גישה נכונה.

ב. הבעיה מובנת. תנסי אולי "להפוך" את ההסתכלות. להחליט שמנצלים את ההזדמנות שכולם ביחד בבית, ועושים ממהלך הבית חוויה משעשעת ונעימה. אפשר להכריז על "מבצעים": ילדים, "מבצע מטבח".. - תשימי לוח גדול עם שמות ומדבקות/נקודות (לדאוג שלכולם בסוף יהיה אותו דבר) - כל אחד מקבל משימה, ניקוד בסוף המשימה..

תגידי שכשיהיה קצת חם יותר, קונים ממתק/פרס עבור הנקודות.

לקחת כאתגר את הזמן שהם בבית, שתישאר מזה חוויה נעימה לעתיד. להכין משחקים. "מבצע ציורים" ולתלות על הקירות וכד'. לתכנן משחקים ליום שלמחרת, ולבצע. כשהם יראות שאת יוזמת, נותנת עיסוקים, יקבלו גם את "כעת כולנו מסדרים" וכו'.

וגם את: "כעת מבצע מנוחה לאמא אחרי לידה"... (זה חשוב מאד, במהלך היום. תסבירי מה עושים. כל אחד יקח על עצמו להשגיח על מה שצריך שתוכלי לנוח - ולשבח כשאת קמה).

הצלחה רבה.

לא אחרי לידה - אבל משתגעת בבית עם הילדים שנאלצו להיות בחופש - ורוצים כל היום החוצה ולחברים...

באלו גילאים ילדייך?

ילדיי הגדולים (6 ו- 4.5) אוהבים שאני מכינה להם "דפי עבודה": אני מציירת וכותבת, אפילו בישיבה, על דפים ובעט שהם מביאים לי, תרגילים שונים בקריאה, צור ובחשבון, בהתאם לרמתו של כל ילד, ובהקשר לעונה ולחג (למשל עכשיו כתבתי לילד שלומד קמץ ופתח מילים כמו: "מטר", "טל", "ברק", "רעם", כדי שיתאמן בקריאה.

וחוץ מזה - להרשות להם לשחק לידך בכל המשחקים, ולתת להם רעיונות. שוב, בעלי נתן להם רעיון שקשור למזג האוויר: לשחק באמא שמבשלת במטבח, ואז השלג מפריע לה, אז אבא הולך "לפנות" את השלג עם כלי העבודה שלו... רק שאח"כ צריך לסדר. אצלי לא כ"כ עובד שיתוף הפעולה שלהם. אולי לבקש מהבעל בערב שיסדר...

בהצלחה!

ומוסיפה (אולי כבר דאגת לזה, אם לא, כדאי לדאוג לזה בהקדם)- תדאגי לצרכים הפיזיים שלך- מספיק שינה, מספיק אוכל מזין, מספיק שתיה וקצת מנוחה במשך היום.

תנצלי את ההזדמנות לשחק במשחקי קופסא שיושבים בצד או לעשות יצירות וכו'. אולי גם לרקוד ולהשתולל קצת בתוך הבית, איפה שאפשר.

בהצלחה.

אני גם ממש התרגזתי על הילדים שלי עכשיו,במוצא"ש. הקטן בכלל לא יצא היום מהבית, (הגדול הצליח לשכנע את אבא שלו לקחת אותו לערבית). והם נרדמו רק ב9 במקום ב8, אחרי המון צעקות ומריבות. לצערי, גם אני מרגישה כמותם ולא הצלחתי לתפוס את עצמי. למזלי בעלי הרגיע אותם לבד....

אחרי שהם נרדמו החלטתי החלטה נחושה- שזה לא יקרה לי שוב פעם (מלבד זאת, אני בהיריון וממש כאבה לי הבטן מהכעס. הם באמת הגזימו היום...). החלטתי לעצור הכל ולהגיד לעצמי שהכעס פשוט לא שווה את זה, ובכל מקרה זה לא משפיע עליהם וזה לא עוזר. נראה לי שאם ח"ו זה יקרה שוב, אני אחבק את הגדול (עושה רוב הבלגן) במיטה שלו עד שירגע לגמרי , ואח"כ אשוחח איתו, רגועה לגמרי, ש"עכשיו לילה וצריך לישון".

וגם אני מחכה בקוצר רוח מוחלט לקיץ

בבוקר במסגרות, מה שנותן לי זמן לעצמי, זמן למנוחה ושלווה, חסר לי הזמן בו היינו יוצאים החוצה אחה"צ, נושמים אוויר ופוגשים חברות....במקום זה אנחנו בבית אחה"צ כל יום, והיו ימים שלא שלחתי אותם למסגרות כדי לא לצאת עם התינוק מהבית בסופה...

 אני צריכה לנשום עמוק, להנות מהזמן שבבוקר ולהתכונן בצורה יעילה לאחה"צ.... אין כמו בקיץ!!

סיבוב בקניון. כשיוצאים עם אוטו ונכנסים לחניון. זה רק כמה דקות של קור, כל המקומות מחוממים.

הגעתי למסקנה ,שעדיף לצאת מאשר להתחרפן בבית!!!

אני אף פעם לא מצטערת אחרי יציאה, אפילו שבהתחלה זה נשמע הזוי להתחיל להתלבש בקור, או להפך בימי חום נוראים.

פשוט תופסים את הרגלים ויוצאים. זה עושה את כולם בריאים נפשית...

במיוחד אחרי לידה (אחרי גיל חודש) היינו יוצאים המון, כי גם אני הייתי מחורפנת לחלוטין. הייתי חיבת אוויר, אז זה או לצאת לבד לסיבוב אחרי שבעלי מגיע (אפילו חצי שעה) אפשר גם לקחת איתך את הגדולים שעדין לא הולכים לישון (שמים מעיל על הפיזמה). לרדת להסתובב אפילו סביב הבנין רבע שעה, זה גם עושה משהוא!

ואם בעלך עדין לא חוזר, פשוט תופסים את הילדים ,עם הפיזמות , שמים מעילים ומגפים, יורדים למטה, ועם יורד גשם עומדים בחצר מתחת לגגון ונושמים אוויר, אולי זה נשמע מצחיק, אבל לפעמים פשוט זה נותן נשימה עמוקה. ובמקרים שממש אין אפשרות לצאת. מתלבשים טובים, פותחים את החלון לכמה דקות ונושמים אוויר.

זה תמיד מדהים אותי מחדש איך בשניה שיוצאים מהבית נגמרות כל המריבות כל הצעקות והעצבנות והם הופכים להיות מלאכים.

ולצערי להיפך בשניה שנכנסים חזרה...

לכן אהבתי את הרעיון שלצאת אפילו לכמה דקות כשיש הפוגה בסופה.

אנחנו פותרים את השיעמום הנורא בסופה ( החמישיה השתגעה לגמרי בחנוכה וכעת זכו שוב בארבעה ימי חופשה (חלקם אפילו בלי אפשרות לכמה דקות סרט...)) בעזרת שכנים.פשוט הזמנתי חברה לפה עם כל השישה שלה ושוב גילינו איך כולם הופכים למלאכים. למחרת החבורה שלי היתה אצלה וזה כולל כל פעם צהוריים משותפת (הרבה יותר קל ביחד, והיא שותפת כלים...) 

מותר גם להזמין מדי פעם בייביסיטר הילדים מאוד נהנים אפילו עם הבת הקטנה-גדולה של השכנים (שפעם חזרה הביתה ואמרה לאמא שלה - "היא בכלל לא היתה צריכה ללכת, היא רק נכנסה לישון... )

שיהיה לך הרבה הצלחה.באמת תקופה לא קלה...

כל מיני חוברות כאלה שמחברים מספרים או אותיות ויוצא ציור,

או לצבוע מנדלות

או כל מיני דברים כאלה.

בינתיים- הדבקנו צמר גפן על דפים, בתור שלג, כמובן...

ובנוסף להגיע מהעבודה ואין לאישתך זמן בשבילך....עוד יותר מבעאס

כל אמא, ובעיקר בזמנים כמו שתארת, חייבת לפנק את עצמה במשהו כל יום. כל אחת צריכה למצוא משהו קטן וכיף, משהו טעים לאכול (ולא להגזים בכמויות...), סרט במחשב, משחק, קריאה, שיחה בטלפון עם חברה, ללמוד משהו מעניין, עבודת יד, שינה או מנוחה קצרה באמצע היום, העיקר לעשות משהו שאת אוהבת, שיעלה לך את מצב הרוח, זה ישנה לך את היום, אפילו כמה דקות על חשבון עבודות הבית זה שווה, וכולם יצאו נשכרים, בדוק!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...