אחרי שגמרתי לברר בליבי כל מה שרציתי, ועם הכל השלמתי לגמרי בשכל, ועדיין הרגשתי לחץ להחליט.

לא יודעת איך הצלחתי להחליט במצב כזה, רק יודעת שזה מה שהיה, ומאותו רגע שאחרי ההחלטה,

נכנסה לי ללב שלווה, הרגשה שעשיתי את הדבר הנכון, שב"ה לא עזבה אותי...

בהצלחה רבה רבה רבה!!

ועוד תשובה, אשתדל בקצרה:

אם את יוצאת עם מישהו תקופה מסוימת, יש להניח שאת הדברים העיקריים והחשובים לך כבר ביררת עם עצמך.

תנסי לעשות לעצמך תרגיל בראש: לעזוב לרגע את כל ההתלבטויות, (אל תדאגי, הם לא יברחו) ואז תנסי דמיין מה יותר בא לך. מה יותר קשה לך, לדמיין שאת מפסידה אותו, או לדמיין שאת מתחתנת איתו? מה יותר מפחיד אותך?

לא אמרתי לך להחליט לפי זה, אבל לפעמים זה בהחלט עוזר לגלות את הרצון האמיתי הפנימי.

והרבה תפילות!

שבעלי הוא "האחד".

ובעלי הוא האדם היחיד בעולם שיכול להתאים לי. ברור לי בוודאות אין סופית שאף אחד אחר לא היה מתאים לי. הוא כל חיי

נראה לי שיש כאן גבול דק בין הקשבה לעצמך ולקול אמיתי פנימי, לבין כניעה לקול שטוען שתמיד יכול להיות יותר טוב.

כידוע, הטוב מאוד הוא האויב הגרוע ביותר של הטוב...

בהצלחה בהחלטה כזו. אולי כדאי להחליט שאת לא מחליטה למשך עוד שבוע ואז לראות אם התחושה משתנה.

על הפגישה הראשונה הרגשנו שזה זה.ובקשר לשאלה השניה תמיד חושבים שהשני יותר טוב בכל דבר בחיים צריך פשוט להיתמקד במה שיש לך.אין סוף למחשבות האלו.זה רק מבלבל את האדם

זה דמיונות... תתמודדי עם מי שה' זימן לך ותחליטי. זה לא קל אבל אל תבני על זה שאחרי החתונה הכל יסתדר.את בטח רוצה להיות מאושרת בחתונה שלך ולא אכולת ספקות, נכון? שיהיה בהצלחה בע"ה!!

ואפילו שבוע לפני החתונה הייתי בחשש..

אבל מהרגע שהתחתנו לא היתה אפילו מחשבה קטנה שטעיתי בבחירה...

אני חושבת שהשאלה "אולי יש מישהו מתאים יותר"- היא שאלה לא טובה.

כי תמיד באופן תאורטי יכול להיות יותר.

הנקודה היא שכשאת בתוך קשר- לא לפזול החוצה, אלא לחיות את הקשר הזה, 

להשקיע בו ולראות מה את מרגישה כלפי הבחור והאם טוב לך איתו.

האמת שאצלי השכל בא לפני הרגש וידעתי שהוא די מתאים לי הרבה לפני שהרגשתי (מה שהלחיץ אותי נורא...)

לפני החתונה בעיקר החששות שלי היו מעצם להתחתן, ולא ממנו- עליו הייתי סגורה.

ואחרי החתונה בכלל, בכלל לא היו ספקות. הוא כ"כ משלים אותי (לא מושלם, אבל משלים!) וטוב לנו כ"כ ביחד, שאני לא יכולה לדמיין מישהו יותר מושלם בשבילי ממנו.

אחר כך כשהתפקחתי (יום למחרת), התחרטתי ממש ממש ממש..

היה לנו ממש ממש קשה בהתחלה! וכיום (נשואים כמעט 4 שנים אחרי טיפול זוגי ארוך בשנה הראשונה)

אני יכולה לומר שאני שלמה ומודה לה' לחלוטין על החיים שזימן לי!

אוהבת אותו מאוד מאוד (!!) לא אוותר עליו לעולם (!!) ומתמודדת (גם כיום) עם מינוסים שיש בו אבל בשלמות הכי הכי גדולה שיש

זה היה קשה מאוד!!דרש הרבה עבודה עצמית!! אבל זה היה שווה לי מאוד.

לומר לך אם 4 שנים אחורה הייתי בוחרת בקשיים ובהתמודדויות האלו?! אולי הייתי מוותרת..(לא על הבן אדם!אלא על מה שזה דרש..)

העלתם לי כמה נקודות ממש חשובות וחיזקתם אותי.

להסתכל עליו נקודתית

וגם השכל שלי באמת הגיע כנראה לפני הרגש והעובדה שאני מודעת לכך שיכול להיות לנו טוב

אבל זה יידרוש המון עבודה....

וטוב לשמוע שלא אצל כולם זה הכי ברור שיש כי זה הלחיץ אותי.

תודה ממש!! (ואשמח לעוד תגובות זה לא יזיק תמיד לשמוע עוד חיזוקים )

עכשיו שיש לך כבר תובנות אפשר לחפור קצת

אז ככה,

 יש זוגות שלשניהם הרגש מגיע מיידית (ברמות שונות),

יש זוגות שבתחילה  יש רגש רק  לצד אחד ,

ויש זוגות שאצל שניהם  קודמת הנראות השכלית ואח"כ מגיע הרגש.

מה שברור ואין צורך לומר, שאין להתחתן ללא רגש בתקווה שהוא יגיע.

כשיש רגש חזק השאלה של התאמה לא מתחילה ולעיתים דווקא כאן יש

בעייה של חוסר התאמה שמחופה ע"י הרגש  והנישואין מתפוצצים ח"ו

מאוחר יותר כשהוא נעלם.

נישואין הם תהליך דינאמי, הם יכולים להתחיל גבוה ולרדת,

ולחילופין, להתחיל ממקום נמוך ולעלות, הכל תלוי בעבודה,

הם אינם דומים לרכישת חפץ, דירה וכד' שבהם מה שרכשת

אותו קיבלת והוא לא ישתנה.

זוגות רבים התחילו ממקום של רגש בסיסי והגיעו לזוגיות

שזוגות שהיתה ביניהם התאמה ואהבה מטורפת יכולים

רק לקנא בהם ולהיפך.

לכן, אם יש התאמה בשאיפות ובמנטאליות, מוכנות לעבודה משותפת ורגש מתפתח, כדאי להמשיך,

כשמגיעים למקום של  (לפחות)  "קשה לנו להיפרד" "אנחנו מתגעגעים"

זה המקום שממנו ממשיכים למיסוד הקשר, השאר הוא תוצאה של עבודה.

שתי נקודות מדברי חז"ל:

א. אחד מהטעמים למצווה לשמח חתן וכלה הוא שמכיון שהם אינם בטוחים,

    ושמחתם אינם שלמה, יש מצווה לשמחם.

ב. על הפסוק "תוחלת ממושכה מחלת לב"  חז"ל דורשים שאין להשהות זמן רב את

    הזמן מהאירוסין לחופה, זהו זמן בעייתי של שייכות אבל ללא אפשרות לעבודה אמיתית

    וקרבה פיזית ומנטאלית, וזאת בשימת לב לכך שבזמן חז"ל אירוסין הם הקידושין

    לפני החופה שלא כבזמנינו שהאירוסין כמעט אינם מחייבים.

התלבטויות תמיד היו ותמיד יהיו, הן חלק מהנסיונות של הזוגיות.

תפילה, שכל ישר וידיעה ומוכנות לעבודה זוגית הם המתכון לזוגיות מנצחת.

צריכים להיות שלמים עם ההחלטה.

אם כי "פחדים ופרפרים" יכולים להיות תמיד. אחרי הכל, זה משהו רציני..

אבל לחשוב "אולי יש מישהו אחר מתאים יותר", זו לא הנקודה,

אלא ההתאמה, תחושת הקשר, ההרגשה והשיתוף, עם זה.

ואם הוא אוהב אותך ורוצה בך, אין על מה לחשוב.

אבל אם אין ביניכם אהבה אז בטח שיש עוד התאמות רבות, גם לך וגם לו.

לא היחסים עם ההורים, לא היחסים עם האחים והאחיות, לא עם הילדים וגם לא עם חברים וחברות.

כל מערכות היחסים הללו נשענות ונסמכות על הרגשות שלנו.

אז למה להתעלם מהרגש דווקא  כשבוחרים בן זוג?

ההרגשות ההדדיים של אהבה ומשיכה הם היסוד העיקרי בבנית משפחה.

וכי מקימים בית ביחד. תתחתני עם מישהו רק בגלל רגש?? אם השקפת עולמו הדתית רחוקה משלך? או אלף ואחת סיבות שכליות אחרות? הקמת בית דורשת מטרות משותפות. לא מתעלמים מרגש אבל הוא לבדו אינו מספיק.

כמובן שפגשתי והכרתי רק אנשים מהחוגים שלנו ככה שהסיכוי להתקשר למישהו לא מתאים מבחינה דתית או מוסרית הוא ממילא נמוך.

אני בטוחה שזוגיות שמתחילה עם אהבה היא לאין שיעור יותר נעימה וטובה מזוגיות שמתחילה בלי שום רגש אהבה וכעבור עשרים שנה סוף סוף מתרגלים זה לזה. 

הרגש הוא הדבר הקובע ביחסים בין אנשים. כמובן אם אין פערים גדולים מדי ותפיסות עולם שונות.

אבל זה לא עוזר למי שפתחה את השירשור כי גם כשיש אהבה זה עדיין לא תמיד פותר ספקות.

מאד קשה בזה ואין נכון או לא נכון... לפעמים חייבים לקחת החלטה לכאן או לכאן גם כשיש ספקות ולהתפלל שה' ינחה בדרך הנכונה.

בניגוד לדוגמאות שהבאת - פה זה בנין של משהו שאינו משפחה מיסודו, אלא לבנות משפחה. לזה לא מספיק רק "רגש". צריך הכרה עמוקה בטוב של השני, שהיא מעוררת מחדש את הרגש - וגם צריך בסיס מתאים מבחינת הנתונים.

גם כי בונים פה משהו ערכי, משפחה עם כיוון, ולא רק "צורך רגשי", וגם כי אם אין בסיס כזה - קרוב לוודאי שהרגש יתמסמס תוך לא הרבה זמן.

יש כאלו שמתלבטים יש כאלו שלא 

בגלל זה מברכים "כשמחך יצירך בגן עד מקדם"

כי להם לא היה שום ספק. הוא נוצר בשבילה וגמרנו

היום זה לא כזה פשוט וגם אחרי החתונה אתה בהחלט עלול לחשוב

שחבל שזה וחבל כל מיני דברים

ועדיין ככה

הוא היה הראשון שהתאים לדרישות שלי ועם הזמן התגלה הרבה יותר טוב ממה שציפיתי

בעלי היה הראשון והאחרון שנפגשתי איתו (היו באמצע עוד ארבעה בחורים).

הייתי שלמה כשבחרתי להתחתן איתו כי הוא קיבל אותי עם שלל מורכבויותיי (שלא כל בחור היה רוצה. אפרט באישי אם תרצי).

לא הרגשתי החמצה- כבר פגשתי בחורים אחרים והבנתי כמה זה מסובך, לא פשוט, לא מובן מאליו.

חוצמזה, סמכתי עליו שאם הוא כל כך רוצה, יהיה לי טוב איתו ואני יכולה לסמוך עליו בזה.

בתור נשואים, לפעמים התחרטתי מאוד והצטערתי כי עברנו תהליכים מורכבים מאוד והיה לי קשה מאוד. לפעמים.

אבל בעזרת ה' והזמן שחלף המצב השתפר מאוד. עוד לא מושלם ויש עוד מקום לעבודה, אבל בהחלט יותר טוב.

השאלה היא לא בהכרח אם יש מישהו טוב יותר, אלא אם התהליכים שעוברים ביחד עד שלומדים לחיות ביחד באמת,

את רוצה לעבור איתו או עם מישהו אחר. אם את סומכת עליו שיהיה לצידך.

באיזה שלב הוא רוצה להתחתן.

אישית היה לי חשוב להיות בטוחה ב100%, גם מבחינה רגשית וגם שכלית.

וככה זה היה, ועד היום זה ככה ב"ה מצד שני, היה לנו גם קשר ארוך יחסית, שעזר לעניין, ורוב האנשים לא רוצים בזה.

האויב של הטוב זה היותר טוב.

אם טוב לך עכשיו לא לחשוב אולי יהיה מישהו אחר יותר טוב, אם הוא טוב, את מרגישה שיהיה לכם טוב להתחתן, נחמד לך איתו, יש רגש מסויים (ועוד כמה דברים. תעשי את השיקולים מה חשוב לך). - לדעתי ללכת על זה.

הייתי שלמה? לא יודעת. פחדתי כמו שאת מפחדת. אבל לא ראיתי סיבה לפסול. היום אני שלמה? ב"ה מאושרת.

לדעתי, זה טוב.

ההרגשה כרגע ברורה.

אבל זה בעיקר בגלל "ניפוץ האופציה" כנראה. ה"מוחלטות"..

אבל אחרת לא היית מרגישה טוב גם כן. הכל מהשמיים.

תתאוששי.

כשיהיה מי שמתאים, תרגישי יותר שלמות עם זה בעז"ה.

זו הייתה החלטה שלו, ולמרות שאני גם שלמה איתה אני מרגישה מרוסקת.

לפחות לא יהיו לי התלבטויות עליו

מצטערת בעיקר על הזמן שחלף ובוזבז

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.