מצטרפת. מבולבלת..

תומ"ר..

כי יש בך המון!
תאמין בעצמך, כי יש בך המון!

אבל תזכור, שה'המון' הזה נברא בשביל שתוסיף ותעשה טוב בעולם.
שתעשה את רצון ה'.
וכאן נכנסת הענווה והעדינות.
בחבר'ה - אתה במקום מאוד טוב, ושל צחוקים וכ'ו - תמיד תשים לב מה קורה עם האחרים, מסביבך.
(אולי דווקא בשביל לשים לב אליהם אתה במקום הטוב הזה?)

וכמו הסיפור הידוע -
האדם הולך עם שני פתקים בכיסים -
בפתק אחד כתוב 'בשבילי נברא העולם'
בפתק השני כתוב 'אנכי עפר ואפר'...

מקווה שנתן כיוון.
אשריך.

ואני בת

אני מנסה לאזן בין השניים, אבל זה קשה אם עוד לא ביררתי לעצמי מהי המציאות האידיאלית.

כנראה איפושהו באמצע, כמו שאמרת ברעיון עם הכיסים.

אהבתי

יכולה להעיד על עצמי שהייתי בין העדינות בשכבה.

אחת שלא תרים יד בחיים, גם לא ב"צחוקים",

לא מוכנה להיות קולנית או להיקרע בשאגות צחוק על דברים שלא הכי נעמו לאוזניי.

מצד שני, היו דברים שסימנתי לעצמי כ"קווים אדומים", למשל-

* אם יש סיטואצייה חברתית שאני מרגישה שרומסים מישו/מדברים באופן לא ראוי, אני אמחה ואפילו אקום ואלך בהפגנתיות.

* לא מוכנה לדבר על דברים שלא הולמים את השקפתי הדתית, למשל בענייני צניעות למיניה.ודי לחכימא..

מהניסיון שלי, דווקא כשאתה מוגדר כעדין, אנשים מבינים שאפ אתה מתפרץ בכל דרך שהיא, חיובית או שלילית, זה ב-א-מ-ת.

אם אתה שואג מצחוק,אם אתה בוכה, אם אתה צועק או הולך בהפגנתיות.

אצלי, בגלל שלרוב הייתי נותנת לאחרים לדבר, ורק בסוף אומרת את דעתי, אנשים למדו שאני מדברת רק כשיש לי משו אמיתי ומשמעותי לומר, וככה הם מעריכים יותר את דברייך.

מקווה שלא חפרתי מידיי ושהובנתי.

היא לא מכריחה להיות שתקנים או מכונסים או חלשים.

עדינות זו רכות, זו רגישות, זו גישה מחושבת לחיים. גישה עמוקה.

ביטחון עצמי זה לדעת את הכוחות שקיבלתי מהקב"ה. להעריך את עצמי. לכבד את עצמי.

בקיצור, עדינות זה ההפך מגסות. זה ההפך מאלימות. זה התבטאויות שחושבים עליהם טיפה, שנזהרים לא לפגוע. זה דרך רכה וטהורה לחשוב ולהתנהג. זה רגישות חברתית.

לדעתי זה לא סותר בכלל השתלבות בחברה שעושה צחוקים ומכייפת. זה פשוט דורש לא לאבד את הראש. לא לפגוע. לאמץ הסתכלות טהורה וטובה על העולם ועל אנשים.

בקבוצה אנשים כאלה הם רק מבורכים. ומנסיון, אני מכירה המון בנות מעוד עדינות בנפש שלהן (ושוב, עדינות היא לא חולשה! ), שהן ממש בעניינים וממש זורמות ומכייפות וצוחקות.

תודה לכולכם.. חדדתם גם אצלי את הנקודה הזו . 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....