מאפשרת לכל מי שרוצה לפנק אותי! באוכל, כביסות וניקיון.

חמותי, שכנות, אחותי, דודים...

יולדת. יש לך היתר רשמי לבית הפוך ולא ביוחד נקי

אם את לא מצליחה להיכנס למיטה לישון,

לפחות לשכב. אצלי רעיון הספה ממש עזר... כי הרגשתי שאני "בעניינים" לא "חולה במיטה"

ומצד שני באמת שכבתי ונחתי.

המנוחה גם משפיעה לטובה על ההנקה, אם את מניקה.

בהריון האחרון קראתי הרבה על החשיבות הקריטית של משכב הלידה, על הנזקים לרצפת האגן אם לא מקיימים אותו כהלכתו, על הקשר לדיכאון אחרי לידה, לבעיות בהנקה ועוד - והחלטתי שהנושא הזה בדמי, ואני לא צריכה לתת לנורמות החברתיות להכתיב לי איך להתייחס אליו. אמרתי לעצמי: אם ח"ו הייתי שוברת רגל ומנועה מלדרוך למשך כמה שבועות, היינו מוצאים פתרונות, נכון? הבית לא היה קורס. ובמצב כזה לא הייתי יכולה לומר 'אי אפשר, חייבים לתפעל את הבית, אין מי שיעשה את זה במקומי', כי יודעים שכשאין ברירה, אין ברירה! החלטתי שמבחינתי משכב לידה הוא מצב של אין ברירה - חייבים להיות במנוחה!דיברתי על זה מראש עם בעלי, הסברתי כמה שחשוב לי. להפתעתי הגמורה הוא אמר שבכלל לא מפריע לו שיועמסו עליו הרבה משימות, וזה לא קשה לו למרות שהוא עובד והרבה מוטל עליו גם ככה, ושמה שקשה לו אחרי לידות הוא דבר אחר לגמרי, שלא הייתי מודעת אליו קודם - קשה לו שאני מסתגרת עם התינוק החדש בחדר, ומשאירה אותו לבד עם הגדולים. הוא מרגיש נטוש. מבחינתו שארבוץ עם התינוק כל היום, אבל על הספה, במרכז הבית, שנהיה חלק מהמשפחה. קיבלתי. אז אני לא נחה במובן של ישנה הרבה שעות ביום, זה גם לא משהו שאני זקוקה לו במיוחד, אלא פשוט נמצאת על הספה ומשם מדברת עם הילדים ועושה איתם דברים, ומסתבר שיש לא מעט דברים שאפשר לעשות עם הילדים בלי לזוז מהמקום. משחקי שולחן, עזרה בשיעורי בית, ליטופים ופינוקים למי שקיבל מכה, סיפורים, דיבורים... להפך, הילדים מרוויחים כשאמא לא יכולה לקום ולעשות שום עבודה בבית ופנויה רק להיות איתם (ועם התינוק, אבל בגיל הזה הוא מסתדר יפה כשאמא מחזיקה אותו ומדברת עם אחר).

כמובן שהעזרה של בעלי לא כיסתה את כל התחומים שהיו באחריותי קודם, והנה עוד פתרונות חלקיים שאימצתי (רק אלה שהתאימו לנו, יכולים להיות עוד הרבה שיתאימו לאחרות):

-הדרכתי את הילדים איך לעזור. זה דרש שחרור מתפיסות קודמות שאין מצב שהם יוכלו לעשות א' וב' וג'. נאלצתי להאמין שהם כן יוכלו, והפלא ופלא, מסתבר שאכן עזר גם שהם היו באוטופיה של אחרי לידה ועם רצון חזק לקחת חלק במתרחש, וכן שכאמור הייתי פנויה לגמרי להדריך אותם בסבלנות איך לעשות, ולא כשאני עושה משהו אחר במקביל.

-עזרה בתשלום. בשרשור אחר השבוע הדגמתי איך אפשר לוותר על הרבה מהקניות שנחשבות הכרחיות, ולשמור את הכסף לדברים החשובים באמת.

-הנמכת סטנדרטים. להתגבר על ה'לא נעים'. להחליט שצניחת רצפת אגן בגיל ארבעים היא יותר 'לא נעים' מכביסה מפוזרת על הספה.

היה שווה ואני ממש ממליצה. הלידה הראשונה שלי בלי שום שלב של דכדוך אחרי לידה, ההנקה הכי חלקה שהייתה לי, וגם הדימום נחלש מהר מאוד.

מצד שני אסור לקחת את זה לקיצוניות השניה. למה הכוונה?

חלק מההחלמה הוא חזרה הדרגתית לפעילות, תוך הקשבה ומודעות לגוף.

מובן שצריך להוריד סטנדרטים בתקופה הזו. התינוק עומד בראש סדר העדיפויות.

להניק רק את יכולה ואם לא תנוחי - אם לא ננוח (אני מרגישה אחרי לידה גם שנה אחרי הלידה) לא יהיה לנו חלב, ולא כח, ולא סבלנות לילדים האחרים, והכל נופל מהיידים מרוב עייפות, ורואים שחורות ומה לא. לא שווה את זה בכלל. וגם אין אפשרות אמיתית לעשות את שני הדברים גם יחד -בטח לא סמוך אחרי הלידה. וזה נכון גם למי שלא מניקה.

מצד שני צריך לדעת שלא טוב לשכב כל היום. לא טוב לדימום, ולא טוב לנו מבחינה פיזית ונפשית, ולא למשפחה שאחרי ההתרגשות הראשונית (שבועיים/שלושה) זקוקה לנו כדי לחזור לשיגרה.

אז לשיגרה מלאה לא כדאי לצפות, אבל משהו כמו "שיגרת חרום" הוא מומלץ.

יהיו לי בעז"ה 3 שבועות בלבד למנוחה, לפני חזרה ללימודים מתישים... מקווה שאצליח לנצלם ולהתחזק בהם...

שכתוב בו כמה חשוב שיולדת תנוח אחרי הלידה.

אחרי הלידה בעלי ממש השתגע מזה שאני רוצה לנוח. הוא כעס עלי "תראי לי אישה שנחה אחרי לידה. איך אפשר להשאיר ככה בית??" כמובן שזה גרם לי לדיכאון לתקופה ארוכה. הכי ארוכה שהייתה לי מכל הלידות (ודיכאון הכי קשה שהיה לי. ולא בטוחה שעבר לגמרי, עדיין מדי פעם מרגישה..)

מקווה למצוא מאמר שידבר אליו כך שאוכל להראות לו בהריון הבא בע"ה.

ושלא תבינו לא נכון, הוא בעל מקסים ובימים שהייתי בביה"ח הוא טיפל בילדים האחרים ממש במסירות, וגם בבית. רק שכנראה זה היה לו ארוך מדי ארבעה ימים.. כשחזרנו הביתה הוא נתן לי איזה יומיים לנוח וזהו. תחזרי לשגרה. עם עזרה עם הילדים, אבל לא כ"כ עם עבודות הבית..

אם יש למישהי מאמר אשמח ממש. אולי גם שמסביר על ההורמונים שאחרי הלידה (הצד הנפשי ולא רק הפיזי)

(עדיף מאמר רפואי או משהו עם "תוקף" שהוא יתייחס לזה ברצינות..)

תודה!

(וסליחה על הניצלו"ש!)

לא יפה לו!! נשמע שהוא באמת לא מבין שזה צורך אמיתי וטוב שאת מתכוננת

עקרונות למניעת נזקים לרצפת האגן לפני אחרי ובמשך לידה

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

מידה 2-2-

אז אולי אין כינים?

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)

ש

אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)

בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים

אז איך זה ישתלב

והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.

ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם

כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...

ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה

ולממן עוד תואר...

קיצור

דימיון.

שזה באמת תואר קשה ודורש מאוד.

לא יודעת איך עושים את זה עם קטנטנים. למרות שמכירה כאלה שעשו ושרדו.

ממליצה לך ממש ללכת בעצמך לטיפול באומנות. תכירי את התחום מחוויה אישית ממש (מה שיקל עלייך אחר כך בלימודים) ואולי הטיפול יעזור גם מול הפחדים והתהיות.

זה יכול להיות צעד ראשון בכיוון.

במפגשים משפחתיים. אני לפחות לא רואה טעם לדבר על נושאים מפלגים, בטח ובטח כשנפגשים אחת ל..

לדעתי המגשר הוא מה שאנחנו כן שותפים לו. החיים היומיומיים, הילדים, המשפחה..

ואם כבר קרה אז לזכור שזו לא חזות הכל ושבסוף עדיין כמו שאת רואה עם הדעות השונות אתם משפחה עדיין ואפשר להתלכד סביב נושאים אחרים

חיבוק על התחושות ♥️

יש לי דודים חילונים שמאלניים.

הפעם היחידה שדוד שלי דיבר בפתיחות ובאריכות את דעותיו השמאלניות הייתה כשאשתו ישבה שבעה על אחיה שנרצח בעוטף עזה. כמובן שתקנו ואפשרנו לו לפרוק את כאבו. (הוא באמת דיבר מתוך כאב עמוק...)

בשאר הפעמים שאנו נפגשים במהלך חיינו - לא מדברים על פוליטיקה בכלל. על יהדות קצת יותר, אבל מתוך מקום מכבד של שני הצדדים.

מציעה לכם לפתוח את זה פעם אחת, ולהגיע להסכם שלא מדברים על נושאים נפיצים כדי לשמור על אחדות המשפחה.

טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..