טוב שיש פורום לגלות את זה!יעל מהדרום
מרב.מקסימים שאתם ^_^
אם כתב לה על גבי הפורום "הרי את מקודשת וכו'" ונתרצתה (או שענתה: ^^^), יש לזה דין של שטר?
חישבו ברצינות על האפשרות הזאת. חבל על כל ההוצאות של אולם, תזמורת וכו'.
מה קרה לך שום?
גם גט יועיל ע"י כתיבה בפורום?
הרי קידושי שטר נלמד מהיקש לגט.
אבל קידושי כסף מסתמא יועיל, כמו שיקדש בטלפון, רק צריך למצוא איך להעביר את הטבעת
מה רצית מכתב העדים?
אתה מדבר למ"ד שעדי חתימה כרתי או עדי מסירה כרתי.
להלכה שעדי מסירה מסתמא יועיל מה שיראו עדים את הבעל שולח את הגט, ולמ"ד שעדי חתימה כרתי, מה יועיל סימן?
ועוד וכי סימנים דאו'? (להלכה הוא ספק)
אבל לא ראיתי צורך לבאר למה בגט זה פסול לרוב פשיטותו. הרי צריך "ספר כריתות", ואין כאן שום ספר! אמנם לא צריך דוקא קלף, ומועיל נייר ואפי יכול לכתוב על קרן השור (אם אין בעיה של מחובר) אבל צריך שיהיה חפץ ממשי.
)אני ציני חוץ מהמקרים שאני לא...
וגם אני לא מחוייב בה...
מה אכפת לך שנתקשקש להנאתינו בד"ת?
משום שאין על הנכתב כאן גדר כתב (האות לא רצופה).
ט!הרהלו"ז שלי שנה שעברה שלא בתקופת מבחנים כלל לימודים שהתחילו כבר ב7 שהנוכחות הפיזית שלי הייתה מחויבת בהן... 3-5 פעמיים בשבוע עבודה שהתחילה ישר אחרי סיום הלימודים , ככה שרק ב12 בלילה הייתי פנויה...
ביום-יומיים בלי עבודה אם בכלל היה? לנוח, פשוט לנוח מהחיים המטורפים האלה... או ללמוד.
בקיצור כן יש אנשים שכל היום שלהם עמוס מלימודים
[אני אמורה לאחל לעצמי בקרוב גם השנה שיתחיל העומס?
, כבר לא יודעת אם זה טוב בלעדיו או רע]
זה בעיקר תלוי עד כמה הקשר רציני.
אם זה קשר רציני- אני אשקיע גם בתק' מבחנים,
אבל יחד עם זאת- אדאג שזה לא ייפגע לי בלימודים.
לדוגמא- ערב לפני מבחן אני לא אצא לדייט...
לענ"ד,
התחלת קשר לא תמיד טובה בתק' מבחנים...
בגדול צריך לדעת לתמרן בחיים, לראות על מה אפשר לוותר ומתי, בלי ששום דבר ייפגע..
בהצלחה:
היו פעמים שהתלבטתי על זה
בגדול,קצת קשה להתחיל קשר בדיוק בתקופת מבחנים
כי הראש שלך לא לגמרי מפוקס
תכלס,הייתה פעם שעשיתי את זה
והיה בסדר גמור
בקיצור,מעדיפה שלא יתחיל בדיוק במבחנים
אבל זה כן אפשרי מבחינתי
מכיוון שהשאיפות הן לפחות תואר 2+ קורסים נוספים שאורכם שנה לפחות- כנראה זה יהיה המצב לפחות ב10 השנים הקרובות, ככה שאם אין לכם חכמה טבעית כנראה עדיף לוותר על השכלה מתקדמת
אני פשוט צריכה לחרוש את חיי למוות בשביל ציונים גבוהים ויחד עם עבודה בנוסף...
וכמובן שאני אהיה חייבת לחרוש גם ב2.... כי צריך להשאיר צוהר למקרה שיתחשק לי גם דוקטורט וכאלה
ואני לא מאלה שהכול בא בטבעיות ומסיימים דוקטורט בתחומים מסובכים בקלילות תוך גידול הרבה ילדים ומשמרות מטורפות.... גם ככה קשה לי גם לימודים עבודה...
אכן, לא לקחת דג' ממני
אני יכולה רק לספר שאת בעלי הכרתי בתחילת סמסטר, התארסנו באמצע אותו סמסטר והתחתנו שבועיים לפני תקופת מבחנים.
יש לזה מחירים, אבל זה לחלוטין היה שווה את זה.
אני חיכיתי עם היציאה לדייטים לתחילת הלימודים באוניברסיטה כי הייתי סקרנית לראות אם יזדמן לי משהו מענין שמה... 
נכון לעכשיו- גורנישט.
חומד.. מוכרמייכ )דינה ל.אצל חלק גדול ממי שהולכים לאוניברסיטה, ובמיוחד לבר אילן, זה אחד השיקולים המרכזיים שלהם.
(אני בפתוחה, אז לא נחשב )
ובטח שזה לא שיקול מרכזי...
או שאולי רק בכיתתי הנחמדת אין מציאות??
זה כמו עיר,לכי תמצאי..
ממתי "הפוטנציאל למצוא בן זוג" זה שיקול?
בוחרים מקום לפי יוקרת הלימודים/איכות המחלקה/שם האוניברסיטה בתחום.
ואם המקום הוא גם "בית חרושת לזוגות" אפשר לקחת את זה בתור צ'ופר על הדרך...
ממתי? לא יודע ממתי, מאז שנשים התחילו ללמוד, מאיפה אני יודע?
אני מדבר איתך על המציאות ואת מדברת איתי על "האידאל". באידיאל אולי אנשים צריכים לבחור מקום לימודי משיקולים לימודים נטו, אבל במציאות זה לא המצב.
אם כי גם "באידיאל" אני לא מסכים איתך שזה נכון, אמנם אישית לא נהגתי כך, אבל לדעתי זה בהחלט שיקול חשוב ומשמעותי בבחירת מקום לימודים.
ולידיעתך, גם האוניברסיטה עצמה מודעת לכך ומשתמשת בכך כדי לשווק את עצמה.
הם מפרסמים: "תואר+בעל באותו מחיר"?
לפני כמה שנים היה כנס של תורה ומדע בבר אילן, הלכתי לשם מתוך מטרה לשמוע כמה הרצאות מעניינות, בדיעבד התברר לי שהכנס הזה בעצם נועד למשוך ביינישים ללמוד בבר אילן.
כאשר המנחה מטעם האוניברסיטה ניסה לשכנע את הקהל למה כדאי להם לבחור בבר אילן, הוא הביא את הנימוק הזה בתור אחד השיקולים, אם כי אני לא זוכר אם באופן מפורש או בתור רמז דק עבה כמו פיל.
(הרבה זמן שלא למדתי במסגרת מסודרת) אבל אני מניחה שגם העבודה היא מעמסה בתקופה הזו, ואני תמיד עוברת את הגבול של ההשקעה בדייטים לעומת ההשקעה בעבודה, כלומר, אין גבול כזה, וזה בסדר גמור.
עלות-השחרלמרות שהלימודים מאד חשובים לי.
יש דברים חשובים יותר, הרבה יותר. זה ללמוד וזה- לקיים..
והקב"ה עוזר ומסייע. ב"ה.
אחרי שראיתי כמה חברות שמבטלות הרבה דברים בשביל פגישות שלא יוצא מהן משהו משמעותי.
יש לך משהו חשוב לעשות? תעשי. יש לך מסיבה כיפית שיעשה לך טוב שתלכי? תלכי.
לפגישות (הראשונות בעיקר) תמצאי להם זמן ולא על חשבון דברים אחרים...
לגבי השאלה, כן... יש תקופות שמלכתחילה הן טיפה לחוצות... ואם אתה לא באמצע קשר, אז נראה לי שעדיף לדחות טיפה בשביל הפניות הנפשית והפיזית...
אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.
"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".
צריך הרבה תפילות. הרבה! זה תלוי בכל כך הרבה דברים; שלום הבית שלכם, לדוגמא...
מאמינה שאם זה כל כך ח שוב לך, תקבל את זה. ותעשה את כל המאמצים שזה יצליח.
אבל העיקר זה להתפלל על הכל, אני חושבת.
אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
נפלאות כל התגובות כאן! אתם באמת אנשים רגישים מאוד!
חושבת שבחורה המחפשת איש מאוד "גברי" - מעיד על אולי איזה חוסר בטחון בתוכה. מדוע "להישען ולהישען" כל הזמן?!
שנינו נשענים זה על זה...כל אחד מהמקום שלו. אבל נכון ש"אליו תשוקתך והוא ימשול בך.." - זו קללה בעצם. לא?
הרב הירש (אם איני טועה) בפירושו לפסוק הנ"ל (או בהקשר הזה) אומר שלפני החטא, היתה הרמוניה נפלאה בין
האיש לאשה וזה התקלקל אחרי החטא. אז כנראה מכאן נובעת ההזדקקות של האשה להישען, לקבל מהבעל,
להיות תלויה בו.... יש כאלו, מסיבות כאלה או אחרות, שבויות בכך יותר ויש....פחות. יותר מלאות בתוכן אולי,
פחות חרדות מהחיים....
אבל הרגישות שלך, מאחלת לכל בנות ישראל. זה נפלא. הקללה הזו, בעז"ה, תהיה מורגשת פחות אצלכם בבית.
הלוואי על כולנו....!
האם מישהו מכיר שדכנים לחוצניקים או בכללי אנשים שיכולים מצד אחד להיות מאוד דוסים ומצד שני מאוד פתוחים לעולם?
ראומה1אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור
ראומה1יש להם גם קהילה פיזית?
כמה שדכנים ומיזמים.
כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.
בהצלחה
הבחורה כמעט מתעלפת מקור
והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..
הבנת מה אני אומר?
אחי , היא בעולמות עליונים
זה באמת מקום לרחף בו.
מה שבטוח.
ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.
תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.
בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.
הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.
אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.
ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.
אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר
פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן
מה לא ניקח????
והיא כולה עלק קר לך
הורידה לי את החשק לא לקחתי .
סתם פשוט היה יש ים אנשים
קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר
אבל בדייטים לי ספציפית קפוא
ואני חופרת לבחור שקר לי!
הוא לא יכול לפספס את זה
שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.
שזה קטע זה יחסי כי עם גברים קפוא לי רצח
ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק
זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.
בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).
אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר.
יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות.
והיא עדיין התפדחה להגיד
אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה
זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.
המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.
אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.
אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.
השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.
רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?
מה דעתך על זה?
תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.
אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.
ולמה
1. "לא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "זאת הסיבה שהפכתי להיות פריק/ית ומוזר/ה" >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
2. "אני פריק/ית ומוזר/ה" >> "זאת הסיבה שלא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
נגיד שאלו שני סוגי האנשים. שניהם לא אידיאלים, אבל כנראה יותר נפוצים מהסוג האידיאלי, אז תנסו להתייחס אליהם, ולא לשבור לסוג שלישי. אם תקלטו את הלך הדברים תגלו שיש הרבה פחות מקום לקטנוניות.
(חסכתי את הניסיון לעדן/ פוליטיקלי קורקט למינהם)
אבל זו התבוננות חיצונית צריך לשבור את הסטיגמות
גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.
אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.
למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?
הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.
בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי.
לבין כמה שהוא באמת
כל משב רוח מכבה אותו. נשארה רק פיסת שעווה חסרת צורה.
לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.
בעז"ה בקרוב ממש!
אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה
בע"ה
לשנה הבאה נר איש וביתו
מתוך בריאות ושמחה#
שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.
ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת
מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה
חזק ואמץ
ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש
"קווה אל ה'
חזק ויאמץ ליבך
וקווה אל ה'"
יצאתי עם בחורות מקסימות אבל אף פעם לא עברנו את הפגישה השנייה (נחתך תמיד על רקע שהן לא היו בשלות לשידוכים ונכנסו לזה מתוך לחץ חברתי)
ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.
אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.
נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו
אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום
קשה הזיווג כקריעת ים סוף
ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...
בהצלחה
ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.
בהצלחה
לצאת עם בשלות יותר.
כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני".
אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.
אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?
אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.
כמה מתוך הזוכות האלו התחתנו בשנות ה30 לחייהם? ובאיזה הפרש?
פי כמה וכמה כמות יש הפוך?
לגבי בעיות - יש ב2 הצדדים. לא על זה מדובר. בגילאי 30+ לא מדובר על בעיות, מדובר על *טבע*. זו עובדת חיים שהפוריות של האישה נחלשת מוקדם יותר. זה מה יש.
אני כבר באמת לא רואה טעם בהמשך הדיון הזה. אני מביא עובדות ומציאות ואת חולמת לשנות את כל העולם לחלומות שלך.
מאחל לך שתמצאי את הנכון לך ובעיקר שלא תתני לשטויות כמו פער גילאים מוגזם *בעיניך* לתקוע אותך.
