הריון שני ב"ה שבא אחרי הרבה תפילות... את הגדולה ילדתי בדיוק בתאריך כך שהאמנתי שיהיה גם הפעם...
אצל הגדולה הלידה התחילה בדימום גרם לפתיחה ולא בצירים כך שלא ממש ידעתי מה מרגישים בשלב הלטנטי של הצירים....
בנוסף, אצל הגדולה הלידה עצמה הייתה בסדר גמור אבל הייתה לי מיילדת ממש קשה שצעקה עלינו שלקחתי דולה (בבית חולים הזה אסור), כך שהחוויה עצמה לא זכורה לי לטובה... מתפללת לה' שהפעם יהיו לי מיילדות טובות וכמובן לידה בלי תפרים כי בלידה הראשונה היו תפרים וזה ממש לא היה נעים בלשון המעטה...
שבוע 39+2, בשעות הבוקר אני עם הגדולה בבית כי זה חופשת חנוכה, מתחילה להרגיש משהו מסוים באזור הבטן והירך.. לא ממש מתייחסת, בטח נתפס לי שריר... אחרי שעה בערך מרגישה שוב ובשירותים רואה הפרשונת פצפונת ממש בצבע ורוד, התחלתי כבר לחשוד שזה צירים... התקשרתי לבעלי שכדאי שיקח את הגדולה להורים שלי כי אם זה צירים כדאי שאספיק לישון לפני, לוקחת אקמול והולכת לישון, בכלל לא בטוחה שזה משהו רציני... קמה אחרי שעה, הכל כרגיל, כאן אני לא ממש זוכרת כמה זמן עבר עד שהרגשתי שוב ציר, אני רק זוכרת שהלכתי שוב לישון לאיזה שעה כי הייתי עייפה...
קמה מהשינה, אמא שלי מגיעה אליי עם הגדולה ואני מתחילה להרגיש צירים יותר צפופים, כל 20 דק'- חצי שעה... מתחילה להבין שאני בשלב הלטנטי אבל בכלל לא בטוחה שאלד בקרוב.. הרי יש כ"כ הרבה סיפורים של נשים על צירים שבאו והלכו.. הצירים לא ממש כואבים אבל הבחלט לא נעימים.. כל ציר אני נשענת קדימה ומיישמת את מה שלמדתי לגבי ניענוע אגן וכו'...
אומרת לאמא שלי שכנראה היא לא תלך הערב לחתונה של בן דוד שלי... הצירים הופכים לתכופים ולא נעים לי שהבת שלי לידי בזמן הצירים ואני מבקשת שאבא שלי יקח אותה לגיסתי... הצירים הופכים לתכופים, בערך כל 6-7 דק' (האמת שלא ממש תזמנו) ומחליטים שנוסעים לבית חולים. בעלי מזמין מונית ואני מתלבשת, נותנת צדקה, טועמת ריבת אתרוגים ויוצאים למונית. במונית ב"ה עברתי רק ציר אחד כשאני מבקשת מבעלי לעשות לי עיסוי איפה שכואב יחד עם הבקבוק מים חמים. עוזר מאוד! אנחנו מגיעים לבית חולים, ב"ה במיון ממש ריק... עושה בדיקת שתן ועולה למוניטור. הצירים בזמן של המוניטור כבר הופכים לממש כואבים ואני מבקשת מבעלי שימשיך עם העיסוי וישטוף לי את הפנים כי חם לי... המיילדת בודקת פתיחה ואומרת שהפתיחה 4, צואר מחוק ואני יעלה לחדר לידה. ב"ה שמחה ומתרגשת אבל כואב כבר ממש, מחכים שיעלו אותי לחדר לידה וזה מתעכב.. הזמן נראה כמו נצח. המיילדת מתחילה לשאול מלא שאלות טכניות ואני כבר כאובה. סוף סוף מעלים אותי לחדר לידה, בדרך אנשים מאחלים לי בהצלחה... במסדרון אני רואה את המיילדת מהלידה הקודמת ודי נבהלת, מתפללת לה' שהיא לא תיילד אותי גם הפעם וב"ה היא באמת לא הייתה המיילדת שלי. (אח"כ בעלי שאל אותי - ראית את המיילדת הקודמת? שנינו זיהינו אותה...). בחדר לידה מקבלת אותנו מיילדת חמודה, עושה לי עירוי ושואלת אם אני רוצה חוקן, אני אומרת שלא כי הייתי מלא בשירותים היום ואני כמובן מבקשת אפידורל... בודקת לי פתיחה, ב"ה פתיחה 9 , הבעיה שהבדיקה אסרה אותנו ולא היה לי מושג איך אני הולכת לשרוד את זה כי עד עכשיו בעלי ממש עזר לי! נכנס לרופא שמתחיל לשאול מלא שאלות .. כמו כמה היא שקלה בסקירת מערכות וכו' ואני כאובה ומבקשת אפידורל.. הוא אומר : אני מבין את הפאניקה אבל חייב לשאול שאלות... אני מתחננת לאפידורל והמיילדת עושה מן פרצוף שלא בטוח שכדאי , בכל זאת בודקת אם יש מרדים ואומרת שהמרדים בחדר ניתוח ואני הבאה בתור. הייתי בטוחה שהיא עובדת עליי וכבר די קיבלתי את העובדה שלא אקבל אפידורל. נכנסת למקלחת עם אמא שלי , המים ממש עוזרים ומעמעמים את הכאב! אני שם בערך 20 דק'- חצי שעה כשבעלי בחוץ מתפלל וקורא ספר יונה. אני לא רוצה לצאת מהמקלחת, זה כ"כ עוזר! פתאום המיילדת נכנסת ואומרת שהמרדים הגיע ושאצא לקבל את הזריקה. אנחנו די בהלם כי לא האמנתי שכבר יתנו לי... יוצאת, אמא שלי עוזרת לי להתנגב. המרדים נכנס ואמא שלי ובעלי יוצאים. הוא מבקש שאשב קמורה ואני לא כ"כ מבינה איך למרות שקיבלתי בלידה הקודמת אבל אז המיילדת עזרה לי להתמקם והפעם לא... אני מתיישבת בסוף כפי שהוא רוצה ויש לי צירים כואבים והוא מבקש בצורה תקיפה שלא אזוז כי יש לי מחט ענק בגב! אלו היו דקות פשוט מייסרות.. אני עם ציר ממש כואב ואסור לזוז, זה היה נראה לי גם כנצח... הדקירה ממש לא כואבת , רק הקושי לא לזוז היה ממש נורא... בסוף ב"ה הוא סיים ואני שוכבת על הצד... המיילדת מבקשת שאשכב על הגב כדי שהאפידורל ילך לכל הגוף (זה באמת נכון?). ב"ה אחרי כמה דקות יש הקלה ולא כואב אבל האפידורל לא השפיע לגמרי, עדיין מרגישה קצת כאב אבל הרבה פחות! אציין שנתנו לי מנה אחת בלבד בגלל הפתיחה ולא היה לי את הכפתור שנותן עוד מהאפידורל כי המיילדת אמרה שבטוח שאלד תוך שעתיים.... נראה לי שבשלב מסוים היא פקעה לי את המים והוציאה לי שתן, לא זוכרת מתי בדיוק... ב"ה אני מצליחה לנוח ואפילו מנסה לישון קצת כדי לאגור כח... אין לי מושג אם הצלחתי לישון, אולי לדקה... מצליחה קצת להתפלל, אין לי כח להוציא את הרשימה שהכנתי כדי להתפלל על כל מי שכתוב (וסליחה ממי ששלחה לי שמות) אבל אני כן אומרת שכל מי שצריך ישועה וכתוב בדף יקבל אותה בקרוב בע"ה.... החלפת משמרות, מגיעה מיילדת אחרת ושואלת את עם אפידורל? אני אומרת לה שכן והיא לא מבינה איך (לא היה לי את הכפתור שמחובר כפי שאמרתי) ואני עוד פעם חושבת אולי עבדו עליי...? אבל לא, היה אפידורל... אני מבקשת שישפכו לי על המקום שמן שקדים בזמן הלחיצות כי עשיתי עיסוי ואני ממש לא רוצה תפרים... היא אומרת אין בעיה, בסדר גמור... אני מתחילה להרגיש כאילו יש לי יציאה ואני אומרת לה שאני מרגישה צורך ללחוץ אבל היא אומרת שהתינוקת עדיין לא לגמרי למטה אבל אני יכולה ללחוץ אם אני מרגישה צורך.. אני לא לוחצת ומרגישה עדיין קצת כאב ומבקשת מאמא שלי לנענע לי את הרגל, לא היה לי כח לשבת ישיבה מזרחית ולהתנועע, הייתי מותשת... מגיעה רופאה שמבקשת מהמיילדת "לקבל לידה", מסתבר שזו רופאה מתמחה שרצתה ליילד אותי יחד עם המיילדת... הן בודקות ורואות שהתינוקת כבר ירדה ואפשר להתחיל ללחוץ... אני שואלת אם אפשר להרים קצת את המיטה כדי שלא אשכב על הגב אבל הרופאה אומרת שלא כדאי והזכירה משהו על כח המשיכה (מסתבר שהרופאים והמיילדות עדיין לא בקטעים של תנועתיות בלידה) .הן אומרות לי ללחוץ ומעודדות אותי שאני עושה את זה מעולה, אני רואה שהמיילדת שופכת עליי מי שקדים, בשלב מסוים מבקשות ש"אכבה נרות", לוחצת שוב וב"ה אחרי אולי 7 דק' יצאה תינוקת מתוקה, אחרי שניקו אותה מניחים אותה עליי והמיילדת שהייתה ממש מקסימה עוזרת לי גם להניק... שואלת את המיילדת אם יש לי קרעים ומקווה מאוד שלא כי פחדתי שיצטרכו לתפור אותי כשהאפידורל לא משפיע 100%, המיילדת בודקת ואומרת שיש לי רק שריטה. תודה לה'!! אני מתאוששת ומודה לה' על חווית לידה חיובית ושמחה. למדתי מהלידה הזו כמה דברים:
א. חווית הלידה לא תלויה רק בעוצמת הכאב, עובדה שבלידה הזו כאב לי יותר כי לקח יותר זמן עד שהגיע האפידורל אבל ב"ה היה לי הרבה יותר טוב סה"כ.
ב. תתפללו הרבה לפני הלידה, ה' מקשיב לתפילותינו... השתדלו להתפלל על הכל.. מהדבר הקטן ביותר עד לגדול ביותר...
זהו.. יצא ארוך אבל שמחה שכתבתי, הרגשתי צורך לשתף.. בשורות טובות לכולן בע"ה!!!
לצערי זו חיה נדירה.....