תראה אחי ,

לכולם יש בעיות כאלה ואחרת .

החבר שלך צריך אותך כמו שאתה צריך אותו ,

תדברו בנכם תוצאו את הכול תספר לו הוא יספר לך שאל אותו הוא ישאל אותך ...

דווקא זה מעודד לשמוע שרק לך את כל הבעיות

זה יעזור לך ועיזור לו !

הייתי ממליץ בחום

לפעמים חבר שלך במצב ממש רע, הוא חייב אותך עכשיו. אם תפתח עכשיו את הבעיה שלך זה יסיט אותו מהנושא שלו ולא יעזור לו בכלל.

ולפעמים זה גם ממש דחוף... וזה גם יכול להיות לא כ"כ קשור אליו לדבר איתו על זה.

זה דווקא מחזק שאין רק לך צרות, ומישו מספר לך על הצרות שלו

תכלס, ישמצב שהעזרה לחבר תעזור גם לך. אתה תקלוט דברים מלהסביר למישו אחר, וכו'. 

אבל - 

שזה לא יהיה כמובן לא מנקודה של " אני מתעסק בו, ולא בי. ואני לא חשוב כרגע" אתה חשוב. ואם לא, זה יכול להתפוצץ לך בסוף. כמו שכתבת, שאז בסוף יהיה גרוע יותר. 

למרות שאני חושבת שדווקא העזרה לאחר, עלולה לעשות לך הרגשה טובה. וסוגשל, יציאה קצת מהעומס שלך. 

לשכוח מהם קצת. 

למרות שאם זה יעמיס עליך עוד יותר כאב, הייתי מוותרת. תסביר לו שאין באפשרותך. 

לגיטימי. גם לך מותר להיות במצב לא משו.. 

אתה לא חייב להיות תמיד בשביל כל העולם. זה כבר הקרבה עצמית. לא נתינה. 

ואני דוגלת בנתינה, לא בהקרבה. נתינה צריכה לספק אותך. זה לא אומר שהיא לא תהיה קשה, ושלא יהיה בה מימד כולשהו של הקרבה. אבל נתינה אמורה להדליק אותי, לא לכבות. 

כמו נר שמעביר הלאה, לא בדרך של לגמור את עצמך. אתה עלול גם להכבא. 

אז סורי על הבלאגן. לסיכום - נסה לחשוב אם זה יעשה לך טוב בסוף, או שזה יגמור אותך. ואל תפחד להגיד לא. 

ואם צריך, אני באישי. אני מוכנה להקשיב. 

עשיתי את הטעות הזאת בעבר וזה עלה לי ביוקר...

(ועיין בדברי ר' עקיבא לענין "קיטון של מים" וד"א)

התכוונתי לעורר דיון, אבל זה יצא בתור שאלה... 

אני אישית חושב שגם בשעות הכי קשות שלך אתה צריך לפנות את עצמך בשביל החבר אם הוא צריך אותך באותו רגע.

מסכים איתך

כי אם חברה שלי, אבל באמת, חברה שלי מכל הלב, אני אניח את עצמי בצד ואקשיב לה.

גם אם זה בא על חשבוני.

כנל לגבי בני זוג.

זה פשוט ככה.

הקרבה עצמית בלי גבולות מעידב על קרבה אמיתית.

כמובן שאם הוא לא חבר שלך באופן המלא ביותר של המילה אז זה לא תקף.

בכל אופן, זו דעתי

בלי קשר לאגואיזם - אני לא מסוגלת לעזור נפשית לאדם אחר כשאני במצב נפשי מורכב.

אבל זה תלוי סיטואציה

וגם בעיקרון - אדם צריך לדאוג לעצמו. 'אם אין אני לי מי לי'

קשה לי לענות ביושר כי אני יודעת שלא הייתי חושבת על מה נכון לי אלא על מה טוב לעשות

ולכן די ברור לי שאני הייתי הולך לעזור לחברה שלי

למרות שאני בכלל לא בטוחה שזה הדבר הנכון לעשות

זאת נטיה טבעית שקשה לי להאמין שתשתנה

התחרטתי... יכולים לראות ולא באלי..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...