זורמת,
אין לנו הרבה ברירה, בתור בני אדם הדבר הראשון שאנחנו קולטים זה דרך העיניים. אנחנו רואים בנאדם ומה שמוחצן זה מה שנקלט.
[אנחנו צריכים להשתדל שלא לשפוט אבל לקחת בחשבון שיישפטו אותנו]
אני חשובת שהשאלה היא כמה אני צריכה לעשות בשביל עצמי ועל דעת עצמי וכמה אני צריכה לתפוס מעצמי הנציגה מייצגת של חברה. [כי, אם אני ארצה ואם לא, אני חלק..]
אישית, אני ממש הייתי רוצה להצליח שלא לשפוט לפי חיצוניות, לאפשר לעצמי להכיר את הבנאדם מולי כמו שהוא, בתור בנאדם, ולא בתור נציג החברה.
אבל במקום מסויים אנחנו כן נציגים.
קשה לי לראות חוסר התאמה בין השתייכות מגזרים להתנהגות אישית. כן, זה מפריע לי להיות עדה למציאות שאנשים משדרים שהם דבר אחד אבל מראים אחר.
צריך למצוא את האיזון.
ואיזון תלויי ביכולת קבלה ובסובלנות של החברה.
וזה מתחיל בקבלה וסובלנות שלי לסביבה.
זה מתחיל בי.