אנחנו כבר בספר שמות.. ולכל אחד יש את הפרעה שלו 
הפרעה המרגיז הזה, שלא מפסיק להגיד לך ש'פה' 'רע', שהכל רע. שהחיים קשים ושאין שום מצב שתצלח/י להתגבר. שהתורה, המצוות, הטוב בכללי הוא רע. ולכן, כמה נחמד הוא מפתה אותנו להגיע ל'חופש' להגדרתו, למקומות המשוחררים. כי חלאס, התורה חונקת, והדת, והדוסים האלה סתם חונקים ומפריעים..
ופרעה, ונסיונות באופן כללי זה לא רק דברים ענקים, או ח"ו סמים. אלכוהול. התמודדות יכולה להיות גם כלפי המצב שלנו עם עצמנו.. היצר הרע הזה שיודע לאכול אותנו יפה מאוד. ולספר לנו אט אט ובשיטתיות עד כמה אנחנו פשוט דפוקים. ועד כמה אנחנו באמת לא שווים כלום.
והוא, הוא חכם. הוא גם יכול להתחיל בצורה חיובית. יראה לנו כמה ה'רע' הוא בעצם 'טוב', כמה הבריחה היא חיובית. היא נוצצת. וכן, מבחוץ באמת ניראה לפעמים שנניח ניקח כדוגמא את העולם החילוני - הוא נוצץ מבחוץ.
אבל אז, בבום הקושי יגיע. היצר הרע מתחיל ב'פה' 'רך' ועובר מהר מאוד לפרך. אנחנו משתעבדים אליו, במצרים הפרטית, שנוצרה רק בשבילנו. 
[והציניות תקפה אותי הערב, עמכם הסליחה.]
הנעם אלימך [רבי אלימלך מליז'אנס] אומר שמצרים, זאת הנקודת קושי הפרטית שלי, שכבר התחלנו לדבר עליה.. וכמה נחמד, אבל הרבה פעמים ההתמודדות עם הקושי, גורמת לנו להרגיש רע. להיות מבואסים.
אחנו ממש מרגישים שאנחנו מתים בתוכה.
[וזה כמובן, בגלל המשוואה הנחמדת והילדותית שלנו. טוב = קל. רע = קשה. אז זהו, שלא. 
]
התמודדות בעצם, צריכה להוביל אותנו למקום טוב יותר. כן, מותר שיהיה לנו קשה.. אבל לא צריך להיות רע. אנחנו לא צריכים להרגיש מתים בגלל זה.
מיעקב אבינו, אנחנו לומדים שגם את הקושי - ניתן להעביר בצורה טובה. "ויחי יעקב בארץ מצרים".
לא וימת. גם במצרים. גם בקושי - יעקב אבינו היה חי! והוא היה במצרים 17 שנה. 17 זה גאמטריה של טוב.
אפשר, צריך שיהיה לנו טוב! אם נצליח להבין את זה, באמת יהיה לנו קל יותר.. גם בקושי.
חז"ל אומרים שרע, זה בסכ"ה טוב, שהתרחק מהשורש שלו. מה'. כי השורש, הבסיס הוא טוב.
דוג- אבא יביא לילד שלו כסף. כסף זה דבר טוב. אבל הוא בוחר מה לעשות איתו. הוא יכול להשתמש בו לקנות בגדים, לקנות אוכל, ואז זאת תהיה ברכה. והוא יכול להשתמש בו לקנות דברים רעים, שידפקו אותו. ואז בסוף, הוא יכול להאשים את אבא שלו, "למה נתתי לי את הכסף המקולל הזה". אבל בסופו של דבר ה ו א בחר במה להשתמש בו.
אז כן, גם כשקשה לי.. גם כשלא הולך. צריך לזכור שהשורש, שהנשמה שלי טובה. שהקושי הוא זמני, וניתן לחיות אתו. ואולי, אולי אפילו לחיות ולחייך. 
כן. זה אפשרי.
ופרעה הרשע, גם הוא ידע שהשורש של עמ"י הוא טוב. ולכן, הוא דאג לדאוג שעמ"י יפסיק להאמין בשורש שלו.
הוא רצה שעמ"י יפסיק לגמרי לדעת שהוא טוב. להעז לחשוב על זה בכלל.
ולכן, "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו".
אז בואו נפתח את זה. למה להשליך אותו דווקא ליאור? למה לא סתם להרוג את הילד, מה זה משנה?
כי היאור, היאור זה מים חיים. מים חיים, שכאשר יצחק ירד למצרים - הוא ברך את היאור. שהמים יעלו וישקו את הגדות. היאור הוא ברכה. הוא מלשון 'אור'.
פרעה רצה שהתינוקות ימותו דווקא, דווקא במקום שיצחק בירך. דווקא בברכה. במים החיים.
ולמה? כי זה דרך להרוס את עמ"י. תחשבו שניה, הברכה - היאור הופך לקללה. התינוקות נהרגים בו. השורש הטוב, מתורגם פתאום אצל היהודי כקללה.
אז גם אם הטוב, הוא בעצם רע. הוא סתם דבר שזוייף לטוב, אז מה הטעם לחיות?! אז אין טוב. ואין רע. ואין תקווה. זהו. זה מביא למצב של יאוש מוחלט. וזה, זה מה שרצה פרעה לעשות לעם ישראל.
וגם מי הייתה צריכה לזרוק את הילד ליאור? אמא שלו. מי שצריכה להעניק לו את מקור החיות. אז זה גם מתורגם לזה, שאין אופציה לתת אמון באנשים. כי אם אין טוב בעולם, וגם האנשים הטובים הם בעצם רעים - אז באמת אין סיבה לחיות..
תחשבו, עם היה לכם קושי, ואתם יודעים שיש תקווה. שבסוף יהיה טוב, אז יש תקווה .. יש למה להתמודד.
אם לא - אז אין למה לחיות. 
לכן, כאשר ה' מבקש ממשה ללכת להגיד לעמ"י שהוא יגאל אותם. הוא עונה לה': "והם לא ישמעו לי".
משה אומר לה', עמ"י ביאוש מוחלט. מבחינתם הכל רע, ואין טוב בשום מקום. למה שהם יקשיבו לי שאני אצליח לגאול אותם?! הם יגידו לי שאני סתם מדמין. וזה סתם טוב מזויף.
למה שהם יקשיבו?! פרעה יאש אותם לגמרי. לא סתם יצאו רק חמישית מכל עמ"י ממצרים.
ולכן, ה' עונה לו שיעשה שלוש אותות. שמהם, ניתן ללמוד על דרכי התמודדות.
האותות:
1. לקחת את המטה, לזרוק אותו על הרצפה - יהפוך לנחש.
ימשוך בזנבו ויחזור למצב המקורי.
2. משה מכניס ידו לחיכו, והינה היא מצורעת כשלג.
מכניס שוב, הוא נהיית רגילה.
3. משה לוקח מים מהיאור, והם הופכים לדם.
ושימו לב, בשתי האותות הראשונים יש חזרה למצב הרגיל. ועוד משו, האות הראשונה היא חיצונית, והשניה היא במשה עצמו. פנימית.
ואלו שתי דרכי התמודדות של בני אדם עם קשיים. האם הקושי הוא חיצוני לי, או פנימי.
ניקח שתי סטואציות. יש שני דתלשים .
אחד חושב שהוא לעולם לעולם לא יחזור בתשובה. הוא חלוני לגמרי.
השני, יוצא עכשיו לעולם החילוני. יוצא להנות.. אבל מרגיש, וחושב שביום מין הימים. כאשר ירצה - יחזור.
השני, מסתכל על החטא בצורה חיצונית. היא לא שלו..
הראשון, חושב שלעולם לא יצליח לחזור. החטא הוא גם בתוכו. שהוא דפוק לגמרי, ואין סיכוי. שבשורש, הוא כבר חילוני לגמרי ..
כל אחד מהם מסתכל אחרת לפגם. אחד בצורה חיצונית, ואחת כפנימית.
ואם חשבתם שאחת מהם יותר טובה, אז זהו שלא.
שתיהן גרועות. גם ההוא שעוד חושב שהוא יכול לחזור, עם מי הוא מתעסק? עם נחש. הנחש הוא ערמומי, והוא לעולם לא חזר בתשובה. אסור לאדם להכניס את עצמו למצב כזה של אחטא, ובסוף אשוב.
אבל גם אם הוא כבר כן במצב כזה, אפשרי לצאת. אפשרי לצאת ולהפוך את החטא למטה אלוקים!! לטוב.
וגם האדם השני, גם אם הוא מרגיש שאי אפשר להשתנות. שהוא דפק לגמרי, גם הוא - יכול להשתנות. לחזור למצב המקורי כמו היד המצורעת כשלג.
ובואו נסתכל על האות השלישית.. בא, אין דרך חזרה. הדם, לא הופך שוב למים.
ופה יש עוד חידוש מתוק
לפעמים, אנחנו במצב שקשה לנו.. וניסינו, וניסינו, ותיקנו. ופשוט, כ ל ו ם לא השתנה. המצב נשאר בטטה.
לפעמים, אנחנו פשוט לא רואים איך הדם, הרע - הופך בסוף לטוב. הקושי ממשיך.
אבל אם נקפוץ שניה כמה פרשות.. מי הציל את הבכורים במכת בכורות? הדם! הדם ולא אפחד אחר
ההוא שהיה קללה, ולא נהפך לטוב. הוא זה שבסוף הציל אותם.
אז צריך לנסות לזכור, שגם הרע - גם שממש לא הולך- בסוף זה למטרה טובה. זה בא לקדם אותנו. גם אם אנחנו לא רואים את זה קורה.
ואם בכל מצב ה' איתנו, ומגן עלינו. אז זהו, אסור להתייאש. כי כל מצב הוא לטובה .
שבת שלום! סחטיין עלכם עם הגעתי עד לפה. ואני מתנצלת שמשבוע לשבוע, העסק מתארך. סורי.
ותודה לכם. 
תרשום תרשום:
"אין חכם כבעל הנסיון" לא אומר שאנחנו חייבים לנסות כל דבר, כדי להיות חכמים, ולהמנע מימנו.
אם אנחנו רואים שאחרים ניסו וטעו - ואנחנו בכל זאת רוצים לקפוץ לנסות זה לא חכם במיוחד.
זה טיפשות.
|נזכרת באסמס| תודה!
אשרייך צדקת! את מזכה את הרבים..
