אין בעיה ללכת ולרקוד, (אפילו עם קצת אלכוהול). אם זה מה שמשחרר אותך אז סבבה...

אבל כשאתה הולך למועדון, זה ריקודים מעורבים כאשר כמעט תמיד המטרה היא להכיר מהמין השני בשביל קשר של סטוצים וכו'

גם אם אתה לא הולך בשביל המטרה הזו זה יבאו בנות שיתחילו איתך, וקשה לומר לא

ואין בעיה לשאול למה אסור ואיך מותר או לתת ביטוי לצד החומרי. להיפך היהדות מעודדת את השימוש בכל כוחות הנפש החומריים והרוחניים לעבודת ה'

סורי שזה יצא לא כ"כ ברור, אני קצת עייף.

בע"ה

אבל זו בריחה מהמציאות ...

וואלה מבין את זה שנהנהת ובכיף !

אבל בננו נהנהת כל הלילה בסבבה אבל ליום שמחורת הכל נגמר בגדול .

אתה ללא ספק צודק שצריך לצבור כוחת לצאת לרגע קצת להשתחרר , שי אלפי דברים ומהנים 

לצאת לדיסקוטק ,זה יכל להיות נחמד כל עוד זה חברים קרובים וללא בנות וזה ...

אבל בננו כמה מהנה זה (...)

בהצלחה אחי

יאיר אני דיי איתך. -ינון- אף אחד לא דיבר להכיר את המין השני וכו'..

זה שזה מעורב זה לא אומר באת בשביל זה. ממש לא! אם אתה בא להתפרק- למה לא??????

אם זה כמו שיאיר אמר זה נתן לו כוח להמשיך בישיבה וואלה הוא השתחרר והתפרק אז למה לא????

ונתי פה אני עונה גם לך- מה הבעיה?? כן הוא נהנה. למה ביום שאחרי נגמר הכל??????????

בע"ה

אבל זה בבננו זה כיף אמיתי אחרי שרקדת כל הלילה באמת בכיף ...

אתה קם בבוקר חוץ מההרגשה המגניבה אתה לא נהנה יותר זה היה רק באותו ליליה .

יש הרבה דברים מהנים ובאמת מהנים ,דברים שאתה נהנה בהם להרבה זמן .

זה ברור. זאת לא הפתעה.

אבל אבל אבל.

תסתכל על זה ככה יאיר. אתה יודע איזה מן סוג של כיף זה?

זה כיף- האנגאובר.

מהזתומרת?

מה שכיף שפתאום מסירים את המושכות, נכון? שפתאום יורד ממך העול של המצוות, האסור ואסור ואסור.

זה מה שמשחרר!

אבל תאמין לי, זה כמו האנגאובר בדיוק. אתה שותה ונהנה כל הלילה, ולמחרת אתה רוצה למות. כואב לך הראש ואתה מסוחרר ובא לך להקיא. (לא מנסיון, ב"ה.. )

אתה ממש נהנה, זה ברור. וכאן מגיע האבל- נהנית אבל מחר יכאב לך. מה זה מצפון בעצם? חשבת על זה? למה הוא צעק לך? אולי כי שברת איזשהו גדר של עצמך, אולי כי עשית משהו שבפנים ידעת שהוא לא טוב?

כשאתה קם בבוקר כואב לך הראש כי שתית. כואב לך הלב כי אתה לא באמת בעולם הזה של הדיסקוטקים, אתמול סתם השלית את עצמך. אז אתה רוצה יותר. אז אתה רוצה יותר לגעת בעולם המשוחרר הזה. שבו זאת לא בושה להיות בן אדם עם כל הצרכים שלו. 

קלטתי נכון?

אני מקווה.

נכון זה קלישאה לומר "היצר הרע"? אבל זה ממש נכון. זה הכוחות הבהמתיים בנפש, הגשמיים, שמושכים אותנו לאדמה שנוצרנו ממנה. שמטביעים אותנו.

מה קורה לך בעצם?

אתה רוצה את הדרך הקצרה והארוכה. את הדרך חיים הפשוטה, הקלה, הכיפית. המשוחררת. למה לשלוט בעצמי בעצם? למה לי לרסן משיכות שיש בי? לאוכל, לבטלנות, לבנות, לשתיה?

ותגיד לי, אתה היית לוקח סמים?

למה לא?

זה כיף, זה משוחרר, זה ממש עושה טוב.

אתה בטח אומר שזה פוגע אנושות בבריאות.  אז מה?, עם זה נסתדר מחר.

אלא מה.

אנחנו בוחרים ללכת בדרך הארוכה והקצרה. יותר נכון לומר, הדרך היחידה. הדרך היחידה שמגיעה לקצה הבטוח, הטוב.

כי אם תחשוב על זה, למה אתה חי פה?

מה חשוב באמת באמת בעולם?

כשנגיע בעז"ה לגיל 120, אני הייתי רוצה שנחייך ונאמר לעצמנו שחיינו טוב. שאני אהיה מלאת סיפוק מהדרך שבה מילאתי את החיים שלי, יום יום, אפילו בלי שגיליתי איזה אטום, או תרופה לסרטן, או שהקמתי קרן לפצועי מכות חשמל.

חיים עם משמעות.

ולכיוון שהתחלנו איתו. אני מאמינה שהדרך שלנו, כיהודים, היא הדרך הכי מדהימה לחיות. 

אני הכי מסכימה איתך. זה קשה! אבל זה בשום פנים ואופן לא כובל אותי. זה לא חוסם אותי. זה לא מדכא אותי ומקטין אותי. להיפך! זה מגדיר לי את המרחב האישי שלי. את הבית שלי בעולם.

זה שיש לך בית זה מגביל אותך? שיש לך 4 קירות שהם שלך? ברור שלא. הבית נותן לנו ביטחון. נותן לנו חיבור, עוגן.

ככה זה היהדות, או ההלכה, או המצוות. איך שתקרא לזה.

אנחנו מתחנכים להיות דוחי סיפוקים. אנחנו מתחנכים לבחור בדברים שיתנו לנו חיים בריאים יותר. לאכול הרבה ירקות, לשתות הרבה מים, להתרחק מעודף ממתקים, לצמצם שתיית קפה. ברור שאדם בריא מרגיש טוב יותר. אנחנו מתחנכים גם בחברה נפרדת. אנחנו גודלים על זה שקשר עם בני המין השני יהיה אי שם בחתונה. אנחנו לומדים שלפני שמכניסים אוכל לפה צריך לעצור וליטול ידיים או לברך. אנחנו לומדים שצריך לעצור את הלשון מלומר דברים רעים על יהודים.

ולמה אני משתמשת דווקא במילים- מתחנכים ולומדים?

וואו, זה חשוב. שמע. מי שקצת לומד על גיל ההתבגרות יודע שיש התפתחות אינטלקטואלית משמעותית מאוד. פתאום הילד שפעם התעניין בשוקו שלו ובלהתגלגל בארגז חול, מתחיל לשאול שאלות כמו- למה אני חי? לאיזו מטרה? מי אני? מי החברים שלי? מה אני עושה עם הזמן שלי? מה אני רוצה מעצמי? אתה יכול להוסיף את השאלות שנמצאות אצלך בחיים.

בשלב הקריטי הזה,,,,, בשלב הזה דרך החיים הקודמת, אופן קיום המצוות כבר פשוט לא מתאים! אני מתכוונת שבשלב הזה גם האמונה ואורח החיים שלי חייב להשתנות. לקיים דברים "כי חונכתי", זה בסיס לא כל כך חזק. צריך עכשיו לבנות את הידיעה המבוגרת, הבוחרת, המודעת- את הדרך העמוקה. האישית.

תדע לך, מי שנושר בשלב הזה, הוא פשוט לא טעם מהאמונה הבוגרת! הוא בוחן את האמונה הילדותית שלו ומוצא אותה לקויה. זה ממש פספוס!

וחזרה. עכשיו אתה צריך להבין למה עשית את הדברים הנ"ל שחונכת עליהם. עכשיו הזמן שלך לשאול. למה נוטלים ידיים? ולמה דווקא 3- 3? ומה החשיבות בחברה נפרדת? 

וכל זה, מתוך הנחה שאני מקיים הכל, והכל נובע מחכמה עליונה שאני מנסה להבין ובוחן אותה בענווה. לשאול- מה החשיבות ב-? למה אני צריך לקיים את-? אם באמת תרצה לדעת, תמצא תשובות נפלאות. 

אותה דחיית סיפוקים נותנת לי יכולת לחיות בצורה בריאה. להשליט את השכל שלי על הרגש, על הדחפים, על הכוחות ש- אל תהיה תמים!- שרוצים להרוג אותך. שרוצים להפיל אותך. אני מתאפקת ולא נוגעת בשוקולד עכשיו. מה זה נותן לי?

א. בריאות. מהשוקולד עכשיו אני אהנה, אבל מהשנייה הבאה אני אסבול. תכאב לי הבטן. אני אשמין. אני אכניס לי כולסטרול לדם.

ב. סיפוק עצום. אני שמחה לראות שהנשמה שלי, שהכוחות הגבוהים- מצליחים לשלוט בכוחות הנמוכים שלי. זה נותן לי שמחה ותחושת ניצחון מדהימה.

דחיית סיפוקים היא גבולות. היא שומרת אותי ונותנת לי להשתחרר. אני לא משועבדת לגוף שלי. זה כמו עצבות וכעס. בזה שאני כביכול משחררת את עצמי להרגיש טבעי ולכעוס/ להתבעס- אני נהיית ממש משועבדת לתחושות האלו! אני ממש נותנת לכעס לשחק בי, להיות אני! וזה כיף? לא. זו התחפושת הזאת של היצר. 

לכן אתה לא לוקח סמים. אתה יודע שזה לא באמת בריא. שזאת אשליה. אשליה של אושר, אשליה של סיפוק. זאת מסיכה של רוע ושל גועל ושל תהום.

טבע זה דבר גולמי. אסור לנו לקבל אותו כמו שהוא. מוטל עלינו לעבד אותו ולעדן אותו. להיות סבלניים.

יצר העריות זה פצצה מתקתקת. זו דוגמה קלאסית למה שדיברנו עליו קודם. 

אבל התורה אוסרת אותו עלינו? התורה מכריחה אותנו למחוק אותו? להתעלם ממנו?

ממש לא. להיפך, זו מצווה להתחתן. יש לזה מעלה עצומה.

אנחנו פשוט צריכים להראות לטבע מי הבוס. להראות לעצמינו מי הבוס. אנחנו מחכים. אנחנו מאמינים שנישואין זה קשר בל יינתק, קשר חשוב מאוד, עמוק מאוד- שיש לדאוג שיהיה בזמן הנכון, בצורה הנכונה. תפקידך לברר לעצמך לגבי זה ושאלות נוספות, כי יש בזה כמויות של חוכמה ודרך מדהימה לחיות. אבל סתם שתבין.

אנחנו צריכים פשוט לדעת שיש דברים שהם לא בשבילי עכשיו! בענווה. העוגיה הזאת לא בשבילי. קשר עם מישהו זה לא בשבילי עכשיו. 

אנחנו נדרשים לתת משמעות למעשים שלנו. לקחת עליהם אחריות. 

מותר לנו לחיות. הגוף הוא חלק ממנו. אנחנו אוהבים אותו. אנחנו לא נזירים. אנחנו מקדשים את עצמינו. מעלים את הדרגה של החומר, משתמשים בו לטוב.

לא הכל אסור. יש המון מותר.

ואם התורה והמצוות בשבילך הן עול אז זה לא השק הנכון, כמו שאומרים.  התורה היא מפה בעולם הזה. היא מכוונת. היא נותנת משמעות וסיבה. תפקידך הוא להנות. שיהיה לך טוב ושמח וכיף בעולם. אבל טוב וכיף לא יהיה לך בחיים האחרים המקבילים האלה, רק הרבה ריקנות וכאב לב. כי ברגע שמספקים רק את הגוף, הנשמה נחנקת. בוכה. מה שאמרנו על האנגאובר, פשוט רוחני.

למה כתוב באבות "הווי עז כנמר"? למה לא "הוויי צדיק כאברהם אבינו" או משהו? נמר זאת חיית טרף טמאה, תחשוב על זה! אלא מה- אנחנו מודרכים כאן לקחת את הכוחות המטורפים, את העזות, את הלהט- שיש כלפי הטמא, כלפי האסור, כלפי היצר הרע והעבירות, ולהעתיק דווקא אותן לעבודת ה'!

תפקידך לראות מה כל כך הדליק אותך שם, ממה כל כך נהנית, ולמצוא לו מקום בעבודת ה' שלך! אתה מודרך לקחת את כל העוצמות שאתה הוצאת שם ולהרגיש ככה כשאתה עובד את ה'.

אז שתדע לך שהשאלה שלך היא טובה. שהגילוי שלך שהכל קל שם הוא עמוק ואמיתי, אבל כבד- ראייה. שהשאלה שלך נובעת מעומק וב"ה שעד עכשיו לא התקרבת לזה. וטוב ששאלת.

חיים של בריאות הם דורשים יותר, אבל הם מספקים, וכיפיים וטובים. טוב לך עם עצמך.

התורה לא מגבילה אותך, היא מאפשרת לך להשתמש בכוחות הגופניים שלך, הגשמיים בלי שהם ישלטו בך ויהפכו את החיים שלך לתהום ללא תחתית. היהדות מקדשת את החיים ונותנת לכל דבר זמן ומקום.

תפקידך לשאול ולברר ולמצוא את מקומך בהלכה. 

והעיקר שתאהב את החיים האלה.

אם מעניין אותך להרחיב

http://seri-levi.com/2008/07/27/%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%96%D7%99%D7%96-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%A9%D7%9E%D7%9C%D7%95-%D7%A9%D7%9C%D7%99/

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%9D

בהצלחה רבה.

קראתי הכל. וזה פשוט מקסים!!

הרעיון, הדוגמאות והכתיבה עצמה.

מצטרפת לכל מה שכתוב..

מצטערת, אבל אנשים שבאים להשתחרר כן באים לחטוא.

תבינו- הקב"ה החליט. אלוקים. הוא הרבה יותר חכם ממני וממך.

אז פשוט תעשו את מה שמי שברא אתכם ציווה עליכם.

כי גם בתכל'ס- זה הכי טוב בשבילך, סמוך עליו.

צריך לנסות להבין, אבל צריך בעיקר לצאת מנקודת הנחה שההלכה והתורה היא טובה. אמיתית.

נא לא לעזור ליצר הוא מספיק תחמן.

זהו.

גם אני לא מבינה למה ???? גם אני מרגישה לפעמים שאני עושה דברים שהם נגד ההלכה אני ממש שמחה אחר כך וכיף לי אז בעצם למה אוסרים אתזה??????

סורי אין לי תשובה!!

רוצה אני יפרט?

במידע וכן הכוונתי אלו דברים מהנים

של ביני"שים  או נוער גבעות-עם שירי שמחה מקפיצים והרבה רוחניות חיובית-היית מרגיש אותו אושר פנימי? כי לעצמי אני יודע שזה עוזר, ושאין לי שמחה כמו בחתונה מעיפה....

אם כן-אז ברור לי שעדיף בשמחה של קדושה-חיבור בין שתי נשמות והקב"ה-ולכן עדיף לרקוד לשמע שירים מסוג זה ולא דיסקוטק.

אם לא-אז אני אשמח אם תוכל לומר לי מה ההבדל מבחינתך ולמה לא?

תודה מראש, זאב

אתמול הייתי בחתונה.

מלא זמן לא רקדתי ושמחתי ככה.

והשתחררתי ממש!

והרגשתי טוב!!!

אני מבטיחה לך - יאיר שהרבה יותר טוב ממך.

שמחה של קדושה ממלאת כמו ששום דרב אחר לא ממלא.

אבל אני חושבת שזה מדרון...

זה מתחיל בקטן...בלהשתחרר בדיסקוטק וכיף ושמח ונותן כוחות ללמוד תורה(קשה לי להבין איך אבל שיהיה)

ולאט לאט כשזה יהפוך להרגל...ותחפש ריגוש אחר ותמצא דברים אחרים קצת פחות טובים 

חוצמיזה ההשפעה של זה היא הדרגתית...עכשיו זה נותן לך כח ללמוד תורה(או שאולי זה מה שאתה מספר לעצמך כדי להרגיש טוב) ואח"כ זה פשוט יטמא לך את הנפש היהודית שלך בלי שתרגיש כי זה פשוט לא מתאים לה והלב שלך יאטם ללימוד תורה. לא חבל?! יש דרכים אחרות לצבור כוח...כל אחד ומה שמתאים לו. אחד ירד על שווארמה טובה.. אחד ירקוד בחתונה עד כלות הכוחות ואחד פשוט יישן כמה שעות. אין רע בלמלא מצברים השאלה באיזה צורה אתה עושה את זה.

ובסופו של דבר כל הגבולות והאיסורים הם לטובתנו.

אם ילדים ישחקו על גג בלי גדר יש שתי אפשרויות..או שהם ישחקו ממש באמצע כדי לא ליפול או שהם לא יזהרו וייפלו.

אבל אם יבואו וישימו גדר הם יוכלו לשחק בחופשיות בלי ליפול.

גם אנחנו ככה...ואין לי כוח לפרט...

אבל אני חושבת שזה מדרון...

זה מתחיל בקטן...בלהשתחרר בדיסקוטק וכיף ושמח ונותן כוחות ללמוד תורה(קשה לי להבין איך אבל שיהיה)

ולאט לאט כשזה יהפוך להרגל...ותחפש ריגוש אחר ותמצא דברים אחרים קצת פחות טובים 

חוצמיזה ההשפעה של זה היא הדרגתית...עכשיו זה נותן לך כח ללמוד תורה(או שאולי זה מה שאתה מספר לעצמך כדי להרגיש טוב) ואח"כ זה פשוט יטמא לך את הנפש היהודית שלך בלי שתרגיש כי זה פשוט לא מתאים לה והלב שלך יאטם ללימוד תורה. לא חבל?! יש דרכים אחרות לצבור כוח...כל אחד ומה שמתאים לו. אחד ירד על שווארמה טובה.. אחד ירקוד בחתונה עד כלות הכוחות ואחד פשוט יישן כמה שעות. אין רע בלמלא מצברים השאלה באיזה צורה אתה עושה את זה.

ובסופו של דבר כל הגבולות והאיסורים הם לטובתנו.

אם ילדים ישחקו על גג בלי גדר יש שתי אפשרויות..או שהם ישחקו ממש באמצע כדי לא ליפול או שהם לא יזהרו וייפלו.

אבל אם יבואו וישימו גדר הם יוכלו לשחק בחופשיות בלי ליפול.

גם אנחנו ככה...ואין לי כוח לפרט...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...