שצרות נמשכות לצרות

אז כנראה שזה נכון.

אבל זה בעיקר עניין תקופתי אצל רוב בני האדם- תקופה של צרות או דברים נחמדים.

חוץ מאנשים מזליסטים במיוחד או חסרי מזל באופן מיוחד.

זה לא בהכרח אומר שהם לא מאושרים..

סבל ואושר זה ניגודיות. מי שסובל הוא לא מאושר. יכול להיות שקשה לו והוא מאושר אבל לא סובל ומאושר

וזה שזה הפך לאמרה עדיין לא מחזק את זה באופן אמיתי עבורי.

זה בערך מה שאתה אמרת....

אבל אל תאמין לסטטיסטיקה- היא לא מנהלת את העולם

יותר מידי מדוייק...

להסברים, באישי.

אז אם אתם רוצים למשוך אליכם בריאים, תבריאו את עצמכם ובדחיפות!!!

זה מזכיר לי את הפנטומימאים שבהעברת כף ידם מעלה ומטה מול פניהם מחליפים מסכה.
 

צרות מתרגשות לעולם ועל כל אחד מאיתנו, כל אחד ברמה הפרטית שלו, ועל כולנו כאומה. 
צרות הן צרות , ואין על כך עוררין.

הבחירה איך נתייחס אליהן ומה נפיק מהמצב הזמני הזה (יש זמני ארוך ויש זמני קצר יותר) תלויה בנו -

אם לסבול ולהתמסכן (מדי פעם זה נצרך) או למצוא בזה את נקודות האור והטוב (לשנות את זה לא תמיד ניתן, אז לפחות להתקדם ולהבנות מזה, כי לא סתם הקב"ה שם אותנו במצב הזה).

יצא לי לחשוב על זה לא מזמן - שאולי דרך הצרות הפרטיות שלנו הקב"ה בעצם מנסה לעורר אותנו לבכות על צערו שלו, 
עלינו, ברמה הכללית יותר.

ולמקרה ששאלת - אני מכירה אנשים שסובלים והם מאושרים.

(מזכיר לי את הסיפור הבא |סליחה על האורך| על אנשים סובלים ששמחים :

פעם אחת ביקשו התלמידים מרבם הבעש"ט שיראה להם דבר חידוש . נעתר להם בתנאי שלא יצחקו. הבטיחו לו שלא יצחקו, יהיה מה שיהיה. הראה להם עני אחד, שעמד בתפילתו בליל שבת בהתלהבות גדולה ובשמחה עצומה. ראו שהוא עני מדוכא ולבוש קרועים ומטולאים, ועומד ומתפלל. לאחר שסיים תפילתו הלך בשמחה לביתו, והתלמידים הלכו אחריו בלאט.
בא האיש לביתו והנה אשתו לבושה קרועים ויחפה ללא נעליים, ובבית דולקים נרות קטנים עד שלא נראה כמעט אור, רק מין ערפל, והבית מלא עשן. בירך האיש את אשתו בברכת שבת שלום מתוך הרחבת הלב, כאחד הנגידים, ואמר לה לאשתו:"אשתי האהובה, תני קידוש". נטלה האישה שני לחם שחורים ונתנה על השולחן. אמר העני:"שלום עליכם" וכו' בקול שמחה וצהלה כאיש אשר אלפי-אלפים בביתו ועל פניו לא נראה שום צער.
אחר כך אמר לאשתו:"תני את הדגים שהכינות לכבוד שבת", ואותה עניה לא הכינה אלא קצת פולים ולא יותר והביאה פולים ונתנה ואמרה: הא לך דגים" אבל העני אכל לתיאבון כאילו הם מעדני מלך, וכל פעם אמר:"מה טובו הדגים, טעם כטעם גן-עדן". לאחר שאכלו קטניות במקום דגים הגביה את קולו וזימר זמירות בקול ערב ובשמחה. לאחר הזמירות אמר לאשתו: "אהובתי, הביאי את המרק שהכינות לכבוד שבת" נטלה האשה מעט פולים ונתנה לו ואמרה:"הא לך מרק ואכול" . אכל האיש  בשמחה עד אין לשער, וכל פעם היה מזמר :"מה טוב ומה נעים המרק הזה"
אחר כך אמר לאשתו:"תני לי בשר" ונתנה לו שוב מעט פולים, ואחר כך בקש עוד כמה מטעמים, והיא חלקה לו פולים לכמה מיני מטעמים ונתנה לו, ואכל מתוך תענוג  ושמחה כאדם שאוכל מעדני מלכים, לאחר שסעד ובירך אמר לאשתו :"אשתי האהובה, עתה בואי ונירקוד ונשמח יחד לכבוד שבת קודש לשם שמים." שמעה לו אשתו וריקדו כשהם יחפים ושמחים שמחה גדולה.
כאן לא היו התלמידים יכולים להתאפק וצחקו צחוק גדול. אמר להם הבעש"ט :"הלוא אמרתי לכם אל תצחקו, הוא חשוב ומקובל מאוד לפני השם יתברך, שאין שמחה לפניו, יתברך כשאדם אוכל מעדנים, כי השם יתברך רואה ללבב ומעשה עני הזה חשוב לפניו עד למאוד ככהן גדול משרת בקודש הקודשים. )

אולי משהו אחר....

שלו, מה שהוא מרגיש על עצמו, ומה שהוא משדר לסביבה.

בואו נקח דוגמא:

אדם מחפש עבודה |משתעל|, בשל כך שפיטרו אותו במקום העבודה הקודם, הוא מרגיש כשלון, הוא מתהלך ככה, הוא מגיע לראיונות עבודה בהרגשה שהוא כשלון מהלך, וזה השדר שהוא מעביר > הוא מקבל תשובות שליליות > הוא נכנס לדכאון > הוא לא מרגיש טוב > הוא עני > הוא גר בגן סאקר ויש לו רגשי נחיתות

(סתם, אני רצינית. הרבה הומלסים (אמיתיים) הגיעו לאן שהגיעו מרגשי נחיתות למשל, וחוסר אמונה בעצמם.)

לעומת זאת, אדם שעובד על המחשבה שלו, מבין שהעולם מורכב, ולא תמיד יקבל את כל הטוב שבעולם, צריך להתמודד ולהאבק על הצלחה ולכן:

אדם מחפש עבודה |משתעל שוב| בשל כך שפיטרו אותו במקום העבודה הקודם, הוא מרגיש כשלון, ועושה לעצמו חשיבה מחודשת - למה אני מרגיש כך? (פיטרו אותי כי הייתי דוס מידי, זה אומר עלי משהו רע? - זה סתם דוגמאות, כן? ) אני אדם שיכול ורוצה להצליח, לכן אעשה ככל שביכלתי להצלחה > הוא קם בשעות מוקדמות, הולך לראיון או שניים ומתקבל > בזכות אותו שינוי במחשבה על עצמו, למרות שהעבודה קשה לו, הוא נהנה, והוא מרגיש שהוא טוב > כיף לו > הוא מאושר > וגם יש לו הרבה כסף..

(שנזכה..)

אלו באמת דוגמאות שמעסיקות אותי לאחרונה, אבל זה נכון כמובן לגבי כל מציאות:

הרבה דברים שקשורים לפורום של מעבר להרי החושך, שמחה בכללי, צרות שבאות על אדם והוא נדרש להתמודד איתן..

הרב פנגר אמר שנקצב לאדם צרות מראש, אבל לא נקצב לו הסבל שיסבול עבורן. זו כבר בחירה של האדם.

ומה הוא יעשה עם הסבל הזה..(לדוגמא אדם נקצב לו שיסבול הערב ממיגרנה, הוא יכול להתבאס על זה מאוד מאוד מאוד והוא יכול גם לנסות להתמודד עם הכאב, ולהמשיך להיות שמח)

בדיוק דיברתי היום עם מישהי מדהימה (אם את קוראת את זה, חיבוק גדול ו - ) שיש סוגי אנשים בעולם, שהשם בחר בהם, לעבור את מה שהם צריכים לעבור, ויהיו להם תמיד סיבות מספיק טובות לא לקום מהמיטה.

השאלה, מה עושים עם זה. נכנעים למצב ומארגנים מסיבת רחמים עצמיים (עיין שרשור בוקר טוב) או קמים, מנערים את האבק שדבק בנו, וחיים, פשוט חיים.. ומבינים שיש לסבל הזה ולצער הזה סיבה..

כי ממציאות כזאת, אפשר, כמו שאתה אומר, לסבול ממשהו ואז עוד לפתח סבל מכל מיני דברים שקשורים, לדעתי בעקיפין.

אצל אחד הכל- צרות!

ואצל השני אותו הדבר- לא נורא, קצת אתגר....

עליהן,התעללות למשל היא צרה לכל אדם,גם אם הוא הכי אופטימי ומאמין בה׳ שיש.זה קושי שדורש התמודדות,אומנית וכו...

השאלה היא מה הוא בוחר לעשות איתם הלאה,ואם טעה איך הוא מסתכל על השגיאות שלו.

השאלה היא בגדול,איך האדם בוחר לחיות-להכיר בקושי ובידיעה שצריך עזרה(לאו דווקא במקרה הנ״ל,

גם ילד לא חברותי זה קושי מסוים ולפעמים צריך ללמוד איך להיות חברותי)לקבל את המציאות בעוונה(אני לא מושלם- אני צריך עזרה-אני אחפש ואנסה לשנות מה שפקחו את עיני לגביו שמעצים את הקושי-אני אעשה חשבון נפש ואשנה איקס דברים בי)

הקבה לא נותן אפעם לאדם נסיון או קושי שהוא לא יכול לעמוד בו!!!!

המשמעות היא שאם נראה שקשה יותר מדי,האדם הזה לקח על עצמו משהו שהוא לא ׳שלו׳ והדביק אותו לעצמו

(זה יכול להיות רגשות אשמה מטורפים על אח שנולד חולה,אסון שלא נמנע,לקח יותר מדי אחריות על החינוך הרגשות והתפקוד של אחים במשפחה לא מתפקדת ומזניחה וכד׳...(מכירה בנות כאלה,לא כותבת מהאויר)

ואז הוא צריך לעצור,להרפות,לראות מה לא ׳שלו׳ ולהפריד בין עצמו לזולת...

מעבר לכך,נק׳ שהפריעה לי לאחרונה ובתגובות הקודמות בפרט-

יש נטיה לכתוב כאילו כל העולם הפנימי של האדם ידוע לך,שהמניעים לכישלונות(והצלחות)שלו ברורים ומובנים...

זה לא הולך כך...אנשים הרבה יותר מורכבים ובדכ יש כמה סיבות לדברים...

גם חברה ששקוף שחלק מההדרכה האין סופית שלה של נוער בסיכון היא בגלל מה שעברה בחיים,ברור שיש המון סיבות נוספות לכך...(גם בגלל האישיות המדהימה שלה למשל,שלאו דווקא קשורה לדברים שקרו)

מקווה שעזרתי במשו

בהגדרה,למדתי במדרשה שנה שעברה שיש אנשים שזה התיקון שלהם כמו שאומרים...כמו שיש שהם בעלי תשובה- כל הזמן נופלים והגדלות היא אם הם חוזרים אח״כ...ואז הם גדולים מהחיים;)

זה כתוב איפשהו שכחתי איפה לצערי

כלומר, אולי זה מתחלק לא רק לאנשים, אלא לתקופות.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)

יש מי שמקפיד לא להתקלח בספירת העומר.

@זיויק  @אריק מהדרום 

כי זה לא חודש מצחיק

משהו בלי הסימן של לא נוסה על בעלי חיים שלא נהפוך אנחנו לשפני הניסיון
 

הכי טוב אם יש לך "נוסה בהצלחה על סוורוס סנייפ"

בשמן שומשומין ראשי

תחפש בגוגל אטמים נגד רעש

אני מכירה את הפשוטים שמוכרים בסופר פארם אבל יש הרבה סוגים לאיטום מקצועי יותר

 לק"י

ראיתי פעם בדן דיל.

בטוח גוגל יידע לכוון אותך.

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊