לי אישית 2 מהם הרסו את החיים.

למרות שהם היו נוראאאאאאאא נחמדים.

כי זה מתייג אותך בתור "אומלל", שזקוקו ל"טיפול"

וזה כשלעצמו מוריד את הביטחון העצמי, שאותו הפסיכולוג אמור להעלות

בהרבה מקומות עבודה, ובעיקר בבידוקים בטחוניים (כולל גיוס לצה"ל, חברות אבטחה ותפקידים עם סיווג) שואלים אם ביקרת אצל פסיכולוג, וזה מוריד נקודות..

ובמה הם כבר הרסו?

לדעתי זה דבר טוב..אבל לא לכל דבר ללכת אליהם..ישלי חברה שניסתה פעמים להתאבד-ואח"כ היא הלכה לפסיכולוגית ועכשיו היא בכלל לא חושבת על זה ומאושרת מהחיים

אנלא הייתי אצל פסיכולוג/ית אבל ניראלי שיותר קל לספר תבעיות למישו או מישי שאתה לא מכיר..אבל הוא עדיין מבוגר וייתן לך עצות שאתה לא תמיד תרצה לשמוע..

הייתי בטוחה שמישו "פרץ" לי לכינוי..וכתב את זה במקומי..כי לא היה זכור לי כ"כ שאנלא ממליצה על פסיכולוגים.ו..שכתבתי את זה בכלל..

סתם ככה בכללי, כל הקטע הזה עם פסיכולוגים לא נראה לי כל כך.

אתה משלם כסף לאדם שלא קשור אליך כדי שישמע אותך וינסה לטפל בבעיות שלך, הוא כאילו מוכר לך את זה שיקשיב לך או יתן לך עצות, במקום לדבר עם החבר/ה ויקשיב לך וינסה לעזור לך לא כי הוא מקבל כסף או משו כזה, אלא מתוך רצון לתת עזרה אמיתית, כנה.

לכן לדעתי, לרוב כדאי לשוחח על זה עם אחרים.        

באופן כללי, אני חושבת שכשאתה הולך לאיש מקצוע אתה צריך לקחת על זה אחריות. ז"א להבין למה אתה הולך, מה המטרה שבמפגשים האלו, ולנסות לעלות מזה כמה שאפשר (זה אומר גם לבוא בראש פתוח..) וכמובן לרצות לעשות שינוי ושזה יבוא ממך ולא מהסביבה!!! (וזה יכולה להיות סביבה מאוד קרובה, הורים אחים וכו'..).

אני יודעת שהבעיה היתה גם בי שלא הכל היה ברור לי באותו זמן (ממה שכתבתי למעלה) אבל הרבה ממנה היא גם הטעות של האנשי מקצוע (ברבים..)

בוא נגיד שבמקרה שלי (שב"ה יש לי 2 הורים [שלא גרושים]) אני ממש לא מהאלה שמספרים הכל להורים, הם יודעים עלי ממש ממש קצת... אני הרבה יותר מתקשרת לאנשים חיצוניים אבל קרובים. (לא מהמשפחה אבל מהסביבה הקרובה..)

שמעתי גם על אנשים שזה מאוד עזר להם לכן כל בנאדם צריך לחשוב עם עצמו מה הכי טוב בשבילו ולא בשביל החברה מסביב...

בהצלחה לכולם...

(ננסי- אני לא חושבת שאני אלך לספר כאן את הסיפור שלי. אם לא הסברתי את עצמי או אם יש לך עוד שאלות את יכולה לשלוח מסר אישי ואני אשתדל לענות...)

שונאאאאאתתתת הכלללוותתתת!!!!!!!!!!!!

אי אפשר להשוות בין חבר שלא מכיר מצבים כאלה וזה או שלפחות לא יודע איך לצאת מהם ואיך להגיב לבין אחד שלמד את זה!!!!!!!!!!!!!! אני אישית מכירה כמה מאד טובים וגם כמה דפוקים, אבל למה להכליל?????????????????

וכן, אני מאד ממליצה על פסיכו'!!!!!!!!!!!

לרוב חוצמיזה מי שפוסל אותם זה כאלה שבכלל לא הלכו לפגישות רציניות- אני צודקת???

חוצמיזה-מימה יש לפחד??? הם נושכים?????

כתבת: "לרוב חוצמיזה מי שפוסל אותם זה כאלה שבכלל לא הלכו לפגישות רציניות- אני צודקת???"

אז כתבתי שאת טועה כי אני כותבת מניסיון של יותר מאיש מקצוע אחד... ואני בהחלט פוסלת אותם.

( לא נכנסת לפרטים... אם זה נורא חשוב- מסר אישי...)

(אני בהחלט מבינה ומזדהה עם עיניין היועצת של הבית ספר.. מקרוב..)

ונראה לי שנאתי אותם רק בגלל היועצת של הביצפר שעשתה כאילו היא הכי מבינה בעולם מה עובר עליך...

אבל עכשיו נגיד אני הולכת לפסיכולוגית וזה ממש עוזר... ויש לי חברות שאני יכולה לדבר איתם על הכל אבל זה לא אותו דבר..

כי מה לעשות חברות הם לא מקצועיות -פסיכולוגים לומדים איך להקשיב וגם יש דברים שאתה לא רוצה שחברים ידעו עליך...

אם האדם הוא יצור מופנם ואין לו איש בעולם לספר לו לבטים ומחשבות אז זה הפתרון האידיאלי.

אבל (ופה נכנס האבל הגדול) אם היצור(אדם) פתוח ויש לו משהו קרוב שיכול לספר לו אז לפי דעתי שילך אליהם. להורים יש ניסיון ויותר כלים והקשבה. ולחברים יש הקשבה ואולי קצת נסיון... ואם אין קשר כ"כ טוב עם ההורים(כי לא רוצים לספר לחברים) אז זה זמן טוב לספר להם וככה ליצור חברות טובה בין הצדדים-אפי' עם הורה אחד.

אחרת כשנגדל נשכיל להבין שחבל שלא שיתפנו את ההורים.

לדעתי עדיף הורים מאשר פסיכולוג אלא אם כן הם ממליצים ללכת אליו..

שולחים אותך לשם, איך זה אמור לעזור?
שנה שלמה מהחיים שלי חייתי במתח מפגישה לפגישה.. שעתיים עם אישה לא מבינה כלום מהחיים שלה, שעתיים מבוזבזות פשוט..וגם אם יש משהו מציק, לחפור עליו פעם בשבוע במשך שעה? אני אומרת שלא.
לדעתי בכיתה שלי, בסניף, בחברה בכלל, ישנם מספיק פסיכולוגים בלי תעודת פסיכולוג, יתנו לך הרבה יותר.

אולי לך לא הלך טוב אצל הפסיכולוגית אבל או שזה בעיה עם הפסיכולוגית או שאת אחת שלא אוהבת לדבר על הבעיות שלך וכל הדברים האלה.... לפי דעתי יש אנשים שצריכים את השעה הזאת בשבוע שהם יכולים להתפרק....

וכמו ש-ליה אמרה ממש יש הבדל בין אנשים מקצועיים לחברים....

אני אישית הייתי בחיים שלי אצל 2 פסיכולוגיות שממש ממש ממש לא היה לי טוב אצלן... מה שהכי בטוח- עזרו לי, הן לא!!

אבל.

יש לי 2 חברות שהיו אצל פסיכולוגית והיא ממש הצילה להן את החיים!!!! עזרה להן בצורה מטורפת!!!!

ועוד 2 שאני מכירה שפסיכולוגים ממש ממש עזרו להם!!!

ככה שיש מצבים שזה טוב, ויש מצבים שלא. תכלס זה ממש תלוי בבנאדם עצמו...

~בהצלחה~

היא היתה ממש נחמדה.

ואני מצטערת שלא המשכתי איתה דווקא מתאים לי מישהי שתקשיב לי.

וזה היה בחינם.

היא היתה ממש נחמדה.

ואני מצטערת שלא המשכתי איתה דווקא מתאים לי מישהי שתקשיב לי.

וזה היה בחינם.

אקדים ואומר: בבקשה, בבקשה, בבקשה - אל תפסלו פסיכולוגים. יש אנשים שזקוקים לזה, ובגלל היחס של החברה לעניין - לא הולכים. אז נכון, הם לא התאבדו/חלו/נזק גופני אחר, אבל הנזק הנפשי עצום.

דבר שני: אני לא חושבת שאנשים הקרובים אליכם ושולחים אתכם לטיפול, רוצים ברעתכם או בטובתו של הפסיכולוג. ממש לא. לפעמים אולי אתם לא מבינים למה צריך...

וכעת, בתור מי ש - ולא אכפת לי לומר בראש חוצות, כי אין בזה שום דבר מביש - היתה אצל פסיכולוגית במשך שנתיים פלוס, אני מעידה שזה מאוד מאוד עזר, קידם, שיפר, הועיל.

כן, בפעמים הראשונות זה סתם היה מעיק. אבל לא כמו שמתארים את זה. הפסיכולוגים מונחים לתת לך לדבר, ולא "חופרים" כמו שמקובל לספר (אולי רק פסיכולוגים שמוקצבים לשעה לילד...).

בנוסף, זה בכלל לא נכון שרק מקרים חמורים מגיעים לפסיכולוג. לי אישית, זאת היתה בעיה של לחץ. ולא, מר סבא ג'פטו, לא הכל אפשר לפתור לבד.

בהצלחה!

כל מי שהגיב פה נגד אומר את זה מניסיון אישי ולא כי החבר של הדוד שיש לו חבר ניסה וזה לא הצליח... זה ממש לא עיניין של סטיגמות...

וברוב הפעמים יש מספיק אנשים טובים שאוהבים אותך ומבינים אותך שיכולים לעזור... (ולא אני לא מתכוונת להורים..)

זה יכולה להיות מדריכה חברה וכן-אפילו מורה.

אלו לא סטיגמות, אנחנו-לצערנו- מדברים מנסיון :]
מורה,חברה,מדריכה, אפילו יועצת. לדעתי זה שונה מפסיכולוג.

אבל יבוא יום ותיתפכחו ותגלו שחברים זה דבר נחמד, אבל לא תמיד מבין, ולא תמיד עובר מה שאתה עובר, וממליץ המלצות שלאו דווקא באמת טובות לך לטווח הארוך, ובכלל באיזה שהו שלב יכול להמאס להם להיות הפסיכולוגים שלכם בדיוק כשתצטרכו אותם וכו!...

פסיכולוגים אולי לא עברו תזה ואין להם מושג, אבל הם למדו על זה, אז טוב, הם אולי לא עברו את זה מקרוב, אבל הם יודעים מה להמליץ לכם ואיך להוציא אותכם מאיפה שאתם נמצאים!! לא כמו חברים... חברים זה דבר נחמד, אבל לא מחליף פסיכולוג!!!

וחוצמיזה, לי אישית החברים עוזרים, אבל בקושי...הבעיות שלי לא מסתכמות באני סובלת מבעיות בריכוז/ סיוטים/ עצבות/ עצבים   וכו... לא שאני מזלזלת, אבל יש מצב שבמצבים כאלה באמת חברים יכולים לעזור ואז לא צריך פסיכו....

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....