חשבתי על 600 לכל ילד זה הכי פחות שאני יכולה

את עובדת קשה מאוד ומגיע לך תשלום הוגן!

היא מקבלת משכורת בגן, לא משנה אם הילדים מגיעים ב7/8/9 בבוקר.

נכון? יופי!

אז אותו דבר! גם את!

לא משנה אם היא מגיעה מוקדם או לא, זה מחיר גלובלי!

אוף, איך מרגיז אותי שאנשים לא מוכנים להעריך את העבודה של בעל המקצוע!!!!

אם עולה לה בבריאות לשלם "סתם"

יכול להיות שבאמת היא  לא יכולה להרשות לעצמה- ואז היא תפנה לצהרון אחר ואת  תפסידי כסף.

את צריכה לחשוב (ולחשב) אם משתלם לך להחזיק שני אחים עם ארוחת צהריים עד 3 וחצי ולקבל על כך פחות כסף.

אגב 600 נראה לי מתאים.

מנסה לחשב כמה זה יוצא 700 לחודש לחלק לשעה, לילד רגיל, ואז מחשבת לה כמה היא אמורה לשלם.

זה נראה לי בקשה הגיונית, אלא אם כן זה יצור מצב שבו כל אמא תתחיל להתחשבן איתך על זמנים, שאז הייתי מחליטה על גבולות ברורים. לדוגמא - בדיוק 2 אופציות לתשלום, למי שמגיעה עד... או עד...

ככה נראה לי הוגן, אבל תלוי גם בהרגשה שלך.

תמיד בעניינים כאלו אפשר גם להתייעץ עם רב, לא כפסיקה כי זה עניין של סיכום בינכן, אלא בתור מי שמכיר ענייני ממונות כאלו, ולפעמים יכול להאיר את העיניים מנקודת מבט נוספת.

בשנה הראשונה לקחתי לפי שעה - כל פעם רשמתי מתי כל הורה הגיע, ועשיתי השקלול הסופי עד לרמה של דקות.

בשנה שאחר-כך החלטתי שאין לי כוח לזה, ועשיתי מחיר קבוע ליום, לא משנה מתי באים לקחת את הילד. הייתה הנחה לאחים, ועל חופשות לא שילמו.

הפסקתי עם הצהרון לגמרי - כי גם זה היה מסובך...

בכל אופן, נראה לי שאת די צודקת בגישתך. בכל עבודה אחרת, כמו שאמרו כאן, זה כך.

אולי במקום להוריד במחיר על השעות שהם לא נמצאים, תעשי כלל של הנחה לאחים (אם אין לך), ובכך תורידי לה בתשלום?

אם תבואי לקראתה. 

1400 ש"ח לחודש זה המון כסף. ויכול להיות שאין לה ברירה אחרת. לא כולם חייבים לדעת כמה היא משלמת. זה יכול להשאר בינה לבינך. יש לך הזדמנות לעשות חסד גדול "על הדרך".  כמובן אם יוצא הפסד רציני זה שיקול. אבל גם עזרה הדדית זה שיקול.

תשלם פחות?? בקשת האמא הגיונית, ועם כל זה, זכות המטפלת להחליט אם היא לפי שעות או שאין כזה דבר.

כמו שבגן אם מוציאים מוקדם לא משלמים פחות, ובבית ספר ובמעון לא משלמים פחות

ואני במעון מוציאה כל יום בשלוש וחצי ולא בארבע ואל העליתי בדעתי לבקש הנחה על זה

צהרון זה מסגרת של אחה"צ וממש לא כמו גן/ מעון..

בדר"כ ממה שאני מכירה עושים בצהרונים תמחור של השעות עד 16:00 סכום מסויים ועד 17:00 תוספת של בערך 50 ש"ח..

(החצי שעה הזאת בין 15:30 ל16:00 זה כבר בעיה של האמא..)

כמובן שהכל תלוי בשקלול ההוצאות של מנהלת הצהרון ומה הרווח שנשאר לה מזה..

ובלי קשר- 700 ש"ח לחודש עם ארוחת צהריים?! זה זול!!

ואם לא כתבת בתגובה למה שכתבתי, אז תשרשרי נכון!

אם את מוכנה לקחת סיכון שהיא תוציא את הילדים שלה - ויש לך מספיק ביקוש. אינך צריכה להוריד לה בכסף. זה ממש לא מקובל.

את עובדת עד 17 ואילו השעות של הצהרון שעליהם את מקבלת תשלום. ושעל דעתם היה הרישום לצהרון.

אבל אם לא יהיו לך ילדים אחרים בצהרון בקלות אם היא תוציא את שלה ושווה לך גם בהורדת מחיר להחזיק אותם או שאת חדשה וממש רוצה להתפתח . אז בשביל השיווק והמצב הפיננסי שווה לך אמא מרוצה בפחות כסף.

הקטע הוא שהסכום 700 הוא חודשיו בדקתי זה המחיר הכי זול בעיר,,האם שיש חופשות של כמה ימים עד שבוע אני אמורה להוריד את הסכום זה סכום גלובלי יש ימים שהאמא מגיעה ב5 בערף 4 פעמים בחודש מה אתם אומרים????????ותודה על כל התשובות

את לא אמורה להפסיד מזה, וברור גם לאמהות שיש לך חיים משלך.

בעניין ההנחה כמו שכתבתי כן הייתי מורידה ביחס נכון לשעות שהיא מורידה בקביעות, (כמובן שאין מה להוריד אם פעם לקחה מוקדם...) אפילו בשביל ההרגשה הנוחה. 

אבל הכל בסיכום ברור מראש ובתנאי שתרגישי גם את שזה לא מידי על חשבונך.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....