תראה אחי ,

לכולם יש בעיות כאלה ואחרת .

החבר שלך צריך אותך כמו שאתה צריך אותו ,

תדברו בנכם תוצאו את הכול תספר לו הוא יספר לך שאל אותו הוא ישאל אותך ...

דווקא זה מעודד לשמוע שרק לך את כל הבעיות

זה יעזור לך ועיזור לו !

הייתי ממליץ בחום

לפעמים חבר שלך במצב ממש רע, הוא חייב אותך עכשיו. אם תפתח עכשיו את הבעיה שלך זה יסיט אותו מהנושא שלו ולא יעזור לו בכלל.

ולפעמים זה גם ממש דחוף... וזה גם יכול להיות לא כ"כ קשור אליו לדבר איתו על זה.

זה דווקא מחזק שאין רק לך צרות, ומישו מספר לך על הצרות שלו

תכלס, ישמצב שהעזרה לחבר תעזור גם לך. אתה תקלוט דברים מלהסביר למישו אחר, וכו'. 

אבל - 

שזה לא יהיה כמובן לא מנקודה של " אני מתעסק בו, ולא בי. ואני לא חשוב כרגע" אתה חשוב. ואם לא, זה יכול להתפוצץ לך בסוף. כמו שכתבת, שאז בסוף יהיה גרוע יותר. 

למרות שאני חושבת שדווקא העזרה לאחר, עלולה לעשות לך הרגשה טובה. וסוגשל, יציאה קצת מהעומס שלך. 

לשכוח מהם קצת. 

למרות שאם זה יעמיס עליך עוד יותר כאב, הייתי מוותרת. תסביר לו שאין באפשרותך. 

לגיטימי. גם לך מותר להיות במצב לא משו.. 

אתה לא חייב להיות תמיד בשביל כל העולם. זה כבר הקרבה עצמית. לא נתינה. 

ואני דוגלת בנתינה, לא בהקרבה. נתינה צריכה לספק אותך. זה לא אומר שהיא לא תהיה קשה, ושלא יהיה בה מימד כולשהו של הקרבה. אבל נתינה אמורה להדליק אותי, לא לכבות. 

כמו נר שמעביר הלאה, לא בדרך של לגמור את עצמך. אתה עלול גם להכבא. 

אז סורי על הבלאגן. לסיכום - נסה לחשוב אם זה יעשה לך טוב בסוף, או שזה יגמור אותך. ואל תפחד להגיד לא. 

ואם צריך, אני באישי. אני מוכנה להקשיב. 

עשיתי את הטעות הזאת בעבר וזה עלה לי ביוקר...

(ועיין בדברי ר' עקיבא לענין "קיטון של מים" וד"א)

התכוונתי לעורר דיון, אבל זה יצא בתור שאלה... 

אני אישית חושב שגם בשעות הכי קשות שלך אתה צריך לפנות את עצמך בשביל החבר אם הוא צריך אותך באותו רגע.

מסכים איתך

כי אם חברה שלי, אבל באמת, חברה שלי מכל הלב, אני אניח את עצמי בצד ואקשיב לה.

גם אם זה בא על חשבוני.

כנל לגבי בני זוג.

זה פשוט ככה.

הקרבה עצמית בלי גבולות מעידב על קרבה אמיתית.

כמובן שאם הוא לא חבר שלך באופן המלא ביותר של המילה אז זה לא תקף.

בכל אופן, זו דעתי

בלי קשר לאגואיזם - אני לא מסוגלת לעזור נפשית לאדם אחר כשאני במצב נפשי מורכב.

אבל זה תלוי סיטואציה

וגם בעיקרון - אדם צריך לדאוג לעצמו. 'אם אין אני לי מי לי'

קשה לי לענות ביושר כי אני יודעת שלא הייתי חושבת על מה נכון לי אלא על מה טוב לעשות

ולכן די ברור לי שאני הייתי הולך לעזור לחברה שלי

למרות שאני בכלל לא בטוחה שזה הדבר הנכון לעשות

זאת נטיה טבעית שקשה לי להאמין שתשתנה

התחרטתי... יכולים לראות ולא באלי..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....