קודם כל אני רווקה
יש לי שאלה, בבקשה ענו בקצרה בלי תאוריות ארוכות, מה שאני צריכה עכשיו זה ממש תשובות קולעות...
כשיצאתם עם בני זוגכם, האם הייתם שלמים עם ההחלטה להתחתןאיתו? לא הרגשתם החמצה כלשהי? שאולי יש מישהו
מתאים יותר? וכיום, בתור נשואים? האם ההרגשה השתנתה? (במידה וכן הרגשתם לא שלמים)
אני שואלת כי אני עומדת בצומת דרכים וקשה לי
אחרי שגמרתי לברר בליבי כל מה שרציתי, ועם הכל השלמתי לגמרי בשכל, ועדיין הרגשתי לחץ להחליט.
לא יודעת איך הצלחתי להחליט במצב כזה, רק יודעת שזה מה שהיה, ומאותו רגע שאחרי ההחלטה,
נכנסה לי ללב שלווה, הרגשה שעשיתי את הדבר הנכון, שב"ה לא עזבה אותי...
בהצלחה רבה רבה רבה!!
ועוד תשובה, אשתדל בקצרה:
אם את יוצאת עם מישהו תקופה מסוימת, יש להניח שאת הדברים העיקריים והחשובים לך כבר ביררת עם עצמך.
תנסי לעשות לעצמך תרגיל בראש: לעזוב לרגע את כל ההתלבטויות, (אל תדאגי, הם לא יברחו) ואז תנסי דמיין מה יותר בא לך. מה יותר קשה לך, לדמיין שאת מפסידה אותו, או לדמיין שאת מתחתנת איתו? מה יותר מפחיד אותך?
לא אמרתי לך להחליט לפי זה, אבל לפעמים זה בהחלט עוזר לגלות את הרצון האמיתי הפנימי.
והרבה תפילות!
שבעלי הוא "האחד".
ובעלי הוא האדם היחיד בעולם שיכול להתאים לי. ברור לי בוודאות אין סופית שאף אחד אחר לא היה מתאים לי. הוא כל חיי
נראה לי שיש כאן גבול דק בין הקשבה לעצמך ולקול אמיתי פנימי, לבין כניעה לקול שטוען שתמיד יכול להיות יותר טוב.
כידוע, הטוב מאוד הוא האויב הגרוע ביותר של הטוב...
בהצלחה בהחלטה כזו. אולי כדאי להחליט שאת לא מחליטה למשך עוד שבוע ואז לראות אם התחושה משתנה.
על הפגישה הראשונה הרגשנו שזה זה.ובקשר לשאלה השניה תמיד חושבים שהשני יותר טוב בכל דבר בחיים צריך פשוט להיתמקד במה שיש לך.אין סוף למחשבות האלו.זה רק מבלבל את האדם
זה דמיונות... תתמודדי עם מי שה' זימן לך ותחליטי. זה לא קל אבל אל תבני על זה שאחרי החתונה הכל יסתדר.את בטח רוצה להיות מאושרת בחתונה שלך ולא אכולת ספקות, נכון? שיהיה בהצלחה בע"ה!!
ואפילו שבוע לפני החתונה הייתי בחשש..
אבל מהרגע שהתחתנו לא היתה אפילו מחשבה קטנה שטעיתי בבחירה...
אני חושבת שהשאלה "אולי יש מישהו מתאים יותר"- היא שאלה לא טובה.
כי תמיד באופן תאורטי יכול להיות יותר.
הנקודה היא שכשאת בתוך קשר- לא לפזול החוצה, אלא לחיות את הקשר הזה,
להשקיע בו ולראות מה את מרגישה כלפי הבחור והאם טוב לך איתו.
האמת שאצלי השכל בא לפני הרגש וידעתי שהוא די מתאים לי הרבה לפני שהרגשתי (מה שהלחיץ אותי נורא...)
לפני החתונה בעיקר החששות שלי היו מעצם להתחתן, ולא ממנו- עליו הייתי סגורה.
ואחרי החתונה בכלל, בכלל לא היו ספקות. הוא כ"כ משלים אותי (לא מושלם, אבל משלים!) וטוב לנו כ"כ ביחד, שאני לא יכולה לדמיין מישהו יותר מושלם בשבילי ממנו.
אחר כך כשהתפקחתי (יום למחרת), התחרטתי ממש ממש ממש..
היה לנו ממש ממש קשה בהתחלה! וכיום (נשואים כמעט 4 שנים אחרי טיפול זוגי ארוך בשנה הראשונה)
אני יכולה לומר שאני שלמה ומודה לה' לחלוטין על החיים שזימן לי!
אוהבת אותו מאוד מאוד (!!) לא אוותר עליו לעולם (!!) ומתמודדת (גם כיום) עם מינוסים שיש בו אבל בשלמות הכי הכי גדולה שיש
זה היה קשה מאוד!!דרש הרבה עבודה עצמית!! אבל זה היה שווה לי מאוד.
לומר לך אם 4 שנים אחורה הייתי בוחרת בקשיים ובהתמודדויות האלו?! אולי הייתי מוותרת..(לא על הבן אדם!אלא על מה שזה דרש..)
העלתם לי כמה נקודות ממש חשובות וחיזקתם אותי.
להסתכל עליו נקודתית
וגם השכל שלי באמת הגיע כנראה לפני הרגש והעובדה שאני מודעת לכך שיכול להיות לנו טוב
אבל זה יידרוש המון עבודה....
וטוב לשמוע שלא אצל כולם זה הכי ברור שיש כי זה הלחיץ אותי.
תודה ממש!! (ואשמח לעוד תגובות זה לא יזיק תמיד לשמוע עוד חיזוקים 
)
עכשיו שיש לך כבר תובנות אפשר לחפור קצת 
אז ככה,
יש זוגות שלשניהם הרגש מגיע מיידית (ברמות שונות),
יש זוגות שבתחילה יש רגש רק לצד אחד ,
ויש זוגות שאצל שניהם קודמת הנראות השכלית ואח"כ מגיע הרגש.
מה שברור ואין צורך לומר, שאין להתחתן ללא רגש בתקווה שהוא יגיע.
כשיש רגש חזק השאלה של התאמה לא מתחילה ולעיתים דווקא כאן יש
בעייה של חוסר התאמה שמחופה ע"י הרגש והנישואין מתפוצצים ח"ו
מאוחר יותר כשהוא נעלם.
נישואין הם תהליך דינאמי, הם יכולים להתחיל גבוה ולרדת,
ולחילופין, להתחיל ממקום נמוך ולעלות, הכל תלוי בעבודה,
הם אינם דומים לרכישת חפץ, דירה וכד' שבהם מה שרכשת
אותו קיבלת והוא לא ישתנה.
זוגות רבים התחילו ממקום של רגש בסיסי והגיעו לזוגיות
שזוגות שהיתה ביניהם התאמה ואהבה מטורפת יכולים
רק לקנא בהם ולהיפך.
לכן, אם יש התאמה בשאיפות ובמנטאליות, מוכנות לעבודה משותפת ורגש מתפתח, כדאי להמשיך,
כשמגיעים למקום של (לפחות) "קשה לנו להיפרד" "אנחנו מתגעגעים"
זה המקום שממנו ממשיכים למיסוד הקשר, השאר הוא תוצאה של עבודה.
שתי נקודות מדברי חז"ל:
א. אחד מהטעמים למצווה לשמח חתן וכלה הוא שמכיון שהם אינם בטוחים,
ושמחתם אינם שלמה, יש מצווה לשמחם.
ב. על הפסוק "תוחלת ממושכה מחלת לב" חז"ל דורשים שאין להשהות זמן רב את
הזמן מהאירוסין לחופה, זהו זמן בעייתי של שייכות אבל ללא אפשרות לעבודה אמיתית
וקרבה פיזית ומנטאלית, וזאת בשימת לב לכך שבזמן חז"ל אירוסין הם הקידושין
לפני החופה שלא כבזמנינו שהאירוסין כמעט אינם מחייבים.
התלבטויות תמיד היו ותמיד יהיו, הן חלק מהנסיונות של הזוגיות.
תפילה, שכל ישר וידיעה ומוכנות לעבודה זוגית הם המתכון לזוגיות מנצחת.
צריכים להיות שלמים עם ההחלטה.
אם כי "פחדים ופרפרים" יכולים להיות תמיד. אחרי הכל, זה משהו רציני..
אבל לחשוב "אולי יש מישהו אחר מתאים יותר", זו לא הנקודה,
אלא ההתאמה, תחושת הקשר, ההרגשה והשיתוף, עם זה.
ואם הוא אוהב אותך ורוצה בך, אין על מה לחשוב.
אבל אם אין ביניכם אהבה אז בטח שיש עוד התאמות רבות, גם לך וגם לו.
לא היחסים עם ההורים, לא היחסים עם האחים והאחיות, לא עם הילדים וגם לא עם חברים וחברות.
כל מערכות היחסים הללו נשענות ונסמכות על הרגשות שלנו.
אז למה להתעלם מהרגש דווקא כשבוחרים בן זוג?
ההרגשות ההדדיים של אהבה ומשיכה הם היסוד העיקרי בבנית משפחה.
יעל מהדרוםוכי מקימים בית ביחד. תתחתני עם מישהו רק בגלל רגש?? אם השקפת עולמו הדתית רחוקה משלך? או אלף ואחת סיבות שכליות אחרות? הקמת בית דורשת מטרות משותפות. לא מתעלמים מרגש אבל הוא לבדו אינו מספיק.
כמובן שפגשתי והכרתי רק אנשים מהחוגים שלנו ככה שהסיכוי להתקשר למישהו לא מתאים מבחינה דתית או מוסרית הוא ממילא נמוך.
אני בטוחה שזוגיות שמתחילה עם אהבה היא לאין שיעור יותר נעימה וטובה מזוגיות שמתחילה בלי שום רגש אהבה וכעבור עשרים שנה סוף סוף מתרגלים זה לזה.
הרגש הוא הדבר הקובע ביחסים בין אנשים. כמובן אם אין פערים גדולים מדי ותפיסות עולם שונות.
אבל זה לא עוזר למי שפתחה את השירשור כי גם כשיש אהבה זה עדיין לא תמיד פותר ספקות.
מאד קשה בזה ואין נכון או לא נכון... לפעמים חייבים לקחת החלטה לכאן או לכאן גם כשיש ספקות ולהתפלל שה' ינחה בדרך הנכונה.
בניגוד לדוגמאות שהבאת - פה זה בנין של משהו שאינו משפחה מיסודו, אלא לבנות משפחה. לזה לא מספיק רק "רגש". צריך הכרה עמוקה בטוב של השני, שהיא מעוררת מחדש את הרגש - וגם צריך בסיס מתאים מבחינת הנתונים.
גם כי בונים פה משהו ערכי, משפחה עם כיוון, ולא רק "צורך רגשי", וגם כי אם אין בסיס כזה - קרוב לוודאי שהרגש יתמסמס תוך לא הרבה זמן.
יש כאלו שמתלבטים יש כאלו שלא
בגלל זה מברכים "כשמחך יצירך בגן עד מקדם"
כי להם לא היה שום ספק. הוא נוצר בשבילה וגמרנו
היום זה לא כזה פשוט וגם אחרי החתונה אתה בהחלט עלול לחשוב
שחבל שזה וחבל כל מיני דברים
ועדיין ככה
הוא היה הראשון שהתאים לדרישות שלי ועם הזמן התגלה הרבה יותר טוב ממה שציפיתי
בעלי היה הראשון והאחרון שנפגשתי איתו (היו באמצע עוד ארבעה בחורים).
הייתי שלמה כשבחרתי להתחתן איתו כי הוא קיבל אותי עם שלל מורכבויותיי (שלא כל בחור היה רוצה. אפרט באישי אם תרצי).
לא הרגשתי החמצה- כבר פגשתי בחורים אחרים והבנתי כמה זה מסובך, לא פשוט, לא מובן מאליו.
חוצמזה, סמכתי עליו שאם הוא כל כך רוצה, יהיה לי טוב איתו ואני יכולה לסמוך עליו בזה.
בתור נשואים, לפעמים התחרטתי מאוד והצטערתי כי עברנו תהליכים מורכבים מאוד והיה לי קשה מאוד. לפעמים.
אבל בעזרת ה' והזמן שחלף המצב השתפר מאוד. עוד לא מושלם ויש עוד מקום לעבודה, אבל בהחלט יותר טוב.
השאלה היא לא בהכרח אם יש מישהו טוב יותר, אלא אם התהליכים שעוברים ביחד עד שלומדים לחיות ביחד באמת,
את רוצה לעבור איתו או עם מישהו אחר. אם את סומכת עליו שיהיה לצידך.
באיזה שלב הוא רוצה להתחתן.
אישית היה לי חשוב להיות בטוחה ב100%, גם מבחינה רגשית וגם שכלית.
וככה זה היה, ועד היום זה ככה ב"ה מצד שני, היה לנו גם קשר ארוך יחסית, שעזר לעניין, ורוב האנשים לא רוצים בזה.
האויב של הטוב זה היותר טוב.
אם טוב לך עכשיו לא לחשוב אולי יהיה מישהו אחר יותר טוב, אם הוא טוב, את מרגישה שיהיה לכם טוב להתחתן, נחמד לך איתו, יש רגש מסויים (ועוד כמה דברים. תעשי את השיקולים מה חשוב לך). - לדעתי ללכת על זה.
הייתי שלמה? לא יודעת. פחדתי כמו שאת מפחדת. אבל לא ראיתי סיבה לפסול. היום אני שלמה? ב"ה מאושרת.
לדעתי, זה טוב.
ההרגשה כרגע ברורה.
אבל זה בעיקר בגלל "ניפוץ האופציה" כנראה. ה"מוחלטות"..
אבל אחרת לא היית מרגישה טוב גם כן. הכל מהשמיים.
תתאוששי.
כשיהיה מי שמתאים, תרגישי יותר שלמות עם זה בעז"ה.
זו הייתה החלטה שלו, ולמרות שאני גם שלמה איתה אני מרגישה מרוסקת.
לפחות לא יהיו לי התלבטויות עליו
מצטערת בעיקר על הזמן שחלף ובוזבז
שלום
מקווה שזו במה מתאימה..
אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב)
לבית..
דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'
ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.
תודה רבה לכולם
בדברים שימושיים, ואת הקשר לברכה להשאיר לאנשים להיות יצירתיים...
פשוט להסתובב במקס סטוק ולשלוף דברים. אפשר גם להסתובב בבית ולחפש מה יכול להתאים (נגיד, שיטוט דמיוני במטבח מעלה לי- כף גלידה, קולפן, תחתית לסירים, מגבות מטבח, פורס לביצה קשה, פותחן שימורים).
כדאי לקחת דברים שונים מחדרים שונים בשביל הגיוון.
ואם זה לשבת, לשים לב לא לקנות מוקצה.
בעל לעתיד?
חבר של הזוג?
אח של הבעל/אישה?
שימושי מאוד בהמשך. לפחות חלקם..
ורעיונות למקסטוק: תחתית לדברים חמים, ספלים חמודים, קורץ עוגיות, כותש שום, מועך פירה, מסננת פסטה, מסננת לעלים, מגבות מטבח, סינר, שעון ( יש שם זולים, יפים ודפוקים אבל את זה הם לא ידעו)
נהיה לאחרונה באופנה להשכיר מקום גדול עם בריכה משותפת, אשמח לדעת איך זה עובד אצלכם.
האם מחלקים זמן בנים בנות? יש זמנים משפחתיים? כולם נכנסים יחד?
אצלנו כל משפחה עם ההקפדות יותר או פחות וזה כבר פחות מסתדר כמו פעם, אז אם עליתם על השיטה אשמח ללמוד ממכם
ואז הבריכה לרשות כולם תמיד
אבל כאלה שיגידו שזה לא מספיק
ואז צריך לעשות חלוקת שעות
אפשר לעשות חלוקת שעות.
יש כאלה שיסתפקו בזמן גברים וזמן נשים.
ויש כאלה שירצו גם זמן לכל משפחה גרעינית בנפרד.
כל משפחה תעשה בצורה שמרבה שלום ואהבה בין המשפחות
כי זה המטרה. לעשות נופש לאחד את המשפחה המורחבת
אבל בכל זאת הפעם כן הרגיש פחות שייך גיסים וגיסות יחד או בני דודים מתבגרים, בעלי גם חלק מהזמן העדיף לשהות בחדר שלנו.
ואם הגיסים זורמים
אפשר שהם ישמרו על הילדים שלכם (אולי אפילו אחרי שהם ירדמו) ולכם תהיה שחיה זוגית לבד.
ואחרי זה אתם תשמרו על שלהם וכו'
ויש משפחות שאכן לא מתאים להם בריכה
אפשר לשכור מראש מקום בלי בריכה (ואז זה זול יותר) ולמלא את הזמן בפעילויות משותפות
או לצאת לטיולי טבע יחד
האמת שחופשה כזאת איננו עושים ממילא, אבל יצא סתם פער כשרצו טיול במסלול רטוב, או פיקניק במעיין וכד' והתקשו לקבל שלי ולבנים הגדולים לא שייך להיות עם אחייניות משתוללות במים, גם אם הן 'לבושות צנוע'. הבגדים נצמדים, נהיים שקופים, עולים וכד'.
(כן, אנחנו גם לא הולכים לכל מיני מעינות, בריכות שכשוך וכד', אלא אם מוצאים זמן באמת ריק, למרות שזו האטרקציה המרכזית באזור שלנו)
חם ומוזיאונים למינהם לא מעניין אותם
רוצים חוויה משפחתית (גם גרעינית וגם מורחבת)
עם משפחה מורחבת נפגשים בבית של מישהו או בגינה ציבורית - לא במקום עם מים. 🤷♂️
ולא אבא עם הבנים ואמא עם הבנות? אשמח לרעיונות
ברגע שגדולים - אצלינו גם אחים ואחיות לא יכנסו בייחד
למה? כשמדובר באחים ואחיות, ממש לא מובן בעיני. אצלנו,משפחה גרעינית פשוט שנכנסים יחד , בבגדי ים צנועים. לא מצליחה בכלל בכלל להבין איפה הבעיה. ההתלבטות התחילה כשהמשפחה הגרעינית התרחבה ויש חתנים , כן עשינו מסלולים רטובים יחד, אנחנו כן הולכים למסלולים ומעינות, בבין הזמנים 95 אחוז,דתים שלבושים צנוע, והמעט שלא , פשוט ממשיכים ולא מתעכבים לידם. כשעשינו נופש משפחתי מורחב עם האחים שלי , חילקנו לזמן בנים ובנות בברכה, כי הברכה קטנה וזה פחות שייך להכנס יחד.
הבא
לא מדובר שם על אשה בבגד ים, אלא כמו שמסביר רש"י שם - שבגלל הנהר היא מגבהת בגדיה.
זו המציאות (בלי להכנס לפירוט רב מידי, שגם הוא לא צנוע בפורום פתוח...) במים הבגדים יותר עולים, יותר נצמדים, יותר נהים שקופים.
נ.ב. הלוואי שכ95 אחוז דתיים, היו לבושים צנוע. בילדותי זוכר את עצמי באוטובוס קבוע עם בנות אולפנה, שכולן עם חצאיות ארוכות באמת. היום גם בלי מים המצב רחוק מזה...
זה ממש ממש לא מובן לי. ולגבי מה שכתבת, במעינות ומסלולים רטובים, יש גם דעות שזה מותר. אנחנו הולכים ובעלי ברר ובדק ושאל רבנים בענין . בסוף זה כמו ללכת ברחוב, וממה שראיתי בשבוע שעבר כשהיינו בנופש, המצב במעינות ובכנרת בצפון הרבה יותר צנוע מסתם ללכת ברחוב בעיר שלנו, הרוב הכמעט מוחלט של המטילים דתים וחרדים. לא יודעת איפה החילונים מבלים... וברגע שבת לבושה צנוע , עצם הכניסה לדקויות של מה קורה לבגד,שהוא רטוב, היא לא צנועה, ושהבנים יתרכזו בלהנות עם המשפחות שלהם ולא בלחפש מה קורה לבגדים רטובים. וזה דברים שבעלי אמר, לא אני . שכשלא עסוקים בזה , זה פחות מעסיק.
אלא שאת (או בעלך) מציעה לא להתעסק בזה.
מה אעשה שההדרכות של חז"ל אינן כאלה? ומה אעשה שפעם אחר פעם ניסינו כשאמרו לנו שיהיה בסדר ולא יכלנו להרים את העיניים?
אז בשביל לא להתעסק בזה, אנחנו פשוט לא שם.
אמרתי שאני לא מבינה לגבי זה שאתם לא נכנסים לברכה יחד רק אחים ממשפחה גרעינית . לגבי לא ללכת למסלולים רטובים אני מבינה שזו החמרה, . בעלי ברר ושאל רבנים ולפי מה שאמרו לו יש הבדל בין ברכה מעודבת למסלול, בו הולכים ואם הרוב צנועים יש איפה לשים את הענים וכזשיש בעיה ממשיכים ומתרחקים, אפשר כמובן להחמיר, אבל אז אין איפה לטייל בימי הקייץ החמים( הנערים שלי סולדים ממקומות ממוזגים כגון מוזאונים ואני לא מסוגלת לעשות מסלול בחום , בלי להרטב). ובאמת שהיינו במסלולים רטובים בשבןע שעבר וממש היה איפה לשים את העינים. ואם היתה משפחה חילונית אחת פשוט המשכנו . פעם עשינו מסלול רטוב ביום שישי בבוקר ובאמת היו הרבה יותר חילונים, אז,בתקופות שיש בהן יותר סבירות לבעיות צניעות, אולי נתכנן משהו אחר. שמנו לב שבבין הזמנים זה הרבה פחות בעיתי, כשהרוב הגדול צנוע , אבל אם בשבילך גם בת צנועה במים היא לא צנועה, אז זה לא משנה לך.
לק"י
זה עניין אישי גם.
אבל שנים לא הלכנו לטיולים של כמה ימים בחופש.
עכשיו לרוב אני יוצאת עם הילדים, כי בעלי עובד.
יש אטרקציות ממוזגות למיניהן. מומלץ לחפש כרטיסים מוזלים דרך כל מיני מועדונים.
אפשר לטייל בטבע במקומות לא רותחים.
אולי מסלולי מים עם מעט מים, ואז זה רק לשכשך רגליים.
שמתאימה לגילאים של מתבגרים מגיעה לכמה מאות שקלים, אז זה לא משהו שעושים כל רגע בחופשה..
מה עושים בשאר הזמן?
לק"י
אין לנו מתבגרים בגילאי תיכון.
אבל אם היתה לי אפשרות לטייל בטבע, כנראה שהייתי עושה זאת.
(אבל גם ככה זה לא מכסה את רוב החופש).
משפחה מורחבת זמנים נפרדים
יש המון מקרי טביעה בבריכות בבצימרים.
חלק מההיערכות היא לדאוג שיש מבוגר בבריכה לכל אורך השהות שלכם באתר.
ברגע אחד. יכול לקרות אסון.
אין מצב שהילד שלך בבריכה בלי שאתה איתו.
אלא אם כן מישהו מבוגר אחר אמר לך שהוא לוקח אחריות מיוזמתו.
2. בריכה חייבת להיות מגודרת ונעולה תמיד. ואם היא לא מגודרת, נועלים את הבית/צימר, אם הבית פתוח. צריך לשים שומר ליד הבריכה. כן כמו בצבא.
לק"י
האחים שלו והמשפחות שלהם לא כ"כ דתיים (אם בכלל), אז הם כן נכנסים ביחד (ולא עם בגדים צנועים. למרות שמבחינתי זה לא משנה. גם עם בגדים צנועים- בבריכה לא ענקית להיות יחד זה לא כזה צנוע).
אנחנו מוצאים זמן שאין אף אחד, ואז נותנים לילדים להכנס (פעם אחת אני נכנסתי איתם. פעם רק שמרנו מבחוץ).
כשהיו קטנים כן נכנסו עם גיסי והבנות שלו (הן היו ממש קטנות). אבל גם זה לא היה כזה חלק מבחינת שנינו.
אני חושבת שאפשר לחלק את הזמנים לבנים- בנות- משפחות גרעיניות (אם זה חשוב למישהו להכנס יחד כל המשפחה).
בנופש עם המשפחה המורחבת והייתה בריכה במתחם
היו שעות של בנים ושעות של בנות
ובערב נכנסנו רק המשפחה שלנו
בנים בנפרד בנות בנפרד ונכנסים תמיד צנוע
כלומר- כן יש גמישות בכניסת ילדים מהמין השני, עד גיל 7 אפילו, כי כולם צנועים.
ואצלנו יש כאלה שמקפידים אפילו על נפרד בין בוגרים בתוך המשפחה הגרעינית.
בכל אופן אם נמצאים באזור יחסית חרדי או מותאם לחרדים אז יש מקומות שבהם הבריכה אפילו מוצנעת (ולא נמצאת במרכז הגינה של הוילה),
לנו יצא להגיע למקום עם ממש מחיצה שמסתירה את הבריכה.
כן היה שם לבוש לא מתאים. אבל המים שם היו כל כך ירוקים שהם כיסו הכל.
מכינה לו''ז ותוכניות לינה.
מגיע בערב בעלי, ואומר שהוא לא רוצה יותר מיום אחד.
כשאני מתעקשת איתו הוא אומר שאני מוזמנת. שהוא משאיר לי את האוטו ובערב חוזר הביתה באוטובוס.
ניסיתי להבין מאיפה זה הגיע והבנתי שבטיולים קודמים היה לו קצת קשה. אז מה? חופשה עם ילדים זה לא קל.
הוא מתעקש. והחופש שאני חולמת עליו נהרס.
צריכים לרצות כי כאמור נופש עם הילדים זה לא כמו נופש זוגי שבאמת הכל קליל..
יצא לנו כבר כמעט לא לצאת לחופשה כי יום לפני הרגשתי שזה גדול עלי (ספוילר בסוף יצאנו) אבל המקום שלאפשר לבן זוג שלך את המקום של לא מתאים לי איקס ולהתגמש מולו בין אם זה אומר לשנות תכנית או להתגמש בדרך אחרת בעיני הכרחי
בכל יום אנשים נפטרים מן העולם.
בכל יום יש מיתות לא צפויות, פתאומיות, של אנשים טובים עם מזל רע.
תאונות דרכים, מלחמות, טרור, אינספור מצבים רפואיים.
אבל הפעם זה תפס אותי במקום אחר.
יהונתן קלימיאן יצא לטייל עם משפחתו ולא שב.
נפל מסנפלינג, וזהו. בשנייה אחת, עתיד שלם נמחק ונגנז. ברגע אחד מאות אוהביו הפכו לאבלים.
לא הכרתי אותו, לא את משפחתו, לא את הישיבה שבה למד ולא את הסניף שבו הדריך.
ובכל זאת, מאז אותו מקרה אני עם תחושות קשות מאוד. על הפתאומיות של המוות. על הקלות שבה משפחה מאושרת יוצאת לטיול, וחוזרת בהרכב חסר. על החיוך המתוק שלו שמעכשיו יישאר רק בתמונות.
אוי טאטע.
כה אמר, כה אמר ה'
שמעתי את תפלתך
כה אמר, כה אמר ה'
שמעתי את תפלתך
שמעתי, שמעתי את תפלתך
ראיתי, ראיתי את דמעתך
הנני רופא לך
הנני רופא לך
גם כמה שבועות אחרי זה המחשבה שלי עדיין הייתה "הוא לא היה אמור למות. לא היתה שום סיבה שהוא ימות פתאום"...
בחור צעיר, מוכשר, תוסס, עם עתיד זוהר, בריא כמו שור, עצר את הטיול הגדול כדי לבוא להילחם... הוא לא היה אמור למות.
אני עוד זוכר בשבת לפני שנפל שהוא סיפר בבית כנסת למישהו שהגדוד שלו יושב בקיבוץ פלוני שנפגע קשה בטבח, אז השני הגיב לו it used to be a beautiful place, אז הוא ענה it still is... שבוע אחר כך הוא נפל כשהלך לזכות פיר ארור
"היום אם בקולו תשמעו"- לחיות כל יום כאילו זה היום האחרון.
(כמובן שזה לא סותר "תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה, כִּי לֹא תֵדַע מַה יִּהְיֶה רָעָה עַל הָאָרֶץ")
אני חושב שזו אחת הסוגיות שהכי מעסיקות אותי בחיים
הסידור של יהונתן חברוני ז"ל (חבל שלא פרסמו עוד קטעים מהסידור)
אמנם אתה מדבר על ההשלכה על המשפחה שזה נושא אחר
אבל יש כאן גם את האלמנט של לחיות במלוא העוצמה עד המוות הבלתי נמנע.
אנחנו זוג צעיר עם ילדים, באים מבית חרדי, מחפשים יישוב עם אנשים נחמדים, וסופר שמורים ויראי שמים, וגם דור ההמשך ככה, כלומר הצעירים.
אבל חשוב לנו מאוד שיהיו נחמדים ואנשים טובים, וגם שנוכל להשתלב בתור חרדים, שהם יתאימו לנו ואנחנו להם.
תודה לכל מי שחושב ועונה
רק שאני לא יכול למחוק 🙂
המלצות/דיס המלצות על המקום?
בעיקר מההיבט האנושי והאוכל.
מה זה "ההיבט האנושי"?
הכוונה לאיך העבודה עם האנשים שם?
מועיל.
מקווה שיהיו עוד תשובות
אתה מתאמץ יותר מידי לדעתי על הערב הזה.
תבחר אולם בטווח הסביר, לאף אחד מהאורחים שלך לא באמת אכפת מכמה אדיבים המלצרים (כל עוד לא מדובר בקטסטרופה).
הערב הזה גם לא באמת חשוב כמו שהוא נראה לכם.
אתם תשכחו את רובו במרוצת החיים במיוחד אחרי ילד אחד, אף אחד מהאורחים שלכם לא ידבר על כמה מדהים היה היה הצוות שארגן לכם את החתונה.
(אצלנו דווקא כן, כי אצלנו הזמר החתונה היה חנן בן ארי חודשים בודדים לפני שפרץ לגלגלצ, אבל זה מקרה חריג ביותר שעלה בפוקס, בחרנו את הלהקה הראשונה שהמליצו לנו, אז אנשים המשיכו לדבר על החתונה שלנו גם שנים אחרי ושוב זה היה בפוקס ולא ביקשנו את זה ועדיין לא מבקשים).
הןא רוצה בעלי אולם הוגנים שיכולים להתגמש במקרה הצורך ולהבין סיטואציות ולא נתלים בחוזה דרקוני. אין קשר לאורחים ובטח לא למלצרים
אבל גם אם את צודקת הוא מתעסק בזה יתר על המידה.
איזה מזל שהוא לא שאל אותך🙃
ככה הוא יכול לשמוע את דעתי גם כן כשהוא מתעסק בזה הרבה יתר על המידה
ומנגד, אתה לגמרי צודק שזה לא ממש מהותי.
כי במרוצת הזמן זה עוד אבן קטנה בבניין
בכל זאת חסר ניסיון בתחום
פתית שלגכנראה שיש חשיבות גדולה לטרחה שלך
ארץ השוקולדאחרונה"הכוונה לאיך העבודה עם האנשים שם?"
ואם יש לו מצב מיוחד שהוא יודע שעלול להוליד חששות, נניח סיכוי טוב למילואים או דחיה אחרת, סביר מאד שיחפש בעלי אולם שהחוזה שלהם הוגן ולא דרקוני, ולא בכל מקרה עומדים בדווקנות על כל פרט בו.
יש כאלה שמתגמשים, לא לבנות על זה.
אצלנו בעל האולם החליט להוציא מנות שהן שדרוג לתפריט על דעת עצמו. (כי האולם הצמוד בחר את זה. אז כנראה היה לו נוח לבשל הכל אותו דבר) לא ממש שינה לנו. האורחים היו מרוצים. הם לא באמת יודעים שאנחנו בחרנו סטייק פרגית והוא החליט להוציא אנטריקוט.
כמובן שבמעמד התשלום הוא לא ציפה שנשלם על ה"שדרוג"
ועצם זה שהבאנו את סכום למחרת באופן מסודר הוא אפילו עשה לנו עוד 5-10% הנחה סתם ככה
אבל היה חוזה מסודר
שנינו חתמנו עליו במטרה שהוא יקויים.
זה שיצא ששני הצדדים הסתדרו על אי הקיום שלו. אחלה.
אבל הוא שם כדי להבטיח מה קורה אם הצדדים לא מסתדרים
ארץ השוקולדורוצה להבין אם הם אנשים נעימים או לא
אשתי ואני הלכנו לבדוק 3 אולמות שהיינו בהם בעבר וזכרנו אותם לטובה (2 שאני זכרתי לטובה ואחד שהיא זכרה), ובחרנו מתוכם את זה שהיה נראה לנו הכי מתאים מבחינת המחיר, האוכל והרחבה.
זהו.
אף אחד לא זוכר את הערב הזה אחר כך, לא האורחים וגם לא הזוג. ומה שכן זוכרים לא קשור לאולם.
שלא עמד בדיבורו.
אתה כותב כי הרוב נורמלים,ובמצב נורמלי לא זוכרים את האולם, אבל חשוב לוודא שנורמלי.
עם הצוות שלו
החל בתשובות מהם כשרצינו סידור שולחנות וקיבלנו רק ברגע האחרון
וכלה בדרישה לתוספת תשלום מחוץ לחוזה בצורה מאוד לא נעימה בסוף החתונה...
(ועדיין זה היה עוגמת נפש נקודתית שאחרי עשור אם לא היה עולה פה הנושא לא זו החוויה הכללית שלי מהאירוע..)
אני דיברתי על מצב שבהחלט זו החוויה שלי מהאירוע.
לא אכתוב כאן כי זה אאוטינג אבל זה הדבר היחיד שאני וכל האורחים זוכרים.
מי שירצה להתחתן בתאריך כו תשרי, עלול לקבל מחיר לא רע,
אני נמנע מכך כדי לזכות לדברי חז"ל ש"וכל המצער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור" (גמרא מסכת תענית דף יא עמוד א)
גם העיברי וגם הלועזי עכשיו תעשו חשבון מה הגיל שלי.....
אני מניח שהשני 
(או שאולי בכלל 57)
30
כל מקום הגון יסכים לסעיף הזה, ורוב המקומות שמים מראש (מאז הקורונה)
בישראל של היום, אי אפשר לדעת מה יהיה מחר, ובטח לא מה יהיה בתאריך החתונה.
כדאי מאוד גם עם הספקים.
בתפילה שלא יהיה צורך בכך.
וכן, זה מרגש
היי, האם קיים חוף משפחות בכינרת שמשפחות דתיות יכולות לבוא אליו והלבוש צנוע? הבנתי שבבין הזמנים יש סיכוי טוב שכן
הנה קישור לדיבור על זה פה לפני שלוש שנים
דרומית לכינר.
כינר זה החוף הנפרד, בדוגה לרוב באות המשפחות הדתיות (זה ממש מרחק הליכה, יש שביל בין חוף לחוף).
הייתי שם תחילת יולי והרגיש כמו מחנה בני עקיבא. אין שם צניעות מלאה על פי ההלכה, אבל גם אין בגדי ים חשופים.
בעיקר חולצות גלופה ומכנסיים.
