אוניברסיטה במהותה באה ללמד אותך איך לחקור מקצוע. 

באוניברסיטה את מוציאה משהו שקוראים לו BA.

במכללה, את לומדת משהו לתעודה. יש לך משהו שכאילו שווה ערך לתואר ראשון. בפועל, אם הלכת למכללה, ונניח למדת מתמטיקה- את יוצאת עם תעודה הוראה במתמטיקה, אך אם תרצי לעשות תואר שני באוניברסיטה, תצטרכי לעשות קורסי השלמה.

אם את רואה את עתידך במחקר, אוניברסיטה זו הכתובת.

אבל...

כל מי שיש לו תואר, בכל נושא שהוא, יכול להוציא תעודת הוראה. אם יש לך תואר ראשון, וזה יכול להיות בפיסיקה, מוסיקה או כל מקצוע אחר, תוכלי להוציא תעודת הוראה במקצוע זה או במקצוע אחר.

כל מי שלומדת במכללה [חוץ ממכון טל] מוציאה תעודה כזו. 

באוניברסיטה הקורסים מעיקים יותר, עם אנשים שמעולם לא לימדו בעצמם, אלא עם חוקרים שאין להם שום הרגשה בשטח. 

התיאורים ששמעת, הם ביחס לתואר- אם תחפשי מישהו שיותר טוב במ"מ, בד"כ יהיה זה שבוגר אוניברסיטה ולא מכללה.

אם תחפשי מורה יותר טוב למ"מ- תמצאי בד"כ במכללה ולא באוניברסיטה.

מקווה שהבנת...

מישהו שרוצה ללמד - חייב קודם כל לדעת את החומר ישר והפוך. לפחות בכל מה שקשור בהוראה של מקצוע (כמו מתמטיקה). 

אי אפר ללמד דברים כאלה כמו שצריך מבלי לדעת את החומר לעומק ואני מדבר בתור מי שסבל המון בעיקר במתמטיקה בגלל מורים שפשוט לא ידעו את החומר אלא רק איך ללמד אותו כמו שאמרו להם. 

משוואה ריבועית? יופי, יש נוסחא. 

גיאומטריה? יופי, הנה הנוסחא. 

וכן הלאה. 

וזה נכון אפילו לגבי חיסור וחיבור ו"העברת אגפים" (שזה מושג בעייתי) בכיתות הנמוכות.

בעיני, אחת הרעות החולות של החינוך בישראל הוא לימודים כמו "הוראת המתמטיקה". זה דבר שבכלל לא צריך להיות קיים.  

ובעוד ארצות מפותחות בעולם.

ברור שמורה למתמטיקה צריך לדעת מתמטיקה, וזה כולל יותר מלדעת את החומר לבגרות.

אבל מורה חייב לדעת ללמד, הוא מוכרח לדעת לנהל כיתה, לבנות שיעור... ואלו לא דברים שניתי ללמוד מאופן עצמאי (למעט מקרים בודדים של אנשים מאוד מוכשרים בתחום)

במכללות להוראה משתדלים ללמד מתמטיקה גבוהה ברמה מכובדת שמתאימה למורים למתמטיקה.

לעמת זאת באוניברסיטה, רוב המתמטיקה היא מתחומים שלא נוגעים לנושאים הנלמדים על פי תוכנית הלימודים בבתי הספר.

מתוך הנחה שאתה כותב את דבריך מתוך הבנה במתמטיקה, אתה בוודאי יודע שלמתמטיקה יש המון תחומים ונושאים, ואין כמעט אף אדם בעולם שיודע את כולם "ישר והפוך" כדבריך... יש אחד שמומחה לתורת המספרים, השני לתורת הקבוצות והשלישי לשיטות נומריות...

אני מסכימה ששיטת ההוראה שציינת היא בעייתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שהיא נובעת מחוסר ידיעה של המתמטיקה. נראה לי יותר שהיא נובעת מחוסר הידיעה של תורת ההוראה (שבה זילזלת בהודעתך...)

כמובן שלא בכל המכללות הרמה של לימודי המתמטיקה שווה, יש כאלו המכבדות את המתמטיקה יותר ויש פחות...

אבל, מורה טוב הוא הרבה יותר מאדם שיודע טוב את החומר...

מי שיודע ללמד אבל לא יודע את החומר לעומק וכמו שצריך - לא צריך להיות מורה לאותו נושא. 

כמובן שעדיף מה שמסוגל לעשות גם וגם... 

זה שיש את זה בעוד מקומות - זה לא אומר שזה טוב. זה אומר שאנשים שעשו תואר במתמטיקה פשוט לא רוצים להיות מורים אחרי כל ההשקעה. 

אני מדבר על הבסיס. מורה ממוצע למתמטיקה יודע לפתור משוואה ריבועית - הוא לא יודע מאיפה הגיעה הנוסחא ולא יוכל לפתח אותה בכיתה אם יידרש לכך. 

זה ההבדל עליו אני מדבר. 

אני לא מצפה ממורה בבי"ס שיידע להכפיל טנזורים - אבל שכן יידע מאיפה מגיעה נוסחת הנפח של כדור. 

תואר ראשון במתמטיקה הוא בסיסי מאוד. עם פחות מזה, בעיני, זה עוול ללמד. 

אבל אני לא מסכימה שזה חשוב יותר מלדעת ללמד...

כאשר אדם הופך להיות מורה, המטרה שלו צריכה להיות התלמידים ולא המקצוע שאותו הוא מלמד. אם מטרתו היא המקצוע, שילך לחקור בנושא (זה לא נאמר מתוך זלזול בחוקרים, חלילה!)

מורה רציני, לומדת היטב את הנושא שאותו הוא מלמד למען הצלחת תלמידיו.

אבל יש פער גדול בין ללמוד באופן רציני מתמטיקה לצורך לימוד תלמידי תיכון, לבין תואר ראשון של אוניברסיטה במתמטיקה!

קשה לי מאוד להסכים שזה בסיסי, ובלי זה אי אפשר ללמד!

חלק גדול מהנושאים שבתוכנית הלימודים לא נלמדם באופן רציני (בשום צורה) בתואר הראשון (לדוגמה, הנדסה אנליטת!), לפחות לא בתור קורסי חובה.. וחלק גדול מאוד שהנושאים הנלמדים בתואר ראשון קשורים רק בעקיפים (אם בכלל) לנושאים הנלמדים בתיכון...

(בתואר ראשון לא בהכרח לומדים מאיזו מגיעה וסחת הנפח של כדור...)

אני בטוחה שנושאים כמו "אינפי", ואלגברה לינארית, הם חשובים מאוד לפיתוח ידע מתמטי בסיסי ההכרחי למורה! ואת הנושאים האלה בדיוק לומדים במכללה!!

בכל המכללות לחינוך שאני מכירה ,שבהן מלמדים מתמטיקה ,יש: 2-3 קורסים באינפי, אלגברה לינראית, מבנים אלגבריים, תורת הקבוצות, תורת המספרים, גאומטריה אוקלידית ולא אוקלידית, משוואות דיפרנציאליות...

בנוסף לנ"ל יש גם: דידקטיקה של המתמטיקה, ו"הוראת המתמטיקה"  (השמות משתנים בין המכלולות, העיקרון שווה)

ראוי לציין, שהקורסים במכללה לא משתווים ברמתם לקורסים באוניברסיטה (הרמה משתנה בין מכללה למכללה). אבל הם בהחלט מאפשרים מפגש עם התחומים הנ"ל, ויכולת להמשיך ולהעמיק בלימוד במידה והסטודנט חפץ בכך.

לסיכום: המכללות לחינוך משתדלות להשקיע בצד העיוני של המתמטיקה. בעיניי הידע  המתמטי שהמכללות מספקות הוא מספיק בהחלט למורה בתיכון. והחיסרון של האוניברסיטה הוא גדול- היא לא משקיעה שום מאמץ בפיתוח יכולות הוראה.

"אבל יש פער גדול בין ללמוד באופן רציני מתמטיקה לצורך לימוד תלמידי תיכון, לבין תואר ראשון של אוניברסיטה במתמטיקה!

קשה לי מאוד להסכים שזה בסיסי, ובלי זה אי אפשר ללמד!"            

מורה טוב צריך לדעת קצת מעבר למה שהוא מעביר לסטודנטים שלו. 

גאומטריה אנליטית היא משהו שיוצאים מנקודת הנחה שהסטודנט הממוצע למתמטיקה\פיסיקה\הנדסה יודע ישר והפוך - אחרת, אין לו מה לחפש באף אחת מהפקולטות האלה כי המון מתמטיקה בסיסית בנויה בדיוק על זה - כולל חדו"א, אלגברה ליניארית ועוד. 

אם סטודנט בשבוע הראשון שלו ללימודים (טוב, אולי לא שבוע, סמסטר..) לא יודע איך לעשות אינטגרל פשוט כדי לחשב נפח של כדור - הוא בבעיה ובבעיה קשה. 

ברגע שמורה לא יודע כמו שצריך את החומר אותו הוא מלמד - הוא יכול להיות מורה מצוין לדברים אחרים - לא למתמטיקה\פיסיקה. 

שיהיה מחנך או מורה להיסטוריה. 

זו הסיבה שבגללה הסטודנטים מגיעים לאוניברסיטאות כ"כ לא מוכנים ולוקח להם סמסטר שלם או אפילו שנה שלמה להבין באיזה בור הם נמצאים למרות שהם עשו 5 יחידות לימוד. 

המורים לא יודעים את החומר - ואז לתלמידים אין שום סיכוי. 

הוראת המתמטיקה היא רעה חולה שכדאי מאוד שתעבור מן העולם אם רוצים לשמור כאן על רמה אקדמית סבירה. 

לא צריך בכלל להגיע לבית הספר הרגיל... 

כן, מורה שמדקלם את מה שהוא צריך ואת מה שלימדו אותו לדקלם - לא יכול ללמד. 

את הדברים הבסיסיים חייבים להסביר בצורה טובה במיוחד בגיל הזה. 

כדי לדעת את כל התיאוריות המתמטיות - יש צורך בכמה גלגולים. אי אפשר ללמוד הכל. אבל לפחות ברמה המאוד נמוכה של בית ספר יסודי\חטיבה\תיכון - זה הכרח. 

וכן, מתמטיקאים ואחרים שעוסקים בתחומים מתמטיים מבחינים בין אקסיומות לבין משפטים ויודעים להוכיח משפטים פשוטים בתוך כמה דקות. 

מורה צריך לדעת את החומר. הוא צריך להבין מאיפה מגיעה התיאוריה. מורה שמלמד תלמידים "משנה מקום משנה סימן" - הוא מורה שצריך לקבל בעיטה ולעוף מבית הספר ולעסוק בניקוי פחי אשפה. 

כן. כדי ללמד מתמטיקה - יש צורך בתואר במתמטיקה (או לפחות בהנדסה או פיסיקה). 

ואני לא ידעתי שמכשירים מורים במיוחד ל-3 יחידות... יש מסלולי הוראת המתמטיקה ל-3 יחידות במכללות? 

אף פעם לא שמעתי על- מי שמשנה מקום במשוואה נותנים לו עונש ומחליפים לו סימן!

ממש חמוד!

צריך לשים לב, כאשר מלמדים משוואות כאלו  5X=10  שתלמידים לא יעשו את הדבר הבא  5X=10 /-5   

X=5 

יש לי כמה תלמידות כאלו (כיתה י' 3 יח"ל)

יש לך פיתרון?

(אגב, ספק וכל תומכי הבנת העקרונות. ניסיתי להסביר את המשמעות של "העברת אגפים" לאותן תלמידות וזכיתי במבטים מזוגגים ובחזרה על אותה שגיאה בדיוק בשאלות הבאות...)

אגב, ממה שראיתי, "הסיסמאות" כמו "משנה מקום משנה סימן" מהוות רק תזכורת לתלמידים שמבינים את ההגיון (כן, גם הם לפעמים שוכחים, והסיסמאות קליטות יותר מההגיון הצרוף...) ולתמידים שלא מבינים את ההגיון הם ממש עוגן הצלה!

בתור מי שסיימה שנה א' במסלול מדעי (תואר B.SC), וכעת מסיימת תואר ראשון בהוראת מתמטיקה..

הדברים כ"כ שונים! היעדים שונים, המטרות שונות, השימושים שונים..

מורה למתמטיקה צריך:

1. לדעת את החומר, כמובן.

2. לדעת ללמד את החומר, להבין מה מפריע לתלמיד להבין ומתוך כך להשתמש בהסבר המתאים.

3. להיות בן אדם הגון לתלמידים שלו..

ועכשיו אני אפרט:

את 1 לא לומדים באנויברסיטאות. לומדים מתמטיקה גבוהה מדי וחסרת כל קשר ללימודי התיכון.

במכללות לחינוך לומדים, כפי שכבר כתבו פה, קורסים בגיאומטריה אוקלידית למשל, אבל ממש לא ברמה של התיכון- לומדים את ההוכחות והמשמעויות האחרות של זה (דברים כמו מעגל 9 הנקודות וכד').

מורה שיוצא עם תואר במתמטיקה לא בהכרח ילמד את הדברים האלה בצורה מסודרת, וזה מאוד פוגע ביכולת ללמד ולהעביר הלאה את החומר.

את 2 ממש לא לומדים באוניברסיטאות!! במקרה הטוב עושים קורס בודד במתודיקה, אבל זה ממש לא מספיק. כמו כן אין כמעט עבודה מעשית, אין לך באמת רפלקציה על איך השיעור שאתה מעביר בכיתה נראה בעיניים דידקטיות מנוסות..

אז אין מה להתנפח ולצאת על מכללות להוראה. יוצאים משם מורים טובים, מעולים ומנוסים שמוכשרים לקראת עבודה בהוראה, ולא רק יודעים מתמטיקה גבוהה.

**

כמה פעמים נתקלים באוניברסיטה במרצים שפשוט לא יודעים ללמד - וחצי מהסטודנטים נכשלים בקורס שלהם?

יותר מדי לצערי. והתשובה ברורה. הם הרי יודעים את החומר... אבל לא יודעים ללמד.

אז נכון שבכיתה ה' זה נחמד וקל - אבל זה יתנקם בהם כ"כ בהמשך הדרך. 

ככה לא מבינים - ככה לומדים כמו תוכים. זה אולי טוב כשלומדים היסטוריה, אבל לא כשלומדים מתמטיקה. 

לא "מעבירים אגפים" - מתמטיקה זה לא כלא איילון שמשתנה חוזר בתשבוה ואז מעבירים אותו לאגף התורני - אלא שומרים על השיוויון. כי כש"מעבירים אגפים" אז תלמידים לומדים מה עושים עם סימני חיבור וחיסור - ואז הם מגלים שיש כפל, אקספוננטים, לוגריתמים, חזקות ושאר פעולות פונקציות מתמטיות - ואז הם לא מבינים מה קורה. 

אם המורה שלהם בכיתה ד' או ה' היה מסביר להם את הרעיון של שיוויון ואת השמירה עליו - אז אין צורך ללמד "משנה מקום משנה סימן". הם יבינו את הרעיון והם גם יוכלו להשתמש בו בדברים אחרים. 

אז זה מאוד נחמד להתאים את הרמה לתלמיד הכי חלש שיש בקבוצה שקשה לו להבין את זה - אבל זה דופק את כל השאר שכן יכולים להבין את זה. את אלה שעשויים יום אחד להגיע לאוניברסיטה ולנסות לעשות עם זה משהו. 

וזה משהו מאוד מאוד אלמנטרי שיש אפילו מורים שמעולם לא חשבו על הענין כי ככה אמרו להם ללמד. 
 

את, במו ידייך, אולי הורסת להם את הסיכוי לעשות משהו עם מתמטיטקה בהמשך החיים שלהם וזה מאוד מאוד חבל. 

ככה לא מבינים. ככה לא לומדים. ככה מצליחים במבחן מאוד מאוד ספציפי על חשבון הבנה אמיתית של החומר שעשויה להתנקם בהם בעתיד. 

אני לא יודע איך את מלמדת את ההקבצות הגבוהות או התלמידים הטובים - אבל אם ככה את עושה את זה - אז את בוחרת בדרך הקצרה בשבילך שהיא מאוד מאוד ארוכה בשבילם. 

אני לא מדבר על סרטים מגניבים על מתמטיקה - אבל כן, ככה לא מלמדים. 

אז במקום להעצים אותן - אפשר לנסות לתקן אותן. 

מוטב מאוחר מלעולם לא. יש אמיתות מאוד בסיסיות שגיליתי אותן רק באוניברסיטה בגלל שהיו לי מורים שלא חשבו או שלא ידעו ללמד אותן. 

לדעתי, מורה שמלמד איך לעבור בגרות במתמטיקה הוא מורה גרוע. את יכולה לא להסכים עם זה - אבל זו דעתי. 

ללמוד טריקים ולשנן נוסחאות זו דרך גרועה ללמוד מתמטיקה ולא רק שיוצאים עם חוסר ידע - אלא יוצאים גם עם הרגלי חשיבה לא נכונים. 

אל תגידי להם אקספוננט - תגידי להם חזקה. את זה הם אמורים לדעת, נכון? לוגריתמים? העברתי שיעורים פרטיים אפילו לתלמידי 3 יח"ל - הם לומדים לוגריתמים ברמה מאוד נמוכה. 

תלמיד שהמורה שלו לא הסביר לו את הדבר הכי בסיסי במשוואה - סימן השיוויון - נמצא במצב בעייתי. מורה שלא הסביר את זה, לא צריך להיות בכיתה. 

אני מקבל את התלמידים הרבה אחרי התיכון - ואם הם הגיעו אלי, אז סיכוי טוב שהם עשו 5 יח"ל לימוד בבגרות. אני זה שרואה את התוצאות הדי עגומות לעיתים של מערכת החינוך. 

בעיה שלו. לרוב זה גם לא מי שיגיע ללמוד מקצועות מדעיים באוניברסיטה. (גם אם מישהו גאון ויקבל מאיות בביה"ס, מגיע השלב שבו זה כבר לא מספיק אם לא מקשיבים ולא יושבים לחרוש. אני באתי לאוניברסיטה בגישה הזאת - אחרי סמסטר אחד הבנתי מצוין שככה זה לא יעבוד). 

כשאני למדתי - מורים לא לימדו את הרעיון. אני אשמח לשמוע שזה השתנה, אבל ממה שאני רואה, זה עדיין לא קרה. 

ואני לא מדבר רק על סימן השיוויון - אני מדבר על חקירת פונקציות וסטודנטים באוניברסיטה שלא יודעים איך לגזור פולינום שיש לו איבר עם חזקה שלילית. 

אני מדבר על זה שהם לא יודעים מהי המשמעות של נגזרת. שלא יודעים למה צריכים להשוות אותה לאפס כדי לקבל נקודת קיצון (אני יודע שזה לא בדיוק נכון) - הם רק יודעים שזה ככה.

שאף אחד לא טרח מעולם לנסות לתת להם אינטואיציה לגבי נוסחאות בהסתברות. (לא גאוסיאנים חלילה - התפלגות אחידה!). 

מה המסקנה? 

המסקנה שלי היתה כתובה בהתחלה - להפסיק את הלימודים במה שנקרא "הוראת המתמטיקה" ולתת רק למתמטיקאים שעשו תעודת הוראה ללמד את המקצוע הזה. 

מעבר לזה - הייתי פונה לחברות היי-טק ש"ישחררו" ל-4 שעות בשבוע 2-3 עובדים שיילכו ללמד מתמטיקה בתיכונים וייתנו שיעורי תגבור. אני בטוח שיש עובדי היי-טק שישמחו וגם יש חברות שישמחו לתרום לקהילה בצורה הזאת. 

בגלל זה כתבתי שאני חושב שהוראת המתמטיקה זו בעיה. יש יותר מדי מורים שלא יודעים את החומר והתלמידים שלהם נפגעים מזה. 

כבר כתבו כאן שרוב המורים למתמטיקה עשו בעצמם 4 יח"ל - אז איזה סיכוי זה נותן לתלמידים שלהם להצליח יותר? 

ואם לחשוב יותר בגדול - אז אני בכלל בעד שיחזירו את בתי הספר המקצועיים - כי לא כל אחד חייב תעודת בגרות ומי שלא רוצה ללמוד מתמטיקה - שלא ילמד ויפריע לכל השאר ללמוד. 

כדי להסביר את ההגיון שבפתרון משוואה לא צריך להיות גאון מתמטי (ואפילו לא לעשות 5 יח"ל) צריך פשוט להיות אדם חושב, ולהבין בעצמך את ההגיון...

כדי ללמד חשבון בבית ספר יסודי, צריך לדעת חשבון, לא מתמטיקה!

לדעתי עובדי היי-טק שינסו ללמד תלמידי בית ספר (יסודי או תיכון), ברוב המקרים יכשלו כישלון חרוץ...

אני יכולה להסכים שבשביל להגיש לבגרות (ולא משנה באיזו רמה), צריך ללמוד גם מתמטיקה גבוהה, ולהבין את העקרונות הכלליים.  (גם בשלוש יחידות לומדים לוגים כפי שהזכרת, למרות שברור שלתלמידים עצמם אין מושג קלוש על מה מדובר. המורה בכל אופן מוכרח לדעת...)

לגבי סיום המסקנה, אני מסכימה לחלוטין!

אני ממש נגד לימודי מתמטיקה כחובה לכולם. אני לא רואה שום טעם בלבזבז את הזמן של המורה והתלמידים בלימוד מתמטיקה כשברור לכולם שהתלמידים האלו לא מבינים כמעט כלום.  (לימודי החשבון, עד כיתה ח', הם כן חיוניים, לרוב המוחלט של התלמידים הם מקנים יכולת בסיסית להסתדר עם כל מיני דברים בעולם)

אבל כאשר אדם מעוניין ללמוד ספרות באוניברסיטה, הוא חייב תעודת בגרות, ובשבילה הוא חייב מתמטיקה! וזו באמת בעיה...

(פעם לימדתי בשיעור פרטי בחורה שרצתה להיות מורה לדרמה, אבל היא לא עברה בגרות במתמטיקה ולכן אין לה תעודת בגרות והיא לא יכולה להתקבל למכללה בה רצתה ללמוד...)

אלא על הבנה אמיתית של החומר. פשוט להבין. 

לא ללמוד איך ללמד - אלא ללמוד, לדעת ואז ללמד. 

אני חושב ששעות תגבור של אנשים שלמדו את החומר כמו שצריך לא יכולות להזיק. אפשר גם לנסות לשלב סטודנטים לתארים מתקדמים במדעים מדויקים בבתי הספר. 

אני חושב שכדאי לתת קצת קרדיט לתלמידים (לפחות לחלקם) ולא להשאיר אותם עם נוסחאות וכללים סתומים - הם גם לא יידעו כלום וגם לא ירצו לדעת כלום. 

המתמטיקה בבתי הספר היא מאוד פשוטה. אין בה דברים מטורפים. 

אם המורה לא יודע להסביר את הכללים והנוסחאות - אז לדעתי כאן טמונה הבעיה. 

המורים שאני מכירה יודעים להסביר את ההגיון מאחורי הנושאים שהם מלמדים.

הם אולי לא עשו 5 יח"ל בתור תלמידים, אבל הם מבינים מצויין את החומר אותו הם מלמדים.

לא כולם מסבירים את ההגיון, זה הנכון. אבל הסיבה לרוב אינה חוסר ידיעה.

הם פשוט חושבים שיותר נכון ללמד ככה. ניתו כמובן לחלוק על דעתם, אבל אין צורך לזלזל בידיעותיהם...

אולי הם יודעים את החומר - אז אולי הם לא מבינים את החשיבות של העברת הידע הזה מעבר לרמת הנוסחאות כיוון שהם מעולם לא היו זקוקים לידע הזה. 

אם הם חושבים שככה נכון ללמד - אז הבעיה היא יותר גדולה. 

אני לא חושב שמתמטיקאי היה חושב שכך נכון יותר ללמד. 

השאלה אם המתמטיקאי היה מצליח לגרום לתלמידים להבין את מה שהוא מבין...

צריך לקחת בחשבון שהמוח ממשיך להתפתח בגיל הזה... לא דומה תלמיד בין 14 לבחור בין 20 (אפילו אם הוא לא למד כלום בשש השנים האלו...)

לא תמיד תלמידים מסוגלים לקלוט את הידע שרוצים להעביר להם, ולפעמים אין ברירה אלא לתרגם אותו לטכניקות...

באופן אישי, בערך בסביבות גיל 16 התחלתי להבין מעצמי הגיון שעומד מאחורי תרגילים שידעתי לפתור כבר כיתה ז'...

והתלמידם מגיעים לתיכון עם המון הבנות שגויות, המון דברים שהם שכחו, המון בילבול, ובעיקר חוסר מוטיבציה...

כאשר מנסים ללמד איזשהו נושא מתוכנית הלימודים, אפילו עם זה נושא "חדש", מהר מאוד נתקלים בכל הבעיות הנ"ל. והבעיות רבות כל כך, אם נספר עליהן הזמן יכלה והמה לא יכלו...

ולכן, כיוון שהתלמידים רבים, והטעויות רבות עוד יותר, וחוסר הידע מזעזע, איןלי ברירה אלא להסביר פעם אחת בקצרה את ההגיון שמאחורי העניין (לטובת התלמידים הבודדים שדווקא חושבים בצורה הגיונית) ואחר כך לעבור בזריזות למה שאני מכנה "אז איך עושים את זה"...

לצערי, על אף שאני מתנגת נחרצות ללימוד באופן הזה "תעשה ככה כי ככה עושים", יוצא לי לעיתים קרובות מדי לענות כך בשיעור...

רק כדי לשבר את האוזן: בכיתה ט', הקבצה א (חזקה) עשינו שיעור חזרה על פיתרון משוואות עם שברים אלגבריים, השברים עצמם ניתנים לצימצום על ידי פירוק לגורמים כזה או אחר (כולל נוסחאות כפל מקוצר וטרינום)

אחת התלמידות קראה לעזרה, אני מגיעה ורואה שהיר העתיקה את התרגיל למחברת ועצרה.

התלמידה "מה עושים עכשיו"

אני "מה נראה לך (בנימה שואלת, ולא מזלזלת חלילה)?"

היא "לא יודעת, מעבירים את זה (אחד הגורמים במונה של השבר) אגף"

אני "למה?"

היא מסתכלת עלי במבט מבובל...

אני "מה המטרה שלך?"

היא "לפתור את התרגיל"

אני מחייכת "את מזהה איזה סוג של תרגיל זה?" פתאום שמתי לב שהיא לא העתיקה את הסימן =

אני "שמת לב שלא העתקת את השווה"

היא "מה? אה, המורה שלנו (מהיסודי) לימדה שאפשר להעתיק את השווה רק בסוף"

מכאן כבר לא ידעתי מה לענות...

להזכירכם, מדובר על ההקבצה החזקה...

אגב, אני בכלל לא מאשימה את מורי היסודי... יש להם המון סיבות מוצדקות לכישלון הזה... והרבה ממנו בכלל לא באשמתם (יש תלמידים שבכלל לא נמצאים בשיעור, ויש הורים ש"עוזרים" בשעורי בית מבלי להבין דבר בנושא הנלמד...)

אני כן חושב שזו אשמתם של המורים\מערכת ביסודי. 

איך מורה יכולה ללמד שפותרים משוואה מבלי להעתיק את סימן השיוויון? אני לא רואה איך זה יכול לנבוע מדבר אחר מלבד חוסר ידיעה והבנה של המורה. 

מתמטיקאי לא היה מעלה על דעתו לעשות משהו כזה. 

יתכן והמורה של אמרה באיזשהו הקשר שניתן להעתיק את ה= בסוף

והתלמידה עשתה "הכללת יתר" והחליטה שזה כך תמיד...

אני ממש יכולה לדמיין מציאות כזו בכיתה.

לעיתים בכיתה אני נשאלת שאלות ה"מכריחות" אותי להתנסח בצורה מסויימת שהיא בעייתית מבחינה מתמטית אבל הכרחית על מנת לתקן את המעוות. אני כמובן מדייקת את עצמי לאחר מכן, אבל תלמידים רבים לא טורחים להקשיב לכל ההסבר... והם ממש ממומחים בהוצאת דברים מהקשרם...

כנראה שהיא לא הבינה מה עומד בבסיס המתמטיקה - ושוב, זו אחריות המורה. 

מורה לחשבון לא היתה מתחלפת בכל שנת לימודים...

זה מאוד קשה ללמד כיתה שמישהו אחר התחיל ללמד אותם...

יכולה להיות מורה מצויינת לכיתות א-ב וכיתה ג' תבוא מורה "ותהרוס" הכל... וכן הפוך...

אני מסכימה שיש בעיה, ואני חושבת שהיא טמונה באופן שבו בנויה מערכת החינוך...

ברור לי לחלוטין שהמשפט הזה: "ואני לא ידעתי שמכשירים מורים במיוחד ל-3 יחידות... יש מסלולי הוראת המתמטיקה ל-3 יחידות במכללות? "  (ציטוט של ספק) הוא לא שאלה שאמורים לענות עליה. אבל אני רוצה לענות בכל זאת...

יש פער עצום בין להיות מורה של הקבצות חלשות (לעניניינו 3 יח"ל)

לבין הקבצות חזקות (5 יח"ל). וגם האמצע (דהיינו 4 יח"ל) זה עולם אחר לגמרי...

ישנם אנשים בעולם שלא אוהבים מתמטיקה, הראש שלהם לא בנוי לזה, וזה גם בכלל לא מעניין אותם. אנשים כאלו, לרוב, לא יעסקו בשום תחום של המדעים המדוייקים, כי זה "ממש לא הם" (כן, יש אנשים כאלו, ויש להם זכות קיום....)

כאשר אנשים כאלו נמצאים בשלב לימדוי התיכון שלהם הם מעוניינים "להוציא בגרות", ולשם כך הם מוכרחים לעבור בגרות במתמטיקה. רובם ככולם יעשו 3 יח"ל.

אף אחד לא מצפה שהם יבינו את עקרונות המתמטיקה, ואם נודה ע האמת, גם את התרגילים שהם מצליחים לפתור הם לא מבינים, הם רק יודעים "איך פותרים אותם". אם מישהו היה שואל את דעתי, אנשים כאלו צריכים להיות פתורים ממתמטיקה, אין ב"לימוד"כזה שום תועלת...

אבל, לעת עתה, בגרות במתמטיקה היא חובה לכל מי שמעוניין להשיג תעודת בגרות... ולכן:

צריך לדעת ללמד תלמידים כאלו! והדרך ללמד אותם רחוקה מאוד מהדרך ללמד תלמידים של 5 יח"ל. זה אולי עצוב, אבל אין שום מטרה שהתלמידים האלו יבינו משהו מתמטיקה, המטרה היא שהם יעבור בגרות במתמטיקה. אני מניחה שתוכל להסכים שאלו מטרות שונות לחלוטין...

לגבי התלמידים הניגשים ל5 יח"ל. כאן אני חושבת שרואי לצפות שהתלמידים ירצו להבין את מה שהם לומדים, ולא רק לעבור את הבגרות. הבעיה היא שקיימים מורים שמלמדים את תלמידי 4 ו5 יח"ל באותן "שיטות" של 3 יח"ל. מלמדים טריקים, ונוסחאות מבלי להבין את העיקרון ועל מה מדובר בכלל... וזו באמת בעיה.

כך שיתכן ו"שאלתך" בה פתחתי את דברי, טומנת בחובה אמת גדולה. יכול להיות שצריך להכשיר מורים בנפרד לרמות לימוד שונות.

באמת, בפועל, רוב המורים למתמטיקה אינם מעוניינים ללמד 5 יח"ל (מכירה את השטח מקרוב), מכמה סיבות. הראשונה שבהן היא שהם בעצמם עשו 4 יח"ל... כך שיוצא שרוב המורים ל5 יח"ל הם בוגרי תואר של אוניברסיטאות

אגב, אני באופן אישי מלמדת מתמטיקה, תלמידות ברמות שונות. ברמות של 3 יח"ל אני "מרשה" לתלמידות לומר כל מיני דברים שהם לא מתמטיים ולא הגיוניים בעליל, אבל הם כן עוזרים להם לפתור את השאלה. כי המטרה שלהן ושלי היא שהם יעברו את הבגרות בציון גבוהה ככל הניתן.

אבל אם אשמע תלמידה, הלומדת בהקבצה גבוהה (5 יח"ל) מתבטאות באופן הזה, אעמיד אותן על טעותן.

בהצלחה!

למעט העובדה שראוי לצפות למשהו מתלמיד תיכון בענין הזה. בעיני זה לא ריאלי.  

אני נזכר בימי התיכון שלי - ועל 5 היחידות שעשיתי במתמטיקה - ולמדתי רק בשביל המבחן, ככה שבעצם, מה שלמדתי היה מה שהמורה לימד. היה אולי תלמיד אחד שלמד מעבר למה שלימדו בכיתה והוא גם סיים את הלימודים עם תואר ראשון במתמטיקה... לכן זה כ"כ חשוב לדעתי שהמורה יהיה טוב. 

לגבי כל שאר הדברים שכתבת - אני מסכים לחלוטין. 

נכון שתלמידים שנמצאים ב-3 יח"ל (והרבה גם ב-4) נמצאים שם כי חייבים לעבור את המבחן, וחייבים אותו כדי לקבל תעודת בגרות, ולרוב לא מתחברים (בלשון המעטה) ולא אוהבים (עוד יותר בלשון המעטה) מתמטיקה.

אז השאלה שלי היא למה להנציח את השנאה הזו למתמטיקה? למה להמשיך ללמד אותם שפותרים ככה "כי ככה זה" והם ימשיכו להגיד שזה נושא חסר טעם ותועלת שלא ברור אף פעם מה עושים איתו?

אני לא מורה אבל יש לי תואר במתמטיקה, ויצא לי במסגרת פר"ח ללמד תלמידות לבגרות במתמ'. ודווקא ראיתי שם משהו מעניין- הן שנאו את החומר, ולא הצליחו כמעט לפתור לבד בהתחלה, אז כן היה צורך בטריקים ומשחקי מילים, אבל כשנתתי להן הסבר על מה עומד מאחורי זה (במיוחד בפעמים שבדיוק למדתי בעצמי את ההסבר המסובך ובאתי ללמד אותן את הפשטות) הן הבינו יותר, והתחילו "להדבק" במעט מהאהבה שלי למקצוע.

כשאני באה ללמד תלמידה חלשה במתמ' ומתלהבת בעצמי מצורת הפתרון, היא מתחילה להבין בעצמה מעט ולאהוב בעצמה מעט מהנושא. ועובדה היא שהיא הצליחה אח"כ לדעתי גם בזכות זה.

הפתרון לדעתי- באוניברסיטאות לא מלמדים דרכי הוראה ובמכללות מעמיקים כנראה לא מספיק (אשמח אם תתקנו אותי אם אני טועה כי אני לא מכירה לגמרי). צריך לעשות שילוב של שניהם וללמד במכללה יותר עומק, וללמד את העומק(!!) ולא רק טריקים.

המורה הכי טוב הוא מורה שאוהב את התחום שהוא מלמד.

חשבתי כמוך בדיוק, עד שהפכתי למורה בכיתה...

בתור תלמידה, סטודנטית ומורה פרטית, האמנתי במה שאת אומרת אמונה שלמה! וגם היו לי הוכחות מהמציאות שזה עובד (בדומה למה שאמרת...)

ואז הגעתי לכיתה, וראיתי שזה פשוט לא הולך... ללמד בפורום של כיתה זה בכלל לא דומה ללימוד פרטני (או זוגי, או בשלשות...). והזמן משחק לרעתנו... וסגנון השאלות המופיעות בבגרות, בעיני, לא הוגן, ולא מעודד חשיבה... וזה עוד לפני שדיברתי על כך שכמות הנושאים הנלמדים היא עצומה, ולא מאפשרת הבנה והפנמה....

באופן כללי, אני חושבת שטוב ללמד באופן שציינת, ואני משתדלת לעשות זאת כאשר יש לי הזדמנות... אבל זה פשוט לא עובד במסגרת הכיתה ומגבלותיה... (לי לפחות)

ובעניין הזמן באמת בבגרויות הורסים את זה, מרוב לחץ של זמן מלמדים בצורה שטחית ויוצא שכרנו בהפסדנו.

להבדיל אבל באותו עניין, הייתה לי מורה לתנ"ך שביקשה מראש יותר שעות לימוד כדי שתוכל ללמד אותנו תנ"ך ולא "תנ"ך לבגרות". זה השתלם ועד היום אנחנו זוכרות הרבה יותר מהשיעורים שלה, מתוך החוויה שהייתה (אפילו שבתור תלמידות נשארנו עם המחשבה של "אוף יש עוד שיעור מתי הולכים הביתה כמה קיבלתי במבחן יש לי שיעורי בית"). ברור לכולם שצריך שינוי, ואם הוא לא יבוא מהמערכת הוא יבוא בחלקו מהמורים עצמם.

אין דבר כזה,

מורה, עד כמה שיידע את החומר- אם הוא לא יודע איך ללמד-

כל היידע שלו לא שווה מול כיתה.

הוא יכול ללמד באוניברסיטה, להנחות מחקרים- אבל ללמד בבתי ספר- 

זה רק מזיק ממייעל את המערכת..

אבל לפני שיודעים איך ללמד - חייבים ללמוד את החומר 

סדר הדברים הוא כזה: "תן בלבנו בינה, להבין, להשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים" - לפני שלומדים ויודעים את החומר, אין מה לנסות ללמד. גם אם האדם הוא המוכשר ביותר בתחום ההוראה. 

אחרי שהאדם יודע את החומר - שילמד איך ללמד. 

ואני מאוד בקטע. הייתי פעם תלמיד בבית הספר - אני זוכר מצוין וממקור ראשון עד כמה מצב ההוראה במתמטיקה הוא בעייתי וכמה סבלתי בתיכון ובאוניברסיטה בגלל שהמורים של בכיתות הנמוכות לא ידעו את החומר ולכן לא ידעו גם איך להסביר אותו. 

אני לומדת לת. הוראה בבר אילן, וזה פשוט נורא. מלא מלא קורסים. במכללה, זה הרבה יותר ידידותי (כך שמעתי). ות הוראה ממש לא קשורה לתואר שני.

אני לומדת במכללה מדעי המחשב (כך שיש לי הרבה קורסים במתמטיקה)

ואני ממש מרגישה הבדל בין מרצים שיש להם רק תואר שני למרצים עם תואר שלישי.

כולם יודעים את החומר הנלמד בקורס, אבל יש כאלה שיודעים להסביר את הרעיון מאחורי החומר, איך הגיעו לזה, הרחבות וכד'.

וזה כמעט אחד לאחד, מרצים עם תואר שלישי לרוב שייכים לקבוצה שמלמדת יותר לעומק.

ובתור סטודנטית למחשבים, אני רוצה להבין את המתמטיקה ולא רק לפתור תרגילים.

מצד שני, הרבה סטודנטים מחבבים את המרצים שפשוט מלמדים את החומר ולא מעבר..

אני לא יודע באיזו רמה זה קריטי.

מתמטיקה זו אותה מתמטיקה.

מדעים זה אותם מדעים.

לשון ואזרחות זה כלל ארצי אני מניח.

חינוך מיוחד אני משער שלא אמור להיות קשר השקפתי

נשארת עם תנך ותושבע ואולי אנגלית אם זה הכיוון שלך אין לי מושג כמה זה קריטי  ההבדל ביניהן, אני לא למדתי בהן מעולם אבל אתה יכול לקרוא מאמרים שהם מוציאים באינטרנט.

1. זה באמת רעיון טוב לשאול את מי שמגיע מהתחום ויודע, לא יודע מה פדיחה בזה

לדעתי יהיה ביקוש לרואי חשבון בכל מצב גם בדור הבינה המלאכותית אין תחליף לרואה חשבון מניסיון

2. תראה קצת סרטונים תנסה לבדוק אם זה בכלל משהו שאתה מסוגל לעשות במשרה מלאה (ובדרך כלל בתחום הזה+++) אין טעם שתעבוד בעבודה שלא מתאימה לך בכלל

1. כן פשוט מישהו שגר בשכונה שלי נניח לא נעים לי לשאול אותו כמה הגיוני שרואה חשבון ירוויח, כי זה קצת דומה  ללשאול אותו כמה הוא מרוויח.. אבל בסוף זה משהו שצריך לבדוק.

באמת הייתי רוצה להבין לעומק יותר את העבודה של רואה חשבון. גם דיברתי עם מישהי מאוניברסיטה שהיא יועצת לימודים מטעמם והיא אמרה לי שהינה מלאכותית לא תחליף שיקול דעת אנושי של רואה חשבון.

הייתי רוצה להבין יותר את המקצוע, כדי ללמוד בעצמי ולא רק לשמוע דעות מאחרים לגבי זה.

2. איך עם סרטונים אוכל לבדוק אם העבודה מתאימה לי?

יש לך המלצה בנושא?

1. אני לא כזה חזק בנורמות חברתיות אבל אם אותי היו שואלים לגבי המקצוע שלי הייתי שמח לנדב את כל המידע שברשותי. גם בסופו־של־דבר באיזשהו מקום אני מאמין שכל אחד בוחר איפה להיות ביחס לממוצע. אני יכול להרוויח פחות מהממוצע מהסיבה הפשוטה שאני מעדיף עבודה פשוטה בלי יותר מדי ראש גדול. או לחילופין יש כאלה שרוצים לקחת פרויקטים עצומים עד השעות הקטנות של הלילה ולהרוויח יותר. אז זה לא ממש משנה כמה אותו אדם ספציפית מרוויח.

איני עוסק בחשבונאות / הנהלת חשבונות באופן ישיר אבל הייתה תקופה שהייתי צריך לטפל בכל־מיני דברים שקשורים לזה,

ראשית רואה חשבון יודע לבנות דו"חות כספיים וזאת עבודה שמצריכה הרבה מאוד שיקול דעת וסבלנות

גם כמובן כל הפן החוקי־משפטי / רגולטורי של הדברים

והדרכה להנהלת חשבונות מה לעשות ואיך

חייב להיות בזה גורם אנושי

2. לא ממש כי מדעי המחשב לא עניין אותי כל־כך, אפשר לחפש הרצאות על computer science או שיעורים למתחילים או משהו בסגנון ולראות אם זה משהו שנשמע לך בסדר

זה אינטרס של האוניברסיטה שילמדו בה.

ומה שהיא אמרה לי שהבינה המלאכותית לא תחליף שיקול דעת של רואי חשבון.

אז בעקבות דבריה ייתכן שאלמד שם. נשמע לי הגיוני ומסתדר עם האינטרס של האוניברסיטה 

הם מקבלים בונוסים ואחוזים פר כמות האנשים שהם מצליחים לרשום לאוניברסיטה.

אני לא יודע להגיד אם הבינה המלאכותית תחליף רואי חשבון אבל סביר להניח שהאדם האחרון שהייתי דואל הוא מי שיש לו אינטרס כלכלי ישיר לומר לך שלא.

אולי אתה מתכוון לכל מיני משווקים חרדיים שמוכרים קרח לאסקימואים (בכלל אצל חרדים יש קטע ללכת כמו עדר למכללות דפוקות שמרמות אותם). שם באמת האינטרס הוא להכווין למסלולים ומכללות ספציפיים, כדי למלאות כיתות שלהם.

אם מקצוע ראיית החשבון הולך להעלם או לא זה לא שאלה שחכם לשאול יועץ לימודים באוניברסיטה, ברור שהוא יגיד לך שלא כי האוניברסיטה משלמת לו כדי שיביא כמה שיותר אנשים להרשם אליה, מסלול זה או אחר, מעניין לו את הסבתא.

הרי אם מקצוע ראיית חשבון הולך להיעלם, אז היועץ ייעץ לך להירשם למקצוע רעיית עיזים, וגם אתה וגם האוניברסיטה תרוויחו

אני לא יודע מה כל הנהלים, אבל אם יש חוג פחות מעניין ומבוקש, גם לאוניברסיטה לא שווה להשקיע בו ועדיף שתיסגרנה כיתות וזהו. תאמין לי שהם חסכנים ויעילים כמו כל ארגון, אם לא שזה בבסיס המהות של האוניברסיטה (כמו לימודי יהדות בבר אילן), הם מחשבים כמה אפשר שתהיינה פחות כיתות על יותר תלמידים.

ואומר לו שהוא רוצה מוצר מסוים אבל לא בטוח אם המוצר יהיה יעיל או רלוונטי במועד שהמוצר יהיה שמיש, וחתכן שיזרוק 40-50 אלף שקל לפח לא כולל 4 שנים של זמן ומאמץ שהיו יכולים ללכת למקומות מועילים יוצר, מה איש המכירות אמור לענות לו?

מניח שאם אלך למכולת ואגיד לו "באתי לקנות פסטה, אבל בעצם אשתי גרועה בבולונז", אז הוא לא בהכרח ישכנע אותי לקנות ספגטי, אלא ימליץ על מוצר אחר שלו.

אחרי הכל אני פניצי אליו כי יש לו את כל המגוון שאני רוצה.

יש סבירות שהבחור שלנו יילך ללמוד משהו באוניברסיטה, אז לכאורה היועץ יכווין אותו למה שהכי טוב לו ולא לאיזה משהו שיפוצץ כיתות בסטודנעים ממורמרים ואחוזי הצלחה נמוכים. זה לא משתלם לאוניברביטה.

אם לא יתאחם ראיית חשבון הוא יציע משהו בסגנון. אתה מניח שאם אגם רוצה מדמח וראיית חשבון, לא ישכנעו אותו ללכת לארכיאולוגיה

מעניין לו את הטוכעס מרמור הסטודנטים, הוא עושה כסף מזה שיותר ויותר סטודנטים נרשמים דרכו, זה למה האוניברסיטה משלמת לו.

אם בא אליו טרף קל סטודנט עתידי שרוצה ללמוד חשבונאות או מדמח והסטודנט העתידי מתלבט אם התארים הללו יהיו רלוונטיים ביציאתו מהאוניברסיטה הוא לא יכוון אותו להנדסת חשמל או עבודה סוציאלית, הוא בטח לא יכוון אותו ללמוד מכונאות רכב או אינסטלציה, מקצועות שהai לא יפגע בהם בוודאות כמעט מוחלטת.

היועץ ישכנע אותו שאין לו מה לדאוג והתארים הללו בוודאי יהיו רלוונטיים למרות הai ולמרות שלא מעט מומחים טוענים אחרת, היועץ תפקידו לרשום את הסטודנט הפוטנציאלי דרכו לאוניברסיטה וככל שהוא ירשום יותר הוא יקבל יותר יש לו אינטרס מובהק להצהיר שאין לסטודנט הפוטנציאלי מה לדאוג ובטח שלא לחפש משהו במקום אחר.

יועץ לימודים במכון לב בחיים לא יגיד לך, שמע בטכניון הבוגרים מקבלים יותר כסף במדמח כדאי לך לשפר פסיכומטרי ולהתקבל לשם זו השקעה לטווח ארוך גם אם היועץ משוכנע בכך במאת האחוזים הוא לא ייעץ לך דבר כזה.

אם אדם בא ליועץ לימודים ואומר לו שהוא רוצה ללמוד חשבונאות, היועץ לא ישכנע אותו ללמוד משפטים, אין לו שום אינטרס כזה גם אם הוא משוכנע במאת האחוזים שזה עדיף, הוא לא חבר שלך, מי שמשלם לו זה האוניברסיטה ולא הסטודנט הפוטנציאלי ולכן האינטרס של היועץ הוא לו רווחת הסטודנט הפוטנציאלי אלא רווחת האוניברסיטה והוא לא ישקיע גרם אחד של מאמץ בניסיון לשכנע אותך דבר כזה.

אי לכך כשם שעניתי לך שוב ושוב האינטרס הישיר של היועץ הוא לומר שהמסלולים הללו יהיו רלוונטיים ביציאה מהאוניברסיטה גם אם הוא משוכנע במאת האחוזים שזה שקר שהרי האינטרס הישיר שלו שהסטודנט הפוטנציאלי הנ"ל ירשם לאוניברסיטה דרכו, המרמור לא מעניין אותו אפילו לא קצת, הוא לא חבר שלו וברגע ההרשמה היועץ מקבל בונוס מהאוניברסיטה או אחוזים ותמה האינטרקציה של היועץ עם הסטודנט לנצח.

אי לכך, שוב, האדם האחרון שהייתי מתחשב בדעתו לגבי השאלה אם תואר בחשבונאות או מדמח יהיו רלוונטיים בסוף התואר תהיה דעתו של יועץ הלימודים.

יש מומחים עם דעות לכאן או לכאן אבל יועץ לימודים שתפקידו להעיד על עיסתה של האקדמיה ויש לו אינטרס מובהק ומובנה בתפקידו לומר לי תשובה גם אם הוא יודע שהיא שקר מוחלט ותפקידו לחרטט אותך למען טובת האוניברסיטה תהיה הדעה הכי פחות רלוונטית בעיני בנושא.

כתבתי והסברתי את דעתי, אתה חוזר על אותן אמירות מאוד צודקות והגיוניות (אם כי לא מאוד נכונות, וזה מידיעה, אבל שיהיה). אבל נגמר לי הכוח להסביר למה כל הדברים המאוד נכונים שלך לא קשורים בכלל למסקנה שלך.

מציע למי שמתעניין, לקרוא את שתי הצדדים ולחלץ מהן את העצות שתעזורנה לו.

ואתה עדיין עומד ומתבצר בעמדתך.

טוב שנגמר לך הכח כי אני אין לי דרך להסביר את העניין טוב יותר.

כשאמרת: "אה יועצת הלימודים מטעם האוניברסיטה

אמרה לך דבר כזה? מוזר מאוד, איזה אינטרס יכול להיות לה לומר דבר כזה? ממש ממש מוזר"

אז התכוונת לומר שיש לה אינטרס. וץאבל בהתחלה לא הבנתי אותך וחשבתי שאולי באמת חשבת שאין לה אינטרס.

ואז בהמשך הדברים הבנתי שהתכוונת לומר שיש לה אינטרס ושעשית את זה במה שקראתי לו ציניות. כי לא באמת חשבת שאין לה אינטרס.

שכר הוא גם פונקציה של קביעות ומסירות ויחסי אנוש, אם אתה עובד טוב ואפקטיבי ירצו אותך, וכן להיפך.

כדאי לבדוק באיזה מקצוע צריך יותר שעות עבודה, יחסי אנוש, הקרבה וחשיבה מחוץ לקופסא - ואז לבדוק במה מבין הכישורים האלה יותר יותר טוב, ובמה לא. זה גם יהיה משמעותי לשכר שלך.

(לדוגמה, יתכן שכרואה חשבון צריך יותר להיות בקשר עם אנשים ולשווק את עצמך ואת החברה שאתה עובד בה, לעומת מדמח. אז ככל שאתה אדם נחמד, תוכל להיות רו"ח יותר פרודוקטיבי ותרכוש יותר ניסיון וותק והמלצות, וככה תוכל להשיג קידומים טובים יותר. אבל אם אתה לא כ"כ סבלני ונחמד, עדיף שתלך למדמח. זו כמובן סתם דוגמה ואני לא בטוח שהיא נכונה בכלל)

לימודים וקריירה - לתכנן את העתיד שלך

מניח שהוא די טוב

על מקצועות, מה אנשים מרוויחים באותם מקצועות ומה הם למדו לשם כך ואולי עוד פרטים, ממליץ לרפרף באתר בתחומים שיכולים לעניין אותך.

בהצלחה

בטח יהיו שישמחו לסייע.

(אני מכיר כמה הורים לילדים אוטיסטים אבל כיום הבנים הטלה בגילים גדולים יותר. אם יעזור לכן אז בשמחה)

היי הורים יקרים, אנו סטודנטיות לקלינאות תקשורת ונשמח לעזרתכם.

במסגרת העבודה הסמינריונית שלנו בשפה, אנו רוצות לבדוק את *הרגלי הצפיה במסכים אצל ילדים עם אוטיזם ועמדות הוריהם לגבי הרגלים אלו.*

המחקר מיועד להורים לילדים המאובחנים עם ASD בגילאי 3-6 במסגרתו תתבקשו לענות על מספר שאלונים. מובטח לכל משתתף אנונימיות ופרטיות, ונדרשת הסכמה להשתתפות במחקר.

אנו נשמח להשתתפותכם במחקר.

מצ"ב קישור לשאלונים:

הרגלי צפייה במסכים אצל ילדים עם אוטיזם ועמדות ההורים בנוגע להרגלים אלו

יש לי חברה שמתחזקת קבוצה של עזרה בשאלונים. שאלתי והיא תשמח להעביר בה. אבל היא ציינה שתי הערות:

1. בתחילת השאלון את מציגה שאלה בינרית- "האם את/ה מסכימ/ה להשתתף במחקר". זה ייצור לך בלגן כי אנשים עלולים לא להבין את השאלה (בעיקר הורים לasd שלפעמים הם בעצמם קצת טועים בפרשנות), ולכתוב "לא". עדיף שתוריגי את השאלה ובמקום זה תכניבי בפתיח "במענה על השאלון אתה מביע את הסכמתך להשתתף במחקר", לא כשאלה.

2. היא ציינה שמהניסיון מי שעונה אצלה זה לא תמיד אנשים שתואמים לאוכלוסיית המחקר (היא אמרה שזה לכ נראה לה קריטי, תכלס במחקרים של תואר ראשון לא יקרה כלום אם יהיו קצת עיוותים... אבל לתשומת ליבך).

אנא אשרי שקראת את מה שכתבתי, ואגיד לה להכניס את השאלון

יש תוכנות יותר חכמות לגוגל פורמס, שאם הבן אדם עונה על השאלה בצורה שפוסלת את השימוש בשאלון, לדוגמה אם הוא עונה שאין לי ילד אוטיסט, או דהוא לא מעוניין להשתתף במחקר), השאלון נסגר במידי ואז זה לא נספר.

גם יש קטע שאי אפשר לענות פעמיים מאותו חשבון גוגל.

בקיצור הכל נהיה אמין ורציני יותר.

אבל לא נראה לי שזה כל כך קריטי לתואר ראשון. אולי כן הייתי נמנע משאלה כזאת כמו שציינת, אבל לא צריך להשתגע.

ההערות נכונות אבל- כל הסמינריון, ובכללו השאלון ותוכנו עברו ביקורות של המנחה שלנו ושל וועדת האתיקה, ככה שהסוגיות עלו ואושרו כפי שהן (בהתחשב בתקציב ובזמן;) וממילא אי אפשר לשנות (אחרת נצטרך אישורים מחדש ובלה בלה). לגבי ההסכמה למחקר, ההערה אודות הסכמה להשתתפות מופיעה בפתיח.

בכל אופן, כפי שציינתם בהחלט לא קריטי הניואנסים

אז אשמח אם תוכלי להעביר לה.

תודה רבה רבה(:

אם אלו ההוראות אז שיהיה ככה

יש תוכנות יותר חכמות מגוגל פורמס.

כלומר, יש תוכנות אחרות טובות יותר.

ושיש בו משרות.

החלפתי מסלול תוך כדי התואר להרחיב אפשרויות של משרות וגם כתלות בקורסים שאהבתי.
 

כן

ככלל, מה שהכי מושך זה מה שאתה הכי רוצה לעשות. כשאתה רוצה לעשות את זה, אתה מתרץ לעצמך שזה בגלל המשכורת או השליחות וכו וכו.

אם אתה באמת מרגיש שזה לא טוב לך ואתה הולך רק בגלל המשכורת (לדוגמה), תברח מזה, כי לרוב האנשים קשה להחליף מסלול או ללמוד עוד משהו בשלב מאוחר.

אני, אגב, פשוט אוהב ללמוד. אז אני מצאתי את עצמי לומד ולומד דברים שונים (תחת אותה נישה), ואני מתפרנס מתחום הלימודים עצמו

למרות שבדרך כלל למי שאוהב ללמוד קשה להתביית על תחום אחד.

חוץ מאולי להיות ספרן.

השיקולים שלי היו:

– לימודים יחסית קצרים

– האם יש עבודה במקצוע הזה

– האם העבודה קשה או סבירה

– האם התחום מסקרן אותי

מרוצה מהבחירה שלי לא נראה לי שהייתי בוחר שום מקצוע אחר בדיעבד.

בעיקר חופשים- בחרתי בהוראה

כי יש חופשים ואין צורך כל הזמן לשים בקייטנות

ומשרד החינוך זה סוג של עובד מדינה.

רציתי ללמוד משהו שיהיה לי ביד

משכורת מכובדת שאפשר להתפרנס 

אבל זה היה רק התירוץ.

האמת שלא התאים לי והלכתי ללמוד תעודה מקצועית.

נהניתי מקורס ספציפי והרגשתי שהתואר שאני עושה פחות יועיל לי לחיים כמקצוע.

פירוט נרחב יותר באישי, לא רוצה לעשות אאוטינג.

אבל תואר שלישי עזבתי 3 פעמים (וגם במה שבחרתי החלפתי מנחה ונושא וכו תוך כדי נסיעה).

הסיבות לעזוב היו בעיקר עיסוקים שלא אפשרו לי את הלימודים. בדיעבד אני מבין שצריך הרבה ידע ותשוקה לחקור משהו מסוים ("להיות לא פחות ממאוהב בנושא המחקר שלך", כלשון חבר טוב שלי שסיים phd קצת לפני שהתחלתי). ועד אז זה סתם דמיונות שאני רוצה שיקראו לי ד"ר וכדו, אבל לא באמת מסוגל לבצע את זה (וזה אכן הרבה יותר מורכב ממה שזה נראה).

הדברים שכתבתי יותר רלוונטיים לתארים מתקדמים. לגבי תואר ראשון, לדעתי מאוד חשוב לבחור את הנושא הכי ליבתי שמעניין אותך. לדוגמה, אם מעניינת היסטוריה, אז יש סיכוי שאת יכולה ללמוס פילוסופיה ואחר כך לעשות תואר שני בהיסטוריה, אבל סביר שאת הבסעס של האירועים ההיסטוריים הבסיסיים לומדים בתואר ראשון ואז תהיי עם תואר לא רלוונטי מספיק ועם חור לא קטן בהשכלה שדי יהיה קשה להשלים אותו (תואר ראשון הוא ארוך ויקר ולא מאוד יוקרתי, כך שרוב מי שיש לו תואר ראשון לא יחזור לעשות תואר ראשון נוסף).

לכן הייתי הולך על התחום שבבסיס שלו הוא הכי מעניין אותי. תואר שני ושלישי זה הרבה יותר מורכב והרבה פעמים כמעט לא רלוונטי הטייטל של התואר, בפרט אם לומדים תואר שני מחקרי.

בהצלחה גדולה!!

אבל ככלל, לדעתי כדאי להתפתח בתחום שלא חוזר על עצמו מצד אחד, ומצד שני לא שונה מדי וגם כן מרחיב אופקים.

לדוגמה, הרבה אומרים לא לעשות 2 תארים במנהל עסקים (דוגרי, לא מבין מי בכלל עושה תואר ראשון במנהל עסקים, אבל שיהיה...). כי זה כמעט אותו חומר וללא אפיק להתקדם. מאידך, מאוד נפוץ אצל מורים דתיים, שלומדים תואר ראשון בתחום שמעניין (אנגלית, מתמטיקה וכדו), ותואר שני בניהול בחינוך, שזה פותח יותר שערים לריכוז תחום, ניהול בית ספר או ניהול ברשות או בארגונים שונים.

מצד שני, ללמוד משהו מתחום אחר זה גם בעייתי. כי אז הדרישות לא נגמרות... (אם באמת רוצים להחליף תחום זה שווה, אבל לא תמיד יש אפשרות כזו). לדוגמה אם אני זוכר נכון, די בעייתי להתקדם במחקר על משפטים או עבודה סוציאלית בלי תואר ראשון בתחום (אני מדגיש מחקר כי להיות עוד או עוס בכל מקרה צריך תואר ראשון בתחום), ואין קיצורים או שהקיצורים הם לא ממש קיצורים 😉

אישית, אני למדתי תואר ראשון שמאוד בסגנון מדעי החברה, ואת התואר השני עשיתי באותו תחום אבל בסגנון יותר של מדעי הרוח. זה גם העשיר אותי והרחיב לי את ההסתכלות, וגם כשהתקדמתי פחות פחדתי משיטת המחקר וסגנון הכתיבה של העבודות.

התהליך הוא מנסיוני:

1. תבחר תת תחום שהדליק אותך בתואר הראשון 

2. תבדוק מי מחברי הסגל חוקרים בנושא הזה

3. תקבע פגישה אישית אצל הרלוונטים ותשאל אותם על תחומי המחקר שלהם. בד"כ אחת משאלות המחקר תעניין אותך יותר.

יש לי נסיון בנושא, מוזמנ\ת באישי.

הבנתי שהתואר ידרוש ממני המון אנרגיות, זמן וכסף, הרבה יותר ממה שחשבתי. וגם הבנתי שאני בכלל לא בטוחה שהכיוון שחשבתי עליו להמשך החיים המקצועיים, אז החלטתי לפרוש.

עכשיו מתכננת להתחיל לימודים במסלול אחר לגמרי.

לבדוק תארים שהלמידה יותר מתאימה לך

מבחינת כמה קורסים מתמטיים

או מדו חוגי לחד חוגי..

אם שילמת הרבה כסף ויש לך עוד קצת כוח יכול להיות שזה כדאי.

כי הבנתי שאני לא רוצה לעסוק בו אחרי שאסיים..

מאז עשיתי כבר 2 תארים בתחומים שחשבתי שכן יתאימו לי ובאף אחד בינתיים אני לא עובדת חחח (עובדת בתחום אחר)

אחרי כמעט שנה וסמסטר, ועברתי תחום בסוף אותה שנה. אחת ההחלטות הטובות שקיבלתי.

נכון, זרקתי שנתיים לפח. אבל מתואר שהיה לי בו רע, עברתי למקום שטוב לי בו ממש.

כשסטודנטים מתייעצים איתי אם לעזוב או לא, לפעמים ההמלצה שלי היא כן לעזוב. כמובן תלוי בסטודנט ובסיבה.

אבל לא לפחד לעזוב תואר אם לא מתאים. זה כולה תואר!

וואו.

לא חייבת כמובן

היום בן 44

התחלתי ללמוד בן 24

התחלתי מסלול מעבר להנדסה נמרחתי שנתיים ולא הצלחתי לעבור

עברתי לאוניברסיטה למתמטיקה במטרה להשתלב עם מדמח ואחרי שנתיים שוב קיבלתי הפסקת לימודים בגלל נכשל פעמיים באותו קורס

ואז חזרתי למכללה עם מסלול מעבר למדעיה המחשב והצלחתי סוף סוף אחרי 6 שנים לסיים שנה א ולעבור לאוניברסיטה לתואר כסטודנט בתקן מסודר

ואז נולדו לנו תאומים ובמקביל למדתי לתואר מדמח שנה ב עם דאגות של פרנסה...

ושוב שנתיים כמעט סיימתי שנה ב ושוב מלחמה ושוב בלגן ושוב נכשלתי פעמיים בקורס ואז ויתרתי ואמרתי שלום אחרי 8 שנים של לימודים וסיום שנה וחצי+ של תואר במדעי המחשב

עם המון ניסיון בהוראה ותגבור בתגלגלתי לעולם החינוך

הדרכתי בפנימיה בגיל 33 לימדתי מתמטיקה לקחתי על עצמי תפקידים משרדיים בישיבה תיכונית הגעתי לאחלה שכר יחסית למצבי... ואז.... הגיע אלינו הקורונה הזכורה לרעה... ושוב הכל התבחבש ומצאנו את עצמינו בחלת...

ושוב החלטתי לחזור ללמוד

חיפשתי וחיפשתי והתחלתי ללמוד מהתחלה לתואר בפיזיקה

הקורסים במתמטיקה עברו בסבבה יחסית אני קצת מתברבר עם הפיזיקה אבל אחרי 6 שנים נוספות בגילי 44 עם שלושה ילדים ומשרה מלאה אני עוד שנה בגיל 45.5 כנראה אסיים תואר ראשון בפיזיקה

ואז אתחיל לחפש את עצמי ואחשוב מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול...

אולי תואר שני

או חנסות לחפש מקום בתעשיה שירצה להעסיק אותי

או להמשיך בהוראה בצורה מסודרת

אז אם אתם רוצים לשאול שאלה יש לי ניססיון בכל התארים

הנדסה, מתמטיקה, מדמח, פיזיקה (וגם קצת ת.הוראה מהתקופה בישיבת הסדר)

סטודנט נצחי לצערי

הלימודים די סינדלו אפשרויות קידום מקצועי

אני מכיר הרבה אנשים שלמדו קורס תכנות טוב והצליחו להשתלב בתעשיה בצורה ממש טובה

אבל אני לא נתתי לזה זמן לקאות כי כל הזמן הייתי טרוד במבחנים ולימודים ועבודה

מנקודת מבט שלי היום אני אומר הכל לטובה, ומתפלל לשינוי ואומץ לעזוב הכל ולפתוח דף חדש

גם בעולם ההוראה אםאני אצא ואאסוף תלמידים לשיעורים םרטיים וקבוצות קטנות כנראה ארוויח יותר אבל התרגלנו למקום המסודר בלי הרבה כאב ראש עם משכורת בסוף החודש

קשה לעזוב את מקום הנוחות ולחפש אטרקציות

מה גם אני לפני בנייה של בית אז זה לא זמן לחיפוש הרפתקאות

אם יורשה לי, יכול להיות שהאוניברסיטה זה סוג של מקום בטוח בשבילך לעומת דברים אחרים?

כלומר, שיש לך משהו שלא רוצה שהלימודים יגמרו ותגיע "לעולם האמיתי"?

אני לא יודע להסביר את מה שקרה לי

אני יודע לומר שלא ידעתי להתמסר ללימודים

תמיד התעסקתי בעוד דברים (בעיקר חיפשתי עבודות שונות) שבמבט לאחור במקום להשקיע 3/4/5 שנים

הרשתי לעצמי להתברבר ולהסתפק גם בעבודות מזדמנות

יש לי כמה מחשבות על הגורם לזה אבל זה לא רלוונטי כי זה בסוף סוג של תירוץ...

אני עברתי, לפני בערך 8 שנים.

מה שעזר לי זה לשים את הלימודים בעדיפות שניהף כלומר לא להיות רק עליהם. זה עזר לי לקחת הכל בפרופורציה, ולעבור אותם שלב אחרי שלב, פשוט בהתמדה כמו בתיכון- באולפנה.

דבר נוסף היה שהמקום שלמדתי בו מאד ניסה להקל את הדרישות ולתת תמיכה כמה שאפשר לסטודנטיות..

מה קורה, מה אפשר לעזור לך?

שני דברים קוראים במקביל…

א. ב"ה בהריון ראשון עכשיו, מה שקצת מוציא אותי מריכוז..

ב. אני בניגוד אליך לצערי, לומדת במקום סופר קשוחחח עם דרישות מעל לממוצע🥴

שמחה בשבילך על הסעיף הראשון, וקצת פחות על הסעיף השני..

פשוט להמשיך. להמשיך כמה שאת יכולה. ללמוד למבחנים, להשקיע בעבודות, לעבור על החומר מדי פעם.

ולקחת את כךל ההקלות שמגיעות לך, שאני לא יודעת בדיוק מהן אבל בטוחה שיש.

יכול להיות שזה כרגע בעדיפות נמוכה יותר מההריון, אבל זה יעזור לך להניח את שלב הלימודים מאחורה ולהתקדם קדימה בהמשך.

שמסיימות עכשיו תואר בסיעוד

אחת מהן גם ילדה באמצע

והצליחה בכל זאת לשמור על ציונים גבוהים

לא קל בכלל

אבל אפשרי

שרדתי כדי לספר...

כמו שכתבו לפני- לזכור שזה לא הכל בחיים.

לי עזר לשאוף ל'עובר'. ואכן כך בערך היה..

ולעבוד כסטודנט לסיעוד בבי''ח, זה מכניס ממש לאווירה, ומביא את התיאוריה לשטח.

ממליצה מכל הלב! אחלה בחירה!!

היתה אווירה טובה.

לא ממש קשה

רוב המרצים היו טובים ומובנים