מישומה, על אחרים אנחנו רואים את הטוב. אבל עם עצמנו - העסק מסתבך. והרבה. 

ואני חושבת שזה ככה, כי תכלס אנחנו כביכול 'מכירים' את עצמנו הכי טוב. מה שאומר שאת החסרונות שלנו אנחנו מאוד מאוד מכירים, ונוהגים לספור אותם הרבה יותר מהדברים הטובים. שנמעיט בערכם עם אלף סיבות 'מוצדקות' מאוד. 

מה לעשות. בעיה פשוטה. 

ותכלס, אם היינו ביקורתים כלפי הסביבה כמו שזה כלפי עצמנו, לא היו לנו חברים בכלל.  

אז מה כן- 

באופן כללי, הייתי מנסה לעזור לה להתמקד בנקודות הטובות. לינוק מהן את הכוח. אפילו שיש אלף רעות לטענתה [למרות שזה לא נכון. אבל ככה היא מרגישה..] 

לעזור לה לפתח את האמירה הזאת של 'אני טובה, למרות הכל'. אפילו שהיא טועה! 

טוב, זה לא אומר בלי חסרונות!! זה משוואה דבילית שבנינו לעצמנו. מי אמר שדבר טוב לא דורש תיקון? 

אם לא היה לנו חסרונות, ודברים לשפר - לא היה לנו מה לעשות בעולם הזה. 

זה התפקיד שלנו פה. 

אז היא, וכל אחד ואחת מאיתנו שמרגיש את זה עם עצמו. בואו נזכור שאנחנו טובים!! כי ככה אנחנו. כי נולדנו יהודים. כי יש לנו נשמה. וכי זה מה שאנחנו. 

יש חסרונות? סבבה. בואו נתחיל לתקן אט אט. פה קצת, שם קצת. 

וגם לגבי אחרים. הרבה פעמים ניראה לנו שרק 'לנו קשה', ולכל העולם הרבה יותר קל. וישר הולך לכולם. 

אז זהו, שממש לא. היא ממש לא לבד בתחושה הזו. 

ויש בה כישרונות. היא רק צריכה להפסיק להתייאש ולהגיד לעצמה שהיא לא תצליח. כי אם היא לא תיתן לטוב להופיע, הוא לא יוכל להתגלות. היא חונקת אותו עוד לפני. 

בהצלחה לה ולכולנו.

והלוואי. הלוואי וזה היה קל לבצע, כמו שאני יודעת לדקלם פה את זה. 

בבקשה אל תריבי איתה על רגשות. זה לא יעזור שתגידי לה מה כן יש בה. כי *היא* צריכה להגיע להרגשה הזו. 

תעזרי לה לפתח אותן. 

בהצלחה. 

כדי שתראה שיש לה אותם, ותאמין בעצמה...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....