אם ההצעות שהוא יצא מהדרכה וכו' הן שייכות לעניין.
מלכתחילה, זאת באמת בעיה, ו"לא מכניסים ראש בריא למיטה חולה". אם יש אפשרות למחוק אותה מהשכל, לעבור להדריך עם בן או לעבור תנועה זה בוודאי בוודאי עדיף.
אבל אם אתה רואה שאין כל כך נקודת יציאה מהצד הזה, תציב גבולות הלכתיים ברורים. אל תסמוך על עצמך! אתה תראה שאם תנהלו קשר ענייני (שזה לא הופך אותו ליבש, אפשר שיהיה נחמד והכל, אבל רחוק.), אז גם העניינים יצטננו קצת. אני ממש בטוחה.
בהקשר הרגשי- אל תכעס על עצמך, זה לא יעזור. זה באמת טבעי ונורמלי ומראה שב"ה יש בך רגישות לדברים האלה.
מתוך הנקודה הזאת, תצא.
א. תעסיק את עצמך כמה שיותר במה שאתה מחבב. אל תשב שעות על הספה בבהייה בתמונה של האחיינים שלך על הקיר ודמיונות על החתונה שלכם. מה אתה אוהב לעשות? תבלה זמן עם חברים (זה עוזר). תראו מלך האריות אפילו. תעשה ספורט, תשחק כדורסל (זה מה שבנים עושים, לא? ), תכתוב, תנגן, תצייר. מה שבא לך. רק אל תשאיר חלל בראש שלך בשבילה.
ואל תדאג, הבילבול הזה וחוסר הבהירות יעברו בעז"ה.
ב. כמו שאמרתי, תקפיד על קשר ענייני ככל האפשר. כאילו אתה עובד במשרד והיא העמיתה שלך. זהו. בלי להסחף.
אתה תרגיש הקלה לעניות דעתי. ושוב, אתם יכולים לדבר על ענייני השבט וכל מה שצריך, פשוט לשמור שלא יגיע למגרש האישי.
אחרי זה, אני הייתי ממליצה ממש ללכת לדבר עם מישהו חכם ותלמיד חכם שאתה מעריך ושהוא מעריך אותך. שב איתו, תאר לו את המצב, ותשאל מה ההלכה אומרת על הסיטואציה. אפילו בדיעבד עדיף על כלום.
אין לך מה להתבייש מזה. זה ממש בוגר ואחראי.
וככה, בברכת רב אתה יכול לגשת לזה ולא לקלקל לפחות. ולבוא להדריך ולקדם את השבט שלך בראש שקט. תציב, בלי להתפדח, מול המד"שית שלך את הגבולות- ושניכם תעמדו עליהם. זה יהיה טוב לשניכם.
אם תעשה ככה, זה ממש יכול לעזור! אני מאמינה שהכי חשוב, באמת, ללכת עם האמת ועם התורה- תשב עם עצמך ותחשוב מה נכון לך. להמשיך? איפה הגבולות שלך? אל תוותר לעצמך! זה סיפוק אדיר להשאר בתוך המתחם שלך בלי לפזול החוצה.
ולהתפלל הרבה הרבה. זה ממש עוזר. להניח קצת את העניינים בידיים של אבא שלנו.
הרבה הצלחה!
הבירור שלך הוא מאוד יפה ועמוק. יישר כוח...
רק אל תתן לעצמך להתרגל למצב בלי לברר לעצמך את העמדה שלך.. 
כי זה באמת מצב מסובך,כי אתה חייב להיפגש איתה בקביעות וזה ממש ניסיון קשה...
