בסיעתא דשמיא!! ירושלים תובב"א!! איפה יהונתן?

להכיל אותה...

ולוואי והייתה שורה על כולנו..

כשאני שמחה אני מרגישה ש.. אי אפשר עוד להכיל אותה בתוכי! ושאני צריכה להוציא אותה החוצה
ולדאוג שכולם ירגישו דבר כזה!  זה המוטיבציה הכי גדולה שלי לתקן את העולם!

נתאמץ-תחושה של סיפוק של רצון לרקוד ועוד..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....