ענווה.
איך אתם מגדירים לעצמכם את ההבדל בין ענווה ושפלות ראויים
שמשפרים את המידות של האדם,
גורמים לו להכיר בחסדי הבורא,
עוזרות לו להשכיל ולהתקרב לה',
ולהיות נוח-טוב-וסביל לבריות,
לבין רגשי נחיתות ושפלות שגורמות לפעמים להסתיר את ראיית חסדי הבורא
ושוללות מהאדם את המרץ הפנימי להטיב לבריות?
במילים אחרות, היכן עובר הגבול בין שפלות טובה לשלילית בנפש האדם?
תודה רבה לחסדי הים על הניסוח
מה אני מסוגלת ומה לא.
ומי אני באמת.
היא כשהאדם לא מרגיש שהוא מלך העולם. כשהוא מקבל את מקומו כנברא בעולמו של הקב"ה... (מאוד מאוד קשה להגיע לקבלה אמיתית כזאת.)
היוצא ממנה הוא שגם כשהוא רואה מעלות בעצמו לא זחה דעתו, ושהוא לא מחפש באופן אובססיבי את החסרונות שבאחרים. (ונקודה שצריך להרחיב בה כי היא מפתיעה, אבל לא אעשה זאת כרגע - הוא מפסיק לחפש באופן אובססיבי גם את החסרונות שבו עצמו. כי גאווה היא גם כלפי עצמו. תודעת האני של האדם הגאה היא כפולה...)
רק ענווה כזאת, של הרפיה מהצורך לשלוט בכל דבר ולצייר כל דבר (ולמעשה - להיות היוצר של כל דבר), מאפשרת יראת שמים אמיתית, כמו שכתב הרמב"ן באיגרת. (ואגב שם - מעניין גם לנסח את הקשר שבין הכעס והגאווה)
שלפעמים כדי להגיע לענווה כזאת, צעד ראשון יכול להיות מציאת ההערכה הגדולה שוודאי כבר ישנה באדם לבני אדם מסויימים. כשהוא מקבל את זה שהם לא תלויים בו, ממילא הוא נוטש את התפיסה שהכל תלוי בו, והוא מגיע לענווה גם במובן האובייקטיבי שלה.
על חסיד עניו שנסע בספינה וקם עשיר גס רוח ועשה עליו את צרכיו מרוב שהוא זילזל בו, והוא לא הרגיש בליבו כלום.
והוא שמח כל כך על שהוא הגיע למדרגה שלא אכפת לו, עד שהוא מגדיר את זה היום הכי שמח בחיים שלו!
ננסה לחשוב על הסיפור הזה מנקודת מבט של אשים רגילים. ראני מכיר שתי תגובות נורמליות - כעס ועצבים על החצוף הזה שעושה כאלה מעשים בלי שום סיבה. או טראומה על הזילזול שזילזלו בי וירידת כל הערך העצמי.
הכעס יהיה נובע מחוסר ענוה, והטראומה תהיה נובעת משיפלות.
החסיד הזה לא קיבל טראומה, ערכו היה ברור לו, הוא פשוט לא נפגע כי היה לו חוסן פנימי, הוא הרגיש בתוכו שאי אפשר לקחת ממנו את ערכו כצלם אלוקים, אבל מצד שני אין לו גאווה אישית וממילא הוא לא כועס.
קשה לי לתפוס רמה כזאת של ענווה. אבל אני מנסה לדמיין.
חסדי היםנניח מצב:
תלמיד מבסוט קיבל 100 במבחן.
אם התלמיד קורא בקול בכיתה את הציון שלו-
נוכל לטעון כי הוא גאוותן שלא מבין כי הכל מאת ה' ("ואנוכי תולעת ולא איש").
מצד שני, אם זה באמת מאת ה' למה שלא יקרא בקול? הרי זו ההצלחה של ה'!
אדרבא, שיצעק את חסדי הבורא עליו כמי שמפרסם ברבים נס שקרה לו.
התשובה נמצאת בשאלה שלך.
אפשר להגיד "קיבלתי 100, תודה לך ה' " אבל עדיף להגיד את זה בשקט, מפני עין הרע.
ולמה להוציא לכולם את העיינים?
- לא להפיץ את ההצלחה הזאת.
- כן להפנים שהוא חכם ומצליח, ברוך ה'.
- כן להודות לקב"ה, והרבה.
- כן לתפוס את המקומות, התפקידים והאחריויות שתכונותיו מאפשרות לו לתפוס, באופן כללי בלי לחשוש מהגאווה.
נקיות במידות היא דבר שמאד קשה להגיע אליו.
אם אדם הגיע לנקיות כזאת, יתכן שלא יהיה מעורב גאווה. אבל אני יותר נוטה לחשוד שיש כאן גם ניסיון התפארות.
שאם זה באמת באמת בא מתוך נקיות וללא גאווה-
זה דבר טוב וכדאי לכתחילה?
(כמו שמעיין אמרה) אז אין בעיה.
אין גאווה בעצם האמירה, אלא רק בתחושה שהיא נובעת ממנה.
(שאולי רוב העולם טועה בו):
בהסתכלות שטחית נראה לנו שענווה ורגשי נחיתות הם באותו צד של הסקאלה, אלא שרגשי הנחיתות הם הקצנה של הענווה-ז"א אותו סוג, רק יותר בכמות.
התורה בכלל והחסידות בפרט מלמדות אותנו שזה ממש לא כך, אלא- רגשי נחיתות הם לא נובעים מענווה ,כי אם בדיוק בדיוק מגאווה.
רגשי נחיתות זה גאווה מתוסכלת-אדם שחושב ומרגיש שהוא משהו בזכות עצמו ולכן ראוי שיצליח לו וכו',וכשהו נכשל או רואה אחרים שמצליחים -הוא מתמלא ברגשי נחיתות- חוסר ביטחון וכו'.
הענו לעומת זאת- (ענו אמיתי)- מעולם לא חשב שהוא משהו בזכות עצמו-הוא יודע שכל מעלותיו, כוחותיו וכשרונותיו ,וכל הצלחותיו וגם כשלונותיו -הם מהשם יתברך! ולכן -כשמצליח לו הוא לא מתגאה, וכשנכשל לו-הוא לא מרגיש רגשי נחיתות וכו'.
הענו לא עסוק בכלל במושג "עצמי"- מבחינתו -אין דבר כזה "עצמי" שהוא מנותק מהשם.
הענו לא עסוק בדעת הבריות עליו- איך רואים אותו וכ'-תדמית עצמית דמיונית היא פועל יוצא מהרגשת ה"יישות" והגאווה שלנו.
חשבי על צדיקים-אין דבר כזה צדיק חסר בטחון -בעל רגשי נחיתות-הוא כל כולו עסוק בעבודת השם ,ולא מסתכל על עצמו.
כמובן, שזאת דרגת הצדיקים.
אדם מן השורה נולד עם הרגשת יישות, וייפטר מן העולם עם הרגשת יישות,וכל תפקידו הוא להקטין אותה עד כמה שניתן- ואז הוא משוחרר מהוכחות לעצמו ולעולם על "עד כמה אני שווה"- הוא האדם הכי שמח בעולם!
צריך ומוכרח לעבוד על זה כל חייו,אבל נראה לי שקראתי שאדם מצד עצמו לא יכול בכח עבודתו לבטל את הרגשת היישות מעצמו לגמרי (מאז חטא אדם הראשון),אלא רק השם יכול לבטל זאת ממנו,אם ירבה להתפלל על זה..
אדם יכול להיות מודע לעצמו (את האמת , המודעות העצמית שלו ,היא עובדה נתונה מאז חטא אדם הראשון.הרב גינזבורג כותב על זה באחד מספריו).
אכן אדם יכול ואמור וצריך לדעת את מעלותיו. אם הוא יתכחש אליהן ,אז הוא משקר(טוען שהוא לא חכם/יפה וכו'-בעודו כן כזה) וכפוי טובה להשם (מתכחש למעלות שהשם נתן לו),אלא לא לזקוף את המעלות האלו לעצמו- לדעת במוח ובלב שהן מתנת שמים לחלוטין!
כמו כן- גם הדברים השליליים שבו-גם הם "מתנת" שמים לחלוטין- אלא שעליו לעבוד עליהן- וגם את זה הוא יוכל לעשות רק אם השם יעזור לו (יצרו של האדם...ואלמלא הקב"ה עוזרו,אינו יכול לו).
ברגע שהאדם מודע למעלות/לחסרונות שלו, אך מפנים היטב היטב שזה לא משהו עצמי,אלא שהשם ברא אותו ככה- ההרגשה שלו אחרת לגמרי- הוא לא מתגאה בהצליחו ולא נשבר בהכשלו.
זה ענה למה ששאלת?כי אני לא בטוחה שהבנתי.
את זה שמעתי בדיסקים של הרב ארוש ולמדתי בביה"ס לתורת הנפש של הרב גינזבורג.
לפני שלומדים הרבה חסידות-ובמיוחד ברסלב) -באמת על פניו נראה שהיהדות מלמדת שהבחירה בין טוב לרע לחלוטין בידי האדם.
החסידות באה ומדגישה לנו ,שלמרבה הפלא גם הרוחניות של האדם-היא בידי שמים.
ממליצה מאוד מאוד לשמוע שיעורים של הרב ארוש וגם של הרב עופר ארז-זה פשוט מדהים איך זה משנה את התפיסה.
הרעיון הכללי שמלמדים שם בעניין זה הוא שהדבר היחיד שבו יש לאדם נקודת בחירה היא הרצון שלו. לעומת זאת, התוצאה בפועל האם הוא הצליח להתרחק מהרע/לבחור בטוב -זה בידי שמים, ועל זה נאמר "אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו".
הרבה פעמים ,דוקא כאשר האדם שוכח שגם הרוחניות שלו בידי שמים, הוא עלול ליפול לגאווה (שהיא האמא של כל המידות והתאוות הרעות-אם כל חטאת ממש), ולכן מהשמים מרחמים על האדם ומזכירים לו את זה,ע"י שלא נותנים לו לפעמים מיד להתקדש, מפילים אותו בעבירות.
כדי שזה לא יקרה, האדם צריך להכניס למודעות שלו טוב טוב שרק השם יכול לעזור לו להתגבר ולבחור בטוב בפועל.
לכן עיקר העבודה של האדם בעוה"ז הוא לשמור על רצונותיו הטובים ולהתחנן ולהתפלל להשם כל הזמן שיעזור לו.
לכן בברסלב מדגישים כ"כ את ההתבודדות, עד שרבי נחמן אומר:"ההתבודדות היא מעלה עליונה מעל הכל"-כי רק ע"י ריבוי תפילות,האדם יקבל סיוע מלמעלה,וכך יוכל לבחור בטוב. בלי תפילה, זה כמו חייל שנשלח למלחמה לשדה הקרב בלי נשק.
זה גם הניטרול לגאווה-כי אם ירבה בתפילה- הוא יזכור שכל הטוב שזוכה לו הוא מאת השם יתברך.
יצה"ר יודע שהוא לא יכול לנצח אדם שהולך עם תפילה, ולכן הוא מקשה מאוד על האדם לדבר עם השם ולהתחנן (מאוד קשה לשבת כמה דקות, כל שכן שעה קבוע ולדבר עם השם-יש על זה מניעות רבות). ורבי נחמן מדגיש שכל הסיבה שיש עליו הרבה מחלוקות זה זה- כי כל העניין שלו זה תפילה, ויצה"ר יודע שאדם שהולך עם תפילה הוא בלתי מנוצח, כי הוא הולך עם השם.
ז"א רק ע"י סיוע מלמעלה! לחשוב שהרוחניות של האדם היא לגמרי בידיים שלו זה לא מדוייק. וכתוב שלכן הפיל הקב"ה את דוד בחטא בת שבע, כי דוד המלך ביקש שהשם ינסה אותו, ולפי מדרגתו העליונה (שעניינו בעולם היא מידת השפלות) ,זה היה פגם,כי עניינו המיוחד של דוד המלך זה לזכור שאין לו מעצמו דבר.
ואנחנו כרגע לקראת משיח בן דוד, לכן בדור שלנו השם מביא את כולנו להכרה של עבודת משיח בן דוד- שאין לנו מעצמינו דבר, ומי שלא יפנים נקודה זאת היטב- יקשה לו להסתדר בהנהגה של הדור שלנו-כי זאת העבודה שלנו (תמיד ובפרט בדור זה).
ולכן עיקר העבודה זה תפילה במילים שלנו להשם שיקרב אותנו.
כמובן שהאדם כן צריך לעשות מה שהוא יכול כדי להמנע מהרע ולבחור בטוב, וכן יש לו עבודה בזה, אבל זה לא שחור/לבן, אלא יותר מורכב ממה שעל פניו נראה. האדם צריך לעשות כל מה שהוא יכול ולהמנע מעשיית רע, אך כדי שזה יצליח לו העיקר זה הרצון והתפילות על כך.
אני גם לא הבנתי אף פעם, מה הכוונה ב"ביטול היש". ואיך אפשר לדרוש דבר כזה מהאדם.
הדבר המהותי והבסיסי לאדם הוא עצמו.
ברור שלהשקיף על עצמו כישות היחידה הקיימת, או היחידה הרלוונטית - זו השקפה לא נכונה. גאווה אסורה ובעייתית.
אבל איך אפשר להשקיף על עצמו כ"לא קיים"? כבר בכתיבת המשפט הזה יש סתירה מיניה וביה. ("להשקיף על עצמו" - כלומר יש עצמו! - "כלא קיים"?!)
האם מישהו יודע מהו המקור הכי קדום של המושג "ביטול היש"? (בחסידות או לפני?)
לגבי ענווה וגאווה: לפי הבנתי ענווה היא הכרה באמת, וגאווה היא ניפוח של חשיבות עצמית שלא לפי האמת.
שחצנות. זה כנראה ביטוי חיצוני של גאווה.
אבל כשדיברתי על ענווה וגאווה - דיברתי על ההכרה הפנימית.
חוץ מהכרה פנימית - יש ביטויים חיצוניים שלה. זה לא אותו הדבר עצמו, אבל יש כמובן קשר - ישנה השפעה של ההכרה הפנימית על הביטויים החיצוניים.
להבנתי, מי שתכונתו היא של ענווה - של הכרת המציאות כפי שהיא, אין לו סיבה לביטוי חיצוני שחצני, שמטרתו להשיג הכרה מן הזולת כדי לחזק את ההכרה העצמית. אם ההכרה העצמית היא מותאמת למציאות - אין לה צורך בדעה חיצונית אליה.
הרגשת גבהות בלב על כך-אסור
שור יכול להרגיש חשיבות על כוחו? אמנם זה האמת- שהיא גבוהה הוא חזק, ועליה לדעת שהיא גבוהה, עליו לדעת שהוא חזק, אך לא להרגיש שום חשיבות מזה.
גאווה -מסורה ללב-גבהות הלב. האדם צריך לבטל את גבהות הלב.
האמת הכי אמיתית היא שהכל זה מתנת שמים,ולכן אי הרגשת חשיבות עצמית היא האמת.
כל הרגשת חשיבות עצמית (מלבד השמינית המותרת ביראת שמים)- היא שקר וגאווה.
ידוע למישהו?
זה היה לגמרי בצחוק או קצת ברצינות?
בשער ג', וכן בעל ה'תניא', והרב קוק זצ"ל בקבצים, שבעצם בעומק של העומק, הכל אלוקות, אפילו בני אדם ברצונותיהם ואפילו החומר הוא אלוקות. אבל זה מושג עמוק, שאי אפשר לנהל את החיים על פיה, וכן אנחנו לא מבינים אותו לאשורו, והרבה אנשים טועים בהבנתו.
אם תרצי אשלח לך באישי מקורות אחרי זה, לא רוצה להרחיב כאן, כי אם מבינים לא נכון אפשר להגיע לכפירה ומינות.
שאסור אפילו שמינית שבשמינית של גאווה, צריך להתרחק עד הקצה האחרון.
אלעדענווה זו שפלות. קצת.
אחרי כל הביטויים היפים והמרוממים של "ידיעת ערך עצמו" וכל זה- ענווה היא פשוט סוג של שיפלות.
לא אמרתי נחיתות, נעבכיות וכד'- אבל יותר משמץ קטנות יש בה.
"משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא:
אמר ליה רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא" (בבלי סוטה מט ע"ב)
אני חושב שאנחנו קצת מגזימים לפעמים בעיסוק שלא נגיע לשפלות או איך שנקרא לזה.
אני רוצה להגיד משהו חריף.
אני חושב שהיום רובינו(לא כולנו!!!! כן יש כאלה שזאת עבודת השם נוראה בשבילם, אבל לטעמי לפחות אני ונראה לי גם שעוד אנשים) לצערינו לא כלכך נופלים בשפלות פסולה..
אני חושב שלי לפחות מתאים "מאוד מאוד הוי שפל רוח" בשביל להגיע לאמצע מותר לנו גם להשפיל את עצמנו יותר מ"כפי הנצרך"
בנוברדוק הלכו עם בגדים בלואים כדי לעבוד על המידות האלו.
כדי לשבור את הגאווה שלנו.
בנוברדוק היה פינקס שבו כל אחד היה רושם את הדברים הטובים והרעים שהוא עשה במשך היום ובערב בתוך החבורה היו קוראים מהפנקס רק את הדברים הרעים כי הדברים הטובים זה גאווה.
אני חושב שהיום כדי לשבור את מידת הגאווה שהיא לצערינו חזקה מאוד, ניתן להשפיל את עצמנו קצת..
כך אוהבת לכתוב על ספרים
האם יש כאן ניקים
עם אותם תחביבים?
וזה בלי קשר - האם כדאי לעבור לספק HOT?????????
תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.
תשובת Gemini:
המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.
להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:
1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה
במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.
2. קשיים בתהליך ההתנתקות
אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.
3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים
החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.
4. תקלות טכניות ותשתית
בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.
5. שיווק אגרסיבי
הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.
נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):
* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.
* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.
לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.
זה לשון הרע לתועלת, נכון?
דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)
אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות
מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו.... צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.
אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!
הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.
כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....
אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.
תודה לך.
גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).
ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.
עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.
או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,
או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?
(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו
חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..
או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות
או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...
לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק
שמעשיר את החיים...
אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!
(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות
סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)
לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..
לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.
יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.
התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)
וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.
אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.
טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.
ואז - גם לך.
אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!
למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..
הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של
הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!
שבוע טוב!!
בהצלחה בהגשמת התחביבים.
לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...
באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.
לי יש קליטה מעולה בהוט
אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע
רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם
וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת
בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...
תודה!
אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)
חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.
הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)
וזה לא מתאים.
לא מדובר כמובן על ספרות "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -
אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא
ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.
משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,
אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או
פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).
אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר
או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -
הם טובים.
וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.
בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת
וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.
(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים
שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים
לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי
עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.
שבת שלום לכולם!
ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.
צדיק יסוד עלוםאני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי
לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי
לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה
ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו
דוסטויבסקי כנראה נקי
המינגווי - מן הסתם גם כן
השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?
אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם.
יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".
יותר במצב החברתי וכו'.
לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!
המינגווי לא לגמרי נקי
הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית
אילו סופרים אמריקאיים?
תחפשי בספר "איש צדיק היה"
הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש
נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול. וכו'.
ויליאם פוקנר
ג'ון סטיינבק
אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם; את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)
שלא התאמצתי.
סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.
אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים.
יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני.
הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.
אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)
תומאס מן הגרמני. איכותי.
יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:
(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).
עץ המשי
רח' הפרחים הלבנים
ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)
מוות בשנחאי
סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)
ועוד.
ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:
לא אירא רע - שרנסקי
יד בחשיכה - אידה נודל (משהו!)
גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון. יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.
זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).
עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.
לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.
קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)
האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם
קשים לקריאה.
עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי, סבל מהתמוטטות עצבים,
לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)
לא בטוחה.
קראתי ואהבתי את
הר הקסמים
בית בודנברוק
מוות בוונציה
התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר
קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)
יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.
יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב.
יש את "במערב אין כל חדש"
"החייל האמיץ שוויק"
מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.
את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......
ואת "הדבר" של קאמי. אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.
שבת!!!! עדיין לא התחלתי כלום! אנחנו נרעב!!!
שבת שלום!
התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!
מה יהיה עם שבת?
דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.
סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)
עוד משהו:
גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,
מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....
בעיקר נוצריות.
למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות; לא קראתי, אבל חושבת שכנראה
הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -
לזו הכוונה כנראה.
הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,
אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות ילדים)
הם דווקא אלה הטובים.
אז אולי באמת כדאי להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת
עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן
- לא עמוק מדי. וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.
(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,
וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -
יש שם בד"כ הרבה איילים.
הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...
ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.
אחר כך התרגלתי. השלישי...
וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)
אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.
יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:
מסע קונטיקי
אינדיורנס
שניהם - מסעות אמיתיים.
מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...
אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית.
:
ממשיכה לשבת.
באמת שבת שלום.
אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני
הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:
פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)
ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.
יש עיקר ויש טפל
מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר
מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.
אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)
בהצלחה! 😴
אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.
לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.
לא מבין את זה בכלל
בכל מקרה, תודה 😀
"אפשר כרית? הכי פשוטה"
היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"
(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)
יש למישהו ידע אם חברת HOT - שייך לעבור אליה מרימון?
הרבה יותר זולה.
יישר כוח.
יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.
השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.
תודה.
הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.
אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר)
ספק אינטרנט
והגנה
HOT מספקים אינטרנט
רימון מספקים הגנה
הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?
יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק
ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד
אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון
ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם
מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה
אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן
יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת
אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות
אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון
תודה רבה.
תקלות?! אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......
1. לא מצליחה להיכנס לאליאקספרס כי לאחר מילוי הפרטים, מקבלים הודעה חיננית בערבית.
ניסיתי בפורום מחשבים ולא ראיתי שענו.
2. אילו ספרים קוראים רוב המגיבים כאן? בנות? בנים? הכוונה לספרות יפה.
יש ביניכם כאלה שהולכים לספריה ציבורית?
זה לא בשביל סקר...סתם מעניין.
תודה.
עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?
1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!
2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח
בס"ד
תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).
דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין
אבל...מדכא קצת. סביב השואה.
אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר וייזר. למרות שמדובר
על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.
זה אגב סיפור אמיתי.
"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.
הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?
ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.
תשמרו בבקשה על שיח מכבד.
טיפות של אורואולי גם מישהו כאן יודע?
1. נעלם מקובץ וורד האפשרויות: שחזר מסמכים. נעלמו לי כמה. איפה הם?.....
2.האם השמירה האוטומטית של וורד (צפינו בסרטון המסביר) חזקה כמו זו שהם מציעים בתשלום? לשמור כל דקה - שוכחים.
3. האם מישהו מנוי על נטפרי ויכול לאמר אם הוא מאפשר דברים נקיים (נופים, הרצאות, מוסיקה ) או שישנן תקלות לא פרופורציונליות?
שונאת מחשב. מצד אחד ממכר, מצד שני מתסכל.
תודה רבה!
בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.
נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.
הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.
מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.
מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.
או שזה בא לומר שכשהיא היתה ישנה היא היתה טובה והיום לא, (למה ככה?)
או שזה בא לומר שהיתה ארץ ישראל טובה והיתה ארץ ישראל לא טובה\פחות טובה. (למי הכוונה בארץ ישראל הלא טובה? כל מי שלא היה צבר\קיבוצניק? מזרחים? היישוב הישן?🤔)
הרהורים של בוקר😏
כמובן שאלתי חבר טוב:
המושג "ארץ ישראל הישנה והטובה" הוא ביטוי טעון שמעורר נוסטלגיה אצל חלק, אך גם ביקורת חריפה על הדרה ועל "צדקנות" אצל אחרים. הנה ניתוח של שתי האפשרויות שהעלית:
1. "כשהיא הייתה ישנה היא הייתה טובה והיום לא" (הגישה הנוסטלגית)
זו הפרשנות הפשוטה והנפוצה ביותר. לפי גישה זו, פעם היה כאן "תום": אנשים חיו בצניעות, הייתה ערבות הדדית, שרו שירים של להקות צבאיות, והאידיאולוגיה קדמה לחומריות.
2. "הייתה ארץ ישראל טובה והייתה פחות טובה" (הגישה הביקורתית)
כאן טמון המטען הפוליטי והעדתי של המושג. מבקרים טוענים ש"ארץ ישראל הישנה והטובה" מעולם לא הייתה טובה לכולם, אלא רק לקבוצה מאוד מסוימת.
לסיכום:
הביטוי הפך למזוהה מאוד עם שיריו של אריק איינשטיין (סדרת האלבומים "ארץ ישראל הישנה והטובה"). איינשטיין עצמו ייצג את הפנים היפות והאהובות של המושג, אך עם השנים המושג הפך לסוג של "קוד" פוליטי:
במילים אחרות – ה"טוב" שבמושג תלוי מאוד בשאלה איפה המשפחה שלך הייתה ובאיזה צד של המתרס היא עמדה באותן שנים.
או שמדובר רק על נוסטלגיה של מישהו לימי עלומיו?
תשובה מדויקת – בהחלט כן, וייתכן שזהו המרכיב החזק ביותר במושג.
בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה קיימת תופעה שנקראת "נוסטלגיה רפלקסיבית". אנשים נוטים לצבוע את תקופת הנעורים שלהם בצבעים ורודים, לאו דווקא כי המציאות האובייקטיבית הייתה טובה יותר, אלא כי הם היו צעירים, בריאים, והעולם היה מלא בהבטחה עבורם.
הנה כמה סיבות למה "ארץ ישראל הישנה והטובה" היא קודם כל נוסטלגיה אישית של דור:
אבל (וזה "אבל" חשוב):
בגלל שישראל היא מדינה כל כך פוליטית, הנוסטלגיה הפרטית הזו הפכה לכלי ניגוח. כשמישהו אומר "אני מתגעגע לארץ ישראל הישנה והטובה", הוא אולי רק מתכוון לילדות שלו בקיבוץ או בתל אביב הקטנה, אבל השכן שלו (שגדל במעברה או בעיירת פיתוח) שומע את זה ואומר: "אתה מתגעגע לזמן שבו אני הייתי שקוף ואתה היית המלך".
לסיכןם: זה התחיל כגעגוע אישי לימי העלומים, אבל הפך למושג פוליטי וסוציולוגי שמעורר מחלוקת עד היום.
א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").
האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.
ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.
אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.
או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).
גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.
ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...
ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.
וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?
לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.
תרגישו התחדשות? או שגרה משעממת?
מה עושה את ההבדל?
אה.. וחודש טוב! 😊
