טובה?

סליחה, אני הולכת להיות קשה בשרשור הזה, אני מוכרחה להבין מה זה חבר.

חבר טוב זה חבר שאיתו אתה נהיה יותר טוב.

זה סיסמא.. אבל נראה לי אמיתי...

ודעתי האישית,

חבר שאכפת לו ממך ולא רק מעצמו

שיהיה שם גם כשאתה לא נחמד ויפה

שישמור על הקשר גם כשיש עומס

מממ... זהו בינתיים..

אבל הוא שקוע בעצמו לעיתים, עד כדי כאב?

|סתירה בי חלק א' לב'|

|מקשה קושיות|

השאלה מה עושים איתה

זה נכון, בוודאי, השאלה היא כיצד יודעים לשפוט מי עושה אותך טוב, ומי עושה אותך רע, כיצד יודעים מה נקרא רע, והאם הוא קיים אצלו בכלל, והאם הוא משפיע, או יש לו אינטרס להשפיע, והאם זה מתוך תמימות ויראת א-לוהים, או מתוך רוע, ואכזריות, והפך יראת א-לוהים..

זה לא נכון לצערי..

חברים לא מתחלקים ל"חבר טוב" ו"לא חבר טוב", אלא לרמות שונות של חברות.

חברות ברמה הגבוהה ביותר, אצל רוב האנשים קשורה לדעתי לפורום השני.

יש לי בעיה עם ההגדרות על זה.

לא יודעת אם קיימת תשובה חד משמעית. מה יכול להוות בסיס טוב לחברות?

הבנה גם כשאין הסכמה, אכפת גם כשההבנה כבר הלכה לה, היכולת לדבר על המצב בינינו בלי שזה ישאיר כתמים על טיב החברות, האפשרות לבקר מתוך רצון תמים לדעת, (את ההסבר), הידיעה המוצקה, שמה שתגיד, ישאר באותו מצב הצבירה ולא יהפוף פתאום לשימוש נגדך. (אחד הדברים בנוראים ביותר שקיימים באנושות:-/)

ועוד הררי הגדרות שמרכיבות חברות איתנה ומוצקה. לא יודעת אם ניתן להצביע על משהו מסוים, לכל היותר, להצביע על משהו אחד שמשפיע בצורה הרחבה ביותר, (הנקודה האחרונה, לצורך העניין)

...

חברה טובה שלי אומרת לי את האמת-גם אם היא כואבת.

היא שמחה בשמחתי באמת- גם כשלה קורה ההפך.

אני לא מפחדת לספר לה חסרונות שלי והיא אף פעם לא תשתמש בהם לרעתי.

ובמיוחד-שכשאני לידה-אני מרגישה בנאדם טוב יותר.

השאלה הגדולה היא האם אנו צריכים באמת לצפות חזרה, ומה אם השקענו, הקרבנו, אהבנו כל כך, ולא קיבלנו חזרה..

האם הנתינה צריכה להיות בשביל שנקבל? והאם, כשאנו לא מקבלים, בטלה האהבה, בטלה החברות?

ב"ה

ראיתי את זה לא זוכר איפה, חבר זה אחד שגם כשאתה מחייך כלפי חוץ, הוא עדין יודע שאתה בוכה מבפנים.

אחד שיודע מתי להיות איתך גם כשאתה אומר שלא צריך והכל בסדר.

כתבתי את זה לפני כמה שנים.

הרב דסלר בספרו "מכתב מאליהו" מדבר על "כוח הנתינה - לאשר יתן יאהב". הרב דסלר מסביר שכאשר אדם רוצה קשר עם מישהו הוא לא יכול להתבסס על הקבלה מהאחר אלא הדבר דורש מהאדם לצאת מהמסגרת האגוצנטרי, האנוכית שלו, דבר שדורש ממנו בעצם לתת מעצמו, לחשוף את עצמו אך בעיקר "לוותר" על עצמו. מתוך נתינה זו והמוכנות לכך, עוד קודם המעשה, הנותן יאהב אותו יותר את השני. הקשר מתבסס על העין הטובה (תלמידיו של אברהם אבינו ע"ה לעומת תלמידיו של בלעם הרשע כמופיע במסכת אבות) של האדם- עצם השינוי במבט האדם אשר לא דורש מהשני אלא מעצמו. מתוך כך אנו נוצר חיבור משותף בין בני אדם כי פעולת האדם מקרינה על רעהו.

כל קשר בריא בין בני אדם בנוי על דרך הנתינה, ישנם שתי דרכים של נתינה: הראשונה היא נתינה כדי לקבל- על מנת לקבל פרס, והשניה הינה נתינה שלא כדי לקבל- שלא על מנת לקבל פרס. בדרך כלל אדם שנותן מצפה לקבל חזרה, אך כאן נכנסת החוכמה, כשאתה נותן - על תצפה בהכרח לקבל בחזרה, וכשאתה מקבל - תקבל בשמחה כאילו לא חייבים לך דבר.

כמו תמיד. על דברי אבן גבירול

אדם שגם אם תספר לו משהו קשה על עצמך, אתה לא תייבש אותו/תצחק עליו. חבר שמרגיש נוח לפנות אליו כשכל העולם נגדך. יכול להיות שידון במידה ותשאל מה דעתו, אבל לא יעשה ממך צחוק.

מישהו שרק להיות לידו- אתה כבר נהיה יותר טוב- (ולא בהצגה)

קבלה אמיתית בלי שיפוטיות

רצון לנתינה אינסופית

ובאיזשהו מקום- זמינות ופניות להכיל

חברה שנותנת ביקורת-גם כשזה נכון והכל,אבל לא משהו שיכולה לפעול על פיו או לשמוע באותו רגע-אני לא אגיד שהיא לא חברה,אבל בעיני חברה טובה היא אחת ש..נותת מקום,תמיד,בעין טובה.

גםכשאני לא בסדר וצריכה נזיפה,שיודעת מתי צריך פשוט...לתת לי להבין לבד.או שאני כבר יודעת מה דעתה,ושזה לא בסדר.

ביקורת תמיד אפשר לתת,והכי קל להבחין בצדדים החלשים.מה שקשה זה לעזור להתרומם ולהביט בעין טובה על עצמך,

להאמין בכוח וביכולות שלך ובטוהר של השמה שלך,

וזה לדעתי חברה טובה באמת אמורה לעשות..

סתם הרהרתי לאחרונה בנושא של נתינת ביקורת,עין טובה וכל זה..אין לי מקורות לצערי,סליחה.

ו...ניצלוש:

טוב שענית!שמחתי!בהצלחה רבה בקורס ובעבודה!הלוואי ותהני שמה

זה באמת מבאס...בעזה תעברי בקרוב לפינה משלך...אוהבת!!

אפשר הסבר על 2 השורות האחרונות?

|דוחפת את האף|

תשאלו מה זו אהבה אמיתית?

- הרב קרליבך זצוק"ל אומר שהמדד לחברות ואהבה אמיתיים בין 2 אנשים הוא:

האם אני מוכן לחשוף בפניו את כל סודותיי?

והאם הוא חושף את סודותיו בפניי?

זהו, לפי הרב קרליבך, וכן לפי דעתי האישית הפרמטר לבחון האם החברות שלנו היא חברות של "סתם" או "חברות אמת".

--- אם תרצי הרחבה בדברי הרב קרליבך, אשמח להרחיב. הדברים מופיעים בספר "פתחו שערי הלב" חלק ראשון.

אם השי"ת ייתן לי כוח אולי בהמשך אצטט לך בלשונו המתוקה של ר' שלוימלה.

בכולופן, אני יכולה להעיד על עצמי שהחברות אמת שלי, הם אכן אלו שאני מרגישה בנוח לשתף אותן בסודות הכי אישיים שלי, וכן הפוך.

כמובן, לא כל חבר הוא חבר בדרגה הזו, אני יכולה להעיד בערך על 5 אנשים בחיי ששייכים ל"קטגורייה " הזו.

כל השאר הם "חברות לכיף ובילויים", כמו שאני קוראת לזה ביני לביני, הן לא "ברות שיחנו"ש ", ברמה של חברות האמת.

קצת חפרתי.... לונורא. פשוט זה נושא שהעסיק אותי רבות בימיי האולפנא העליזים,אז ישלי דיעה מגובשת בעניין

-אחיו הקטנים

שחבר טוב הוא חבר שיסכים להחביא אותך מהמישטרה כשהיא רודפת אחריך

עד פה הציטוט, להלן ההסבר.

א. הוא בוטח בך שלא חטאת.

ב. גם אם כן, בטוח יש סיבה טובה לכך וצריך לברר תעניים אבל לפני שאתה נתפס.

ג. הוא מוכן לסכן את עצמו בשבילך

ד. הוא יעשה כל מה שהוא יכול כדי שיהיה לך טוב

בשם "חבר וחצי, לא יותר"?

בילדותי קראתי ספר בשם זה. ושם מי שהחביא את הבן של חברו מהמשטרה היה חצי החבר!

האנחנו החבאנו חבר שלו. ברוך ה׳

מקור: http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=165465

מהו חבר? 

הרמב"ם בפירושו על המשנה במסכת אבות כתב: 

"החברים - שלושה מינים: חבר תועלת, וחבר נחת וחבר מעלה. 

אמנם חבר התועלת, הרי הוא כחברות שני השותפים, וחברות המלך וחייליו. 

ואמנם חבר הנחת, הרי הוא שני מינים: 

חבר הנאה, וחבר בטחון. 

אמנם חבר ההנאה, הרי הוא כחברות הזכרים לנקבות וכיוצא בה. 

ואמנם חבר הבטחון, הרי הוא שיהיה לאדם חבר שתבטח נפשו בו, לא ישמר ממנו לא במעשה ולא בדיבור, ויגלה לו כל עניניו, הנאה מהם והמגונה, מבלי חשש ממנו שישיגהו בכל זה חסרון, לא אצלו ולא אצל זולתו. כי אם יגיע לנפש בטחון באיש עד לזה השעור - תמצא רוב נחת בשיחתו ובחברותו. 

ואוהב המעלה, הוא שתהיה תאות שניהם וכוונתם למטרה אחת, והיא: הטוב, וירצה כל אחד להעזר בחברו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד. וזה הוא החבר אשר ציוה לקנותו, והוא כחברות הרב לתלמיד והתלמיד לרב." (פרק א משנה ו) 

הרמב"ם הציג שלושה סוגים של חברויות: 
א.´חבר תועלת´. 
ב. ´חבר נחת´. 
ג. ´חבר מעלה´. 

החברות מהסוג הראשון: 
"חבר תועלת" - היא חברות להשגת דבר מה, שותפות. כאשר תסתיים השותפות, בטל הקשר. 

החברות מהסוג השני: 
"חבר הנאה" - חברות/אהבה שקיימת בין בעל לאשתו. (השאיפה בחיי הנישואים להגיע למדרגת ´חבר מעלה´) 
"חבר ביטחון" – חברות שהיא בין עמיתים למקצוע, תלמידים בכיתה, חברים בתנועת נוער וכו´. ההנאה היא בעצם קיומו של הקשר, לכן הוא מחזיק מעמד לטווח רחוק. האחד בוטח באחר שיבוא לעזרתו ולא יבגוד בו – בן ברית. מספר לו את צרכיו, מצוקותיו ומחשבותיו. כל אחד מהחברים יודע, שבבוא העת האחר יהיה נמצא בשבילו. 

החברות מהסוג האחרון: 
"חבר/אוהב מעלה" - חברות שבה רצון החברים, בסיס החברות להתעלות בעבודת ה´, חברות לשם שמים. המטרה היא להוסיף אור בעולם, לעזור לזולת לקרב את הסובבים. זו היא החברות הנעלה ביותר.

"ואוהב המעלה הוא שתהיה תאוה שניהם וכוונתם למטרה אחת, והיא: הטוב, וירצה כל אחד להעזר בחברו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד" עכ"ל

חברות שבה רצון החברים, בסיס החברות להתעלות בעבודת ה', חברות לשם שמים.

למה כשהרמבם אומר "הטוב" זה מתכוון רק לחברות שכלית של בירור?

נכון, כשהוא מביא את הדוגמא על הרב והחבר מיד קופצת לנו האפשרות הזאת, אבל זאת דוגמא. הרי אני לא מניח שחברות בין איש לאשה צריכה להיות כזאת של בירור שכלי בסוגיות הלכתיות. צריך להיות בירור שהוא למען מטרה משותפת.

2. אנחנו לא מפחדים מגישות מסוכנות. כל הגישה של הרמבם היא גישה מסוכנת אפשר לומר, לקחת בן אדם להעביר אותו לקיצוניות השניה בשביל לטלטל אותו נפשית ולו רק בשביל שיחזור לדרך האמצע, זה לא הכי בריא שנשמע.. הרי אנחנו מעדיפים תהליך, ותן לי רגע, ובנחת. אז אין מה לפחד.. ואין הכי נמי, זוגות שהתפרקו כי הייתה יותר מידי השקעה החוצה זאת לא הכוונה של הרמבם. קודם כל משמע מלשון הרמבם שיגיע ה"טוב" לשניהם יחד, אחרי זה בהסבר הוא מרחיב את זה לסביבה.!

אחד שלא מחפש להרשים כי אם להותיר עליך את רישומו

יבין אותך גם כשתיהיה עצבני ולא הכי חמוד אליו..ולא ישפוט אותך,רק ינסה לעזור ולהקשיב... מנסיון.. 

ועוד משהו- מישהו שתדע שהוא תמיד יהיה פה בשבילך.. 

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

אני גם לא מאמין בלצפות בזה.

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

הלואי שכל המתעללים/אנסים/פדופילים היו מקבלים יחס כזה לתמיד. יש יוצאים מהכלא וממשיכים במעלליהם וגורמים כאב וצער לעוד קורבנות.

ונועד להיות כזה.

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…