אף אחד לא יודע באמת מה השליחות שלו, כל אחד והאורך שהוא צריך לזה.

הרי לא כל האנשים מתים באותו גיל, לא?

צריך להתנתק מהמחשבה הילדותית לגבי שליחות- זה לא רק תחום אחד. זה לא שהשליחות שלי בחיים זה כיבוד הורים בלבד.

זה מכלול של דברים, של כוחות שבאים לידי מיצוי נכון. זה מודעות עצמית ומתוכה מימוש עצמי.

וזה הרחבה למה שאמרה משהו בעולם הזה.

ואם כך, אז:

א. כמו שאמרו נכון, פרקטית- אין דרך לדעת מה השליחות.

ב. זה לא כזה מלא זמן.. "ימינו כצל עובר". ובזמן הזה כנראה ה' החליט שזה זמן מתאים להשפיע מספיק על העולם.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....