טובה?

סליחה, אני הולכת להיות קשה בשרשור הזה, אני מוכרחה להבין מה זה חבר.

חבר טוב זה חבר שאיתו אתה נהיה יותר טוב.

זה סיסמא.. אבל נראה לי אמיתי...

ודעתי האישית,

חבר שאכפת לו ממך ולא רק מעצמו

שיהיה שם גם כשאתה לא נחמד ויפה

שישמור על הקשר גם כשיש עומס

מממ... זהו בינתיים..

אבל הוא שקוע בעצמו לעיתים, עד כדי כאב?

|סתירה בי חלק א' לב'|

|מקשה קושיות|

השאלה מה עושים איתה

זה נכון, בוודאי, השאלה היא כיצד יודעים לשפוט מי עושה אותך טוב, ומי עושה אותך רע, כיצד יודעים מה נקרא רע, והאם הוא קיים אצלו בכלל, והאם הוא משפיע, או יש לו אינטרס להשפיע, והאם זה מתוך תמימות ויראת א-לוהים, או מתוך רוע, ואכזריות, והפך יראת א-לוהים..

זה לא נכון לצערי..

חברים לא מתחלקים ל"חבר טוב" ו"לא חבר טוב", אלא לרמות שונות של חברות.

חברות ברמה הגבוהה ביותר, אצל רוב האנשים קשורה לדעתי לפורום השני.

יש לי בעיה עם ההגדרות על זה.

לא יודעת אם קיימת תשובה חד משמעית. מה יכול להוות בסיס טוב לחברות?

הבנה גם כשאין הסכמה, אכפת גם כשההבנה כבר הלכה לה, היכולת לדבר על המצב בינינו בלי שזה ישאיר כתמים על טיב החברות, האפשרות לבקר מתוך רצון תמים לדעת, (את ההסבר), הידיעה המוצקה, שמה שתגיד, ישאר באותו מצב הצבירה ולא יהפוף פתאום לשימוש נגדך. (אחד הדברים בנוראים ביותר שקיימים באנושות:-/)

ועוד הררי הגדרות שמרכיבות חברות איתנה ומוצקה. לא יודעת אם ניתן להצביע על משהו מסוים, לכל היותר, להצביע על משהו אחד שמשפיע בצורה הרחבה ביותר, (הנקודה האחרונה, לצורך העניין)

...

חברה טובה שלי אומרת לי את האמת-גם אם היא כואבת.

היא שמחה בשמחתי באמת- גם כשלה קורה ההפך.

אני לא מפחדת לספר לה חסרונות שלי והיא אף פעם לא תשתמש בהם לרעתי.

ובמיוחד-שכשאני לידה-אני מרגישה בנאדם טוב יותר.

השאלה הגדולה היא האם אנו צריכים באמת לצפות חזרה, ומה אם השקענו, הקרבנו, אהבנו כל כך, ולא קיבלנו חזרה..

האם הנתינה צריכה להיות בשביל שנקבל? והאם, כשאנו לא מקבלים, בטלה האהבה, בטלה החברות?

ב"ה

ראיתי את זה לא זוכר איפה, חבר זה אחד שגם כשאתה מחייך כלפי חוץ, הוא עדין יודע שאתה בוכה מבפנים.

אחד שיודע מתי להיות איתך גם כשאתה אומר שלא צריך והכל בסדר.

כתבתי את זה לפני כמה שנים.

הרב דסלר בספרו "מכתב מאליהו" מדבר על "כוח הנתינה - לאשר יתן יאהב". הרב דסלר מסביר שכאשר אדם רוצה קשר עם מישהו הוא לא יכול להתבסס על הקבלה מהאחר אלא הדבר דורש מהאדם לצאת מהמסגרת האגוצנטרי, האנוכית שלו, דבר שדורש ממנו בעצם לתת מעצמו, לחשוף את עצמו אך בעיקר "לוותר" על עצמו. מתוך נתינה זו והמוכנות לכך, עוד קודם המעשה, הנותן יאהב אותו יותר את השני. הקשר מתבסס על העין הטובה (תלמידיו של אברהם אבינו ע"ה לעומת תלמידיו של בלעם הרשע כמופיע במסכת אבות) של האדם- עצם השינוי במבט האדם אשר לא דורש מהשני אלא מעצמו. מתוך כך אנו נוצר חיבור משותף בין בני אדם כי פעולת האדם מקרינה על רעהו.

כל קשר בריא בין בני אדם בנוי על דרך הנתינה, ישנם שתי דרכים של נתינה: הראשונה היא נתינה כדי לקבל- על מנת לקבל פרס, והשניה הינה נתינה שלא כדי לקבל- שלא על מנת לקבל פרס. בדרך כלל אדם שנותן מצפה לקבל חזרה, אך כאן נכנסת החוכמה, כשאתה נותן - על תצפה בהכרח לקבל בחזרה, וכשאתה מקבל - תקבל בשמחה כאילו לא חייבים לך דבר.

כמו תמיד. על דברי אבן גבירול

אדם שגם אם תספר לו משהו קשה על עצמך, אתה לא תייבש אותו/תצחק עליו. חבר שמרגיש נוח לפנות אליו כשכל העולם נגדך. יכול להיות שידון במידה ותשאל מה דעתו, אבל לא יעשה ממך צחוק.

מישהו שרק להיות לידו- אתה כבר נהיה יותר טוב- (ולא בהצגה)

קבלה אמיתית בלי שיפוטיות

רצון לנתינה אינסופית

ובאיזשהו מקום- זמינות ופניות להכיל

חברה שנותנת ביקורת-גם כשזה נכון והכל,אבל לא משהו שיכולה לפעול על פיו או לשמוע באותו רגע-אני לא אגיד שהיא לא חברה,אבל בעיני חברה טובה היא אחת ש..נותת מקום,תמיד,בעין טובה.

גםכשאני לא בסדר וצריכה נזיפה,שיודעת מתי צריך פשוט...לתת לי להבין לבד.או שאני כבר יודעת מה דעתה,ושזה לא בסדר.

ביקורת תמיד אפשר לתת,והכי קל להבחין בצדדים החלשים.מה שקשה זה לעזור להתרומם ולהביט בעין טובה על עצמך,

להאמין בכוח וביכולות שלך ובטוהר של השמה שלך,

וזה לדעתי חברה טובה באמת אמורה לעשות..

סתם הרהרתי לאחרונה בנושא של נתינת ביקורת,עין טובה וכל זה..אין לי מקורות לצערי,סליחה.

ו...ניצלוש:

טוב שענית!שמחתי!בהצלחה רבה בקורס ובעבודה!הלוואי ותהני שמה

זה באמת מבאס...בעזה תעברי בקרוב לפינה משלך...אוהבת!!

אפשר הסבר על 2 השורות האחרונות?

|דוחפת את האף|

תשאלו מה זו אהבה אמיתית?

- הרב קרליבך זצוק"ל אומר שהמדד לחברות ואהבה אמיתיים בין 2 אנשים הוא:

האם אני מוכן לחשוף בפניו את כל סודותיי?

והאם הוא חושף את סודותיו בפניי?

זהו, לפי הרב קרליבך, וכן לפי דעתי האישית הפרמטר לבחון האם החברות שלנו היא חברות של "סתם" או "חברות אמת".

--- אם תרצי הרחבה בדברי הרב קרליבך, אשמח להרחיב. הדברים מופיעים בספר "פתחו שערי הלב" חלק ראשון.

אם השי"ת ייתן לי כוח אולי בהמשך אצטט לך בלשונו המתוקה של ר' שלוימלה.

בכולופן, אני יכולה להעיד על עצמי שהחברות אמת שלי, הם אכן אלו שאני מרגישה בנוח לשתף אותן בסודות הכי אישיים שלי, וכן הפוך.

כמובן, לא כל חבר הוא חבר בדרגה הזו, אני יכולה להעיד בערך על 5 אנשים בחיי ששייכים ל"קטגורייה " הזו.

כל השאר הם "חברות לכיף ובילויים", כמו שאני קוראת לזה ביני לביני, הן לא "ברות שיחנו"ש ", ברמה של חברות האמת.

קצת חפרתי.... לונורא. פשוט זה נושא שהעסיק אותי רבות בימיי האולפנא העליזים,אז ישלי דיעה מגובשת בעניין

-אחיו הקטנים

שחבר טוב הוא חבר שיסכים להחביא אותך מהמישטרה כשהיא רודפת אחריך

עד פה הציטוט, להלן ההסבר.

א. הוא בוטח בך שלא חטאת.

ב. גם אם כן, בטוח יש סיבה טובה לכך וצריך לברר תעניים אבל לפני שאתה נתפס.

ג. הוא מוכן לסכן את עצמו בשבילך

ד. הוא יעשה כל מה שהוא יכול כדי שיהיה לך טוב

בשם "חבר וחצי, לא יותר"?

בילדותי קראתי ספר בשם זה. ושם מי שהחביא את הבן של חברו מהמשטרה היה חצי החבר!

האנחנו החבאנו חבר שלו. ברוך ה׳

מקור: http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=165465

מהו חבר? 

הרמב"ם בפירושו על המשנה במסכת אבות כתב: 

"החברים - שלושה מינים: חבר תועלת, וחבר נחת וחבר מעלה. 

אמנם חבר התועלת, הרי הוא כחברות שני השותפים, וחברות המלך וחייליו. 

ואמנם חבר הנחת, הרי הוא שני מינים: 

חבר הנאה, וחבר בטחון. 

אמנם חבר ההנאה, הרי הוא כחברות הזכרים לנקבות וכיוצא בה. 

ואמנם חבר הבטחון, הרי הוא שיהיה לאדם חבר שתבטח נפשו בו, לא ישמר ממנו לא במעשה ולא בדיבור, ויגלה לו כל עניניו, הנאה מהם והמגונה, מבלי חשש ממנו שישיגהו בכל זה חסרון, לא אצלו ולא אצל זולתו. כי אם יגיע לנפש בטחון באיש עד לזה השעור - תמצא רוב נחת בשיחתו ובחברותו. 

ואוהב המעלה, הוא שתהיה תאות שניהם וכוונתם למטרה אחת, והיא: הטוב, וירצה כל אחד להעזר בחברו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד. וזה הוא החבר אשר ציוה לקנותו, והוא כחברות הרב לתלמיד והתלמיד לרב." (פרק א משנה ו) 

הרמב"ם הציג שלושה סוגים של חברויות: 
א.´חבר תועלת´. 
ב. ´חבר נחת´. 
ג. ´חבר מעלה´. 

החברות מהסוג הראשון: 
"חבר תועלת" - היא חברות להשגת דבר מה, שותפות. כאשר תסתיים השותפות, בטל הקשר. 

החברות מהסוג השני: 
"חבר הנאה" - חברות/אהבה שקיימת בין בעל לאשתו. (השאיפה בחיי הנישואים להגיע למדרגת ´חבר מעלה´) 
"חבר ביטחון" – חברות שהיא בין עמיתים למקצוע, תלמידים בכיתה, חברים בתנועת נוער וכו´. ההנאה היא בעצם קיומו של הקשר, לכן הוא מחזיק מעמד לטווח רחוק. האחד בוטח באחר שיבוא לעזרתו ולא יבגוד בו – בן ברית. מספר לו את צרכיו, מצוקותיו ומחשבותיו. כל אחד מהחברים יודע, שבבוא העת האחר יהיה נמצא בשבילו. 

החברות מהסוג האחרון: 
"חבר/אוהב מעלה" - חברות שבה רצון החברים, בסיס החברות להתעלות בעבודת ה´, חברות לשם שמים. המטרה היא להוסיף אור בעולם, לעזור לזולת לקרב את הסובבים. זו היא החברות הנעלה ביותר.

"ואוהב המעלה הוא שתהיה תאוה שניהם וכוונתם למטרה אחת, והיא: הטוב, וירצה כל אחד להעזר בחברו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד" עכ"ל

חברות שבה רצון החברים, בסיס החברות להתעלות בעבודת ה', חברות לשם שמים.

למה כשהרמבם אומר "הטוב" זה מתכוון רק לחברות שכלית של בירור?

נכון, כשהוא מביא את הדוגמא על הרב והחבר מיד קופצת לנו האפשרות הזאת, אבל זאת דוגמא. הרי אני לא מניח שחברות בין איש לאשה צריכה להיות כזאת של בירור שכלי בסוגיות הלכתיות. צריך להיות בירור שהוא למען מטרה משותפת.

2. אנחנו לא מפחדים מגישות מסוכנות. כל הגישה של הרמבם היא גישה מסוכנת אפשר לומר, לקחת בן אדם להעביר אותו לקיצוניות השניה בשביל לטלטל אותו נפשית ולו רק בשביל שיחזור לדרך האמצע, זה לא הכי בריא שנשמע.. הרי אנחנו מעדיפים תהליך, ותן לי רגע, ובנחת. אז אין מה לפחד.. ואין הכי נמי, זוגות שהתפרקו כי הייתה יותר מידי השקעה החוצה זאת לא הכוונה של הרמבם. קודם כל משמע מלשון הרמבם שיגיע ה"טוב" לשניהם יחד, אחרי זה בהסבר הוא מרחיב את זה לסביבה.!

אחד שלא מחפש להרשים כי אם להותיר עליך את רישומו

יבין אותך גם כשתיהיה עצבני ולא הכי חמוד אליו..ולא ישפוט אותך,רק ינסה לעזור ולהקשיב... מנסיון.. 

ועוד משהו- מישהו שתדע שהוא תמיד יהיה פה בשבילך.. 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.