מישומה, על אחרים אנחנו רואים את הטוב. אבל עם עצמנו - העסק מסתבך. והרבה. 

ואני חושבת שזה ככה, כי תכלס אנחנו כביכול 'מכירים' את עצמנו הכי טוב. מה שאומר שאת החסרונות שלנו אנחנו מאוד מאוד מכירים, ונוהגים לספור אותם הרבה יותר מהדברים הטובים. שנמעיט בערכם עם אלף סיבות 'מוצדקות' מאוד. 

מה לעשות. בעיה פשוטה. 

ותכלס, אם היינו ביקורתים כלפי הסביבה כמו שזה כלפי עצמנו, לא היו לנו חברים בכלל.  

אז מה כן- 

באופן כללי, הייתי מנסה לעזור לה להתמקד בנקודות הטובות. לינוק מהן את הכוח. אפילו שיש אלף רעות לטענתה [למרות שזה לא נכון. אבל ככה היא מרגישה..] 

לעזור לה לפתח את האמירה הזאת של 'אני טובה, למרות הכל'. אפילו שהיא טועה! 

טוב, זה לא אומר בלי חסרונות!! זה משוואה דבילית שבנינו לעצמנו. מי אמר שדבר טוב לא דורש תיקון? 

אם לא היה לנו חסרונות, ודברים לשפר - לא היה לנו מה לעשות בעולם הזה. 

זה התפקיד שלנו פה. 

אז היא, וכל אחד ואחת מאיתנו שמרגיש את זה עם עצמו. בואו נזכור שאנחנו טובים!! כי ככה אנחנו. כי נולדנו יהודים. כי יש לנו נשמה. וכי זה מה שאנחנו. 

יש חסרונות? סבבה. בואו נתחיל לתקן אט אט. פה קצת, שם קצת. 

וגם לגבי אחרים. הרבה פעמים ניראה לנו שרק 'לנו קשה', ולכל העולם הרבה יותר קל. וישר הולך לכולם. 

אז זהו, שממש לא. היא ממש לא לבד בתחושה הזו. 

ויש בה כישרונות. היא רק צריכה להפסיק להתייאש ולהגיד לעצמה שהיא לא תצליח. כי אם היא לא תיתן לטוב להופיע, הוא לא יוכל להתגלות. היא חונקת אותו עוד לפני. 

בהצלחה לה ולכולנו.

והלוואי. הלוואי וזה היה קל לבצע, כמו שאני יודעת לדקלם פה את זה. 

בבקשה אל תריבי איתה על רגשות. זה לא יעזור שתגידי לה מה כן יש בה. כי *היא* צריכה להגיע להרגשה הזו. 

תעזרי לה לפתח אותן. 

בהצלחה. 

כדי שתראה שיש לה אותם, ותאמין בעצמה...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...