אולי פשוט לא נרשמים לגן הילדים ?

למעשה, למיטב הבנתי חוק חינוך חובה מתחיל בגן חובה - בגיל 5. אולי כדאי לשאול במחלקת החינוך ברשות המקומית. אולי תרצי לעשות זאת בעילום שם.

קחי בחשבון שיסתכלו עלייך בעין עקומה גם לקראת שנת הלימודים הרלוונטית וגם אח"כ כשתרצי - אם תרצי - להכניס את הילד למערכת החינוך.

אני אישית רשמתי לגן גיל 3 ואח"כ התגלו קשיים גדולים מסיבות מסויימות וחשבתי שנכון להשאיר את הילדה בבית וכך עשיתי. שמרתי על המקום שלה באותו גן והייתי בקשר עם הצוות החינוכי לאורך כל השנה. זה לא היה פשוט, הייתי צריכה להדוף המון לחץ מצד הצוות ומצד הסביבה אבל אני חושבת שעשיתי את הדבר הנכון. כשרציתי לרשום אותה לשנת הלימודים הבאה לאותו גן הצוות היתנה את זה בביקור סדיר של הילדה בגן. זה כמובן היה מקובל עלי וגם ידעתי שהילדה נמצאת במקום אחר לגמרי ממה שהיתה ושנוכל לעמוד בדרישה הזו. במקרה הזה מדובר בגן של רשת פרטית כאשר הרישום נעשה גם בעיריה.

מעבר ללחוץ לשלוח את הילדה בצורה מסודרת אין לגננת במקרה כזה - בגיל כזה - עילה לפנות הלאה לגורמים כמו קצינת ביקור סדיר או אחר.

בהצלחה.

בגיל שלוש קשה לי להאמין שמישהו יטרח "להתעסק" איתכם.

פשוט להשאיר בבית. אם כבר הייתם בגן, אז פשוט להודיע לגננת שהחלטתם להפסיק כרגע עם הגן.

"למה???"

"אני מרגישה שזה הכי נכון לנו כרגע, ויכול מאוד לתרום לנו"

אם השיחה לא נגמרת במהירות הרצויה מבחינתך, פשוט לחזור בניסוחים שונים על המשפט:

"אני מרגישה שאת דואגת לנו - תודה! זה ממש מחמם את הלב" וזהו!!!

צריך פשוט לקוות שזו לא גננת עם יותר מדי כוונות טובות...

מקווה שזה לא יהיה כרוך ביותר מזה..

ולא להתגעגע כל היום מהעבודה אל הבית והילדים 

החלו את חוק חינוך חובה בעיקר כדי להוזיל את העלות, שהורים לא ישלמו 800 ש"ח בחודש.

קשה לי להאמין שאם לא תשלחי יתחילו לתשאל אותך. גם ככה יש בארץ מצוקה של מבנים לגני שלוש בגלל החוק הזה...

כי אין חוק כזה. יש רק חוק חינוך חינם לגילאי 3, מה שאומר שאם יש גן עיריה לגיל הזה - כבר לא צריך לשלם עליו כמו שהיה עד לפני שנתיים בערך. אבל לא חייבים לרשום

אני מכירה כאלה שרשמו בגיל 3 לגן פרטי או לא רשמו בכלל,

הבעיה שלך תתחיל שנה הבאה אני חושבת

כי אז יהיה חוק חינוך חובה מגיל 3

זה מה שהסתירו מאיתנו כשהעבירו את החוק.

זה לא חוק חינוך חינם מגיל 3, זה חוק חינוך חובה חינם מגיל 3.

אז גם אני חושבת שלא סביר שמישהו יגיד לך משהו אם לא תשלחי ילד בגיל 3 (ואפילו 4) לגן, אבל עצם הרעיון של חוק חינוך חובה בגיל כזה מקומם ביותר.

בעצם עצם הרעיון של חוק חינוך חובה (כחובה על ההורים) בגיל כלשהו  מקומם.

החובה אמורה להיות על המדינה בלבד לספק את האפשרות. הורים רוצים בטובת ילדיהם, וסביר להניח שידאגו להם לחינוך הולם. ולגבי מקרה קצה, של הורים מזניחים, אין צורך בחוק חינוך חובה בשביל לטפל בהם.

יש לי מכרה שלא רצתה לשלוח לגן חובה (שעד עכשיו זה היה חינוך חובה), ונאמר לה שאם היא רוצה לחנך בחינוך ביתי, אז היא צריכה להתארגן על זה כמו שצריך ולקבוע זמן שיבוא פקח הביתה "לאשר".

היא נלחצה ואירגנה בבית פינת קריאה וחשבון ולא זוכרת מה עוד, ובסוף הפקח אמר שהלוואי וכל הגנים היו כאלה...

אם אני זוכרת נכון, הסיכום שלה זה שהיא הופתעה כי חשבה שזה הרבה יותר מסובך ממה שבסוף זה היה.

נדמה לי, שזה אפילו עודד אותה להשאיר אחר כך לחינוך ביתי בבי"ס....

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...