למה לחשוב ככה אין כלום טוב בחיים ה' לא הביא אותך סתם לעולם הזה כדי שתיהי מדוכאת..

אני מאמינה, מוכרחה להאמין, שמנגנון החיים שלנו הוא כמו קפיץ.

אני ממש ממש מכירה את ההרגשה שהחיים הם כל כך מחזוריים, ותמיד אנחנו חוזרים לנקודה שהתחלנו- ויש תחושה כזאת של: "למה התאמצתי בכלל? אני שוב באותה משבצת בדיוק".

אלא מה- אני מאמינה שבחיים שלנו, גם אם אנחנו חוזרים לאותו מעמד שהיינו בו, לאותה סיטואציה, לאותה תחושת נפש- אנחנו ממילא במקום יותר גבוה משהיינו. שאנחנו בצמיחה מתמדת, בלימוד בלתי פוסק. 

אם נבחן את עצמינו בצורה כנה- אמנם אני באותו מצב, אבל למדתי הרבה מהתקופה הזאת, וקיבלתי הרבה כוחות נפש, ואני ממילא במקום טוב יותר מאז. ושוב- המטרה שלי עכשיו היא להמשיך ולטפס בסללומים המסובכים של הקפיץ הזה, גם בידיעה שנגיע שוב לאותה נקודה. זו לא באמת אותה נקודה, אנחנו במקום גבוה יותר.

להיות אופטימית, זה חשוב.

להאמין תמיד...

"לפום צערא אגרא"- ה' בוחן אותך גם בדרך למטרה. לא רק אם השגת אותה.

זה בתמצות. 

יש סיבה כולשהי לחיים. אם לא - סתם חבל על כל הקושי, וכל הכאב הזה. 

את לא מעוניינת בה? זה כבר בעיה אחרת. שלא כ"כ בבחירתך.. 

למרות שמבינה אותך.. היאוש זה אחד הדברים הכי מרגיזים, ושהכי קשה לשלוט עליהם. 

איך מפסיקים אותו? 

מנסים להבין את הנקודה של התפקיד שלנו. ומנסים למצוא סיבות לחיות בשבילם. 

לא רק בית-בצפר-אולפנה-שיעורים-מבחנים. זה בהחלט מחרפן. 

נסי לתת מעצמך, זה מאוד מוציא את ההרגשה הזו. תוסיפי התנדבות ללוז, תוסיפי דברים שוברי שיגרה זה ממש עוזר. 

[ובקצרצרה - תפקיד זאת הנקודה שהכי הכי קשה לך. עליה את צריכה לעבוד.. ]

בהצלחה נשמה. הלוואי ותצלחי להתגבר על היאוש בסוף, ולזכור שהכל בסוף הוא באמת באמת לטובה. ושה' באמת מכוון אותך אל הטוב, למרות הקושי. את בסוף תראי את זה  

שבת שלום. ואני באישי, אם בא לך. 

[ושאר הבנות שהגיבו, תגובות מקסימות. אהבתי ממש. ]

אתה חי אז תמשיך לחיות. הטבע אוהב את ההמשכיות, ובכלל זה גם הטבע שלך. ככה האלקים ברא אותנו, כדי שנרצה להמשיך.

אם התנתקת מהגרעין הזה שטבוע בך, א פשוט תנסה להתחבר אליו מחדש, זה טבע בכל העולם ואין מי שחולק על זה. אנשים רוצים לחיות. נקודה. כמו שאנשים לא מטריחים את עצמם בד"כ בשאלות כמו למה לאכול?

אם יש אתגרים אז מתמודדים איתם. זה שהחיים לא הולכים חלק זה לא סיבה להרוס הכל.

אם משהו לא הולך כמו שצריך אז הורסים אותו וזהו? ככה מתמודדים?

ואם את/ה מחפש/ת אידאלים לחיים, יש כ"כ הרבה, פשוט לך לחצי שעה ותחשוב, תראה כמה דברים טובים אתה רוצה לעשות, ותחליט אם אתה באמת היית רוצה שכל הדברים הטובים האלה ילכו איתך לקבר.

וואוו זו שאלה שכל פעם עולה אצלנו בשיעורי אמונה..
זו באמת שאלה קשה ואת ממש צודקת במה שאת אומרת.
תכלס זה חיים לא טובים.. אם הייתי אומרת לך עכשיו פשוט "אז לכי תתאבדי", אני מניחה שהיית אומרת משהו בסגנון "אבל מצד שני אני כן רוצה להמשיך לחיות" או "אבל אני לא רוצה למות"
את לא באמת רוצה להתאבד או למות... פשוט הרבה יותר נח להסתכל על הצד השלילי בכל דבר! כי זה ממש כיף להתלונן! ואנחנו יהודים וההתלוננות אצלנו זה בדם!
אבל החכמה היא להסתכל על החצי כוס המלאה במטרה להתעלם מהריקה, או להפוך גם אותה למלאה!
אז נכון, זה הרבההה יותר קשה.. וצריך לעבוד עלזה המון.. אבל אם לא תתחילי איך תדעי? ;)

ואני מוכנה לעזור לך עם ראיה חיובית מתי שרק תרצי ובכל מקרה שיקרה!

בלעדינו!

תחשבי עד כמה את חשובה,

שאם לא היית נולדת, העולם לא היה יכול להתקיים!!

וגם, אנחנו חיים במטרה לעבוד את ה',

ולהאמין בו.

בין השאר, וחלק מהאמונה שלנו,

זה שהוא עושה הכל הכל לטובה!!!

הוא מביא לנו נסיונות בחיים,

וברא את היאוש,

כי הוא מאמין בנו שאנחנו יכולים על הכל,

גם על היאוש.

ואם אלוקים עושה שתקומי בבוקר

סימן שהוא מאמין בך,

מאמין שאת יכולה!!

("מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך "(בך, בי בכולנו.))

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....