ובאמת אולי עברה הרבה בחיים וכעת קשה לה לטפל בילדים אפילו שהם נכדים אוהבים!!

נכדים אוהבים זה לא שווה - = כוונה גם לטפל בהם!! לפעמים אוהבים נכדים בהענקת מתנות

או סתם הענקת אהבה בלי גבול ומידי פעם ביקור בבית!!

אין לי יקרה עיצה מה לעשות במקום אך אני מבינה מאד את הצורך לצאת מידי פעם בלי הילדים, כאם לילדים קטנים שפשוט כמעט כלואה בתוך הבית באופן קבוע בגלל הילדים !! ליבי איתך יקרה!!

אפשר לשלם לבייביסיטר שתיקח אותם לטייל בגינה פעם בשבוע....

אני בכלל לא אוהבת את הרעיון הזה, שילדים "מצפים" להתנהגות מסויימת אצל הוריהם או אצל החם והחמות.

עם כל הכבוד, צריך להגיד תודה על שהביאונו עד הלום!

ואם לא נוח לה?

היא לא חיבת דין וחשבון לאף אחד.

היא מנהלת את החיים שלה, היא עד עכשיו, גידלה וטיפלה בבעלך. והביאה אותו עד אליך,

יש לך ביקורת על איך שהיא מתנהלת?

אז מה, אין לך הלעשות בעניין.

את תמיד יכולה לדבר עם בעלך שינסה להגיד לה, אבל לצפות???

ממש אין למה לצפות! זה נראה לי לא פייר, ומכעיס אותי.

דרך אגב, אני לאחמות או משהו, אני פשוט כועסת כשמצפים מההורים שלי לדברים והם לא עושים,

אז אומרים לי: "זה לא בסדר, הסבא והסבתא האלה מתנהגים אחרת, וזה נראה שהם אוהבים יותר"

וזה ממש כואב לי לשמוע את זה.

כי עם כל הכבוד זה ההורים שלנו. הם לא חייבים לנו כלום, אנחנו חייבים להם!

אל תתבאסי, את לא היחידה שחמותה לא מדהימה

עימו אנוכי בצרה

אצלי היא אשה נחמדה אבל היא לא עוזרת לנו כ"כ בשמירה על ילדים וכו'

לא בנויות לעזור בזה אבל עוזרות כלכלית. או עוזרות בשיעורי הבית לילדים. את צודקת שחבל שאי אפשר להיעזר בה כך, איך שאת צריכה. אבל אם היא עוזרת בדברים אחרים צריך לשמוח בזה ולתת לה הרגשה שגם זו עזרה גדולה.

וגם, אולי צריך לפתוח בפניה עוד דרכים שבהם תוכל לעזור לך. אם לא זה, אז משהו אחר שבו הוא יכולה להקל עלייך.

נכון שלא צריך לצפות מראש ובטח לא לבוא בדרישות אבל אפשר לנסות להנות ממנה בדרכים אחרות: היא יכולה לשלוח אוכל מבושל או אפילו לארח את בעלך והילדים לארוחה ואת יכולה בינתיים להתפנות לענייניך,

חמותי למשל מתקנת לנו את החורים בבגדים, תופרת מכפלות  ו...משתלטת על ערימות של כביסה.

אמא שלי לעומת זאת אוהבת לשוחח עם הילדים ולעזור בשיעורי בית. כל אחת נותנת מעצמה את מה שנוח לה, אנחנו משתדלים להודות לכל אחת מהן על מה שהיא נותנת וככה כולם מרוצים.

ורציתי להוסיף שזו די עבודה להגיע לתיאום ציפיות ביננו לבין ההורים שלנו או החם והחמות.  זה נשמע אידיאלי אבל האמת היא שבדרך  יש חריקות. העיקר שיש רצון טוב משני הצדדים.

זה כבר דבר גדול. 

לפעמים ככל שהחמות או ההורים נותנים עזרה יותר גדולה,  הם מרגישים יותר מעורבים ומרשים לעצמם להעביר ביקורת.

אפשר לקחת בייבי סיטר פעם בחודש או חודשיים קצת לנשום אויר פעם בשבוע באמת זה קצת קשה ולא מתאים לכל אחד אבל פעם בחודש אפילו חודשיים או שלוש זה ניתן לכל תקציב כלשהו הורה לא צריך לשכוח את עצמו הוא צריך קצת לנשום אוויר צריך זוגיות מאחורי הכל עם כל אהבה לילדים 

קודם כל עם בעלך, לראות האם יש לו מה להגיד בעניין.

זה מאוד טבעי שקשה לך, ומאוד הגיוני להזדקק לעזרה...

זו נטיה טבעית לחשוב שהחמות תרצה לעזור, ואני יכולה להבין את האכזבה והוקשי במקרה ומגלים שהיא לא...

אחרי שיחה שלכם, כדאי לשאות את החמות באופן ישיר, האם היא מעוניינת ומסוגלת לעזור, ואם כן במה וכמה.

חשוב להגיע מתוך מקום ששואל ולא ממקום דורש (היא באמת לא חייבת לכם שום דבר!)

יכול להיות שהיא רוצה לעזור, אבל לא בתחומים שחשבתם עליהם

ויכול להיות שהיא פשוט לא מסוגלת (או לא רוצה) לעזור...

בעיני כאשר יודעים בדיוק את המצב, קל יותר להתמודד (וגם ללמד זכות על האחר), חוסר הבהירות יוצר הרבה תסכול וטינה...

אם המסקנה הסופית היא שהחמות לא עוזרת לכם (מכל סיבה שהיא, וזו כמובן זכותה המלאה), כדי לחפש עזרה ממקום אחר (בייביסיטר בתשלום, שכנה או חברה בעזרה הדדית...)

הרבה בהצלחה יקרה!

בנאדם מדהים. עם רכב. עוזרת לכולם אפילו שגרים רחוק , חוץ מאשר לנו. 

אז מה. היא לא חייבת לי כלום .

לא הצלחתי לערוך את ההודעה שלי, אבל רציתי לכתוב שהרווח הישיר מזה 

שהיא לא מתערבת לנו כמו לאחרים ולי זה שווה את המחיר

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....