועות לא חדשים) אחרי החתונה!

משום מה תארתי לעצמי שזה מה שיקרה

לא שמחתי. הייתי רוצה עוד כמה חדשים.

אבל זה מה שה' נתן

התמודדנו. (הרגשתי די טוב תודה לקל! אז היה סביל)

בעלי לא עיכל בכלל

הייתי קצת לבד בעניין.

עד היום אני אומרת שזה סוג של נסיון

נכון. לא הייתי רוצה להחליף בחיים עם הנסיון של להתמודד שאין הריון ומחכים להריון...

אבל עדיין זה סוג מסויים של נסיון.

הילד בן כמעט 12 היום ויש אחריו עוד כמובן ב"ה .

הכל טוב

הזוגיות פורחת ומלבלבת עם המון השקעה.

ואי אפשר להשוות את הזוגיות של אז לזוגיות של היום

הרבה יותר עומק היום

הרבה יותר קשר

וכל ילד נוסף והריון נוסף רק מקשר יותר

בהצלחה מתוקה!!

עם ילדים ושני בני זוג שנמצאים במרוץ החיים הבלתי נגמר.  

אבל למזלנו, הדתיים, יש את השבתות לדברים האלה, למלא את המצברים הזוגיים ולהינות מאינטימיות מספקת.

(כתבתי "למזלינו הדתיים", כי מקולגות חילוניים אני שומעת על היציאות בשבת עם הילדים, ופשוט אין להם טיפת מנוחה, גם לא בסופי שבוע).

זה לא המקום להאריך ולפרט - אך מתוך האפשרויות של לילות שבת, בוקר מוקדם שבת, מנוחת צהריים בשבת, מוצאי שבת (בפרט בשעון חורף), אפשר למצוא זמן זוגי בנעימים, גם עם ילדים קטנים בבית.  

לקבוע יום בשבוע (שבת זה נוח אבל לא חייב) שבו לא משנה מה נמצאים ביחד, גם אם עייפים גם אם אין כוח מתאמצים בשביל זה

אינטימיות נועדה כדי להינות. לא כדי לעשות ☑️

אי אפשר להינות כשזה מאולץ, כשזה בזמן לא נוח ובתנאים לא נוחים.  

(מזכיר את מה שקורה כאשר מנסים להכנס להריון.  שזה נעשה טכני ומשימתי סביב חלון הפוריות ולא למען הכייף והעונג) 

ולהינות

הרבה פעמים קשה להיכנס לזה כי עייפים

ואם עושים מאמץ בכל זאת בסוף כן זורם ונהנים

ואם נחכה שיהיה ספונטני זה יקרה פעם במיליון

אבל כמו שבליל טבילה מתאמצים לפנות זמן, כוח, ולעשות אווירה

אז אפשר להתאמץ גם בסתם יום

שחשוב למצוא זמן.

לכן כיוונתי לשבתות. שיש תנאים נלווים של אוירה רגועה, ושעות רבות מאוד ביחד, ובלי לחצים של התארגנות הבוקר / עבודה/ בישולים/קניות/מטלות/מחשבות מטרידות מה עוד מחכה לי לעשות … 

מה לא הסכמת עם מתיכון ועד מעון

מה ההבדל אם שבת או יום אחר שקובעים מראש?

לבין שבת

לפחות איך שזה אצלנו, וכנראה בהרבה בתים אחרים.  בסתם ערב באמצע השבוע - יכולים לקבוע ולסגור ערב זוגי, אבל לא פשוט להתמיד בזה באופן מתמשך. כי החיים מלאים באילוצים ובלת"מים והמון פעמים זה עשוי להיות בסופו של דבר לא נוח מכל מיני סיבות - ואז נכנסים למיטה עם פחות התלהבות.  

ליל טבילה הוא פעם בחודש. לא פעם בשבוע.  

ובשבת - ממש יש נשמה יתרה.  משהו באווירה האופפת, בנינוחות, ברוגע, בתנאים, בניתוק…   

אבל בפועל גיליתי שאפילו כששבת מוקדם

אני תמיד תמיד גמורה מעייפות אחרי יום שישי של בישולים

הצטברות של עייפות של כל השבוע

תמיד נרדמת על הספה כבר

ודווקא יש ימים בשבוע שפחות עמוסים לנו באופן קבוע

אז זה כן משתנה בין זוגות...

אצלי הבישולים העיקריים בחמישי בערב. שישי להשלמות של המנה הראשונה (דג), מרק ועוגה.

וניקיונות - בעלי שיחי'!

וסלטים מבושלים מגוונים קונים במעדנייה לשבתות. לא משקיעה בזה בעצמי 🙃 

גם אנחנו דווקא פחות אוהבים את שבת לקטע הזה...

אנחנו אחרי ארוחה כבדה, לא מיד אחרי מקלחת...

עייפים תמיד תמיד

בלילות שבת של חורף בעלי נשאר ללמוד ואני קורסת למיטה..

הרבה פעמים מתארחים...

בקיצור, גם לנו יותר כיף ומוצלח במהלך השבוע

אבל אין ספק שעם ילדים וחיים עמוסים צריך לפנות זמן

לי מאוד מפריע שבדכ כשאנחנו יחד אני מאוד עייפה, אז אנחנו מקפידים שפעם בשבוע אני הולכת לישון עם הילדים, וקמה בערב רעננה
ככה אני גם מרוויחה ערב של איפוס עייפות, וצוברת 10-12 שעות שינה ביום הזה...

ללכת לישון עם הילדים

אולי נאמץ

ובעיני היא נכונה מאוד.

הכותבת מציינת שהם לא נמצאים ביחד ושזה חסר במרוצת החיים.

גם שקובעים זמן זה בכלל לא בשביל לסמן וי אלא כדי לדאוג שהאינטימיות לא תתפספס ולא תדחק בתחתית רשימת המטלות.

וגם ההגדרה מאולץ היא נקודת מבט, זה לא אילוץ זה מציאת זמן בשטף החיים לדבר החשוב מהכל, אחרת הוא מתמסמס.

לא צריך לבחור כמובן את היום הכי לחוץ שחוזרים מאוחר ומגיעים על הלשון בחוץ, כדאי לבחור יום נינוח יותר, יום חופשי אם יש או שבת אבל חשוב לקבוע להכניס ללו"ז

אני לא יודעת כמה שנים את נשואה אבל יש שלב בחיים שאם לא קובעים זמן זה פחות קורה וזה חבל מאוד מאוד

לקבוע זמן זוגי

שזה לומר "הזוגיות הזו חשובה לנו"

לבין לקיים יחסים כדי להרות.

ובדייט זוגי לא חייבים תמיד לקיים יחסים

יש גם שבועיים שאסורים ממילא.

זה פשוט זמן הטענה זוגי.

זה עניין של תיעדוף.

החיים תמיד יכולים להיות עמוסים יותר ועמוסים פחות.

תראי איזה יופי שיש גורם חיצוני שכאילו מכריח אתכם להתייחס ללילה אחד כמשהו שאי אפשר להתנהל בו כמו כל יום.

אם היה ליל טבילה כל שבוע, כנראה שהייתם מוצאים פתרון.

זה לא אומר שאתם לא בסדר, זה אומר שכשאין משהו חיצוני, החיים בורחים אחרי השגרה.

צריך להפנים שהכל מתחיל ונגמר בתיעדוף בחיים.

אם אני לא טועה את יחסית אחרי לידה? ואתם גם אחרי/ תוך כדי סבבי מילואים,

עומס מבורך, אבל עומס.

אפשר להחליט שכרגע לא מתאים לעשות שינוי. אבל זה צריך להיות ברור שזה מתוך החלטה ולא מחוסר ברירה.

ולתכנן מתי כן אפשר לווסת את העומס כדי להגיע לכל מה שחשוב לנו בחיים ושלא נתעורר יום אחד לגלות שלא השקענו מספיק בדברים שחשובים לנו בחיים .

האם טוב לנו (ל2 הצדדים)

כי זה פשוט לא רלוונטי מה קורה אצל אחרים.

השאלה היא האם לנו נעים טוב ומספק.

ונשמע מדבריך שאותך זה לא מספק

אז אתם צריכים לחשוב מה עושים כדי לשנות את זה.

באמת כולם עמוסים. וגם עייפים.

העייפות בעיני יותר חמורה מעומס כי היא מקשה על ההנאה..

אגב חיזור לא חייב לבוא לידי ביטוי דוקא ביחסי אישות.

אני הסברתי לבעלי שאני צריכה את התיווך שלו שמה שהוא עושה הוא חיזור

למשל, כשהוא מנקה ומסדר יפה את החדר שינה.

מחליף מצעים.

שאם הוא רק יגיד 'הכנתי לנו מיטה מפנקת' עם נשיקה- זה אחלה מחווה.

ובלי זה- זה סתם מטלה טכנית שהוא עשה בבית.

מה עושים בשביל לשנות את זה?

תקשורת.

אם כשהוא מנסה את עייפה, או אם הוא ניסה הרבה והיית עייפה- דחיה זה דבר מאד מרחיק.

אני אחרי שקיבלתי דחיה לקח לי כמה זמן, כמה חודשים- ליזום שוב בעצמי.

להביע את הרצון שלך, לדבר על עצמך

(לא איך לא חסר לך אלא יעשה לי הרגשה ממש טובה אם..)

אני באמונה מאד חזקה שמיניות טובה היא אחד מיסודות הבית שלנו.

לכן בשבילי, זה צורך.

אם ילד שלך יצטרך קלינאית תקשורת- תמצאו לזה זמן?

אז גם לזה מוצאים זמן.

למשל, אחת לחודש אנחנו עושים בוקר (חצי יום) זוגי, כי למדנו על עצמינו שבבוקר, אחרי לילה,

היחסים הרבה יותר טובים בפער.

זה לא אומר שאין תשוקה טבעית, זה לא אומר שלפעמים החשק כבוי בדיוק כשפינינו את הזמן,

זה לא אומר שאין חיזור וספונטניות אבל זה כן אומר שזה חשוב.

לקח לי זמן לעשות את הסוויצ' הזה במח ולהבין

שלקבוע זמן, לתכנן אותו, להתכונן אליו-

זה רומנטי לא פחות אם כי בצורה שונה...

א) לבדוק למה זה באמת לא זורם

ב) עם כל העומס אי-אפשר לחכות לערב חופשי , לעשות משהו רומנטי כי זה יקרה ממש פעם באף פעם אלא לנצל זמן . נגיד ילדים נרדמו אז לעשות .

ג) לגבי חיזור. גם גבר צריך להרגיש שחושקים בו. אם זה בנוי בצורה כזאת שהוא צריך לחזר כל פעם ועוד לא בטוח שזה יקרה אז ברור שהוא לא רוצה. 

לפעמים גבר שלא מרגיש צורך לאשתו בגלל שהוא עייף או מכל סיבה אחרת, מוצא את הצורך שלו במקומות אחרים כמו אתרים לא ראויים. ואז זה גלגל שמזין את עצמו, כי אין כוח אז הולכים לפתרון הקל שלא דורש מאמץ ואז הפתרון הזה גורם לזה שכבר אין לו חשק לאשתו אז הוא לא רוצה להתאמץ עבורה וחוזר חלילה.

אם יש ביניכם שיח פתוח שווה לשאול על זה ישירות.

ולחשוב איך אפשר לזמן ימים בהם אתם עירניים

צריך להשקיע בזה

תעשו תורנות שינה, תוותרו על כמה שעות עבודה, תעשו פחות בשישי כדי לשנוץ, מוצש תשכיבו ילדים מוקדם ותישנו צהריים בתורות

גם ליל טבילה לא תמיד מצליחים.

אני מניקה הנקה מלאה תינוק בן כמה חודשים  אז מבחינתי כל הקונספט של מקווה בזמן של הנקה הוא סוג של פייק

יש שלב כזה בחיים.

האם זה מבאס? מאוד.

האם זה נורמלי? אני חושבת שגם מאוד.

לא הייתי הולכת לטיפול בשביל זה. 

שיחווה איך זה בלי כלום, שיענה לשאלות בגן למה לא התחפש, ושירגיש מה זה בשבילו.

אם יהיה לו טוב, מעולה, אם לא יהיה לו טוב שנה הבאה הוא יתחפש.

האמת שלפי התיאורים שלך בשרשורים אחרים זה נשמע כמו להכנס לפינה של "רוצה אבל רוצה שתשכנעו אותי" אל תכנסי לשם בכלל... את רוצה שהם יהיו בוגרים ועצמאיים, נכון? בשביל זה צריך לאפשר להם עצמאות איפה שאפשר, לחוות את ההשלכות של הבחירות שלנו,,ללמוד מה נכון לנו. נשמע לי שזאת הזדמנות מעולה עבורך כאמא לשחרר ועבורו כילד לחוות בחירה עצמאית

וביום של התחפושות תציעי לו ללבוש. ירצה- ירצה

לא ירצה- שימי בתיק למקרה שיתחרט כשיראה את כל הילדים בגן. 

שזה ישכב בבית, שיוכל למדוד לנסות

לפעמים המילה ''תחפושת'' גדולה ומלחיצה, הם לא באמת מצליחים להבין במה מדובר

אולי אם זה יישב בבית הוא יוכל להתרגל לעניין.

זהו, חוץ מזה לעזוב לגמרי את הנושא... 

יש מצב שגם ביום של התחפושות לא ירצה, ואז שייקח רק רובה, או תחפושת בתיק, או שלא יתחפש בכלל.

אם הוא לא רוצה ולא חסר לו אני לא חושבת שיש סיבה לעשות לו תחפושת

ובעיקר בנים, יש לי אחים שכמעט אף פעם לא התחפשו, וגם כשכן זה היה דברים פשוטים עם בגדים נוחים שחקן כדורסל למשל.

מצטרפת להמלצות להציע פעם-פעמיים ואם עדיין לא רוצה לשקף לו מה יכול להיות ההשלכות של זה (אולי תהיה שונה מכל הילדים) ולשחרר, זה באסה לך בתור אמא אבל זה שלו אז לשחרר באמת. מצטרפת גם להמלצה שכן יהיה לך תחפושת בשבילו שאם ירצה ברגע האחרון ובאמת לשלוח לגן שאם ירצה שם כשיראה את כל הילדים אבל ממליצה שזאת תהיה תחפושת פשוטה, עם חולצה ומכנסיים שנוח ללבוש אולי גם כובע אבל לא אוברול או עם כל מיני בדים במרקמים שונים, כמה שיותר דומה לבגדים של היומיום.

הוא נרתע מאד דברים שקשורים למגע? הוא נמנע מסוגי בדים מסויימים? כי אולי זה וויסות חושי..

מה אכפת לך אם הוא מתחפש או לא? תסבירי לו למה את חושבת שכדאי לו וזהו. כן, כן. לא, לא.

באמת כיף לראות את הילדים מחופשים. שכל המשפחה מסתובבת ביחד מחופשת. גם לי היו שנים שקצת התבאסתי שילדים לא רצו להתחפש.

אבל האכזבה היא שלי, וההחלטה אם להתחפש היא של הילד. אז קצת עודדתי, ואם הילד לא רצה אז זרמתי איתו.

רופאים פוגשים כל כך הרבה מטופלים ומקרים, וזה לפעמים גורם לאבד את הרגישות ולשכוח שכל מקרה שהם פוגשים זה אנשים אמיתיים שזה משפיע על החיים שלהם באמת...

כמובן שלא כל הרופאים כאלו, אבל גם אני פגשתי מקרים של חוסר רגישות (לא ברמה הזו) וזה ממש קשה לפגוש את זה.

ברור לגמרי שהרופאה לא היתה בסדר. ככה לא נותנים מידע כזה. ובעיני נכון להתלונן (אם יש לך כוח להתעסק בזה).

ובכל מקרה חיבוק גדול לך... ממליצה לדבר עם מכון פוע"ה.

כמובן פנינו למכון פועה, ד"א הם אמרו שאי אפשר לקבוע כזאת קביעה על סמך הנתונים שהיא ראתה שזה עוד יותר קשה!!!

ממש קשה לי להמתין לתור של המומחה.. וגם לא יודעת למה לצפות???

לא מספיק עצם הקושי וחוסר הוודאות - גם חוסר הרגישות הזה! ממש עצוב שיש רופאים כאלה

(גם לאבא שלי רופא אמר במסדרון שהם חושדים שיש לתינוקת תסמונת דאון, ומיד רצה למהר משם לעניין אחר...)

מתפללת איתך לבשורות טובות, לכאן או לכאן! ושתצליחי לעמוד בזמן ההמתנה הנורא הזה...

אני גם בוגרת IVF וראיתי אצלי, וגם סיפרו לי שהרבה פעמים הסבב הראשון פחות מוצלח. עכשיו הרופא אולי יוכל לדייק יותר טוב את המינונים, או אולי להחליף את ההורמונים.

עד כמה שזה קשה ומתיש, כדאי שתעשי

העיכוב של כמה חודשים עד שתוכלי לנסות להיכנס להריון הוא לא כזה גדול, וזו השקעה טובה לעתיד.

בהצלחה!!

ושימור פוריות אפילו יותר קשה כי לא מחכים לתוצאה מיידית אלא זה למשהו בעתיד.. יותר קשה להתמסר כשזה ככ מעורפל.

בדרך כלל סבב ראשון הוא ניסיוני, ולומדים ממנו להמשך.

אבל גם צריך לדעת שרזרבה נמוכה זה באמת ככה.. ולא תמיד יש הרבה מה לעשות.

מה שמשמח זה שאת צעירה ולכן גם עובר אחד זה הרבה ויכול להפוך לילד. אז כל עוד יש לך כוח- מחזקת אותך להמשיך

לקנות לעצמך הרבה פינוקים תוך כדי

לקחת חופשים ולנוח כי מגיע לך. את במסע אחד הקשים!! והוא ייגמר בסוף.

לי מאד עזר גם להסתכל על הילד שכבר יש ולהיזכר מה המטרה של כל זה.. 

ממש אבל.

וגם העובדה שזה כאילו 'רק' לשימור אולי גם מכבידה כי אין לך את המטרה מול העיניים של השגת היריון כרגע.

מצד שני, זה גם יכול להיות יתרון כי גם לבזבז אנרגיות על תהליך של החזרה והציפיה ולפעמים אכזבה... זה גם קשה. אז אולי יותר קל במובן מסוים 'להתמסר' כרגע לתהליך השאיבות ולדעת שמה שלא יהיה כרגע זה מוגבל לארבעה סבבים, וזהו. אני גם הרגשתי שכשהייתי ב'שוונג' כזה של טיפולים היה לי יותר קל, מאשר להפסיק ולחזור. זה כאילו יותר זרם...

מצטרפת למי שכתבה שיש בטיפולים ניסוי וטעייה ויש סיכוי בע"ה לסבבים קרובים מוצלחים יותר.

שורה תחתונה, זה באמת באמת קשה! תפרגני לעצמך, ואם את יכולה בעיני תמשיכי את הסבבים שמציעים לך כרגע, ואחרי זה תעבדי על ההריון.

שתהיה לך דרך מוצלחת וקלה כמה שאפשר עם הרבה ילדים בריאים ומתוקים 🙏

הייתי מוותרת.

זו תעודת הביטוח שלך לעתיד.

בסוף זו השתדלות שברוך ה' שהיא כרגע ממומנת על ידי המדינה.

והקב"ה רואה גם את ההשתדלות שלך וגם את הצער שלך.

בשנים עברו לא היה לנשים כאלו פיתרון בסל וממש שווה לנצל את זה על פי דעתי. 

בשורות טובות!

אבל דווקא בגלל שראית כמה קצת יצא זה מחזק את הצורך להזדרז עם השימור פוריות

ואחכ בעז"ה תוכלו להביא עוד כמה ילדים.

ואיזה נס שעליתם על זה כשעוד אפשרי לשמר

יש לי חברה שלצערה פספסה את הרכבת וזה קצת בגלל רשלנות של הרופאים.

חיבוק ענק והרבה כוחות

לנסות שיטת אביבה

בין אם את מתכננת לנסות להקלט

אבל גם אם את רוצה להמשיך לסבב של שימור פוריות.

תקבעי מפגש אחד עם מדריכה שתלמד אותך תרגילי ביוץ לתרגל בשבועיים הראשונים של המחזור,

זה יכול לעשות שיפור ממש משמעותי.

(תרגול מסודר יכול גם להשפיע על הירידה ברזרבה השחלתית).

אני מתרגלת קצת לפי סרטונים שראיתי אבל בטח תרגול ממוקד יהיה יותר יעיל

יש לך המלצה למישהי מהדרום/ שפלה?

אם עדיף אפנה בפרטי מהניק הרגיל שלי

ממליצה עליה בהחלט.

@אנונימית בהו"ל

באתר שיטת אביבה יש מדריכות לפי איזורים בארץ. 

אל תתייאשי.

הקב"ה מכין  לך הפתעות

ואין לו מעצור להושיע כלל!

התגובות שלכן מחזקות אותי❤️

בנתיים החלטתי להמשיך לעוד סבב, בהצלחה לי בלהשיג את ההתחייבויות וכמובן בעיקר בטיפול עצמו אמן

שלושה ימים בלבד כל פעם, אבל זה הרגיש כמו נצח...

באחת הפעמים זה היה גם בשבת (התאשפזנו בשבת), והכי קשה היה שלא התארגנו על זה מראש... אתם לפחות יודעים עכשיו מראש שהוא יהיה שם בשבת, אז תנסו לחשוב מי הכי מתאים שיהיה איתו, ותדאגו לכל הדרכים להקל על השהות בשבת... (בגדים להחלפה, חומר קריאה, אוכל ונשנושים...)

מתפללת בשבילכם שבקרוב מאוד יגלו מה יש לו והוא ישוחרר בבריאות שלמה!

ובינתיים תנסו להקל על עצמכם כמה שאפשר - להתחלף ביניכם במשמרות על הילד, אולי גם לגייס בני משפחה נוספים, ולפנק את עצמכם (ואת הילד וגם את אחיו) במה שאפשר...❤️

כמה ימים בגלל הקאות וחשדו בזעזוע מוח כי הוא קיבל מכה בראש.

זה היה סיוט סיוט סיוט.

הקושי שלך הכי מובן.

תנסי להקל על עצמך איפה שניתן.

רפואה שלמה!!!

(ותקשיבי לתחושות בטן שלך)

במצב חסר אונים שכזה,

רוצה לעזור ואין כ''כ איך...

ממש קשוח. חיבוק גדול!

רפואה שלמה ❤️

מה שעוזר לי במצבים כאלה לעשות לעצמי בראש זום אאוט של זמן ולדמיין אותך

במעמד של עוד 10 שנים מספרת על הסיטואציה הזאת, היא תהפוך לסיפור שהיה מזמן. 

גם לנו יש גם ניסיון עם כמה שבתות כאלו.

אצלנו אני נשארתי בביה"ח (המאושפז הוא תינוק יונק, לא באמת היתה אופציה אחרת), ובעלי נסע עם הילדים להורים שלו.

ממליצה לדאוג מראש למיץ ענבים וכוסות לקידוש (בשע"צ הגיע מישהו שעשה קידוש, אבל לא תמיד היה לי נוח לצאת ידי חובה איתו. עזר לי שלא הייתי תלויה בזה), וגם כמה לחמניות/פיתות שיהיה לחם משנה מסודר לכל הסעודות. וכדאי שיהיה גם סידור עם תפילות שבת, אפשר ספר תהילים, ספרי קריאה.

וחיבוק על הדיקור מותני שלא הלך. איזה מתסכל זה... וגם על האנטיביוטיקה שרוצים לתת ולא ברור אם באמת צריך. גם אצלנו היתה פעם כזאת (אני כן נתתי, אבל מזדהה עם השאלה).❤️

ממליצה לשתף את הסביבה הקרובה. אנשים רוצים ושמחים לעזור, וזה נותן הרגשה טובה להרגיש את העזרה והשותפות של אחרים (ככה לפחות היה אצלי).

אולי מי שנשאר שיסע לשבת עם הילדים למקום שיהיה בו נעים יותר?

ולהבא בעז"ה שלא תצטרכו אבל אני לא הסכמתי לניקור מותני בלי הרדמה.

התעקשו איתי, אבל אני התעקשתי יותר

ואני לא יודעת איפה אתם אבל בהרבה בתי חולים מחלקים אוכל למלווים לשבת, וממליצה לדאוג שיהיו גם פינוקים אם אפשר להנעים את השבת.

באחד האישפוזים שלנו, שהגעתי בשישי בצהריים דאגתי להביא בגדי שבת, להחליף וזה השפיע מאוד על ההרגשה.

שיהיה בבריאות במהירות 

עברתי הרבה כאלה עם הילדים ומבינה אותך מאוד, במיוחד האי ודאות

ממליצה לברר בבית החולים האם יש סעודות שבת ואם לא אז להתארגן

מראש גם עם פינוקים לשבת ומשהו לקריאה כי זה הכי קשה -שבת בבית חולים

אבל נס שזה שבתות קצרות עכשיו

ותזכירי שברוך ה' הוא מטופל ובהשגחה וזה הכי הכי חשוב כרגע

רפואה שלמה🫂

יכולה לפרט?

נראלי נעדיף שישנו כדי שהיומולדת יהיה שלו ולא שלהם... 🤦‍♀️

אני לא טובה במשחקים לזוג מבוגרים.

מזל טוב! ותהנו!!

שעשיתי ליום נישואים שלנו, אני חושבת שיתאים גם ליום הולדת

מעתיקה לך:

היה לנו יום נישואים ושנינו עמוסים ...

יצאנו למסעדה בערב ומאוד רציתי שקצת נציין את היום.

בנות שיתפו כאן כל מיני משחקים זוגיים אז הכנתי משהו מהרעיונות שקראתי, שתי דקות עבודה והיה נחמד!

הכנתי שתי ערמות של כרטיסים.

אחת - כל מיני משפטים השאלות כמו:

משהו שהיה לי מאתגר

משהו שאני מתגעגע אליו

משהו ששימח אותי

אני רוצה להודות לך על

וכו'

ובערימה השנייה כתבתי כל מיני תחנות שהיו לנו בחיים.

למשל -

בדייטים

בזמן הלימודים

כשגרנו ב...

הלידה של

כל אחד בתורו לקח כרטיס מכל ערימה, והיה צריך לענות.

למשל -

משהו שאני רוצה להודות לך עליו - בלידה של...

משהו שהיה לי מאתגר - בדייטים

היה נחמד ומעורר מחשבה!!

שומרת לי ליום הולדת של הבעלול😉

* להכין ארוחה חגיגית, אפשר להכין לו הזמנה רשמית במחשב ולשלוח באותו בוקר

 תערכי שולחן עם מפיות והכל.

תכיני תפריט, ותכתבי הערות שמתאימות לו

למשל -

פסטה ברוטב כמו שאכלו בישיבה

סלט שהיה בחתונה שלנו

פיצה שקנינו לפני הלידה ....

אם יש לך זמן תוסיפי לתפריט תמונות ואיחולים ותשמרו למזכרת.

* לקנות מתנות סמליות לפי אותיות השם שלו

* משחק חידות (כמו חפש את המטמון) בבית, המטמון זה המתנה.

* לבקש מחברים / משפחה שישלחו לך איחולים קצרים בשבילו, להדפיס ולפזר בבית

* לצייר ציור או להכין יצירה ביחד.

* לרקוד (:

ולא שאת מכינה לו.

כלומר יש כאלה שטוב להם שמכינים אחד לשני (ואז המכין לא באמת משתתף כי הוא יודע את התשובות)

לדעתי הכי כיף שמופתעים וזורמים יחד.

(ואז אם פחות מוצלח צוחקים על זה יחד במקסימום)

אפשר לקנות משהו מוכן ואז את לא יודעת מה הפרטים בשאלות.

אפשר לעשות עבודת אומנות או בישול משותף.